"הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר, לא יצא.
קרא ולא דקדק באותיותיה, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא.
הקורא למפרע, לא יצא. קרא וטעה, יחזור למקום שטעה."
לגבי הדין של "קרא וטעה יחזור למקום שטעה": אם מפרשים את המשנה כמו שמשמע בגמרא שגם מדובר "דבדילג פסוק חוזר מהפסוק ואילך" (תפא"י), בפשטות הדין של "קרא טעה יחזור למקום שטעה" זה דין בקריאה למפרע, כי אם לא תחזור למקום לטעית, ופשוט תגיד את הפסוק הזה שטעית בו עכשיו אחרי שאמרת פסוקים אחרים, אז זה קורא למפרע. לכן באמת הרמב"ם לא מזכיר דין זה, כי זה כלול בדין למפרע.
אבל המאירי אומר שהדין הזה בא לחדש, שהיית חושב שאם תחזור לפסוק שטעית בו זה יחשב הפסק כדבריו: "ואין מה שחוזר וקורא נקרא הפסק". זאת אומרת שהיה הווא אמינא לחשוב שלא תוכל לתקן את הטעות, ותצטרך להתחיל את כל הקריאת שמע מהתחלה. המשנה באה להשמיע שמספיק לחזור למקום שטעית.
הרבה פעמים בחיים אנחנו מתחילים איזה שהוא מהלך או פרויקט, ופתאום יש סיבוכים וטעויות. לפעמים האדם רוצה להפסיק ולזרוק את כל הפרויקט שהוא עשה לפח. המשנה מחדשת לנו, תחזור למקום שטעית תתקן את זה, ותמשיך ויהיה בסדר.
באלול אנחנו עושים חשבון נפש עמוק בחיים, לפעמים יש נטייה ללכת קיצוני ולהגיד אני רוצה להפוך ל'בריה חדשה', אז אני זורק את הכל ומתחיל מ'טאבולה ראסה'. יש באמת אנשים שזה נצרך להם ממש כי הם לגמרי טבועים ברע. אבל לאנשים רגילים, מספיק "לחזור למקום שטעה" ולתקן ולהמשיך את אותו המהלך והפרויקט.
זה מוטל על ה' להפוך אותנו ל'בריה חדשה' כדברי הירושלמי בראש השנה (ד, ח): "ר' לעזר בי ר' יוסה בשם ר' יוסי בר קצרתא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר להן הקב"ה מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה".
אפילו הזוהר (ויקרא כג ע"ב) שיש בחינה שאפשר לזכות ש-ה' יעשה אותנו כל יום 'בריה חדשה': "ועבדי ליה בכל יומא בריה חדשה הדא הוא דכתיב 'אלוה עושי' ".
ברור שבכך יש איסור חמור