ממזמן

לא לקנות מערבים

כל מי שנרצח שם זה רק כי קנה או תיקן אצלם?

בלי קשר אני בעד לא לקנות מהם.

אבל אני גם נגד הרוח שנושבת מההודעה הזאת של האשמת הקורבן.

של השמאלנים ואין זכר לפיגוע רק בערוץ 14 הראו

ימח שמם של כל הערבים האלה עד מתי דם יהודים הפקר סעמק

אם נגרום לכל הערבים לאבד את הפרנסה שלהם יהיו עוד יותר פיגועים.

לא כל ערבי מחבל אחרת היתה פה מלחמה של הכל בהכל שלא היתה נגמרת לעולם.

בואו נתיחס לזה כאילו ערבים לא קיימים, וכאילו נסתדר חמש דקות בלעדיהם

רוצה לנסות להגדיר גבולות הגיוניים? לא קונים בכפרים שידועים כתומכי טרור? לא מפרנסים את ערבי יו"ש? לא קונים מעסקים של ערבים ישראלים?

איפה הגבול עובר?

מה זה לא נסתדר בלעדיהם, אין חוקות שמים וארץ בלעדיהם, הרי הם מהקבועים הפיזיקליים החשובים ביותר. 

או נכנסת לעבוד בתור רופאה בחדר מיון?

לבנות בתים?

איזה מהם?

בערך 20% מהרופאים בישראל הם ערבים

בערך 70% מנהגי האוטובוס

כעובדה - אנחנו מעסיקים אותם כי יהודים לא מוכנים לעבוד בדברים האלו, ומה לעשות שאנחנו צריכים דברים מהסוג הזה

מעסיקים רוצחים שלנו כי אין יהודים שמוכנים לעבוד בזה.

יהיו לנו מוצרים מסודרים במדפים במחיר של נרצח לכמה זמן.

משתלם סה"כ

יהיו לנו אוטובוס (= לא להיות כלוא בעיר אחת) ורופאים שמילולית מצילים חיים

ומה לעשות, אנחנו צריכים גם משלוחים מהסופר (או לסופר ממפעלים)

ואם אין יהודים שמוכנים לעשות את הדברים האלו - מה נשאר?

המתמטיקה באמת לא כזו מורכבת

המתמטיקה מאוד מאוד קלה.

נכתוב להם על הקברים שנפלו להגנת המשך פעילות התחבורה הציבורית.

שישכיב אותך לישון?

כבר מאוחר

1. חסרים רופאים, ולכן גם 20% זה משמעותי, וזה לא שאפשר להיפטר מהם מחר בבוקר. גם אם זה לא חריג ביחס לאחוז שלהם באוכלוסיה

2. יש בישראל המון רופאים מבוגרים - מעבר לגיל פנסיה, ורובם הגדול עולי ברה"מ. ככה שאולי כרגע 20% ערבים זה לא חריג ביחס לאוכלוסיה, אבל הם צעירים ביחס לכלל הרופאים, ועוד חמש או עשר שנים זה יהיה משמעותי בהרבה

1. הרופאים מהווים 30 עד 40% במגזר הציבורי ובמגזר הלא ציבורי זה פחות בהרבה.

זה לא חריג ביחס לאחוז שלהם.

2.את צודקת שהם ברובם עולי ברה"מ אבל אני מכיר רופאים שהיגרו ממדינות הבלקן ושם אין אותו יחס. בכלל . 

הניק העלום שיושב לו שם במרומי האולימפוס עשה לי רווח בניקקקק

אוי אוי אוי.... חחחח...

ועוד אני משועמם. 

למה חזרת לעשות את זה?

בעבר כבר עשית את זה והפסקת כי הבנת שזה ממש מציק לכולם, לא?

אבל היום נכנסתי לניק שלי ששמור במחשב. ואוי.. גיליתי שהסיסמא לא נכונה. והסיסמא שמורה בדפדפן ככה שלא יכולה להיות טעות.

וישר קלטתי. ימ"ל שינה לי את הסיסמא. ועכשיו הוא עסוק בלשנות את השמות של הניקים המתחזים שלי (כמו שניתן לראות כמה הודעות למעלה פה) ומאשרר לי שזה אכן הוא שינה את הסיסמא.

למה הוא עשה את זה בלי לדבר איתי ולהעיר לי? תשאל אותו ..

אני בכל אופן לא עשיתי משהו חריג. 

למה אנחנו אשמים שימ"ל (אולי) עשה לך משהו?

תפתור את הבעיות שלך איתו ישירות

@ימל

תדבר איתו ואל תאשים אנשים לא קשורים! מאשים אותי סתם

כנראה שכח

הניסיון לעשות לי דה לגיטימציה ממש לא מזיז לי נשמה

גם אם תנסה בכח לדגדג לי זה לא יעזור לך..

אבל מה שכן,

אתה איש רע חבל על הזמן

קלטתי את זה מהיום הראשון שנחתת כאן

ואני לא היחיד שאמר עליך את זה. אז עשה טובה גזגז

פשוט תפסיק להציק ותחזור לדברים הנחמדים שעשית פה בעבר

אני כולי מסתלבט עליך פה שעה ואתה אפילו לא קולט את זה.

אני אעשה עם עצמי משו? אתה זה שחופר לי פה שעה על כלום.

בן כמה אתה? 30 35? לך תתחתן כבר אתה פה שנים.. בחיי.. איזה אנשים

ברור שבכ"מ אי אפשר להחזיק מדינה אם 20% מהאוכלוסיה צורכת אבל לא משתתפת בשוק העבודה, זה לא קשור לרופאים דווקא.

לא יודע מה דעתי בנושא, אבל אני משער שמי שכתב כאן לא להעסיק ערבים התכוון גם לא לתת להם שירות.. וברור שלא מדובר על מחר בבוקר אלא על תהליך ארוך של הפרדות.

אני חושב שיש הרבה ערבים רופאים כי הרבה מהם לומדים בחו"ל במקומות יותר קלים (וגם בארץ יש להם העדפה מתקנת), ולא בגלל שיהודים לא רוצים להיות רופאים.

רק כי הם מועילים לנו בסופר ובאוטו זבל.

אם היה לך טיעון יותר היסטורי או הומניטרי ניחא. אבל לא. ממש יפה נפש מצדך

לחשוב שאנחנו *צריכים* אותם. כי את כל הדברים השמאלניים כמו לנסוע באוטובוס או תור לרופא אני חושבת שאשכרה *צריך*?

ושלהוריד בחצי דברים מהסוג הזה שגם ככה יש מעט מדי, יהיה דבר רע.

זה "יפה נפש"?

מה הקשר לטיעון היסטורי? מי דיבר על הסטוריה? דיברתי על המציאות כרגע - שבה, אם נרצה ואם לא אנחנו צריכים אותם. אין לנו יותר מדי ברירה

לא הם לא היו בכל מקום כמו היום.

מעדיפה שיהיה לנו קצת מורכב מאשר לחיות עם ישמעאלים חולי נפש העם הכי רקוב באנושות

מראש לא להסתמך עליהם יותר מידי

את צודקת שיש בעיה

אני זוכרת שהסופר היה באמת סגור כי היה יום חרם ערבי 

היא בסך הכל מציגה לך דברים בצורה ריאלית

אם תחליט להעיף אותם מחר חצי מהמדינה נסגרת .

אז כן היא הביאה את הצד הזה גם לשיקול

התעצבנה שהשתמשת כלפיה בלשון של זכר

מכירה הרבה יהודים שעובדים בבנייה, יש גם עכשיו מלא יהודים ויהודיות שמסדרים מדפים בסופרים ויש גם רופאים שהם לא ערבים ואם הערבים לא היו כנראה שהיו רופאים ממוצא אחר במקומם.

בת פרעה אימצה את משה רבנו ואחיין של היטלר, שבעצמו קראו לו היטלר, היה אמריקאי ונלחם נגד הנאצים.

נכדים ונינים של אנשי ss חוטפים טראומה מאוד קשה כשמגלים מה הסבא או הסבא רבה עשה בזמן המלחמה.

חברים שלי ערבים מהעבודה בתחנת דלק החליפו אותי תמיד בזמן תפילה וחג וכמובן שגם ההפך.

ועזוב את זה לרגע שאני מתחזה ואתה שונא מתחזים.

אתה באמת חושב שאתה תפתור שנים של סכסוך עם ההצעות שנתת למעלה? המציאות קצת יותר מורכבת .

באיזשהו מקום הפלונטר הזה מתודלק ללא סוף,

למשל- ברגע שעל כל פעולת טרור באה תגובה זה מעגל שמזין את עצמו.. ובכלל ברגע שלא סיימנו את העבודה ב48 מה לנו כי נלין.

חוסר תגובה מעודד טרור!

הטרור אינו לוחמת חרות של אומה מדוכאת, אלא מלחמה נגד המדינה היהודית וחוסר הכרה בזכותה להתקיים.

שכל הערבים נגדנו כי הם נגד המדינה היהודית? כולם? .. 

בגלל דעות כאלה אנחנו נשארים בסיטואציה הזו כבר כמה עשורים.

ארגוני הטרור הם זומבים, אין בזה ספק. והם גם מחנכים את הדור הבא להיות כמותם.

אבל הם לא שורש הבעיה. הבעיה מתחילה בזה שיש כאן מצב של אוכלוסייה (לא יודע אם לקרוא להם עם..) ענקית, 

שנמצאת בתוכנו , בין אם אתה תומך בשליטה באזורים מסוימים בין אם לאו. 

אז כן, התייחסות אל הטרור כאל הבעיה העיקרית והשורשית, זו הצרה. כי אז חושבים שבגלל שאין תגובה אפקטיבית מצידנו לכן אנחנו סובלים.

הם רק סימפטום לבעיה אחרת. והבעיה הזו נקראת אצל אנשים מסוימים כיבוש, אני פשוט קורא לזה בעיה.. אני לא חושב שאנחנו כובשים בדיוק כמו שהאמריקאים לא כובשים את האינדיאנים. המצב הקיים בעייתי אם נרצה או לא. אם אתם רוצים להמשיך עוד 100 שנה להלחם ולחיות על החרב, תמשיכו בדרך שלכם...

ברור לי שיש אוכלוסיה חילונית ולא פוליטית שמעוניינת רק לחיות טוב ולהבטיח עתיד טוב לילדיה.

אבל דיברתי על הטרור. הטרור מגיע בגלל חוסר ההכרה בזכות קיומנו, ולא בגלל דיכוי.

והטרור הוא לגמרי *ה*בעיה מבחינתי. לא הצלחתי להבין איפה הבעיה אם לא הוא.

אני לא חושב שהאמירה שהם לא מכירים בזכות קיומך היא רלוונטית ונכונה. את הרי יודעת שיש בתוכם הרבה דעות לכאן ולכאן, השימוש שלהם כרגע באי הכרה במדינה היהודית הוא לא בגלל שזה עיקרון חשוב אצלהם, הם פשוט משתמשים בזה במאבק פוליטי לצורך עצמאות. ברגע שיקבלו אותה יתכן שהם יכירו. הבעיה שאני לא מאמין שהם רוצים להגיע לשם, אבל מצד שני ופה האבל הגדול- בניגוד אליכם , אני לא סוגר את הדלת וממקד את כל הבעיה בטרור. איך לדעתך יהיה סוף כלשהו אם נמשיך להתמקד רק בטרור עצמו ולא ננסה לפתור את הבעיה?

ובכל זאת זה מוזר, להאבק כל כך הרבה שנים על משהו אבוד מראש. אנחנו למשל- אחרי השואה לא הבטנו לאחור- המשכנו קדימה והקמנו מדינה חזקה. חבל שהם לא קיבלו את תוכנית החלוקה. אני גם מאמין שהם מאמינים שהם יוכלו לגרש אותנו ביום מין הימים, אבל אני גם חושב שעם הזמן ארגוני הטרור ששולטים בהם התרגלו למצב וזה רק מעשיר אותם ונותן להם הרבה , אז למה שיחדלו?. ובניהם, יש הרבה אידיאולוגיה, אנשים שבאמת מאמינים שיום אחד הם יזכו באדמה הזו שוב. וכאן נכנסת לתמונה הטענה שלי- לא משנה מה את חושבת, הם חושבים שיש כאן דיכוי מתמשך. וגם אם הם לא היו חושבים ככה- את ואני וכולנו, צריכים לשאוף לאיזה פתרון. להמשיך להגיב לטרור זה לא פתרון. תגובה לא מנצחת סיכסוך כזה.

שלא פגעו בהם מעולם. למרות שאנחנו מכירים רק את המקרים שבהם זה נגמר בפיגוע, כי אנחנו מדברים רק על אירועים ביטחונים ולא על אירועים רגילים.

כמו שאף אחד לא יודע שאח שלי עובד באבטחת מידע.

והסר דאגה מליבך. אני לא עובד בתחנת דלק ההיא ועברתי דירה וגם החברים הערבים משם לפני הרבה שנים.

מבקרים שם. ואולי פעם בכמה חודשים יש שם פיגוע. וגם זה קורה רק בתקופות מתוחות ביטחונית.

האם זה הופך את הפעולה למסוכנת כך שכדאי להימנע ממנה? בהחלט יתכן.

אבל זה ממש לא אומר שכל הערבים הם מחבלים וההפך הוא הנכון.

בפועל המחבלים לא עושים את הפיגועים בגלל עוני אישי, ומחקר שנעשה בנושא הראה שמחבלים באים ממעמד כלכלי יחסית גבוה.

זה לא קריטריון יחיד אבל מצד שני לא כדאי לבנות על זה שאם נפרנס ערבים יהיה להם פחות רצון לפיגועים. זה יותר מורכב

הבעיה העיקרית בכל הסכסוך הזה כבר מההתחלה אלו הערבים עצמם. כל מה שישראל עושה בסוף יגרור תגובה שלילית מהם, ו"שלילית" אצלם אומר לרצוח אזרחים חפים מפשע.

ואז מתחילים לנתח מה ישראל עשתה לא בסדר. "הם כבושים ומדוכאים" "הם יותר משולבים" "לא משולבים מספיק" "זה לא הוגן" "כן הוגן" "אם לא נשלב אותם הם יעשו פיגועים" "אם כן נשלב אותם הם יעשו פיגועים" וכו'. יש כל כך הרבה דעות ורעיונות לגבי מה צריך לעשות מצד היהודים, אפילו אצל אנשים בעלי חשיבה יותר דוגמטית.

אבל הבעיה האמיתית היא שאין להם שום אלטרנטיבה פוליטית או הנהגה שבפירוש בעד להכיר בישראל כמדינה לגיטימית שיש לה מרות על השטח הזה. חלק גדול מהם חיים ככה בפועל, עובדים בסופרים ובמרפאות (אגב, הרופאים המשכלים, אפילו כאלו שלמדו במדינות נחשלות, הם מיעוט אצל הערבים, הרוב אנאלפביתיים כמעט מוחלטים) אבל ברוב המקרים האלו לאדם הספציפי אין סיבה לפגוע במישהו אבל אין לו שום נאמנות לישראל- וזה במקרה הטוב.

הערבים עם גישה חיובית לישראל מעטים מאוד מאוד, ורובם לא יודו בכך מחשש שמישהו מהחמולה שלהם "יסכים שלא להסכים" איתם.

ככה יוצא שרוב האוכלוסיה הערבית היא לא משכילה, נחשפת כמעט באופן בלעדי לאידאולוגיה אחת, ואין להם שום אלטרנטיבות פוליטיות. כל מה שישראל תעשה תגרור פיגועים, כי אין לערבים, בתור גוש אידאולוגי, שום קונצפט של אפשרות אחרת בסכסוך הזה.

אבל ליהודים יש הרבה אפשרויות, פתרונות ונרטיבים. ואנחנו מתווכחים בנינו מה האפשרות הכי טובה כשבפועל אנחנו מדברים מאחורי הגב של צד שבכלל לא מעוניין בפתרון, לא פשרה, לא טרנספר, לא מדינה שאין בסמכותה לזרוק את כל היהודים לים, ולא כלום.

למנוע מערבים להסית את הציבור שלהם נגד ישראל.

לפסול את כל המפלגות הערביות תומכות הטרור, ולחזור לשליטה צבאית מלאה על כל יש"ע בלי רשות פלסטינית שמעודדת טרור בבתי ספר ובכל מקום.

כתבתי לפני שנים על החינוך הדפוק שקיבלתי בתור ילד, שבין היתר ראה בכל ערבי מחבל, וקיבלתי לא מעט תגובות תומכות.

מה קרה לפורום פתאום?

תעשה בדיקה פשוטה - ע"ש מי קרואים בתי הספר שלהם?

תחליט לבד, אם על זה מגדלים את הילדים - מי הציבור שנמצא שם. נכון, רובם לא רצחו עדיין בעצמם והם מאוד נהנים מהיהודים הפראיירים שמתקנים אצלהם את הרכב, עושים קניות ומפרנסים אותם עד הרצח הבא.

מה יגרום לי ללכת לקצה השני? שאני אראה צורך לאזן

כלום לא ישנה את דעתי.

הרצון שלי לחיים פשוטים

אבל עם השנים צצו הזדמנויות ודברים מעניינים

שעשו אותם לפעמים יותר סוערים

וזה נותן הרבה עניין ומשמעות בחיים

כשזה מתאים בקצב 

בנויים

מתנועות

תהליכים

בחירות

אינטרקציות

סוערים יותר או פחות

תלוי בקצב ובסגנון שבוחרים

הדברים המעניינים לרוב יותר סוערים 

על בסיס רוגע ושלווה.

ואולי כשאזדקן אעדיף את השקט

בית שכיף לחזור אליו וטוב להיות בו

אבל לא שגרה אפרורית אלא הרבה יציאות, שמחה וכיף. 

מקווה שזה נקרא מספיק סוער

כמה אחריות יש לך על הכתפיים כיום

ואם זה אמור להשתנות בקרוב

ככה בתחושה שלי לפחות, וזה ילך ויפחת ככל שאתמקצע ואקבל ביטחון בעז"ה.

זה לגבי העבודה.

לגבי החיים עצמם, אז כן, אני רווקה הוללת כמו שאוהבים לומר ואין לי אחריות על משפחה/ ילדים

יהפכו את הכל לפשוט יותר.

אם אתה מחפש ריגוש אז שיהיה מוצלח וחיובי.

אם אתה מחפש פשטות מה זה אומר? לחיות כמו האמיש או מורמוני? לחיות כמו נזיר בודהיסטי או לחיות כמו פועל סיני במפעל לייצור מקלות אוזניים כדי להתקיים מחופן אורז ביום? לדוג דגים באנטרטיקה ולאבד תחושת זמן כמו אסקימו?

גם זה לא, אם אתה מחפש חיים פשוטים שיהיו מוצלחים.

לחיים פשוטים , לוותר על טכנולוגיה שעשויה לעזור. על האינטרנט אגב, הייתי מוותרת. כן. בהחלט.

גם לא חושבת שזו היתה הכוונה בשאלה; - פשוטים או סוערים.

יהיה קל יותר לענות אם יפרטו את הכוונה בשאלה.

לדידי, חיים פשוטים הם חיים הקרובים לטבע. להרגיש את האדמה, הצמיחה.

להתלבש פשוט, לאכול פשוט, ללא יומרות שצריך לרדוף אחריהן, לא לרוץ

אחרי דברים עד שהנשימה מתקצרת. להעריך כל יום ולהיות יכולים להנות

ממנו, מהמתיקות שבו....

כן. לא להתערבב באנשים אחרים, להיות יכולה לחיות עם עצמי, למלא

את עצמי, להספיק לעצמי.

ואם אפשר בבקתה פשוטה עם עץ ענק גדוש עלווה, בסמוך, 

ובעלי חיים נחמדים בגינה (שאני הכנתי), ולשבת באכסדרת

העץ הנוחה עם כוס קפה או משהו, בערב, להקשיב למלמול

העלים, לציוצים מנומנמים של ציפורים שהופרעו קצת

משנתם......הרי זה משובח.

מובן שאני לא חיה כך. אבל זה מאוד מושך אותי. מעורר

בי געגוע למשהו כזה.

אולי זה יהיה, אחרי 120, גן העדן שלי....

החיים קצת....מעייפים לפעמים. שוחקים...

בחיים פשוטים.

אגב, אפשר גם בלי ט לפון בגלל. מכתבים למשל. או ביקורים ומפגשי רעים אחת ל....

באמת. ברצינות. כי אם אסתפק בעצמי, לא אהיה זקוקה לשיחות טלפון ו/או אחרות רבות.

יש כמובן סכנה של ניוון איזה שהוא, ללא מגע חברתי,ללא אינטרקציות, אבל אפשר לאזן;

ואז האיזון הזה, הויתור על הפרטיות המוחלטת שלי - הוא יהיה הסערות שלי.

באמת באמת הייתי שמחה לנסות את זה לזמן מה. אולי חודשיים בתור התחלה, כדי לראות

ולהרגיש איך זה.

הבעיה שאין מקום כזה שאפשר להיות בו ללא חשש. ללא אנטישמיות (אם זה בחו"ל)

ללא העלבויות משאר בני המשפחה; זה בהחלט יראה מוזר. ומה יגידו לנכדים?

(בתקווה שההורים יעכלו את זה איך שהוא...); סבתא בוחרת להתבודד - ללא

טלפון ללא קשר איתכם לזמן מה, ללא ביקורים, ללא....

צריך אומץ כדי לעשות צעד כזה.

נ.ב.  לאחרונה ביקשתי מאחד הבנים פינגווין כמתנת יום הולדת...כך שהילדים

לא יהיו מזועזעים מי יודע מה...אולי בעצם כן כי הם יודעים שאני רק כלב (סליחה

אבל זה הפתגם, לא?) נובח.

הם מכירים אותי. לא אשה אמיצה מי יודע מה. חולמת הרבה אבל לא מגשימה.

חבל.

"שירים פשוטים", שלמה גרוניך.

עיין שם והטה ליבך למוזיקה.

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

אגב, חז"ל מתארים בדיוק כך מה שקורה לנשמה לאחר המוות;

והם אמינים עלי יותר מכל מחקר מדעי איזה שהוא.

אגב, חברה שעברה ניתוח קשה ראתה מלמעלה 

את כל פרטי הניתוח, שמעה את חילופי הדברים

בין הרופאים, הצוות. הכל.

היא היתה רופאה בעצמה.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

הוא מדבר על חלום אבל חלום שכאילו נותן הצצה לעולמות עליונים ולא מוות קליני, אבל חוויה דומה.

הוא ראה את חמיו, עומד על הרגליים, כשלהבה יוצאת לו מהחזה.

כלומר חיזיון של עולם רוחני, עם תיאור של גוף גשמי לגמרי,

למה שחמיו בעולם הבא יהיה בגוף גשמי לגמרי?

לא יותר הגיוני שהוא חלם עליו כי הוא ביקר אותו כמה שעות לפני?

וכמו שפשוט אני כתב, כדי שיחשב כהוכחה שקרה משהו על טבעי, גם אם כפופים למגבלות השכל בתיאור שלו, לפחות משהו מזה צריך להיות לא ידוע בעולם ומעולמות נסתרים.

אני לא מתחברת לסיפורים האלה, הם לא שקרנים אבל הפרשנות שלהם לחוויה לא בהכרח אמת.

בעלת האוב של שרול העלתה את שמואל והוא נראה לה כאדם. נשמה רוחנית שהחיים קלטו אותה בדרכם שלהם.

כנ"ל לחזיונות של הנביאים.

כמו שכבר הבאתי מהרמב"ן, כל זמן שיש לגוף לאדם החווה אז זה יעבור דרך הרשמים האלה. מה גם שאולי אין הכי נמי הנשמות והעולם שלהן דומה לעולם החומרי באיזה אופן, כמו שאפלטון הציע שהעולם הוא צל של עולם האידאות. מה זה אימר על האידאות? איך הן נראות?

ייתכן והתיאור של האדם הוא מהירהורי ליבו, מעורבב בהזיות וכדומה - אבל העירעור לא יכול לבוא מצורת התיאורים.

שהעולם הבא מאוד קרוב (לא פיסית, אבל אני לא י ודעת להסביר איך) לעולם שלנו.

אבל הוא הרבה הרבה הרבה......יותר עמוק . אמיתי. מוחשי (כן!). הוא נוגע בעולם

שלנו איךשהוא וגם דומה לו, אבל אחרת.

לא לנסות לדחוק אותי לפינה, בבקשה, כי אני לא יודעת להסביר.

נזכרת שפעם ראיתי פלקט: מה שיותר גבוה, יותר עמוק.

וטיפ לחיים: לברוח מפלקטים. אלה סיסמאות שנותנות תחושה של חוכמה מיסתורית, ומצמצמות את החשיבה.

כשההוכחות שלך מתבססות על דוגמאות שאתה מאמין שקרו בעבר, ולא על הוכחות שהן באמת קרו.

וזה לא משנה אם אני מאמינה או לא, הדברים שאתה כותב לא יכולים לשמש טיעון אובייקטיבי.

זה כמו שמחקר קליני יתרץ את מסקנותיו "כי כתוב בתורה"
 

ושוב זה לא משנה במה ואם אני מאמינה.

וכשאדם טוען שהוא חוה משהו על טבעי, חוות ההוכחה עליו, 

אז הוא כפוף למגבלות הגוף, נניח שזאת הסיבה. 

עדיין חוות ההוכחה עליו, נניח לגלות דבר שלא יודעים.

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

מתי שהוא....לחתור ולהשקיע באיזון הנכון בין הגשמיות לרוחניות,

לזכור תמיד את המטרה, כיהודים.

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

גם מי שמרוויח הרבה ועובד מעט יחסית- עדיין יכול לעבוד פחות

ככל שמשקיעים יותר בקריירה בין אם ברמה של יותר שעות נוספות / זמינות אחרי שעות העבודה / כו' (או לחילופין לימודים השתלמויות) ככה לרוב מטפסים בסולם

ודי קל להגיע למצב של יותר מדי עבודה ביחס לרמת ההשתכרות שבאמת נדרשת ככה שה"פינוק" עולה בזמן ובבריאות יותר ממה שהוא שווה

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

במדדים רחבים ותנצל את הריבית דריבית.

תלמד מקצוע שיפרס אותך ולא תחביב יקר שיקטלג אותך כחכם.

בכל מה שנוגע לדייטים, תלך יד ביד עם ה', הוא יכוון אותך.

אפילו בתחום זניח כלשהו, כי לניירת יש משמעות אצל הרבה מעסיקים, בדגש על המגזר הציבורי.

וגם לשמור על הבריאות - בכל מקרה, החל מגיל 35 פחות או יותר, הגוף מתחיל להישבר, ולקראת גיל 40 מרבית האנשים יסבלו מבעיה כרונית אחת לפחות. אז למה להעמיס?

נ. ב. תתחתנו בגיל מוקדם, בגבולות הסביר. לקראת גיל 50 עדיף להיות הורה לבני 20+ ולהשקיע בעצמך (ע"ע מצב הבריאות) מאשר להמשיך ולהתרוצץ עם הילדוד'ס.

שזה מעט מאוד משרות במדינה ששואפת לקפיטליזם.

דווקא את זה הייתי מייעץ לא ללכת כי רוב האקדמיה היא בזבוז זמן וכסף בשוק החופשי למעט תחומים מאוד מסויימים STEM, משפטים וראיית חשבון, זה בגדול.

הוראה ורפואה ופרה רפואה גם כן אבל הם מכוונים למגזר הציבורי.

רוב רובה של האקדמיה מיותרת ואנשים כדי להתפרנס עדיף שילמדו אשכרה מקצוע מעשי.

שפותחת דלתות נוספות. אותו בעל מקצוע מעשי יכול לחוות פיטורין/למאוס במקצוע, ואז התואר שבידיו יאפשר לו להוציא תעודת הוראה, לעשות הסבה וגם להתברג אל תוך המגזר הציבורי שעדיין מונה מאות אלפי עובדים.

כאשר פסיכולוג עובר מסכת עינויים של 9 שנים לפחות (אם הוא מתקתק שני תארים ומתאם והתמחות לא כולל פסיכומטרי) כדי להרוויח פחות מאינסטלטור או שליח וולט הוא ישאל כמה פעמים בחייו האם זה היה שווה את זה? להתחיל עשור לתוך הקריירה ולהפסיד חצי מהפנסיה שהיתה יכולה להיות לו כשליח וולט בגללל אפקט הריבית דריבית, הוא צריך להיות פסיכולוג עם סופר אמביציות  ותודעת שליחות מטורפת כדי לענות כן.

אני לא נגד האקדמיה אבל חוגים שלמים ומחלות הפכו מיותרים לחלוטין, מתי בפעם האחרונה ראית מודעת דרושים שמחפשים בעל תואר במנהל עסקים תואר ראשון? ועדיין זה אחד התארים הראשונים הכי נחשקים בשוק, למה? אילון מאסק אמר שסוחרי סמים מבינים במנהל עסקים יותר מ95 אחוז מהמרצים למנע"ס.

מסגר או מעליתן קודם כל לא יפטרו אותו כל כך מהר כי השוק לא מוצף במסגרים ומעליתנים מה שאין כן בבעלי תארים מיותרים וגם אם יפטרו אותו הם ימצאו עבודה חדשה תוך זמן מאוד מאוד קצר.

ואם ימאס במקצוע תמיד אפשר לעשות הסבה, לא חייבים תואר בעבור זה.

בגדול אני מסכים איתך שתואר הוא כמו ביטוח, אבל כמו ביטוח של מכונית חדשה מהמפעל, אתה מקבל ביטוח על השנה הראשונה אבל אתה מפסיד 60 אחוז מהערך של המכונית תוך 4 שנים, זה ביטוח שממש כדאי לא לקבל אותו, אתה חושק במכונית חדשה אין בעיה אבל יש לזה מחיר, אל תצא פראייר, להיות בעל תואר מיותר זה להיות פראייר ברמה מטורפת.

לצבור חוויות, משמעויות וגם כאלה שהן סתם לכיף.

לא להתרגש מנפילות ומדברים, ללמוד לקום להתנער ולהמשיך הלאה.

אף אחד לא חי את החיים בשבילך, תבחר ותלך לאן שהלב והראש גם יחד מושכים.

וואו.

בהמרת המתח הדרמטי בשעמום קיומי

​בגרוויטציה רגילה, דוקים הוא משחק של עצבים מתוחים, נשימה עצורה ואצבעות רועדות. בגרוויטציה אפס, המשחק הופך רשמית לדבר הקל ביותר ביקום כולו.

​אפס אחוזי פסילה: אתה יכול לגשת לדוק הצהוב, להעיף אותו עם האגודל, לתפוס אותו בשיניים או לעשות איתו ג'אגלינג. מכיוון ששאר הדוקים נמצאים כעת במרחק של שלושה מטרים ממנו ונעים לכיוון המטבח, אין שום דרך פיזית להיפסל.

​

ניצחון מובטח: המשחק מוגדר כהצלחה מוחלטת ב-100% מהמקרים. אתה תמיד מנצח. הבעיה היא, שברגע שאתה מבין שאתה לא יכול להפסיד, אתה נאלץ להתמודד עם העובדה שאתה פשוט אדם בוגר שרודף אחרי חתיכות פלסטיק צבעוניות שצפות בחלל.

לאסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית.. 😃
 

בינתיים יש תיעוד של משחקים אחרים בתנאי חוסר גרוויטציה…

Gemini אומר:
 

למרות שלוח הזמנים של האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) עמוס ומחושב בדיוק של דקות, יש להם גם זמן פנוי (בעיקר בסופי שבוע ובערבים). פסיכולוגים של נאס"א מעודדים אותם מאוד לשחק, שכן משחקים קבוצתיים חיוניים לשמירה על בריאותם המנטלית, הפגת השעמום וחיזוק הגיבוש החברתי.

התנאים הייחודיים של חוסר כבידה (מיקרו-כבידה) שינו לחלוטין את הדרך שבה הם משחקים, והובילו לכמה המצאות ומשחקים מרתקים:

## 1. משחקי קופסה (בגרסת החלל)

משחקי קופסה רגילים הם סכנה בחלל – חייל שנופל או קובייה שנזרקת עלולים לרחף לתוך מערכות אוורור או מכשירים רגישים. לכן, המשחקים עברו התאמה מיוחדת:

* **שחמט חלל:** משחק השחמט פופולרי מאוד בתחנה (במיוחד בקרב הקוסמונאוטים הרוסים). לוחות השחמט בחלל אינם מגנטיים (כדי לא להפריע למערכות האלקטרוניות בתחנה), אלא משתמשים ב**ולקרו (צמדן)**. כל כלי וכל משבצת מצוידים בולקרו כדי שהכלים יישארו במקומם. בעבר אף נערכו משחקי שחמט היסטוריים בין אסטרונאוטים בחלל לבין אנשים על כדור הארץ.

* **סקרבל (Scrabble):** האסטרונאוט הקנדי המפורסם כריס הדפילד לקח איתו גרסת נסיעות של סקרבל. גם כאן, כל אות קטנה הוצמדה ללוח באמצעות ולקרו. הדפילד סיפר שאם אות אחת הייתה מתעופפת, לרוב היו מוצאים אותה בסופו של דבר במסנני האוויר של התחנה.

## 2. משחקי וידאו

מכשירים אלקטרוניים קטנים וקלים הם אידיאליים לחלל:

* **טטריס ו-Game Boy:** בשנת 1993, הקוסמונאוט אלכסנדר סרברוב לקח איתו מכשיר גיים בוי ומשחק טטריס לתחנת החלל "מיר" (קדם-תחנת החלל הבינלאומית). בכך הוא הפך לאדם הראשון ששיחק במשחק וידאו בחלל. הגיים בוי הזה נמכר מאוחר יותר במכירה פומבית בלמעלה מ-1,200 דולר.

* **StarCraft:** האסטרונאוט דניאל בארי לקח איתו עותק של משחק האסטרטגיה המפורסם *StarCraft* לתחנה בשנת 1999, וסיפר שזו הייתה דרך נהדרת עבורו להתחבר למשפחתו שנשארה מאחור.

* **מציאות רבודה (AR):** בשנים האחרונות נאס"א שלחה לתחנה משקפי *HoloLens* של מיקרוסופט (לצרכי עבודה). האסטרונאוטים ניצלו אותם גם כדי לשחק במשחקי מציאות רבודה כמו *RoboRaid*, שבו הם "יורים" בלייזרים על חייזרים וירטואליים שפורצים מקירות התחנה האמיתיים.

## 3. ספורט ומשחקים פיזיים מומצאים

החלק המאושר ביותר של הפנאי מוקדש לניצול חוסר הכבידה כדי להמציא משחקים שאי אפשר לשחק בכדור הארץ:

* **"חץ וקשת" ודרטס חלל:** כריס הדפילד המציא גרסת דארטס (חיצים) בטוחה לחלל (שכן חיצים חדים מסוכנים מדי). הוא בנה חץ באמצעות סוללת מצלמה כבדה כראש, אזיקונים כגוף החץ, ונייר כנפיים. החיצים הללו ריחפו באטיות ובאלגנטיות מקצה אחד של הקבינה לקצה השני.

* **אולימפיאדת החלל:** בעת שנערכו משחקים אולימפיים בכדור הארץ, האסטרונאוטים קיימו "אולימפיאדת חלל" משלהם. אחד המשחקים הפופולריים היה **"כדור ללא ידיים"** (No-hand ball) – האסטרונאוטים היו צריכים להעביר כדור פינג-פונג מצד לצד או דרך חישוקים, אך ורק באמצעות נשיפת אוויר מהפה, מבלי לגעת בו בידיים.

* **בייסבול וכדורגל לשחקן בודד:** האסטרונאוט היפני סאטושי פורוקאווה הדגים כיצד בחוסר כבידה אפשר לשחק בייסבול לבד – הוא חבט בכדור עם מחבט, ואז ריחף במהירות עצומה לקצה השני של החדר כדי לתפוס את הכדור שהוא עצמו חבט בו.

> **בונוס היסטורי:** המשחק הפיזי הראשון מחוץ לכדור הארץ לא היה בתחנת החלל, אלא על הירח! ב-1971, האסטרונאוט אלן שפרד (במשימת אפולו 14) הבריח איתו ראש של מחבט גולף ושני כדורים, חבר אותם לכלי איסוף דגימות, וחבט בכדורי גולף על פני הירח. בשל כוח המשיכה החלש, הכדורים עפו למרחק של מאות מטרים.

>

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

אנבידיה הרבה יותר

בשנת 2010 לצורך העניין, ביטקוין אחד היה שווה פחות מחצי דולר. אפילו פחות ב40 סנט.

היום, עם שווי של 64 אלף דולר, הוא גדל פי 160,000

זה כמובן תלוי באיזה יום מדויק בשנה אתה מסתכל, אבל זה הסדר גודל.

מניית טסלה הייתה שווה אז כ-1.3 דולר, היום 400 דולר, כלומר בערך פי 300.

160,000 זה הרבה יותר מ-300. זה 533 פעמים 300.

כלומר אם היית משקיע חצי מהכסף בביטקוין וחצי בטסלה, החצי של הביטקוין היה שווה היום פי 533 לעומת החצי של הטסלה, שכבר מזמן לא היה שווה חצי מההשקעה אלא שברירי אחוזים מההשקעה שלך מרוב שהביטקוין גדל בטירוף. 

את טסלה הכירו כבר בשנת 2010, כנ"ל את אנבדיה

אתה הכרת את ביטקוין בשנת 2010? 

אני אישית לא, לכן בכלל לא היה לי התלבטות האם להשקיע בו או לא

לניהול פורום שכיום נטוש

להיכנס עמוק, לרבדים הנוגעים בחיים. בכללי וגם של היום.

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"