"לא תזבח ל-ה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת ה' אלהיך הוא" (דברים יז, א)
רש"י אומר על פי ה'ספרי' מה זה: "כל דבר רע"- "אזהרה למפגל בקדשים ע"י דבור רע". משמע מהפסוק שהאזהרה לפגל בקדשים על ידי דיבור זה מדין הטלת מום.
לנו יש נשמה קדושה בתוכינו, וצריך להיזהר לא לדבר דברים רעים עליה, שזה כהטלת מום בקדשים.
ברור שהמעשים שלנו יכולים להיות רעים, אבל הנשמה נשארת תמימה.
הרב קוק אומר ב'עולת ראיה' על הנשמה: "נתן אלהים חיים את הנשמה העליונה באדם, והיא קשורה בקשר קים באור הדבקות האלהית, ומחוברת במאויים הנצחיים של ההתענגות על ד' והארת אור חכמה וחסד עד כל מרחבי התפשטותה."
כל ביקורת עצמית חייבת להיות נקודתית ומוגבלת. לפעמים טועים שהחטא היא מהותית לאדם כדברי הרב קוק ב'מוסר אביך': "והנה נראה, שיש טעות מצויה בכמה בני-אדם, שכל דבר מקרי נתפס הוא כעצמי, - וזהו ענין היצר הרע".
במקום לדבר רע על עצמינו, אנחנו יכולים לדבר טוב על עצמינו ולדרבן את עצמינו להתקרב לבורא.
זה הענין המהותי בפרשה שלנו שאפשר לידור נדר של קרבן ל-ה'. לדבר לעצמנו שאנחנו מסוגלים להתקרב לבורא בכל עת.
גם אם בן-אדם מלא עוונות ברגע אחד הוא יכול לשנות כיוון וזה אפילו על ידי הרהור תשובה: המקדש אשה "על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו" (קידושין מט ע"ב) קל וחומר על ידי דיבור, ובן בנו של קל וחומר אם הוא צדיק, רק יש לו איזה פגם מועט.
