שוב אני כאן עם אותו סרט בהמשכיםדבר מה

אז למי שזוכרת ולמי שלא כתבתי פה בעבר שגיליתי שבעלי צופה בפורנו, הייתי בהריון נכנסתי למועקה עצומה מאד בעקבות המקרה ממש עד רגע הלידה.

קמתי בבוקר ללידה ובמהלכה התינוק שלי נפטר בנסיבות טראגיות, המועקה העצומה של משמעות הנפש על הגוף, של התחושות שאמרתי לו לפני הלידה שאם הייתי יודעת שזה הבנזוג שלי לא הייתי בכלל נכנסת להריון.

כמובן שהצער עמוק בצורה שקשה לתאר, איבדתי ילד ואני חיה את זה דקה דקה.

תקופה ארוכה היה נראה שבעלי הבין את המשמעות של המעשים שלו על הנפש שלי, התחרט ואמר שזה מזעזע ורואה זאת כבגידה(בהתחלה טען בכל תוקף שאין קשר בין בגידה לבין צפיה).

הוא ממש נשבע לי שלא יחזור לראות בשנית.

בשבוע שעבר רבנו ואמרתי לו שמבחינתי אפשר להתגרש,

עכשיו אל תשפטו אותי אבל נכנסתי דרך תוכנה שיש לי להיסטוריית הגלישה שלו כדי לראות אם הוא נאמן להבטחות.

ומה ראיתי?? כמובן חיפוש פורנו על כל צורותיו.

לטענתו שוב, לא הצליח להכנס כי יש חסימה במכשיר ואין לו שום זכרון מזה.

אני לא מאמינה לזה כמובן.

מרגישה שאני חיה בסרט עם אדם שקרן ומניפולטיבי, אציין שכלפי חוץ הוא הבעל המושלם, זה שתמיד לצידי ומתאבד עלי שיהיה לי טוב.

אבל אני לא צריכה שום עזרה ממנו, אני רק צריכה שמישהו ישמור לי על הנפש ולא ישחק בי.

הפעם קיבלתי את הצפיה שלו בצורה יותר רגועה, אני לא

 בהריון אני מרגישה שיש לי יכולת לשלוט על החיים שלי.

הודעתי לו שמתגרשים.

למה? כי אין לי מסוגלות לחיות עם אדם לא אמין.

אין לי מסוגלות לחיות עם אדם שרואה אלימות מינית.

אין לי מסוגלות לחיות עם אדם שכולם אומרים לי וואי איזה צדיק, איך זכית ואני מרגישה שבא לי להקיא ממנו.

הוא פוגע לי בבטחון העצמי, בדימוי גוף, בחלומות שתכננתי להגשים והוא היה צריך לעזור לי עם הילדים.

כרגע כנראה אבטל הכל.

אני אזכיר שהפעם האחרונה שידוע לי שצפה היתה לפני 9 חודשים וכעת.

אם יגידו לי שככה כל הגברים עם סמארטפון אולי אאלץ להשלים עם חיי המרים.

כרגע לא מאמינה שבתים שלמים מתנהלים באופן הזה.

זה עלה לי בחיים של ילד, זה עלה לי במחיר נפשי גבוה מאד.

תודה למי שקראה 

זוכרת אותך, וחשבתי עליך הרבה מאזכמהה ליותר

דבר ראשון חיבוק גדול! כמה עברת. 😥 לא מסוגלת אפילו לדמיין.

 

דבר שני ההודעה שלך ממש כואבת לי. 

להיכנס להיסטורית גלישה - זה בעיני מעשה ממש פוגע. זה שמתחתנים עם מישהו,לא נותן לבן הזוג זכות ל"השגיח", לישלוט, ולקחת קרדיט על החיים הרוחניים  ועל הנפילות של השני.

כתבת - "כלפי חוץ הוא הבעל המושלם" והמישפט הזה גם ממש הכאיב לי. בגלל נפילה שלו בתחום שקשה לו בו, את הופכת את כל מה שטוב בו להצגה? לדברים שהם כלפי חוץ? בעיניך, הנפילה שלו גורמת לו להיות כולו שקרן ומניפולטיבי, וכל מה שטוב בו הופך לחלק מהצגה ומניפולטיביות?

 

אין אדם מושלם. ואני בטוחה שגם את לא מושלמת. אני בטוחה שגם לך יש את התחומים שבהם את נופלת. שבהם את אפילו לא נופלת לבד, אלא גם פוגעת בבן זוג בכל מיני דרכים.

 

ולסיום, לגבי מה שכתבת שאם יגידו לך שכל הגברים ככה, אז תשלימי עם זה - 

אז ברור שלא, לא כל הגברים נופלים בדיוק בתחום הזה. כי לכל אדם יש יצר הרע שונה ומידות שונות.

אבל ברור שכל הבתים מתנהלים בצורה שלכל אחד מבני הזוג יש נפילות גדולות בכל מיני תחומים רוחניים או של יחס אחד כלפי השני. 

לאחד הנפילות יהיו בתחום של צפיה בכל מיני תכנים, לשיני זה יהיה מידת כעס גדולה שתפגע באישה ותעכיר את האוירה בבית, יכול להיות גם קמצנות וכו, איש איש לפי יצרו.

 

וכמובן שזכותך להחליט שזה ספציפית משהו שאת לא מוכנה לחיות איתו ולהחליט להתגרש. 

זה לא אמור להיות מושפע מתגובות בפורום. אלא רק לנקודת מבט שלך, ולמסוגלות שלך לחיות עם זה.

ואני חושבת שגם הוא מהצד שלו צריך לחשוב אם הוא מסוגל להמשיך לחיות בצורה כזאת, כשהוא יודע שהנפילות הרוחניות שלו, גורמות לאישתו ליראות בו רק רע.

אבל אני חושבת שלמען ההגינות את חייבת להחליט - ואם את באמת רוצה להתגרש, אז לעשות את הצעד הזה ולהיפרד, ואם לא אז לא להעלות יותר את האפשרות הזאת.

זה נישמע לי ממש ממש קשה לחיות בצורה כזאת שעל כל נפילה רוחנית, הבן זוג מאיים בגירושין.

זה יוצר חוסר יציבות בקשר. אני אישית לא הייתי מסוגלת להמשיך עם בן זוג שמאיים בגירושין על כל נפילה רוחנית שלי שלו תהיה לרוחו.

אז או שמיתגרשים. או שלא. 

הפער הוא בהגדרה שלך לעומת שלידבר מה

את רואה את המצב כנפילה, אני רואה את המצב כבגידה.

יש המון תכונות אופי ומצבים שצריך להתמודד בזוגיות אבל יש מצב שהוא אמון, יושר ולדעתי בלעדיו אין הרבה לאן להתקדם.

שוב, יש הרבה דברים שאני סלחנית כלפיהם אבל פורנו מוביל לזלזול עמוק ברבדים שקשה לי אפילו להסביר.

ועובדה, אני הצפתי פה לפני הלידה שהמקרה גרם לי לחוסר כח ללדת.

זה שואב ממני משהו שאין לי יכולת להתמודד איתו.

אז למה לא להתגרש באמת?כמהה ליותר

מה מחזיק אותך בקשר איתו?

הילדים קודם כלדבר מה
ואני באמת מפחדת שאולי אני חיה בסרט שגברים לא רואים ופתאום אני אגלה שכולם רואים ואבין שזה המצב.
רימון לא עזר?אחת פשוטה
הוא טוען שזה חסם אותו. אני חושבת שהוא כן צפה.דבר מה

קל לפתוח חסימה.

אגב, הוא התקין מעצמו תוכנה כזו עוד הרבה לפני המקרים האחרונים.

ונניח שתראי שכולם ככהכמהה ליותר

אז זה מה שיתן לך כח להתמודד עם המצב הזה?

ולהפסיק לזלזל בו ולהיגעל ממנו?

 

אם כן, אז אולי באמת יש על מה לעבוד.

כי מההודעה הראשונה שלך היה נישמע שאת ממש לא מוסגלת לחיות עם מצב כזה. 

כן, אני אבין דברים שכנראה אני לא מבינה כרגעדבר מה

אני פעם ראשונה נחשפתי לדבר הזה ממנו.

לא ידעתי שאשכרה מישהו נורמלי צופה בזה.

זה סמים מבחינתי

אם תקראי מחקריםאחת פשוטה
אז כן. מעל 90% מהגברים צפו או צופים.. (ואני מקטינה את האחוזים)
המחקרים ברובם מבוצעים בארה"בדבר מה

שם נורמות של שמירת עיניים וכו לא קיימות.

המחקר מעניין אם היה מדובר בדתיים.

לא.. זה מחקרים שנעשו בישראל על כל האוכלוסיותאחת פשוטה
שמעתי פודקאסט עם מיכל פרינס על הנושא, וגם פעם הייתי בהרצאה של אחד מוכר ששכחתי את שמו שגם אמר כך.
תוכלי לשלוח לי?דבר מה
מה זה משנה מה המחקרים אומרים???מקרמה

אם זה 20% או 90%???


 

אם יש בכוחכם להתגבר על המשבר הזה כי 90% מהגברים צופים בפורנו

אז צריך להיות לכם כח להתגבר על המשבר הזה כי אתם נשואים ואוהבים!


 

למה שקורה בחוץ אין משמעות.

זה לא נשנה מה סליח לכולם, זה משנה האם לכם זה סליח

בעיני את טועהדבר מה

כשיש הבנה שבעיה היא נפוצה היכולת להכיל אותה שונה, היכולת לטפל בה שונה.

עובדה שמישהו חקר כמה נחשפים... יש לזה משמעות

בסופו של דבר העבודה היא בעיקר פנימיתמקרמה

כל אחד צריך לעשות חשבון נפש ועבודה פנימית עם עצמו למה הוא מסוגל ומה לא.


זוגיות היא בין שני אנשים

השוואות לעולם לא יקדמו אותם לשום מקום

זה לא נכון מה שאת אומרתדבר מה

יש נורמות חברתיות שקיימות או נשללות בזוגיות.

לדוגמא, אלימות במשפחה.

אם מישהי היתה מספרת שהיא אישה מוכה כולם היו אומרים לה לברוח ומספרים לה שזה מחוץ לטאבו בזוגיות.

אם מישהי חיה עם בעל שבוגד עם קולגה גם לרוב יגידו לה לצאת מזוגיות כזו.

פורנו זה שטח אפור, הוא מתורגם לרוב האנשים כמשהו פחות חמור.

אם יגידו לי ש90% מהבתים הדתיים מתנהלים כשהבעל צופה בפורנו אחת לחצי שנה ובכל זאת המציאות בבית נורמלית אז כנראה שצפיה בפורנו לא משפיעה על הזוגיות באופן שאני מאמינה שהיא פוגעת.

כנראה שהפרשנות שלי לפגיעה בי היא מוטעית.

מבחינתי לצפות באישה ערומה אחרת כשכל הזמן הוא אומר לי שאני הכי יפה בעיני וכו זה רמאות.

אני מקווה שאת כשירה להכיל,קופצת

אבל בלי מחקרים ובלי הוכחות, לעניות דעתי התפיסה שלך לגבי פורנו - מוטעת.

אם יחזק אותך דווקא מחקרים - באמת תקראי ותבדקי את זה.


בהנחה שהשתכנעת שאפשר לחיות, ללמוד לנהל את זה, ואפילו להתגבר על זה *יחד* - מוזמנת לשאול פה או ללמוד איך עושים את זה❤

אשמח לשמוע איך.דבר מה
את מתכוונת "לצרת רבים"..?קופצת
נניח שזה 90%, אז את כן מעוניינת ללמוד להתמודד עם זה?
אפשר לומר בערךדבר מה

פשוט זה משקף שאנשים כן מנהלים אהבה, זוגיות וחיים בצל של זה.

כי מבחינתי אם הוא רואה דבר כזה זה ממש פוגם באהבה.

תראי, כתבתי פה הרבה פה בפורום בנושא.קופצת

ואכתוב שוב:

ב"ה יש לנו זוגיות מדהימה!!! חלום של ממש!

(מרשה לעצמי כי אנונימי).


בעבר בעלי התמודד עם צפיה כזו. כבר הרבה שנים שלא.


אם מענין אותך לשמוע את הזוית שלי (ומכינה אותך שלדעתי יש *לך* הרבה עבודה כאן...) אז בשמחה

אשמחדבר מה
אז קודם כל מורכב מאוד מאודקופצת

מה שאת מתארת ❤

כאוס של ממש. והאובדן בכלל קשה לשאת את זה...



אני אכתוב לך קצת מזוית הראייה שלי, ברור לי שלא תתחברי להכל. כל אחת בנויה אחרת. אבל אולי כן ידבר אליך משהו - והיה זה שכרי🙏


לדעתי התפיסה שלך את הנושא ועוצמת הכאב שזה מעלה בך - גבוהות מאוד וקצת לא מידתיות- נראה שליווי מקצועי בתהליך יעשה לך טוב. כדאי ממש!



בדרך כלל בנ"א דתי לא יצפה בפורנו ככה להנאתו תוך כדי לגיטימיות למעשה.

בד"כ זה מלווה בהמון!!! אשמה עצמית, גועל והרבה הרבה הרבה כאב.


דיברתם פעם על הנושא לא מהזוית שלך?

הוא סיפר לך פעם מה הוא מרגיש כשהוא צופה? **למה** הוא צופה? מה הוא מרגיש / חווה שגורם לו לברוח לצפיה הזאת?


מרגישה שאת מסוגלת לנהל שיחה כזאת?

להיות שם בשביל להקשיב?


את יכולה לגלות המון!

את יכולה לגלות שהוא שונא את עצמו באותם רגעים ואח"כ.  שהוא מלקה אותו עד תהום. שהוא כאוב ומפוחד. שהוא מיואש. שהוא נגעל מעצמו.


את יכולה גם לשמוע על מה זה יושב (לא בטוח שהוא כרגע יודע להגדיר לעצמו, אפשר לברר יחד). כשהוא מרגיש כשלון הוא בורח לזה. כשהוא מרגיש אשם הוא בורח לצפיה או למשל כשהוא מרגיש קטן ולא שווה הוא בורח לפורנו.


זה יושב על כאב. נקודה.


תצליחי לשמוע את הכאב שלו? להבין את המניע? את הרקע? את התחושות?


יש ביניכם סגנון שיחות כזה? דיבור על רגשות?


אני בטוחה שיהיה לך קשה, אבל אם תצליחי לנהל שיחה כזאת בהקשבה ובענייניות, כמו למשל שיתוף שלו על קושי בעבודה, או בקשר עם אבא שלו או כל קושי אחר - זה יכול להיות פתח נפלא עבורכם.


אני מאמינה גדולה מאוד בכוח של נשים! ממש סוגדת לכל אשה באשר היא!

יש לך כוח מטורף בידיים! מטורף! את יכולה להחליט להפעיל אותו מול בעלך - ואת תצליחי! אשה משיגה מה שהיא רוצה!

ואת יכולה להחליט  להפעיל אותו מול הקושי של בעלך, מול הפורנו. (מול הצפייה, לא מול בעלך), ונחשי מה? את תצליחי!!!! כי אשה תמיד מצליחה!

תרתמי את כל הכאב שיש לך, את כל הדחף, את העלבון ותגייסי יחד עם בעלך נגד היצר!!

כשאתם יחד - מי יכול עליכם??!



לגבייך - יש לי כ"כ הרבה מה להגיד. מנסה לסדר את עצמי :

כמה את חושבת שאת אשה יפה?

כמה את שווה בעינייך?

כמה מ 1 עד 10 מי שמתחתן איתך - זכה?

את אוהבת את עצמך? מעריכה את עצמך?


ככל שהדימוי העצמי שלך יהיה גבוה יותר - ככה תוכלי להתמודד יותר טוב.

אם את בטיפול והנושא הזה לא מפותח אצלך - שווה לעבוד על זה.


יש עוד נקודה יותר פרקטית שאולי תעזור לך:

התמודדות כזאת מציפה קשיים.

תנסי לברר לעצמך איזה תחושות זה מעלה בך. ואז לבקש את הצרכים הרגשיים מבן הזוג ואסביר:


בתקופות של צפייה, הרבה פעמים הבעל באמת פורק את היצר המיני באפיקים אחרים והיחסים עם האשה נזנחים.

אני יכולה לספר על עצמי שלקח לי הרבה זמן ללמוד להגיד: בשבועות האחרונים חסר לי שאתה לא מחזר, אני רוצה להרגיש תשוקה, אני רוצה להרגיש  נאהבת.

פחות אכפת לי מה ואיך,  אכפת לי להרגיש ככה.

כי אני מאמינה שהתפקיד המרכזי היום של הגבר הוא מילוי צרכים רגשיים של האשה, ובתור אחת שאוהבת את עצמה אני דואגת לזה


את יכולה גם להגיד: חסר לי בזמן האחרון להרגיש ממך שאני יפה. חסר לי בזמן האחרון להרגיש שאני אשה אחת ומיוחדת. פשוט תבקשי מה שאת צריכה.


לרוב, מן הסתם זה יחייב אותו להפסיק את הצפייה. כי אפשר לפזר את האנרגיה המינית לכמה חזיתות ולהצליח בהכל. אבל לא זו המטרה שלך. המטרה שלך, ושלו, היא שתיהיי שמחה ונאהבת.


וואו! אני יכולה להמשיך לכתוב עד מחר בערך.

ואני לא יודעת אפילו אם אני בכיוון בכלל.😅


אם מדבר אליך, תכווני אותי יותר.

בכל מקרה - הרבה הרבה הצלחה❤

תודה איזה תגובה מדהימה!ציפצופית

רלוונטי לכל מערכות היחסים בחיים.

תודה ❤️

באמת תגובה מהממת!שוקולד פרה.אחרונה
אנשים מנהלים חיים נהדרים ככה!קופצת

זה בהחלט יכול ויוצר התמודדות.

בדיוק כמו כל תכונה / התנהגות מעצבנת אצל אחד מבני הזוג.

כמו בעל עצלן / רגזן / אישה עצבנית וכדומה.


לומדים ביחד איך להתנהל.


ומה הבונוס?

כמו כל קושי שעוברים ביחד - זה מקרב, זה יוצר חיבור עוצמתי! זה מקפיץ את הזוגיות כמה רמות קדימה!


זה אפשרי ועוד איך.

מותר לשאולדבר מה

כמה שנים אתם נשואים(בערך.. עשור ומעלה או פחות?)

ובאיזה שלב בנישואים גילית

מותר לשאול אותי הכל.קופצת

נשואים בערך 15 שנים.

וואלה, שאלה מעניינת.

מנסה לחשוב ואין לי תשובה.

אולי כי אף פעם לא "גיליתי", תמיד היינו בשקיפות.

אולי כי אף פעם לא ערער אותי (רק פה בפורום הבנתי בכלל שזו אמורה להיות התמודדות עבור בת הזוג..)

תיכף מרחיבה לך יותר לך על הזוית ראייה שלי

מזדהה לגמרי עם מה שאת כותבתקדם

אנחנו עם התמודדות דומה, נשואים 18 שנים, זוגיות מדהימה בטירוף.

אז למי שקוראת אותך- שתדע שזה יכול להיות במציאות...

מדהימים❤קופצת
אני חושבת שפשוט טעית בניסוח הקודםכמהה ליותר

כי כתבת בפירוש ש *לך* אין מסוגלות לחיות עם אדם שזה תחום הנפילות שלו.

וכתבת גם שזה גורם *לך* לירצות להקיא ממנו.

 

ובדרך כלל שני הדברים האלו לא אמורים להשתנות בגלל ידיעה חיצונית.

אם האהבה שלכם לא עמדה מול זה, אז איך ידיעה טכנית תוכל לשנות את זה?

את נתפסת יותר מדי על המילה, שחררי.דבר מה

במצבי הנוכחי אין לי מסוגלות, יכול להיות ששינוי תודעתי ישנה אצלי משהו.

כרגע לא.

90% מודים שהם צופים שאר ה10% שקרניםדיאט ספרייט

רבים רבים נפלו חלל.

עצות פרקטיות אין לי.

לא התמודדתי אף פעם עם הנושא כי אף פעם לא בדקתי היסטוריה.

בהצלחה

חח תודה על הכנות, תגובה שמעלה חיוך זה מעולה.דבר מה
לגמרי.נעמי28
ולפותחת, חיבוק גדול גדול על האובדן❤️
טני ממש חושבת שכדאי לך ללכת לטיפול אישי לפני שאתמקרמה

הולכת על צעדים גדולים ומשמעותיים.

הנפש שלך פצועה וחבולה מידי...



הגיוני, אבל יש הרבה זמן ביניים עד התובנותדבר מה
לא מרגישה שנח לי לגור איתו באותו בית.
ואני הולכת לטיפול כמובן.דבר מה
אני מסכימה, זה פוגע, זה בוגדניאי ביוץ

כואבת את כאבך.

 

גבר לא יכול לעשות מה שהוא רוצה והלהגיד זה שלי מול אלוקים. לא..

ודי לעשות את נורמטבי

שולחת לך חיבוק ענק.

תודה רבה שאת מבינה את הכאב שלי.דבר מה

אני לא מחטטת לו במה דיבר עם חברים/מה קנה/מה חשב.

אבל פה זה מרגיש לי שלי יותר ממה שזה שלו...

תראיבערבון מוגבל

זה באמת נושא מורכב, אני לא הצלחתי להבין וגם לא בטוחה אם את יודעת, האם בעלך מכור לפורנו או שרק נופל פעם בתקופה. אבל פורנו באמת יכול להיות התמכרות כמו סמים ממש ויש תהליך טיפולי של גמילה שעוברים המכורים. עכשיו כמו שאדם לקח סם כלשהו ההתנהגות שלו לא משקפת את האישיות שלו אלא רק העובדה כי ברגע נתון הוא מושפע מחומרים מסוימים, ככה הפורנו הוא לא בהכרח משקף את האדם הצופה, מהם הערכים שלו, הדרך בה הוא מתנהל בזוגיות, במניות, או אם הוא חושב שאישתו יפה או לא. זה מגלם ומראה רק נפילות וחולשות שיש לו שקשורות בהתמכרות או אפילו בנפילה חד פעמית כמו שקורה לכל אחד בתחומים שונים ולא משפיע כלל על מעגלים נוספים.

באופן ספציפי אני חושבת שצריך לנהל שיח שאינו מאשים במטרה להבין מה עומד מאחורי הצפייה, האם נפילות חד פעמיות שיש לכל אדם, האם מדובר בהתמכרות שבדרך כלל גם המכור אינו מעוניין בה ורוצה לצאת ממנה אך לא בטוח איך ומרגיש הרבה אשמה עצמית ובושה ולא יודע איך להתנהל בתוגה ואז צריך לפנות לטיפול מקצועי או שמדובר באיזשהו חוסר סיפוק מיני וניסיון למצוא פורקן באופן שונה.

לדעתי כשתביני את זה תוכלי לדעת יותר מה המקור ממנו בעלך מונע ופועל ואיך את מרגישה ביחס לזה ותביני שאולי לא מדובר בבגידה בכלל וזה לא משפיע על האופן בו הוא חווה אותך ואת הזוגיות.

תודה רבהדבר מה

תשובה ממש יפה ועניינית.

אגיד לך מה הוא אומר לי,

1. שזה פעם ב...(ככה שאם נגיד זה פעם אחרונה התרחש כשגיליתי אז באמת זה פעם ב8 חודשים)

2. שזה קורה לו אחרי שאנחנו רבים כי בתוך הלב בא לו להתנקם בי והוא יודע שזה מחרפן אותי.

3. שהוא הכי אוהב אותי, נמשך אלי ונגעל ממה שהוא צופה...

בהנחה שהדיווח שלו אמת..

2 זה ממש נוראכמהה ליותר

עכשיו אני מבינה את התחושות שלך!

הייתי בטוחה שמדובר בנפילות שלו, כי קשה לו. כי הוא נימשך לזה וקשה לו להתגבר.

את בטוחה שהוא בעצם לא נימשך לזה, אלא צופה רק כדי להכאיב לך?

אם כן התחושות שלך לגמרי מובנות. חיבוק!

 

אני לא חושבת שזה מגיע מתוך נקמההמקורית

יותר מתוך בריחה

ואם יש לו יצר ואין אישות והיחסים ביניכם לא תקינים  - וזה זמין - מה יעשה הנער ולא יחטא?

זה לא אשמתך כמובן. בכלל לא. ואת לא צריכה לקחת אחריות על הבחירה שלו. אבל מסתבר שהוא לא צדיק כמו שחשבת. כי הוא לא עומד בניסיון

לפי מה שאת אומרתבערבון מוגבל

באמת מדובר בנפילות שקורות בעיקר כשיש ריחוק בינכם ונוצר אצלו איזשהו מרווח נפשי רגעי של צורך לפגוע בך כביכול בשילוב עם המשיכה הטבעית הקיימת לצפייה שכמו שאמרו פה בנות לפני, לפחות 90 אחוז הם צופים פעילים בפורנו וכך קורה שהוא נופל לכך.

אני אוסיף ואמור שגם בחברות הדתיות והחרדיות הפורנו נפוץ *כנראה* כמו בחברה הכללית, עד כמה שניתן לדעת, ואני אומרת זאת מידע בתחום טיפולי והרצאות ממטפלים העובדים בתחום זה בחברה הדתית חרדית.

אני הייתי ממליצה לך דווקא לחפש חומר לקרוא או לשמוע הרצאה או להיפגש עם מישהו שמכיר את התחום דווקא בשביל לעזור לך להתמודד עם הקשיים והתחושות הקשות שעולות לך בתוך הסיטואציה כי בעלך כנראה ממש לא חריג...

בנוסף הייתי מנסה ליצור איזשהו שיח רגוע יותר סביב זה כי נשמע שהוא באמת חש רע עם עצמו אחרי שזה קורה ולשמוע אותו בצורה רגועה ולנסות להגיע לפתרון שנכון לכם, מתוך הבנה של הקשיים והצרכים של שניכם

כנללללשירה_11

לעולם לא אצליח להבין דיעה אחרת 

 

ו @קופצת שאפו לך על היכולת הזו שלך, ועל כך שאת שואלת קודם אם מתאים לה לשמוע, כי זה באמת מרגיז וקטלני מידיי לקרוא את הדיעה הזאת כהאישה לא מעוניינת

יקרה, הלב איתךשוקולד פרה.

אבל הלכת מאוד רחוק... מאוד.

פורנו זאת לא בגידה.

פעם רציתי לראות על מה כולם מדברים והצצתי.

בואי נגיד שזה מין בצורה הכי גופנית חייתית שיש,

בלי רגש ובלי שום עומק.


את מפרשת את הנטייה הגברית של בעלך,

למין בצורה הזאת,

כבגידה,

בעוד שזה נטו משהו יצרי- חייתי- ראשוני- גופני

ואין לזה בכלל בכלל דמיון למשהו מיני איתך!!!


עכשיו, את אומרת שתשלמימי עם הנטייה הזאת של בעלך

אם תדעי שכל הנשים פה איתך באותה סירה.


יש פה המון שאיתך באותה הסירה, כי שרשורים נפתחים על זה מכאן ועד להודעה חדשה.

האם זה אומר שבעלך רשע ולא צדיק?

שהוא מניפולטור שרק מחפש איך לגמנוב את דעתך ואת דעת הבריות?

שהוא צבוע??

לא...!!!


זה אומר שיש לו חולשה!!

ולמה,

למה שלא תסתכלי על זה ככה?


נכון זה מגעיל? זה מגעיל

זה בהמי? זה בהמי

זה גס? מאוד

זה לא טהור? ממש לא

זה גורם לך להתוודא לכל מיני "סטיות" שהוא מחביא? גם נכון


אבל לא... לא לאיים בגירושין (זה איום לא אמיתי וגם את יודעת את זה. אם כל השבוע הוא יהיה בפורנו יום וחיל, באמת תפתחי נגדו תיק? אתם משפחה... הערך של משפחה זה משהו הרבה יוצר גדול מכל סרטון דוחה, כמה שלא יהיה)


ואל תחשבי יקרה, שבגלל משהו שאמרת, ה' כביכול שמע לתפילתך, והשיב את נשמתו של העובר שלך.

אין דבר יותר מצער מאובדן.

זה צער מטורף.

אבל ממי, אל תתני לצער הזה להפך את דעך על בעלך

שהוא אשם

שהפורנו אשם

שמי יודע מי עוד אשם


רק ה' "אשם"

כי הוא היחיד שמחליט על ענייני נשמות בפועל

וכל יומרה שלנו לחשוב למה זה קרה

זה מחשבות קודרות ללא מוצא


אני ממש מבקשת ממך,

עשי אחורה פנה מהדרמה סביב הפורנו

בעלך כבר הבין מה דעתך על זה, תאמיני לי

ואנע בטוחה שהוא שיא הנגעל מעצמו ממה שהוא רואה,

אבל אפשר פשוט להגיד לו שזה כואב לך מאוד מאוד

וזהו...

ולהשאיר את הכדור אצלו.

ולהאמין בו שהןא לא רוצה לצער אותך.

ואם ייפול שוב? את כבר תקבלי את זה כחלק מהתהליך שלו

והכל יהיה בסדר..


חיבוק גדול על מה שעברת, ועל האובדן הלא פשוט הזה.

זה באמת כל כך קשה להכלה.

אחד הפוסטים המזעזעים שקראתי פהלמה לא123

באמת

ולא רק בגלל שאפשר להבין ולהרגיש את הכאב שלך מכל מילה, אלא גם אני מבינה כמה הפרשנות שלנו למציאות יכולה לגרום לנו להרוס את החיים שלנו במו ידינו.

אז קודם כל השתתפות כנה בכאב שלך.

אבל אם את רוצה לבנות ולא להרוס, יש לך אפשרות לעשות את זה, את יכולה בעזרת טיפול לנסות להיכנס לראש של בעלך ולהבין את המצוקות שלו,אף אחד לא מגיע למקום כמו שלו מתוך רצון להכאיב לבת הזוג שלו. אפילו שאת חושבת שלא מגיע לו שתעשי את זה, תעשי את זה בשבילך!!! בשביל להציל את הבית שלך

תעשי את זה למען הילדים שגירושין של הורים שידעו לחיות יפה עד היום, לא מצליחים לעבור את המשבר הזה והחיים של הילדים יכולים להתהפך עליהם.

ודבר נוסף, גם אם לא רוב הגברים צופים בזה, רוב הזוגות מצליחים לצלוח את המשבר הזה.

והדרך שאת מנסה להתמודד היא דרך הרסנית לנפש שלך ולחיים שלך.

הדרך היא לא לעקוב אחריו, היא לא לראות בו אדם רע ובוגדני, הדרך היא דרך קשה וארוכה, אבל את חייבת חייבת ליווי של איש מקצוע שידריך אתכם איך לעבור את זה.

רוב הזוגות חווים משברים, אפילו קשים יותר ממה שאת חווית והם מצליחים להתגבר עליהם ולהמשיך לחיות יחד בטוב ובאהבה.

גם אם את חושבת שגירושין הם אפשריים, החיים שלך ושל הילדים , לא יהיו יותר טובים אחריהם. לכל גבר יש את המגרעות שלו, אין אדם מושלם.

ואם איתו התחתנת ויש אהבה, אז הנה ההזדמנות לראות את החיים האמיתיים שהם לא מושלמים, ולעבוד שהם יהיו טובים יותר.

כאב לי ממש לקרוא את הפוסט שלך

הרבה זמן לא הרגשתי ככה

(ובלי קשר, אין שום הוכחה שהמקרה הצער שקרה לך עם התינוק זה כתוצאה מזה,נשים עברו טרגדיות, איבדו ילדים תוך כדי הריון ונולדו להם תינוקות בריאים, חבל להוסיף שמן למדורה)

תודה רבהדבר מה

את צודקת, אבל הייתי בשקיעה עמוקה לא יצאתי מהבית אמרתי לו שנשמטה לי האדמה מתחת לרגליים.

כל היציבות והשמחה שלי נעלמו.

התחלתי מאותו רגע להרגיש שאני לא אצליח לגדל את התינוק בכיתי על זה יום וליל.

כשהודיעו שהתינוק נפטר לא הזלתי דמעה אחת!

הכל כבר יצא קודם.

כמובן שאחכ בכיתי ובוכה את חיי כל רגע אבל זה היה חוויה קשה שהרגשתי אותה קודם

מסכימה עם כל מילההמקורית
ממש ככהדבורית

מדהים כמה כח יש לפרשנות שלנו

לוקחת מזה להתחזק בעצמי

לפותחת- זה לא קל, אבל משמח ומספק הרבה יותר לעשות עבודה עם איש מקצוע ולהתקדם לחיים זוגיים של קשר מיטיב אוהב ומכיל כולל הנפילות שיש לכל אחד מכם, אהבה שכוללת גם את החסרונות 

כנראה שלא קראת את מה שפרסמתי פה בעברדבר מה

בעיני מתנשא לקרוא לתחושות שליוו אותי "פרשנות"

מרגע שגיליתי על המצב, כתבתי פה שנכנסה לי ממש חולשה ויאוש אני חוששת שלא אצליח ללדת וכו.

כתבתי את זה.

תאמיני לי שגוף ונפש אחד הם, אם אדם מרגיש שמשהו לוקח ממנו כוחות ברמה כזו הוא כנראה לא "מפרש את החיים".

סליחה אם נפגעתלמה לא123

קראתי מה שכתבת פה בעבר

כולנו מפרשים את המציאות כל אחד לפי איך שהמוח שלו בוחר לפרש, לא במודע כמובן

כפי שיש כמה דעות כאן בפורום לגבי המצב שלך, כי כל אחת מפרשת את מה שכתבת דרך העיניים שלה. ככה גם את מפרשת את מה שקרה לך לפי

אורח החיים והאמונות שלך. ככה המוח שלנו בנוי. זה ממש לא הגיע ממקום מתנשא.

את מכירה את מודל א.פ.ר.ת? לזה התכוונתי, אירוע,פירוש,רגש ותגובה

אפשר לעבוד על זה ולשנות את הפירוש שלנו על המציאות וממילא הרגש משתנה. מניסיון..

ניסיתי להפיח בך תקווה שיש אפשרות לשנות את המציאות, זה בידיים שלנו. 

חיבוק ענק אהובה ❤️❤️המקורית

חיכיתי שתכתבי ואני משתתפת בצערך. ממש.


אני חושבת כמה דברים:

1. טלפון כשר - הוא רוצה? או אפילו בלי מספר כשר - אבל כזה שאין בו אינטרנט?

יש מחשב בבית? אם כן, להעיף או לנתק את הטלפון.

יש פתרונות פרקטיים לשימוש מוגן בטכנולוגיה. אם תרצי - אנסה.

אני באמת מאמינה שהפיתוי גדול מאוד.

אבל השאלה היא - מה עמדתו לגבי כך. באמת לשאול אותו ולקבל תמונת מצב. בלי מה שאת חושבת על זה, כי ממה שאני קוראת את כן קצת תמימה בעניין לדעתי. ומי שיש לבעלה סמארטפון צריכה לקחת בחשבון שזה מגיע עם התמודדויות כאלה, ו- הוא מאש, ואנחנו בשר ודם🤷

גדר זה הדבר הראשון שצריך


2. חיזוק של המקום הנפשי שלך והקשר שלכם - בעיניי זה הולך בד בבד.

קודם כל, ההבנה שהאושר שלך לא בכף ידו. הוא אצלך. והוא מצטרף אלייך

ודבר שני, כשאת חושדת ובמקביל בודקת, ואתם רבים הרבה - זה מעיד על בעיה בתקשורת ובדבק הזוגי

אתם מקיימים אישות?

איך היחסים ביניכם? זוגיים? יש אינטימיות יש רגשית?

את סומכת עליו? מעריכה אותו?


ממש ממליצה לך לפנות לד"ר מולי גרוסמןאביגיל=)

הוא אדם שמטפל בתחום הזה ובטוח שראה מקרים יותר קשים..

הוא עוסק גם בטיפול באדם שמכור ורוצה לצאת מזה, ואם אני לא טועה, גם בטיפול זוגי..

זה ממש משהו שאפשר לצאת ממנו! כמובן אם יש רצון..

ועוד משהו - אם בעלך אומר שזה לא בגידה בעיניו, תאמיני לו! להאמין אחד לשני זה אחד הדברים הכי בסיסיים בזוגיות.. מקצת עיסוק ולימוד בנושא, הרבה פעמים הצפייה בפורנוגרפיה עונה על צורך מסוים בגוף או בנפש ולא מתוך חוסר עניין באישה שהאדם נשוי לה...

בהצלחה רבה רבה!

שיהיה לך טוב!

 

וכל העצות הפרקטיות שנתנו פה -- זה בעיניי דבר שמור לבוא מתוך רצון שלו ולא מתוך אולטימטום שת מציבה לו..

 

ממה שנשמע ממך, המצב שאתם נמצאים בו מחייב איזשהי תמיכה מבחוץ כדי שהיה אפשר לתקן..

וואו יקרהתהילה 3>
עבר עריכה על ידי תהילה 3> בתאריך ה' באלול תשפ"ג 20:27

איזה סיפור קשה וכואב.


 

נשמע שהתמודדת ואת מתמודדת עם דברים קשים וכואבים.

החל מהמקרה שהיה לפני כמה חודשים שלתחושתך פגע בך רגשית ונפשית,

והמשך בלאבד ככה עובר בלידה שזה דבר נורא.

ועכשיו שוב.


 

נשמע שהמעשה הזה (שבעיני לא הכי משנה כרגע כמה אחוזים נופלים בו או לא, וגם אם לנשים אחרות זה בסדר או סביר)

נוגע ומפעיל *בך* מקומות מאד מאד עמוקים בנפש.

מקומות שממש לוחצים לך על כל הכפתורים, שיוצרים בך חוויה והרגשה אמיתית של בגידה

שמביאים אותך ממש לסף ולקצה מהרבה בחינות.


 

אני חושבת שמה שאת צריכה לעשות זה להבין בעזרת מישהו מהתחום,

איפה זה נוגע בך כל כך, למה זה מפעיל אותך כל כך ולתת ריפוי לפצע השותת הזה בתוכך.

 

יש נשים שזה יושב אצלן על תחושה שהן לא מספיק טובות או שלא אוהבים אותן או שהן לא מספיקות אוכל מיני דברים.

אין כאן שום אמירה חלילה שאת לא בסדר או שהבעיה היא בך,

אלא שהמעשה הזה שהוא שלו, הפעיל בך אזעקות שהדרך הנכונה בעיני להתמודד איתן, ומותך זה גם איתו ובזוגיות, מתחילה בעבודה פנימה


 

מעבר לזה, ולעזרה רגשית שנשמע לי ממש כדאי לקבל,

זה לגיטימי בעיני שדבר כזה יפגע בך, שתרגישי שאת לא מסוגלת לשאת אותו,

שתרגישי שאת לא יכולה להיות נשואה במצב כזה.

התחושות הן לגיטימיות, גם אם הן קשות, וגם אם נשים אחרות ירגישו או יגידו שאותן זה לא מרגש או שכולם עושים את זה.

ועם הרגש הזה- צריך לעבוד עכשיו עבודה פנימית, שלך.

 

ה' פותח לך פתח למסע פנימי, להתבונן ולעשות תהליכים פנימיים לרפא *את עצמך*.

מתוך מקום בריא ומעובד, תוכל להיות לך הבנה בהירה לגבי מה שנכון עבורך גם בזוגיות,

זה יכול להיות לשתף את בעלך בזה שלא תוכלי לחיות איתו כך

ולבקש שילך לקבל עזרה בתחום, או כל דבר אחר.


 

הנקודה העיקרית היא,

שלכולנו יש רגשות עמוקים ותת קרקעיים שאנחנו לא מספיק מודעים אליהם

והם מפעילים אותנו לפי מחקרים בכ95% מהתגובות החלטות ובחירות שלנו, וככה ה' ברא אותנו.

הרגש הוא חלק מכלי וביטויי הנפש לעבודה אמיתית ואישית,

והוא זה שעוזר לנו להגיע למקומות אליו אנחנו מיועדים כשיודעים לעשות עבודה עצמית ופנימית נכונה,

ובעצם לרכב עליו ולפעול נכון ביחד איתו.

 

כשאנחנו חווים חוויות, כל חויה האמת, אבל בטח תחושות כל כך סוערות ומטלטלות

סימן שנגענו בנקודת שורש עמוקה מאד

בפצע שהיה בתוכנו ומבקש ריפוי והתבוננות.


 

ולא רק זה, אלא שה' מזמן לחיינו שערים פנימה, לגאולה הפרטית שלנו בעזרת המציאות.

כל מה קורה לנו לא במקרה ולא בטעות אלא מכוון ומדוייק,

וכשאנחנו לומדים את השיעור ומתקנים את הדבר הכואב הזה

אנחנו מרוויחים פעמיים, גם רפואה וגאולה פנימית, וגם פתרון של המציאות החיצונית המכאיבה❤️

 

וואו.. איזה מעניין וחשוב...!!אוהבת את השבת
תודה❤️תהילה 3>
משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

ממש פוגע ולא נעים😥שיפור

מצד שני, אולי כבר עדיף לא להיות איתן אם הן כל הזמן פוגעות ולא נעימות...

אולי תחפשי אפשרות אחרת? להתארח/לארח מישהו מהמשפחה שלך או חברה? אולי להתארח/ לארח לארוחות במהלך החג?

ואם זה לא הולך טוב השנה, מציעה בזהירות אולי לדבר ולברר שוב אם מתאים לכם בתור משפחה טיסה לאומן כל שנה לרה"ש.

חד משמעית אני מעדיפה לא להיות שםאנונימית בהו"ל

אין לי בכלל ספק בעניין הזה

רק התחושה המגעילה הזו.... ואחר כך את גם צריכה להמשיך ולכבד ולהגיע מתי שבא להם ולהגיע לאירועים שהבנות שלה בחיים לא מגיעות ואני כן באה בשבילה ומכבדת אותה! זה פוגע אין מה לעשות

קודם כל אני רוצה להגיד שאת צודקתדיאט ספרייט

לדעתי האישית הורים צריכים לחפות על חוסר תפקוד של הילד שלהם מול בני הזוג. ובחוסר תפקוד אני מתכוונת לא בפן הרשלני של הדבר, אלא כפשוטם של דברים.

אם הבן שלי נניח, לא מסוגל לפרנס את אשתו והילדים ואני מסוגלת, כאן אני נכנסת לפער ומנסה למלא אותו.

וזה לא משנה לי בכלל אם הילד בחר בזה,

המציאות הובילה אותו לשם, או לא משנה מה.

וכך גם במקרה הזה.

אני כהורה, לא מפסיקה להיות הורה בכל גיל שהוא ולוקחת את האחריות כל הילדים שלי והנכדים שלי בטוב וגם ברע ואני מקווה ומתפללת שהקב"ה יאפשר לי את זה.

זאת דעתי וכך גדלתי ולכן אני חושבת שהכעס והאכזבה שלך ברורים ממש.

מה שאני עוד חושבת זה שמי שלא נותן לא מגיע לו גם לקבל ולכן כשאת אומרת שאת מכבגת אותה כשהבנות שלה לא- זה דבר שלא צריך לקרות.

אני ממליצה לך לא לנסות לרכוש את ההערכה והאהבה שלך כי לא תקבלי ולא בגללך אלא בגללה ולכן אם היא לא מכילה אתכם כזוג את לגמרי לגמרי פטורה מלכבד אותה.

כך לדעתי.

שתהיו שמחים בחג הזה ובכל החגים.

יש הבדל גדול בין להגיד שאני כהורהמקרמה

חושב שאני צריך לחפות על חוסר תפקוד של הילד לבין להגיד

שאני כילד מצפה שההורים יתפקדו במקומי כשאני בוחר שלא לתפקד

אפילו לא מדוברפה על מילואים טי על מצב רפואי שנכפה

איפה עובר הגבול???

אני אלך להמר בקאזינו ומקסימום ההורים יכסו את המינוס?

אני אלך לי לטיול בהודו לחודשיים וההורים יגדלו לי את הילדים?

אני לא אבשל/אנקה את הבית- מקסימום אמא תבוא???

זה הזיה

אני אמרתי שילד צריך לצפות?דיאט ספרייט

זה בודאי שלא

אבל אני בהחלט מאמינה שהורה צריך לחפות כשהילד לא מתפקד כדי לשמור על שלמות המשפחה ועל שלומם ורווחתם של הילדים.

האם אפשר תוך כדי לנסות לחנך אך הילד שלי? בהחלט כן.

יש הורים שנכנסים ונותנים יד שהילד ולפעמים אפילו מחליפים ממש את ההורה הביולוגי כשהילד מכור לסמים, לאלכוהול או נושא בעיה נפשית או סיבה אחרת.

אם שם זה מקובל, אז אני מאמינה שגם בקטנה, הורה צריך להיות לעזר, לא צריך להתעורר כשמגיעים למצב קיצון.

גם אם אני לא מאמינה ולא מעוניינת שהילד שלי יסע לאומן, אם הוא נסע אני פה כרשת ביטחון למשפחה שלו עד שיבין שנכון אחרת. (ועם הפותחת הסליחה זו דעתי בלבד ואני מכבדת את הבחירות המשפחתיות שלקחתם).

ואם דעתי הזויה בעינייך,

אני חושבת שאני אתמודד עם זה 😃

שנה טובה ❤️

ממש לא מסכימה עם זהנעמי28

ההורים לא צריכים לחפות על התנהגות של הילד.

לא בצעירותו ובטח לא כשהוא נשוי.

כל הדינמיקה מהרגע שנשואים היא בין בני הזוג בלבד,

ניתן לעזור אבל בטח ובטח שלא חייב.

חבל הטבור צריך להיחתך.

זכותך לא להסכיםדיאט ספרייטאחרונה

אני אכתוב ישירמקרמה

דלגי אם את לא בפניות לקרוא.

לארח לראש השנה זה קשה!

לארח נשים עם ילדים בלי אבכ שלהם לרהש זה קשה!!

אני חושבת שהציפיות שלך ממנה להתגיס לעזרה ל'בעיה' שאתם בחרתם בה (לטוס לאומן ולחגוג רהש בהרכב חסר סה בחירה...) היא ציפיה גבוהה

האם זה היה נחמד מצדה לארח - כן

אבל זה גם הגיוני שהיא מיצתה את האירוע

ולענין זה שהעא מארחת את הבנות שלה

כלה זה לא בת

אין מה לעשות

אני לא יודעת על איזה רקע יש לגיסתך בעיה איתך

ולא בטוח לגמרי שזה משנה

אבל בהינתן ששתיכן באותה בעיה (לבד ברהש)

וששתיכן צריכות עזרה

ושמשאב העזרה מוגבל או לחילופין מסיבות אחרות לא ניתן להעניק את העזרה לשתיכן

הגיוני שהבת שלה זכתה בזכות קדימה

ובסוף- את לא באמת יודעת מה הסיפור ומה האינטרקציה בניהן (אולי חמותך פוחדת מההשלכות של להעמיד אוה במקום?)

בשנים האחרונות יצא לי לעשות הרבה חגים לבד

בנסיבות קצת אחרות (מילואים)

אני מודה על כל אירוח

זה לא מובן מאיליו בכלל

יצא לי גם לעשות שבתות לבד עם הילדים

יש בזה קסם

ולשנה הבאה - בנסיבות הקימות- תשקלו האם הבחירה הזאת מתאימה לכם

מסכימה*אורחת

אני קוראת הרבה פעמים תלונות פה בפורום, על אמא/חמות.

אני לא מסכימה עם הנחת המוצא שהן חייבות לנו, ואם הן לא עוזרות אז הן לא בסדר.

הן אדם בפני עצמו, עם כוחות יכולות ושיקולי דעת, ולא חייבות לנו כלום רק מעצם זה שאנחנו בנות/כלות שלהן.

זו דעתי, כאמירה כללית.

עכשיו יש שני סוגי אירועים שצריך להתמודד איתם:

משהו בלתי צפוי, כמו מחלה קשה וכו', שכן הייתי מצפה שיתגייסו לעזרה מעט יותר,

ומשהו צפוי ובחירי, כמו נסיעה לאומן, שזה החלטה שלכם להכנס לזה, ולא שאלתם אותם אם מתאים להם להתגייס לעזרה.

עם כל זאת, כמובן שזה באסה, ודרך העולם שבדרך כלל עוזרים, ובפרט כשיש אפלייה בין בנות וכלות זה מבאס.

אבל המקום הפנימי בנפש צריך להיות מקום של - אני בחרתי, ואני היחידה שצריכה לשאת בתוצאות הבחירה שלי.

כלה זו לא בת ? משפט פוגע מאודדרשתי קרבתךך

לא הבנתי, הכלה לא נשואה לבן של החמות??

באופן כללי מסכימה איתך שקשה לארח לראש השנה וכו וכו אבל זה היה נכון אם היא לא הייתה מארחת את הבנות .. כאן יש פה רק אותה שלא מוזמנת ונשמע שאין לה שום גב משפחתי אחר והחמות מודעת לזה

וזה מאוד מאוד פוגע !!

חיבוק ענקי ממש מכירה מקרוב את התחושה וזה משפיל מאוד

מהצד שלך חמותך היא כמו אמא?מקרמה

אני בקשר מעולה עם חמותי

אוהבת אותה מאוד מאוד

קוראת לה אמא

ובהרבה סיטואציות אנחנו באמת כמו אמא ובת

אבל בסוף היא לא אמא שלי

ואם חס וחלילה אני אגיע למצב שאני אצטרך לבחור- אמא שלי קודמת

גם מהצד השני- לא היינו רוצות שהחמות תרשה לעצמה להגיד או לעשות כל דבר שאמא אומרת או עושה

חמותי תמיד אומרת לי שאני הבת שלה

ואני תמיד מתכנת אותה שאני כמו...

ואם נגיע למצב שאני מתכסחת עם טחת הגיסות שלי ברור לי במי היא צריכה לבחור

מה לעשות... זה המציאות

החכמה היא לא להגיע למצבים של בחירה

(ואנחנו לא יודעות מה החמות אומרת לבן שלה... המקום של הבעל/בן פה בסיפור שהוא בפועל החוט מקשר לא ברור...)

תודה ממש על ההזדהותאנונימית בהו"ל

עצם ההכנה חודש מראש של אל תבואי זה פוגע בי

כי היא מלא פעמים זורקת שאני כמו הבת שלה, אז איך בדיוק?

כן, אני לא הבת של חמותיפה לקצת

כמו שהיא לא אמא שלי.

ברור לי לגמרי שיש ביני לבין הבנות של חמותי הבדל גדול ואני מצפה גם ליחס אחר.

הערות שחמותי אומרת לבנות שלה אני לא מוכנה לקבל ממנה לדוגמא....

ברור שלאהבוקר יעלה

אמא שלך וחמותך באותו מקום?

אני גם תמיד לא הבנת את השרשורים האלה.. כן יש חמות עם יציאות וכאלה אבל בסוף לבת קשורים יותר

דווקא מסכימה עם מה שכתבתאנונימית בהו"ל

ואין סיכוי שבעלי לא יטוס

אבל לא הסכמתי עם האמרה שכלה זו לא בת. מה עם הבן שלה? אלו הילדים שלו

האמת שאני בכלל נגד השוואותמקרמה

כלה היא לא בת

ובת היא לא בן

ואפילו בין שתי בנות אין השוואה

בסוף יש פה אמא אם כמה ילדים

חלקן בנות ביולוגיות

חלקם בנים

חלקן בנות מנישואין

כל קשר כזה הוא מעגל סגור עם הסיפור שלו והאינטרקציה שלו

אנחנו אף פעם לא יודעים את התמונה המלאה

אנחנו אפעם לא יודעים מה הסיבה למה שנראה בעינינו כהעדפה או אפליה

אני יכולה לספר שהיו פעמים שנתנו לנו עדיפות (הייתי אחרי הפלה) ואחכ התברר לי שגיסתי נעלבה (ובדיעבד הייתי מאשרת לספר את הסיבה... חבל על האנרגיות)

ואני מכירה את הסיפור גם מהצד השני... שבו ניתנת עדיפות באופן קבוע לגיסתי...

ספציפית פה אני גם מודעת לסיבה והיא לגמרי מוצדקת

אבל לא תמיד אנחנו יודעים

כל עוד אנחנו לא שוים באופי, מצב זוגי, מצב בריאותי, מצב כלכלי, סטטוס משפחתי, אז ההשוואה לא רלונטית

מסכימההבוקר יעלה

ואם לא מתאים לך דלגי,

אומן זו בחירה, לא מילואים.

אפשר לוותר על העניין.

מצטערת אם זה פוגע אבל אני רואה נשים שנקרעות ברהש ואני בטוחה שלא זו הייתה כוונת המשורר

חיבוק!יהלומה..

אני לגמרי מבינה אותך אבל חשוב גם לזכור שאף אחד לא חייב לארח אותנו, גם לא החמות

מותר לה לבחור איך ועם מי היא רוצה לארח גם אם הבחירה שלה מכאיבה לך

ובמקום להמשיך לשאול למה להן אכפת או לא אכפת, הייתי משקיעה את האנרגיה בלבנות לך ולילדים ראש השנה שמח וטוב

היה פה שרשור שמידהי כתבה טיפים מדהימים- העתקתי לבעלי אני מקווה שגם אנחנו נשתמש בזה בחג

מה בעלך חושב על זה?ירושלמית במקור

חיבוק!! זה מאד פוגע...שמיכת פוך

תני לעצמך מקום להתעצבן ולהעלב אבל אל תבואי עם זה לחג.. תעשי לילדים חג מושלם תתאפסי על עצמך..

אני גם הייתי במקום הזה אבל מהצד ההפוך, הייתי חודש אחרי לידה ואחים שלי עם אותו מספר ילדים כמו שלי הוזמנו להורים שלי לליל הסדר בעוד שאני חודש אחרי לידה לא מוזמנת בכלל !!אין לתאר את הרגשת התסכול שהייתי צריכה להכין את כל החג מאפס בעוד שגיסותיי (לא בהריון / אחרי לידה) מגיעות כמו מלכות להתארח.

היה לי ממש קשה.. אני זוכרת את עצמי בליל בדיקת חמץ , בקושי עומדת במטבח ומכינה את הכל מאפס.. עד עכשיו אני עם דמעות כשאני נזכרת בזה (אי אפשר להכין לפסח מראש.. בגלל שצריך להכשיר את המטבח) לקח לי הרבה זמן לסלוח לאמא שלי על כך ומאז אני פשוט לא מצפה לי לכלום ממנה...

העצה שלי היא פשוט לא לצפות!!! להנמיך ציפיות בקשר עם חמותך.

ואווווואנונימית בהו"ל

ממש קשוח מה שעברת

חיבוק גם לך

זה קרה לנו גם עם חמותי בסיטואציה אחרת...

יש לי הצעה עבורךיהלומה..

אם תרצי את מוזמנת לפנות אלי בפרטי

למי שתרצי ללכת למקוםנעמי28

שפוגע בך ואת לא רצויה בו שנים אחרי שנים?

למה שהם ירצו לארח כשיש תקלים ביניכם (גם אם זה אשמתם)?

אולי כדאי לחשוב האם הסידור הזה של לטוס מתאים לכם מלכתחילה.

הוא צריך להתאים בהנחה שאף אחד לא פותר לכם את הבעיה ואתם מסתדרים בכוחות עצמכם.

אם מישהו יארח זה בונוס, לא המובן מאליו.

לטוס זה ברור שכןאנונימית בהו"ל

גדלנו על זה

אני לאט לאט מפנימה שצריכה למצוא את המקום שלי

אבל סה"כ התחושה מבאסת אותי כלפי חמותי

אני בטוב עם זה שהשארתי בבית,עבר מאורגנת ואפילו מתארחים לסעודה שתיים

רק אחר כך מה ? היא ביאסה אותי ממש

גם אם גדלת על משהונעמי28

לא בהכרח אומר שזה מתאים במצב הנוכחי.

תמיד אפשר לשנות הרגלים, השמיים לא יפלו.

תבדקו עם עצמכם אם אתם באמת שלמים עם החלטה וכל מה שזה כולל.

באמת מבאס, אבל לא נשמע שהיחסים תקינים גם ככה, הערות פוגעניות זה לא משהו נורמטיבי.

לא כל כך נעים שכן כאן מנסים לשנות דברים....אנונימית בהו"ל

שמאז ומעולם בן אדם רגיל אליהם

לא ביקשתי עצות על אומן כן או לא

סה"כ ביקשתי עצה איך להתמודד עם תחושת כעס

זה קצת יצא מפרופורציה ההמלצות

וגם בעלי עשה מילואים אז אין קשר

אם את מעוניינת בסוג תמיכה מאוד ספציפינעמי28

כדאי שתרשמי את זה בהודעה הפותחת.

הנושא של אומן נכתב פה בפה אחד.

זה משהו בכן בשליטתך בשונה מהעיסוק עם החמות.

בהצלחה זה באמת מצב לא נעים❤️

לדעתיהמקורית

תני לו פשוט להיות

מותר לכעוס ולהתאכזב. לא חייב לטאטא את זה ולהעביר

לדעתי זה יעזור לך לפתח עצמאות ולחשוב על אופציות אחרון שהן לא היא כי בסוף לא טוב לך שם ממילא, ותעשי את השיקולים שלך מה מתאים לך לתת ומה לא בהתאם ליחסים

אגב אומן - יש לי חברה שלא שוקלת בשום צורה ללכת לחמתה כי היחסים שם רעועים. זה לא קשור לאם את נשארת לבד או לא. היא יכולה להזמין אותך אליה,אבל במשפחה של כמה וכמה ילדים להחליט להזמין משפחה שלמה לחג שהוא 3 ימים זה אומר שאולי זה כבד מאוד כמארחת/ מונע ממנה להזמין ילדים אחרים מכל מיני סיבות

אזלא אגיד לך שלא יטוס כי זה לשיקולכם. אבל יש צד שני לאירוח והוא לא אתם גם אם השיקולים של יחסים טובים או פחות לא היו פה. ולכן אם זו ההחלטה הזוגית שלכם וזה המצב הנתון כדאי לחשוב איך בכל זאת תעבירו את זה בטוב בלי שחמתך היא עוגן. כי היא לא

חיבוק ענק. התחושות שלך מובנות.אהבתחינם

אבל לדעתי,

היא באמת לא חייבת

נכון שזה מרגיש כאילו היא בוחרת..

אבל אתם החלטתם שהבעל טס לאומן בראש השנה

אין בעיה,

זה שלכם

תעשו את החישוב שלכם אם מתאים לכם הדרך הזאת אם אין לך איפה להתארח

ואם כן, אז תקחי בחשבון אופציה שתישארי בבית

לארח בראש השנה זה קשה מאוד.

והיא אירחה אותכם שנים (כמו שציינת) וזה מהמם בעיני

אני מאוד מבינה את הכאב שלך,

מאוד מאוד.

אבל אם קשה לך חג לבד

תשקלו אופציה שלא יטוס.

היא לא אשמה שאין לכם איפה להתארח. סליחה אם פוגעתמרגול

אתם בחרתם שבעלך יטוס לאומן ואת והילדים תישארו בארץ

היא מהתיאור שלך כבר כמה שנים רומזת שזה לא מתאים לה שתבואו ר"ה

אם בעלך טס בהנחה שהיא תארח, בלי לתאם איתה מראש- זה לא עליה.

ואם בעלך טס בידיעה שיש מצב שהיא לא תארח ולא יהיו אחרים שיארחו, אז זו תוצאה של בחירה שלכם.

שאפשר לחשוב שוב אם מתאים שיטוס לאומן. אולי את והילדים תצטרפו, אולי הוא לא יטוס, אולי יטוס ותהיו בבית.

אבל הבחירה היא שלכם.

גם אם גדלתם על זה.

אבל מבינה את הפגיעה האישית שחלק מארחת ואותך לאמרגול

בדיוק. קצת מורגש שנשים כאן בוחרות להתעלם מהפגיעה האנונימית בהו"ל

ישר הגיבו על אומן וישר על עניין כלה חמות. מה הקשר? זה בין אדם לחברו גם

הפגיעה מובנת מאוד, חיבוק! אבל לא מובן בכללכתבתנו

למה המשכת להגיע כל השנים האלה כשזה היחס וכשאת צריכה כל הזמן להעמיד במקום. איזו אוירה זו? לא נשמע לי חגיגי ולא סימן יפה להמשך השנה.

אז העצה שלי, תשמחי על ההזדמנות, כי לא הצלחת ליישם בלי הבקשה המפורשת את מה שאת טוענת שאת מעדיפה גם ככה- להישאר בבית ולחגוג עם הילדים באוירה טובה וכולם מרגישים רצויים במקומם, אז הנה היא דאגה לך שתוכלי לקפוץ למים, שנה הבאה גם אם היא תזמין כנראה שתעדיפי את הבית...

שיהיה לכם חג שמח! מאחלת לך שתאהבי את זה הרבה יותר

אמן תודה רבה ממש ♥️אנונימית בהו"ל

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

שיתקין מולטימדיה לרכבים!!!מרגול

מי שעשה לנו אמר שהוא לא חשמלאי

לדעתי עשה רווח יפה

(יש רכבים ישנים בלי מולטימדיה, ויש פחות ישנים עם מולטימדיה אבל מעצבנת. וגם בממש חדשים לפעמים רוצים להחליף לסוג אחר)

התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדש

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

וואי אני אלרגית למתכות וגם ליהמקורית

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

או מזהבשלומית.

😅

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

מצטרפת לזה מאודטארקו

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

אני לא מספיק מכירהשלומית.

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

הגודל לדעתיאחת כמוני

יש כמה הבדלים עיקריים-שימושית
  1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

  2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

  3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

התקן לא הורמונלי ג'נפיקסאחת כמוני

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

טוב מעדכנת שהייתי אצלהאנונימית בהו"ל

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

אוי איזה באסהקנקן שבוראחרונה

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

לא מספיק מבינה בזה, אבל אולי תיקחי ימי חופשאמא טובה---דיה!

על חשבונך?

אי אפשר לצעריחמדמדה

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

אחותך לצרה. גם לי אין ימי חופש והאמת הייתיהמקורית

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

כל חול המועד או חלק?שלומית.

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

כל הימים…חמדמדה

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

אולי תבקשי לעבוד חצי יום?פרח חדש

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אוויי מבאס ממש😥😒😔שיפור

אמממ..כבת שבעים

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

אי אפשר להכנס למינוס?רינת 24אחרונה

ממש קשה ליאובדת חצות

הילדים עלו לכיתה א וזה משמח ומרגש ב"ה

אבל מרגיש לי כבד כל הסיטואציה

השבוע הזה הרגיש כמו נצח

ועוד לא התחלתי שיעורים פרטניים ואת כל המערכת האמיתית שלי בעבודה

לארגן תיקים, לשדל אותם לעשות את זה איתנו, להכין אוכל, להשתגע כי הם בררניים ואחרי שטרחת לתאם עם כל אחד מה הוא אוהב לראות שלא אכלו כמעט כלום,

פתאום זה לוקח מלא זמן

פתאום זה פחות קליל מהגן ויותר דורש ומחייב

זה מתערבב לי ונוגס לי בזמן שגם ככה לא היה לי עם מטלות הבית והעבודה שלי

שולחים שיעורי בית פתאום בשעה שש בערב אחרי שחשבתי שאין כלום וזה מפתיע

ועוד צריך לעקוב אחריהם באפליקציה אחרי החגים

וואיייי זה ממש מלחיץ וקשה

גם ככה היה לנו לא פשוט עם התנהלות והתארגנות

פתאום במקום להנות איתם אני רוצה כבר לסיים את המטלות וזה מרגיש גם להם כבד ורציני ומחייב

במקום פשוט ללכת לגינה ולהנות כמו פעם

איך הופכים את ההתנהלות לזורמת ופחות מלחיצה לי ולהם? מי יכול לתת לי לו"ז לכיתה א אחר הצהריים?

היום חזרתי מפורקת מיום עמוס בביצפר

שמתי להם טלויזיה והלכתי לנוח

אח"כ כשקמתי שניהם בכו וצרחו (לא מווסתים)

אחד רצה להזמין חבר מהגן וכשהוא לא יכל הוא ממש בכה וצרח והשני בכה וצרח שהוא רוצה גינה

ואני פשוט רציתי להתחרפן

כואב לי הראש

ועוד לא הכנו מערכת

והבית עם כביסות וכלים

ועוד לא הכנתי שיעורים לעצמי למחר מה הולכת ללמד

אתמול ישבתי עד 12.30 בלילה להכין כי אחד הילדים בכה שכואבת לו הרגל והייתי צריכה להרגיע אותו

אני חייבת לו"ז ערב

מרגיש שהכל נהיה יותר מורכב ומסובך בהרבה ואני צריכה שוב להוריד משעות העבודה כדי לצלוח את כיתה א עם שניים

אני פשוט לא יודעת איך להתנהל נכון ולסנכרן אותם ואותי במתכונת החדשה

עוד לא דברתי על חוגים והסעותאובדת חצות

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

מציעה לך לחשוב על שעה שבה מבחינתכם הם צריכיםשמשית123

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

כשהילדים רוצים להזמין חבראובדת חצות

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

לפי מה שמתאים ליהמקורית

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

איזו שעה זו היתה?שמשית123

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

גם אצלי התחיל כיתה אילד בכור

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

רק לגבי המערכת- בגיל הזה (וגם אחרי) אני מכינה להםיעל מהדרום

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

הלוז שלי לכיתה אהמקורית

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להכין מערכת בא'?חילזון 123

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

אצלינו יש גם מדעים/ הלכה/ משנה ועוד....יעל מהדרום

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

בחודשים הראשונים בכיתה א?חילזון 123

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

ההתחלות קשות 🤍כתבתנו

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

אצלינושיפור

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

דבר ראשוןהשם שלי

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

חיבוקאפונה

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

  1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

  2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

  3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

  4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

תודה!! לקחתי לי כמה רעיונות טובים!!!שיפוראחרונה

משפחית שעושות את החג בבית עם המשפחה הגרעיניתכי לעולם חסדו

יש לכן טיפים?

איך להלהיב את הילדים? איך לשמוח למרות העומס הבלתי נגמר תודה לה'?

איך לחלק משימות ככה שגם אנחנו ההורים מספיקים לאכול?

ובכלל טיפים לאווירה

אצלנו כל ההתלהבות היא סביב הסימניםחזקה בעורף

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

אהבתי!הבוקר יעלה

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

השנה עדיין לא עשינו סיעור מוחות וקניות🤫חזקה בעורף

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

הילדים שלי קצת קטנים בשביל משחקי מילים כאלה,כי לעולם חסדו

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

רעיון מתוק, הולכת לנסות את זה השנה שימושית

אצלו הולך גם, שומר שה' ישמור עלינוסטודנטית אלופה

מרגישה שאני בעומס בלתי נגמרכי לעולם חסדו

אוכל שווה ברמה הכי גבוהה, קינוחים ברמת שףממתקית

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

אנחנו לרוב עושים ראש השנה לבדשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 13:07

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

וואי בדיוק רציתי לפתוח נושא כזה שימושית

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

וואווו!!!! איזה השקעות!!!! מהמםםםם!שיפור

מהמם, איזה יופי!נעומית

מקסים. אפשר רעיונות של מה את מניחה בקופסאת החג?ממתקית

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

ככה-שימושית

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

תודה! מרגישה שהבנת אותי כי לעולם חסדו

עוקבתבוקר אור

חג הוא מלהיב מעצם טבעומתואמת

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כבר כמה שנים אנחנו עושים בביתמנסה לענות

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

טיפיםאמאשוני

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

נהנתי מאוד לקרוא אותך, תודה.שימושיתאחרונה

הסיפור האחרון הוא וואו. אלופה!

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

איך הוא היה בתחילת שנה בשנים הקודמות?שימושית

היה אחרת לגמרי לכןshiran30005

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

הצוות נשאר אותו צוות מאז שהמליצו על הגן?שיפור

הבן שלי גם עדיין לא הסתגל לגן (בן 3)שימושית

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

אוי😥 קשוח... וממש מבאס שאי אפשר להיכנסשיפור

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

אני אחכה עוד קצת כמובןshiran30005

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

גם הבן שלי בתחילת כל שנה אומר שלא כיף לושיפור

אולי גם שווה לנסות לדבר עם הגננתשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 12:58

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

מקליט כמובן- גם כשהכל בסדר ובטח אם יש חששטרכיאדה

ולגבי תמונותשיפור

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

יש לגננת טלפון כשרshiran30005

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

זה נורמות אחרותהשם שלי

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

כנראה שלא רגילים לצלם... מבאס...😒שיפור

תראי איך הוא בחגיםממתקית

הוא נוסע בהסעה לגן?

עונה כצוות פרא בגן עיכובנויה12345

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

תודה, מרגיש לי שהצוות קר קר ממשshiran30005

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

אין צורך ללכת רחוקאפונה

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

אם לא קשה לך, אני גם אשמח לשמוע מה יכול לעזורשיפור

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

בכי כל אחר הצהריים זה באמת חריג...מתואמת

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

וואוו ממש קשה שזאת התחושה❤️שיפור

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

אם הוא ככה משתף אזרק טוב!

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

הכל נשמע לי הגיוני חוץ מזהבאתי מפעם

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

בדיוק מה שעלה גם לי!מנסה לענות

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ככה זה הרבה פעמים בחינוך מיוחדDoughnut

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

סתם לתשומת הלב...ממתקית

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

נכון.מתואמת

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

זה בכל הגנים ככה לא רק שפהאפונה

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

אצלינו שולחים תמונות...מחתימים על זה בתחילת שנהיעל מהדרום

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

התכוונתיאפונה

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

יכול להיות שיש הורה שלא הסכים שיצלמו...מתואמת

אין דבר כזה שאת לא משדרת לו את דעתך על הגןאמאשוני

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

לא קראתי תגובות קודמותצלולהאחרונה

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

הגיוני שאני לא מצליחה לתפקד בבית בתחילת הריון?הריון ולידה

שורדת את העבודה בצורה סבירה וחוזרת מפורקת. עבודה לא תובענית במיוחד.

בצהריים אני לא מסוגלת לעשות כלום ורק על הספה.

ברגע שאני קצת מתאמצת יש לי כאבי בטן חלשים (לא התכווצויות סתם כאב עמום)

מהריונות קודמים זכור לי שההתחלה היתה קשוחה אבל לא זוכרת עד כדי כך חוסר תפקוד.

מוסיפה שב"ה מדובר בהריון תאומים הפעם.

הגיוני למדיישירה_11

איזה כיף מזל טוב

הגיוני בריבועקנקן שבור

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

בטח.מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ז באלול תשפ"ו 7:58

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (הייתי שם לפני כמה חודשים..)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

השורה האחרונה 🤣 הבדל פעוטבאתי מפעם

את בערך הרביעית ששואלת כאן בחודשיים האחרוניםשיפור

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

השורה האחרונה שלך הכי חשובהמתיכון ועד מעון

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

תודה על ההרגעה שזה נורמליהריון ולידה

אבל איך מסתדרים? ועוד חגים. ואנחנו בבית.

בעלי יודע לעשות הכל בבית, והוא עובד קשה לאחרונה, אבל הזמן שלו מוגבל.

עם הילדים האחרים אנחנו מסתדרים, יותר טכנית ניהול הבית, כביסות בישולים וכו.

וגם איך שורדים את העבודה בתקופה הזאת? בינתיים שורדת בקושי וכבר לקחתי יום מחלה אחד.

למנוסות בהריון תאומים- האם צפוי שיפור בשליש השני, או שעם תאומים זה שונה?

אולי לקחת עוזרת בתשלום?שיפור

אצלימוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ז באלול תשפ"ו 9:16

היה שיפור קל ואז שוב עייפות וחוסר כח.

אבל זה לא מחייב.

מיקור חוץ והורדת סטנדרטים..טארקו

אין הרבה ברירות..

אני רקאםאני

מזל טוב ובהצלחה,

מקסימום תשעה חודשים וזה עובר.

אני גם בתחילת הריון לא הצלחתי לתפקד בכלל בעבודה ולקחתי הרבה יותר מיום חופש אחד (גם על חשבוני)

ואני לא בהריון תאומים, אז מאמינה שאצלך זה יותר מורכב.

אצלי זה טיפה השתפר עכשיו בשליש השני, ועדיין זה הריון, וזה כל מיני מיחושים וכאבים מוזרים, והבחילות והשינויים בשינה, והחוסר תאבון והכל...

זה לא עובר אחרי 9 חודשים. 🫣מוריה

אחרי זה יש תינוקות לטפל בהם.

🤦‍♀️אםאניאחרונה

אולי יעניין אותך