שוב אני כאן עם אותו סרט בהמשכיםדבר מה

אז למי שזוכרת ולמי שלא כתבתי פה בעבר שגיליתי שבעלי צופה בפורנו, הייתי בהריון נכנסתי למועקה עצומה מאד בעקבות המקרה ממש עד רגע הלידה.

קמתי בבוקר ללידה ובמהלכה התינוק שלי נפטר בנסיבות טראגיות, המועקה העצומה של משמעות הנפש על הגוף, של התחושות שאמרתי לו לפני הלידה שאם הייתי יודעת שזה הבנזוג שלי לא הייתי בכלל נכנסת להריון.

כמובן שהצער עמוק בצורה שקשה לתאר, איבדתי ילד ואני חיה את זה דקה דקה.

תקופה ארוכה היה נראה שבעלי הבין את המשמעות של המעשים שלו על הנפש שלי, התחרט ואמר שזה מזעזע ורואה זאת כבגידה(בהתחלה טען בכל תוקף שאין קשר בין בגידה לבין צפיה).

הוא ממש נשבע לי שלא יחזור לראות בשנית.

בשבוע שעבר רבנו ואמרתי לו שמבחינתי אפשר להתגרש,

עכשיו אל תשפטו אותי אבל נכנסתי דרך תוכנה שיש לי להיסטוריית הגלישה שלו כדי לראות אם הוא נאמן להבטחות.

ומה ראיתי?? כמובן חיפוש פורנו על כל צורותיו.

לטענתו שוב, לא הצליח להכנס כי יש חסימה במכשיר ואין לו שום זכרון מזה.

אני לא מאמינה לזה כמובן.

מרגישה שאני חיה בסרט עם אדם שקרן ומניפולטיבי, אציין שכלפי חוץ הוא הבעל המושלם, זה שתמיד לצידי ומתאבד עלי שיהיה לי טוב.

אבל אני לא צריכה שום עזרה ממנו, אני רק צריכה שמישהו ישמור לי על הנפש ולא ישחק בי.

הפעם קיבלתי את הצפיה שלו בצורה יותר רגועה, אני לא

 בהריון אני מרגישה שיש לי יכולת לשלוט על החיים שלי.

הודעתי לו שמתגרשים.

למה? כי אין לי מסוגלות לחיות עם אדם לא אמין.

אין לי מסוגלות לחיות עם אדם שרואה אלימות מינית.

אין לי מסוגלות לחיות עם אדם שכולם אומרים לי וואי איזה צדיק, איך זכית ואני מרגישה שבא לי להקיא ממנו.

הוא פוגע לי בבטחון העצמי, בדימוי גוף, בחלומות שתכננתי להגשים והוא היה צריך לעזור לי עם הילדים.

כרגע כנראה אבטל הכל.

אני אזכיר שהפעם האחרונה שידוע לי שצפה היתה לפני 9 חודשים וכעת.

אם יגידו לי שככה כל הגברים עם סמארטפון אולי אאלץ להשלים עם חיי המרים.

כרגע לא מאמינה שבתים שלמים מתנהלים באופן הזה.

זה עלה לי בחיים של ילד, זה עלה לי במחיר נפשי גבוה מאד.

תודה למי שקראה 

זוכרת אותך, וחשבתי עליך הרבה מאזכמהה ליותר

דבר ראשון חיבוק גדול! כמה עברת. 😥 לא מסוגלת אפילו לדמיין.

 

דבר שני ההודעה שלך ממש כואבת לי. 

להיכנס להיסטורית גלישה - זה בעיני מעשה ממש פוגע. זה שמתחתנים עם מישהו,לא נותן לבן הזוג זכות ל"השגיח", לישלוט, ולקחת קרדיט על החיים הרוחניים  ועל הנפילות של השני.

כתבת - "כלפי חוץ הוא הבעל המושלם" והמישפט הזה גם ממש הכאיב לי. בגלל נפילה שלו בתחום שקשה לו בו, את הופכת את כל מה שטוב בו להצגה? לדברים שהם כלפי חוץ? בעיניך, הנפילה שלו גורמת לו להיות כולו שקרן ומניפולטיבי, וכל מה שטוב בו הופך לחלק מהצגה ומניפולטיביות?

 

אין אדם מושלם. ואני בטוחה שגם את לא מושלמת. אני בטוחה שגם לך יש את התחומים שבהם את נופלת. שבהם את אפילו לא נופלת לבד, אלא גם פוגעת בבן זוג בכל מיני דרכים.

 

ולסיום, לגבי מה שכתבת שאם יגידו לך שכל הגברים ככה, אז תשלימי עם זה - 

אז ברור שלא, לא כל הגברים נופלים בדיוק בתחום הזה. כי לכל אדם יש יצר הרע שונה ומידות שונות.

אבל ברור שכל הבתים מתנהלים בצורה שלכל אחד מבני הזוג יש נפילות גדולות בכל מיני תחומים רוחניים או של יחס אחד כלפי השני. 

לאחד הנפילות יהיו בתחום של צפיה בכל מיני תכנים, לשיני זה יהיה מידת כעס גדולה שתפגע באישה ותעכיר את האוירה בבית, יכול להיות גם קמצנות וכו, איש איש לפי יצרו.

 

וכמובן שזכותך להחליט שזה ספציפית משהו שאת לא מוכנה לחיות איתו ולהחליט להתגרש. 

זה לא אמור להיות מושפע מתגובות בפורום. אלא רק לנקודת מבט שלך, ולמסוגלות שלך לחיות עם זה.

ואני חושבת שגם הוא מהצד שלו צריך לחשוב אם הוא מסוגל להמשיך לחיות בצורה כזאת, כשהוא יודע שהנפילות הרוחניות שלו, גורמות לאישתו ליראות בו רק רע.

אבל אני חושבת שלמען ההגינות את חייבת להחליט - ואם את באמת רוצה להתגרש, אז לעשות את הצעד הזה ולהיפרד, ואם לא אז לא להעלות יותר את האפשרות הזאת.

זה נישמע לי ממש ממש קשה לחיות בצורה כזאת שעל כל נפילה רוחנית, הבן זוג מאיים בגירושין.

זה יוצר חוסר יציבות בקשר. אני אישית לא הייתי מסוגלת להמשיך עם בן זוג שמאיים בגירושין על כל נפילה רוחנית שלי שלו תהיה לרוחו.

אז או שמיתגרשים. או שלא. 

הפער הוא בהגדרה שלך לעומת שלידבר מה

את רואה את המצב כנפילה, אני רואה את המצב כבגידה.

יש המון תכונות אופי ומצבים שצריך להתמודד בזוגיות אבל יש מצב שהוא אמון, יושר ולדעתי בלעדיו אין הרבה לאן להתקדם.

שוב, יש הרבה דברים שאני סלחנית כלפיהם אבל פורנו מוביל לזלזול עמוק ברבדים שקשה לי אפילו להסביר.

ועובדה, אני הצפתי פה לפני הלידה שהמקרה גרם לי לחוסר כח ללדת.

זה שואב ממני משהו שאין לי יכולת להתמודד איתו.

אז למה לא להתגרש באמת?כמהה ליותר

מה מחזיק אותך בקשר איתו?

הילדים קודם כלדבר מה
ואני באמת מפחדת שאולי אני חיה בסרט שגברים לא רואים ופתאום אני אגלה שכולם רואים ואבין שזה המצב.
רימון לא עזר?אחת פשוטה
הוא טוען שזה חסם אותו. אני חושבת שהוא כן צפה.דבר מה

קל לפתוח חסימה.

אגב, הוא התקין מעצמו תוכנה כזו עוד הרבה לפני המקרים האחרונים.

ונניח שתראי שכולם ככהכמהה ליותר

אז זה מה שיתן לך כח להתמודד עם המצב הזה?

ולהפסיק לזלזל בו ולהיגעל ממנו?

 

אם כן, אז אולי באמת יש על מה לעבוד.

כי מההודעה הראשונה שלך היה נישמע שאת ממש לא מוסגלת לחיות עם מצב כזה. 

כן, אני אבין דברים שכנראה אני לא מבינה כרגעדבר מה

אני פעם ראשונה נחשפתי לדבר הזה ממנו.

לא ידעתי שאשכרה מישהו נורמלי צופה בזה.

זה סמים מבחינתי

אם תקראי מחקריםאחת פשוטה
אז כן. מעל 90% מהגברים צפו או צופים.. (ואני מקטינה את האחוזים)
המחקרים ברובם מבוצעים בארה"בדבר מה

שם נורמות של שמירת עיניים וכו לא קיימות.

המחקר מעניין אם היה מדובר בדתיים.

לא.. זה מחקרים שנעשו בישראל על כל האוכלוסיותאחת פשוטה
שמעתי פודקאסט עם מיכל פרינס על הנושא, וגם פעם הייתי בהרצאה של אחד מוכר ששכחתי את שמו שגם אמר כך.
תוכלי לשלוח לי?דבר מה
מה זה משנה מה המחקרים אומרים???מקרמה

אם זה 20% או 90%???


 

אם יש בכוחכם להתגבר על המשבר הזה כי 90% מהגברים צופים בפורנו

אז צריך להיות לכם כח להתגבר על המשבר הזה כי אתם נשואים ואוהבים!


 

למה שקורה בחוץ אין משמעות.

זה לא נשנה מה סליח לכולם, זה משנה האם לכם זה סליח

בעיני את טועהדבר מה

כשיש הבנה שבעיה היא נפוצה היכולת להכיל אותה שונה, היכולת לטפל בה שונה.

עובדה שמישהו חקר כמה נחשפים... יש לזה משמעות

בסופו של דבר העבודה היא בעיקר פנימיתמקרמה

כל אחד צריך לעשות חשבון נפש ועבודה פנימית עם עצמו למה הוא מסוגל ומה לא.


זוגיות היא בין שני אנשים

השוואות לעולם לא יקדמו אותם לשום מקום

זה לא נכון מה שאת אומרתדבר מה

יש נורמות חברתיות שקיימות או נשללות בזוגיות.

לדוגמא, אלימות במשפחה.

אם מישהי היתה מספרת שהיא אישה מוכה כולם היו אומרים לה לברוח ומספרים לה שזה מחוץ לטאבו בזוגיות.

אם מישהי חיה עם בעל שבוגד עם קולגה גם לרוב יגידו לה לצאת מזוגיות כזו.

פורנו זה שטח אפור, הוא מתורגם לרוב האנשים כמשהו פחות חמור.

אם יגידו לי ש90% מהבתים הדתיים מתנהלים כשהבעל צופה בפורנו אחת לחצי שנה ובכל זאת המציאות בבית נורמלית אז כנראה שצפיה בפורנו לא משפיעה על הזוגיות באופן שאני מאמינה שהיא פוגעת.

כנראה שהפרשנות שלי לפגיעה בי היא מוטעית.

מבחינתי לצפות באישה ערומה אחרת כשכל הזמן הוא אומר לי שאני הכי יפה בעיני וכו זה רמאות.

אני מקווה שאת כשירה להכיל,קופצת

אבל בלי מחקרים ובלי הוכחות, לעניות דעתי התפיסה שלך לגבי פורנו - מוטעת.

אם יחזק אותך דווקא מחקרים - באמת תקראי ותבדקי את זה.


בהנחה שהשתכנעת שאפשר לחיות, ללמוד לנהל את זה, ואפילו להתגבר על זה *יחד* - מוזמנת לשאול פה או ללמוד איך עושים את זה❤

אשמח לשמוע איך.דבר מה
את מתכוונת "לצרת רבים"..?קופצת
נניח שזה 90%, אז את כן מעוניינת ללמוד להתמודד עם זה?
אפשר לומר בערךדבר מה

פשוט זה משקף שאנשים כן מנהלים אהבה, זוגיות וחיים בצל של זה.

כי מבחינתי אם הוא רואה דבר כזה זה ממש פוגם באהבה.

תראי, כתבתי פה הרבה פה בפורום בנושא.קופצת

ואכתוב שוב:

ב"ה יש לנו זוגיות מדהימה!!! חלום של ממש!

(מרשה לעצמי כי אנונימי).


בעבר בעלי התמודד עם צפיה כזו. כבר הרבה שנים שלא.


אם מענין אותך לשמוע את הזוית שלי (ומכינה אותך שלדעתי יש *לך* הרבה עבודה כאן...) אז בשמחה

אשמחדבר מה
אז קודם כל מורכב מאוד מאודקופצת

מה שאת מתארת ❤

כאוס של ממש. והאובדן בכלל קשה לשאת את זה...



אני אכתוב לך קצת מזוית הראייה שלי, ברור לי שלא תתחברי להכל. כל אחת בנויה אחרת. אבל אולי כן ידבר אליך משהו - והיה זה שכרי🙏


לדעתי התפיסה שלך את הנושא ועוצמת הכאב שזה מעלה בך - גבוהות מאוד וקצת לא מידתיות- נראה שליווי מקצועי בתהליך יעשה לך טוב. כדאי ממש!



בדרך כלל בנ"א דתי לא יצפה בפורנו ככה להנאתו תוך כדי לגיטימיות למעשה.

בד"כ זה מלווה בהמון!!! אשמה עצמית, גועל והרבה הרבה הרבה כאב.


דיברתם פעם על הנושא לא מהזוית שלך?

הוא סיפר לך פעם מה הוא מרגיש כשהוא צופה? **למה** הוא צופה? מה הוא מרגיש / חווה שגורם לו לברוח לצפיה הזאת?


מרגישה שאת מסוגלת לנהל שיחה כזאת?

להיות שם בשביל להקשיב?


את יכולה לגלות המון!

את יכולה לגלות שהוא שונא את עצמו באותם רגעים ואח"כ.  שהוא מלקה אותו עד תהום. שהוא כאוב ומפוחד. שהוא מיואש. שהוא נגעל מעצמו.


את יכולה גם לשמוע על מה זה יושב (לא בטוח שהוא כרגע יודע להגדיר לעצמו, אפשר לברר יחד). כשהוא מרגיש כשלון הוא בורח לזה. כשהוא מרגיש אשם הוא בורח לצפיה או למשל כשהוא מרגיש קטן ולא שווה הוא בורח לפורנו.


זה יושב על כאב. נקודה.


תצליחי לשמוע את הכאב שלו? להבין את המניע? את הרקע? את התחושות?


יש ביניכם סגנון שיחות כזה? דיבור על רגשות?


אני בטוחה שיהיה לך קשה, אבל אם תצליחי לנהל שיחה כזאת בהקשבה ובענייניות, כמו למשל שיתוף שלו על קושי בעבודה, או בקשר עם אבא שלו או כל קושי אחר - זה יכול להיות פתח נפלא עבורכם.


אני מאמינה גדולה מאוד בכוח של נשים! ממש סוגדת לכל אשה באשר היא!

יש לך כוח מטורף בידיים! מטורף! את יכולה להחליט להפעיל אותו מול בעלך - ואת תצליחי! אשה משיגה מה שהיא רוצה!

ואת יכולה להחליט  להפעיל אותו מול הקושי של בעלך, מול הפורנו. (מול הצפייה, לא מול בעלך), ונחשי מה? את תצליחי!!!! כי אשה תמיד מצליחה!

תרתמי את כל הכאב שיש לך, את כל הדחף, את העלבון ותגייסי יחד עם בעלך נגד היצר!!

כשאתם יחד - מי יכול עליכם??!



לגבייך - יש לי כ"כ הרבה מה להגיד. מנסה לסדר את עצמי :

כמה את חושבת שאת אשה יפה?

כמה את שווה בעינייך?

כמה מ 1 עד 10 מי שמתחתן איתך - זכה?

את אוהבת את עצמך? מעריכה את עצמך?


ככל שהדימוי העצמי שלך יהיה גבוה יותר - ככה תוכלי להתמודד יותר טוב.

אם את בטיפול והנושא הזה לא מפותח אצלך - שווה לעבוד על זה.


יש עוד נקודה יותר פרקטית שאולי תעזור לך:

התמודדות כזאת מציפה קשיים.

תנסי לברר לעצמך איזה תחושות זה מעלה בך. ואז לבקש את הצרכים הרגשיים מבן הזוג ואסביר:


בתקופות של צפייה, הרבה פעמים הבעל באמת פורק את היצר המיני באפיקים אחרים והיחסים עם האשה נזנחים.

אני יכולה לספר על עצמי שלקח לי הרבה זמן ללמוד להגיד: בשבועות האחרונים חסר לי שאתה לא מחזר, אני רוצה להרגיש תשוקה, אני רוצה להרגיש  נאהבת.

פחות אכפת לי מה ואיך,  אכפת לי להרגיש ככה.

כי אני מאמינה שהתפקיד המרכזי היום של הגבר הוא מילוי צרכים רגשיים של האשה, ובתור אחת שאוהבת את עצמה אני דואגת לזה


את יכולה גם להגיד: חסר לי בזמן האחרון להרגיש ממך שאני יפה. חסר לי בזמן האחרון להרגיש שאני אשה אחת ומיוחדת. פשוט תבקשי מה שאת צריכה.


לרוב, מן הסתם זה יחייב אותו להפסיק את הצפייה. כי אפשר לפזר את האנרגיה המינית לכמה חזיתות ולהצליח בהכל. אבל לא זו המטרה שלך. המטרה שלך, ושלו, היא שתיהיי שמחה ונאהבת.


וואו! אני יכולה להמשיך לכתוב עד מחר בערך.

ואני לא יודעת אפילו אם אני בכיוון בכלל.😅


אם מדבר אליך, תכווני אותי יותר.

בכל מקרה - הרבה הרבה הצלחה❤

תודה איזה תגובה מדהימה!ציפצופית

רלוונטי לכל מערכות היחסים בחיים.

תודה ❤️

באמת תגובה מהממת!שוקולד פרה.אחרונה
אנשים מנהלים חיים נהדרים ככה!קופצת

זה בהחלט יכול ויוצר התמודדות.

בדיוק כמו כל תכונה / התנהגות מעצבנת אצל אחד מבני הזוג.

כמו בעל עצלן / רגזן / אישה עצבנית וכדומה.


לומדים ביחד איך להתנהל.


ומה הבונוס?

כמו כל קושי שעוברים ביחד - זה מקרב, זה יוצר חיבור עוצמתי! זה מקפיץ את הזוגיות כמה רמות קדימה!


זה אפשרי ועוד איך.

מותר לשאולדבר מה

כמה שנים אתם נשואים(בערך.. עשור ומעלה או פחות?)

ובאיזה שלב בנישואים גילית

מותר לשאול אותי הכל.קופצת

נשואים בערך 15 שנים.

וואלה, שאלה מעניינת.

מנסה לחשוב ואין לי תשובה.

אולי כי אף פעם לא "גיליתי", תמיד היינו בשקיפות.

אולי כי אף פעם לא ערער אותי (רק פה בפורום הבנתי בכלל שזו אמורה להיות התמודדות עבור בת הזוג..)

תיכף מרחיבה לך יותר לך על הזוית ראייה שלי

מזדהה לגמרי עם מה שאת כותבתקדם

אנחנו עם התמודדות דומה, נשואים 18 שנים, זוגיות מדהימה בטירוף.

אז למי שקוראת אותך- שתדע שזה יכול להיות במציאות...

מדהימים❤קופצת
אני חושבת שפשוט טעית בניסוח הקודםכמהה ליותר

כי כתבת בפירוש ש *לך* אין מסוגלות לחיות עם אדם שזה תחום הנפילות שלו.

וכתבת גם שזה גורם *לך* לירצות להקיא ממנו.

 

ובדרך כלל שני הדברים האלו לא אמורים להשתנות בגלל ידיעה חיצונית.

אם האהבה שלכם לא עמדה מול זה, אז איך ידיעה טכנית תוכל לשנות את זה?

את נתפסת יותר מדי על המילה, שחררי.דבר מה

במצבי הנוכחי אין לי מסוגלות, יכול להיות ששינוי תודעתי ישנה אצלי משהו.

כרגע לא.

90% מודים שהם צופים שאר ה10% שקרניםדיאט ספרייט

רבים רבים נפלו חלל.

עצות פרקטיות אין לי.

לא התמודדתי אף פעם עם הנושא כי אף פעם לא בדקתי היסטוריה.

בהצלחה

חח תודה על הכנות, תגובה שמעלה חיוך זה מעולה.דבר מה
לגמרי.נעמי28
ולפותחת, חיבוק גדול גדול על האובדן❤️
טני ממש חושבת שכדאי לך ללכת לטיפול אישי לפני שאתמקרמה

הולכת על צעדים גדולים ומשמעותיים.

הנפש שלך פצועה וחבולה מידי...



הגיוני, אבל יש הרבה זמן ביניים עד התובנותדבר מה
לא מרגישה שנח לי לגור איתו באותו בית.
ואני הולכת לטיפול כמובן.דבר מה
אני מסכימה, זה פוגע, זה בוגדניאי ביוץ

כואבת את כאבך.

 

גבר לא יכול לעשות מה שהוא רוצה והלהגיד זה שלי מול אלוקים. לא..

ודי לעשות את נורמטבי

שולחת לך חיבוק ענק.

תודה רבה שאת מבינה את הכאב שלי.דבר מה

אני לא מחטטת לו במה דיבר עם חברים/מה קנה/מה חשב.

אבל פה זה מרגיש לי שלי יותר ממה שזה שלו...

תראיבערבון מוגבל

זה באמת נושא מורכב, אני לא הצלחתי להבין וגם לא בטוחה אם את יודעת, האם בעלך מכור לפורנו או שרק נופל פעם בתקופה. אבל פורנו באמת יכול להיות התמכרות כמו סמים ממש ויש תהליך טיפולי של גמילה שעוברים המכורים. עכשיו כמו שאדם לקח סם כלשהו ההתנהגות שלו לא משקפת את האישיות שלו אלא רק העובדה כי ברגע נתון הוא מושפע מחומרים מסוימים, ככה הפורנו הוא לא בהכרח משקף את האדם הצופה, מהם הערכים שלו, הדרך בה הוא מתנהל בזוגיות, במניות, או אם הוא חושב שאישתו יפה או לא. זה מגלם ומראה רק נפילות וחולשות שיש לו שקשורות בהתמכרות או אפילו בנפילה חד פעמית כמו שקורה לכל אחד בתחומים שונים ולא משפיע כלל על מעגלים נוספים.

באופן ספציפי אני חושבת שצריך לנהל שיח שאינו מאשים במטרה להבין מה עומד מאחורי הצפייה, האם נפילות חד פעמיות שיש לכל אדם, האם מדובר בהתמכרות שבדרך כלל גם המכור אינו מעוניין בה ורוצה לצאת ממנה אך לא בטוח איך ומרגיש הרבה אשמה עצמית ובושה ולא יודע איך להתנהל בתוגה ואז צריך לפנות לטיפול מקצועי או שמדובר באיזשהו חוסר סיפוק מיני וניסיון למצוא פורקן באופן שונה.

לדעתי כשתביני את זה תוכלי לדעת יותר מה המקור ממנו בעלך מונע ופועל ואיך את מרגישה ביחס לזה ותביני שאולי לא מדובר בבגידה בכלל וזה לא משפיע על האופן בו הוא חווה אותך ואת הזוגיות.

תודה רבהדבר מה

תשובה ממש יפה ועניינית.

אגיד לך מה הוא אומר לי,

1. שזה פעם ב...(ככה שאם נגיד זה פעם אחרונה התרחש כשגיליתי אז באמת זה פעם ב8 חודשים)

2. שזה קורה לו אחרי שאנחנו רבים כי בתוך הלב בא לו להתנקם בי והוא יודע שזה מחרפן אותי.

3. שהוא הכי אוהב אותי, נמשך אלי ונגעל ממה שהוא צופה...

בהנחה שהדיווח שלו אמת..

2 זה ממש נוראכמהה ליותר

עכשיו אני מבינה את התחושות שלך!

הייתי בטוחה שמדובר בנפילות שלו, כי קשה לו. כי הוא נימשך לזה וקשה לו להתגבר.

את בטוחה שהוא בעצם לא נימשך לזה, אלא צופה רק כדי להכאיב לך?

אם כן התחושות שלך לגמרי מובנות. חיבוק!

 

אני לא חושבת שזה מגיע מתוך נקמההמקורית

יותר מתוך בריחה

ואם יש לו יצר ואין אישות והיחסים ביניכם לא תקינים  - וזה זמין - מה יעשה הנער ולא יחטא?

זה לא אשמתך כמובן. בכלל לא. ואת לא צריכה לקחת אחריות על הבחירה שלו. אבל מסתבר שהוא לא צדיק כמו שחשבת. כי הוא לא עומד בניסיון

לפי מה שאת אומרתבערבון מוגבל

באמת מדובר בנפילות שקורות בעיקר כשיש ריחוק בינכם ונוצר אצלו איזשהו מרווח נפשי רגעי של צורך לפגוע בך כביכול בשילוב עם המשיכה הטבעית הקיימת לצפייה שכמו שאמרו פה בנות לפני, לפחות 90 אחוז הם צופים פעילים בפורנו וכך קורה שהוא נופל לכך.

אני אוסיף ואמור שגם בחברות הדתיות והחרדיות הפורנו נפוץ *כנראה* כמו בחברה הכללית, עד כמה שניתן לדעת, ואני אומרת זאת מידע בתחום טיפולי והרצאות ממטפלים העובדים בתחום זה בחברה הדתית חרדית.

אני הייתי ממליצה לך דווקא לחפש חומר לקרוא או לשמוע הרצאה או להיפגש עם מישהו שמכיר את התחום דווקא בשביל לעזור לך להתמודד עם הקשיים והתחושות הקשות שעולות לך בתוך הסיטואציה כי בעלך כנראה ממש לא חריג...

בנוסף הייתי מנסה ליצור איזשהו שיח רגוע יותר סביב זה כי נשמע שהוא באמת חש רע עם עצמו אחרי שזה קורה ולשמוע אותו בצורה רגועה ולנסות להגיע לפתרון שנכון לכם, מתוך הבנה של הקשיים והצרכים של שניכם

כנללללשירה_11

לעולם לא אצליח להבין דיעה אחרת 

 

ו @קופצת שאפו לך על היכולת הזו שלך, ועל כך שאת שואלת קודם אם מתאים לה לשמוע, כי זה באמת מרגיז וקטלני מידיי לקרוא את הדיעה הזאת כהאישה לא מעוניינת

יקרה, הלב איתךשוקולד פרה.

אבל הלכת מאוד רחוק... מאוד.

פורנו זאת לא בגידה.

פעם רציתי לראות על מה כולם מדברים והצצתי.

בואי נגיד שזה מין בצורה הכי גופנית חייתית שיש,

בלי רגש ובלי שום עומק.


את מפרשת את הנטייה הגברית של בעלך,

למין בצורה הזאת,

כבגידה,

בעוד שזה נטו משהו יצרי- חייתי- ראשוני- גופני

ואין לזה בכלל בכלל דמיון למשהו מיני איתך!!!


עכשיו, את אומרת שתשלמימי עם הנטייה הזאת של בעלך

אם תדעי שכל הנשים פה איתך באותה סירה.


יש פה המון שאיתך באותה הסירה, כי שרשורים נפתחים על זה מכאן ועד להודעה חדשה.

האם זה אומר שבעלך רשע ולא צדיק?

שהוא מניפולטור שרק מחפש איך לגמנוב את דעתך ואת דעת הבריות?

שהוא צבוע??

לא...!!!


זה אומר שיש לו חולשה!!

ולמה,

למה שלא תסתכלי על זה ככה?


נכון זה מגעיל? זה מגעיל

זה בהמי? זה בהמי

זה גס? מאוד

זה לא טהור? ממש לא

זה גורם לך להתוודא לכל מיני "סטיות" שהוא מחביא? גם נכון


אבל לא... לא לאיים בגירושין (זה איום לא אמיתי וגם את יודעת את זה. אם כל השבוע הוא יהיה בפורנו יום וחיל, באמת תפתחי נגדו תיק? אתם משפחה... הערך של משפחה זה משהו הרבה יוצר גדול מכל סרטון דוחה, כמה שלא יהיה)


ואל תחשבי יקרה, שבגלל משהו שאמרת, ה' כביכול שמע לתפילתך, והשיב את נשמתו של העובר שלך.

אין דבר יותר מצער מאובדן.

זה צער מטורף.

אבל ממי, אל תתני לצער הזה להפך את דעך על בעלך

שהוא אשם

שהפורנו אשם

שמי יודע מי עוד אשם


רק ה' "אשם"

כי הוא היחיד שמחליט על ענייני נשמות בפועל

וכל יומרה שלנו לחשוב למה זה קרה

זה מחשבות קודרות ללא מוצא


אני ממש מבקשת ממך,

עשי אחורה פנה מהדרמה סביב הפורנו

בעלך כבר הבין מה דעתך על זה, תאמיני לי

ואנע בטוחה שהוא שיא הנגעל מעצמו ממה שהוא רואה,

אבל אפשר פשוט להגיד לו שזה כואב לך מאוד מאוד

וזהו...

ולהשאיר את הכדור אצלו.

ולהאמין בו שהןא לא רוצה לצער אותך.

ואם ייפול שוב? את כבר תקבלי את זה כחלק מהתהליך שלו

והכל יהיה בסדר..


חיבוק גדול על מה שעברת, ועל האובדן הלא פשוט הזה.

זה באמת כל כך קשה להכלה.

אחד הפוסטים המזעזעים שקראתי פהלמה לא123

באמת

ולא רק בגלל שאפשר להבין ולהרגיש את הכאב שלך מכל מילה, אלא גם אני מבינה כמה הפרשנות שלנו למציאות יכולה לגרום לנו להרוס את החיים שלנו במו ידינו.

אז קודם כל השתתפות כנה בכאב שלך.

אבל אם את רוצה לבנות ולא להרוס, יש לך אפשרות לעשות את זה, את יכולה בעזרת טיפול לנסות להיכנס לראש של בעלך ולהבין את המצוקות שלו,אף אחד לא מגיע למקום כמו שלו מתוך רצון להכאיב לבת הזוג שלו. אפילו שאת חושבת שלא מגיע לו שתעשי את זה, תעשי את זה בשבילך!!! בשביל להציל את הבית שלך

תעשי את זה למען הילדים שגירושין של הורים שידעו לחיות יפה עד היום, לא מצליחים לעבור את המשבר הזה והחיים של הילדים יכולים להתהפך עליהם.

ודבר נוסף, גם אם לא רוב הגברים צופים בזה, רוב הזוגות מצליחים לצלוח את המשבר הזה.

והדרך שאת מנסה להתמודד היא דרך הרסנית לנפש שלך ולחיים שלך.

הדרך היא לא לעקוב אחריו, היא לא לראות בו אדם רע ובוגדני, הדרך היא דרך קשה וארוכה, אבל את חייבת חייבת ליווי של איש מקצוע שידריך אתכם איך לעבור את זה.

רוב הזוגות חווים משברים, אפילו קשים יותר ממה שאת חווית והם מצליחים להתגבר עליהם ולהמשיך לחיות יחד בטוב ובאהבה.

גם אם את חושבת שגירושין הם אפשריים, החיים שלך ושל הילדים , לא יהיו יותר טובים אחריהם. לכל גבר יש את המגרעות שלו, אין אדם מושלם.

ואם איתו התחתנת ויש אהבה, אז הנה ההזדמנות לראות את החיים האמיתיים שהם לא מושלמים, ולעבוד שהם יהיו טובים יותר.

כאב לי ממש לקרוא את הפוסט שלך

הרבה זמן לא הרגשתי ככה

(ובלי קשר, אין שום הוכחה שהמקרה הצער שקרה לך עם התינוק זה כתוצאה מזה,נשים עברו טרגדיות, איבדו ילדים תוך כדי הריון ונולדו להם תינוקות בריאים, חבל להוסיף שמן למדורה)

תודה רבהדבר מה

את צודקת, אבל הייתי בשקיעה עמוקה לא יצאתי מהבית אמרתי לו שנשמטה לי האדמה מתחת לרגליים.

כל היציבות והשמחה שלי נעלמו.

התחלתי מאותו רגע להרגיש שאני לא אצליח לגדל את התינוק בכיתי על זה יום וליל.

כשהודיעו שהתינוק נפטר לא הזלתי דמעה אחת!

הכל כבר יצא קודם.

כמובן שאחכ בכיתי ובוכה את חיי כל רגע אבל זה היה חוויה קשה שהרגשתי אותה קודם

מסכימה עם כל מילההמקורית
ממש ככהדבורית

מדהים כמה כח יש לפרשנות שלנו

לוקחת מזה להתחזק בעצמי

לפותחת- זה לא קל, אבל משמח ומספק הרבה יותר לעשות עבודה עם איש מקצוע ולהתקדם לחיים זוגיים של קשר מיטיב אוהב ומכיל כולל הנפילות שיש לכל אחד מכם, אהבה שכוללת גם את החסרונות 

כנראה שלא קראת את מה שפרסמתי פה בעברדבר מה

בעיני מתנשא לקרוא לתחושות שליוו אותי "פרשנות"

מרגע שגיליתי על המצב, כתבתי פה שנכנסה לי ממש חולשה ויאוש אני חוששת שלא אצליח ללדת וכו.

כתבתי את זה.

תאמיני לי שגוף ונפש אחד הם, אם אדם מרגיש שמשהו לוקח ממנו כוחות ברמה כזו הוא כנראה לא "מפרש את החיים".

סליחה אם נפגעתלמה לא123

קראתי מה שכתבת פה בעבר

כולנו מפרשים את המציאות כל אחד לפי איך שהמוח שלו בוחר לפרש, לא במודע כמובן

כפי שיש כמה דעות כאן בפורום לגבי המצב שלך, כי כל אחת מפרשת את מה שכתבת דרך העיניים שלה. ככה גם את מפרשת את מה שקרה לך לפי

אורח החיים והאמונות שלך. ככה המוח שלנו בנוי. זה ממש לא הגיע ממקום מתנשא.

את מכירה את מודל א.פ.ר.ת? לזה התכוונתי, אירוע,פירוש,רגש ותגובה

אפשר לעבוד על זה ולשנות את הפירוש שלנו על המציאות וממילא הרגש משתנה. מניסיון..

ניסיתי להפיח בך תקווה שיש אפשרות לשנות את המציאות, זה בידיים שלנו. 

חיבוק ענק אהובה ❤️❤️המקורית

חיכיתי שתכתבי ואני משתתפת בצערך. ממש.


אני חושבת כמה דברים:

1. טלפון כשר - הוא רוצה? או אפילו בלי מספר כשר - אבל כזה שאין בו אינטרנט?

יש מחשב בבית? אם כן, להעיף או לנתק את הטלפון.

יש פתרונות פרקטיים לשימוש מוגן בטכנולוגיה. אם תרצי - אנסה.

אני באמת מאמינה שהפיתוי גדול מאוד.

אבל השאלה היא - מה עמדתו לגבי כך. באמת לשאול אותו ולקבל תמונת מצב. בלי מה שאת חושבת על זה, כי ממה שאני קוראת את כן קצת תמימה בעניין לדעתי. ומי שיש לבעלה סמארטפון צריכה לקחת בחשבון שזה מגיע עם התמודדויות כאלה, ו- הוא מאש, ואנחנו בשר ודם🤷

גדר זה הדבר הראשון שצריך


2. חיזוק של המקום הנפשי שלך והקשר שלכם - בעיניי זה הולך בד בבד.

קודם כל, ההבנה שהאושר שלך לא בכף ידו. הוא אצלך. והוא מצטרף אלייך

ודבר שני, כשאת חושדת ובמקביל בודקת, ואתם רבים הרבה - זה מעיד על בעיה בתקשורת ובדבק הזוגי

אתם מקיימים אישות?

איך היחסים ביניכם? זוגיים? יש אינטימיות יש רגשית?

את סומכת עליו? מעריכה אותו?


ממש ממליצה לך לפנות לד"ר מולי גרוסמןאביגיל=)

הוא אדם שמטפל בתחום הזה ובטוח שראה מקרים יותר קשים..

הוא עוסק גם בטיפול באדם שמכור ורוצה לצאת מזה, ואם אני לא טועה, גם בטיפול זוגי..

זה ממש משהו שאפשר לצאת ממנו! כמובן אם יש רצון..

ועוד משהו - אם בעלך אומר שזה לא בגידה בעיניו, תאמיני לו! להאמין אחד לשני זה אחד הדברים הכי בסיסיים בזוגיות.. מקצת עיסוק ולימוד בנושא, הרבה פעמים הצפייה בפורנוגרפיה עונה על צורך מסוים בגוף או בנפש ולא מתוך חוסר עניין באישה שהאדם נשוי לה...

בהצלחה רבה רבה!

שיהיה לך טוב!

 

וכל העצות הפרקטיות שנתנו פה -- זה בעיניי דבר שמור לבוא מתוך רצון שלו ולא מתוך אולטימטום שת מציבה לו..

 

ממה שנשמע ממך, המצב שאתם נמצאים בו מחייב איזשהי תמיכה מבחוץ כדי שהיה אפשר לתקן..

וואו יקרהתהילה 3>
עבר עריכה על ידי תהילה 3> בתאריך ה' באלול תשפ"ג 20:27

איזה סיפור קשה וכואב.


 

נשמע שהתמודדת ואת מתמודדת עם דברים קשים וכואבים.

החל מהמקרה שהיה לפני כמה חודשים שלתחושתך פגע בך רגשית ונפשית,

והמשך בלאבד ככה עובר בלידה שזה דבר נורא.

ועכשיו שוב.


 

נשמע שהמעשה הזה (שבעיני לא הכי משנה כרגע כמה אחוזים נופלים בו או לא, וגם אם לנשים אחרות זה בסדר או סביר)

נוגע ומפעיל *בך* מקומות מאד מאד עמוקים בנפש.

מקומות שממש לוחצים לך על כל הכפתורים, שיוצרים בך חוויה והרגשה אמיתית של בגידה

שמביאים אותך ממש לסף ולקצה מהרבה בחינות.


 

אני חושבת שמה שאת צריכה לעשות זה להבין בעזרת מישהו מהתחום,

איפה זה נוגע בך כל כך, למה זה מפעיל אותך כל כך ולתת ריפוי לפצע השותת הזה בתוכך.

 

יש נשים שזה יושב אצלן על תחושה שהן לא מספיק טובות או שלא אוהבים אותן או שהן לא מספיקות אוכל מיני דברים.

אין כאן שום אמירה חלילה שאת לא בסדר או שהבעיה היא בך,

אלא שהמעשה הזה שהוא שלו, הפעיל בך אזעקות שהדרך הנכונה בעיני להתמודד איתן, ומותך זה גם איתו ובזוגיות, מתחילה בעבודה פנימה


 

מעבר לזה, ולעזרה רגשית שנשמע לי ממש כדאי לקבל,

זה לגיטימי בעיני שדבר כזה יפגע בך, שתרגישי שאת לא מסוגלת לשאת אותו,

שתרגישי שאת לא יכולה להיות נשואה במצב כזה.

התחושות הן לגיטימיות, גם אם הן קשות, וגם אם נשים אחרות ירגישו או יגידו שאותן זה לא מרגש או שכולם עושים את זה.

ועם הרגש הזה- צריך לעבוד עכשיו עבודה פנימית, שלך.

 

ה' פותח לך פתח למסע פנימי, להתבונן ולעשות תהליכים פנימיים לרפא *את עצמך*.

מתוך מקום בריא ומעובד, תוכל להיות לך הבנה בהירה לגבי מה שנכון עבורך גם בזוגיות,

זה יכול להיות לשתף את בעלך בזה שלא תוכלי לחיות איתו כך

ולבקש שילך לקבל עזרה בתחום, או כל דבר אחר.


 

הנקודה העיקרית היא,

שלכולנו יש רגשות עמוקים ותת קרקעיים שאנחנו לא מספיק מודעים אליהם

והם מפעילים אותנו לפי מחקרים בכ95% מהתגובות החלטות ובחירות שלנו, וככה ה' ברא אותנו.

הרגש הוא חלק מכלי וביטויי הנפש לעבודה אמיתית ואישית,

והוא זה שעוזר לנו להגיע למקומות אליו אנחנו מיועדים כשיודעים לעשות עבודה עצמית ופנימית נכונה,

ובעצם לרכב עליו ולפעול נכון ביחד איתו.

 

כשאנחנו חווים חוויות, כל חויה האמת, אבל בטח תחושות כל כך סוערות ומטלטלות

סימן שנגענו בנקודת שורש עמוקה מאד

בפצע שהיה בתוכנו ומבקש ריפוי והתבוננות.


 

ולא רק זה, אלא שה' מזמן לחיינו שערים פנימה, לגאולה הפרטית שלנו בעזרת המציאות.

כל מה קורה לנו לא במקרה ולא בטעות אלא מכוון ומדוייק,

וכשאנחנו לומדים את השיעור ומתקנים את הדבר הכואב הזה

אנחנו מרוויחים פעמיים, גם רפואה וגאולה פנימית, וגם פתרון של המציאות החיצונית המכאיבה❤️

 

וואו.. איזה מעניין וחשוב...!!אוהבת את השבת
תודה❤️תהילה 3>
עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤אחרונה
ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אני מסכימה וגם לאחנוקה

זה לא שהוא נשאר רעב כן?

הוא רצה שאכין לו משהו ספציפי אחר משל כולם

אמרתי לו שאני בשמחה אכין לו אבל זה לא יתכן שהוא מתעלם מההוראות שלי

ואז רוצה שאני אשמע את כל הבקשות שלו

ולכן קודם כל הוא יפסיק את ההתנהגות שלו (כאמור משך בחצאית וכו')

ואז אני אכין לו את האוכל.

הכל קרה תוך כדי אמנם הסאגה התמשכה אבל עדיין עמדנו באותו מקום במטבח (ובאמת כשיצאתי זה נגמר.. כי הלכתי והוא נשאר וזהו)

 

ואני מסכימה שסילחה זה מעושה

במיוחד אם אומרים לך מה להגיד

אבל אם זה כל כך מעושה- למה זה כל כך קשה?

 

אני אשאל אחרת- את מכירה דרך אחרת שבה אנחנו אומרים הייתי לא בסדר?

(שוב, הוא עדיין מושך לי בחצאית וצורח, לא משהו שקרה שלשום- על זה אני באמת לא חושבת שיש ענין 'לבקש סליחה')

אם הוא היה מפסיק, היה אומר די, משהו, באיזשהו אופן מביע שינוי- הייתי זורמת איתו.

אני אומרת לו תגיד סליחה כי הוא אומר לי אבל אני לא יכול, אני לא יודע להתנצל אני לא יכול להפסיק אז אני אומרת עזוב, תגיד סליחה- מילה קצרה ופשוטה שאתה מכיר ובזה נסיים את הסאגה

אתoo

לא צריכה להיות תלויה במה שבן 6 אומר (וגם לא באף מילה שאי מישהו אומר)

את צריכה לסיים את הסאגה לא הוא

הוא ילד קטן

הוא לא צריך לנהל אותך

אם את רוצה לגרום לאדםאפונה

להודות שהיה לא בסדר

למרות שהוא לא חושב ככה,

יש לך שתי אפשרויות:

1. להשתמש בכח כדי לגרום לו להגיד את זה

2. לתת לסיטואציה לשקוע ולייצר סביבה שמעודדת חשיבה רפלקטיבית ואינטגרטיבית, כזו שיכולה לקחת בחשבון את הצרכים והרגשות שלו וגם של הזולת בו זמנית, ובמקרה כזה יכול להיות שבין השאר יעלה בו הצורך להתנצל (אבל לא בטוח).


אבל

במקרה שלכם

אני ממש לא חושבת שהוא היה לא בסדר

ובעיני ממש לא כדאי להכנס לנישות האלה.

ילדים מונעים מדחפים

המח שלהם עוד לא בשל לראות את התמונה השלמה ולעשות מה שנכון

לפעמים הדחפים גורמים לפגיעה באחר

וזו אחריות שלנו המבוגרים לנהל את הסיטואציה.

כן כולל פגיעה בין האחים

וחוצפה (שהיא בכלל מגננה מובהקת).


אם התינוקת שלי צרחה כל הלילה ובגללה לא ישנתי

או נשכה ופצעה אותי בהנקה

זה בוודאי פוגע בי. אבת אין לי שום ציפיה שהיא תיקח אותי בחשבון כי היא לא בשלה לזה, היא עושה מה שהיא צריכה ויכולה בהתאם למה שעולה בה באותו רגע.

ילד בן 6 בדרך כלל מסוגל ליותר מזה, אבל לא תמיד. לפעמיפ הוא מוצף, לפעמים עולות בו אגרסיות, או מגננות מכל מיני סוגים וזה בסדר וטבעי שהוא מרביץ, מתחצף או לא רוצה לעושת מה שאמא אומרת.

אנחנו צריכים לנהל את הסיטואציה ולעזור לו שם, לא להפוך אותו למבוגר שעושה מה צריך אלא להתבונן בו ולהבין מה הוא מרגיש וצריך, לעזור לו להתווסת, לעודד אותו לעשות דברים שמתאימים ליכולות שלו באותה סיטואציה ולשלב ההתפתחותי שלו באופן כללי ולהמנע מלדחוק בו לעשות דברים שאינו מסוגל אליהם כרגע - מה שיפחית רצון נגדי.

אני פשוטתקומה

חושבת, שלא כל סיטואציה בהכרח מחייבת הזדמנות חינוכית


זה נכון שכהורים אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו

אבל פשוט לא תמיד זה בדיוק הזמן המתאים, ואני לא חושבת שיקרה משהו אם נחליט בסיטואציה מסויימת לוותר על החינוך (הספציפי)

מה זאת אומרת בהקשר הזה?

את שואלת האם אני מכירה דרך אחרת שבה אנחנו אומרים הייתי לא בסדר?

באופן כללי, כן. דווקא לפעמים שהילדים שלי לא רוצים לדבר, אני מבינה שהם הבינו. זה לא תמיד נכון. אבל לפעמים אני אתחיל להגיד משהו, והם יגידו "אני לא רוצה לדבר על זה. הבנתי הבנתי" זאת אומרת, הם מתביישים, מבינים, אבל להגיד את זה ממש בפה מלא? זה כבר קשה. אז למה להקשות עליהם?

אותו דבר פה

השאלה מה המטרה

האם הוא עושה פעולה לא נעימה שאת רוצה שהוא יפסיק אותה מיד - והדרך שחשבת לנכון היא שמבקש סליחה

או שרצית ללמד אותו שהוא לא מתנהג יפה, ולכן רצית שיבקש סליחה


אלו שני דברים שונים


אם זו הסיטואציה הראשונה, כשרואים שזה לא עובד, ואם המטרה היא להפסיק התנהגות, אז עדיף היה לעבור לדרך אחרת. זה יכול להיות התעלמות, זה יכול להיות חיבוק גדול מרגיע, זה יכול להיות להגיד לו להירגע בחדר. לכל אחד מתאים משהו אחר.


אם זה היה לצורך חינוך, אז אני שוב חוזרת לנקודה שלי, שא. לא תמיד חייב לחנך, ב. לא תמיד חייב לחנך מיד, זה בסדר גם לחכות להזדמנות אחרת

לגביoo

'שלא כל סיטואציה בהכרח מחייבת הזדמנות חינוכית'


אני חושבת שכל סיטואציה בה ההורה מגיב נכון

זו הזדמנות חינוכית לילד

לראות הורה מגיב בסלחנות/ בסבלנות/ באסרטיביות/ באמפתיה

וזה רוב החינוך

דוגמא אישית טובה 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

אניתקומה

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

טוב אני רואה את זה אחרתכורסא ירוקה

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

אני לאתקומה

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

בנוסףתקומה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי ההתחלהכורסא ירוקה
נראה לי שזה באמת כנראה ענין של אופי. אצלנו אני רואה שדוקא שיחה רגועה מאוחרת יותר מתקבלת יותר בקלות, כולל הדרישה לבקש סליחה שבלהט האירוע לפעמים הילד מתקשה לבקש אבל אחרי כמה שעות הוא יותר נינוח להכיר במה שעשה, להבין את הצד השני ולמה מה שעשה היה לא בסדר.


לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

אז אנחנותקומה

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות


שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.


נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

אולי זה באמת סמנטיקהכורסא ירוקה

השיחות הרגועות הן הכי מועילות, וכן אני מתעקשת על הסליחה אבל לא ראיתי סיטואציה שבה יש שיחה טובה והבנה של הילד ועדיין הוא לא מוכן לבקש סליחה.

אולי את צודקת והשיחה זה העיקר, כל עוד הילד לא רק מקשיב ומנסה להצטדק אלא אקטיבית מביע הבנה לעובדה שהוא היה לא בסדר.

למרות שעדיין יש משמעות בעיניי, גם אם סימבולית,,לבקשה של הסליחה ממי שנפגע. כאילו, יכול להיות שהילד שפגע הבין והפנים, הכל טוב, אבל הילד שנפדע הוא גם צד פה, הוא גם בנאדם, ומגיע לו גם לעשות קלוז'ר למה שקרה ולא רק שהשני יבין. גם אם הוא מבין אז למה ככ בעיה לבוא לנפגע ולתת תוקף לפגיעה שלו?

האמת לא זוכרת כמעט סיטואציהטרכיאדה

שהענשתי ילדים. ענישה היא דרך מאד מאד בעייתית לחנך, בטח אם זה כדרך חיים.

ברור שיוצא שאני כועסת/גוערת/מעירה/מסבירה

אבל להעניש? לא יודעת, לא זכור לי שיצא לי.

גם לי לא יוצא הרבהכורסא ירוקה

אבל כשצריך לדעתי אני עושה את זה. אולי זה גם תלוי מה את מגדירה עונש, אבל גם אם לא,  אם זה עובד אצלכם ואף פעם אין צורך בענישה - נהדר..

מניחה שגם ההודעה השניה שלך מכוונת אליי - זה בסדר גמור שזו הגישה שלך, הגישה שלי שונה, ואני רואה שזה מה שנכון לעשות אצלנו.

גם לא יודעת מה את מדמיינת, זה לא שאני לוקחת יום ויושבת עם הילד בחדר עד שיסכים לומר סליחה, אבל כן מדברת, מוודאת הבנה גם אם הוא לא מסכים להודות בזה, ואם הוא מבקש משהו אקסטרה, אז כן אסרב עד שיאמר סליחה.

בעיניי זה גם לפעמים עוזר להם לרדת מהעץ 

חינוך זה תהליךטרכיאדה

גם אם חשוב לך מאד בקשת סליחה והכרה בטעות, התעקשות על כך לא תוביל למקום הזה!

הוא בן 6 בסך הכל, יש לו מספיק שנים ללמוד להכיר בטעות ולבקש סליחה, להתעקש

ולהתווכח ולעמוד על כך במשך שעות, בודאי לא יוביל לתוצאה המבוקשת.

לאט לאט, בנועם, בדיבורים ולא בוויכוחים ובטח לא בעונשים- זה יגיע

עריכה, הגבתי לפותחת.קודם כל יפה מאוד שלא כעסתנעומית

 ואת מפעילה שיקול דעת עכשיו.

אני חושבת שיש הרבה דרכים לבקש סליחה, אפשר לבקש סליחה ואפשר להגיד לו: ''לאחותך היה לא נעים לפני כן, תעשה משהו שנעים לה, לדוג' תביא לב את הספר/ אוכל/ משחק שהיא אוהבת, תשיר לה שיר מצחיק, תעזור לי לגרוב לה גרביים/ להחליף טיטול''

הוא בעצם עושה מעשה כהכרה על זה שעשה משהו לא נעים, אבל לא מבקש סליחה באופן חיצוני ומעושה.

ולומד שהוא יכול בפועל לתקן טעויות ואיך.


 

ואת גם נותנת לו דוגמאות, אז הוא יכול לבחור. ו

לילד בן 6oo

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6


 

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן


 

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש


 

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית


 

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים


 

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים


 

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לא הבנתי מה ההקשר שעשיתהמקורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב


נשמע שבאמת בנקודת הזמן הזו הוא לא היה מסוגלמתואמת

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

יש סיפור מקסים של אמונה אלון - "איך מבקשים סליחה"תהילה 4
בעיני משקף מאד יםה את הקושי של בקשת הסליחה מצד הילד הפוגע ואת הרווחה כאשר מצליחים.


יכול להיות שאולי אן תספרי לו את זה ותעשו דיון סביב הסיפור על הילד ולא עליו זה יוכל לתת כלים לפעמים הבאות 

מה זה סליחה?אפונה

אם סליחה היא תשלום שצריך לתת לצד הנפגע תמורת הפגיעה שפגענו בו -

אז את צודקת.

פגעת - תשלם.


בעיני זה פספוס מהות של הסליחה.

(ולפעמים הילדים בעצמם מציפים את זה - "לא סולח!")

סליחה זה רגש

כמו הודיה

וככל שאנחנו מחנכים את הילדים לנפק "סליחה" ו"תודה" לפי דרישה - ככה החיבור שלהם לתחושות האלה ילך ויתרופף.


נכון שאנחנו צריכים גם לחברת את הילדים, ולהשתמש במילים כאלה בין השאר כקוד נימוסין, אבל לשים לב על מה אנחנו שמים את הדגש.


ילד בריא וטוב רוצה להיטיב, רוצה לפייס אם פגע. ואם זה לא המצב כנראה שחסר לו חלק בפאזל (לא מבין את האירוע, מרגיש פגיעות ואשמה שגדולים עליו, מגננות מכל מיני סוגים) ואם נטפל במה שצריך הסליחה תעלה מבפנים.


ואיך כן לעודד את הילד לתקשר את הסליחה? מצא חן בעיני - כמעט בטוחה ששמעתי מרותי דריאל - "אם אתה מרגיש שיש לך סליחה על קצה הלשון - אתה יכול לגלגל אותה החוצה".

לא עברתי על הכל אז אולי חוזרת על מה שנאמרקופצת רגע

לדעתי אין שום טעם לנסות לחנך ילד שנסער כי הוא רעב. מבינה אותך שאת רצית לראות שהוא מצטער ורוצה לתקן,

אבל מנסיוני ארועים כאלה, שנכנסים לאיזה 'מלחמה ראש בראש' עם הילד כשהוא ממילא נסער בגלל משהו פיזי רעב/עייף/צריך שרותים, עלולים להביא להחרפה לא רצויה במצב. לדעתי תפקיד המבוגר האחראי הוא למצוא את הדרך לרדת מהעץ, לטפל בצרכים הפיזיים, ולהמשיך את החינוך אחרי שהילד נרגע.


בהקשר הזה אזכיר גם את 'להכות בברזל בעודו קר', שהרבה פעמים יהיה עדיף לנהל שיחה, ואפילו להעניש אם נראה שיש צורך, אחרי שכולם כבר נרגעו, אין חובה להגיב להתנהגות השלילית דווקא באותו הרגע( כמובן אם זו התנהגות מסוכנת או מפריעה מאוד צריך להפסיק אותה. אבל לא חובה לעבור ישר לשלב ההשלכות, להפך, הרבה פעמים עדיף דווקא לתת לכולם להרגע ואז לחזור לנושא ). 

אני רוצה לכתוב משהו שונה לגמרי ממה שכתבו לךשמש בשמיים

הסיטואציה הזאת מוכרת לי מאוד מהילד שלי ודווקא לא על לבקש סליחה בכלל, זה יכול להיות אצלינו על לאסוף משחק, להתפשט למקלחת, להרים משהו שזרק, לא יודעת, גם בקשת סליחה אבל גם הרבה דברים אחרים שהם לא קשורים שאני או בעלי דורשים ממנו ובדרך כלל אין בעיה אבל לפעמים הוא לא יכול.

הוא גם אומר שהוא לא יכול וגם יכול לצרוח שעה ולא לעשות פעולה פשוטה מאוד מאוד כמו להרים טישו מהרצפה ולזרוק אותו לפח.

נשמע לי שאת מכירה את הילד שלך ובהזדמנויות אחרות הוא כן מסוגל לבקש סליחה, אחרת לא היית דורשת ממנו את זה, נכון? אלא שבסיטואציה הזאת היה משהו מאוד מציף עבורו והוא הרגיש שהוא לא מסוגל להיענות לדרישה ואחר כך הוא כבר היה תקוע על העץ ולא הצליח לרדת ממנו.

 

כיוון שיש לא מעט סיטואציות כאלה אצלינו, אז למדתי, כשהבן שלי אומר שהוא לא יכול, אני מאמינה לו. טכנית ופיזית הוא יכול וזה אפילו קל קליל, אבל רגשית הוא באמת לא מסוגל. ומה שהוא צריך בזמנים כאלה זה סולם לרדת מהעץ, יחד עם עמידה על הגבולות שלי (למשל, לפעמים אני אאסוף את המשחק וזהו, אבל מותר לי גם להחליט שאני דורשת ממנו לאסוף ולא אוספת במקומו וזה לגיטימי, אחרי שיקול דעת שלי כאמא, מותר לי גם לדרוש דרישה הגיונית מילד גם אם זה גורם לו לצרוח עכשיו שעה).

 

המקרה שלך כבר עבר ואת גם מכירה את הסיטואציה יותר טוב ממני, אבל לדוגמא- אני אתחיל בהבנה של המקום שלו- מאוד קשה לך, אתה מרגיש שאתה לא מסוגל? ואז אני אשאל אותו מה אפשר לעשות? אם אין לו פתרונות אני אציע בעצמי, פתרונות שמשנים את הסמנטיקה של הדרישה, למשל- באמת קשה לך לבקש סליחה, אתה רוצה שאני אלך במקומך להגיד לאחותך שאתה מצטער? או שאני ארפה ואחכה לזמן רגוע יותר...

או בדוגמא שלי בוא נאסוף ביחד, או אין בעיה, אז לא נאסוף עכשיו הכל רק נשחק משחק הצבעים, עכשיו תשים בקופסא את כל החלקים האדומים...

השראה ההתנהלות שלך. ❤️אונמר
לדעתי התנהלת מצויןדיאן ד.

מאוד אהבתי שאמרת לו שככה לא מתנהגים ומה שהוא צריך לעשות עכשיו זה לבקש סליחה

כי לפעמים אומרים לילדים מה לא ופחות מה כן

 

הדבר היחיד שאני חושבת שלא היית צריכה לערב את עניין האוכל

זה לא קשור אחד לשני.

וגם כנראה הכניס אתכם ללופ לא נגמר של אני רוצה לאכול X, לא קודם תבקש סליחה.

 

לגבי זה שהוא לא ביקש בסופו של דבר,

חינוך זה תהליך, לא אילוף

זה לא צריך להיות שאם את אומרת לו אתה צריך להתנהג כך וכך ואם תתנהג ככה אני אתן לך

ואוטומטית הוא יעשה מה שאת אומרת.

 

זה הגיוני שאמרת והוא לא עשה.

תתני לזה לחלחל לו למודעות.

 

אני אישית חושבת שתניחי לכל הסיפור, אל תזכירי ואל תעוררי.

מה שכן את יכולה לדבר באופן כללי מה עושים אם התנהגנו לא יפה

ולמה כדאי לבקש סליחה ולהביא דוגמאות מעצמך שלפעמים לא נעים לך לבקש סליחה וכו'

אבל את רוצה להתנצל וכו' וכו'

 

שאלת אותומהותאחרונה

מה הייתה הסיבה להתנהגות לאחות בבוקר? אולי הוא הגיב כי נעלב ממנה ממשהו ואז גם נעלב ממך שישר הנחת שהוא האשם ולכן הרגיש שנעשה לו עוול ולא רצה לבקש סליחה?

כדאי לדבר איתו על האירוע כשהוא רגוע בלי שום שיפוטיות ואשמה. רק לדובב אותו כדי לברר מה גרם למה ומה היו הרגשות שלו בסיטואציה שהניעו אותו.

ילדים לא מודעים לעצמם ולדברים שמפעילים אותם ולכן לטווח הרחוק ,אם רוצים למנוע אלימות/דיבור לא ראוי- כדאי ללמד אותם להכיר מה הם מגישים ולתמלל את זה וככה לעזור להם לווסת את הרגש שלהם.

אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

בוירוס אפשר להידבק מכל אחד..אמא לאוצר❤

זה בכלל לא קשור לחיסונים ואין לך מושג ממי נדבקת...

החורף הזה ממש קשוח וכל סוגי הווירוסים בערך מסתובבים בכל מקום..

כבר יומיים עם צירונים לא סדיריםאנונימית בהו"ל

לא חזקים אבל כן מציקים, מפריעים להרדם... אחרי שנרדמת לא מתעוררת מהם. רואים אותם גם במוניטור, גם אתמול וגם היום.

אני רק התחלתי שבוע 38, יש סיכוי למשוך ככה חודש?? כמה זמן סחבתן עם צירונים?

ואיך אפשר לקדם? אני כבר לא מצליחה לעשות כלום מרוב עייפות וחוסר ריכוז. כבר לא עובדת, אבל כן צריכה לתפקד עם הגדולים... מתקשה לנהוג בפיזורים ואיסופים. כואב לעמוד הרבה, ללכת... 

אני סוחבת כמה חודשים עם צירים.לפעמים חזקיםמולהבולה
וואוווו איך מתפקדים ככה??אנונימית בהו"ל
אצלי היה יום וחציהשם שלי

חלק מהזמן קצת יותר חזקים, אבל רוב הזמן די חלשים.

יש נשים שיכולות להיות עם צירים גם שבועות, אבל אצלי זה התחלה של לידה.

איך היה לך בלידות הקודמות?

התחילו בזירוז, לכן אין לי שום מושג למה לצפותאנונימית בהו"ל
אז קחי בחשבון את שתי האפשרויותהשם שלי

גם להיערך לתקופה עם צירים שלא מקדמים לידה.

וגם לשים לב אם משהו מתקדם, וללכת להיבדק.

(אני ילדתי עם צירים לא חזקים ולא סדירים).


ואפשר לנסות לקדם לידה בכל מיני דרכים, אבל לא בטוח שזה יעזור.

כמו רפלקסולוגיה, דיקור, שאיבות, קיום יחסים וכד'.

הייתי ככה כמעט 6 שבועות. משבוע 36 עד כמעט 42אמהלהאחרונה

בסוף הוא נולד בלידה ארוכה וקשה....

כל פעם שהייתי יוצאת מהמוניטור בפוסט דייט היו אומרים לי עם כאלו צירים יפים את יולדת היום.....

והסוף באמת קשה

אני פשוט הורדתי פרופיל

יצאתי לחופשה

עשיתי בבית רק מה שהיה ביכולתי בקלות

נחתי

קראתי ספרים והילדים היו סביבי....

בסוף זה עבר

 

שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
לי איןיעל מהדרוםאחרונה

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

תעזרו לי להגיע להחלטהשושנושי

הציעו לי בעבודה תפקיד אחר,

מדובר בקידום גם בסוג התפקיד וגם בשכר (עלייה של כ 3 אלף שח שעבורי זה משמעותי, יותר ימי חופשה, רק 8 שעות תקן ועוד).

תפקיד במחלקה אחרת לגמרי, אני לא צריכה את האישור של המנהלת הישירה אבל בגלל ששתי המחלקות עובדות ביחד היה לי חשוב לעדכן אותה בתהליך.

מה גם שהמנהלת במשרה החדשה אמרה שאחת מאיתנו הרי תהיה חייבת לדבר איתה אז העדפתי שאני זאת שתעשה את השיחה.

מדובר במשרה שהם מנסים לגייס אליו כבר מספר חודשים ללא הצלחה.

שיתפתי את המנהלת בקטע הכי טוב שיש שחשוב לי לשמור על שקיפות ולעדכן אותה בזה שאני מועמדת, זה ממש לא סופי למרות שיש לי יותר פלוסים מהמועמדים האחרים.

 

בקיצור, המנהלת ממש התהפכה עליי שזה תפקיד מזעזע ואיך אני בכלל חושבת על זה, אחרי שציינתי שדיברתי גם עם מי שהייתה בתפקיד - שהיא חברה טובה שבחרה להתקדם אחרי שאיישה אותו למספר שנים

אחר כך ציינה שזו מחלקה איומה, עם שעות עבודה מטורפות

אני ממש מתלבטת.

לא יודעת אם אומרת את זה בגלל שהתפקיד באמת גרוע או כי היא רוצה להשאיר אותי אצלה

ציינה בסיום השיחה שאם כלכך קריטי לי לשנות ולגוון קצת היא יכולה להציע לי אצלה תפקיד אחר, שאני לא ממש מעוניינת בו.

 

איך מגיעים להחלטה? אוף מעצבן.

ממש התלהבתי מהמשרה הזאת ועכשיו ממש חוששת לטעות.

הייתי אוספת עוד מידע:ירושלמית במקור

גם לגבי התפקיד החדש שהיא יכולה להציע לך אצלה (תבקשי שהיא תציע),

אבל גם לגבי המשרה הכביכול לא טובה: למצוא עוד אנשים, בארגון ומחוץ לארגון, שיכולים לספר עליו ואיך הוא באמת...

אם היא ככה יצאה עלייךבאתי מפעם
זה נשמע שהיא במצוקה שתברחי לה ולא באמת כ''כ חוששת לחייך שאת הולכת לתפקיד קשוח. בנאדם לא יצא עלייך כשהוא דואג לך שיהיה לך קשה...
תצאי מנקודת הנחה שלמנהלת שלך יש אינטרסיםדיאן ד.

ולכן אל תסמכי על מה שהיא אומרת

 

הייתי מבררת עוד קצת

אפשר גם לעשות יתרונות וחסרונות לכל תפקיד כדי לנסות לקבל החלטה מושכלת.

ציינת שלפני כן היתה בתפקיד, מס. שנים, חברה טובהנייקיי

היא עשויה להיות מקור המידע הכי אמין שתוכלי לשמוע על המשרה.  תדברי איתה. תשתפי אותה ותתייעצי איתה.


מצטרפת לתחושה החזקה שהמנהלת הנוכחית פשוט לא רוצה לתת לך ללכת.  עכשיו היא תהיה בבעיה, אחרי שהמשרה ההיא, שלא הצליחו לאייש תקופה ממושכת, תתמלא בעובדת מעולה, והמקום שלך יישאר ללא איוש והמנהלת תצטרך להתאמץ מאוד כדי לאייש אותו.  

לגייס עובד טוב למשרה, זה ממש תיק לא פשוט למנהלים.  

לפרסם, לראיין מועמדים , לבחון, לברור, לבדוק, להתפלל ולקוות שמי שייבחר/תיבחר, אכן יהיה עובד מוצלח ומסור ואחראי.  וגם אז יש תקופת הסתגלות והכרות עם סביבת העבודה, ובתחילה העובד עוד לא כל-כך עצמאי וחלק לא מבוטל מהאחריות ממשיך ליפול על המנהל, עד שהעובד החדש הופך למיומן ועצמאי.


בהצלחה!!!

ההתנהלות הארגונית ממש מוזרהמקרמה

לא ברור לי למה שולחים עובדת להודיע למנהלת שמיעדים אותה לתפקיד אחד

וזה לא נסגר בדרג הבכיר לפני שזה הוצע לך


התגובה שלה גם מאוד מוזרה

ונשמע שזה נובע ממצוקה


אבל בשבילך זו הזדמנות לשפר תנאים

לעשות משא ומתן

ומי שמציע את הכי טוב- יזכה בך

את ממש צודקתשושנושי

מה גם שהיום עדכנו אותי שנשארנו שני מועמדים במכרז ויש ריאיון נוסף שהם רוצים שאעבור

ממש מוזר שלחצו לדבר עם המנהלת אם זה עדיין לא סופי.

ממש מעצבן

התנהלות אכן מוזרה. באסה.

 

ההיפך…רוני 1234אחרונה
המנהלת הנוכחית שלך אמורה להיות מודעת לתהליך עוד לפני שהוא מתחיל. מנהלים בארגון לא אמורים לפעול אחד מאחורי הגב של השני.
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרום
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

בלת"קחנוקה

אצלי בת השלוש התלהבה על שיבולת שועל (קוואקר)

עם חלב

וכולם אוהבים (אבל זה יקר) גרבר עם שיבולת שועל.

משביע בריא  מאוזן.

הייתי נורא רוצה לתת פירות אבל אצלי זה מלכלך (לא רוצים תפוח נניח, רק תפוז בחורף, שזיף בקיץ)

ואין לי סבלנות בבוקר לדברים מלכלכים

לגבי הגרבר עם שיבולת שועלמוריה
אפשר לנסות לקנות רסק תפוחי עץ ללא סוכר, ולהוסיף קוואקר שהושרה במים.
לדעתי הכיף שלהם בזה זה הצנצנתחנוקה
אז תשמרי כמה צנצנותהשם שלי
ותמלאי להם
רק שימו לב אם רוצים למלאות מחדש את הצנצנות צריךאמהלה

לטבול אותם...

וואלה מענייןאפרסקה

למה בעצם?

אם צריך לטבול, איך אוכלים בהן מלכתחילה?

ואיך לוקחים קפה מצינצנות קפה? סיקרנת

אוקיי עכשיו אני רואהאפרסקה

שזה במחלוקת, יש כאלה שאומרים לטבול בלי ברכה ויש כאלה שאומרים שלא צריך כי ריקון המזון מהצנצנת זה סיום הכלי וזה נעשה ע"י יהודי.

החכמתי בזכותך 😀

ממש חידשת לינעומית
תודה
וגם עוד דעהרק טוב!אחרונה
שאומרת שלי שמלכתחילה יועד לשימוש חד פעמי כמו צנצנות כאלה, אינו צריך טבילה גם אם הועבר לשימוש רב פעמי. 
הפירות-באתי מפעם
אני חותכת לקוביות קטנות ואז עם מזלג זה לא ממש מלכלך.
תפוחיםמוריה
אצלי היא מקבלתעלמא22

ביסקוויט

עוגיה

קורנפלקס צהוב בשקית (אוכלת בגן, אין זמן בבית)

2 פנקייקים - אם הכנתי בערב ונשאר

אקטימל , גבנ"צשומשומ

פריכיייה עם ממרח (אצלי אוהבים קוטג'/ חמאת בוטנים)

תפוח

מלפפון


כל דבר שלא מלכלך מבחינתי הולך ;)

קאפקייקס בננהשלומית.
אני מכינה לפעמים וזה יחסית יותר בריא מסתם עוגיות...
כל מיני-באתי מפעם

יוגורט עם תמרים בפנים

פירות חתוכים (תפוז, תפוח, מי שאוהב בננה..., תמר, אגס, קלמנטינה,מה שיש לך בבית)

קורנפלקס עם חלב - פחות רעיל מבסקוויטים ...

עוגה משבת גם עדיף מבסקוויטים כי מן הסתם אין מרגרינה וחומרים משמרים..

קרקרים

אצלי מאוד אוהבים בייגלה, גם לא להיט בריאותי אבל לפחות לא סוכר

גרנולה שאני מכינה בבית מאוד בריא וטעים. 

אצליהתלבטות טובה

שיבולת שועל דקה עם מים, דקה במיקרוגל.

אח''כ מוסיפה קצת חלב לדלל את זה.

מגוונת עם תפוח מגורד/בננה/קינמון/סילאן/חמאת בוטנים


יוגורט וגרנולה

מאפינס בריאים

קורנפלקס עם חלב

עוגיות כעכים

פרי חתוך עם כוס חלב

תינוק בן חודשיים עם חום 37.8 צורח מלא ומצונןמולהבולה

ממש מסכן,בוכה איתו

כמובן שאלך לרופא היום

אני יודעת שזה לא נחשב חום אבל רק נובימול מרגיע אותו

שולחים למיון על חום בגיל הזה?

כשהבן שלי היה חולה בגיל חודשייםהשם שלי

לא שלחו למיון.

הלכתי איתו לרופאה, ואחרי כמה ימים שעדיין לא עבר לקחתי אותו שוב.

היה זמן שהוא לא הסכים לינוק, ואז טפטפתי לו חלב לפה, כדי שלא יתייבש, וב"ה הוא חזר לאכול.

אם זה היה ממשיך יותר זמן, היה צריך לבדוק את זה.

זהו אני כבר לא זוכרת מה היה עם הגדולים יותרמולהבולה

יש לי תור ראשוני שקבעתי ממזמן והייתי אמורה ללכת כדי לבדוק את הסיפור עם המרפס... על הדרך אבקש לבדוק אותו כמובן

 

העניין הוא שאני מרגישה גודש מטורףמולהבולה
אבל הטיפולים שלו רטובים והוא אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל 
הגיוני שיאכל פחותהשם שלי
כל עוד הוא אוכל ויש טיטולים רטובים, זה בסדר.


אם יש לך גודש, את יכולה לשאוב ולשמור, או לתת לו את החלב השאוב (אם ככה הוא אוכל יותר טוב).

אני ממש מוטרדתמולהבולהאחרונה

מצד אחד היינו אצל הרופא הבוקר

הוא קצת מתנשם מהרגיל הוא אמר שזה נראה לו מהצינון

אבל החום כבר כן 38 ויולה ממש כל כמה שעות והוא כולה בן חודשיים בדיוק!!! ממש פיצקי וזה מדאיג אותי

נראה שפוך אבל כן מתעורר בין לבין ויונק פחות

הרופא אמר שאם ימשיך חום מחר נעשה בדיקת שתן ואני תוהה מה הסימנים שאני אמורה לחשוש מהם כבר היום

אני חושבתחולמת להצליח

שולחים למיון רק בחום יותר גבוה.

רפואה שלימה!

קראתי שבגיל חודשיים כבר לא שולחיםמולהבולה

הענין שנולד עם אגן כליה אחד מורחב

ובאולטראסאונד שעשינו בקהילה לפני שבוע אמר שלא רואה את זה כבר

אולי יעניין אותך