רָחַץ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
"לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחוֹץ"?
אָמַר לָהֶם:
"אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אֲנִי".
(לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א)
רבן גמליאל היה איסטניס. יש כמה הגדרות לאיסטניס. הרשב"ם מגדיר בבבא בתרא קמה ע"ב: "זה איסטניס - מי שדעתו קצה ולבו נמאס בכל דבר מגונה שהוא רואה".
יכול להיות שמתוך המזג הזה רבן גמליאל היה קפדן כפי שרואים בסוגיא בברכות כז ע"ב-כח ע"א: שהוא הקפיד על רבי יהושע, ולכן העבירוהו מנשיאותו, ולא נתן לתלמידים שלא תוכם כברם להיכנס לבית המדרש.
זה מעניין שהקפדתו של רבן גמליאל במשנה גורמת לו לקולא שהוא חייב לרחוץ בליל האנינות שלו. אבל מצינו שהקפדתו גרמה לו להחמיר, כמו במשנה הקודמת שקרא קריאת שמע בלילה הראשון שנשא.
עוד דוגמאות: 1. במשנה סוכה (ב, ה) שהקפיד לא לאכול מחוץ לסוכה דברים שמותר לאכול מחוץ לסוכה מעיקר הדין. 2.במשנה ביצה (ב, ו; עדויות ג, י) שרבן גמליאל החמיר כבית שמאי לגבי שלושה דברים ביום טוב. 3. במשנה ביצה (ג, ב) שלא רצה ליטול דגים מגוי שספק ניצודו ביום טוב: "מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו"- (לפי המאירי שנבע מחומרה). 4. במשנה בבבא מציעא (ה, ח) רבן גמליאל החמיר לקחת מאריסיו רק כשער הזול, בגלל חשש ריבית: "ולא מפני שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו".
אם אנחנו מפרשים שאיסטניס זה אדם שצונן (פיהמ"ש רמב"ם) או אדם חלוש וחולה (רס"ג) אז המשנה שלנו מביאה דין כללי שמתחשבים במצב הגופני של האדם לגבי איסורים וקיום מצוות.
אבל אם זה כמו שהרשב"ם מפרש, אז המשנה פוסקת שמתחשבים במזג ובמצב הנפשי של האדם לגבי איסורים וקיום מצוות.
המצב הנפשי הזה יכול לגרום לקולות או לחומרות לאדם.
בסוף מסכם: "רבי ינאי אמר: כל ימי עני רעים - זה איסטניס, וטוב לב משתה תמיד - זה שדעתו יפה". (בבא בתרא קמה ע"ב; סנהדרין ק ע"ב)
כידוע שהרמ"א מסיים את או"ח (תרצז, א) ב: "וטוב לב משתה תמיד".
יכול להיות שבגלל שרבן גמליאל היה לפני שקברו הרוגי ביתר וקבעו 'הטוב והמטיב' בברכת המזון (ברכות מח ע"ב), הוא לא הגיע למידת ה'טוב לב' כדברי הזוהר חדש רות: "ומאן דמברך ברכת המזון, חדי לעילא, וחדי לתתא. ואצטריך לברך בחדוא, וברעותא דלבא, בגין למחדי מדת הטוב, דכתיב ויאכל בועז וישת וייטב לבו. דא היא מדת הטוב."
שנזכה כולם להטיב את לבנו ודעתינו!
