התמידיות

שאישה נועדה לסבול

ואיזה חבל שאני לא גבר

ישבתי היום עם הילדים בתחנת אוטובוס ועברו עוד ועוד אמהות וילדים כמוני, כולן מזיעות, עצובות, עייפות, סחוטות, נואשות, וגם צורחות.

אפס גברים.

וריחמתי על כולנו.

והבנתי למה יש פמיניזם ומאבקי שיוויון שנראים מטופשים אבל זה רק כי אף אחת מאיתנו לא מצליחה להסביר! לא מצליחה שיראו אותה! שיבינו מה זה להיות אמא! שהכל עליה! ובכל דבר פונים אליה! והאחריות שלה!

אוכל, מים, תעסוקה, רגש, שעמום, ניקיון, הכל!!!! קניות!!!! אין לי אוכל בבית, רצה לסופר עם כמה ילדים, בדרך בעלי מתקשר בקריאת מצוקה כי הילדים בבית צורחים, רצה הביתה, לא נושמת, שוכחת כמה דברים חשובים, מגיעה, הילדים בסדר - למה קראת לי בלחץ??? בעלי מתבאס עלי אז לא יודעת מאיזה סיבה- הוא בפועל לא מוציא את הקניות מהרכב. אז אני עושה את זה. סוחבת הלוך ושוב. זה המצב.

ובגלל שאנחנו לא מצליחות אפילו בבית להסביר, איך נסביר בחוץ

אז נלחמים על האוטובוסים הנפרדים וכל מיני שטויות.

אני כנראה מכלילה. אבל זה התחושות שלי באוגוסט.

ואני בטוחה שאת לא ממציאה כלום.

אבל יכולה לספר לך שיש בעולם גם נשים שאינן "שפחות", שהבעלים שלהן שותפים בבית ובילדים לא פחות מהן ולפעמים אפילו יותר.

רק שבמצבך המתסכל את לא רואה אותן...

ואני מאמינה שאם יש בעולם גברים כאלה שאינם נצלנים, גם הגבר שלך כנראה יכול להיות כזה.

כנראה שזה ידרוש הרבה עבודה - מצידו, וגם מצידך.

ניסיתם טיפול זוגי? אישי?

לפעמים אולי אישה צריכה להיות חלשה כדי שבעלה ייקח פיקוד...

מאחלת לך רק טוב, יקרה! ♥️

הוא פשוט לא מבין. לא מבין. לא מבין.

היינו בטיפול זוגי. זה עזר בזמנו.

כנראה לא מספיק, אולי צריך שוב.

אין כסף לזה.

גירושין יעלו יותר זה נכון. אז המחשבה שלי שלא נתגרש אבל נחיה בנפרד. זה כבר קורה באופן כללי. לא יוצאים, בקושי מדברים. יש לי הרבה בלב עליו על העומס שלי והרוגע שלו, שאין לי חשק לדבר איתו או להיות איתו.

רק תן לי שקט לעצמי.

הוא לא מנסה להגיע אלי.

נראה לי גם הוא מתבאס על האישה שנהייתה לו וכבר לא מרגיש צורך להתקרב.

זו הסיבה שאנחנו מסכנות.

מקריבות את החיים

ובסוף גם נעזבות רגשית.

אני חלשה

נואשת

חלשה מאוד

מבקשת עזרה

מתחננת

וזה לא עוזר. שום דבר לא עוזר.

הוא טוען שאני מבזבזת את הזמן שלי למשל עכשיו, כשאני לא שוטפת כלים ולא מכינה לעצמי אוכל (כי אני סחוטה ויש פה עוד ילד ער שמבקש תשומת לב כי נרדם בצהריים ולא היה לי כוח לדאוג שלא יישן)

מתי האוגוסט הסיוטי הזה יסתיים.

נראה לי שלא אוגוסט הוא הבעיה, ואפילו לא הבית והילדים והעומס, אלא הקשר ביניכם, שצריך שינוי מהותי.

לא יודעת איך... אבל כנראה שטיפול זוגי שוב זה הדבר הנכון פה...

♥️ 

כואב לקרוא אותך

לא מגיע לך ככה!

נשים לא נועדו לסבול. אבל יש לנו נטיה להתמסר וזה מתנקם בנו...

וזה משמ לא נכון שאף אחת לא מצליחה להסביר

ב"ה יש המון גברים שהם שותפים מלאים.

ואני בטוחה שבעלך לא עושה שום דבר מרוע, ברור שנקודת המבט שלו שונה, אבל את לא צריכה ולא יכולה לחכות שהיא תשתנה כי אין שום סיבה שהוא ייצר שינוי כזה

השינוי יתחיל אצלך

תתחילי מלהעיף את המחשבה שנשים נועדו לסבול ושאת צריכה לחכות שהילדים יגדלו או שתתגרשי כדי לקבל חופש

תפנימי שאת חשובה

שהצרכים שלך קודמים וחשובים

ותשכנעי את עצמך

רק ככה יש סיכוי שגם המשפחה שלך תשתכנע

תדאגי לעצמך לארוחה בבוקר.  כן גם אם הילדים צורחים וצריכים, כל עוד אין מקרה חירום של סכנת חיים - הארוחה הזו היא הדבר הכי חשוב.

בעלך התקשר בלחץ? תאמיני בו שהוא מסוגל להתמודד! אין לך כוחות על שאין לו.הוא יסתדר עם הילדים

זה קשה אבל זה הכרחי

שימי את עצמך מקום ראשון

בהצלחה!1

שאין חלוקה הוגנת כל כך בינך לבין בעלך.

אני אגב לר אישה שחושבת שצריך שיוויון.

אני באמת מאמינה שכל משפחה לגופה וכל זוג מחליט מה מתאים לו.

אבל צריך להיות איזה מינימום של הדדיות ואם יש צד שעושה יותר הצד השני צריך להיות סופר מעריך.

אני מבינה שהוא מפרנס אבל אני לא מבינה איך יכול להיות שהוא לא מביא את הקניות מהאוטו ולמה את עושה את זה הלוך ושוב?

זה לא קשור לגבר או אישה, זו עזרה בסיסית.

אם מתאפשר לי אני עוזרת לבעלי להכניס את הקניות מהאוטו ואותו דבר הוא ביחס אלי.

אני כותבת את הדברים בזהירות רבה כי ייתכן שיש פה איזה הקלות או פטורים ,

נניח איזו סיבה רפואית או שהיה עסוק במשהו דחוף,

או שהיה לו ילד ביד בדיוק.

זהו אני מקווה שלא הגזמתי,

לא נדחפתי.

ככה נראה לי טיפה מהצד.

אולי שווה לחשוב על הדברים.

הוא אמר שהוא לא מבין מה דחוף לי לעשות קניות

ומה דחוף לי להכניס לבית

ואני משתגעת סתם.

הוא לא מבין

שאין לי אוכל להגיש בארוחת ערב (אמרתי לו כבר בבוקר שאחרי יום שלם שאני אקח את כל הילדים לטייל, אצטרך לעבור בסופר כי אין לי שום כלום, לא לחם,לא גבינה, לא חלב, לא עוף. כבר כמה ימים שאני מחפשת ממה שיש להכין)

הוא לא מבין שאין אוכל.

הוא רחפן כזה באופי וגדל בבית שעשו לו הכל ותמיד הכל היה מוכן וחם (מעט ילדים היו בבית, ועזרה מהסבתא שגרה ליד).

השארתי חלק מהאוכל בתא מטען, בבוקר הוא פתח את התא מטען כי התחננתי שיביא את האוכל שלא יעמוד בשמש.

השאיר פתוח

באה חתולה

קרעה שקיות

הייתי צריכה לזרוק לפח

וכמובן חלק מהאוכל עוד בתא מטען.

מחכה לי.

אני לא מצליחה להסביר לו.

מיואשת.

הולכת לשטוף כלים ולהכניס משהו לפה.

גם בעלי עם קשב וריכוז והוא מתנהג ככה לפעמים כשהוא בריבאונד(הוא לוקח אטנט, ואם כמה ימים הוא לא לוקח והוא ביום חופש/שבת וכו' ככה הוא מתנהג )וגם אז - הוא יתנצל ויגיד לי שהוא בריבאונד וינסה לאפס את עצמו.

אבל אני במקומך(בסיפור של המכולת וכו') לא הייתי רצה חזרה הביתה בגלל שאמר שילדים צורחים וכו' , הייתי נותנת לו להתמודד לבד. עם הקב"ה נתן לו להיות שותף בהבאת ילדים לעולם, הוא גם מסוגל להתמודד איתם. אני רואה המון פעמים כשאני מרפה ומבינה שהוא *אבא* של הילדים ולוקחת צעד אחורה, אז גם הוא נכנס שם לוקח אחריות. אני במקומך הייתי יוצאת יותר לבד/ עם חלק מהילדים ונותנת לו להתמודד לבד. הוא לא מבין אותך כי נשמע שהוא באמת לא עושה את זה אף פעם לבד. בעלי לוקח המון לבד את הילדים לגינה(והוא עובד בעבודה מאד מאד תובענית ועדיין מוצא לזה את הזמן). אני רואה על עצמי שאני לוקחת יוצר מידי אחריות על עצמי והורגת את עצמי בשביל הבית, זה לא גורם לבעלי להעריך אותי יותר. להיפך- כשאני שמה יותר גבולות ויותר מכבדת את עצמי ואת הצרכים שלי אז בעלי מעריך אותי יותר ועוזר לי יותר (ודרך אגב גם הילדים). וגם אצלי כשאני אוכלת הילדים קופצים וכו' ואני אומרת עכשיו אני אוכלת. זה בשבילי.

לרוב הוא נעלם. הולך למחשב. אפילו יוצא מהבית והולך.

הוא משדר שהוא באמת לא מסוגל.

אני חושדת בקשה וריכוז. אולי אדרוש טיפול כי כבר בדרך העדינה ובהדרגה לא עזר לי

אבל הוא אחראי.

כלומר, הגיוני שירחף.

לא הגיוני שיפיל עליה את כל האחריות.

ואם החתולה באה ואכלה, זה הפסד של שניהם, זה צריך לתסכל את שניהם ולא רק אותה.

החופש זה באמת תקופה מתישה. להיות עם הילדים יום יום כשהם בחופש זה קשה, וזה נהיה קשה פי כמה כשאת לא מקבלת הערכה על כל מה שאת עושה…

אני לא יודעת אם זה ידבר אלייך, אבל בעיני המפתח מתחיל באיך שאת רואה את עצמך.

כשאת כותבת על נשים ש'נועדו לסבול', כי את רואה הרבה נשים עייפות עם הילדים, ומרחמת על כולן, זה נשמע לי שאולי עצם ההסתכלות הזו גורמת לך להרגיש ככה.

באופן אישי אני גם עם הילדים בבית במהלך כל החופש. אומנם לפעמים אני עייפה, וכשאני בחוץ אני גם מזיעה, ויש רגעים שאני גם סחוטה ונואשת, עצובה או גם צורחת, אבל בהסתכלות כוללת אני שמחה על ההזדמנות שלי להיות איתם, אני מרגישה הרבה סיפוק ממה שאני עושה עם הילדים, ובאמת שמחה בזכות להיות אמא, לגדל את הילדים, ולחוות מקרוב את ההתפתחות שלהם והגדילה שלהם.

כמובן שאי אפשר להשוות ביננו, ואני לא כותבת על עצמי כדי להגיד לך להפוך להיות כמוני.

יש הרבה גורמים שמביאים לכך שאני חווה את הדברים כמו שאני חווה.

אחד מהם זה באמת הערכה גדולה מבעלי על מה שאני עושה, שנותנת המון כוח ומחזקת אותי כל יום מחדש. וברור לי שבלי ההערכה היה לי הרבה הרבה יותר קשה.

וכמובן - גם אם בעלי לא שותף יום-יום בטיפול בילדים, הוא בהחלט עוזר ושותף בזמן שהוא נמצא איתם (וגם נותן לי אז זמן לעצמי אם אני זקוקה לזה), וגם עוזר בארגון הבית (כביסות, שטיפת כלים וכדו').

אבל אני חושבת שיכול להיות שבשביל שהבעל יעריך את אשתו, האישה צריכה קודם כל להעריך את עצמה. להרגיש את הערך של מה שהיא עושה, וגם לשקף את זה כלפיו, לדבר איתו באופן שהוא יבין את הגודל של העשייה שלה.

דווקא אחרי סיטואציות כאלו שבהן הבעל לבד עם הילדים ובכל זאת מתקשר לעזרה, זו הזדמנות טובה לשיקוף כזה. אבל לא ההאשמה, אלא בצורה שמראה לו שאת מבינה אותו ומתוך כל רוצה שהוא יבין אותך.

'נכון שכשהיית לבד עם הילדים היה שלב שהיה לך קשה מידי וביקשת ממני עזרה? זה באמת לא קל להיות עם כולם לבד. גם לי זה לא קל. גם לי יש רגעים במהלך היום שאני מרגישה שאני חייבת עזרה, אבל אתה לא זמין לבוא באותו רגע ואני צריכה להתמודד לבד. אני צריכה שתעריך את זה, שתראה לי שאתה מעריך את מה שאני עושה. ואני צריכה את העזרה שלך כשאתה כן בבית. יעזור לי מאוד שבזמנים הבודדים שיש לי רגע לעצמי, תעשה מאמץ להתמודד איתם לבד בלי לערב אותי, כדי לתת לי את הזמן הזה שאני באמת זקוקה לו'

חוץ מזה, כדי להצליח בעשייה כל כך שוחקת ומתישה, אנחנו חייבות גם לדאוג לעצמנו, בלי ציפיות מהבעל. זו האחריות שלנו, וזה באמת הכרחי כדי לתת לעצמנו כוח כדי לפעול.

אני למדתי מ@אם_שמחה_הללויה  שדואגת לעצמה לפינוק כל יום מחדש, ממש כמטרה יומית…

אצלי זה לא תמיד מוגדר לעצמי, אבל אני כן יוצאת כמעט כל יום עם הילדים אחה"צ ופוגשת בגינה חברות, וזה בהחלט נותן לי מקום לעצמי. וגם בבית, כשאני מרגישה צורך, אני לוקחת לעצמי כמה דקות - בחדר, או עם שתיה חמה, או איזה פרי טעים. לא תמיד זה עובר חלק עם הילדים, אבל הם לומדים…

וגם ארוחות - מבחינתי אין מצב שאני מדלגת על ארוחה בגללם. אני מכינה ארוחה לכולנו, אני גם אוכלת, לפעמים אפילו מתיישבת לאכול לפניהם אם הם עוד מתעכבים. הדאגה לעצמי היא לא רק בשבילי, זה גם בשבילם. כשיש לי כוח, הם יקבלו אמא טובה יותר ושמחה יותר, זה שווה עבור כולם.

וגם לגבי העזרה מהבעל - אני לא יודעת אם ואיך ביקשת ממנו, אבל אני חושבת שאופן הבקשה מאוד משמעותי.

בעל רוצה אישה שמחה. אישה שמתלוננת כי היא רוצה שבעלה יבין שהיא צריכה עזרה, מקבלת תוצאה הפוכה. הבעל מרגיש רע שאשתו עצובה, אבל גם לא מבין את הרמז שהוא אמור לעזור. או שהוא מרגיש מואשם או מותקף, ובאופן טבעי מתגונן או תוקף חזרה.

תקשורת טובה יכולה לשנות את זה. אפשר לבקש מהבעל מתוך הערכה של מה שהוא כן עושה, מתוך הסבר של מה שאני מרגישה, ובקשה ממוקדת של מה יעזור לי שהוא יעשה. באופן כזה יש הרבה יותר סיכוי שהוא ישמח לעזור.

כתבתי ארוך, ואני לא יודעת אם כל מה שכתבתי נכון עבורך. תקחי מה שמתאים לך…❤️

סליחה שאני כותבת עוד לפני שקראתי. הכל עולה לי וצף.

אני יודעת שההערכה שלו זה המפתח.

שבגלל שהוא מתבאס עלי ומוריד אותי אני הרצפה על הקרשים.

עם הילדים בטיולים אני סה"כ נהנית.

אלף פעם הסברתי לו שהוא מוריד אותי, שהוא יוצר מציאות.

אלף פעם סיפרתי לו בהתלהבות איך היה בטיול, וגם שבאמת מגיע לי כל הכבוד, וכמה זה לא ברור מאליו ואני ראויה להערכה.

ולא קיבלתי אותה.

הוא אדיש. או מסתכל על השלילי.

הוא גם קצת מודע לזה ולפעמים כשאני מפורקת לגמרי לחלוטין ברמת התפרקות שאין לי מילים לתאר, הוא גם מבין שיש לו אחריות לזה אומר גם שזה בגלל שהוא מוריד אותי.

אבל לעזור להבא זה לא עוזר.

כנראה אין מנוס מטיפול זוגי.

מחזקת אותך בכיוון לפנות לטיפול זוגי. מגיע לך באמת. הלוואי שהוא יצליח להפנים ולעשות שינוי.

ובינתיים, מוזמנת לשתף אותנו פה כל יום איך היה עם הילדים, ולקבל המון הערכה (או לפרוק על הקשיים איתם, ולקבל המון חיבוקים ותמיכה...). ברור שזה לא כמו בעל, אבל עדיין זה יכול לתת כוח.

מה ששבר אותי היום

שאני מבקשת עזרה, חייבת עזרה.

מבקשת יפה, מסכים

לא עושה כלום בפועל.

יוצרת אווירה טובה , יוצאים לטיול, איזה מעניין, באמת מרגישה כיף בלב

אבל חייבת עזרה

והוא אדיש

מבקשת

מבקשת

אומרת

שמה גבול

אדיש!

הוא עסוק בדברים החשובים שלו

הרגשתי שאני צריכה ממש לנער אותו, ממש להתפרק,כדי שיראה שאני ממש צריכה עזרה!

ובאמת התפרקתי!

ואז התפרקתי מעצם זה שהתפרקתי!!!

כי אתה צריך שאני אשבר לחלוטין כדי לעזור קצת?

וזה לא פעם ראשונה!

אפילו נזכרת שדיברנו על זה בטיפול הזוגי הקודם!

וביננו דיברנו על זה כמה פעמים

שמשהו בו צריך לראות אותי "על הקרשים" ממוטטת כדי להושיט יד

וזה לא שהוא הופך להיות האביר

זה בא עם המון ביקורת כלפי

על זה שהתמוטטתי

אני שבורה מזה

אני מרוסקת

עכשיו אני מבינה את עצמי למה יש לי מחשבות על גירושין שכאילו ביום יום הכל טוב.

ולמה אין לי חשק

יש פה משהו עמוק שגומר אותי ברגעים מסויימים והולך איתי כל הזמן כנראה.

אני אדם שחשב שהוא חזק, שבחוץ רואים אותו חזק

וההרגשה שבבית מחכים או רוצים או יוצרים מצב שאני מרוסקת, מרוסקת זה לא מילה, גמורה.

והוא לא אדם אלים, לא מילולית לא רגשית, הוא עדין נפש

זה משהו שלו, אצלו, הוא צריך טיפול, לא אני.

נראה לי הכתיבה פה עוזרת לי להבין.

אני אדם שרגיל לפנות לעזרה לקחת אחריות, לעשות מה שצריך. ואני באמת לא מבינה למה אין לי מוטיבציה לשמור על הזוגיות וללכת לטיפול זוגי. זה לא מתאים לי.

אולי כי זה באמת לא בעיה אצלי.

זוגיות לא אמורה להראות ככה, בני זוג צריכים להיות רגישים אחד לשניה. את מתארת פה מצבי קיצון שקורים באופן שוטף.

יכול להיות שיש תוקפנות סמויה שיוצאת כלפי בדרך הזו

זה כן משהו שעלה לי עכשיו ואני צריכה להתבשל בו

אבל בטח לא בכוונת אלימות או בכוונת להזיק לי.

אלא צורך לא מודע.

אולי משקעים כלפי שלא מדוברים

יש גם הרבה רצון טוב ולב טוב.

מה שעזר לי במצבים דומים זה לשנן לעצמי שהעולם לא יתפרק

אם ארוחת צהריים תהיה מעפנה

אם האוכל יישאר באוטו (חוץ ממה שצריך קירור)

אם יהיה לו קשה עם הילדים

אם הילדים ישתעממו

וכו'

עם הזמן את תמצאי איפה מתאים לך לתת אקסטרה ואיפה לא.

תמצאי מקום לקבל ממנו כוחות ולהתאוורר, והעולם לא יתמוטט (מאוד כבד לסחוב את העולם על כתפייך, אני אומרת מניסיון)

הוא ילמד שדברים לא נעשים מעצמם.

וגם תזכרי ותשנני לעצמך - שאני חשובה.

אני חשובה

אני חשובה

כל הכבוד לי ואני מדהימה ונפלאה.

אם הוא היה פונה לייעוץ בוודאי שיש לו המוווון במה להשתפר. ואני מסכימה איתך שההתנהלות הזוגית וההורית שלו חסרה לגמרי.

אבל זה שלו ואין לך מה לעשות עם זה

וכבר בחרת להביא איתו ילדים

ואת בוחרת כרגע להמשיך לחיות איתו (וגם אם לא- ותבחרי להתגרש- עזרה ממנו לא תהיה לך,אז זה לא משנה לצורך הענין)

אז כדאי לך ללכת לקבל ייעוץ או טיפול או עזרה כדי ש*לך* יהיה כמה שיותר טוב ונעים

את לא יכולה להאשים רק אותו בזה שאת מתפרקת

וגם אם הוא חסר אחריות את לא קורבן

יש לך בחירה

יש לך בחירה מה לעשות וכמה, בהינתן שהיא לא שם יד ואין לך מה לעשות עם זה כרגע (ניסית...)

יש לך בחירה איך להתיחס לכעס שלו גם כשהוא לא מוצדק בעיניך,אין לך שליטה על הכעס אבל כן על איך זה משפיע עליך

יש לך יכולת להציב גבולות

וזה לא קל,מבינה אותך מאוד. וזה גם לא "הוגן" ולא "צודק" ולמה שהוא לא ילך לטיפול וישתנה?!"

אבל זה עדיף מאשר להמשיך לסבול כל כך

בהצלחה!

יש לי חברות שיכולות לחבק, אני כותבת כאן כדי לשמור על כבודו...

מעדיפה שלא ידעו מי אני

יש לי חברה קרובה שביקשה את הרשות של בעלה לדבר איתי על הקשיים שלהם. זה נשמע הזוי אבל זה מה שעשתה. חברה קרובה זה הרבה יותר משיח וירטואלי, תחשבי על זה. את צריכה לפגוש חברות, להתפרק קצת ולקבל חיבוק ותמיכה!

גם ככה הן שמות לב לחלק מהדברים.

יש להן זוגיות טובה מאוד. אני לא שומעת מהן שום מילה רעה על הבעל, רק התלהבות ממנו.

אז לא יפה להוציא החוצה את הקשיים.

(בשאר הדברים אנחנו בוכות חופשי על החיים והקשיים...)

אני ממש מנסה לשנות את זה.

יש קטע כזה שלא מדברים על הקשים עם הבעל כדי לא להוציא אותו רע.

עכשיו זה לא הגיוני שאמא חמות גיסים גיסות יכולים להיות פוגעים מאוד והבעל לא.

ממליצה לך ממש להתחיל לשתף ואת תופתעי לגלות שאת לא היחידה.. 

בעל לא יכול לספוג הכל גם אם מהמם ביניכם.

אני ובעלי סכמנו ב7 ברכות על חבר/חברה טובים שלנו 

0שאין קשר בינהם כלומר בעלי לא מכיר אותה מאנשהו ולא אני אץת החבר) שאיתם מותר לשתף הכל

בלי להגיד לבן הזוג ששיתפנו

בימים קשים, שיש לכל זוג אני מאמינה, או תקופות קשות- זה הצלה

להסתובב לבד עם תחושת הבא לי לעוףףףףף מפה, אין ליב אמת בית-

התלישות הזו, שלפחות תהיה אוזן אחת ששומעת אותך ויכולה לתת חיבוק פיזי אמיתי ומחמם.

ולפמעמים גם להושיט יד

צריך לבחור אותה בזהירות ויש לזה מחירים (לא נעים לי לארח את החבר הזה יודעת ששמע עלי יותר מדי...) אבל באמת זה עוזר ואחר כך גם מגיעים יותר רגועים

לפעמים לפניש יחה קשה שאני צריכה לערוך עם בעלי מדברת עם החברה ואז מגיעה הרבה יותר מפוקסת ופחות טעונה

וזה עוזר לשיחה לקרות טוב יותר,

לא להתלונן אלא להגדיר צרכים למשל.

תחשבי על זה...

רק בהבדל קטן

שהם היו משפחה קטנה מאוד והיתה סבתא ליד שעזרה קבוע

והיה כסף

מה שאמרת זה לא הבדל קטן, אלה הבדלים גדולים מאד.

היה לכם על זה שיח בעבר? שזה דפוס שקיבל מאביו? או שזה משהו שהוא לא מודע אליו ולא שם לזה לב בכלל? 

לא עוזר.

לא מבין.

אדרבא בגלל שהוא מאוד מחובר רגשית לאבא שלו, הוא עוד יותר מזדהה עם העמדה האדישה, הנפרדת, המרוחקת, הלא לוקחת אחריות

הכאילו דמות הורית שהיא מורמת מעם

שעסוקה בדברים החשובים באמת

אני בוודאי רואה את ההבדל העצום (ולא פירטתי, יש עוד הבדלים) בין בית הוריו לבית שלנו.

הוא לא.

לא רואה

לא מבין.

עכשיו זה עולה לי.

את הכאילו - זה לא בשבילי כל ההתעסקות בזוטות

את חוסר ההערכה לפרטים הקטנים של החיים

את זה שהכל מוכן לך ומוגש לך ונעשה עבורך כדי שתוכל לעסוק במושכלות

ואפילו לשכוח לומר תודה

כי הכל כל כך חסר משמעות בעיניך.

כל כך שולי

כל כך ברור מאליו

כמה פעמים אמרתי לו את זה

שהכל יותר מדי ברור מאליו ואין לו מושג כמה עמל ומחשבה בכל דבר.

כי הוא טוען לפעמים שאני לא דואגת לו כמו אישה. (נגיד כשאין לי כוח להכין לו כוס קפה או אוכל)

הסתכלת על הבגדים הנקיים שאתה לובש?

על הרצפה הנקיה?

על האוכל במקרר?

על הילדים המטופחים המחונכים שלא גדלים מעצמם בג'ונגל?

שמגיע לו הכל, שהוא לא צריך להעריך כי זה מובן מאליו. עכשיו לכי תשני לו דיסקט. את צריכה להראות לו שאת קיימת, השאלה היא איך עושים את זה נכון.

יש דרכים מעולות לכך. עושים את זה לאט לאט, הוא מתקשר אליך ואת באמצע משהו, לא לעזוב הכל ולענות לו מיד, וכשאת עונה, להגיד לו בטבעיות וברוגע: אני עסוקה מאוד ,נדבר אח"כ.

תנכיחי את עצמך כל הזמן. את לא חייבת לענות לכל שיחה שלו, מידי פעם תסנני ותגידי ששטפת כלים/היית בשרותים.

הוא מתקשר כשאת בסופר וקורא לך לבוא כי הילדים בוכים, תגידי לו שזה לא אפשרי, כי את באמצע קניות ואין לך אפשרות.

לא בעצבים, לא מתוך נקמה, פשוט זה לא אפשרי. הוא יכעס ויכעס וכשיראה שאת לא מתרגשת ושאת בטוחה בעצמך הוא יבין.

לאט לאט הוא ילמד. הוא פשוט לא למד לראות את האחר, אין לו את היכולת הזו, ובמקום ללמוד את זה כשהוא קטן, אפשר לאט לאט ללמוד את זה גם היום. אבל עם המון סבלנות והתמדה.

להראות לו בקטנה כל הזמן את הצרכים שלך,ולדברר רגשות שלך. פוגע בי כשאתה מדבר ככה, אני עצובה כשאתה מתנהג ככה. זה חודר לאט לאט, שום שינוי לא קורה ברגע.

וכשעושים דברים מרוגע וביטחון ולא בכעס, זה הרבה יותר מתקבל אצל הצד השני.

 ודרך אגב, גם לילדים, "אמא אוכלת עכשיו, נטפל בכם אח"כ." תראי כמה חשוב ללמד את הילדים לראות את האחר.

סופר נני אומרת תמיד: "ילדים לא לומדים מדיבורים, הם לומדים מחוויות"

ואני חושבת שגם הרבה מהמבוגרים הם כאלה. את יכולה ללכת לטיפול והוא יבין הכל, אבל האינסטינקטים שלו חזקים מזה.

ולשבח אותו על כל דבר קטן שהוא עושה איתך/ עם הילדים.

את אומרת שהוא מתנהג מורם מעם אבל אולי זה נובע פשוט מחוסר ביטחון שלו כאבא וכאדם בוגר להשתלט על הילדים ולהצליח במטלות של הפרטים הקטנים (במיוחד שאת אומרת שהוא גדל בבית שעשו בשבילו הכל ושאבא שלו היה כזה... אז אולי זה מפחיד אותו ואזור בלתי מוכר עבורו) ואז הוא משליך עליך את זה... ומבקר אותך... ומתנהג כאילו הוא מרוחק ואדיש. ככה זה לא נוגע בו. ברגע שיהיה לו הצלחות אפילו קטנות, הוא ירצה לשחזר את ההצלחה... כל אחד רוצה לעשות משהו שהוא מרגיש שהוא מצליח בזה.

תוסיפי לך ללוז זמן קבוע שאת יוצאת לשתות קפה בחוץ.

שעה,שעתיים

ואם זה לא מד״א או משטרה את לא עונה.

אני ממש חושבת שאת צריכה לתת לו לעשות דברים לבד. הוא יראה כמה זה קשה ואולי יתחיל להעריך. אבל גם יראה שהוא מסוגל וזה גם הילדים שלו.

ואת גם ממש חייבת את האוויר הזה. 

את נשמעת אמא מסורה שעושה המון בשביל הילדים. חיבוק גדול גדול!

אומרת בזהירות, אני לא מומחית אבל בעיני ממש חובה שתלכו למטפל/ת טוב/ה. כתבת שאת מרגישה שהוא מוריד אותך. בעיני המשפט הזה ממש מדליק נורות אדומות וחשוב לומר את זה לאיש מקצוע. זה לא אמור להיות ככה. אפשר וכדאי להפוך את זה, וזה קריטי. מגיע לך שיראו אותך ושיהיו לך חיים טובים, גם לפני שהילדים יהיו גדולים...

בהצלחה ענקית, עוד רגע אוגוסט נגמר ויהיה יותר רגוע בע"ה ❤️

ברור שזה גם עניין של דינמיקה בניהם ,אבל עדיין צריך לברר קודם את המקום של הרצון שלו.

שתהיה יכולת כלכלית

כל כמה זמן הזכרתי לו שצריך ללכת לטיפול.

נמאס לי להניע

נגמר לי המוטיבציה.

ביום יום אני כמעט לא רואה ולא צריכה אותו אז לא אכפת לי שיחיה כאן ...

אני לא מאמינה שלא אכפת לי להתגרש יום אחד, אבל זה מתבשל כבר זמן רב.

ניסיתי לשמוע שיעורים על זוגיות שיחזקו אותי שחשוב להתאמץ על זה

וניסיתי להתבונן במערכות יחסים טובות ולעורר בי רצון שיהיה לי גם

אבל אין לי. מוצאת סיפוק בילדים, בעבודה, בקשרים חברתיים. לא מרגישה צורך בזוגיות. חוץ מהנושא הכלכלי והנוחות וההשפעה על הילדים.

תציבי לו עובדה, שאת הולכת לטיפול וצריך את ההוצאה הזו כרגע

השינוי העיקרי הוא אצלך,משם הכל יתחיל, וכשאת תעריכי את עצמך ותשימי את עצמך מקום ראשון הוא בעז"ה יגיב לזה בהתאם

אין לך מה לפחד אם הוא כועס או מתוסכל כשאת פתאום דואגת לעצמך או לא מתמסרת כמו קודם. זה טבעי. כשיש שינוי בדינמיקה הצד השני בד"כ יגיב במלחמה (לא בכוונה להיות רע ח"ו, זה אוטומט אנושי...אף אחד לא אוהב כשמכריחים אותו לעשות שינוי,וכשאת משנה את הצד שלך בדינמיקה זה מכריח אותו לשנות את הצד שלו באופן כלשהו)

לכי עם הערכים שלך ותדאגי לעצמך!

כמובן מתוך כבוד להשפעה של זה עליו, מתוך תקשורת איתו, ראוי לנסות לגייס ולשתף אותו כמה שאפשר אבל את לא תלויה בהסכמה שלו או בשיתוף פעולה שלו.

וגם אם הוא לא ישתנה בכיוון שאת מקווה- טיפול יתן לך כלים להתמודד עם המצב

להעניק לעצמך את מה שאת זקוקה לו

ולחיות חיים שמחים ומאושרים יותר

אם לא טיפול אישי יכול להיות שיתאים לך קורס מקוון?

יש את אלישבע גרוניך שנשמע שממש ממש תעזור לך.

או את של @תהילה 3>

וגם שושי זליקוביץ' יכול להתאים

תתחילי לעקוב אחרי תכנים שלהן, ללמוד את הראש, ואולי זה יעזור לך להבין מה השינוי שאת רוצה בו ואיך יהיה לך הכי נכון

בהצלחה!!!

לא יעזור.

וגם היום לקחתי חופש מהעבודה כדי לנסוע לי לירושלים, והם יהיו בע"ה אצל בייביסיטר. אמרתי לבעלי שאני חייבת את עצמי. שאני לא יכולה להיות זאת שכולם צריכים אותה.

נורא מבינה אותך גם בקטע של הצרחות וכמה זה מייאש.

אתמול הבן שלי צרח מלא, וישר עלו לי מחשבות כמו שלך- שכמה זה קל לעבוד במשרד ולעמוד ביעדי עבודה,

וכמה זה קשה לנסות להבין למה הבן שלך צורח, כשהוא רק בן שנה וחצי...

השאלה היא למה הם מפעילים אותך כל כך?

הרגע הנקת משש בבוקר ואת צמאה לקפה?

צאי מהחדר ותגידי להם "ילדים. עכשיו אני צריכה שקט. אני רוצה שקט אז לא לפנות אליי".

אני חופשי אומרת לבת הארבע שלי שעכשיו אני צריכה שקט.

שאמא רוצה להיות רגע לבד.

כי הם לא יודעים מה הצרכים שלך!

והצרכים שלהם תובעניים...

לכן שימי את הצרכים שלך בראש הפסגה

וכל מה שיכול לחכות- שיחכה...

את הכי חשובה בבית הזה.

הבית הזה לא ישרוד יום אחד בלעדייך. בלאגן טירופים יהיה בו.

לכן את היא המפתח. הלב.

ואין מצב שהלב הזה יחיה מתוך טירוף.

מתוך אטרף של להיות למען כולם ולעמוד בציפיות של כולם,

בלי שישימו לב אליו.

יש לך בייביסיטר?

יש אפשרות שבעלך יהיה איתם ואת פשוט תברחי למסעדה? לטייל עם עצמך?

כי כשאת נמצאת, ברור שהוא ייתלה בך...

את צריכה יותר הערכה ממנו, וחבל שהוא לא מבין זאת

הילדים שלי יותר מדי קשורים אלי

לא זזים בלעדי

כל דבר חייבים לשתף אותי

כל הזמן מחפשים אותי, צריכים לראות אותי בסביבה

צריכים שגרה וצריכים מקום מוכר כמו גן ובית ספר.

יש לזה פתרון?

אני חושבת שזה גם קשור לזה שהם רגילים רק אלי. אפילו לא לאבא. ואין סבא וסבתא. אז הם מקובעים עלי כבר הרבה שנים 

ומאפשרים להם את זה ..

כשאת תשדרי שאת זקוקה למרחב שלך

שאת מאמינה בהם הם יכולים להסתדר

ותאפשרי להם להתמודד ולהתנסות גם אם בהתחלה יהיה להם קשה

הם יגלו שהם יכולים

באמת!

אבל אני חושבת שפשוט להסביר להם לכולם כולל הקטנים.

אמא צריכה ללכת לשתות קפה בנחת כדי שיהיה לה כוח לחזור אליכם שמחה. אני אוהבת אותכם ועוד רגע חוזרת. 

להיות משמעותית כל כך עבורם?

לדעתי יש פה הרבה סימביוזה שאולי נונת לך מענה רגשי, אבל גם חונקת אותך.

מה את יכולה להתחיל בקטן? כבר היום?

תחשבי בצעדים קטנים איך את יותר ויותר דואגת לעצמך ומאמינה בהם שימצאו את הכוחות להסתדר בלעדייך

לדעתי את צריכה לקחת עזרה בתשלום.

בשלוש מאות שקל של טיפול שלא עוזר את יכולה לקחת חמש שעות של עוזרת או שמונה שעות של בייביסיטר. תוכלי לנשום ותקבלי עזרה .

לגבי בעל, אולי הוא ישתנה , אולי לא. זו החלטה שלו ואין טעם לבנות על זה

איזה תחושות קשות❤️

ואני חושבת שלא מעט נשים מכירות אותן בצורה כזו או אחרת...

בקצרה אני רואה את זה ככה:

1. היחס שאנחנו מקבלים מהסביבה משקף את היחס שלנו לעצמנו.

לדוגמא אם את רואה את עצמך ואת הצרכים שלך בקצה הרשימה ואוכלת כל כך מאוחר בשבילך כשאת מניקה

וזה מתוך חוויה פנימית (שאני מכירה בעצמי חייתי ככה בעבר ) שהכל חשוב ולכולם צריך לדאוג אבל אני כבר אסתדר,

אז כמו שאת חווה שהצרכים שלך לא קריטיים כך גם מסביבך.

אפשר לעצור ולשבת לאעול, וגם לשתות קפה גם כשהילדים צריכים משהו.

יותר מזה, כדי שיהיה לך באמת כוחות ואנרגיות להיות איתם את צריכה להזין את עצמך, רגשית ופיזית.

2. מה שאת מרגישה- תני מקום למה שאת מרגישה, גם לתחושות הקשות, רק חשוב לא להשאר במקום החיצוני והקורבני

אלא ברבדים העמוקים יותר של החוויה הפנימית שלך, והמקומות שזה מפגיש אותך איתם. כמו שכתבת שלא רואים אותך ולא מעריכים אותך

אלה מקומות כואבים, תני לעצמך להרגיש את הכאב הזה, זה יעזור לו לעבור❤️

3. לגבי בעלך- אחרי שנתת לעצמך זמן, מציעה לבקש לדבר איתו, ולדבר על התחושות שלך.

לא לדבר עליו, על מה שהוא עושה או לא עושה.

להגיד לו שאת רוצה לשתף אותו שהחופש ממש מאתגר אותך

ושאת מרגישה בודדה, וזקוקה להערכה וכו וכו

מציעה לך גם לחשוב על דברים קונקרטיים שיעזרו.

לדוגמא אשמח כשאתה בא שתשחרר אותי לשעה ותאכיל את הילדים ארוחת ערב.

ממש קריטי לי שאף אחד לא יפריע לי לכלום בזמן הזה.

4. מילוי אנרגיות- מציעה להוסיף ללוז גם נקודות של מילוי אנרגיות.

למשל לצאת בערבים לדברים שכיפיים לך, לעשות עם הילדים דברים שנחמד לך,

לפנק את עצמך בקניות ובקיצור לדאוג לעצמך לדברים שעושים לך טוב.

אם בא לך כתבתי על חלק מזה קצת יותר בפירוט במדריך שהעליתי פעם:

הורדת מדריך מתנה

בהצלחה יקרה את לקראת הסוף...

*עריכה*

5. קראתי עכשיו עוד חלקים מהשרשור ואני רואה שהמצב מול בעלך עוד יותר מורכב.

אני רוצה לחזק אותך יקרה לעשות עבודה עצמית משמעותית, התועלת של זה לזוגיות היא משמעותית ממש.

זה נכון שבעלך מגיע מבית שונה, ושהוא לא ממש מבין והכל.

אבל

זוגיות היא דינמיקה.

שניכם מגיבים אחד לשני, שניכם התרגלתם לסוג מסוגל של התנהלות.

ב"ה כשאישה עושה עבודה פנימית משמעותית,

וכשהיא משנה את המקום שלה בדינמיקה הזוגית, 

הדינמיקה פשוט לא יכולה להשאר אותה דינמיקה (זה נכון גם הפוך(

ודברים חדשים קורים.

עוד אגיד, שה' ברא את המעגל הזוגי, כך שהוא יכול להסתובב לכיוון הכואב או  המרפא.

מה זה אומר?

מתוך הכאבים שלנו והחסכים שלנו, אנחנו בוחרים בן זוג

שאנחנו מאמינים שיכול לתת מענה לצרכים העמוקים שלנו, יחד עם זה שבמידת מה הוא משחזר התנהגויות שהכרנו.

לדוגמא, ילדה שחוותה שלא מתייחסים אליה ולא סופרים אותה, תתחתן עם מישהו שהיא בתת מודע תראה בו

פוטנציאל כן להתייחס אליה, אבל גם דפוסים נניח אדישים שמשחזרים כאלה שהיא הכירה.

ובאותה מידה זה גם הפוך. לדוגמא אותו איש שהיא התחתנה איתו רגיל להיות מאכזב ושכועסים עליו ולא מעריכים אותו.

וכשהדינמיקה הזוגית שלהם מסתובבת לכיוון השלילי, הוא נניח בטעות עושה משהו

שגורם לא להרגיש שהוא לא סופר אותה ואז היא מתרחקת ואז הוא אומר לה משהו שפוגע בה והיא כואבת יותר ומאשימה אותו

והוא עוד יותר כאוב וחוזר חלילה.

בעצם דינמיקה כזאת של מעגל של פצעים, והרבה פעמים יש סיטואציות

קבועות בלבוש כזה או אחר שפשוט חוזרות על עצמן בין בני זוג...

אבל היופי בדבר שאין כאן שום טעות, אלא מנגנון שכמו שהוכ יכול לפעול לכיוון הכואב ואפילו הכואב מאד

הוא יכול לפעול לכיוון המרפא, שבו הוא מכבד אותה, והיא מעריכה אותו והיא מרגישה אהובה והוא

מרגיש משמעותי וזה נותן מוטיבציה לשניהם להמשיך ולצמוח.

בנוסף, נשמע שיש לך המון המון משקעים הכי מובנים וטבעיים

גם מולו בזוגיות, וגם בכלל סביב החוויה שלך כאישה❤️

ומשקעים כאלה, כשהם קיימים הם מקשים עלינו להתקרב.

אדם שאנחנו כועסים עליו הלב שלנו לא מרגיש נקי וקרוב אליוץובטח כשיש לנו מצבורים של כאב..

ולכן חלק מדאגה לזוגיות בריאה וקורבה צריכה להיות דרך

עיבוד רגשות נכון שמאפשר להיות בלב נקי ולתחזק מצב כזה בזוגיות ככל האפשר❤️

משהו שמעולם לא היה לי ואני לא מכירה

לא מסוגלת לזוז

לא מסוגלת לכלום

אין לי כוח לאכול

בעלי כנראה הבין שהמצב חמור אז הוא עם חלק מהילדים וכועס עלי.

אני גמורה אין לי כוח

יש לי מיליארד מטלות והזמן מתבזבז.

זה הצעד הראשון שלך לשינוי

הזמן לא מתבזבז, את נחה, מגיע לך הזמן הזה, מותר לך לנוח, תגידי את זה לעצמך: "מותר לי לנוח, אני המנוע של הבית הזה והוא יישחק אם לא אנוח!"

ובעלך כועס? שיכעס... מה כ"כ מפחיד בכעס שלו? תשדרי לו שאין לך בעיה עם זה ושיתמודד.

ועוד מעט תקומי ותאכלי משהו, ואולי אפילו אל תעשי שום מטלה היום, סתם כי לא בא לך ותראי שהשמים לא נופלים.

אם את תתמוטטי ,הכל יתמוטט. וזה אסור שזה יקרה.

אם לא תראי לילדים שלך שאת חשובה ויש לך צרכים, הם יגדלו כמו בעלך ולא יצליחו לראות את השני.

זה בריא להתפתחות שלהם ולחינוך שלהם.

בהצלחה

מבקשים שתראי אותם

ואת הצורך שלך לנוח.

מותר לך לנוח. טבעי בכזה מצב לקרוס מהעומס..

תרשי לעצמך זמן לעצמך יקרה❤️

מותר לך

את ראויה לא פחות מהכלים הכביסה והרצפה לטיפוח

לא פחות מהילדים והבעל והעבודה שמישהו ידאג לך

ולמה שדחוף וחשוב וכואב לך.

חיבוק

והרבה בריאות❤️

אם אחד הילדים היה מותש, בוודאי שהיית שולחת אותו לנוח.

את חשובה לא פחות.

הזמן לא מתבזבז.

את דואגת לעצמך עכשיו.

אני מקדישה לך סיפור שכתבתי פעם

לדעתי אין אישה שלא מגיעה, לפחות פעם פעמיים בחיים, לתחתית

פעם הייתה אישה שנזלה (קצת ארוך) - הריון ולידה

ריגשת אותי מאד.

את כותבת מדהים.

את המרכז. את ככ חשובה וחיונית, שכל הזמן צריך אותך

כמו עבודה בטחונית כזו - את זו ששומרת על האיזון בבית

אבל, כדי להיות כזו באמת, בשמחה, את צריכה לדאוג לעצמך

הקו בין נתינה מאהבה לבין הרגשה שאני נשאבת ורק לוקחים ממני - הוא דק מאוד, והוא תלוי בהסתכלות שלך על עצמך

4 שעות צום מהבוקר עד שאת עצבנית מרעב - זה לא תקין.

כנל עומס עם קניות והכל נופל עלייך

בכנות, צרחך ללמוד מהבעלים בעיניי. הוא רוצה לשבת לשתות - הוא נותן את זה לעצמו. כנל עייפות וכו'.

תמי לעצמך מה שמגיע לך. הרבה דברים יכולים לחכות, תנסי ותיווכחי לדעת

ועוד - ייתכן שיש לך קושי עם תכנון זמנים ממה שקראתי, ולעבוד על זה יכול מאוד להקל עלייך. מעבר לזוגיות מאתגרת, בהנחה ואת עם הילדים - תעריכי מראש את הצרכים שלהם. כמו שעה שהם צריכים לאכול למשל כדי שלא תגיעי לשעה שהם רעבים ומלחיצים אותך. או לחילופין, להכין א. צהריים מהבוקר/ לקנות נשנושים זמינים עד שיאכלו

כנל קניות, אפשר גם אונליין. לא חייב להיסחב בחום עם כמה קטנטנים. זה ממש שווה את הכסף לדעתי, אותי זה מפנה בדיוק כמו שהייתי לוקחת בייביסיטר שתשב איתם

עצם זה שהעומס מהחלק הטכני יירד ממך, יפנה אותך להתעסק בליבת הקושי מול בעלך, ולנסות לפצח אותה, בלי עוד רבדים שמשליכים, כשאת יותר פנויה וקשובה לעצמך ולצרכים שלך

חיבוק ענק ❤️❤️

למה את מסכימה להיות קורבן?

את אומרת שכל שנה זה ככה, אז למה?

תביאי בייביסיטר, תשלחי לקייטנות ותשבי לשתות כוסות קפה בנחת, תזמיני אוכל מוכן.

יש הרבה פתרונות איך לא להיות קורבן גם בלי הבעל.

את רואה את האמהות שסביבך, את לא רואה את האמהות שבמשרד.

מילא היה מדובר בשנה אחת, אבל את אומרת שזה ככה כל שנה.

את לא עובדת אף פעם באוגוסט? למה בחרת במקצוע כזה? מישהו הסליל אותך לשם? אף פעם לא מאוחר לעשות שינוי. אם לך לא טוב להיות חודש שלם עם הילדים לבד בבית אז אל תעשי את זה...

מה שחשוב זה שתהיה לך בחירה על החיים.

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

אל תישארי עם זה לבד♥️

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

אני די בטוחה שברגע שתפתחי את זה מול ההורים שלך ותסםרי להם מה את עוברת, הם ישימו את החברות בצד ועדאגו לאינטרסים שלך.

זה לא מה שאמור למנוע ממך לפעול לטובתך

וכל הכבוד לך שאת מוכנה ככה לפעול באומץ ולזעזע את המערכת.

כי זה אומר שאת שמת גבול חזק מאוד, ושאת לא מוכנה לחיות בחוסר כבוד כזה.

מחזקת אותך.

וחושבת יחד איתך, מה התוצאות שאת רוצה לראות בסוף?

שהוא לא מתקרב להימורים?

שהוא הולך למכון גמילה?.שהוא מפצה אותך בענק על המגע המיני?

נראה לי שכדאי שתנסחילעצמך מה העתיד הטוב שאת רואה, כדי שגם הוא יידע מה הציפיות...

חיבוק גדול.

כל זה לא פשוט בכלל.

אני חושבת, שאת צריכה לחזק בתוכך את העניין שגירושים זה לא סוף העולם, ובסיטואציה שלך, יכול להיות שזה אפילו עדיף.

כי ברגע שהוא רואה שאת מאוד מפחדת מגירושין, ומוכנה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה, אז אין לו עניין להתאמץ.

תשקיעי בעצמך, להתחזק שאת שווה ומגיע לך יותר, ותבואי מולו בעמדת כח עם אולטימטום ברור.

ומצטרפת ל@שוקולד פרה שחשוב שתגדירי לעצמך יעד, מה זה בשבילך להיות במקום טוב.

ואלופה שעשית את הצעד הראשון!

ובבקשה ממך, אל תחשבי לרגע שאת הבעייתיות פה

ממליצה בלי קשר להפרדת רכוש,ועכשיו.

אין סיבה שהוא יגרור אותך לבור שיפיל את כל המשפחה אחריו.

ואת ממש צודקת,אם אין נכונות לעבודה וחובת ההוכחה היא עליו ועליו בלבד,אין לך הרבה מה לעשות עם זה.

אני לא חןשבת שלקחת בחשבון את המשפחות המורחבות זה נכון אף אחד מהם לא חי עם זה באותו בית.

טוב שאת שלמה עם עצמך כי ככה בעצם שמת גבול ממש ברור,שיתבאס כמה שבא לו מובן שהוא מבואס אבל הןא צריך להיות אחראי על תוצאות המעשים שלו.

כן ממליצה לך להתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום ולשתף את ההורים או את מי שייתן לך כוח ותמיכה

שיהיה לך המון בהצלחה🌹🙏

כן קשוח מאוד, ומקווה שיהיה בסדר.

בקשר למשפחות הקשר הוא מאוד מאוד קרוב, מכירים מילדות, וזה מפחיד אותי הבאלגן שיהיה מסביב..

תודה, אני משתדלת לחזק את עצמי שאני שווה יותר, ובאמת הזוגיות כמו שהיא עכשיו לא שווה את המאמצים שלי, לבקש ממני לשכוח בלי צעדים ועבודה שלו לא יתקנו כלום. כמה שניסיתי זה צף אין ברירה.

פרידה מפחידה אותי אבל יהיה טוב. זו בחירה שלו עכשיו, אני סיימתי להילחם לבד.

ומבחינתי תיקון זה אומר שיושבים וחושבים איך משפרים את הקשר איך הוא יהיה גלוי כלפיי, איך לא אצטרך לחשוש ובנוסף לזה טיפול זוגי.

כמובן לא הכל ביחד אבל כן צעדים.

בסוף ההתנהלות פה שלו לא תקינה בכלל לצערי.

תודה רבה לכן על התמיכה מקווה לעדכן בבשורות טובות.

כן אגיד שלצערי ההתמכרות להימורים גורמת לו לעשות דברים שהוא עצמו לא דמיין בחיים. וזו מחלה קשה..

אין לי מילים, בטוחה שזה משבר גדול

מאחלת שיהיה לך טוב

ממליצים לספר להורים שלו.

בעיני כדאי גם להתייעץ עם רטורנו או משהו בסגנון

אם הוא ילך על טיפול זה מצריך טיפול מאדם שמבין בתחום (יש אפשרות לבדוק ביחידת ההתמכרויות במחלקת הרווחה העירונית שלכם)

ומצטרפת לעצה שתדאגי לעצמך גם בתחום הכלכלי אם הוא רימה אותך פעם אחר פעם כשהייתם ביחד אז אם תחליטי להפרד הוא מסוגל לשכלל את פעולותיו

שולחת כוחות

אני חושבת שאת לא צריכה לחכות למה שיחליטו אלא עכשיו לנסוע להורים שלך. לספר להם הכול ולספר גם להורים שלו.

אחר כך תלכו לאיש מקצוע ושיעזור לך לקבל החלטות שתהיי שלמה איתן.

וכמובן לפני הכול - למנוע הריון.

נשמע ממש כואב וקשה ולא הוגן כלפייך שאת בסיטואציה הקשה הזאת. חיבוק גדול ושה' ייתן לך כוחות

אני יודעת שקשה לקרוא מה שאני אומרת אבל לפעמים כדאי פיצוץ אחד גדול ואפילו גירושין כדי לצאת לדרך חדשה וטובה יותר. במקום לחיות את כל החיים בהסתרה ריחוק וכאב...

שולחת לך כוחות וריפוי

שהייתי נמנעת מכל מגע מיני, כי לכי תדעי אם הוא נחשף למחלות מין כאלה ואחרות...

מקווה שתשימי את עצמך בעדיפות ראשונה גם אם זה במחיר של ריחוק המשפחות..

כי תחשבי על זה שאם להבדיל היו 2 משפחות שמכירות שנים עוד כשהילדים היו קטנים ומישהו מהמשפחה אחת היה פוגע מינית באחד או כמה מהילדים מהמשפחה השניה, גם הייתי חושבת על החברות בין המשפחות, כשהיא באה על חשבון נפש של ילד?

בכל אופן מקווה שתצליחי להחזיק ראש בכל המצב הזה, לשמור על עצמך, ולהרחיק את מה שלא עושה לך טוב!

חיבוק!

לא מגיעה לאף אישה נשואה ששומרת על עצמה לבעלה שיתנהגו אליה ככה!

אל תהיי טובה ומתחשבת מידי, החברים, במשפחה, בסוף זה החיים שלך.

הוא עבר את הקו הכי אדום שאדם יכול לעבור בנישואין.

תקחי את עצמך, תדאגי לעצמך, כי אף אחד בעולם לא ידאג לך חוץ ממך.

תשתפי את ההורים, תתיעצו עם אנשי מקצוע איך לעבור את זה עם כמה שפחות נזק.

את עוד תעברי את זה ובע"ה שבעתיד תזכי לזוגיות טובה אוהבת ומכבדת.

שולחת לך ים כוחות! תדברי עם ה' כל הזמן, זה תמיד עוזר❤️

ועכשיו עברתי על הודעות קודמות שלך, זה קצת נשמע שיש לו נטיות הפוכות או איזה סטיה מינית . תראי, הוא אפילו לא מראה טיפת נכונות להתקדם הלאה ולחזןר בתשובה, לא הייתי נותנת אמון עוד דקה.

כן, בהודעות הקודמות כתבתי על מה שהוא עשה בעבר, לצערי זה גם קשור להימורים. אין לו נטיות הפוכות.

לצערי הוא מעניש אותי עכשיו בשתיקה בבית בדיבור חסר סבלנות ובפרצופים אבל יהיה בסדר.

מקסימום אלך בלי לחכות לתגובה שלו

אני לא רוצה עוד לספר להורים שלנו למקרה שיש סיכוי לתיקון.. יש לנו 2 ילדים קטנים

אני הגעתי למצב שאני מבינה באמת שמגיע לי יותר. שמגיע לי טוב יותר

תודה לכן על החיזוקים

אותם לעניין.

הדבר שהכי עוזר בהתמכרויות זה תמיכה משפחתית.

אם את מעוניינת להמשיך לחיות איתו על אף מה שהוא עשה,

את חייבת לשתף אותם.

מבינה את הקושי בשיתוף, אבל הוא יצטרך לעמוד מול המשפחה שלו.....ושלך

לדעתי זה הכלי היחיד שיכול לסייע לך להביא אותו לכדי טיפול.

וכמובן-לפנות בהקדם האפשרי לרטורנו.

חיבוק ענק ואוהב

מעריצה אותך ששיתפת אותנו

הלוואי שנוכל לתת לך כח

מצרפת קישור לפודקאסט עם מישהו שהיה מכור להימורים, נגמל והיום הוא מטפל במכורים.

מקווה שזה יעזור.

חיבוק.

לצאת משעבוד, לנצח את ההתמכרות | עם יעקב ישראל אשר

@נגמרו לי השמות המדהימה

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

שינה היא יותר בסיסית מאוכל,אדם יכול לא לאכול כמה ימים והכל יהיה בסדר אבל אם הוא לא יישן יומיים ברצף יתחילו לו שיבושים במח.

זה יותר חשוב אפילו משתיה.

וכשעייפים בטח שרואים הכל שחור פי עשר.

הייתי מדברת איתו בצורה אחרת,אומרת לו אני זקוקה לכך וכך כדי להיות בכלל,אני לא אצא מהמצב בלי לישון ובלי העזרה שלך,מציבה בתור עובדה.

שולחת לך חיבוק כמה קשה להיות בתוך ענן עייפות הזה.

אולי תזמיני בייביסיטר שתעשה סיבוב עם עגלה ותוכלי לישון קצת.

עכשיו בעל לא יכול לתת לך קצת לישון ?

ואז הוא יצא לשחרית למרות שביקשתי שלא

הוא לא מסוגל לא להתפלל במניין

אבל כבר לא אחזור לישון

תודה 🙏🏼

תגידי לו שבקושי ישנת, תבקשי שישמור על התינוק ותיכנסי לישון לשעתיים. זה כבר יעשה הבדל משמעותי...

כאילו אם הוא בלילה בנאדם אחר, תנצלי את היום פשוט...

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

ככה אני מבינה מהכתוב

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

תודה

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

בדקתי בערב והרב אמר שבוודאי שאני חייבת לשבור

אז אמנם שברתי כמעט בסוף הצום אבל טוב ששברתי

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

פעילות שקטה ורגועה סהכ.. מה עדיתם בסוף?

הם עכשיו נחים צהריים, כשיקומו יכינו את הציורים וינפחו כבר בלונים.

תכלס גם שישי ארוך וצריל להלהיב אותם על משהו..

זה גם דירבן אותם לעזור לנקות היום.

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

רוצה משהו שקשור לתשעה באב, לגילאי 8-10, ובלי מוזיקה!

ממש מפריע לי שהרבה סרטונים בנושא תשעה באב הם עם מוזיקת רקע!

לא יודעת אבל לגבי מוזיקה

בעיקרון, חוץ מלילד שעלול להשתגע אם לא...

(לקטנות אנחנו מראים בימים אלה סרטים בלי קול.הן זורמות ב"ה...)

אז המוזיקה היא חלק מהחיבור ולא רואה בזה בעיה.