״אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם

מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח״ (בבלי ברכות ה.)

ניתן להביא לכך מקור מהפרק : ״ בָּ֤א הָעֵת֙ הִגִּ֣יעַ הַיּ֔וֹם הַקּוֹנֶה֙ אַל־יִשְׂמָ֔ח וְהַמֹּכֵ֖ר אַל־יִתְאַבָּ֑ל כִּ֥י חָר֖וֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָֽהּ:״ (יחזקאל פרק ז פסוק יב)

ייתכן שלא הביאו את הפסוק כי הוא עוסק במוכר קרקע ואילו הטענה בגמרא היא יותר כללית ועוסקת במוכר חפץ מתוך הדחק, אבל העקרון הוא זהה. 

ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני א"ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחה של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר (בראשית ו) כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ וכתיב (יחזקאל ז) החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם א"ר אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם <ואף על נח נחתם גזר דין שנא' ולא נח בהם>

תנא דבי ר' ישמעאל אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' שנאמר (בראשית ו) נחמתי כי עשיתם ונחמצא חן בעיני ה' (בראשית ו) (בבלי סנהדרין קח ע״א)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר וְגוֹ'" (יחזקאל ז, יא): "הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע" - "החמס קם" אתמהא ח"ו אינו קם ואם קם "למטה רשע" לחיובו של רשע.

"וְלֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם" לא מינהון ולא מממונם ולא מן תמהתהון למה "וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם" לא היה לשום בריה נחת רוח מהם ולא היה להקב"ה נחת רוח מהם.

"לֹא נֹהַּ בָּהֶם" כההיא דא"ר אבא ב"כ "כי נחמתי כי עשיתים ונח" אפי' נח שנשתייר מהם אינו כדאי אלא שמצא חן ונח מצא חן ולפי שהיו שטופים בזימה נמוחו מן העולם: (בראשית רבה לא א)

בגדול, 2 המקורות קוראים את המילה ״נה״ כאילו כתוב ״נח״, והדבר נפוץ אצל חז״ל להחליף בדרשות בין ה ו- ח, מפאת הקרבה הרבה בהגיה ביניהם, וכמובן שהכוונה להגיה המקורית של האות ח, כמו בערבית ح ולא להגיה הנפוצה כיום בקרב דוברי עברית שהוגים את האות ח כמו האות כ לא דגושה, דהיינו خ‌ בערבית. בכמה מקומות בחז״ל מוצאים את התופעה שישנם אנשים שהוגים את האות ח באותו אופן כמו האות ה (למשל בבלי מגילה כד ע״א בנוגע לרבי חייא).

גם בימינו ישנם עדויות לתופעה הזאת. הפרסית למשל שאלה מילים רבות מהערבית, אבל בפרסית את האות ح (ח בעברית) גם הוגים כמו האות ה.

זאת היתה הערה קצרה על מנת להסביר את ההגיון שבדרשות האלה. ועדיין כשלמדתי בעבר את הגמרא הזאת היה לי קשה. הבנתי את ההגיון שמאחורי הקריאה של המילה נה כמילה נח, אבל זה היה נראה לי שרירותי משהו, מאיפה צץ פה פתאום נח בפסוק

״החמס ׀ קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם״ ? למה דווקא פה לקרוא את האות ה כאות ח ?

אתמול הבנתי את השגיאה שלי. והיא שגיאה נפוצה ביותר, ומקור לאי הבנות רבות מאוד. עיינתי בגמרא בלי לפתוח את התנ״ך.

כי כשקוראים את פרק ז ביחזקאל בעיון מבינים שהדרשה הזאת של חז״ל היא לא שרירותית בכלל אלא מתבקשת לגמרי מהכתוב.

בכתוב עצמו ישנם קישורים לשוניים רבים ומובהקים בין הפרק הזה לפרשת המבול של נח, והקריאה הזאת של חז״ל את המילה נה כמילה נח היא כאמור פשוט מתבקשת. בהודעה נפרדת אציין את הקשרים האלה. 

פרק ז ביחזקאל פותח בפסוק ״ א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  ב וְאַתָּה בֶן-אָדָם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל--קֵץ:  בָּא הַקֵּץ, עַל-ארבעת אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ״ וזה כמובן שולח אותנו לתחילת הדיבור של ה׳ לנח ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא״ֶֶ

הנימוק לחורבן ביחזקאל מופיע בפס׳ כג ״ כג עֲשֵׂה, הָרַתּוֹק:  כִּי הָאָרֶץ, מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים, וְהָעִיר, מָלְאָה חָמָס״ וזה כמובן מתאים לאמור בפרשת המבול ״כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם״.

יחזקאל אומר ״וְלֹא-תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ״ וזה מובא בניגוד לנח שנאמר עליו ״וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה״ (אגב. אולי על סמך זה אפשר להבין את הדרשה של תנא דבי רבי ישמעאל בבבלי ושל רבי אבא בר כהנא בבראשית רבה שהקב״ה חס על נח באופן מיוחד)

״וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ״ ביחזקאל מתאים ל- ״כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ״ אצל נח.

״וְכָל-בִּרְכַּיִם, תֵּלַכְנָה מָּיִם״ ביחזקאל מתאים ל- ״וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה, עַל-פְּנֵי הַמָּיִם״ אצל נח.

״וּבְכָל-רָאשֵׁיהֶם קָרְחָה״ ביחזקאל אולי רומז ל- ״נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים״ אצל נח (כי הרי במצב של קרחות נראים הראשים)

עוד מילים משותפות בשני המקורות הם יונים והרים. 

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה