וּכְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
"לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ,
שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים"?
אָמַר לָהֶם:
"אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים, כָּשֵׁר הָיָה".
(לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א לרפואת תמר בת אסתר מלכה)
יש לעיין בשני דברים: מה הכוונה ש'טבי' היה כשר? האם רבן גמליאל רק קיבל עליו תנחומים או שהוא גם התאבל עליו?
בפשטות הכוונה 'כשר' ש-טבי דקדק במצוות. לפי זה לא שייך להתאבל, ורבן גמליאל קיבל עליו תנחומים ככבוד אליו ששמר את המצוות שעבדים חייבים בהם כמו שמשמע במשנה בסוכה ב, א. בירושלמי בסוכה מבואר שטבי אפילו דקדק במצוות שהוא לא היה חייב בהן כתפילין.
רק אם שמים לב למילים במשנה בסוכה, מבואר עוד יותר מעלה על טבי: "ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם". הגמרא ביומא פז ע"א אומרת שלולא שטבי היה עבד הוא היה מקבל סמיכת חכמים. לכן ה'תפארת ישראל' אומר שרבן גמליאל קיבל על טבי תנחומים מדין כבוד תורה.
הרשב"א הולך בכיוון אחר הוא טוען על פי דיוק מהירושלמי: "עבדו המשמשו כרצונו היה חביב עליו כבנו". זאת אומרת שטבי שימש את רבו רבן גמליאל כעבד ב'כשרות' ובמסירות ולכן היה חביב עליו כבנו. לפי זה יתכן שרבן גמליאל אפילו התאבל על טבי, כמו שהירושלמי מספר על ריש לקיש שהתאבל על תלמידו ששימש אותו בתורה.
השאלה איך טבי הגיע לכזאת מעלה, לדקדק במצוות אפילו בתפילין, להיות תלמיד חכם, ולשמש את רבו במסירות? הגמרא בגיטין יג ע"א: "עבדא בהפקירא ניחא ליה זילא ליה שכיחא ליה פריצה ליה". זאת אומרת שעבד רגיל מופקר ונוהג בפריצות.
יש כמה גמרות שתלמיד חכם הוא כמו בית מקדש: למשל "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל" (סוכה כז ע"ב ועוד), "שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו" (ראש השנה יח ע"ב) ויש עוד הרבה דימויים ביניהם.
כמו שבבבית המקדש תוספות בבא בתרא כא ע"א אומר: "כי מציון תצא תורה - לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשי' בספרי למען תלמד ליראה וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה".
אותו דבר כאשר יש תלמיד חכם גדול כמו רבן גמליאל "סביביו נשערה מאוד" ויש אימת השכינה ששורה על התלמיד חכם, ולכן כל מי שסובב את התלמיד חכם, ובוודאי מי שמשמשים אותו, מתעלים וזוכים ליראת שמים ולימוד התורה.
לכן טבי ששימש את רבן גמליאל נשבה בקסם שלו וראה שאדם ענק עומד לפניו שהשכינה שורה עליו. זה גרם לטבי להתעלות ולזכות ליראת שמים ותורה, ולרצות לשמש את רבן גמליאל במסירות ושלמות.
