או לכל הפחות מאוד שנויה במחלוקת מאחר והיא עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך

יש נשים שאף נפטרו ל"ע

וכמובן, זה דורש הסכמה מראש. בדיוק כמו כל התערבות רפואית.

אם תרצי אחפש לך כתבה על זה שקראתי לא מזמן

את היולדת מה שפעם לא היו עושים

אבל השיטה אסורה במדינות אחרות, ולא בכדי.

היא עלולה לגרום לקרע ברחם ולפגיעה קשה ביילוד

את אמא שלי למשל יילדו בשיטה הזו ועבר בשלום ב"ה, אבל אני מכירה מקרים אחרים גם. מטראומה נפשית ועד.. השם ישמור

ונכון, צריך ליידע.

לקרובת משפחה שלי דחפו את הבטן. הרופא הסביר לה ושאל אותה לפני.

בעקרון הרופא אמור לדחוף בצורה שמחזיקה את התינוק מלחזור אחורה ולא ללחוץ חזק כדי שיתקדם

יודעת

וואקום לא נאסר במדינות בעולם. השיטה הזו כן. כי המיומנות של הרופאים בשיטה הזו פחתה ופחתה ככל הנראה. כמו בלידות עכוז

ומפחיד ומפתיע, אבל בעיקר כעסתי נורא שהמיילדת דאגה לרופא ולא לי, שאלה אם הוא בסדר, אם מרגיש עייף, ואני הייתי כלום בחדר
תהיתי אם יש דרך לסרב מראש לכזה דבר, ואיך עושים את זה?

גם לכך נדרשת הסכמת החולה.

את מתארת משו דומה מאוד למה שאני חוויתי😒.

מיילדת שעובדת שם התחננה שאתלונן לביה"ח ולא עשיתי את זה..

בעלי היה בטוח שישר מהביה"ח אני הולכת לפסיכיאטר. הייתי זומבי שבוע.

עיבדתי  את האירוע ועשיתי תהליך... לא פשוט..

באמת שהרגשתי שחוויתי אונס.

יולדת בלי אפידורל, עם שליטה מלאה על מהלך הלידה.

אני אומרת למיילדת באיזה תנוחה אני רוצה ללדת,איך נוח לי להעביר את הצירים,עכשיו אמבטיה, עכשיו תנוחה כזו, עכשיו תרימי את דופן המיטה כי אני יולדת...

בגלל הלידה הטראומטית, אבל את אומרת שגם זה לא עוזר....

אמא שלי שלחה מכתב תלונה לביהח, היא לא מסוגלת יותר ללוות לידות אחרי הלידה הזאת.

מביהח נמסר שהתלונה הועברה והם מתנצלים והיה עומס ובלה בלה כזה

לא מסוגלת לחזור לשם

אני בעקרון סיימתי ללדת.

באמת לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי רוצה ללדת שוב.

ברור שלא חוזרת לאותו מקום, מדברת על בכלל לעבור שוב לידה.

רק להגיד לך שהכי חשוב בעולם ההרגשה שלך

אנימרגישה שבלידה שהיה לי סיפור דומה מול המיילדת (בעלי בא לקרא לה ואמרה אז היא תחכה שניה.. כי היתה באמצע הקפה ואני עם צירי לחץ ובאופן כללי הגישה היתה זוועה)

היה לי הרבה יותר קשה להתאושש 

ואפילו להתחבר לילד

ולא התלוננתי

ואני אישה אסרטיבית מאד, מנהלת במקצועי,

אבל בלידה זה לא זמן שקל לעמוד על שלך

לא הצלחתי להגיד כלום!

בעלי התחנן שיחליפו מילדת והאחראית אמרה לו שהמלידת עלולה להפגע!!

ולא יכולה לדרוך בבית החולים יותר

אז בקיצור, חיבוק והזדהות

ומבינה את תחושת חוסר האונים וחוסר המסוגלות לפצות את הפה

גם אם ברוררררר לך שמשהו כאן לא תקין

ברור לי שלא פשוט להתעסק עם זה

קשה להתלונן

אבל אם יש לך כח תפני אליהם הם יכולים מאוד לעזור להציף את העניין ולעשות מאמץ שאולי פחות נשים בעתיד יחוו כזה חוויה מחרידה

אין ספק שזו עבירה אתית ורשלנות רפואית!

היום ממש לא מקובל להשתמש בזה

ואסור בשום פנים ואופן לעשות את זה בלי רשותך

חוץ מזה שרק היחס של המיילדת בעצמו הוא סיבה טובה לעשות כל מאמץ שהיא תמצא מקצוע אחר

ובשביל עצמך - כדאי לעשות עיבוד ללידה הזו, עם מישהי שמתמחה בעיבוד לידה. זו חוויה קשה וברור שהיא משפיעה עליך

רק שתדעי שאת נורמלית! החוויה שלך לא מוגזמת והם היו לא בסדר.

בהצלחה!

אפשר להגיד לא רוצה, לא מתאים לי.

כדאי להגיע בתפיסה שהיולדת מנהלת את הלידה ולא אף אחד אחר.

אצלי רופא רצה לעשות פקיעת קרומים ולזרז את הלידה בגלל מצוקת עובר קלה, אז אמרתי שזה יקרה רק עם אפדורל, אבל הם לא רצו להביא אפדורל בגלל המצוקה, אז אמרתי להם שאין אופציה בלי אפדורל ושיכניסו אותי לניתוח. פתאום התברר שאפשרי לקבל אפדורל ותוך שעה פלוס התינוק היה בחוץ אחרי פקיעת קרומים ולידה מידית, בתנאים שלי.

מצד שני זה לא תמיד קל. בכלל. שלא יישמע שמי שלא נאבקה בצוות תוך כדי לידה  אז אשמתה (לא שחלילה את אמרת את זה אבל אולי זה תחושה שעולה)

גם לי היו כמה מצבים בלידה שנאלצתי להתעקש והתברר שצדקתי

אבל כל כך הרבה פעמים בחיים לא הצלחתי

אני שולחת אותו מעבר לוילון, כי אחרת הוא יתעלף ויצטרכו לטפל בו....

כל טיפת דם זאת סחרחורות 

מה שתיארת - זה אני רק תכפילי !

אני מנהלת את הלידה שלי ברמה שלא ראית דבר כזה!

ובכל אופן - כשאת בפתיחה 10, בלי אפידורל, משייטת בגבול בין עולם הזה לבא אחריו, אז לא.

לא תמיד את יכולה לעשות את הנ"ל.

וזה גם היה במובן מסוים עיקר הטראומה שלי, אובדן השליטה על הסיטואציה. ועוד אני!!!!!!

מאד קשה להשאר בשליטה, בייחוד בסיטואציה שהיא קצת לא שגרתית והרופאים מזהירים וחוששים,  ולמעשה הם האחראיים.

רוצה לבוא לנהל את הלידה הבאה שלי בעזרת השם?

ומהסיבה הזו ומסיבות נוספות אני לא מצליחה לדמיין את עצמי יולדת בלעדיה.

זה אובדן השליטה..

ההרגשה שלא הייתי בשליטה בכלל..

ואצלי האמת הצוות הרפואי היה ממש נחמד,

אבל אחרי 2 לידות עם אפידורל חשבתי שאני יודעת מה זה לידה אבל הכאבים הפתיעו אותי בטירוף ולא הצלחתי שלא לצרוח את נשמתי ויצאתי מזה מ''מ שבתחושה קשה..

לי עזר שלקראת הלידה הבאה דיברתי עם מישהי שאמרה לי השיא תמיד צורחת וזה סבבה וזה פתאום נירמל לי את זה...

וכמובן שהיו עוד דברים מסביב שהשפיעו על זה כמו החודשים שלפני וכו'..

עורכת רגע- כמובן שזה שומה מאודדדדדד ממשהו שעושים לך לגוף...

זה היה כואב ולא כיף, אבל עבר.

אבל וואקום נשמע לי גרוע יותר וכנראה שגם היו חותכים אותי עם וואקום

הסבירו לך מה עושים?

אני לא רוצה לפרט מידי, אבל הלידה נתקעה והיה צריך לעשות משהו, וואקום וכדו' זה היה עניין של דקות ספורות להחליט

הרופאה כנראה החליטה מה שהחליטה, אין לי מושג למה, היא הסבירה מה שהיא עומדת לעשות, בעלי היה מאוד לחוץ, אמר שאני לא בדיוק קלטתי את המתח בחדר.

אבל התינוק היה בסכנה.

היה כואב מאוד, אבל לא יותר מהצירים, כאב לי גם בימים שאח"כ, רק שנים אח"כ קראתי שזו פרוצדורה שנויה במחלוקת.

אני לא הרגשתי בזמנו שעושים לי משהו נוראי כ"כ ולא נשארתי עם שום טראומה, מה שכן, הייתי עם אפידורל.

לא שמעתי שככה קוראים לזה

אבל מודה לקב"ה ששלח לי את הרופא הנכון בזמן הנכון

הייתי רגע מהתערבות ומצוקה עוברית

המיילדת קראה בלחץ לרופא

התינוק כבר היה תקוע וחייב לצאת

ואני מבינה שהיה לי נס גדול שהרופא הספציפי הזה בדיוק היה שם.

לא שמעתי ולא בררתי על הסיכונים שבשיטה, אבל מעניין לדעת

לפי הרבה מחקרים היא ממש יכולה לגרום לסיבוכים קשים.

ובוודאי שיש לך זכות לסרב.

נוראית ביותר.

ממש השאיר לי צלקת, ברמה שאני חושבת שצריכה טיפול.

וגם ברביעית לחצו לי על הבטן..

למזלי הייתי בשניהם עם אפידורל.. אז לא הרגשתי כל כך רק קצת... אבל זה משהו נראה לי נפוץ 

יש פרוצדורות עדינות יותר שיותר מקובלות

גם אצלי הצילו לידה שנתקעה בשלב הכתפיים עם חילוץ ותמרונים

בהתחלה הדולה שלי חשבה שזה היה קרייסטלר ורופא שהתייעצתי איתו אחר כך לקראת הלידה הבאה די הזדעזע ואז בדקתי בסיכום לידה והסברתי לו מה היה אז הוא אמר שזה לא נשמע זה

ובאמת לא היה לחץ על הצלעות או משהו דומה... אבל כן לחצו

לא יודעת בדיוק מה ההבדלים

אני זוכרת ממש לחיצה עם המרפק...

לפחות בלידה הראשונה .

בשניה לחיצה על הבטן

לי את הצלעות אבל אמר לי לסמוך עליו ולזרום ובאמת זרמתי וזה ממש עזר כי הוא היה תקוע ולא נשם , אמר זה צעד אחרון לפני וואקום

אצלי עשה את זה מאוד במקצועיות 

היתה לידה ארוכה מאוד(מעל 24 שעות בחדר לידה), ו4 שעות פתיחה מלאה.

הקטן היה תקוע למעלה, באופן שלא אפשר ואקום או משהו דומה. זה היה מוצא אחרון לפני ניתוח.

כאב מאוד מאוד! הלחץ היה בעיקר על הצלעות..

הייתי כ"כ מעורפלת ועברו 12 שנה, כך שלא זוכרת מה בדיוק הסבירו, חוץ מהעובדה שהולכים לניתוח אם לא יצליח לצאת כך.

מכירה מישי שמספרת שקרה לה את זה באורות.. שהעובר היה במצוקה ואז הרופא התיישב עליה ופשוט דחף אותה בכל הכוח החוצה וזה הציל אותו.. והיא מספרת על זה ממש בהתרגשות של נס...

אבל רק כדי להביא את הצד הזה .. 4ני לא יודעת איך הייתי מגיבה בעצמי.. וזה כנראה גם מאוד תלוי מה היו שאר הדברים מסביב

..

ממש ממליצה על עיבוד לידה, לידה זה דבר מאוד מכונן להמשך החיים שלנו ומעצב אותנו.... תני לזה את המקום...

נגיד הייתה לי לידה שיצאתי ממנה בחוויה קשה וזה ליווה אותי עד הלידה הבאה ממש- במשך שנתיים עד שהיתה הלידה הבאה ש ב"ה העצה ממש חוויה מתקנת...

כמו דולות וכדומה, לרוב באמת דולות... ממליצה מאודדדדדד

ואת יכולה לפתוח שרשור המלצות יכול להיות דיציינו כל מיני כיוונים ותראי למה את מתחברת..

אחרי 18 שעות של צירים כל 5 דק וירידת מים ו4 שעות בפתיחה מלאה. כל פעם המיילדת אמרה לי שזה אשמתי.

הבכור שלי נולד בריא ושלם אבל צרחתי במשך כמה שעות כי גם האפידורל לא עבד. בסוף מסתבר שחבל הטבור היה סביב הצוואר.

שיטה כואבת.. גם אמרתי שכואב לי אבל הבנתי שכנראה אין דרך טובה לצאת מזה. לא אמשיך לפרט מה היה אחרי הלידה בגלל העיכוב והכל... זה היה לפני 8 שנים. 

זה נראה לי צריך להיות לא חוקי.

כל פעם שהמיילדת אמרה לי משהו כזה התחלתי לבכות ולאבד כח וקצב של נשימות והמוניטור התחיל לצפצף. בשניה שהמיילדת השתתקה פתאום הדופק של העובר נרגע. את מתארת ממש מה שקרה לי, עם אפידורל שלא עובד ואף אחד שמקשיב לי. מקווה שאחרי 8 שנים הצלחת להתאושש

ואף אחת לא צרחה כמוני

חשבתי שאני מתה

הרעדתי את המחלקה

ילדתי אחכ עוד פעמיים ואף לידה לא הייתה כזאת...

באמת לא התייחסו אלי.

זה לא היו רמות כאב של לידה נורמאלית בטח לא 4 שעות בפתיחה מלאה. התחננתי שינתחו אותי ולא התייחסו אלי.

בעלי כל הזמן אומר לי נולד לנו ילד בריא ושלם ברוך ה' לא נתלונן. ונכון!! ותודה לא-ל על שלושתם!!!!!!!

אבל מרגישה מידי פעם צורך עז לצעוק שנגרם לי עוול וככה לא הייתה צריכה להיות הלידה הראשונה שלנו.

אבל הכאב שלך גם מאוד חשוב

במיוחד שזה לא משהו בלתי נמנע זה פשוט צוות דפוק 😞

שום דבר לא אשמתך

אין למיילדת שום זכות לומר לך משהו כזה

היא שם כדי לעזור לך במקסימום ואם היא לא יכולה שתעביר לאיש צוות אחר

ואם אין שם מי שיכול לעזור שיפסיקו לקבל יולדות

יכול להיות שלא היה רפואית שום דבר לעשות אבל אנושית -בוודאי שהיה אפשר לעזור לך ללידה חיובית וטובה יותר (ומנהסתם זה גם היה מועיל למהלך הלידה ולהתקדמות שלה)

יקרה את הכי צודקת בעולם

מה שהמיילדת הזו עשתה הוא פשוט אסור

את מדהימה ומלכה שהתמודדת עם סיטואציה כזאת מורכבת, מותר לך לבכות, לצרוח ולקבל כל דרך בה הגוף שלך מגיב.

כואב לי ממש שעברת חוויה כזאת

מאחלת לך שתמצאי את השליחה הנכונה לעזור לך לעבד את החוויה הזאת ושהלידות הבאות יהיו מופלאות ❤️

https://www.google.com/amp/s/www.israelhayom.co.il/interactive/amp/article/874777

@המקורית חשוב שהעלית. רק שלעניות דעתי יכול ממש לזעזע את הנפש לקרוא אז מצרפת אזהרה.

בריאות אצל כולן 🤍

@יעל מהדרום

@חצילוש

@אין לי הסבר

אפשר להוסיף טריגר בכותרת? או למחוק? מה שנראה לכן

שהכל היה תקוע ממש

ולא זז

והייתי בהיסטריה

ובמצב לא מוביל לשיתוף פעולה מוצלח

והיה כבר לחץ בחדר

הגיע איזה רופא רוסי קשוח

וביקש את רשותי לעזור לי ללדת

ולחץ לי על הבטן בצורה ממש מסיבית וראו שהתאמץ מאוד

אבל מבחינתי

היה הגואל של כל הסיטואציה  

הזו.

ברור שלא היה לי כיף

אבל הוא היה נחוש לעזור

ובאמת הציל את הלידה.

לא מכירה אם זה השיטה שכתבת או לא.

אבל ברור שסייע באופן מלאכותי ובמאמץ רב

מבחוץ לתינוקת לצאת

.

אבל לפעמים זה מוצא שכנראה מבורך.

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈