או לכל הפחות מאוד שנויה במחלוקת מאחר והיא עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך

יש נשים שאף נפטרו ל"ע

וכמובן, זה דורש הסכמה מראש. בדיוק כמו כל התערבות רפואית.

אם תרצי אחפש לך כתבה על זה שקראתי לא מזמן

את היולדת מה שפעם לא היו עושים

אבל השיטה אסורה במדינות אחרות, ולא בכדי.

היא עלולה לגרום לקרע ברחם ולפגיעה קשה ביילוד

את אמא שלי למשל יילדו בשיטה הזו ועבר בשלום ב"ה, אבל אני מכירה מקרים אחרים גם. מטראומה נפשית ועד.. השם ישמור

ונכון, צריך ליידע.

לקרובת משפחה שלי דחפו את הבטן. הרופא הסביר לה ושאל אותה לפני.

בעקרון הרופא אמור לדחוף בצורה שמחזיקה את התינוק מלחזור אחורה ולא ללחוץ חזק כדי שיתקדם

יודעת

וואקום לא נאסר במדינות בעולם. השיטה הזו כן. כי המיומנות של הרופאים בשיטה הזו פחתה ופחתה ככל הנראה. כמו בלידות עכוז

ומפחיד ומפתיע, אבל בעיקר כעסתי נורא שהמיילדת דאגה לרופא ולא לי, שאלה אם הוא בסדר, אם מרגיש עייף, ואני הייתי כלום בחדר
תהיתי אם יש דרך לסרב מראש לכזה דבר, ואיך עושים את זה?

גם לכך נדרשת הסכמת החולה.

את מתארת משו דומה מאוד למה שאני חוויתי😒.

מיילדת שעובדת שם התחננה שאתלונן לביה"ח ולא עשיתי את זה..

בעלי היה בטוח שישר מהביה"ח אני הולכת לפסיכיאטר. הייתי זומבי שבוע.

עיבדתי  את האירוע ועשיתי תהליך... לא פשוט..

באמת שהרגשתי שחוויתי אונס.

יולדת בלי אפידורל, עם שליטה מלאה על מהלך הלידה.

אני אומרת למיילדת באיזה תנוחה אני רוצה ללדת,איך נוח לי להעביר את הצירים,עכשיו אמבטיה, עכשיו תנוחה כזו, עכשיו תרימי את דופן המיטה כי אני יולדת...

בגלל הלידה הטראומטית, אבל את אומרת שגם זה לא עוזר....

אמא שלי שלחה מכתב תלונה לביהח, היא לא מסוגלת יותר ללוות לידות אחרי הלידה הזאת.

מביהח נמסר שהתלונה הועברה והם מתנצלים והיה עומס ובלה בלה כזה

לא מסוגלת לחזור לשם

אני בעקרון סיימתי ללדת.

באמת לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי רוצה ללדת שוב.

ברור שלא חוזרת לאותו מקום, מדברת על בכלל לעבור שוב לידה.

רק להגיד לך שהכי חשוב בעולם ההרגשה שלך

אנימרגישה שבלידה שהיה לי סיפור דומה מול המיילדת (בעלי בא לקרא לה ואמרה אז היא תחכה שניה.. כי היתה באמצע הקפה ואני עם צירי לחץ ובאופן כללי הגישה היתה זוועה)

היה לי הרבה יותר קשה להתאושש 

ואפילו להתחבר לילד

ולא התלוננתי

ואני אישה אסרטיבית מאד, מנהלת במקצועי,

אבל בלידה זה לא זמן שקל לעמוד על שלך

לא הצלחתי להגיד כלום!

בעלי התחנן שיחליפו מילדת והאחראית אמרה לו שהמלידת עלולה להפגע!!

ולא יכולה לדרוך בבית החולים יותר

אז בקיצור, חיבוק והזדהות

ומבינה את תחושת חוסר האונים וחוסר המסוגלות לפצות את הפה

גם אם ברוררררר לך שמשהו כאן לא תקין

ברור לי שלא פשוט להתעסק עם זה

קשה להתלונן

אבל אם יש לך כח תפני אליהם הם יכולים מאוד לעזור להציף את העניין ולעשות מאמץ שאולי פחות נשים בעתיד יחוו כזה חוויה מחרידה

אין ספק שזו עבירה אתית ורשלנות רפואית!

היום ממש לא מקובל להשתמש בזה

ואסור בשום פנים ואופן לעשות את זה בלי רשותך

חוץ מזה שרק היחס של המיילדת בעצמו הוא סיבה טובה לעשות כל מאמץ שהיא תמצא מקצוע אחר

ובשביל עצמך - כדאי לעשות עיבוד ללידה הזו, עם מישהי שמתמחה בעיבוד לידה. זו חוויה קשה וברור שהיא משפיעה עליך

רק שתדעי שאת נורמלית! החוויה שלך לא מוגזמת והם היו לא בסדר.

בהצלחה!

אפשר להגיד לא רוצה, לא מתאים לי.

כדאי להגיע בתפיסה שהיולדת מנהלת את הלידה ולא אף אחד אחר.

אצלי רופא רצה לעשות פקיעת קרומים ולזרז את הלידה בגלל מצוקת עובר קלה, אז אמרתי שזה יקרה רק עם אפדורל, אבל הם לא רצו להביא אפדורל בגלל המצוקה, אז אמרתי להם שאין אופציה בלי אפדורל ושיכניסו אותי לניתוח. פתאום התברר שאפשרי לקבל אפדורל ותוך שעה פלוס התינוק היה בחוץ אחרי פקיעת קרומים ולידה מידית, בתנאים שלי.

מצד שני זה לא תמיד קל. בכלל. שלא יישמע שמי שלא נאבקה בצוות תוך כדי לידה  אז אשמתה (לא שחלילה את אמרת את זה אבל אולי זה תחושה שעולה)

גם לי היו כמה מצבים בלידה שנאלצתי להתעקש והתברר שצדקתי

אבל כל כך הרבה פעמים בחיים לא הצלחתי

אני שולחת אותו מעבר לוילון, כי אחרת הוא יתעלף ויצטרכו לטפל בו....

כל טיפת דם זאת סחרחורות 

מה שתיארת - זה אני רק תכפילי !

אני מנהלת את הלידה שלי ברמה שלא ראית דבר כזה!

ובכל אופן - כשאת בפתיחה 10, בלי אפידורל, משייטת בגבול בין עולם הזה לבא אחריו, אז לא.

לא תמיד את יכולה לעשות את הנ"ל.

וזה גם היה במובן מסוים עיקר הטראומה שלי, אובדן השליטה על הסיטואציה. ועוד אני!!!!!!

מאד קשה להשאר בשליטה, בייחוד בסיטואציה שהיא קצת לא שגרתית והרופאים מזהירים וחוששים,  ולמעשה הם האחראיים.

רוצה לבוא לנהל את הלידה הבאה שלי בעזרת השם?

ומהסיבה הזו ומסיבות נוספות אני לא מצליחה לדמיין את עצמי יולדת בלעדיה.

זה אובדן השליטה..

ההרגשה שלא הייתי בשליטה בכלל..

ואצלי האמת הצוות הרפואי היה ממש נחמד,

אבל אחרי 2 לידות עם אפידורל חשבתי שאני יודעת מה זה לידה אבל הכאבים הפתיעו אותי בטירוף ולא הצלחתי שלא לצרוח את נשמתי ויצאתי מזה מ''מ שבתחושה קשה..

לי עזר שלקראת הלידה הבאה דיברתי עם מישהי שאמרה לי השיא תמיד צורחת וזה סבבה וזה פתאום נירמל לי את זה...

וכמובן שהיו עוד דברים מסביב שהשפיעו על זה כמו החודשים שלפני וכו'..

עורכת רגע- כמובן שזה שומה מאודדדדדד ממשהו שעושים לך לגוף...

זה היה כואב ולא כיף, אבל עבר.

אבל וואקום נשמע לי גרוע יותר וכנראה שגם היו חותכים אותי עם וואקום

הסבירו לך מה עושים?

אני לא רוצה לפרט מידי, אבל הלידה נתקעה והיה צריך לעשות משהו, וואקום וכדו' זה היה עניין של דקות ספורות להחליט

הרופאה כנראה החליטה מה שהחליטה, אין לי מושג למה, היא הסבירה מה שהיא עומדת לעשות, בעלי היה מאוד לחוץ, אמר שאני לא בדיוק קלטתי את המתח בחדר.

אבל התינוק היה בסכנה.

היה כואב מאוד, אבל לא יותר מהצירים, כאב לי גם בימים שאח"כ, רק שנים אח"כ קראתי שזו פרוצדורה שנויה במחלוקת.

אני לא הרגשתי בזמנו שעושים לי משהו נוראי כ"כ ולא נשארתי עם שום טראומה, מה שכן, הייתי עם אפידורל.

לא שמעתי שככה קוראים לזה

אבל מודה לקב"ה ששלח לי את הרופא הנכון בזמן הנכון

הייתי רגע מהתערבות ומצוקה עוברית

המיילדת קראה בלחץ לרופא

התינוק כבר היה תקוע וחייב לצאת

ואני מבינה שהיה לי נס גדול שהרופא הספציפי הזה בדיוק היה שם.

לא שמעתי ולא בררתי על הסיכונים שבשיטה, אבל מעניין לדעת

לפי הרבה מחקרים היא ממש יכולה לגרום לסיבוכים קשים.

ובוודאי שיש לך זכות לסרב.

נוראית ביותר.

ממש השאיר לי צלקת, ברמה שאני חושבת שצריכה טיפול.

וגם ברביעית לחצו לי על הבטן..

למזלי הייתי בשניהם עם אפידורל.. אז לא הרגשתי כל כך רק קצת... אבל זה משהו נראה לי נפוץ 

יש פרוצדורות עדינות יותר שיותר מקובלות

גם אצלי הצילו לידה שנתקעה בשלב הכתפיים עם חילוץ ותמרונים

בהתחלה הדולה שלי חשבה שזה היה קרייסטלר ורופא שהתייעצתי איתו אחר כך לקראת הלידה הבאה די הזדעזע ואז בדקתי בסיכום לידה והסברתי לו מה היה אז הוא אמר שזה לא נשמע זה

ובאמת לא היה לחץ על הצלעות או משהו דומה... אבל כן לחצו

לא יודעת בדיוק מה ההבדלים

אני זוכרת ממש לחיצה עם המרפק...

לפחות בלידה הראשונה .

בשניה לחיצה על הבטן

לי את הצלעות אבל אמר לי לסמוך עליו ולזרום ובאמת זרמתי וזה ממש עזר כי הוא היה תקוע ולא נשם , אמר זה צעד אחרון לפני וואקום

אצלי עשה את זה מאוד במקצועיות 

היתה לידה ארוכה מאוד(מעל 24 שעות בחדר לידה), ו4 שעות פתיחה מלאה.

הקטן היה תקוע למעלה, באופן שלא אפשר ואקום או משהו דומה. זה היה מוצא אחרון לפני ניתוח.

כאב מאוד מאוד! הלחץ היה בעיקר על הצלעות..

הייתי כ"כ מעורפלת ועברו 12 שנה, כך שלא זוכרת מה בדיוק הסבירו, חוץ מהעובדה שהולכים לניתוח אם לא יצליח לצאת כך.

מכירה מישי שמספרת שקרה לה את זה באורות.. שהעובר היה במצוקה ואז הרופא התיישב עליה ופשוט דחף אותה בכל הכוח החוצה וזה הציל אותו.. והיא מספרת על זה ממש בהתרגשות של נס...

אבל רק כדי להביא את הצד הזה .. 4ני לא יודעת איך הייתי מגיבה בעצמי.. וזה כנראה גם מאוד תלוי מה היו שאר הדברים מסביב

..

ממש ממליצה על עיבוד לידה, לידה זה דבר מאוד מכונן להמשך החיים שלנו ומעצב אותנו.... תני לזה את המקום...

נגיד הייתה לי לידה שיצאתי ממנה בחוויה קשה וזה ליווה אותי עד הלידה הבאה ממש- במשך שנתיים עד שהיתה הלידה הבאה ש ב"ה העצה ממש חוויה מתקנת...

כמו דולות וכדומה, לרוב באמת דולות... ממליצה מאודדדדדד

ואת יכולה לפתוח שרשור המלצות יכול להיות דיציינו כל מיני כיוונים ותראי למה את מתחברת..

אחרי 18 שעות של צירים כל 5 דק וירידת מים ו4 שעות בפתיחה מלאה. כל פעם המיילדת אמרה לי שזה אשמתי.

הבכור שלי נולד בריא ושלם אבל צרחתי במשך כמה שעות כי גם האפידורל לא עבד. בסוף מסתבר שחבל הטבור היה סביב הצוואר.

שיטה כואבת.. גם אמרתי שכואב לי אבל הבנתי שכנראה אין דרך טובה לצאת מזה. לא אמשיך לפרט מה היה אחרי הלידה בגלל העיכוב והכל... זה היה לפני 8 שנים. 

זה נראה לי צריך להיות לא חוקי.

כל פעם שהמיילדת אמרה לי משהו כזה התחלתי לבכות ולאבד כח וקצב של נשימות והמוניטור התחיל לצפצף. בשניה שהמיילדת השתתקה פתאום הדופק של העובר נרגע. את מתארת ממש מה שקרה לי, עם אפידורל שלא עובד ואף אחד שמקשיב לי. מקווה שאחרי 8 שנים הצלחת להתאושש

ואף אחת לא צרחה כמוני

חשבתי שאני מתה

הרעדתי את המחלקה

ילדתי אחכ עוד פעמיים ואף לידה לא הייתה כזאת...

באמת לא התייחסו אלי.

זה לא היו רמות כאב של לידה נורמאלית בטח לא 4 שעות בפתיחה מלאה. התחננתי שינתחו אותי ולא התייחסו אלי.

בעלי כל הזמן אומר לי נולד לנו ילד בריא ושלם ברוך ה' לא נתלונן. ונכון!! ותודה לא-ל על שלושתם!!!!!!!

אבל מרגישה מידי פעם צורך עז לצעוק שנגרם לי עוול וככה לא הייתה צריכה להיות הלידה הראשונה שלנו.

אבל הכאב שלך גם מאוד חשוב

במיוחד שזה לא משהו בלתי נמנע זה פשוט צוות דפוק 😞

שום דבר לא אשמתך

אין למיילדת שום זכות לומר לך משהו כזה

היא שם כדי לעזור לך במקסימום ואם היא לא יכולה שתעביר לאיש צוות אחר

ואם אין שם מי שיכול לעזור שיפסיקו לקבל יולדות

יכול להיות שלא היה רפואית שום דבר לעשות אבל אנושית -בוודאי שהיה אפשר לעזור לך ללידה חיובית וטובה יותר (ומנהסתם זה גם היה מועיל למהלך הלידה ולהתקדמות שלה)

יקרה את הכי צודקת בעולם

מה שהמיילדת הזו עשתה הוא פשוט אסור

את מדהימה ומלכה שהתמודדת עם סיטואציה כזאת מורכבת, מותר לך לבכות, לצרוח ולקבל כל דרך בה הגוף שלך מגיב.

כואב לי ממש שעברת חוויה כזאת

מאחלת לך שתמצאי את השליחה הנכונה לעזור לך לעבד את החוויה הזאת ושהלידות הבאות יהיו מופלאות ❤️

https://www.google.com/amp/s/www.israelhayom.co.il/interactive/amp/article/874777

@המקורית חשוב שהעלית. רק שלעניות דעתי יכול ממש לזעזע את הנפש לקרוא אז מצרפת אזהרה.

בריאות אצל כולן 🤍

@יעל מהדרום

@חצילוש

@אין לי הסבר

אפשר להוסיף טריגר בכותרת? או למחוק? מה שנראה לכן

שהכל היה תקוע ממש

ולא זז

והייתי בהיסטריה

ובמצב לא מוביל לשיתוף פעולה מוצלח

והיה כבר לחץ בחדר

הגיע איזה רופא רוסי קשוח

וביקש את רשותי לעזור לי ללדת

ולחץ לי על הבטן בצורה ממש מסיבית וראו שהתאמץ מאוד

אבל מבחינתי

היה הגואל של כל הסיטואציה  

הזו.

ברור שלא היה לי כיף

אבל הוא היה נחוש לעזור

ובאמת הציל את הלידה.

לא מכירה אם זה השיטה שכתבת או לא.

אבל ברור שסייע באופן מלאכותי ובמאמץ רב

מבחוץ לתינוקת לצאת

.

אבל לפעמים זה מוצא שכנראה מבורך.

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

ופחות תוכלי לעשות אחרי הלידה. ואם אפשר עם הבעל אז בכלל נחמד. ערב זוגי כל יום.

וגם מכינים דברים שיעזרו לך אחרי הלידה. הזמנה אינטרנטית של קניות סופר ובכלל. מאכלים שאפשר להקפיא. כביסות לתינוק וכו. 

מה שהכי עוזר, תגידי לעצמך אני יולדת ב42.

זהו, תשחררי מ- אולי זה יקרה היום? אולי עכשיו? אולי מחר?

פשוט להתכוונן ל42, רק זה מה שעזר לי לא להשתגע 

והולכים יחפים על החול

שומעים מוזיקה שמרגשת אותך

נחיםםם

מדברים עם חברה

רואים סרט מעניין

מסתכלים על תמונות מרגשות של המשפחה

ומנסים להשתגע עם חיוך....

מה עוד את מסוגלת לעשות שאת אוהבת?

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר