מִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו –
פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע, וּמִן הַתְּפִלָּה, וּמִן הַתְּפִלִּין.
נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן,
אֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה, וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּטָּה:
אֶת שֶׁלַּמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן –
פְּטוּרִין,
וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן –
חַיָּבִין.
אֵלּוּ וָאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מדודי רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הברייתא בגמרא אומרת שמי שמתו מוטל לפניו פטור מכל המצוות שבתורה, אז למה המשנה נוקטת שהוא פטור רק מקריאת שמע, תפילה ותפלין.
יש כמה תירוצים:
1. אפשר להגיד מכיוון שהפרקים הראשונים של מסכת ברכות עוסקים בתפילה, אז המשנה נוקטת את המצוות שקשורות לתפילה.
2. התוספות יום טוב אומר: "דתנא אלו שהן חמורות שיש בהם קבלת עול מלכות שמים".
3. הריטב"א אומר: "אבל לרבותא נקטינהו דלא מיבעיא שאר מצות דפטור מפני שצריך להניח המת אלא אפילו הני דיכיל למעבדינהו ולמיקם קמיה פטור".
4. המאירי אומר שזה להדגיש במיוחד מצוות אלו שהם צריכים כוונה, ואי אפשר לכוון כשהמת מונח לפני האדם, אבל גם שאר מצוות פטור מהם שלא יסיח דעתו מהמת.
במשנה בירושלמי רק כתוב פטור מקרית שמע ותפילין. הירושלמי מביא טעם לפטור:
"א"ר בון כתיב: (דברים טז, ג) 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך' ימים שאת עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאת עוסק בהן במתים."
זה יכול להיות רק טעם שהוא פטור ממצוות שיש בהם עול מלכות שמים שקשורות ל"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כמו קריאת שמע ותפילין.
אפשר להגיד שאם הוא פטור ממצוות שיש בהם עול מלכות שמים, הוא פטור מכל המצוות שכולם נובעות מקבלת עול מלכות שמים. כדברי הרמב"ן בסוף פרשת בא: "וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו".
הרמב"ן שם אומר שביציאת מצרים למדנו להכיר בשלושה יסודות אמונה: אמונה ש-ה' ברא את העולם, שהוא משגיח, ויש לו יכולת בלתי מוגבלת.
לכן בעצם כל המצוות נובעות מיסודות אמונה אלו שלמדנו ביציאת מצרים כדברי הליקוטי מוהר"ן תנינא ע"ד: "וְעַל כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם".
עדיין צריך ביאור בדברי הירושלמי למה ביום שאדם עוסק במתים, אין חיוב לעסוק במצוות מעשיות שנובעות מיציאת מצרים ומלכות שמים.
נראה שכאשר אדם מת לו קרובו, מת גם לו חלק מבפנים. תורה במהותה היא חיים: "נמשלו דברי תורה למים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנאמר 'כי חיים הם למוצאיהם' " (ספרי עקב מח), לכן "גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר 'כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא' " (משנה אבות ו, ז).
כאשר האדם עוסק במתים, לא מתאים שיתעסק באופן אקטיבי במצוות שהמטרות שלהם חיים.
יותר סגנון של השתפכות הנפש
