"הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַּעַל קֶרִי –
לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר.
יָרַד לִטְבּוֹל,
אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְרוֹת,
עַד שֶׁלֹּא תָּנֵץ הַחַמָּה –
יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא;
וְאִם לָאו –
יִתְכַּסֶּה בַּמַּיִם וְיִקְרָא;
אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, לֹא בְּמַיִם הָרָעִים וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה,
עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מַיִם.
וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה?
אַרְבַּע אַמּוֹת."
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מדודי רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הגמרא (ברכות כה ע"א) לומדת שצריך להתרחק ממי רגליים וצואה בשעת אמירת דברים שבקדושה מ"והיה מחניך קדוש".
הבית יוסף באו"ח ס' עט הביא מחלוקת בין הרשב"א לרא"ש: "ומ"ש או שהיתה בבית אחד והוא בבית אחר וכו'. כן כתב הרא"ש שם וזה לשונו אבל כשהוא גבוה י' או נמוך י' כשהוא רואה אותה מותר דכיון שהוא במקום מיוחד לעצמו קרינן ביה והיה מחניך קדוש ולפי זה נראה דאם צואה לפני הפתח מותר לקרות בבית אפילו רואה אותה אפילו בתוך ד' אמות אם אין הריח מגיע אליו רשות אחרת היא דפתח כנעול דמי והוי ליה כצואה בעששית ע"כ וכן נראה לי לדקדק מדין חצר קטנה שנפרצה לגדולה כמו שאכתוב בסמוך (ד"ה חצר קטנה) בסייעתא דשמיא ואע"פ שהרשב"א (ד"ה היה ובתשו' ח"א סי' תעד) כתב דהא דתניא היה מקום גבוה י' או נמוך י' יושב בצדה וקורא כשאינו רואה את הצואה הוא דאילו ברואה אותה לעולם אסור נראה לי כדברי הרא"ש ז"ל עיקר ומיהו לכתחלה טוב ליזהר כדברי הרשב"א:"
הם בעצם חולקים אם יש בצורה כל שהיא "ולא יראה בך ערות דבר" גם לגבי צואה. הרשב"א אומר שכן והרא"ש חולק.
הרא"ש סובר שמכיוון שהצואה נמצאת ברשות אחרת, זה כבר לא במחנה של האדם ולכן מותר לקרות קריאת שמע. הרשב"א אומר שעצם ראיית הצואה גורמת לאדם להרהר בדברים נבזים ומסיחה את דעתו מדברי הקדושה, בדיוק כמו שערווה עושה לאדם.
הזוהר בפקודי אומר: "ודא הוא דינא דרוח מסאבא מחוץ למחנה בגין דאיהי רוח מסאבא דכתיב (דברים כג) והיה מחניך קדוש". זאת אומרת כאשר יש משהו לא נקי לידינו, אז גם שורה על זה רוח טומאה, ואסור להגיד דברי קדושה ליד זה.
ספר החינוך אומר במצווה תקסו: "והיה מחניך קדוש וגו', כלומר שנפשותן של ישראל דבקות בשכינה לעולם... וראוי להם לעמוד בנקיות כאשר ידוע ומפורסם שהנקיות מדה מן המדות הטובות המביאה לידי רוח הקדש, וכדדרש רבי פנחס בן יאיר בפרק קמא דעבודה זרה [כ' ע"ב]." נקיות מטהרת את הנפש וגורמת להשראת השכינה ורוח הקודש.
רבינו יונה מוסיף ב'שערי תשובה' (ג, מד) אומר על האיסור: 'והזהירות בזה מדרכי יראת שמים, שנאמר (מלאכי ג, טז): ליראי ה' ולחושבי שמו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כד ב): כי דבר ה' בזה (במדבר טו, לא) - זה המדבר דברי תורה במבואות המטונפות. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (קהלת רבה א - יז): יהב חכמתא לחכימין (דניאל ב, כא), מפני כי חכמים מכבדים את התורה ועוסקים בה בקדושה, ואלו נתנה לטפשים היו מדברים בדברי תורה במבואות המטונפות."
האמרי אמת בכי תצא אומר: "וזהו דכתיב והיה מחנך קדוש, ימי אלול הם בלא פסולת, אני לדודי ודודי לי".