באמת נשמע סיטואציה מאוד מורכבת,

אולי תלכו להתייעץ עם איזו דמות משמעותית? רב אתם קשורים אליו נגיד

בכל מקרה הרבה כוחות ושבע"ה ישועה כהרף עין

ללא הסכמת ההורים.

[לפחות אם הם הם אנשים מתפקדים שאינם זקוקים לאפוטרופוס].

אם לא, תתחתני לא דרך הרבנות. תלכי לגוף חרדי שיעזור לך, כמו הבד"ץ החרדי בירושלים.

שמים מתוך אהבה עמוקה והשיקולים הנכונים, תדעי שאתם הולכים לבנות מעון לשכינה.

לפעמים כשהולכים לבנות מעון לשכינה, קמים מסביב צרים, כמו שקמו צרי יהודה ובנימין כשרצו לבנות את בית מקדש השני.

בדיוק כמו אז התחזקו כנגד הצרים ישוע בן יוצדק, זרובבבל, עזרא ונחמיה ובנו את המקדש ואת החומה סביב ירושלים, כך את צריכה להתחזק נגד הצרים אותך מסביב, ותהיי נחושה לבנות בית נאמן.

תתמקדי במטרתך, ותלחמי נגד כל דבר העומד בדרכך.

לא צריך לריב עם אנשים,  צריך לנסות לשכנע בנועם, אבל אם הם לא שומעים תמצאי דרכים לקדם את החתונה: "ואת כולם ישא רוח יקח הבל והחוסה בי ינחל ארץ וירש הר קדשי".

להסביר הגיונית בצורה יפה, לדבר עם דרג גבוה יותר ברבנות ולהסביר לו, ובלית ברירה גם להבהיר בנחרצות שאין בסיס חוקי לדרישה הזו והם מסבכים את עצמם.

אבל כדאי לחשוב טוב האם אין חשש שזה יוודע להורים (למשל, מישהו שיראה פרסום של 'נרשמו לנשואין' ויספר להם), ומה יהיו ההשלכות במקרה כזה. והאם יש איזו שהיא דרך לספר להם באופן שהם יהיו מוכנים לקבל את זה.

זה נראה שעברתם דרך מאוד טעונה יחד, שלנו, כאנשים דתיים, אולי קצת קשה להבין.

עם זאת, אני חושבת שיש כאן כמה פערים בסיפור, שאולי נובעים מחוסר הבנה.

ככל הידוע לי, אין שום צורך שבגיל כזה הורים יחתמו על איזשהו אישור שהם מסכימים לחתונה.

אבל כן צריך להביא מההורים דברים אחרים - בעיקר את תעודת הנישואין שלהם, ואולי לזה הכוונה של הרבנות בפתח תקווה. תעודת הנישואין של ההורים מוכיחה שהם יהודים.

ואולי אולי כדאי לפנות לאיש מקצוע, שתוכלו לפרט בפניו את הדברים, לשטוח את כל הסיפור,

ואולי הוא יכול לעזור לגשר למשפחות.

הרי בכל זאת מדובר בהורים שלכם, שאוהבים אתכם ורוצים בטובתכם. אולי כדאי לנסות להתאמץ להבין מה הבעיות, על מה אפשר לגשר, על מה לא.

אולי כן כדאי להשקיע זמן ומשאבים בלנסות לפתור (או לפחות לצמצם) את הפיצוץ, ולהתחתן עם ברכת ההורים.

לעניין הרבנות, מציעה לכם לפנות לארגון צהר: פתיחת תיק נישואין, חתונה ברבנות | צהר 

אני חושבת שתוכלו לקבל שם ליווי והדרכה יותר טובים (שמוכרים ע"י הרבנות).

תלכו לרבנות בעיר אחרת

אני התחתנתי בגיל הרבה יותר צעיר מ30 ולא ביקשו את זנ

אם את לא בטוחים לגבי עצתו אז לכו גורם מקצועי להתייעץ איתו.

ב. אם אתם רוצים להתחתן דווקא דרך הרבנות אז את לא מתחת לגיל 18 שאת חייבת אישור הורים כדי להתחתן, זו חוצפה מצידם ויש מצב שגם חריגה חוקית מסמכותם אם יעשו כן אם תאסרי עליהם מפורשות לעדכן אותם.

ג. אם הרבנות יסרבו לחתן אתכם, אז לכו לרב המקובל לשאול מה לעשות במצב כזה, כי מבחינה הלכתית אתם לא חייבים את הרבנות אלא כתובה, טבעת, שני עדים ומומלץ גם רב, כדי להתחתן כדת משה וישראל.

אחרי זה אתם יכולים לעדכן את הרבנות שהתחתנתם, סביר להניח שהם יכעסו, יעשו לכם קונצים ואולי אפילו יאיימו שלא תרשמו חוקית, אבל בסופו של דבר הם ייכנעו כי זו תהיה עובדת שטח, רק צריך לא להבהל מהם ולהעזר בסבלנות.

לא נראה שיש מסמך רשמי כלשהו המחייב את הרבנות לקבל את אישור ההורים לחתונה, בייחוד כשמדובר באנשים בוגרים ועצמאיים. תפנו לעתי"ם לייעוץ משפטי:

נישואין - Itim

יש אולי מסמכים מסוימים שבד"כ נמצאים אצל ההורים, אבל יש מספיק דרכים אחרות להשיג אותם.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.