תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד חֲצוֹת;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת.
תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה.
תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע.
וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
פירש הרמב"ם: "מה שאמר: תפילת הערב אין לה קבע - מפני שאינה חובה כשחרית ומנחה, אבל היא רשות, רוצה לומר, התנדבו בה בלבד, ועל כן לא הקפידו על תחילת זמנה וסופה, ויכול אדם להתפלל אותה עד עלות השמש."
הגמרא מביאה מחלוקת אם תפילת ערבית היא רשות או חובה, ויש מחלוקת ראשונים איך פוסקים. אבל כותב הרי"ף: "והאידנא נהגו עלמא לשוויה כחובה".
כך מביא הרמב"ם בהלכות תפילה (א, ו): "וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו' כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה."
מכיוון שתפילת ערבית מקורו ביעקב אבינו לכן הרב קוק בעין אי"ה מאריך לבאר שערבית זו תפילה מיוחדת שבו משיגים השגות עליונות, כמו סולם יעקב, וכך הוא מסכם את המחלוקת אם תפילת ערבית רשות או חובה:
"כאשר ביארנו יסוד מטרת תפילת ערבית, הוא שתצא הפעולה ביחידים הראויים לכך לשלימות נשגבה נעלה מדרכי הטבע, בחלומות אמתיים ומחזות קדושים ולפעמים נבואיים, מצא הספק מקום אם הדבר הוא חובה על האדם להיות משתדל לעלות בשלימות כזאת שהיא למעלה מדרך הטבע, או שחק חובת האדם הוא רק להשתלם בשכלו בדיעותיו ומדותיו כפי חק טבעו, וברכת ד' שהיא למעלה מן הטבע, היא רשות למי שנדבה רוחו ומוכשר הוא לכך. ע"כ גם תפילת ערבית שאלי' נתכוננה היא ג"כ רשות, להורות דרך לחסידי עליון אשר יעלו למעלה רמה, וכל המון עם ד' המחזיקים בה יזכו בהשתתפם בקדושה העליונה היוצאת מתוך הכלל אצל יחידי הסגולה שמגיעים אל התכלית."
זה הסבר לפי רבי יוסי בן חנינא שתפלות כנגד אבות תקנום.
לפי ר' יהושע בן לוי שתפילת ערבית כנגד איברים ופדרים, בגלל שאין חיוב להעלות איברים ופדרים אם לא נשאר מהם מקרבנות היום, אז לכן תפילת ערבית רשות. בנוסף, אין חיוב עצמי בלהקריב איברים ופדרים, שלא כמו התמידים שיש בהם מצוות עשה, לכן מסתבר שלשיטתו תפילת ערבית רשות.
אם כי מהריטב"א שפוסק שתפילת ערבית חובה משמע שלא הבין ככה ברשב"ל וכנראה בגלל שהעלאת איברים ופדרים בלילה נלמד מהפסוק: "היא העֹלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר"-- שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים על המזבח כל הלילה." (תורת כוהנים), לכן הריטב"א רואה בזה דבר עצמי.
לשיטה שזה רשות, מכיוון שהעלאת איברים ופדרים זה סוף עבודת היום כגמרא ביומא כז ע"ב. זה בעצם שיירי מצוה וכהגדרת רש"י בסוכה לח ע"א: "שירי מצוה - מצוה שהיא שירים שאינה עיקר לעכב כפרה אעפ"כ חשובה היא לעכב את הפורענות". על אף שזה לא מעכב את כפרת הקרבן, זה סיום חשוב שנלמד מפסוקים בתורה, לכן תפילת ערבית שכנגדה היא רשות, אבל עם ישראל קבלו עליהם את זה כחובה לעכב את הפורענות, וכדברי הזוהר בכי תצא: "דא תפלת ערבית דאיהי אמורים ופדרים שיורין דקרבנין דיומא ואינון כגון פרט הכרם ופאת שדך דעלייהו אתמר שירי מצוה מעכבין את הפורענות".
בעצם כאשר אנחנו מדקדקים להתפלל ערבית, אנחנו מראים שרצוננו להתפלל גם בשעה שאנחנו לא חייבים, כי נשמתינו הומה ומתפללת תמיד, "ואני תפילה". לכן זה מעלה את תפילת שחרית ומנחה שהם חובה, לעילוי של תפילה מתוך רצון, וההעלאה הזאת זה כנגד שריפת איברים ופדרים שמשלימה את הקרבן, ומעכבת כל פורענות של השטן המקטרג שאנחנו עושים את המצוות כמו 'מה חובתי ואעשנה'. אנחנו מראים "בנדבה אזבחה לך". כל התפילות שלנו נובעים מרצוננו העמוק להידבק בבוראנו.
