אנונימית בהו"לקיבלתי היום מחזור.
שזה דבר עצוב בפני עצמו כי מאוד קיויתי שהפעם זה יהיה הריון.
אבל הבעיה היותר רצינית שמקווה יוצא על היום השני של ראש השנה! ואנחנו אצל חמותי ושם ממש לא מקובל לצאת בערב שבת מהבית אן משהו כזה אז אין לי שום תירוץ לצאת.
ועוד בעיה, שההפסק יוצא לי בשבת הקרובה שגם אז אנחנו אצל חמותי ואני לא יודעת מה לעשות! כי אני חייבת להתקלח לפני ושם זה לא אופציה מבחינתי. וזו שבת משפחתית אז יותר מורכב להבריז.
אני כבר שעה רק בוכה
איזה סיוט.
ומה הסיפור שאת הרבה אצל חמותך רק על זה אני מרחמת עלייך חחחחחחחח
אנונימית בהו"לזה ישפיע על תפיסת הביוץ?
כי אם ךא זה יפתור לך את שתי הבעיות...
וזה מה שאני אישית הייתי עושה
וגם אני ממש לא רוצה לדחות את הטבילה
אבל ממש
לגבי מקלחת ברור אצל החמות זה הכי דוחה איככס.
תתקלחי טוב בבית בשישי ואז בשבת את רק שוטפת את המקום..
בדרכי טהרה מפורט עלזה ממש.
אולי יש אופציה לטבול אחרי הסעודה?
לצאת לטיול את ובעלך
לתאם עם הבלנית..
וזהו סהכ נשמע באמת כמו אתגר.. הזדמנות להצטרף לנשות ישראל בלכ הדורות שכפשוטו מוסרות את הנפש על המצווה הזאת
ולנסות לתכנן את זה טוב
כל כך
שאף אחד לא ישים לב
ושגם לא יהה לך אכפת אם ישימו לב..
השאלה אם מקלחת בשישי תופסת
כי לא בטוח שאני אצליח לעשות הפסק ככה
תודה לך!
בכלל אני לא בטוחה שמותר בשבת לשטוף כל הגוף בשביל הפסק (במים חמים הכוונה)
כי באמת מה שצריך זה רק לשטוף את האזור
אבל אם זה בשביל להצליח לעשות הפסק כדאי כן לשבת במים אם יש שם בכלל אופציה כזו
או לנקות בעדינות עם עד רטוב גם בפנים
טוב לפני שבת כל הגוף ובשבת עם מים שהוחמו מראש (מיחם..) רק את אותו המקום
מדוע אצל החמות דוחה? היא לא כתבה שזאת הסיבה.
אצל חמותי הרבה יותר נקי מאשר אצלי ובטח יותר מאשר אצל אמא שלי
פשוט ככה הבנתי ממנה..
אז אולי טעיתי
כי אצל חמותי........
קראתי את שאר התגובות, אז מבינה שלדחות את ההפסקה ואז את המקווה לא אופציה.
את בקשר קרוב עם חמותך? יהיה שייך לשתף אותה?
או אולי את אחת הגיסות?
ואולי בעלך יוכל לנסות לחפות עלייך?
יהיה מאוד מביך לשתף אותה או את מישהי משם, זה פחות הסגנון.. ויהיה מוזר אם אני אצא בזמן כניסת החג
נשים נוהגות ללכת לתפילה בליל ראש השנה?
רק קחי בחשבון שתפילת ערב חג היא קצרה יותר מתפעלת ערב שבת...
אבל במחשבה שניה אני מפחדת שגיסות שלי וחמותי יבואו גם לתפילה
או שיראו אותי יוצאת המקווה כי זה ממש צמוד לבית כנסת
אוףףף נראלי שאין פתרון הגיוני
את מאד רגישה למה אחרים חושבים, אבל בכלל לא בטוח שמצידם זה אותו הדבר, אם יראו אותך יוצאת מהמקווה יבינו לבד ולא תצטרכי לומר כלום, וגם אם כן, גם הן נשים ומקווה זה לא דבר שצריך להתבייש בו.
הרי אם תיכנסי להריון תצטרכי ללכת לרופא או רופאת נשים והם יעשו לך בדיקות אינטימיות וישאלו אותך על המחזור, גם אז תתביישי?
אני יודעת שזה קשה יותר עם משפחה אבל דווקא בגלל זה עדיף לא להישאר בחוסר נעימות, אני בטוחה שהם אנשים טובים ויכול להיות ששיח בנושאים האלה דווקא יחזק את הקשר ובכל אופן לא חייבים שפתיחת הנושא תהיה מצידך אבל אם יתעניינו תוכלי לשתף.
בנוגע ללהתקלח אצלם, אני לא יודעת מה מצב הניקיון שם אבל למה להתבייש מזה? אם מלוכלך אפילו אפשר להעביר סמרטוט בלי שישימו לב ומקסימום תגידי שמשהו נשפך לך.
אני לא יודעת אם יש לכם ילדים כבר אבל שתדעי גם שכשהם יבואו ותתארחי יהיו לך מלא אי נעימויות, דווקא יכול להיות חיובי לחזק את הקשרים לפני כדי שזה לא יפול על הילדים בסוף
זה נכון שהיא יותר קצרה אבל מתחילים בצאת הכוכבים אז ככה שבסוף זה כן יוצא פחות או יותר אותו זמן (טוב, תלוי איפה כמובן, בישיבה של בעלי רק תפילת עמידה לוקחת חצי שעה)
ממש מקובל שיוצאים לנשום אויר בשלב כלשהו..
את ממש לא חייבת הסבר ואם את מתביישת ולא יודעת מה לענות אם עשאלו את יכולה לתאם עם בעלך שתצאו יחד לטיול אפילו לפני זמן הטבילה וסתם תשבו באיזה פינה שקטה ואחכ תלכי לטבול והוא לתפילה
יש בימים נוראים הרבה דרישה לחזנים/ תוקעים בבתי כנסת שחסר בהם, בקיבוצים, בבסיסי צהל.
אולי תחליטו השנה ללכת למשימה חשובה כזו, ואז יתקבל בסדר אצל חמותך שלא באתם?
אנונימית בהו"לכמובן בשבילך🥺
וגם בשבילנו... בעלי מחפש חזן ובעל תוקע,חשבתי אולי נפתור שתי פתרונות במכה אחת
אם זה עד כדי כך קשה לך
אולי תדחי ביום? בהסכמת בעלך כמובן.
אני זוכרת שפעם טבלתי במוצרי ראש השנה והמקווה היה מפוצץ
ואז שמעתי את הבלנית אומרת למישהו
זה ככה תמיד אחרי חגים כי יש נשים שדוחות את המקווה
כל אחת והסיבות שלה
זה תפילות ר"ה.. לא סתם שבת.
ורק רוצה להגיד ששנה שעברה יצא לי ככה- מקווה בלילה השני של ר"ה. וממש נלחצתי, ואכלנו אצל חמותי באותה סעודה, ולא הבנתי איך אצליח לעשות את זה.
ובסוף הכל פשוט הסתדר, והייתה אחלה טבילה וב"ה זאת הייתה הטבילה האחרונה לפני 9 חודשים של שקט
ומוסיפה גם, שאמנם עוד לא יצאה לי סיטואתיה כזאת שממש לא מסתדרת אבל בסוף צריך חזכור שאת עושה מצווה. נכון שראוי להסתיר אבל אם מישהו ישים לב- שישים. אז מה?
אני מניחה שיכול להיות שחמותי שנה שעברה ניחשה. כי אמרתי שאני הולכת לתפילה ומשאירה איתה את הבת שלי, וחזרתי הרבה לפני שהגברים חזרו מהתפילה.
אז מה? היא לא טבלה אף פעם? ב"ה היא הייתה עם מספיק טאקט לא לשאול למה חזרתי לפני, לא להגיד כלום וזהו. זה מה שחשוב.
לכם חברים/מכרים שגרים בקרבת מקום, ותתאמו לאכול איתם בערב השני? ואז יהיה לך אחלה תירוץ לצאת לטבילה.
אצלנו מאוד מקובל שאם באים לחג ארוך, ארוחה אחת אוכלים אצל חברי ילדות מהעבר שגרים באזור.
גם אצלי יש סיפור דומה.
קיבלתי בראשון ואני מתאמצת לעשות הפסק מוקדם (מתפללת להצליח היום או מחר גג בעזרת ה') בשביל לטבול לפני ר"ה.
כי בעלי אומר שלא טובלים בערב ר"ה (הרי אסור להיות יחד)
וגם אני מתארחת אצל חמותי.
תכננתי להתקלח אצלה ולטבול בעיר ששם נהיה חג. אם והיה ואצליח רק ביום ה-6 לעשות הפסק.
יש רק 2 ימים בשנה ש*אסור* לטבול ואסור להיות ביחד. ליל יום כיפור וליל תשעה באב.
לפי הקבלה (מה שמפורט בדרכי טהרה) יש כמה ימים בשנה בהם יש מעלה מיוחדת להיות ביחד- למשל ליל ראש חודש וליל שביעי של פסח, וימים בהם עדיף שלא להיות ביחד- כמו למשל ליל הסדר וליל ראש השנה.
אבל כאשר יש טבילה באחד מהימים האלה, היא ודאי מקדימה את המנהג. כי טבילה היא מצוה, ומתי כן או לא להיות ביחד זה מנהגים יפים, אבל לא מחייבים וודאי לא חשובים ברמה של טבילה.
אבל באסה. אני אחת שמתאפרת
ואם אהיה בלי איפור זה חשוד
אוףף
באיזה חג שבועות שהיה מחובר עם שבת
ששרה אימנו נפקדה בראש השנה!
ואולי עוד אימהות.. לא זוכרת מי עוד.
אז יש גם עניין...
יש רק שני ימים שאסור לטבול בהם - יום כיפור ותשעה באב.
יש עוד ימים שמנהג חסידות הוא לא לשמש בהם, ואחד מהם הוא ראש השנה, אבל יש ליל טבילה זה ודאי דוחה את מנהג החסידות הזה וטובלים כרגיל...
יש מידת חסידות )אפילו לא מנהג( לא לשמש ב2 לילות ראש ששונה.
מולם יש מצווה (דאורייתא!) לשמש בליל טבילה.
כתוב במפורש בהלכה שתשמיש בליל טבילה דוחה את המידע החסידות שלא לשמש בראש השנה.
(ודרך אגב, אני מניחה שיש מי שזה רלוונטי לה: יש עוד דברים שדוחים את מידת החסידות הזאת: מי שלא קיים פריה ורביה וזה זמן הביוץ, חשש להפרת שלום בית ועוד.. - אז מי שחושבת שאולי זה רלוונטי כדאי להתייעץ עם רב.
והכי חשוב - להיות מתואמים בנושא שני בני הזוג ולא לריב בראש השנה!!)
הרווחת מצווה בראש השנה
זה מה שתשנני לעצמך
ובכלל, בראש השנה נפקדו שרה וחנה, אז תתפללי חזק... ותבשרי לנו בשורות טובות! זה זמן מסוגל.
נ.ב. אם ינחשו שיהיה להם לבריאות. בראש השנה יותר זהירים בבין אדם לחברו אז ישסיכוי טוב שלא יגידו כלום.
שעות אני מגיבה לך כאן
ובעודי מהרהרת לעצמי בלילה
אני קולטת ש
גם לי ישמצב יהיה טבילה בר"ה
ואעאעאעאעאעאההההההההה
לא חשבתי על זה כי אני עם מחזור מוזר של גלולות
אמאלה מה אני עושה
אני ככ מקווה שאצליח הערב לעשות הפסק
למרות שלא נראלייי
יואו
אנחנו גרים בקהילה של ישיבה בעעעעעע
קודם כל חייבת להגיד תודה רבה! לכל אחת ואחת שהקדישה מזמנה והגיבה לי! עזרתן לי מאוד להתכונן נפשית ורוחנית ליום הזה והגעתי לטבילה לגמרי אחרת ב"ה
ראיתי את זה כזכות גדולה לטבול בכזה יום קדוש!
בערב השני של ראש השנה יצאתי עם בעלי לבית כנסת ותכננו הכל לפרטי פרטים
(חמותי גרה ביישוב בקצה הארץ אז צריך לתאם כל פעם עם הבלנית) הגעתי כמה דקות לפני שקבעתי עם הבלנית, עובר עשר דקות, רבע שעה... אני מחכה מחכה ומחכה
חיכיתי בסוף כמעט שעה ליד המקווה, אובדת עצות לגמרי
בהחלטה של רגע החלטתי ללכת לבית של הבלנית (לא יודעת מאיפה הגיע האומץ) בעלי הראה לי במקרה איפה היא גרה.
אני מגיעה לבית שלה על סף בכי, הבת שלה פותחת לי ומבינה את העניין.
מסתבר שהבלנית לא הרגישה טוב בכלל ושכחה שהיא קבעה איתי הבלנית יוצאת מהר מהבית ואנחנו הולכות לכיוון המקווה, בינתיים הגברים מתחילים לחזור ואנחנו הולכות בדיוק לצד השני... מלא נכדים שלה רואים אותנו ושואלים, סבתא לאן הולכת? כמה קבוצות נכדים כאלה. ואני רוצה לקבור את עצמי באדמה
כשהגענו אני מבינה שמאןחר מידי ומבקשת ממנה להשאיר לי מפתח שאטבול אח"כ.
אחרי הסעודה יצאנו אני ובעלי למקווה
טבלתי והוא היה הבלן (אני יודעת שזה לא מלכתחילה אבל לא הייתה לי אופציה אחרת ולא יכולתי לחשוב על לדחות את הטבילה)
והייתה חוויה מטורפת ועוצמתית
רגע שאני לא אשכח בחיים
חסד ה' ממש!!!
אז היה מביך, בטירוף
אבל גם כזה עוצמתי וקדוש ומרומם!
בזמן אישות שורף בנרתיק נוראאא
ואחרי שיש זרע.. בכלל מרגישה כאילו שפכתי לשם בקבוק אלכוהול..
חוץ מזה אין שום דרך להנות ככה וגם לא מגיעה לשיא בכלל.
מבאס ממש.
שילכו לעזאזל כל המניעות האלו
לא מבינה מה הרעיון
לסרס את הנשים
לקלקל את הגוף שלהן
הכל כדי שהגברים יוכלו להנות בכיף שלהם בלי השלכות בשטח ( הריון..)
לפני שתתנו לי רעיונות לגבי התקנים
לא יכולה
ניסיתי כבר כמה סוגים כל אחד והבעיה שלו (המשותף לכולם = פגיעה בגוף שלי).
לא מקצועיות
לא רגישות
לא סבלניות
(לא כולם הכל ביחד חח..)
סיוט סיוט סיוט
רק צריך למצוא אותם
אין ברירה
ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא
אפשר גם באפליקציה
לתאר מה את מרגישה בדיוק
בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה
ואולי זו איזו רגישות לטבעת
שמטפלת בכאבים ביחסים
אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל
מירושלים
היא יקרה כי היא פרטית
ברור לי שקשור לטבעת
אבל אין לי מניעה אחרת....
אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.
החלפתי כבר כמה רופאות
לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה
כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת
ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל
נורא נורא נורא
אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.
בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.
האמת שגם את אמורה להנות
אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה..
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.
בהצלחה עם החלום!!
כן... חשבתי אולי השתנה.
מנסיון כואב
בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני..
באסה שנופלים בין הכיסאות.
כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .
רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.
אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…
אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?
כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.
חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת.
לק"י
אין בעיות צניעות בקורסים.
כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.
באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.
עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.
הדיבור, אירועים, וכו
יש כאלה שלא מפריע להם
אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע
יש מצב לדבר איתה?
אם זה בסדר...
שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש
הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית
ולא יודעת אם זה מתאים לך..
אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.
יש תואר די חדש
בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי
אם עשית בגרויות.
יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.
ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.
כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.
יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.
כלא חרדים.
בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.
מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.
אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).
אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).
היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,
כנראה שהייתה לך בעיה קשה.
אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.
פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.
ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.
למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה
לא סמינר גדול
אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי
אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים
יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)
אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)
רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית
באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי
תתקשרו לשם לשאול.
זו הוראה של המל"ג.
אני התקבלתי למבחר
ועשיתי בגרות מלאה
זה הסוג מוסד
למדתי בסמינר ולא באולפנה
גלויההחכמתי.
(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות
ולשנות את עצמי
כדי להתקבל...
אבל זה נותן אופק).
אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)
ש
אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)
בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים
אז איך זה ישתלב
והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.
ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם
כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...
ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה
ולממן עוד תואר...
קיצור
דימיון.
שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.
לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.
ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.
זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
הן לא מפחגדות עליהם?
כנראה סומכות עלייך...חחח
הייתי מעדכנת אותן בעדינות בסכנה, אפילו שהן חברות טובות.
אולי זה כביש צדדי ללא רכבים, אז הן מרשות לעצמן? (שזה גם סכנה!!!)
ולא מבינה איך בחוצפתם הם נכנסים לגינה שלך??? הזוי.
הייתי שמה שער וגדר אתמול.
זה לא לעניין
טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..
ערב שביעי של פסח, אני לא ככ מרגישה טוב, בחילות והרגשה כללית מגעילה. בבוקר גם הקאתי.
במקביל אני מתלבטת אם התחילו לי טפטופים של ירידת מים. לא בטוחה. ממש לפני הצפצוף של החג אזעקה ואנחנו בממד לאיזה רבע שעה. אח''כ מתקשרת לדולה והיא אומרת לי מה לעשות כדי לבדוק האם אכן ירידת מים. בכל מקרה מציעה לחכות לצירים. אני מנסה את מה שהיא אמרה, לא בטוחה אם ירידת מים או לא. מעדיפה לחכות. אבל מרגישה במתח.
ב 5 בבוקר (אחרי קימה ב 2 מאזעקה) מתעוררת מציר, מבינה שמתחילים צירים, בתחילה כל 20 דק אחכ כל 10 דק. בעלי לא הולך לתפילה כי לא יודעים איך זה יתקדם.
כשעתיים צירים כל 10 דק, אחכ שקט. וככה לאורך היום צירים למשך כשעתיים, ושקט למשך כשעה - שעה וחצי. זה טוב כי זה נותן לי זמן לישון בין לבין, וגם לבעלי..
סביב 17:00 אחהצ הצירים מתחילים להצטופף, כשבמשך שעה יש לי ציר כל 5 דק והם מתחילים להתחזק, אני מבקשת מבעלי לקחת את הילדים להורים שגרים קרוב. הוא חוזר ואני מתקשרת לעדכן את הדולה ולשאול מה היא חושבת. מציעה לצאת לבית חולים ומעדכנת שהיא מתארגנת ויוצאת גם.
מתקשרים לנהג גוי, מגיע אחרי רבע שעה ונוסעים.
בשעה 19:00 בערך במיון יולדות רגוע והאחיות מקסימות. מחברים למוניטור, בודקים פתיחה - 3.5. מציעים לי להתקדם עוד קצת לפני כניסה לחדר לידה. רואים שאני קצת מיובשת וממליצים לי לאכול ולשתות כדי שיהיה לי כח בלידה. אני מבקשת לידת מים ומבטיחים לי ששומרים לי חדר.
פותחים לנו חדר צדדי ליד המיון ושם אני, בעלי והדולה מעבירים את הזמן ואת הצירים, מוציאות את החג, אני סופרת ספירת העומר. בין הצירים מפטפטות , רוקדות. בצירים עושות כל מיני תרגילים.
אחרי כשעה וחצי מורגש שהצירים מתחזקים. הולכים למיון יולדות ואני עוברת לחדר לידה- השעה בערך 21:00. מיילדת עם אנרגיות טובות מקבלת אותנו.
היא בודקת פתיחה- 3.5 אני דיי מאוכזבת. מציעה לי סטריפינג ועושה בהסכמתי- זה כאב נורא!
בינתיים מחברת למוניטור. קוראת לרופא שיאשר לידת מים. הרופא שומע את הרקע שלי (שתי לידות שהסתיימו בוואקום, ובלידה ראשונה איבוד דם) וגם במוניטור כעת היו פעמיים ירידות דופק. לא מאשר לידת מים.
אני נשברת מזה, נורא פוחדת מהכאב של הלידה, דמיינתי שבמים הכל יהיה קל יותר.
המיילדת והדולה עוזרות לי להתגבר על זה ומעודדות להיכנס למקלחת עם מוניטור נייד.
אני במקלחת, מתכסה בסדין, בעלי לידי.יושב על האסלה. הזרמים של המים החמים על הגב מקלים.
לא יודעת כמה זמן ביליתי שם. מידי פעם המיילדת באה לסדר לי את המוניטור כי לא קורא טוב, התינוקת כבר יורדת כלפי מטה והזוית של המוניטור לא ככ קולטת את הדופק..
אני מרגישה צירים חזקים ממש. אולי אפילו לחץ. מעדכנת את המיילדת שמציעה לצאת להיבדק , וגם לסדר את המוניטור.
בבדיקה- פתיחה 5. אני מרגישה שאני נשברת. כמה זמן זה עוד ייקח. הצירים כואבים נורא. מתחילה להתלבט על אפידורל, מציעים לי לקחת כרבע שעה ואז לקבל החלטה. אני מרגישה שהדולה שלי לא בעד (טוב, היא גם יודעת שאני לא הייתי בעד מראש ואולי זה טוב שהיא החזיקה את הקול הזה). אחרי כמה זמן אני מבקשת אפידורל. המיילדת אומרת שתבדוק אותי- פתיחה 8, מציעה לפקוע מים, בינתיים המים פוקעים לבד והיא אומרת לי "את יולדת. קדימה".
- בלידה הראשונה הייתי עם אפידורל. בלידה השניה בלי , אבל בשלב של צירי לחץ עשו וואקום מהיר בגלל מצוקה חדה של העובר, אז לא ידעתי איך תכלס זה מרגיש ללחוץ את התינוק החוצה..
ואמאלה, זה כואב נורא נורא. איבדתי את זה, בכיתי וגם צעקתי כמו שלא חשבתי שיקרה לי.
אבל ב"ה אחרי 7 דק' מאז שהמים פקעו התינוקת המהממת שלנו היתה בחוץ.
וב"ה ללא קרעים ותפרים.
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
איזה גיבורה את
זה כל כך מרגש המסע הזה
מעריצה אותך על כל השעות הארוכות
מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️
איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!
איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!
ומאוד ניסי. פלא ה'
ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים..
תודה רבה על השיתוף!
המון נחת והתאוששות קלה❤️
באמצע הלילה ביקשתי מבעלי להשכיב את התינוקת שבת חודשיים כי לא יכולתי כבר מרוב עייפות להיות איתה והלילות האחרונים קשים
לקח לו הרבה זמן להחזיר אותה לישון והבוקר אני מרימה מהמיטה ורואה את הסדין עם כתמי דם ופצע דם בצורת שריטה בפנים שלה
בעלי לא שם לב אבל זה ברור שזה מניסיונות ההשכבה שלו. הויסות שלו לא מאוזן וכשהוא עייף כנראה לא נזהר מספיק
אני עם מצפון מטורף!! אם הייתי איתה אני זה לא היה קורה
מצפון על הבכי האומלל בלילה בלי מענה לשריטה או אפילו חיבוק קטן.
אוף
זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן
באסה
יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.
ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...
שנשברה לי הציפורן
והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת
היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר
תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח
🫂🫂🫂
זה מניעה שידועה עם אחוזי מניעה נמוכים
בעיקר מכיוון שהשימוש בה צריך להיות מאד זהיר ולפי הכללים.
אם את מעוניינת במניעה אמיתית, כדאי ללכת על סוג אחר....
אבל אצלי זה עבד הכי טוב בתור מניעה.
גם עם שקפים
כדאי ללמוד לזהות את תקופת הביוץ ובאיזה ימים מתוכם(3-5 ימים) להימנע ממש גם לא לנסות עם נרות או שקפים
זה מניעה מקומית שלא משפיעה לאורך זמן
וילדתי ב"ה ילדים מהממים 😅
זה לא אמצעי מניעה בטיחותי בכלל....
צריך לדעת להשתמש לפי ההוראות בשביל הגנה טובה
ולקחתי 2 נרות כל פעם
כנראה שנשמה שצריכה לבוא לעולם שום דבר לא יכול נגדה..
בתקופה האחרונה המחזור שלי נע בין 28 ל35 יום,
אבל יש בקביעות 16 יום בין הביוץ לוסת.
עשיתי בדיקת דם לוודא שהביוץ עבר ב12.4 למניינם.
(אלה הערכים שיצאו:
פרוגסטרון: 8.9
אסטרדיול: 980
LH: 8.2)
הai טען בהתחלה שזה אומר 2-4 ימים מהביוץ, וכשנתתי לו בהשוואה לבדיקות קודמות טען שהביוץ בכלל ביום הבדיקה...
בכל מקרה, היו לי כמה ימים בתחילת שבוע של הפרשות ממש ממש פוריות, בכמויות, למרות שהביוץ לכאורה היה, ואתמול התחילו לי כתמים ורודים חומים וטיפה אדמדמים. זה לא נראה מחזור ולא דומה, אבל מצד שני מה זה כן...
זה בערך בין 10 ל14 יום מהביוץ לפי מה שהai אומר...
בתחושה שלי ההורמונים עוד גבוהים (רגישות בחזה כמי שיש לי כשהפרוגסטרון עולה).
מתחילה לחשוב שאולי שיבוש הורמונלי או ביוץ לא מוצלח?
אולי ביוץ נוסף?
אין לי כח לעשות מחר בדיקת דם. בינתיים אנחנו מתרחקים אך לא אסורים ממש... לא מרגישה כל כך בהריון למרות שעד הכתמים הייתי בטוחה שכן, ובכל מקרה אין לי כרגע בדיקה ביתית, יכולה מחר לנסות להשיג.
בקיצור הצילו.
ד"א, התוצאות של הבדיקת דם מראות שהביוץ היה כמה ימים לפני כן
אז הכתמים ממשיכים, ועשיתי היום שוב בדיקת דם... ואלה התוצאות:
אסטרדיול (Estradiol): 811 pmol/L
פרוגסטרון (Progesterone): <1.6 nmol/L
FSH: 1.40 mIU/mL
LH: 5.78 mIU/mL
בטא שלילי.
הצ'אט טוען שהגוף מנסה שוב לבייץ בקרוב בימים הקרובים ממש.... אני כמובן לא רוצה לפספס את הביוץ... ומצד שני כתמים ממשיכים כבר כמה ימים, מזל שעשיתי בדיקת דם כי כבר שקלתי להאסר ודי.
יש לי עכשיו שאלה על כתם בניגוב 
מקווה שתסתדר... ובכלל מה לעשות לגבי יחסים.
מישהי נתקלה בזה?
מישהי מבינה מהבדיקה משהו אחר?
אבל מנסיוןאמהלהאישי כשהפרוגסטרון בירידה זה אכן סימן למחזור קרב מאד....
חיבוק גדול
שאלתי גם רופא נשים שאמר שהאסטרדיול הגבוה לא מתאים לוסת...
ושצריך לבדוק אותי כדי להבין מה המצב בעצם...
אבל אין לי רופא נשים זמין מהיום למחר...
ונשמע לי מוזר ללכת למרכז בריאות האישה בשביל זה אולי לא יקבלו אותי.
ובעיקר אנמ מתלבטת אם לחכות שהכתמים יעלמו לגמרי כדי לקיים יחסים ולא לפספס ביוץ או שלא, ולא הצלחתי גם לקבל תשובה נורמלית מרב שניסיתי להתייעץ איתו
להיות בערך 40-60
כאשר הערכים פחות מזה משמעותית
אז מקובל לתת תוספת פרוגסטרון כדי לעזור בקליטה להריון או כדי להאריך את הזמן שבין הביוץ למחזור.
בדרך כלל... לכן לא ממש ברור מה קרה פה.
גם רופא נשים שעונה לשאלות אמר שבגלל האסטרדיול הגבוה זה לא נראה וסת.
אני חוששת להחמיץ את הביוץ. וניסיתי לשאול רב ביום שישי לגבי זה והוא היה מאד לא נעים ולא מביח ולא יודעת מה לעשות
הוא היה 8.8 בבדיקה הקודמת. כל הערכים מראים שזה טרום ווסת.
לא שזה לפני ביוץ. זה מהאתר של אודי לוריא.תראי כאן....
יכול להיות שזה פשוט ווסת נורא חלשה?
אבל באמת זה ערכי אסטרדיול של ביוץ... בקיצור יש פה נתונים סותרים. כן היו לי הפרשות פוריות בימים שלפני הכתמים, ומצד שני לפני הבדיקת דם הקודמת של הביוץ לא היו לי סימנים של היוץ ותר מדי.
כנראה שהיה איזה שיבוש הורמונלי בחודש הזה, השאלה היא מה המצב עכשיו...
הכתמים היו ורודים וחומים ובסוף היו כמה כתמים קטנים בודדים ממש אדומים וזה דעך.
בקיצור בעיקר לא רוצה לפספס ביוץ אם ישנו עכשיו...
סדירים ואת רוצה US
אין יותר מזה מה לעשות כרגע כי בדיקות דם עשית.
לפי הUS אולי יוכלו לראות מה המצב, גודל זקיקים, עובי רירית הרחם וכו'
אל תחששי ללכת למרכז בריאות האישה, בשביל זה הם קיימים.
מבחינה הלכתית אני לא יודעת מה לומר לך, אני קצת "נרוויסטית" בעניין נותנת לבעלי לדבר עם הרב והוא אומר לי מה לעשות
סבלתי שנים מדימומים לא סדירים וכתמים בזמנים הזויים כך שמבינה אותך מאד!!!!!!
