הלוואי עליי שלא הייתי צריך את הזמן הזה כדי שאוכל להתנקות מכל הדברים השליליים שעשיתי ו/או כל מיני דברים שאני יכול לעשות טוב יותר ולהתחיל מחדש

הלוואי שזה לא יקרה, ואני לא מקלל, אבל סיגריות מכלים את הגוף. אז לא משנה על מי אתה סומך כי הוא יפול ויפיל אותך יחד איתו.

כי היום הראשון הוא בשבת.

שמחתי להיות משביתת שמחות.

שנה דבש.

אני לא עושה מיזה עניין כולה יום אחד. ו.. למה? כיפורים זה יום כזה כיף.. יש חיבור בין כולם מרגישים את האחווה באוויר.

ראש השנה.. יומיים... לא קל. אבל בסדר.. תקני לך בגדים יפים .. מ.. לג'נד לונדון... ותפתחי את השנה ככה בסטייל

ל-ה' לטהר אותנו: "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל לו): וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.

ואומר (ירמיה יז): מקוה ישראל יי; מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל." (משנה יומא ח, ט)

בזמן המקדש, היו מתוודים על חטאים החמורים ובן אדם לחבירו לפני כן, והכהן הגדול היה עושה את הכל ביום כיפור, והיה נסלח לנו.

גם היום צריך לבוא בגישה יסודית נפשית פסיבית שאנחנו ביד ה', הוא מחזיק אותנו כמו תינוק ומטהר אותנו. זה מאוד מרגיע.

התפלות לא חייבות להיות ארוכות, את יכולה להתפלל רק את שמונה עשרה של כל התפלות בלי הפיוטים והסליחות אחרי. 

אני גם מרגישה שדברים תקועים וזו הרגשה חונקת קשה ומאוד מכבידה אפילו אכזבה משמיים.

פעם קודמת פשוט חשבתי על כמות הדברים שהייתי צריכה להודות עליהם איזה נס שעברתי משהו שהוא לא מובן והתמקדתי בו.

כי נכון יש הרבה עצב אבל מתי עצרת ואמרת תודה על מה שהוא נתן לך כבר בעבר ?

אולי זה לא הקונספט של ראש השנה אבל לא יודעת ..

ככה זה עוזר לי להתחבר לא משנה כמה תפללי זה לא מספיק כדי להגיד לה' תודה על מה שעשה למענך.

ל-ה'.

כמו שכתוב בראש השנה בנחמיה ח: "ויקדו וישתחוו ל-ה' אפים ארצה", ובמשניות ביומא ההשחוות על שמיעת שם ה'.

צריך להודות ל-ה' על הטוב ולהכיר שממנו הכל.

שאנחנו מבקשים מה' יתברך "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך" בתוך מודים.

את שמך באמת.

על פי הפסוקים בישעיהו לח שחזקיהו התפלל כשהיה חולה: "כי לא שאול תודך מות יהללך לא ישברו יורדי בור אל אמתך. חי חי הוא יודך כמוני היום".

כן מתחברת אליהם? אם לא אז זה אמור להדליק נורה אדומה שמשהו לא בסדר ואת צריכה להבין מה

גם אני סוג של חווה תקופה כזאת עכשיו

שווה לעיין שם הרב מדבר על זה:

וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית וכו'...

את לא צריכה להרגיש אשמה שאת לא מתחברת אבל לא בגלל שכולם מדברים על כמה שזה יום מיוחד וקדוש. מותר לך להרגיש אחרת. אבל את צריכה להיות כנה עם ה' בזה, לא רק איתנו... כל מה שמפריע לך ביום הזה תגידי לו. תגידי את זה מולו שהתפילות ארוכות, שהאוירה לא עושה לך טוב, כל דבר... ה' בכל מקרה יודע את זה, כשאת פתוחה איתו זה מראה על הרצון הכן שלך.

זה קורה לכולם, באמת. או תקופות מסוימות, או בדבר מסויים.

ועוד משהו באופן אישי... יש לי קטע שכשאומרים דברים כאלה אני מצטמררת כאילו זה צורם לי מבפנים המחשבה שיש משהו רע על משהו קדוש כי הדברים הקדושים הם באמת קדושים יש בהם יופי וטוב אמיתי שאף הרגשה רגעית לעולם לא תבטל. 

לפחות בדיבור אני משתדלת לא להזדהות עם משהו אחר... (לדוגמא יש דברים לא טובים שאני עושה אבל אשתדל לא אפרסם אותם... כדי שיהיה ברור שזה לא המגמה שלי)

אז זאת בעצם בקשה לא רק לך באופן כללי לכל מי שקורא את זה, כשכותבים דברים לכתוב עם שמירה על הכבוד של המצוות ועל היחס החיובי שלנו כלפי קדושה כי אני חושבת שזה ממש חשוב. 

עכשיו רוצה לענות לך לשאלה בסוף "איך מתחברים?"

קיבלתי היום את החיזוק הזה: 

כפי הכנתו של האדם לקראת הימים המאירים והקדושים הבאים עלינו לטובה

-כן יזכה לקבל אורם והשפעתם לטובה.

כמו שאמרו חכמינו:

"אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה".

כי לפי ההכנה שמכין האדם את עצמו-

אז שורה עליו רוחניות המגיעה מאת ה'.

על פי השל"ה

למה הפירוש הזה מחזק? כי הוא מראה שכל מה שמצופה מאיתנו זה לא להפוך בן רגע להיות צדיקים ורק אז נזכה להרגיש את היופי ואת קרבת ה'. לא. כל מה שמצופה מאיתנו זה שנעשה צעד לכיוון ה'. צעד מהמקום שלנו... ואין ספק שקשה. ממשילים את זה לחודו של מחט כי אפילו שזה קטן זה דוקר... אבל זה מעודד כי אחרי שנעשה את הצעד הזה אז פתאום אפילו שלא הגענו לשם בעצמנו ה' יקדש אותנו הרבה!

תדעי שגם כשאת לא מתחברת זה מה' 

ותורידי את זה ממך, 

תעשי מה שאת יכולה, בנחת ובשמחה מה שה' מאפשר לך

עצוב שאנחנו שופטים את עצמנו כשבכלל זה לא איך שהוא שופט אותנו!

אבל במצב הזה מה ה' רוצה? שנאשים את עצמנו שיש לנו אטימות בלב בגלל החטאים נהיה עצובים ולא נחזור בתשובה או שנקבל את זה שגם ההסתרה שבתוך הסתרה הזאת זה ניסיון מאת ה'? רק עם הכנעה והבנה שהכל מאת ה', ורק עם ביטחון בחסדיו ורחמיו וציפיה לו ולישועה (בדרגה גבוהה יותר ציפיה לישועתו) אפשר לחזור בתשובה... 

"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים"

מיושבת כמו שצריך: "אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנאמר‏ "בצר אל יורה" רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי אמר בצר אל יורה כתיב מר עוקבא ביומא דשותא לא הוה נפיק לבי דינא וכו' " (עירובין סה ע"א) ובירושלמי ברכות ב, ה דוגמאות יותר קיצוניות על אמוראים שהתקשו לכוון בתפילה.

2. יש את עול הצרות שלפני המשיח שמשבש את הדעת ובכלל יש חומריות וטומאה שרווחת בעולם שסותמות את הלב, זה לא חייב להיות העונות הפרטיות שלה.

זה נס שבכלל יש בדור הזה אנשים שנקשרים למשמעות וקדושת הימים הטובים, יום כיפור וראש השנה ושבת.

אם אדם לא מתחבר הוא צריך לעבוד על זה, ובכל מקרה לא מסתבר לומר שד' יגרום לאדם להרחק ממנו.
מסתבר שאדרבה זה מראה לאדם שהוא בבעיה, וצריך לעבוד עליה.

וגם מה הכוונה להוריד את זה ממך? קשה למשהו להתענות, אז יוריד ממנו? גם אם קשה הוא מחייב כמו מי שקל לו.

בבראשית:

וסוד "אלהי מרחוק"-- לקרב כל הנצוצין לבל ידח ממנו נדח, וזהו סוד "אלהי מרחוק" לפי התרגום אנא אלהא עתידנא לחדתא עלמא, לקרב כל חלקי נצוצי קדישין לבל ידח ממנו נדח, שלום לרחוק , וכל זה מצד עוצם "ורב חסד" להיטיב לבריותיו. והוא סוד עבדות כהן גדול גם כן לעלות כל חלקי דצח"מ אל שורשן ביחוד אחר".

זאת אומרת שדווקא לפעמים ה' מרחיק את האדם כדי שיאסוף ניצוצות מהמקום הרחוק ויביא אותם ל-ה', והכהן הגדול בעבודת יום כיפור מעלה הכל.

בסוף העוונות של האדם בעיקר מה שמרחיק את האדם. אם ד' ציווה האדם דבר הוא דורש מהאדם לעשותו, ולא משנה מצב רוח האדם וכל מיני. להגיד שד' ציווה האדם בדבר ואז גורם לו שלא יוכל לעשותו לא מסתדר.

הרמב"ן בשער הגמול מפורש כתב זאת גם, שהכל נובע מעוונות האדם, חוץ ממקרים ממש נדירים כמו העקידה.

מרחיק את האדם כדי לנסות אם הוא יתקרב.

זה שאין ל [@מבולבלת מאדדדד כוחות והרגשת חיבור עכשיו, לא אומר שהיא לא תעמוד בנסיון ותתקרב לבסוף.

צריך לעבוד על זה כמובן, אבל לפעמים ממש רוצים ולא מצליחים, מרגישים חסומים. וצריך רק להתחזק ולהאמין שה' רוצה את הרצון שלנו ושבסוף בזכות רצון אמיתי ועקשנות נגיע לזה. 

כשאמרתי "תורידי את זה ממך" התכוונתי שתוריד את הייסורי מצפון האלה שמפריעים, את ההרגשה הזאת שהיא די מדכאת של "אני לא מצליחה להתחבר" והיא  באמת רוצה זה ברור לי. מובן שלא התכוונתי שתוריד ממנה את המצוה או משהו כזה... אבל אם עבודת ה' לא מביאה לנו שמחה אז אנחנו עושים משהו לא נכון. דרך ה' היא דרך נעימה.

בהמשך כשיהיה לי זמן אחפש מקור לזה שגם זה הסתר פנים מה', אני חושבת שקראתי את זה מ"בגן האמונה" של הרב ארוש.

מש"כ על התוריד..
לגבי הלהרגיש חסומים, זה עדין נשמע לי זר ומוזר. אולי המקור מהספר שציינת יעזור לי להבין.

אכן הוא כותב כמו שאמרת, מה שכן הוא מרחיב בצורה שקל להסכים לזה,
כי הוא אומר שגן אם האדם רחוק כביכול מד' בהרגשה זה אולי בגלל חטא שעשה וצריך לכפר, אז זה די קרוב להסבר הפשוט שהריחוק זה בגלל עוונות גרידא. רק שהוא לא אומר שזה לכפר על עוון, אלא אומר שלהבין שזה רצון ד' בגלל העוון וכו'.

אז אני חוזר בי ומסכים עם מה שאמרת לפי איך שמבין אותך כעת. שהריחוק נובע מד', כדי או לכפר עוון או שאר צדקי..

תודה לך

בגן האמונה ספר ענק... יש שם ככ הרבה דברים חשובים 

בפרט בדור הזה עקבתא דמשיחא שהאמונה היא מהות הניסיון שלו (הרבה אומרים את זה אל תבקש הוכחות גם לזה

שהוא כותב במקומות אחרים:

(העתקתי כי אי אפשר לשים 2 תמונות בהודעה

הקדוש ברוך הוא עוזרו

כי זהו למעשה הכלל השני- בדרך התשובה של האדם, שידע היטב, שאי אפשר לו לעולם להתגבר על יצרו הרע, בלי עזרתו של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל: בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו. ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו.

(ויחד עם זאת-)

לפני התפילה להגיד

פעם הייתי בכותל ושמעתי מישהי אומרת לה' אני ממש לא רוצה להתפלל ואני מבואסת על .... (היא השתמשה במילים יותר חריפות)

ואז היא התחילה לבכות וניכר שהיא מאוד התחברה

אני ממש רעדתי לידה כי כנות כזו לא ראיתי

זה מחזיר אותי לדבר תורה ששמעתי פעם תשתף את ה' , במה שיש לך ,אתה לא רוצה להתפלל, תגיד לו את זה

תפילה כזו ממש מעוררת כאב והקשבה

לצפיה בסדר העבודה, להמר איזה שעיר לה' ואיזה לעזאזל, לחכות בקוצר רוח לסרט האדום שילבין, ואז לחולל בכרמים, או לחפש בנות זוג..

אבל עד אז, נראלי שככל שמבינים את התוכן של היום, עסוקים יותר בלנצל אותו כמה שאפשר, וממילא פחות מעסיקים את עצמנו במה אסור לעשות. כמו חתונה. "ביום חתונתו- זה מתן תורה" יום הכפורים שניתנו בו לוחות האחרונות (רש"י) שעטרוהו להם למלך וקיבלו עולו. (רש"י על שיר השירים)

'יום-הכיפורים בעצמותו הוא יום שהקב"ה מוחל עוונות עמו ישראל, ועל-כן אדרבא, דוקא מה שנהגו בנות ישראל לחולל ולשמוח, מובן הוא, ומדוע ישתנה היום הזה ליום שהיראה בו מרובה על השמחה? אין זה אלא מפני אורך הגלות וצרותיה הנוראות והמתמשכות. שנות הסתר-הפנים הארוכות, הן שדכדכו את הנפש וכבשו את השמחה של יום-הכיפורים. אבל לעתיד-לבוא, שיהיה בעז"ה במהרה בימינו, כשנשוב לבית-המקדש ונִגָאל גאולה שלמה, יחזור יום-הכיפורים להיות ליום טוב שאין כמוהו, כמו שהיה בימים עברו.' ( הרב זלמן מלמד https://www.yeshiva.org.il/midrash/489 )

עכשיו שאנחנו בארץ ישראל אנחנו צריכים לנסות להטות את היום ליותר שמח.

"כתוב אחד אומר עבדו את יי' בשמחה, וכתוב אחד אומר (שם ב) עבדו את יי' ביראה וגילו ברעדה, מה בין האי להאי, אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא" (זוהר במדבר)

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.