כדי שאוכל לדייק את התשובה?

אישית למדתי להתבונן בעצמי וגיליתי שכשאני לא פנויה רגשית או מנסה לעשות יותר מרק להיות איתם יש יותר הצקות.

פנויה כרגע להאריך,

אבל כן מעלה נקודה -

מה המניע להצקות?

לרוב הייתי מנסה לבדוק על מה זה יושב, ובהתאם לזה מחליטה איך להגיב.

וגם לא דומה סוג אחד של הצקות לסוג אחר, וגם זה משפיע על התגובה

אין לי מושג

שעמום אני מניחה

אבל אני לא יכולה להעסיק אותם כל רגע נתון

ולא חסרים משחקים בבית

גם כשאני מפרידה אותם, הם חוזרים במהרה זה לזרועותיו של זו, תרתי משמע

הם מציקים אחד לשני, ככה שלפחות זה הדדי😅

הגדול משגע את הקטן בכל מיני אמירות (אתה בטטה, אתה בננה, אתה טחינה וכו')

והקטן מרביץ לגדול והגדול צורח כמו שאת מתארת "דייייי" בקול כזה גבוה.

אז לפעמים זה באמת סתם

לפעמים זה משעמום

ולפעמים זו דרך שלהם ליצור קשר אחד עם השני, פשוט בצורה קצת משונה🤷‍♀️

אז אם זה לא עניין של ניצול כוח, אני משתדלת להתעלם

ואם אני בסביבה ופנויה, אני מנסה לתווך מה אפשר לעשות במקום מה שאי אפשר.

אתה מאוד רוצה לשיר שיר עם השם של אח שלך? מעולה, אבל אני מרשה רק אם אתה אומר את זה עם מילים טובות.

אתה מאוד אוהב את אח שלך ורוצה להיות קרוב אליו? נהדר, אז אני מרשה לחבק אותו אבל לא להרביץ. ואם זה לא נעים לו, אתה יכול לבוא לחבק אותי.

וגם לצד השני, אם הוא מציד לך אתה בא ואומר לי. לא דוחפים / לא צורחים וכו'

בקיצור, לפי הסדר הבא:

1. מתעלמת אם אפשרי

2. מתווכת מה מותר ומה לא

3. מתעצבנת כשנגרמת לי הסבלנות

אולי להזניח את הבית, קצת. קשה לפני ראש השנה... אבל יותר חשובה שמחת הנפש

איזה שעה יחד והחלפנו חוויות מהיום שהיה

נהניתי איתם מאוד והם החזירו לי במילות אהבה🥰

היה הרבה יותר טוב

קשה לי להיות פנויה אליהם ככה ברגיל, אבל אני מבינה שזה מאמץ שנצרך. לשם כך אני אמא שלהם הרי 🤷

אני מרגישה שקשה לי לאחוז בזה עם העייפות שאחרי יום עבודה, אבל כשאני רואה כמה זה מטיב איתם, קשה לי מהצד השני למנוע את זה מהם.

מקווה לא לשכוח את זה מהר ולחזור לשקוע בעצמי

הבכור שלי ככה. פשוט מציק סתם.. עובר ליד האחים שלו ודוחף, אם יש להם משחק ביד- הוא חוטף..

מטריף ממש ואני האמת מגיעה לצעקות מעצבים, למרות שיודעת שזה לא נכון חינוכית 😮‍💨

כלומר ברור שלא סתם, הוא מחפש יחס ותשומת לב כנראה.. בדרך שלילית. אני מנסה להחמיא המון על דברים טובים כשאפשר, להזכיר בזמנים רגועים כמה הוא גדול ויכול לעזור ולשתף.. לא מרגישה שעוזר מאוד. אבל מאמינה שזה מחלחל לטווח הרחוק

עוקבת לשמוע תשובות חכמות יותר. בינתיים שולחת חיבוק❤️❤️

אם אני פחות פנויה אני מתערבת רק בדברים הכרחיים ומבקשת בקצרה להפסיק לריב/ להציק.

לפעמים אני מאבדת סבלנות וכועסת, אבל אני מודעת לכך שאני בחוסר סבלנות ואומרת משפט אחד כועס והולכת לצד להרגע.

אין אצלי תקשורת כועסת עם הילדים יותר ממשפט אחד וגם את זה אני משתדלת שלא יקרה לעיתים קרובות.

אין אצלי עונשים והתניות, האמירות שלי עומדות בפני עצמן גם אם הילד לא מקשיב להן. אין אצלי מצבים שאני מרגישה חוסר אונים מול הילדים, אני מובילה את השיח ואת העשיה למקומות חיוביים ועל כל בעיה יוצרת דיון עד שמגיעים להבנות.

היום דיברתי וביקשתי בלי התניות ועונשים.

מסתבר שאני סמכות גם בלי זה חח

הקושי הוא להפוך את זה להרגל.

מקווה לעמוד בזה

הכוונה היא שיש מצבים שבהם נכון בתמלול רגשות התיווך סיטואציה השיח ההצעת פתרונות וכו

באמת ממש עוזרים

אני מתחברת לזה מאוד

אבל יש מצבים שילד נכנס לאיזה לופ רגשי כזה

שמרביץ..בועט מתעצבן או בוכה .וממש לא מקישיב ומשתף פעולה בשום שיח

ולהפך

אם אני רק מנסה הוא מתעצבן וצמשצאומר לי- לא רוצה לשמוע לא רוצה להקשיב

ברור שהאופציה העדיפה שלי היא פשוט לתת לו זמן ונגיד  שאני אלך לחדר אחר רגע ולאפשר לו מרחב פשוט להרגע קצת ולהאסף..

ובאמת לפעמים זה עוזר

אבל לפעמים זה לא עובד- הוא הולך אחרי

או מציק לאחרים

(ואגב הוא ילד נורמטיבי .. רק רגי ש קצת יותר ופוט קטן יחסית..בן 3+.. אבל קרה לי גם עם האחים לשו בכל מיני סיטואציות במקרה היום קרה איתו)

אז נגיד היום כשראיתי שכלום לא עוזר בשיח..

כולל להביא לו משהו לאכול כי חשדתי שאולי רעב

אז פשוט לקחתי אותו לחדר והסברתי לו שהוא יכל פה לבעוט בקיר כי לו זה לא כואב ולי הזה לא נעים שמרביצים לי. וכשהוא מרגי ש שהלב לשלו קצת רגוע יותר או כשהוא רוצה לבא ונדבר- אז מוזמן בשמחה לבא

ואגב לא כעסתי בכלל ולא התרגשתי מהסיטואציה

ועדיין

מעניין אותי לשמוע מה את עושה כשילד לא בקטע של לדבר או לשמוע או בכלל לחשוב בהגיון

כולו גוש רגש אחד גדול

אני. באמת שואלת

מעניין אותי

להציע משהו אחר.

הרעיון הוא שהכעס שלו לא מוביל אותי אלא אני מובילה אותו להרגע, יש לי מגוון דרכים ותמיד אני עושה הפסקות ביניהם לתת לו אופציה להרגע לבד או הבנה שהוא צריך להרגע עם עזרה.

קודם כל את מקסימה ומהממת שמצליחה לא להגיב בצעקות..

ניסית לא להתערב ביניהם ולתת להם להסתדר ביניהם?

ניסית לתפוס רגעים שלא מציק ואכפתי כלפיה ולהחמיא על זה? אצלי אני ממש רוא שיםור בזה עם שני הקטנים שהגדול מבינהם היה מציק לקטנה כל הזמן ופתאום נוצר מצב של זמן רק של שניהם לבד והוא שומר עליה ועוזר לה ומשתף אותה וגיליתי שכשאני מחמיאה על זה זה מתמרץ אותו להשתדל יותר.. ואם הוא פתאום מציק אני אומרת לו וואי זה לא מתאים לך אתה כזה אח טוב ואכפתי בוא נשתף אותה גם או ניתן לה גם או ...

עוד משהו שיכול לעבוד זה להציע תמריץ לשבת עם שניהם כשחוזרים מהמסגרות והעבודה ולומר להם אתם יודעים ממש אני רוצה לתת לכם היום ואם תראו לי שאתם גדולים ומשחקים יפה או מה שרלוונטי לך אני אוכל לתת לכם אם לא טז ביום אחר כשתצליחו תקבלו ואז,זה לא ענישה זה יותר תוצאה.

אצלי גם עוזר להגיד לגדול ( לא מי שבאמת הכי גדול לגדול התורן מה שנקרא) בוא תעזור לאמא תעשה לי הפתעה וכו..

ממה שעולה לי עכשיו ככה אולי בזמן שאת כאיחו עם הקטנה זה סוג של חיפוש תשומת לב של הגדול והוא לא מצליח לבקש אז מציק והיא לא מצליחה לתמלל את הרגשות אז צורחת.. אולי תנסי לתמלל להם את הרגשות והדברים הם סכה די קטנים עדין

וגם לגבי המחמאות.

לקחתי את זה לתשומת לבי והיה יותר רגוע היום ב"ה

מה שעזר אצלנו:

- להדפיס תמונות של סדר יום

-לתת משימה ספציפית- אצלי למשל הבחור שנוהג יותר להציק מאד אוהב יצירות מסובכות שמבלגנות את כל הבית.. כשיש לי אוויר אני מציעה לו ליצור חללית או משהו בסגנון

- לתת תשומת לב ממוקדת למשך כמה דקות רק לו. אם יוצא ויש כוח אחת לכמה זמן הוא גם מכין יחד איתי ארוחת ערב

- אם אפשרי אני נותנת לו לשחק במים בגיגית בתוך המקלחת (אצלי הוא קצת גדול יותר)

ועדיין, מכולם הוא צריך הכי הרבה הכוונה והשגחה וההצקות לא נעלמו חלילה

בהצלחה רבה!!!

אני מאפשרת הרבה משחק חופשי מותאם לנה שהם אוהבים

אבל כנראה זה יושב על תשומת לב ויחס בעיקר

צריכה להתחזק בזה

אני נוקטת הרבה בהפרד ומשול

חוץ מזה אין לי עצות חכמות

רק הזדהות

לא מאוד עוזר כאמור, יש להם רק אחד את השנייה מאז שהם תינוקות וזה כמעט בלתי אפשרי להפריד אותם אם שניהם בבית.

אבל תשומת לב עובדת יפה. לשניהם יחד.

יש ילד שרע לו.

ממש כמונו. אנחנו אך פעם לא סתם מקנאות, כועסות, מותשות, עצבניות או מקללות.

להכל יש שורש פנימי.

אז קודם כל לדעת שאם ילד מציק, כנראה משהו הפריע לו,

לעזור לו להבין את עצמו- כי גם הוא לרוב לא יודע

למה פתאום נכנס בו הילד הרע..

לדוגמא "אני רואה שאתה רצית מאד גם לשחק במשחק הזה"

או אני רואה שאתה ממש רוצה אותי עכשיו.

כמובן במידת הצורך גם להציב גבול, אחרי שהילד הרגיש שמכירים ומבינים אותו,לרוב הוא יתרפה יותר ויתחיל להרגע,

אפשר להגיד אני מבינה, אבל גם אם אתה רוצה משחק מאד לא מרביצים.

או אמא עכשיו חייבת לנוח ואני מבקשת לחכות עד שהשעון יצלצל.

זה כלפי הילדים, אבל יש שלב עוד קודם,

שבו מי שרע לו בפנים סביב מה שקורה זה אנחנו.

כלומר ניסיתי לישון ועכשיו שוב מעירים אותי וזה מתסכל ומעצבן מאד

להתחיל להכיל את הילד לכאורה, כשאני בעצמי מאד מוצפת זה לא רעיון טוב ולרוב גם לא יעבוד.

(ויש לציין שבאחוזים מאד גבוהים של צורך במענה לילדים

מסוגים כאלה זה יציף אותנו קודם כל)

הפתרון הוא לדעת קודם כל לזהות בתוכי

שאני עכשיו מתוסכלת, שאני כל כך עייפה ומותשת ולא מצליחה אפילו את הכמה דקות לנוח

וללמוד לעשות עבודה פנימית בתוכנו שתאפשר לנו להיות במקום נקי יותר.

לרוב יספיק שאנחנו לבד נהיה במקום מבורר והילדים ירפו מעצמם.אם לא אפשר לעבור למקום של שיח איתם שוב, ללמד גם אותם כבר מגיל צעיר

להכיר ולהבין מה כואב להם ועובר עליהם...

אני צריכה לעשות חושבים מחדש על ההתנהלות פה

נרדמתי בעמידה

תודה שכתבת

גילאים

אבל אני מנסה כמה שיותר להטרים את סדר היום שידעו מה עושים למרות שזו שגרה שחוזרת על עצמה כל יום.

וגם אני לא תמיד מצליחה לעמוד בזה בחשיבה של מבוגר אני אומרת לעצמי למה להסביר כל יום מה עושים אבל בדיוק אני מזכירה לעצמי את ההתפזרות שלהם והם חייבים בגילאים קטנים תיווך ותזכורת כמו בגן.

אז זה יותר עוזר להם להתרכז במה עושים ומתי כל דבר.

כשהם בתוך ריב וכאוס אני מנסה להפריד אותם עם משימה או להעמיד כל אחד בפינה אחרת בבית להירגע העיקר שלא יתקרבו אחד לשני וכמו שכתבת גם מענישה בדברים שלא יקבלו אם... וכאשר...  

אבל מה שכתבת באמת מתאים.

והיום אחרי בוקר קשה איתם, אני מבינה שהם חייבים להיפרד קצת.

הבת שלי שובבה מאוד, והוא נגרר אחריה. הוא לא מסוגל להגיד לא. למרות שהוא יודע שזה לא בסדר

ואני מדברת איתם על זה

אני שמה לב שגם בגן זה ככה

אז אני בהתפכחות על העניין ממש.

צריכה סיעתא דשמייא כי קשה לי נורא עם העניין הזה

באותה סירה

לאחרונה לקחתי על עצמי לתת להם יצירות של פרוייקטים ככה שהם חוזרים מהמסגרות כל אחד ממשיך בעשייה שלו בלי להתבלגן לפחות לחצי שעה שעה

ואז זמן משחק חופשי שכן חוזרים קצת להתבלגן ולריב

אבל אני גם מבינה את החשיבות של קונפליקטים כאלו בין אחים זה מאסט! כדי ללמוד להתמודד גם באופן חברתי במעגלים שהם לא בבית.

אבל זה יותר מתוחם כי אחר כך ממשיכים בשגרה של ארוחת ערב, סידור הבית ושינה. וגם יש לי זמן לנוח לפני כל המתיחות ביניהם ולהתאושש.

אני ראיתי שכשאני משתפת את הילדים שאני יותר עייפה עכשיו או עצבנית וכו', ואני אשמח אם הם יתחשבו בזה כי עלולה לצאת ממני המפלצת בזמנים כאלה, (ואם הם בעצמם לא מידי עייפים), זה ממש ממש עוזר.

אז אני מציעה שתבקשי מהם שכל יום כשאת נכנסת הביתה מהעבודה לתת לך כמה דקות של שקט שבו לא מתחילים עם מריבות ובקשות, אפשר לכוון אותם לקחת ספר לקרוא בנתיים או פאזל וכד' ואם צריך להגיד עכשיו את משחקת כמה דקות בזה ואתה כמה דקות במשהו אחר, אפילו לשים טיימר של 15 דקות שיודעים שעד שמצלצל אמא קצת נחה ולא מגיעים אליה לפתור בעיות.

הם לגמרי יכולים להבין את זה, ולהתחשב בזה, וגם ראיתי שכשאני אומרת בקול תתנו לי ספייס קצת כי אני עצבנית- זה מכוון אותי להיות יותר בשליטה.

אני חושבת שהם גם לומדים מזה דרכים להתמודדות עם קשיים ותקשורת על הקשיים כבר מגיל צעיר וזה כלי חשוב לחיים לדעת לבקש את זה כשאתה מזהה שאתה במצב עדין.

🤍

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

וממש מתאים לחנוכה!

שמנה כמו פרה ויש לי חלב כמו פרה

אבל לפחות יש לי שכל של בן אדם ונשמה של יהודי🥰

וכ"כ מרגש לשמוע שהיא מסתובבת בחופשיות בבית,את כ"כ דאגת להתפתחות המוטורית שלה....

מלא נחת מכולם

חנוכה שמח

היא לא זוחלת עדיין, כמובן, אבל מתקדמת בישיבה, נעמדת על חפצים, מנסה להגיע לכל מיני מקומות, ואפילו עמדה כמה פעמים לשניות בודדות בלי להחזיק בכלל.

ב"ה באמת נראה שהיא עולה על דרך המלך!

(עכשיו רק נותר לי לדאוג על הדיבור שלה... אבל לפחות מבחינה תקשורתית נראה שהיא ממש בטוב!)

נשמעת מתוקה אמיתית...

בעז"ה שרק תמשיך להתפתח ולהתקדם בכל התחומים!

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות

עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

פרגונים על הילד וכאלה

משמח אותם מאוד ובכל זאת לרוב לא מרגישים צורך לפרגן בחזרה

כבר למדתי לא לצפות לזה. אבל מי שכן מקבלת את זה- שתעריך, כי זה מאוד תלוי מי האוכלוסיה שאת עובדת איתה ולגמרי לא מובן מאליו

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

קודם כל מדובר בשאיבת ביציות, כרגע מפרים אותם במעבדה ככה שבעז''ה יהיה עוברים יפים ויחזירו לך..

עברתי מספר פעמים שאיבת ביציות ולא נתקלתי בתופעה כזאת

לפחות שאבו מספיק ביציות? הצליחו להפרות?

ככה אולי לא תצטרכי לעבור את זה שוב..

מקווה איתך לבשורות טובות 

לא הכי מבינה במונחים

הרופאה הסבירה לי טלפונית שחילקו את הביציות ל9 ו9 , 9 שמו עם הזרע ו9 הזריקו להם את הזרע .

האלה שלא הזריקו בכלל לא היה הפריה ביניהם ... והאלה שהזריקו 7 הופרו אבל רק 3 עוברים התפתחו בני 3 ימים והם גם ברמה די נמוכה (3) הבנתי שיש גם רמה 4 .. אני כ"כ מבואסת

אם חס וחלילה אני אצטרך לעבור את זה שוב אני לא יודעת איך באמת

אני אשמח ממש לשמוע איך זה היה אצלך

שעם הבן שלי נכנסתי טבעי וגם יחסית זריז..

וגם היה לי עוד כימי שהתפתח לבטא 1400 והתחיל לרדת .. אז איך פתאום הזרע בכלל לא מפרה את הביצית רק אם מזריקים , וגם שהזריקו יצא לא משהו

מה מצב הזרע? האיכות?

באופן כללי לגברים יש ירידה באיכות הזרע עם השנים.

לפי בדיקת זרע תוכלו לדעת אם יש ירידה וכמה יש..

איזה סיוט אוף כואב ברמות

לא יודעת מה להגיד לך אני אמנם עברתי את זה אבל לא מבינה בזה יותר מידי

ונראה שהבדיקה של לפני שנה וקצת באמת יותר טוב מהאחרונה אבל לא משמעותי ..נראה שהתנועתיות טיפה ירדה וגם המורפולוגיה (2) בעיקרון האחיות אמרו שזה תקין אז לא יודעת..