תהיי גאה בבחירות שלך, כל עוד את שמחה בהן

ואנחנו איתך

❤️❤️

אבל לא תמיד נחמדות התגובות מהסביבה 🤷‍♀️

ולפעמים אני מרגישה שבגלל הבחירות שלי אז לא לגיטימי בעיניי אנשים שאני אתלונן כשקשה לי (וקשה לא מעט פעמים)

לא אומרת את זה כלפיך אלא מסבירה את הצד השני

אתה בדרך כלל מודע להשלכות שלה, אבל לא עד הסוף. אתה לא תמיד יודע איך תתמודד. וגם אם אתה יודע, אתה לא יכול לצפות שלא יהיו תלונות... במיוחד בנושא של הבאת ילדים לעולם...

מקווה שהצלחתי להסביר

קושי לא אמור למנוע מאיתנו לפעול בעולם.

לבנות זוגיות טובה זה לפעמים קשה, להיות בהריון זה קשה, ללדת זה קשה, לגדל תינוק זה קשה, לגדל ילדים זה קשה, לעבוד יכול להיות גם קשה, התחלות חדשות הן קשות, מעבר דירה הוא קשה, ועוד ועוד ועוד...

אנחנו עושים הרבה בחירות בחיים, שכוללות גם קושי. אם היינו נמנעים מכל דבר שכולל בתוכו קושי, היינו צריכים בערך רק לשכב במיטה כל היום. ואז היה קשה נפשית...

ובכל מקרה, כשפוגשים את הקושי, מותר לשתף, מותר לפרוק, מותר להגיד שקשה לנו. זה לא אומר שהבחירה היתה שגויה.

הוא חלק ממכלול השיקולים בחיים, עלות מול תועלת.

נכונות הבחירה נמדדת במידת שביעות הרצון מהתוצאה שלהן.

מי שלא מרוצה מהחיים שלה, כדאי לה לבדוק את הבחירות שלה ולשנות אותן שיביאו לתוצאות הרצויות.

ש@בארץ אהבתי התכוונה לכך שבשקלול הכולל התועלת עולה עולה על הקושי.

וזה שאישה מלינה על קושי, לא אומר שהיא חווה כך את חייה, אלא שקשה לה לפעמים עם המחיר, אפילו כשהמכלול הוא טוב עבורה והיא שמחה בבחירותיה

טבע האדם להסתכל רוב הזמן על חצי הכוס הריקה ולהתמקד בקושי, גם אם יש הרבה טוב, ויש גם אנשים ששחרור קיטור עוזר להם להתמודד כי הם חווים דברים בעוצמות גבוהות

לפעמים מה שצריך לשנות זה את צורת הדיבור מתוך התמקדות והסתכלות על הטוב גם כשיודעים שהוא קיים (בהנחה ומאמינים ועומסים מאחורי הבחירה שלנו) ולא לשנות את הבחירות כי כך הורגלנו או כך יותר קל.

אדם שמתלונן הרבה - ימשיך להתלונן גם אם ישנה את הבחירה הרבה פעמים. זה state of mind כזה. וגם יש פעמים שלא, וודאי.

אבל זה לא בגלל טבע האדם, אלא בגלל שהרבה אנשים לא מרוצים מחייהם ותולים את אי שביעות הרצון שלהם בכל דבר אחר מלבד הבחירות שלהם.

עם האמירה שאנשים לא תמיד מבינים שהקושי שהם חווים הרבה פעמים נובע מבחירות שלהם בחיים. וכשהם מתלוננים, זה מתוך 'מסכנות' כזו או מתוך האשמה.

ההבנה שהקושי הוא חלק המחירים של בחירות שאנחנו עצמנו בחרנו, יכול לעזור לנו להתמודד עם זה נכון יותר.

או על ידי בחירות אחרות (כשיש אפשרות לשנות. לא תמיד זה אפשרי בדיעבד).

או על ידי הבנה שבחרנו בזה בגלל סיבות אחרות שגוברות על הקושי, ומתוך כך מקבלים יותר כוחות להתמודד עם הקושי, כשמבינים את היתרונות שקיימים בבחירות שבחרנו.

לא תמיד נובעת מבחירות בחיים. 

מאחר וחלק מהדברים שגורמים לחוסר שביעות, הם לא בחירה.

החיים הם לא תכנית כבקשתינו הרי, קורים הרבה דברים שלא בחרנו בהם, בתוך חיים מלאי בחירה

הבחירה היחידה שיש לנו שליטה עליה היא ההסתכלות והפרשנות שלנו רוב הפעמים

אבל נראה לי ש@oo כותבת על הדברים שבהם יש לנו בחירה, ובכל זאת אנשים לא תמיד מבינים שהקושי הוא השלכות של הבחירות שלהם.

אבל אני מסכימה איתך שהמקום היחיד בו יש לנו באמת בחירה מלאה הוא בהסתכלות והפרשנות שלנו.

ובכל מקרה, גם אם אפשר לשנות את הקושי על ידי בחירות אחרות (שאולי אנחנו לא רוצים מסיבות אחרות), גם אם אפשר לשנות את ההסתכלות, לפעמים מותר פשוט להיות במקום ה'מתלונן', לפרוק את הקושי, לבכות עליו, זו גם חלק מההתמודדות וחלק מהחיים (לפעמים דווקא לשמור את הקושי בבטן בלי לפרוק יגרום ליותר תסכול שיצא בדרכים אחרות).

נכון שזה הרבה מבט ופרשנות, אבל גם מודעות, למידה מטעויות ועשיה נכונה.

ואני בעד  לשאוף לכך. ממש.

אבל כל אחד/ אחת נכנס לאתגרי החיים מתוך נקודת מוצא מסוימת, שמשתנה מאדם לאדם כמובן

בהתאם לנסיבות חייו והדברים שהוא הושפע/ מושפע מהם

האמונה היא לא זהה ובאה לידי ביטוי אותו דבר אצל כולם

וגם האמונה בכוחות שלנו לא זהה אצל כולם

כאמור, כל אחד והעולם הפנימי שלו

הלוואי וכולם היו במקום הזה

כי התמזל מזלם לקבל דוגמא אישית כזו מקטנות, לקבל מסרים כאלה מההורים והסביבה באופן בלתי פוסק ולהתעצב כך. ויש כאלה שנולדים לסביבה הפוכה. חלק מתבניות החשיבה שלנו הן אולי אפילו מולדות.

לא שהמוח אינו גמיש, אבל נקודת המוצא יכולה להיות שונה מאוד ולדרוש מאחד אפס מאמץ כדי להגיע לשמחה ומאחר מאמץ גדול וארוך טווח, כשנדרשת דחיפה / עזרה ולמצער חשיפה לאפשרות אחרת

כמו שיש אנשים שיש להם שמיעה מוזיקלית מולדת ויש כאלה שלא זכו. כנראה אם הם יתאמנו הרבה וישקיעו מאמצים עם הדרכה מתאימה הם יוכלו להשתפר, אבל אי אפשר לפטור את המאמץ הזה בלא כלום.

הגיעו לבד אליה.

זה לא רע להתאמץ בחיים כדי להשיג דברים, זה עושה טוב לנפש.

אדם כזה יתלונן על כל תנאי חיים שהם.

וזה באמת לא נחמד לשמוע תלונות כל הזמן מצד האנשים האלה...

שזה נכון.

זה עניין של הסתכלות על העולם

מי שמכיר אותי, יודע שאני אדם שמאוד לוקח אחריות, מבינה שלבחירות יש מחיר וכו'.

ועדיין אני מתלוננת לפעמים. אולי תלונה זו לא המילה הנכונה, אבל קשה לי לפעמים, ואני אומרת את זה. ולפעמים גם מתוסכלת מהמצב, גם אם אני זו שבחרתי להיות זו.

ואחרי שאני אתלונן, אני גם אקום ואעשה מה שאני יכולה כדי לשפר. אבל זה לא סותר.

אצלנו בבית קוראים לזה הזכות להתעצבן

מותר להתלונן ולהתבאס על המצב, ולשהות בזה גם. לא חייב כל הזמן להיות שמחים ומאושרים.

נכון, אני מאוד מאמינה גם בתיקון, ובהסתכלות קדימה. אבל שומרת לעצמי את הזכות להתלונן על סיטואציה, ובאותה נשימה דם לדעת שאני אחראית לזה.

פה דברתי על הרבה תלונות. אדם שמתלונן באופן יומיומי, קשה להאמין שהוא מרוצה מחייו או לוקח עליהם אחריות.

אבל זה לאו דווקא לקחת אחריות על בחירות הילודה, אלא לקחת אחריות על ההתמודדות שלהם עם הנתונים הקיימים בחייהם.

לצורך הדוגמה - אדם כזה תמיד יתלונן על הוריו. אם הם היו אדישים כלפיו בילדותו הוא יתלונן שבגלל זה קשה לו לסמוך על אחרים. אם הם היו מפנקים מדי הוא יתלונן שבגלל זה קשה לו להחזיק מעמד בעבודה קשוחה. וזאת במקום לקחת אחריות על עצמו, וללמד את עצמי איך לסמוך על אחרים או איך להחזיק מעמד בעבודה.

זה פשוט מן אופי כזה...

ויכול להיות גם אופי של תלונות שנובע בסך הכול מרצון לתשומת לב... גם אם החיים של אותו אדם טובים והוא אוהב אותם, הוא יתלונן עליהם בעיני אחרים כי כך הוא מרגיש שמקשיבים לו ושמים לב אליו...

לגבי תשומת לב, אני רוצה לחשוב שאנשים מבוגרים לא עושים דברים כאלה כדאי לקבל תשומת לב.

של בחירה נמדדת לפי מידת שביעות הרצון מהתוצאה.

לפעמים בחירה נכונה לא תהיה זו שתהיה הכי נעימה, ואז העבודה שלנו היא הרבה על נקודת המבט והקבלה.

זה גם מה שכתבתי בהודעה השניה לפני שראיתי את הודעתך.

אם אדם מרגיש שרע לו כל הזמן ורק מתלונן ברור שזה לא טוב. הוא בפער גדול יותר מדי.

אם גם מתלוננים וגם מודים ועובדים על צמצום הפער - זה מצב אחר. 

הוא זה שצריך להתעכב עליו, וזה גם מה שדנו עליו בהודעות אחרות וזה העניין של המבט והקבלה.

יש רצונות וכוחות שונים באדם, וכדי להיות שבע רצון מעצמו ומחייו אדם יכול להחליט לפעול לפי רצון עליון שלו, אף על פי שהכוחות והרצונות הנמוכים שלו לא יהיו שבעי רצון. ואז יש עבודה לקרב אותם אל הרצון הגבוה יותר, אבל זה לא קורה אוטומטית. צריך לשקול עם איזה פער אנחנו יכולים להתמודד, ולא להעמיס יותר מדי, אבל לא נכון להימנע מכל פער. 

אני לא בוחרת בקושי

אני בוחרת בטוב שיש בילד, באור, באהבה ובשמחה שהוא מכניס הביתה.

על הדרך, יש גם קושי. אני יודעת.

גם כשעובדים בעבודה שאוהבים יכול להיות קושי וגם כשמתחתנים עם בן זוג שאוהבים יש קשיים.

גם אז לא לגיטימי להגיד שקשה לפעמים?

אבל אם אומרים הרבה שקשה זה מעלה תהייה למה להמשיך וללדת.

כמו בעבודה אם מישהו מתלונן הרבה על קושי הוא לא ירצה להוסיף לעצמו עבודה נוספת ואם הוא מוסיף זה פחות מובן.

בעיניי הסתכלות תמיד צריכה להיות רחבה על מכלול הדברים ולא להסתכל רק על צד אחד. אפשר להתמקד בשמחה, אבל עדין הבחירה היא בכל החבילה ולא רק בשמחה.

כותבים בפורום כשעולה צורך.

לכתוב על כמה טוב וכיף לי זה פחות מצוי פה בדרך כלל (למרות שדווקא בפורום פה יש מידי פעם שרשורים של פניני ילדים, שמשמחים את כולנו..).

אם אני רואה בפורום שמישהי כותבת פעם בשבועיים על קושי עם הילדים, ואלו כל ההודעות שלה בפורום (סתם נתתי דוגמא, לא מדברת על אף אחד ספציפית בפורום) - זה יכול להרגיש לי כאילו כל החוויה שלה היא של קושי, כי אני פוגשת אותה דרך המקום הזה. אבל זה לא מעיד כלום על כל מה שקורה בשבועיים שהיא לא משתפת אותנו ודווקא שמח וטוב לה.

גם אם לנו זה מרגיש 'הרבה', זה עדיין יכול להיות ממש מיעוט ביחד לשאר החיים שלא נמצאים פה בפורום...

רק שבזמנים האלו של הקושי, והצורך לפרוק, רוצים לקבל חיבוק ותמיכה, ולא שיגידו לנו לקחת אחריות על הבחירות שלנו שהובילו לקושי...

לא דברתי על פה, דברתי על המציאות.

אני מכירה ממש הרבה נשים שמתלוננות בלי סוף ויולדות הרבה, ככה שהתופעה הזו מוכרת לי.

אמנם אף פעם לא אמרתי לאף אחת משהו על התלונות שלה אבל זה בהחלט מפליא אותי.

לכן שעלתה הסיטואציה שאנשים (חסרי טקט) מביעים תמיהה, הבאתי את ההסתכלות שלי.

מסויימות ללא לגיטימיות

אני חושבת שתמיד יש לגיטימציה להתלונן!!❤️

וזה בכלל לא קשור לבחירה שלנו 

וברור שמותר לך להתלונן כשקשה, גם אם בחרת בזה.

אולי הייתי אומרת לפרוק או לשתף, ולא להתלונן. כי 'תלונה' נשמע לי קצת כאילו 'מישהו פה לא בסדר בזה שקשה לי'.

אבל לי זה נשמע שאת לא באמת מתלוננת, את שמחה ומודה לה' על הילדים, ועדיין קשה לך איתם לפעמים, ואת משתפת.

כמו שכולנו לפעמים קשה עם הזוגיות, וגם עם הילדים, וגם בהריונות, ועדיין אנחנו שמחות בבחירות שלנו. ומותר לפרוק גם על קושי, גם אם אני בחרתי במה שהביא לי את הקושי. עדיין יש פה משהו שצריך להתמודד איתו, גם אם אני לא מתחרטת על הבחירה שלי.

וכיף להיחשף לדרך חיים של אחרים שנובעת מכוח, עוצמה ומודעות.

אני אישית מרגישה שבן ה2.5 שלי תינוק פצפון שרק השניה נולד, לא ברור לי איך אפשר לחשוב על עוד, אבל זה כל היופי, לקרוא את עצמי זה לא מעניין.

לצערי מכירה מישהי קרובה שיולדת צפופים כל שנה אבל זה נובע מעמדה מוחלשת מאוד וזה כואב,

אז כיף בשביל האיזון לראות שאפשר גם אחרת וזאת יכולה להיות דרך חיים מיטיבה שנובעת מבחירה חופשית.

וסליחה @כבת שבעים על הנצלוש שנוצר כאן.

@אמא לאוצר❤

@בארץ אהבתי

@שריקה

ועדיין, זכותך המלאה להוציא קיטור

כל אחת ומה שהיא בוחרת

ולקול של כולן יש מקום

אני בטוחה שאת גם שמחה בבחירות שלך

ואני בכל אופן נהנית לקרוא ולהתבשר בכל הריון שלך

כי זה ככ שונה ממני, שיש לי רק ללמוד מההתמודדות, גם אם לא אבחר בה בעצמי

כלומר - שאוטוטו עד עומדת להיות אם לארבעה

אבל בע"ה מהר מאוד תצטרכי לשנות את השם, אלופה שכמותך

מדהימה שאת,

מלכה, באמת

ילדתי יחד איתך

מרגישה שעדיין משתקמת פיזית ונפשית מההריון

ולגמרי משתוממת ומעריצה לראות אותך מהצד בהריון!

אל תעזבי אותנו

(בלי קשר שמבחינתי את pe לקצת, כלומר מדברת בשם קצת אנשים, אולי אפילו רק בשם עצמך)

ואם זה משמח ומכבד אותו, אז זה כיבוד הורים.

אני מכירה שנותנים לאבא/ סבא להיות סנדק, ולא דווקא לרב.

אצלנו זה מקובל שקודם כל מכבדים את הסבים ואחכ נותנים לאנשים מבחוץ.. 

וכל הכבוד לך.

בבנים הבאים אפשר לתת למישהו אחר. והאבא לא יפגע כי כבר נתתם לו את הכבוד. 

אז זה מה שעשינו.

תשמחו שכיבדתם את אבא ותכוונו לנקודות הטובות שבו.

וזה לא נשמע לי משהו בעייתי.

זה לא איזה אדם רשע חלילה.

עדיף מלקחת "רב" "צדיק" ולגלות אחרי כמה שנים שהוא רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב...

(קרה אצלי במשפחה)

הכיבוד הורים והשלום במשפחה יותר חשוב מכל מיני חשבונות רוחניים שאין לנו השגה בהם. ולא צריך לעשות סולם של "כמה שיותר צדיק" למי יהיה סנדק.

כמובן יש מעלה בסנדק צדיק ואני לא מזלזלת בזה בכלל, אבל גם יש מעלה לכבוד במשפחה...

שמזמינים אותו להיות סנדק הוא מוכן רק אם האבא כבר היה (בברית הקודמת של האח).

קודם על מעל הכל- כיבוד הורים!

ומי שמרים גבה, שירים עוד אחת.

משפחה קודמת

ואין כמו כיבוד הורים, ועוד לאבא שאוהב ועוזר ככה!

על אדם שתומך בך כלכלית שהוא קמצן?

קמצנים לא מוציאים כסף שהם לא חייבים.. אולי יש לו פשוט סדרי עדיפויות שונים ממך?

לא הייתי מתחילה לשפוט את מידת צדיקותו של אדם שאני בבירור לא מעריכה אותו כפי שמגיע לו... 

כאן הרבה פרטים

מעריכה אותו מאוד

תהיי בטוחה

אחרת לא היינו מבקשים ממנו להיות סנדק למרות שכולם הרימו גבה

והוא אמר לי שאם יש אבא בחיים הוא קודם.

עשית מצוות כיבוד הורים והילד יושפע מזה. 

וישאלו שאלות.

אנחנו נתנו לרב ושאלו למה לא נתנו למישהו אחר?

עשיתם מעשה נכון, כיבוד הורים.

אנחנו נתנו לרב ובבריתות הבאות לסבים ולדעתי זה פגע בסבים אפילו שלא אמרו. קודם לתת את הכבוד למי שמגיע ואחר כך לרבנים..

נתנו מצד כיבוד הורים והזכות הזאת בעז"ה תעמוד לילדים שלנו שיגדלו להיות טובים, יר"ש ומוצלחים

לא חושבת שנכון לפגוע באבא בשביל לתת לרב.

מה שכן, אומרים שעדיף שכל ברית יהיה סנדק שונה אז בשני הראשונים נתנו לאבות ובבאים כבר בחרנו את מי שהתאים לנו

ובכל מקרה, זה דבר שכבר נעשה אז זה מה שהכי טוב לילד שלך

מרגע הלידה נולד גם מצפון שכל הזמן מחפש מה עשינו ולמה זה לא היה טוב. אל תתני לו מקום והוא יילך.

בע"ה שתזכו עוד לכבד את אבא שלך לאורך הרבה שנים טובות ומתוקות.

עשיתם מצויין ולא צריך בכלל להתחרט גם אם הייתם מתייעצים ככל הנראה רוב המשיבים היו עונים לכם לתת לאבא שלך להיות סנדק. ועוד שהוא שומר מצוות ועוזר לכם! בכלל אין שאלה.

דבר נוסף, לא יודעת אם זה תינוק ראשון או לא, רוצה לומר לך שתמיד יהיו לאנשים הערות, לגבי גידול ילדים ובפרט תינוקות אז בכלל, יגידו לך שהוא רעב, קר לו, חם לו, הוא עייף, צריך לתת לו לבכות, צריך להניק אותו, צריך לתת לו בקבוק, את מחזיקה אותו יותר מדי או פחות מדי, וכן הלאה וכן הלאה. כדאי לסגל לעצמך את ההרגל להעביר את זה בלי להתעמק מדי או לקחת ללב. להכין לעצמך איזו תשובה קבועה, אפילו לומר לכל אחד כזה רעיון טוב תודה רבה, ופשוט להמשיך בשלך...

מזל טוב! 

בע"ה

כי תגדלו אותו ותחנכו אותו כך

ותתפללו עליו על כך

וזהו.

וזכיתם לכבד הורים. אשריכם.

אבל הייתי במקס סטוק והיה תחפושות 3 ב100 אז קניתי

אם יעזור למישהי אז שתדעו שכבר הגיעו תחפושות

ולמרות שקניתי, כנראה שעד ערב לפני אני עוד אהיה בהשלמות לתחפושות 🤦‍♀️

איזה כיף שקנית 👏

אני הייתי היום באיזה חנות סטוק והופתעתי שעדיין אין תחפושות,

ומצד שני הייתי במאפייה ומאוד התפלאתי שהיו אוזני המן 😅 

הבן שלי אקנה לו במקס כנראה

למשלוחי מנות אקנה השנה כנראה אז לא לחוץ

ופסח נושף לי בעורף🥴 אז התחלתי במוצש לתכנן מה מי מו

השרשור הזה כנראה לא בשבילך 😉

סתם, כל הכבוד וכיף שהזמנת לילדה.

הבת שלי עדיין לא יודעת למה היא רוצה להתחפש 😵‍💫

אולי אקפוץ למקס

תודה!

לק"י

מה הם רוצים.

הכל תמיד מתקתק

הפעם משום מה אני מרחפת קצת

אולי נקרא לזה - שחררתי?

תחפושת כל שנה עשינו משהו משפחתי, עם הקשר למשלוח מנות

התארגנות לתחפושת חצי שנה מראש

הפעם הבן שלי החליט איזה תחפושת בא לו, וזו תחפושת סופר פשוטה

אחת שקונים מוכן בחנות ליד הבית

משלוח מנות מתכננת על משהו קטן שאקשר להשקעה חום ואהבה עם גיפט קארד

וזהו.

טו בשבט למי שאוהבת לפנק את הצוות החינוכי שעושה עבודה מטורפת - אפשר מארז יוגורט עם גרנולה או מגש פירות

פסח?

עזבי. נוח לי עם ראש חודש שבט.

חזרתי לרחף.

ב20 שקל בלבד.

(ראיתי פריטים ממש בודדים ב49-69. רוב כמעט מוחלט של החנות ב20. משלוח חינם מ149 ש"ח)

האתר מעט איטי כנראה יש עומס. אבל תקשיבו, מצאתי מלא דברים שווים ושילמתי 219 ש"ח

באתר היה מלאי גדול, אני מקווה שבאמת יהיה את כל מה שהזמנתי ולא פתאום יהיו פערים...

לק"י

אבל היא אמרה שזה היום.

אני אסתכל באתר. האמת לא בטוחה שאני צריכה...

כן נתקלתי כמה פעמים בבגדי בייבי שהיו פצפונים.

לילדה בת 5 לקחתי מידה 6 (והיא קטנטונת)

אבל אין הרבה מידות באתר. מכל בגד מידה 1

וזה נדיר שאני מוצאת 2 מאותה מידה.... לכן כ"כ התלהבתי

אבל עשיתי קניה מטורפת😆

שרפתי על זה את כל הבוקר... כי הוא מחק לי את הסל באמצע ולקח לו שעותתתת...

אבל השארתי שם קרוב ל600₪ על 32 פריטים שווייםםםם

(הזמנתי לילדים שלי וגם לבת של אחי.

שמלות שבת וחול, פוטרים, טייצים..)

רגעעעע

נמאס לי מהלחץ הנוראי ביום לפני

אבל הם תמיד משנים מלא פעמים את ההחלטה למה להתחפש..

איך מתמודדים עם זה.. ?

תוהה אם לפתוח שרשור נפרד על זה חחח

ותודה קופצת רגע את אלופה!!! ד@קופצת רגע

או - אני קונה 2 תחפושות כל שנה כדי שיגוונו כי יש פורים בביהס וגם בבית וזה גם משחק בשבילם לאחרכך

לבנים חרבות/ אקדחים

לבנות כתר, שרביט, תכשיטים, נעליים מגונדרות.

יש לי את אביזרים האלו בבית תמיד.

מה שנשאר זה להחליט האם הבן הוא חייל/ שוטר/ אביר

ולבת מה שם הנסיכה.

אם מתחרטים תמיד אפשר לשלוף משהו

אולי זה שיבוש חד פעמי.

2 הריונות

הכל יכול להיות

הייתי בודקת ובכל מקרה הולכת לרופאה

לא יודעת אם להגיד הלוואי -

אבל שיהיה הכל בטוב ולטובה.

תור קרוב לרופאה כאן זה מינימום לעוד ארבעה חודשים

אולי יהיה להם איך לעזור.

תודה לך! 

בכל אופן, רופאת נשים היא הכתובת.
אם זה הריון, הדם ייעלם כלא היה לפתע

התייעצתי עם הרוםאת משפחה כי באמת התור לרופא נשים היה עוד כמה חודשים.

אמרה שלפעמים זה יכול לקרות חד פעמי. מושפע מלחץ/ועם היית חולה... באמת לא חזר לי והיה לפני כמה שנים טובות

כי אני לא הייתי חושבת שחשוב להבדק משיבוש חד פעמי.

ומעניין באמת אם היה לך עוד משהו.

לי זה מרגיש תחושות של מחזור רגיל...

זה קרה לי פעמיים שהייתי בטוחה שקיבלתי כי היה דימום רציני בסוף הריון תקין ברוך ה'

אך גם היה פעם אחת לא תקין

בשורות טובות!!!

אם עדיין לא נאסרתם כדי שלא תאסרו מהבדיקה

לא חושבת שכדאי להיאסר מזה,

ובטח לא לעבור סתם את הבדיקה.

 לא מאמינה שכזו כמות מפצע.

אני חושבת שכן אבדק בגלל כל מה שאמרו כאן שזה ממש לכאן או לכאן - והבוקר אני מרגישה כבדות בתוך האגן ובכיוון הגב, אני לא בטוחה שאלה התחושות שלי במחזור רגיל, משהו פה מוזר לי בקיצור.

צריכים לחזור אליי מקופת חולים.

אתן יודעות אם למרכז בריאות האישה צריך הפנייה?

השרשה והשני הפלה מוקדמת.

אצלי זה הסתדר כי הראשון גם הקדים ביום יומיים והיה חלש מהרגיל והשני היה דימום כבד מאוד.

אבל לא הייתה דרך לדעת בוודאות כי לא היה כבר כלום ברחם עד שהגעתי אליו (באותו יום הדימום הפסיק)

מיד אחר כך נכנסתי להריון ב"ה.

זה לא קורה בפעם אחת. זה יכול גם לקחת מעל שנה למצוא את המינון והסוגים המתאימים

אבל אני מפחדת להתמכר.

ציפרלקס פחדתי לקחת בלי השגחה של פסיכיאטר כי זה כדור שמגביר קודם חרדה לפני שהוא מרגיע אותה.

ואני מרגישה שאני נמצאת במקום שאם החרדה תתגבר אני לא אהיה מסוגלת להחזיק את החיים יותר.

אני כבר בקצה.

ציפרלקס לא גרם לי לשום תופעות לואי אם זה מעןדד.

אם זה מגביר לוקחים לוריואן בימים הראשונים. לא מתמכרים מזמן קצוב. תבקשי הדרכה מדוייקת כמה מותר

אתקשר היום

בבוקר הפחדים נעלמים לי ואני כאילו בן אדם אחר.

זה הזיה.

בלילה, בחושך הכל נראה מפחיד יותר.

לפעמים צריך פשוט להניח את המחשבות בצד, ולומר לעצמך שמחר בבוקר נטפל בזה..

אני בחרדה. פשוטו כמשמעו.

לפעמים מתפתחת להתקף ממש.

זה קורה בלילות כי קרו לי דברים בלילות ותמיד בלילות אני לבד. אין לי עם מי להתייעץ.

ומשם הפחד שלי.

זה פחד מהפחד שארגיש כשיקרה משהו בלילה ואני לבד וחסרת אונים (שוב, מבוסס על מקרים שקרו. חלקם קרו כמה פעמים)

בעלי נסיך ככל שיהיה במהלך היום- בלילה אין אותו בכלל.

הוא רוצה. לא מצליח. וגם אם מצליח כבר טיפלתי באירוע (וטיפלתי אני מתכוונת להתקשרתי לאונליין/ הזמנתי אמבולנס באחת הפעמים/ ניקיתי הקאות שחזרו על עצמם/ וכן על זו הדרך)

יש את ערן ועוד עמותות.

וכן, גם הפחד מהפחד מגביר חרדה.

תנסי לקבל את החרדה. ואפשר לומר לעצמך, או לבקש מהבעל שיאמר לך שזה גל, וזה יחלוף. (אלא אם הדבר מלחיץ יותר, וכדאי לחשוב על משפטים אחרים שמרגיעים בזמני חרדה גדולים)

בריאות ושמחה.

זה לא שאין התמודדות אבל היא ברמה אחרת לגמרי

ממליצה לך ממש להתגבר וכן לקחת

אם יהיו הרבה תופעות לואי אפשר להחליף

חבל על כל יום סבל

חיבוקים

מי שרוצה תיוג בשרשור הבא או שנוריד אותה מהרשימה מוזמנת לכתוב לניק הזה

@לפניו ברננה! 

@שמש בשמיים 

@מצפה88 

@חשבתי שאני חזקה 

@מכחול 

@התלבטות טובה 

@בוקר אור 

@בארץ אהבתי 

@ואילו פינו 

@מישי 22 

@התייעצות הריון 

@השם שלי 

@שומשומונית 

@כבת שבעים 

@תודה לה'' 

@עוד מעט פסח 

@חולמת להצליח 

@פצלשהריון 

@אוהבת את השבת 

@אמ פי 5 

@שמ"פ 

@רקאני 

להתפלל הלל, לנוח, ולסדר קצת את הבית

או כדי להניק ולהתכרבל, מה שהפיצי יחליט בשבילי

ובעיקר כדי לא לגלות ששרפתי את הבוקר

גם התפללתי וגם נחתי והנקתי וגם עשינו אמבטיה לקטנצ'יק. 

פתחתי חזרה רק ברבע לאחת פשוט כי נסחפתי בהתמכרות השניה שלי והתחלתי פאזל של 1000 חלקים (שזאת התמכרות הרבה יותר כיפית ממסך והרבה פחות מזיקה, פשוט לא כל כך נגישה בבית עם ילדים קטנים לכן היא השניה ולא הראשונה) לסדר את הבית לא הגעתי הבוקר 😅 אבל לפחות זה לא כי הייתי על המחשב שלוש שעות!

אני ממש אוהבת, אבל אפילו לא מתחילה.

איפה את שומרת את הפאזל עד שאת מסיימת?

ומה את עושה איתו אחר כך?

הרכבתי בחופשת לידה הקודמת, על השולחן מתחת לשעוונית וכל פעם כיסיתי בשעוונית כשהגדול חזר הביתה. והרכבתי בתחילת ההריון הזה בתוך ארגזים, פאזל של 100 חלקים, כל רבע בארגז אחר (ארגזים שטוחים כאלה של ירקות), זה היה כשהייתי ממש חייבת את זה לנפש שלי...

עכשיו מרכיבה על שולחן בחדר לימוד/ עבודה שבעיקרון הילדים לא אמורים להיכנס אליו, מרכיבה רק בשעות שהם לא נמצאים, הם כן נכנסו וראו את הפאזל על השולחן, מקווה שהוא ישרוד.

ואחר כך אני מפרקת להרכבה חוזרת, ככה הייתי עושה פעם כשהיה לי זמן ובאמת הייתי מרכיבה שוב ושוב, עכשיו אולי אני אדביק ואמסגר כי אני לא רואה מתי אני אגיע להרכיב אותו עוד פעם.

מחשב רק ללימודים

איזה כיף שככה לקחתם מלא זמנים להתנתק! 

@התלבטות טובה 

@שמ"פ 

@השם שלי 

@פצלשהריון 

@רקאני 

@תוהה לעצמי 

@התייעצות הריון 

@לפניו ברננה! 

מתרחשת כאשר יש גרעון קלורי

זה לא קשור ישירות לפחמימות/ סוכר/ ספורט

שבועיים זה זמן קצר ביותר לתהליך כזה

גם אם מגיעים לגרעון קלורי

התהליך צריך להיות שינוי באורח החיים

הסתכלות אחרת על אוכל

ויצירת גרעון קלורי

לאורך זמן ובעצם לתמיד

גם כדי לרדת וגם כדי להישאר במשקל הנמוך

לדעתי.

(ואני לא חושבת שצריך כ''כ לסבול) 

צריך לאוכל בצורה מאוזנת ולא להוריד בבת אחת.

שבועיים וחצי זה ממש מעט זמן לראות תוצאות

חודש וחצי לפחות..

ולקחת בחשבון שווסת, מניעה הורמונלית,  בלוטת התריס, יכולים להשפיע.. 

וגם - במה החלפת את הפחמימות ומה את שותה

כמה את ישנה

מניעה הורמונלית

ובעיקר עניין של זמן והתמדה

אני אוכלת ירקות, (2-3 פירות) , חלבי, בשרי, דגים,

כוסמת, עדשים, חומוס.... ב''ה יש שפע טעים וטוב ואני לא מרעיבה את עצמי בכלל.

וכן, לפעמים ארוחת ערב ב22:00 בלילה 🤨 בעיה רצינית? 

צריך גם להתייחס ולבדוק עניין של חילוף חומרים

ואם אין משהו הורמנלי שמפריע לירידה...

ולא חייב בכלל להמנע מפחמימות... יש פחמימות מורכבות.. המח צריך אנרגיה

אלופההה

אל תתייאשי