מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּ"תְּחִיַּת הַמֵּתִים",
וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּ"בִּרְכַּת הַשָּׁנִים",
וְהַבְדָּלָה בְּ"חוֹנֵן הַדַּעַת";
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּ"הוֹדָאָה".
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הבבלי אומר בדעת חכמים: "הבדלה בחונן הדעת מ"ט א"ר יוסף מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה". הירושלמי אומר בדעת חכמים: "אם אין דעה הבדלה מניין".
המאירי מסביר את המחלוקת לגבי מיקומו של 'אתה חוננתנו': "ר' עקיבא סבור שאין להבדלה שום שייכות עם ברכת הדעת שיהיו כוללים אותה עמה, ולרבנן הואיל והיא ברכת חכמה ר"ל שכחמתו של אדם היא שמביאתו להפריש להבחין ביניהם קבועה בברכת חכמה, ר' אליעזר אומר בהודאה במקום הודאת הנסים שאנו צריכים להודות על שנתן לנו את השבת".
נראה להגיד שלפי רבי עקיבא שכדי להפריש בין שבת לששת ימי המעשה, צריך לנתק אותם אחד מהשני, וזה כמו מלאכת קורע שביסודו הוא מקלקל אלא אם כן זה על מנת לתפור ולתקן (משנה שבת ז, ב). לכן ביום הבריאה השני לא נאמר 'כי טוב': "רבי חנינא אומר: שבו נבראת מחלוקת, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים." (בראשית רבה ד, ו). זאת אומרת שהבדלה אין בו חכמה, אלא ניתוק ופירוד. ברור שהבדלת שבת מששת ימי המעשה יש בו צורך מועיל עליון, אבל הדרך שבה שבת נפרדת מששת ימי המעשה זה על ידי ניתוק וקריעה.
מה יסוד המחלוקת בינו לבין חכמים?
חכמים סוברים ששבת היא בריאה בפני עצמה. יש כמה דרכים במדרש להסביר את זה. אחד מהם: "רבנן אמרי: משל למלך שעשו לו טבעת, מה היתה חסירה? חותם. כך מה היה העולם חסר? שבת." (בראשית רבה י, ט) זאת אומרת ששבת היא החותם הרוחני של ששת ימי המעשה. הטבעת, שזה סמל לששת ימי המעשה, עומדת כתכשיט יפה בפני עצמו. על הבריאה של ששת ימי המעשה נאמר 'טוב מאוד'. שבת היא בריאה בפני עצמה, שמוסיפה חותם רוחני לכל התכשיט של ששת ימי המעשה. מכיוון ששבת היא כמו חותם לתכשיט, אז ה' מבדיל ביניהם בחכמה ובתבונה, בין קודש לחול. ה' מבדיל ביניהם כדי ליצור חציצה בין קודש לחול, ואז חוזר ומחברם כחותם רוחני לתכשיט, לכן זה הבדלה על מנת לתקן ליצור תכשיט ויצירה אחדותית אחת.
רבי עקיבא רואה את שבת בצורה בסיסית כמחוברת לגמרי לששת ימי המעשה. הוא חולק על זה העיקרון ש-ה' שובת בשבת וכל הסיבה שיש קדושה בשבת כי "אף זו שרצה הקב"ה לכבדה" (כמבואר בבראשית רבה יא, ד). לכן לשיטתו כדי שיחול קדושה על השבת צריך לקרוע אותו מששת ימי המעשה, כדי שיחול בו קדושה ואין בזה חכמה ובינה בהבדלה, אלא פשוט פירוד.