לא יודעת כמה שנים את אמא, אבל יש איזה טוויסט שחייבים לעשות ואף אחד לא מכין לזה.
כשאומרים את המילה "חג" עפים לך דברים בראש מכל עבר. אוכל מושקע, קינוחים, בגדים יפים, עיצובים, תפילות, קדושה, ילדים מהממים שמצטלמים, כרטיסי ברכה מהודרים, אולי גם סט מתנה מושקע להורים...
ואז באה המציאות, ואין באמת זמן לבשל כשיש עבודה וקטנטנים ברקע. ואין זמן לעצב שולחן כשיש תינוק שסובל מגזים. והילדים לא בדיוק עומדים לתמונה. האמת שבדיוק אחת בכתה שהתפרק לה הקוקו ואת השניה גילית מתגרדת ועכשיו מסרק סמיך לכולם ויאללה בלגן.
והדלקת נרות, כולם רגועים. הקטנים כבר מחקים בחוץ עם שרית הפתעה לבי"ח. האוכל על הפלטה, הסלטים מוכנים. סוף סוף משהו מסתדר.
את באה לשים את התינוק בעגלה ולצאת.. אויש ישנחו קקי.
לא נורא, שניה את מחליפה טיטול, ובא אלייך ילד בוכה שקיבל מכה. פלסטר נשיקה החוצה. נזכרת במשהו בשניה האחרונה. מזל שנזכרת.
יוצאים. אופס חצי תפילה הסתיימה. איפה הפיוטים אחות לנו קטנה... לא נורא. ילדים נזרום.
אמא משעמם לי/ הוא לקח לי.. טוב נזרום לגן שעשועים. אבל אל תרוצו החליפה תיהרס.
אפשר להוריד נעליים? לא, השניה התקלחת, עוד לא הספקתי להגיד חג שמח...
ואת מבינה שאת לא הגיונית, וחג והכל אבל הילדים היו מאופקים כל היום מההכנות הם רוצים קצת להשתחרר אבל בא לך רק חצי דקה של אווירת חג ואת משחררת.. והחצי דקה הזאת לא באה..
בסוף הקדושה האווירה והשמחה לא תלויה בכמות הסלטים, והמאכלים המפוארים. היא תלויה בגישה שנגיע איתה להדלקת נרות.
דווקא בשעת לחץ לא הגיוני להתחיל להכין את הטופ של הטופ. צריך להתחיל בקטן מהמאכלים הרגילים שאנחנו יודעים להכין בלי מאמץ (נפשי)
לקנות גלידה, פירות, קצפת, כל מה שהוא בסיס לקינוחים. אם תצליחי להגיע לזה לפני החג, יופי. אם לא, גם יופי!!
תסעי לקנות לך מתנה לחג. משהו להתחדש בו. תצרפי אליו כרטיס ברכה יפה ועט.
תבקשי מבעלך שישקיע שתי דקות לרשום הקדשה.
תקני בדרך כמה קישוטים לשולחן בשקלים בודדים.
תערכי רגיל ותבקשי מהילדים להוסיף גם את הקישוטים.
זה מספיק בשביל להכניס לאווירה.
תוסיפי את כרטיסי הברכה הלא מהונדסים היטב שהם הכינו.
תלבישי אותם בבגדים יפים וקלילים. שיוכלו לרוץ ולהשתולל. אם ילד לא רוצה, לא בכח. הכל טוב. העיקר זה ההרגשה שלהם בלב, לא הציון מהשכנה.
תשאלי אותם מה הם למדו על ראש השנה. זה יכניס מספיק אווירה.
לא צריך להרים הפקה כדי לשמוח בחג. צריכים להיות קשובים למציאות. לכוחות שלנו, של הילדים, של הבעל.
מותר למי מהם לא להיות במיטבם. קורה. נלמד להיות קצת יותר סלחניים כלפי מה שלא מתקתק לפי התכנית.
נתרכז בהרגשה בתוך הלב ולא בכל האפקטים החיצוניים שלכאורה אמורים להעלות שמחה על פנינו ובפועל רק מבריחים אותה..
בדור שלנו לקחנו רחוק מדי את מי שטרח בערב שבת..
אצלנו זה מי שהרים הפקה בערב חג, יקרוס בחג...
קצת יוצר פשטות, קצת יוצר עיגול פינות, קצת יותר הקשבה עצמית.
בעיקר להתאים בין התכנון לבין היכולות האמיתיות בשלב הזה של החיים, ללמוד להנות מהדברים הקטנים, ולהשאיר מקום בלו"ז ובנפש לבלת"מים. הם יקרו.
חיבוק 🤗🤗
ואני דואגת לעצמי לשמח את עצמי.ומכיוון שאם ילדים בבית אין אפשרות לצאת לקניות, אני אומרת לו מתי לבוא לשמור על הילדים ואני אצא לקניות.
(ואולי ה' שלח אותך לשיעור הזה כדי שתכתבי פה את הדברים, והם יגרמו לי להתעוררות...)