אף פעם לא שמעתי על זה.

בעיקרון תקנת ריב"ז (תחילת פרק ד בר"ה) שיתקעו בכל מקום שיש בית דין.

הרי"ף ואחד מרבותיו של הרמב"ן תקעו בשבת.

לפני כמאה שנה הרב עקיבא שלזינגר תקע בשבת בתרמ"ב, והיו מלא פולמוסים על זה , גם בשנת תרס"ה ותרס"ו.

בפועל בימינו יש מעט מקומות שעושים, ועושים עם בית דין.

צירפתי קובץ של הצורה שהם עשו. בפועל זה מעט מאוד אלו שעושים.

זוכרת ששמעתי את המושג. לא בטוחה אם זה קשור לראש השנה, או שזה משהו אחר.

כי הרמב"ם מצריך דינים סמוכים על פניו, וזה אין בימינו. אך לרי"ף אין צריך סמוכים.

יש עוד טעם לזה, ע"פ מש"כ הרב גורן במשיב מלחמה (ולדבריו צריך לתקוע בר"ה בירושלים גם עם חצוצרות..)

לרמבם אם יש דיינים סמוכים צריכים לתקוע (זה משנה מפורשת אפילו). ולרמבם ניתן לחדש הסמיכה בימינו.

בנוסף, יש המבינים ברמב״ם שבכל ירושלים אין צריך אפילו בית דין, כי כשהרמבם כותב מקדש כוונתו כל ירושלים, כמו שהוא כתב בכמה מקומות.

ב. צריך חכם שמקיף את כל התורה להיות מוסמך, ולא בטוח שיש בימינו.

ג. צריך בית דין שקידשו את החודש.

2. לגבי ירושלים, זה רק כשיש מקדש בנוי אז ירושלים מתקדש, כי המשנה כותבת בפירוש שהיו תוקעים בירושלים רק לפני החורבן.

מקודם כתבת בטעות שצריך מקדש, וזה נגד תקנת ריב"ז, וכמו שהרמב"ם במפורש כותב שיש מקרים שתוקעים שלא בבית מקדש.

אז לרמב"ם צריך גם סמוכים, וזה עיקר המניעה בימינו לדבריו, אם כי יש כל מיני הבנות בדבריו, אפשר לראות הספר של הרב ישראל ארירל (סנהדרין הגדולה) שכתב באריכות כמה הבנות בדבריו.
ולגבי מש"כ על מקום המקדש, עי' במשיב מלחמה כרך ד, שהוכיח אחרת.

מ"מ זה נכון שעיקר מצוות השופר בר"ה היא כחלק מעבודת הקרבנות, התרועה הנעשית בזמן הקרבת מוספי החג.

ומה שתוקעים בשופר בכל מקום, זה לא עיקרו של יום תרועה.

שהקרבנות קרבין".

הוא היה אחרי ריב"ז ולכן הוא חייב להודות שהתקנה שבית דין תוקעים, זה מראה שיש שני דינים אחד בקרבנות ואחד בבית דין שמקדשים את החודש כמו שהירושלמי אומר לפני כן.

כי אם רק היה דין בקרבנות, לא היה אפשר לדחות התקיעה בבית דין את הדין של 'זכרון תרועה' שלפי הירושלמי זה מהותי.

אז גם לפי הירושלמי זה לא רק דין בקרבנות, אלא גם בבית דין שמקדש את החודש, וזה יכול לעמוד לבד בלי הדין של קרבנות.

הביטוי יום תרועה מופיע רק בתוך פרשיית קרבנות החג, שהוא כחלק מעבודת הקרבנות. בפרשת אמור במצוות החג מופיע זכרון תרועה.

לירושלמי אפשר שאין בכלל גזירה דרבה (לפחות היא לא מוזכרת בשום מקום בירושלמי, ככה כתב האור שמח).

והלימוד של זכרון תרועה אינו לאסור תרועה בשבת, כי אין סיבה לאסור, אלא שזה רשות.

אפשר באמת שאין כלל דין בבית דין לפי הירושלמי אלא שזה רק מדיני הקרבן, ומה שריב"ז תיקן בפני בי"ד, זה כי בי"ד זריזים וזהירים שלא יטלטל (בהנחה שאכן הירו' סובר שיש לחוש לגזירה הנ"ל). ומובא בראשונים כמה טעמים למה דווקא לגבי שופר יש לתקן בשבת, ואילו לגבי לולב לא תיקן ריב"ז לעשות בשבת בפני בי"ד..

איך שיהיה, זה נראה בוודא שהפשט שמצוות השופר היא כדברי הרב הנזיר: "עיקר התקיעות הוא במקדש כחלק מהעבודה במקדש, כמו שהיו תוקעין בחצוצרות על הזבחים."

ואכן רק שמה מקיימים תרועה עם חצוצרת, "בחצוצרות וקול שופר הריעו", ככה דרך הרעה.

לא רשות.

אין גזירה דרבא, יש לימוד מהפסוק באמור שבשבת יש רק זכרון תרועה, "זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין", זאת אומרת שאסור מהתורה לתקוע בגבולין.

אבל בגלל שכתוב באמור "באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה", זה דווקא במקום שהאחד בחודש ידוע, לא בבית דין שקובעים מתי יחול אחד בחודש.

במקדש בגלל שיש סמיכות של הפסוק בפנחס: "יום תרועה יהיה לכם" לקורבן "ועשיתם עולה" לומדים שבמקדש תוקעים, בלי קשר לבית דין שקובע את החודש.

(כל זה כתוב בירושלמי)

זאת אומרת שבשבת יש שני דינים. דין אחד תקיעה בבית דין סמוכים שקובע את החודש. דין שני, תקיעה במקדש בעת הקרבת הקרבנות.

בכל שנה תוקעים בגבולין מדאורייתא ללא קשר קרבן.

הגמרא בראש השנה לג ע"א אומר שלא צריך חצוצרות מדין תקיעת שופר.

אפשר להגיד שהתקיעה במקדש בקרבנות זו שיא המצווה מדאורייתא של תקיעת שופר על פי הדיוק של הירושלמי לעיל מפרשת פנחס ועל פי המשנה (ראש השנה ג, ג) על פי צמצום הפסוק ב"בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

אבל אפשר להבין את המשנה אחרת ולהגיד שהמצווה זה לתקוע בשופר בכל מקום שווה, רק במקדש היה דין לתקוע עם חצוצרות על הקרבן, לא מדין מצוות השופר, אלא כי שופר בראש השנה היה לו גם דין של כלי שיר שתוקעים לפני הקרבן, כמשמעות מכלול הפסוקים בתהלים: "זמרו ל-ה' בכנור בכנור וקול זמרה. בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

זה מבחינה הלכתית.

ברור שמבחינה אמונית אפשר לטשטש את הגבולות בין שתי ההגדרות.

אין ענין שוב ושוב לחזור על הטענות, אבל בוודאי שזה לא הכונה שמה, איזה איסור זה? איסור שבת? איסור חדש מדין ר"ה?

מספיק שתראה את הספרא ואת מסכת סופרים שנוקטים כירושלמי ואע"פ מזכירים את הגזירה, או את דברים הראב"ד או המשך חכמה בויקרא. ותראה שזה לא כוונת הירושלמי.

גם מה שהזכרת על באחד לחודש, זה רק מחזק שזה לא איסור מהתורה (ואין שם ראיה לסמוכים כלל). גם הרמב"ן בדרשות לר"ה נקט זה כפשוט.

הראב"ד כתב במפורש: "שאין לשופר עיקר מפורש בגבולין שלא אמרה תורה  שבתון זכרון תרועה' אלא במקום והקרבתם  ולא נאמר בכל ארצכם  אלא ביובל", יש לך מקור מפורש שחולק על זה?

גם רואים שהרי"ף הרמב"ן ועוד ראשונים נקטו שמספיק ב"ד של 3 כת"ק ולא צריך סמוכים, א"צ להפליג מידי את דעת הרמב"ם..
 

נ.ב ההמשך מה שכתבת על החצוצרות לא מובן, וגם לא נכון לדעתי, אבל זה כבר עניין אחר..

מ:

"אלא בעשור לחדש דוחה את השבת בכל ארצכם ואין תרועת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד".

התורת כוהנים ובירושלמי לא מזכירים בכלל את הגזירה. הרמב"ן והרשב"א מבינים שכעיקרון תקיעת שופר כלול במשמעות 'לא תעשה כל מלאכה' רק הבבלי ממעט תקיעת השופר מזה שכתוב 'מלאכת עבודה' ביום טוב, שמלמד שזה חכמה ולא מלאכת עבודה.

הירושלמי אין לו את המיעוט הזה וזה רק בא למעט אוכל נפש, ולפי הירושלמי תקיעת השופר זה מלאכה.

"אחד לחודש" רק בא בשביל דיוק שבבית דין מותר לתקוע בשופר על אף שזה מלאכה.

לגבי המסכת סופרים הוא מקור מאוחר מזמן הגאונים והוא הולך בשיטת הבבלי שיש גזירה דרבא רק הוא אומר שמתקיים 'זכרון תרועה' בשבת, על ידי הזכרת הפסוקים של מלכויות זכרונות ושופרות.

הזכרתי את הראב"ד לעיל, הוא אומר שמדרשה גם לומדים לגבולין, דרשה זה גם דאורייתא. אני מסכים איתך שלפי הראב"ד ופשט הירושלמי עיקר התקיעה היא אכן במקדש על הקרבנות.

רק אמרתי שלא כולם מסכימים לזה.

מי חולק? הראב"ד עצמו חולק על בעל המאור. אז לא הבנתי בכלל את שאלתך.

בצורה יותר כללית הבבלי לא מזכיר שום חיוב מיוחד במקדש, חוץ מהמשנה שצריך לתקוע עם החצוצרות, אבל זה יכול להיות חיבור של שני דינים: מצוות תקיעת השופר, ותקיעת שופר כדין כלי שיר כמו שמשמע בהקשר הכללי של הפסוק שבכלל לומדים משם "זמרו ל-ה' בכנור בכנור וקול זמרה. בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

הרי"ף לא נכנס בכלל להגדיר איזה בית דין וניתן להכניס את דברי הרמב"ם המפורטים על גבי הרי"ף הסתמיים שלא פירט.

גם לפי הראשונים שהסבירו את הרי"ף באופן בסיסי שכל בית דין של שלושה, כתב על זה הרא"ש: "והוא היה מפרש כל מקום שיש בו בית דין לאו דוקא סנהדרין אלא בית דין מופלג וגדול בדורו ולא נהגו תלמידיו אחריו לעשות כן".

וכותב בנו הטור: "ורי"ף היה תוקע בבית דינו, וסמך לו על הא דתנן: משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד ולפניהם, ורוצה לפרש כל ב"ד ואפי' של ג'. ולא נהגו כן, שכל המפרשים פירשו ב"ד של כ"ג שהן סנהדרי קטנה."

אז אם למישהו יש את החוצפה לחלוק על הרמב"ם, הרא"ש והטור אז צריך להוכיח אותו בפני כל.

אין עניין לחזור על הכל שוב, כנראה אתה מידי בטוח בעצמך עד שאתה כותב: 

"אז אם למישהו יש את החוצפה לחלוק על הרמב"ם, הרא"ש והטור אז צריך להוכיח אותו בפני כל.". 

בקלות אתה קורא לרי"ף בכינוי זה, או לרבו של הרמב"ן שככה עשה (וכן מכמה מהגאונים עולה שנהגו), או לרב עקיבא שלזינגר שעשה כן למעשה, והסכימו איתו מעיקר הדין האדר"ת והרב שמואל מסלנט ועוד כמה רבנים (וחלקם הלכו לשמוע אותו) , וג"כ לכמה ת"ח שבדורינו עי' בספר של הרב ישראל אריאל שהביא הרבה מאוד ראשונים ואחרונים שסברו כן, שלדבריך כולם חצופים, ח"ו. וכל חטאם שבדין דרבנן הלכו אחר המיקל, ולא אחר המחמיר (שבלאו הכי מחלוקת רי"ף ורמב"ם בדין דרבנן יש ללכת אחר המקילים הרבים), ובפרט שאתה מתעלם מכל ההסברים של האחרונים בדברי הרמב"ם ומסביר כדעתך ומשוויה להו כחוצפים היות ולא סברו כמוך..

ככה, לא בזמן הראשונים שלא נקבע ההלכה.

הרמב"ם כותב בפירוש סמוכים ושקידשו החודש. הרא"ש והטור אומר שלא נוהגים כהרי"ף, וכן הרא"ש אומר שברי"ף שזה דווקא בית מופלג בדורו ותלמידיו לא נהגו אחריו.

איך אפשר לסטות משני עמודי ההוראה, כשהרא"ש אומר שגם לפי הרי"ף לא נהגו תלמידיו אחריו, ומי יאמר היום שהוא בית דין מופלג בדורו.

זאת אומרת שלפי הרא"ש זה שלושת עמודי ההוראה.

זה איסור דאורייתא לפי הירושלמי ואיסור דרבנן לפי הבבלי, שמחללים את השבת והיום טוב ברבים.

זה פשוט גאוה חוצפה.

הרב גורן.

זה מפורש ברמב"ם שצריך היום סמוכים שקידשו את החודש, כמו שכתבתי כאן:

הרמב"ם אומר שצריך סמוכים ושקידשו בבית דין את - צעירים מעל עשרים

"אבל בזמן שהיה בית המקדש קיים והיה בית דין הגדול בירושלים היו הכל תוקעין בירושלים בשבת כל זמן שבית דין יושבין. ולא אנשי ירושלים בלבד אלא כל עיר שהיתה בתוך תחום ירושלים... ובזמן הזה שחרב בית המקדש כל מקום שיש בו בית דין קבוע והוא שיהיה סמוך בארץ ישראל תוקעין בו בשבת. ואין תוקעין בשבת אלא בבית דין שקידשו את החדש אבל שאר בתי דינין אין תוקעין בהן אף על פי שהן סמוכין."

בעיקר אצל הרב ישראל אריאל, בישיבת בית הבחירה

בניגוד לכל מקום אחר: בעיר העתיקה בירושלים יתקעו בשופר גם בשבת - מקור ראשון

מניח שאפשר ליצור קשר עם ארנון סגל או הרב ישראל אריאל כדי לקבל פרטים היכן יהיו המניינים הללו 

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז