אף פעם לא שמעתי על זה.

בעיקרון תקנת ריב"ז (תחילת פרק ד בר"ה) שיתקעו בכל מקום שיש בית דין.

הרי"ף ואחד מרבותיו של הרמב"ן תקעו בשבת.

לפני כמאה שנה הרב עקיבא שלזינגר תקע בשבת בתרמ"ב, והיו מלא פולמוסים על זה , גם בשנת תרס"ה ותרס"ו.

בפועל בימינו יש מעט מקומות שעושים, ועושים עם בית דין.

צירפתי קובץ של הצורה שהם עשו. בפועל זה מעט מאוד אלו שעושים.

זוכרת ששמעתי את המושג. לא בטוחה אם זה קשור לראש השנה, או שזה משהו אחר.

כי הרמב"ם מצריך דינים סמוכים על פניו, וזה אין בימינו. אך לרי"ף אין צריך סמוכים.

יש עוד טעם לזה, ע"פ מש"כ הרב גורן במשיב מלחמה (ולדבריו צריך לתקוע בר"ה בירושלים גם עם חצוצרות..)

לרמבם אם יש דיינים סמוכים צריכים לתקוע (זה משנה מפורשת אפילו). ולרמבם ניתן לחדש הסמיכה בימינו.

בנוסף, יש המבינים ברמב״ם שבכל ירושלים אין צריך אפילו בית דין, כי כשהרמבם כותב מקדש כוונתו כל ירושלים, כמו שהוא כתב בכמה מקומות.

ב. צריך חכם שמקיף את כל התורה להיות מוסמך, ולא בטוח שיש בימינו.

ג. צריך בית דין שקידשו את החודש.

2. לגבי ירושלים, זה רק כשיש מקדש בנוי אז ירושלים מתקדש, כי המשנה כותבת בפירוש שהיו תוקעים בירושלים רק לפני החורבן.

מקודם כתבת בטעות שצריך מקדש, וזה נגד תקנת ריב"ז, וכמו שהרמב"ם במפורש כותב שיש מקרים שתוקעים שלא בבית מקדש.

אז לרמב"ם צריך גם סמוכים, וזה עיקר המניעה בימינו לדבריו, אם כי יש כל מיני הבנות בדבריו, אפשר לראות הספר של הרב ישראל ארירל (סנהדרין הגדולה) שכתב באריכות כמה הבנות בדבריו.
ולגבי מש"כ על מקום המקדש, עי' במשיב מלחמה כרך ד, שהוכיח אחרת.

מ"מ זה נכון שעיקר מצוות השופר בר"ה היא כחלק מעבודת הקרבנות, התרועה הנעשית בזמן הקרבת מוספי החג.

ומה שתוקעים בשופר בכל מקום, זה לא עיקרו של יום תרועה.

שהקרבנות קרבין".

הוא היה אחרי ריב"ז ולכן הוא חייב להודות שהתקנה שבית דין תוקעים, זה מראה שיש שני דינים אחד בקרבנות ואחד בבית דין שמקדשים את החודש כמו שהירושלמי אומר לפני כן.

כי אם רק היה דין בקרבנות, לא היה אפשר לדחות התקיעה בבית דין את הדין של 'זכרון תרועה' שלפי הירושלמי זה מהותי.

אז גם לפי הירושלמי זה לא רק דין בקרבנות, אלא גם בבית דין שמקדש את החודש, וזה יכול לעמוד לבד בלי הדין של קרבנות.

הביטוי יום תרועה מופיע רק בתוך פרשיית קרבנות החג, שהוא כחלק מעבודת הקרבנות. בפרשת אמור במצוות החג מופיע זכרון תרועה.

לירושלמי אפשר שאין בכלל גזירה דרבה (לפחות היא לא מוזכרת בשום מקום בירושלמי, ככה כתב האור שמח).

והלימוד של זכרון תרועה אינו לאסור תרועה בשבת, כי אין סיבה לאסור, אלא שזה רשות.

אפשר באמת שאין כלל דין בבית דין לפי הירושלמי אלא שזה רק מדיני הקרבן, ומה שריב"ז תיקן בפני בי"ד, זה כי בי"ד זריזים וזהירים שלא יטלטל (בהנחה שאכן הירו' סובר שיש לחוש לגזירה הנ"ל). ומובא בראשונים כמה טעמים למה דווקא לגבי שופר יש לתקן בשבת, ואילו לגבי לולב לא תיקן ריב"ז לעשות בשבת בפני בי"ד..

איך שיהיה, זה נראה בוודא שהפשט שמצוות השופר היא כדברי הרב הנזיר: "עיקר התקיעות הוא במקדש כחלק מהעבודה במקדש, כמו שהיו תוקעין בחצוצרות על הזבחים."

ואכן רק שמה מקיימים תרועה עם חצוצרת, "בחצוצרות וקול שופר הריעו", ככה דרך הרעה.

לא רשות.

אין גזירה דרבא, יש לימוד מהפסוק באמור שבשבת יש רק זכרון תרועה, "זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין", זאת אומרת שאסור מהתורה לתקוע בגבולין.

אבל בגלל שכתוב באמור "באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה", זה דווקא במקום שהאחד בחודש ידוע, לא בבית דין שקובעים מתי יחול אחד בחודש.

במקדש בגלל שיש סמיכות של הפסוק בפנחס: "יום תרועה יהיה לכם" לקורבן "ועשיתם עולה" לומדים שבמקדש תוקעים, בלי קשר לבית דין שקובע את החודש.

(כל זה כתוב בירושלמי)

זאת אומרת שבשבת יש שני דינים. דין אחד תקיעה בבית דין סמוכים שקובע את החודש. דין שני, תקיעה במקדש בעת הקרבת הקרבנות.

בכל שנה תוקעים בגבולין מדאורייתא ללא קשר קרבן.

הגמרא בראש השנה לג ע"א אומר שלא צריך חצוצרות מדין תקיעת שופר.

אפשר להגיד שהתקיעה במקדש בקרבנות זו שיא המצווה מדאורייתא של תקיעת שופר על פי הדיוק של הירושלמי לעיל מפרשת פנחס ועל פי המשנה (ראש השנה ג, ג) על פי צמצום הפסוק ב"בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

אבל אפשר להבין את המשנה אחרת ולהגיד שהמצווה זה לתקוע בשופר בכל מקום שווה, רק במקדש היה דין לתקוע עם חצוצרות על הקרבן, לא מדין מצוות השופר, אלא כי שופר בראש השנה היה לו גם דין של כלי שיר שתוקעים לפני הקרבן, כמשמעות מכלול הפסוקים בתהלים: "זמרו ל-ה' בכנור בכנור וקול זמרה. בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

זה מבחינה הלכתית.

ברור שמבחינה אמונית אפשר לטשטש את הגבולות בין שתי ההגדרות.

אין ענין שוב ושוב לחזור על הטענות, אבל בוודאי שזה לא הכונה שמה, איזה איסור זה? איסור שבת? איסור חדש מדין ר"ה?

מספיק שתראה את הספרא ואת מסכת סופרים שנוקטים כירושלמי ואע"פ מזכירים את הגזירה, או את דברים הראב"ד או המשך חכמה בויקרא. ותראה שזה לא כוונת הירושלמי.

גם מה שהזכרת על באחד לחודש, זה רק מחזק שזה לא איסור מהתורה (ואין שם ראיה לסמוכים כלל). גם הרמב"ן בדרשות לר"ה נקט זה כפשוט.

הראב"ד כתב במפורש: "שאין לשופר עיקר מפורש בגבולין שלא אמרה תורה  שבתון זכרון תרועה' אלא במקום והקרבתם  ולא נאמר בכל ארצכם  אלא ביובל", יש לך מקור מפורש שחולק על זה?

גם רואים שהרי"ף הרמב"ן ועוד ראשונים נקטו שמספיק ב"ד של 3 כת"ק ולא צריך סמוכים, א"צ להפליג מידי את דעת הרמב"ם..
 

נ.ב ההמשך מה שכתבת על החצוצרות לא מובן, וגם לא נכון לדעתי, אבל זה כבר עניין אחר..

מ:

"אלא בעשור לחדש דוחה את השבת בכל ארצכם ואין תרועת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד".

התורת כוהנים ובירושלמי לא מזכירים בכלל את הגזירה. הרמב"ן והרשב"א מבינים שכעיקרון תקיעת שופר כלול במשמעות 'לא תעשה כל מלאכה' רק הבבלי ממעט תקיעת השופר מזה שכתוב 'מלאכת עבודה' ביום טוב, שמלמד שזה חכמה ולא מלאכת עבודה.

הירושלמי אין לו את המיעוט הזה וזה רק בא למעט אוכל נפש, ולפי הירושלמי תקיעת השופר זה מלאכה.

"אחד לחודש" רק בא בשביל דיוק שבבית דין מותר לתקוע בשופר על אף שזה מלאכה.

לגבי המסכת סופרים הוא מקור מאוחר מזמן הגאונים והוא הולך בשיטת הבבלי שיש גזירה דרבא רק הוא אומר שמתקיים 'זכרון תרועה' בשבת, על ידי הזכרת הפסוקים של מלכויות זכרונות ושופרות.

הזכרתי את הראב"ד לעיל, הוא אומר שמדרשה גם לומדים לגבולין, דרשה זה גם דאורייתא. אני מסכים איתך שלפי הראב"ד ופשט הירושלמי עיקר התקיעה היא אכן במקדש על הקרבנות.

רק אמרתי שלא כולם מסכימים לזה.

מי חולק? הראב"ד עצמו חולק על בעל המאור. אז לא הבנתי בכלל את שאלתך.

בצורה יותר כללית הבבלי לא מזכיר שום חיוב מיוחד במקדש, חוץ מהמשנה שצריך לתקוע עם החצוצרות, אבל זה יכול להיות חיבור של שני דינים: מצוות תקיעת השופר, ותקיעת שופר כדין כלי שיר כמו שמשמע בהקשר הכללי של הפסוק שבכלל לומדים משם "זמרו ל-ה' בכנור בכנור וקול זמרה. בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

הרי"ף לא נכנס בכלל להגדיר איזה בית דין וניתן להכניס את דברי הרמב"ם המפורטים על גבי הרי"ף הסתמיים שלא פירט.

גם לפי הראשונים שהסבירו את הרי"ף באופן בסיסי שכל בית דין של שלושה, כתב על זה הרא"ש: "והוא היה מפרש כל מקום שיש בו בית דין לאו דוקא סנהדרין אלא בית דין מופלג וגדול בדורו ולא נהגו תלמידיו אחריו לעשות כן".

וכותב בנו הטור: "ורי"ף היה תוקע בבית דינו, וסמך לו על הא דתנן: משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד ולפניהם, ורוצה לפרש כל ב"ד ואפי' של ג'. ולא נהגו כן, שכל המפרשים פירשו ב"ד של כ"ג שהן סנהדרי קטנה."

אז אם למישהו יש את החוצפה לחלוק על הרמב"ם, הרא"ש והטור אז צריך להוכיח אותו בפני כל.

אין עניין לחזור על הכל שוב, כנראה אתה מידי בטוח בעצמך עד שאתה כותב: 

"אז אם למישהו יש את החוצפה לחלוק על הרמב"ם, הרא"ש והטור אז צריך להוכיח אותו בפני כל.". 

בקלות אתה קורא לרי"ף בכינוי זה, או לרבו של הרמב"ן שככה עשה (וכן מכמה מהגאונים עולה שנהגו), או לרב עקיבא שלזינגר שעשה כן למעשה, והסכימו איתו מעיקר הדין האדר"ת והרב שמואל מסלנט ועוד כמה רבנים (וחלקם הלכו לשמוע אותו) , וג"כ לכמה ת"ח שבדורינו עי' בספר של הרב ישראל אריאל שהביא הרבה מאוד ראשונים ואחרונים שסברו כן, שלדבריך כולם חצופים, ח"ו. וכל חטאם שבדין דרבנן הלכו אחר המיקל, ולא אחר המחמיר (שבלאו הכי מחלוקת רי"ף ורמב"ם בדין דרבנן יש ללכת אחר המקילים הרבים), ובפרט שאתה מתעלם מכל ההסברים של האחרונים בדברי הרמב"ם ומסביר כדעתך ומשוויה להו כחוצפים היות ולא סברו כמוך..

ככה, לא בזמן הראשונים שלא נקבע ההלכה.

הרמב"ם כותב בפירוש סמוכים ושקידשו החודש. הרא"ש והטור אומר שלא נוהגים כהרי"ף, וכן הרא"ש אומר שברי"ף שזה דווקא בית מופלג בדורו ותלמידיו לא נהגו אחריו.

איך אפשר לסטות משני עמודי ההוראה, כשהרא"ש אומר שגם לפי הרי"ף לא נהגו תלמידיו אחריו, ומי יאמר היום שהוא בית דין מופלג בדורו.

זאת אומרת שלפי הרא"ש זה שלושת עמודי ההוראה.

זה איסור דאורייתא לפי הירושלמי ואיסור דרבנן לפי הבבלי, שמחללים את השבת והיום טוב ברבים.

זה פשוט גאוה חוצפה.

הרב גורן.

זה מפורש ברמב"ם שצריך היום סמוכים שקידשו את החודש, כמו שכתבתי כאן:

הרמב"ם אומר שצריך סמוכים ושקידשו בבית דין את - צעירים מעל עשרים

"אבל בזמן שהיה בית המקדש קיים והיה בית דין הגדול בירושלים היו הכל תוקעין בירושלים בשבת כל זמן שבית דין יושבין. ולא אנשי ירושלים בלבד אלא כל עיר שהיתה בתוך תחום ירושלים... ובזמן הזה שחרב בית המקדש כל מקום שיש בו בית דין קבוע והוא שיהיה סמוך בארץ ישראל תוקעין בו בשבת. ואין תוקעין בשבת אלא בבית דין שקידשו את החדש אבל שאר בתי דינין אין תוקעין בהן אף על פי שהן סמוכין."

בעיקר אצל הרב ישראל אריאל, בישיבת בית הבחירה

בניגוד לכל מקום אחר: בעיר העתיקה בירושלים יתקעו בשופר גם בשבת - מקור ראשון

מניח שאפשר ליצור קשר עם ארנון סגל או הרב ישראל אריאל כדי לקבל פרטים היכן יהיו המניינים הללו 

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

חוץ מחתול נייד/ נייח

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

אבל קשה יותר להזיז אותו.

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.

הפדיחה שעדיין לא קניתי לו מתנה

נראה לי אביא לו את כל הרעיונות בשרשור הנ"ל ואשאל אותו מה דעתו