על כך שבראש השנה כל אחד מאיתנו כורת ברית חדשה של אהבה עם הקב"ה - הקב"ה מתחייב שלא משנה איך אנחנו נתנהג, הוא יאהב אותנו והאהבה שלו לא תפחת, ואנחנו מתחייבים שעם כל מה שיעבור עלינו במשך השנה - לא נסור מאהבת ה' ויראתו.

וראוי וחשוב להתכונן לקראת הברית הזו, ולהתמלא באהבת ויראת ה', וברצון גדול שהם ילוו אותנו לאורך כל השנה.

"וּבִשְׁבִיל זֶה אָמְרוּ בַּזֹּהַר עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חָטְאוּ, וְשֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ", וּבְהַגִּיעַ כָּל שָׁנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, הָאַהֲבָה הָעֶלְיוֹנָה אַהֲבַת נֶצַח לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הִיא דּוֹחֶקֶת, וּמִתְגַּלָּה חֵפֶץ כָּזֶה לִכְרוֹת בְּרִית גַּם עִם כָּל יָחִיד וְיָחִיד, כִּי מִשָּׁנָה לְשָׁנָה מִתְחַבְּבִים וּמִתְאַהֲבִים יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַד שֶׁגַּם כָּל יָחִיד נַעֲשָׂה יָקָר לוֹ כְּכָל הָאֻמָּה כֻּלָּהּ, וּמְחַכֶּה וּמְצַפֶּה לְהִתְרוֹמְמוּתוֹ שֶׁל הַיָּחִיד שֶׁיִּהְיֶה כְּדַאי וְרָאוּי לִכְרוֹת אִתּוֹ בְּרִית, וּמִמֵּילָא זֶה יְחַיֵּב לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ לְהִתְיַחֵס אִתּוֹ כְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הַמְּאֻשָּׁרָה שֶׁל כְּרִיתַת הַבְּרִית בְּגִלּוּי הָאוֹרָה הָאֱלוֹקִית שֶׁנִּתְגַּלְּתָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

לָכֵן כְּשֵׁם שהקב"ה חָפֵץ לִכְרוֹת בְּרִית עִם כָּל יָחִיד מֵאִתָּנוּ שֶׁבְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁנִּהְיֶה בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה לֹא תָּזוּז וְלֹא תִּפְחַת אַהֲבָתוֹ מִמֶּנּוּ מִמִּדַּת הָאַהֲבָה שֶׁלּוֹ בְּעֵת קוֹרַת רוּחַ שֶׁל הַבְּרִית, כֵּן עָלֵינוּ לִכְרוֹת בְּרִית אִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבְּכָל מָה שֶׁיַּעֲבֹר עָלֵינוּ בְּכָל הַשָּׁנָה לֹא נָסוּר מִן אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ לְעוֹלָם, וּבָזֶה הִנְנוּ זוֹכִים לֵהָנוֹת מֵהָאוֹרָה לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ שֶׁתִּהְיֶה בֶּאֱמֶת מְפֻלֶּשֶׁת וּגְלוּיָה בְּלִי שׁוּם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל.

...

ובר"ה חָפֵץ הקב"ה לִכְרוֹת בְּרִית גַּם עִם כָּל יָחִיד וְיָחִיד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי כֵן סִדְרֵי הָעֲלִיּוֹת, שֶׁמָּה שֶׁהָיוּ כְּלַל יִשְׂרָאֵל לְפָנִים נַעֲשָׂה עַתָּה בְּכָל פְּרָט מִיִּשְׂרָאֵל, וּלְעֻמָּתָם הַכְּלָל מִתְעַלֶּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

וְזֶהוּ הַמִּשְׁפָּט הַפְּרָטִי שֶׁכָּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִים לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, כִּי חָפֵץ וּמְגַעְגֵּעַ לִמְצֹא כָּל יָחִיד בְּמַעֲמָד כָּזֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה רָאוּי לִכְרוֹת אִתּוֹ בְּרִית, לְקַיֵּם אוֹתוֹ לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ.

וּמִכָּאן חֹמֶר הַמִּשְׁפָּט, כִּי אוֹי וַאֲבוֹי לְמִי שהקב"ה חָפֵץ לִכְרוֹת אִתּוֹ בְּרִית, וְהַלָּה פּוֹנֶה רֹאשׁוֹ וּלְבָבוֹ וְאֵינוֹ בָּא בִּבְרִיתוֹ, עַל כֵּן אִמּוּץ גָּדוֹל צְרִיכִים לְהִתְאַמֵּץ הַכְּלָל וְהַפְּרָט לְהָכִין עַצְמוֹ לִקְרַאת הַבְּרִית אֲשֶׁר כּוֹרֵת עִמָּנוּ בְּזֶה הַיּוֹם, וְאַשְׁרֵי אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לִכְרִיתַת בְּרִית קֹדֶשׁ זוֹ.

זֶהוּ אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, הוּא הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ, הוּא יוֹם ר"ה, אַתֶּם נִצָּבִים כֻּלְּכֶם בִּכְלָל, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְגַם בִּפְרָט, רָאשֵׁיכֶם וְכוּ', וְכָל זֶה לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ"

(אורי וישעי, מתוך פרק ט"ז)

בראש השנה אנחנו מזכירים הרבה את זכות עקידת יצחק,סיפור העקידה וברכה ה' לאבות מסתיים בפסוק -

יט וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

היינו חושבים שכאן תסתיים הקריאה לראש השנה,

אבל לעליית "שביעי" יש עוד כמה פסוקים על בני נחור ובתואל -

כ וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ׃

הסיבה שהפסוקים האלה כתובים בצורה היא כדי לבשר לאברהם אבינו שביצחק יקרא לך זרע, וכבר נולדה אשתו ומהם יבנה עם ישראל.

חשבתי הרבה על הפסוקים האלה, וניסיתי לחפש עליהם פרושים. אם למישהי יש עוד מקורות על הסיבה שקוראים אותם בראש השנה- אשמח שתכתוב.

פעם קראתי שהרב בורשטיין כתב על זה - שהיינו חושבים שאחרי העקידה שאברהם אבינו ליצחק אבינו הגיעו למדרגות כל כך גדולות יכתבו על דברים נשגבים,מכאן שעיסוק בפריה ורביה לקיום העולם זה דבר נשגב!

התחברתי לזה מאד -אנחנו כנשים סובבות סביב המצווה הזו, בכל שלבי החיים שלנו-

וצריך להתחזק ולחדד לנו את ההבנה- שתפקידנו בעת הזו הוא גדול ונשגב כמו שהגברים מתעלים דרך עקידת יצחק/ תפילה בבית כנסת -

ולזכור שכל הזמנים האלה שבהם ראש השנה שלנו לא מלא באומנות ועבודת ה' מתחת הטלית עם דמעות ב"ונתנה תוקף" וכו' הם לא בדיעבד,

אלא זה מלכתחילה תפקידנו כנשים.

אם זה בעיסוק בטבילה בראש השנה, שבראש עסוק באיך להסתדר מתי וכו',

ואם זה בהריון ולידה - המחשבות הנשגבות עוסקות במתי ואיך נתארגן  ומה נעשה אם יהיו צירים בדיוק בראש השנה.

ואם זה בטיפול בילדים- שגידולם זה חלק ממצוות פריה ורביה.

הלוואי שנזכה לעסוק ולהתעסק בכל הדברים האלה בשמחה וברוממות הראויה להם!

שנה טובה ומתוקה 🍯

שנכתב יחד עם כל נשות עם ישראל בספר פריה ורביה!

הרבה שנים למדתי הרבה הסברים וטעמים למצוות תקיעת שופר, וכל אחד האיר לי כיוון אחר, וכל פעם בתקיעות ניסיתי להתחבר למה שלמדתי.

אבל השנה פתאום הבנתי איך בעצם כל הטעמים קשורים אחד בשני, וגם מתחברים כל כך למה שאנחנו אומרים בברכת 'שופרות'.

ר"ה אמנם עבר, אבל רציתי לשתף פה בכל זאת…

כשמדברים על טעמי התקיעה, יש כיוונים שונים - המלכת ה', לגרום לנו להתעורר לתשובה, להזכיר את עקידת יצחק. ובברכת שופרות אנחנו מזכירים כמה שופרות - השופר של מעמד הר סיני, השופר שיהיה בגאולה העתידה בעז"ה (בפסוקים הנביאים), ושופר שבו אנחנו מריעים לה' (בפסוקי הכתובים - מהתהילים).

והשנה הבנתי איך כל הטעמים מתחברים לטעם של המלכת ה' - שהוא ממש עצם מהות היום.

בעצם, כשאנחנו ממליכים את הקב"ה, אנחנו בעצם מבינים שהמלכות שלו היא מעל הכל, שכל העולם הזה הוא תחת מלכותו וכל מה שאנחנו עושים נועד להיות חלק מהמלכת ה' עלינו. מה שהקב"ה אומר הוא יותר חשוב מכל שיקול אחר, אפילו יותר מהחיים שלנו (במצבים בהם נצטווינו למות על קידוש ה').

וזה בעצם מה שקורה בעקידת יצחק - אברהם אבינו מתנסה בניסיון בו הקב"ה מצווה אותו לעשות את הדבר הכי קשה - להעלות לעולה את הבן שחיכה לו כל כך הרבה (ויש עוד הרבה פירושים וסיבות למה דווקא הציווי הזה היה כל כך קשה עבור אברהם), אבל לאברהם אין שום ספק - הקב"ה הוא המלך, וגם אם מה שהוא מצווה נוגד את ההיגיון והרצון של אברהם, הוא ממליך את ה' עליו ומוכן לקיים את מצוותו.

ובזה הוא טובע בכל דורות ההמשך שלו, עמ"י, את התכונה והיכולת למסור את הנפש על קידוש ה'. וגם משאיר לנו את הזכות העצומה הזו שאנחנו מזכירים בתקיעת השופר - הזכות של המלכת ה' מעל הכל.

ומאותה סיבה השופר גם מעורר לתשובה.

כשאנחנו מכירים במלכותו של הקב"ה, ומבינים שהוא מעל הכל, ושכל הייעוד שלנו בעולם הוא למלא את רצונו - זה עצמו מעורר לתשובה. העמידה מול הגודל של הקב"ה, וזה שאנחנו בתפקיד פה בעולם הזה שהוא ברא כדי שנמליך אותו פה, מכניס את הרצונות האישיים שלנו לפרופורציה. וזה מעורר לתשובה - איך אנחנו יכולים למלא את התפקיד שלנו פה בשלמות, להתעלות מעל הרצונות האישיים שלנו כדי למלא את רצון ה'.

והשופרות שאנחנו מזכירים בברכת 'שופרות' הם כולם שופרות של המלכת ה' -

השופר של מעמד הר סיני הוא השופר בו הקב"ה התגלה אלינו, כשעמ"י קיבל את מלכותו של הקב"ה עליו במעמד נתינת התורה.

השופר של הגאולה העתידה - זה השופר בו תתגלה מלכותו של הקב"ה על העולם.

והשופר שמוזכר בתהילים זה השופר בו אנחנו ממליכים את ה' מהמקום שלנו, וזה גם השופר בו אנחנו תוקעים בראש השנה, וממליכים את ה' מתוך עולם החומר.

עכשיו תוך כדי שכתבתי, נזכרתי שיש גם הסבר על השופר שכשעמ"י תוקעים בשופר, הקב"ה עובר מכסא דין לכסא של רחמים.

אני עוד מנסה לחשוב אם ואיך זה יכול גם להשתלב. יש לי כיוון אבל לא לגמרי מאורגן לי בראש, אז שולחת בינתיים ככה. מוזמנות לשתף אם יש לכם גם רעיון…

הרב ראובן ששון מסביר שזה שראש השנה הוא 'יום הדין' נובע מכך שהוא יום המלכת ה'. עצם ההתגלות של ה' כמלך, מעצימה ומנכיחה את הפער בין מה שהיה צריך להיות (שאנחנו נמלא את רצונו של ה') למציאות בפועל, וזה עצמו יוצר את ה'דין'.

אז לכאורה זה נראה דווקא סותר - אם השופר הוא המלכת ה', אז נשמע שהוא דווקא מביא לדין ולא לרחמים.

אבל אולי העניין הוא שכש*אנחנו* ממליכים את ה' על ידי השופר, זה מה שמביא לרחמים.

עצם מהות היום היא המלכת ה'. זה היום בו נברא האדם והושלמה מלאכת הבריאה, וזה גרם לכך שיהיה לקב"ה על מי למלוך - "לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא".

ובכל שנה, מלכות ה' מתעצמת ביום הזה. וזה גורם להנכחת והעצמת הפער בין המציאות האידיאלית שלנו, הפוטנציאל שהיינו אמורים למלא, לבין המקום בו אנחנו נמצאים כרגע. וזה בעצם ה'דין' של היום הזה.

אבל כשאנחנו *בוחרים* להמליך את ה' מתוך המקום בו אנחנו נמצאים, לתקוע בשופר החומרי שלנו, ולרצות להיות חלק ממלכות ה', גם אם אנחנו עוד לא שם בפועל, זה גורם לכך שהקב"ה 'עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים'. כי אנחנו רוצים, וכי אנחנו נמצאים בעולם של חומר שמקשה עלינו וחוסם אותנו במילוי הפוטנציאל שלנו. ומתוך כך הקב"ה דן אותנו ברחמים.

וזה מחבר אותי לעוד מחשבה שהיתה לי (בלי קשר לשופר) -

שגם אנחנו יכולים ללמוד לדון אחרים ברחמים - מתוך הבנה של המקום בו הם נמצאים עכשיו.

הרבה מהכעס שלנו על אחרים נובע מזה שאנחנו מצפים מהם להתנהג אחרת מאיך שהם מתנהגים.

אבל למעשה כרגע הם לא מסוגלים. בין אם זה בגלל הגיל (ילד קטן שאנחנו מצפים ממנו להתנהג בצורה יותר בוגרת, אבל לילד בגיל זה באמת הגיוני להתנהג ככה), ובין אם זה בגלל דפוסים שקשה לשנות, חינוך אחר, רקע מסויים להתנהגות שאנחנו לא תמיד מבינים, וכו'.

ואם נבין ונסתכל על הדברים מתוך מבט כזה של רחמים ולא של דין, מתוך הבנה שזה מה שהאחר מסוגל כרגע לפי הנתונים שלו, זה יעזור לנו להוריד הרבה מהכעס ולהתייחס בצורה יותר אמפטית. (כמובן שזה לא אומר בהכרח שלא נגיב. אם הילד שלנו עושה משהו לא מתאים, גם אם בגילו זה לא חריג, עדיין יש לנו אחריות לחנך אותו . אבל זה ינטרל את הכעס והתסכול שנובע מזה שאנחנו מצפים ממנו להתנהג אחרת).

ואני חושבת שכשאנחנו מצליחים לשנות את המבט שלנו מדין לרחמים, אפשר גם להתפלל מתוך זה לקב"ה, שידון אותנו ברחמים, שיבין את המקום שלנו ואת הנתונים שלנו (ושל כל עמ"י, לא רק כל אחד על עצמו), ומתוך כך לא יכעס עלינו על המקומות בהם אנחנו עדיין לא מצליחים לעשות את רצונו.

תודה רבה על השיתוף!

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

לק"י

זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.