מתייגת את @גלויה המדהימה שמשתפת פה בהרבה כתיבה מזמן הכאב בטח ראית.

ופשוט תתני לכאב הזה מקום בשלב זה היא אצלך מאתמול... ד' יעזור שתמצא את האור ואבא אחר לילד שגדל בתוכה.

הכי לא פשוט בעולם.

אני כותבת לך מדם לבי - תשמחי, תרקדי בשבילה!!

היא ניצלה

אני נשואה לאדם שחשוד בעיניי כבעל התסמונת

אדם קשה ביותר

מנותק רגשית

מרוכז בעצמו

מנוכר אפילו

שקיבל מעטפת חמה מאמא שהתכחשה לכל ניסיון לעזור לבן שלה ועכשיו שנינו סובלים (או יותר נכון אני בגדול). ואני נוטרת לה עמוקות!

היא הסתירה ממני עוד דברים שהיא אמרה לי רק אחרי החתונה כשהייתי בהריון כבר כמו תסמונות גנטיות מסוכנות מאוד והשם ריחם עליי והילדים שלי בריאים. אישה רעה!

ברוך השם עצרתי אחרי מעט ילדים. ברוך השם!! ואני לא חושבת שאני מסוגלת להתגרש בשלב הזה לפחות. אבל תשמחי בשבילה. היא ניצלה מחיים עם בעל, עם אדם קשה. שלא יביע כלפיה אהבה, שלא יהיה רגיש אליה, שהוא לא שותף.

כמה שכואב לה עכשיו, וכמה שכואב לך - הרבה יותר כואב לחיות לצד אדם כזה ולהפוך לצל של עצמך.

היא עוד תוכל להתחתן. ואפילו, מחילה אם קשה - גם לו יצויר מצב להישאר לבד - זה עדיף על פני חיים לצד אדם במצב הזה. כי זה בעיקר אומר המון בדידות. המון. וחיים עם אדם צר אופקים וחסר רגישות שלא יוכל להבין אותך. לא משנה לכמה טיפולים תלכי. אין לו את היכולת פשוט. הוא מוגבל. זה לא בכוחות שלו..

ואני מתנצלת בפני מי שחיה עם אדם עם מוגבלות. אבל זה כואב ושורט שיודעים שיש בעיה ולא אמרו לך ולא נתנו לך לבחור. ובעיה מהותית שחולשת על כל תחומי החיים. מהאישות ועד לקימה בבוקר

אז ממני אלייך - תשמחי. תשמחו. שזה נגמר עכשיו, בשלב מוקדם ולא אחרי כמה שנים מלאות בסבל ותסכול. פשוט תשמחו ותודו להשם.

נשמע שאת חיה חיים בלתי אפשריים.

יש לך תמיכה?

תודה @דיליה  על התיוג. 

אכן עברתי גירושין, אבל לא הייתי בהריון... זה באמת הופך לעוד יותר טעון וכואב. 

אשמח לעזור לפחות בתחושות על הפרידה עצמה. 

מוזמנת באהבה לאישי, יש דברים שאשמח לפרט.

שהוא מובן מחד

אני הייתי שמחה בשבילה מאידך.

שזה התגלה עכשיו ושהסבל שלה לצידו לא התמשך לשנים ועוד ילדים.

שהיה לה כח לקום וללכת. לעשות סטופ, ולשים את עצמה במקום הראשון.

קשה להיות במקומה, וודאי במקומך, אבל אם מסתכלים על חצי הכוס המלאה - זה עדיף וטוב שייפרדו.

יהיה לה קשה, והיא תצטרך תמיכה רגשית, אבל לא דומה תמיכה של רמזור אדום בתחילת הקשר לתמיכה של רמזור אדום אחרי תקופה.

סליחה אם זה לא מתאים או רגיש, אבל רציתי לתת גם את הזווית הזו

חיבוק ענק❤️ ושהשם ייתן לה כח לצאת מזה מחוזקת ו

אבא שלי הוא גם על הקשת האוטיסטית.

מעולם הוא לא אובחן, אבל אין שום ספק בכלל. אז אני יכולה להגיד לך שב"ה שהיא קמה והולכת. אמא שלי מסכנה. גיבורה אמיתית שלוחמת, אבל מסכנה. מעולם לא היתה לה זוגיות. לא זוכרת את ההורים שלי מדברים אחד עם השני מעבר ל"תביאי את המלח" ו"תעזור לי להעלות קניות". זוכרת שכבר כילדה איחלתי לאמא שלי שהם יתגרשו, אבל לא, אמא שלי לא תסכים לשים על עצמה סטיגמה כזו, לא משנה באיזה מחיר. אז כל הכבוד לאחותך!

ואנחנו, כל הילדים, עם שריטות עמוקות מזה שלא באמת היה לנו אבא נוכח רגשית. גיסתי (אשתו של אחי) טוענת שכל המשפחה שלנו עם יכולות חברתיות ברצפה. אבל לפחות אנחנו כאנשים נורמטיביים יכולים ללכת לטיפול ולעבוד על זה. אבא שלי לעולם לא יבין. ולעולם לא יצליח ליזום, מעצמו, משהו שטוב לאחרים. כמה שהוא רוצה ומנסה- זה תמיד יהיה שנגיד לו "צריך לעשות כך וכך" והוא יעשה בדיוק מה שיאמרו. אף פעם אין הרגשה שרואים אותך, שחושבים עליך, שמבינים אותך. תשעים אחוז מההתנהלות בבית נועדה לא לזעזע את אבא שלי ולא להביא אותו למצבי קיצון. מתהלכים על ביצים כדי לא להרגיז אותו (למשל- לא התארחנו בסעודות שבת מעולם! אפילו לא בבר מצוות או חתונות) וזה שורט במקום מאוד מאוד עמוק. 

אני מאמינה שזה כואב נורא לגלות שבעצם אחותך סבלה מאז החתונה. וזה קורע את הלב לחשוב שבזמן שכולם שמחו בשבילה שהיא בונה בית- היא בעצם בנתה כלא.

אבל אחרי שמבינים שזה המקום שבו היא היתה- זה הזמן לשמוח בשבילה שהיא אזרה אומץ לקום וללכת. לא מובן מאליו, וחשוב כל כך כל כך!

עכשיו מנסים לגרום לו ללכת לאבחון כדי שבמידה והם באמת יתגרשו אז תהיה אבחנה כדי שלאחותי יהיה יותר קל למצוא פרק ב. להגיד שהתגרשו כי הןא אספרגר או כי לא הסתדרו זה נשמע אחרת.

ואם הוא ימשיך בקו שבו התנהג עד עכשיו אז הוא יילך לאבחון. הוא פשוט עושה כל מה שאומרים לו עד הסוף, בלי טיפת שיקול דעת או מחשבה.

בהחלט מודה לה' שזה קרה, וגם היא.

אתמול היא הודתה על ההריון אפילו כי בזכותו המצב החמיר יותר והיא קלטה כמה הוא אטום ולא מבין כלום.

אבל קשה לי לראות שקשה לה. היא כל היום בוכה, כל היום לא מבינה למה היא מרחמת עליו בכלל ולמה כואב לה שהיא עושה לו ככה (הוא אשכרה לא מבין מה הוא עשה, והוא עשה דברים חמורים מאוד מאוד).

והיא לא מבינה למה קשה לה אם היא כל כך רצתה להתשחרר ממנו.

והלוואי שכבר יגיעו להכרעה- למרות שנראה שהיא כבר החליטה אבל עדיין היא עוד בטיפול ומנסה להבין מה קורה ומה היא רוצה ואם יש לזה סיכוי.

והלוואי שכבר יהיה לה טוב.

אולי זה לא פוליטי קורקט להגיד את זה.

אבל הכעס כאן מוביל אותכם להתנהגויות לא בהכרח ראויות.

ליוויתי כוון הפוך- ולכן חשוב לי לכתוב גם את הצד השני.

יש הבדל עצום בין אדם שהסתיר בנישואים משהו, לבין אדם שלא הסתיר כלום ובן הזוג בחר להתחתן איתו.

אם אין לו אבחון, והוא שרד עד היום בעולם בלי אבחון, גם אם הוא רע ולא מתנהג יפה זה לא אדם שהסתיר בכוונה!

לפני כמה שנים יצא לנו לתמוך במישהי שבעלה החליט שהיא אספרגר, הוא היה ממשפחה חזקה ומבוססת והם רק הוציאו עליה שם רע,ודרשו שתעשה אבחונים וכעסו עליה שהיא בהריון.

למעשה -יכול להיות  שהיא לא העיפרון הכי מחודד, אבל בחורה מקסימה ולכן בדיוק הוא התאהב בה ורצה אותה!

בן אדם צריך לקחת אחריות על הבחירות וההחלטות שלו בחיים.

הוא עזב את הבית ודרש שתעשה אבחון, היא כמובן לא הסכימה ועמדה על שלה שזו היא והיא לא הסתירה שום דבר לפני החתונה ולכן לא תעשה עכשיו שום דבר.ואם עד היום לא טענו נגדה שהיא אספרגר לא יתכן שהוא פתאום יטען את זה.

היום אחרי כמה שנים היא התחתנה ,ב"ה זכתה לזוגיות מקסימה!ילדה עוד ילדים, ומגדלת את כולם בטוב כולל הילד הראשון  שאבא שלו בכלל לא טורח לקיים את ההסדרי ראיה והילד בקושי מכיר אותו!

מה שרציתי לומר ששנאה יכולה להוציא מהאדם מידות רעות והתנהגויות מגעילות!

ולהוציא שם רע על אדם אחר כדי לנקות אותה זה לא בהכרח התנהגות ראויה.

אם היא סובלת שתקום ותלך בלי ספק, וכמה שיותר מהר יותר טוב. אבל בן אדם מבוגר צריך לעמוד מאחורי הבחירות שלו ולא להשליך את האחריות של הבחירה שלו בהוצאת שם רע על אחרים.

מותר לה להתחרט,להגיד שלא מסתדרת,להגיד שלא הכירה אותו מספיק לפני וכו' אבל אין צורך לשלוח אותו לאבחונים!

ואולי דווקא כאן זה המקום שלך כאחות - במקום לעזור לה "ללכלך" עליו כדי לטהר אותה , תעזרי לה בהליך גרושים נקי ,בלי כעסים ושנאה.

והראשונה שתרוויח מזה תהיה היא! כשבן אדם צובר שנאה וכעסים המפסיד הראשי זה הוא!

גם בעיניי זה תמוה שצריך את האבחון כדי לתלות בזה את הגירושין ולהוציא עליו לעג

אנשים מתגרשים מכל מיני סיבות. לצערנו היום זה כבר לא אישיו

רק המון כאב ותסכול של אחותי על 5 חודשים של טיפולים שונים אצל מטפלים שונים בניסיון להגיע איתו לקשר זוגי נורמלי.

ויש גם רחמים שלה עליו, המשפט שהיא תמיד חוזרת עליו זה "אני לא כועסת עליו, הוא בכלל לא אשם. נראה שיש לו בעיה"

את הרעיון לאבחן לא אנחנו הבאנו אלא אנשי מקצוע שהם בקשר איתם, בטיפול זוגי ובטיפול אישי.

המטפלים עצמם בקשר בשבוע האחרון אחרי שהמצב התפוצץ וכולם מסכימים שיש פה בעיה רצינית ולא טיפול רגיל יעזור.

המטפל הזוגי אמר אתמול לאחד המעורבים בסיפור: הגבר לא אשם במצב, יש לו בעיה אבל גם האישה לא אשמה במצב והגיוני ומובן מאוד שלא תרצה להישאר בזגויות הזאת.

והאבחון הוא לא כדי להוציא לו שם רע אלא כדי שאחותי תהיה מסוגלת להתקדם ולדעת שלא היא אשמה (כי כרגע הוא מאשים אותה בהכל) וכן, גם כי חשוב שאם תחליט שהיא רוצה פרק ב אז בהחלט יש הבדל בין הסיבות לגירושים.

אבל גם כי המטפלת שהציעה את האבחון אמרה שכשנדע מה הבעיה נדע אם יש אפשרות לטפל בצורה אחרת או שזה אבוד.

והוא כן הסתיר המון דברים ובפגישות הציג מצג שווא של אדם אחר לחלוטין.

כששואלים אותו למה אמר אחרת בפגישות הוא טוען "אנשים משתנים".

בקיצור; המצב לא פשוט בכלל וממש אין כאן ניסיון להוציא עליו שם רע ולהפיל עליו את המצב.

יש פה מיקח טעות (באשמתו) שאחותי לא מוכנה לשלם את המחיר שלו.

המטרה היא כדי לדעת מה הבעיה.

ברגע שיודעים מה הבעיה אפשר לדעת מה דרך הטיפול ואם יש לזה תקנה או לא ומשם היא תוכל לבחור האם היא מוכנה לחיות עם המצב ככה כי אין טיפול או לתת לו את הזמן לטפל ואז לנסות שוב.

וזה שהוא הסתדר עם זה עד עכשיו בלי איבחון לא אומר כלום, יש הבדל בין להסתדר עם חברים (שאין לנו מושג כמה קשר היה לו איתם בכלל כי הוא משנה גרסאות) לבין לנהל חיי זוגיות מלאים.

אפשר להסתדר מצויין בתור חבר אבל כשהופך לבן זוג ההתמודדות היא אחרת.

והיא כל פעם אומרת שהיא בחרה בבן אדם אחר ואחרי החתונה התגלה שהוא השתנה בין לילה, לטענתו.

והם ניסו שלל טיפולים, דרך מכון פועה וגם באופן פרטי, וטיפול אישי וטיפול זוגי וטיפול מיני וכל טיפול שרק הציעו לה היא ניסתה בניסיון להציל את הבית הזה אבל כשאין שיתוף פעולה של הצד השני זה בלתי אפשרי. ושוב, חוסר שיתוף הפעולה הוא לא באשמתו. הוא באמת לא מבין מה מדברים איתו ולמה מה שהוא עושה לא בסדר.

אבל את המחיר היא משלמת ותשלם גם בעתיד.

אז הדבר האחרון שאפשר לומר על הסיפור הזה הוא שהיא מחפשת ללכלך עליו ושפועלת מתוך כעס ושנאה.

ואיך להתמודד איתה.

קודם כל שלו.

ואם היא תמשיך להיות חלק מהחיים שלו- אז גם שלהם כזוג.

(ובכל מקרה. בין אם תשאר ובין טם לא- יש פה ילד שבעתיד יצטרך לדעת להתמודד עם אבא שלו...)

אבל היא לא בשביל שיהיה לה קל יותר בשידוכים בפרק ב.

(זה כן יכול לעזור לה בהחלטה אם להישאר או לא)

בכלל, כל המחשבה על פרק ב חא רלוונטית. עכשיו.

לא מתגרדים במחשבה שיבואו פרק ב יותר טוב - אפחד לא מבטיח לה שיהיה בכלל פרק ב.

מתגרשים כי הנישואים הנוכחיים כל כך לא טובים לה שהלבד עדיף על הביחד

שאני מכירה אנשים על הקשת האוטיסטית שהם רגישים ומאוד מנסים ורוצים לשמח אחרים

מכירה מהם כאלה שגם מצליחים בהחלט לקיים זוגיות מיטיבה.

חשוב לי להשמיע את הקול הזה.

ממליצה ממש על הסדרה "הרופא הטוב".

לא הגבתי קודם כי זה לא הרגיש לי השרשור המתאים.

אבל השרשור הזה ממש הכאיב לי. אני מכירה כמה אנשים על הרצף בתפקוד גבוה, מה שפעם היו מכנים אספרגר. והם לא אנשים אגואיסטים, רעים, מרוכזים בעצמם, מנוכרים ולא אוהבים כמו שכתבו פה. (כל זה נראה לי קשור לעבודת המידות של האדם.) הם סה"כ אנשים שאין להם את הכלים או החושים הטבעיים לשים לב ולפרש נכון את הרגשות של מי שמולם, להבין סיטואציות חברתיות, לדעת באופן אינטואיטיבי איך להגיב ולשער איך המעשים שלי ישפיעו על מי שמולי.

מי שאני מכירה מאוד נכונים ללמוד, מאוד רוצים להיטיב לזולת, מאוד נעזרים בכללים איך להיות אדם נעים יותר לסביבה. זה לא בא להם טבעי וזה קשה להם אבל הם אנשים טובים ואוהבים.

הם עדיין לא נשואים. ופתאום השרשור הזה גרם לי לתהות, אולי הם אנשים שלא מסוגלים להתחתן? שאישתו/ בעלה יהיו אומללים? שבכלל לא מסוגלים לחשוב על מישהו אחר ולהרגיש אהבה? זה ממש כאב לי.

ברור שיהיה להם קשה יותר, הם יצטרכו להשקיע כל החיים בללמוד את בן הזוג ומה נכון בזוגיות. אבל אם הם נכונים להשקעה הזאת? זה לא מגיע להם?

לא יודעת, מהצהריים אני עם מועקה בלב בגלל השרשור הזה.

וסליחה מהפותחת על הנצלו"ש, לא מדברת על גיסך. (למרות שזה כן קשור, אי אפשר להאשים את האספרגר בכל דבר, יש חלק גם לחינוך ולעבודת המידות.)

את יודעת עם כמה נכונות הוא הגיע לטיפולים? כמה הוא משתדל?

לא הכל בכלים שלו כנראה, עם כל הרצון הטוב שלו.

ואני כמובן דיברתי על גיסי ולא על כל האנשים שיש להם קושי כזה. אני מכירה רק אותו ואת הסיפור שלו.

בכל אופן, אני אשמח שהשרשור ינעל.

התכוונתי רק לפרוק את הקושי שלי ואיך שהוא זה התגלגל למקומות אחרים. (גם באשמתי)

@יעל מהדרום@טארקו @חצילוש@אין לי הסבר

איזה צרה... איזה קושי....

אני יכולה לעודד אותך שזו תקופה וזה יעבור. היא תמשיך הלאה...

תאיחזי בזה...(גם אצלינו במשפחה הגרעינית היו גירושים שגמרו אותנו,)

אין מה להתייאש. כרגע אתם בסוג של אבל על מה שציפיתם וגיליתם שהוא לא מה שחשבתם..

לאט לאט תעכלו כולכם.. גם אחותך היקרה...

והיא תקום מזה.. והילד הזה יהיה מדהים או מדהימה.(מדברת על העובר שבבטנה).. בעזרת ה'.. תנסו לחשוב אחרת ולא להישאב לבור השחור הקשוח...

ראיה שונה מצילה את הנשמה..

תעודדו אותה ותנסו להוציא אתכם מהסיטואציה זה לא שלכם זה שלה...

למען בריאות נפשכם.

היא תקום מזה בעזרת ה' תקים בית חדש. התינוק יסב לה הרבה נחת.

תנסו להיאחז בזה.

גם לי יש אחים ואחיות הורים גיסים גיסות. ולא חסר סיפורים. למדתי לעשות הפרדה. זה עצוב וקשה אבל יש לי את המשפחה שלי ואני חייבת להמשיך לתפקד. אני לא נשאבת כבר שנים לשום צער ברמה שזה גורם לי בכי וחוסר תפקוד. עבדתי על עצמי שנים. אני חייבת להמשיך הלאה בחיי ולהיות חזקה עבור המשפחה הגרעינית שלי...

זה נשמע קצת קר. אבל זו התמודדות שמצילה אותי ואת ילדי.

תנסי רגע לעצור.

בכית עליה. הצטערת. ברוך ה' יש עוד תקווה שתתחתן שוב ותקים בית. אין פה חידלון....

תנסי להפיח בה תקווה וגם בך...

תקחי את התפקיד של האחות הבכורה ..

בהצלחה אהובה

את תראי כמה כוח זה יתן לך...