עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ –

אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל".

עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי –

אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל".

עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים –

אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה –

אֵין מְבָרְכִין עָלָיו.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

דעת ר' יהודה שלא ראוי להזכיר שבח שם ה' על דבר שהוא קללה, כמו חומץ, נובלות וגובאי (ארבה) {בלי להיכנס למחלוקת אם ר' יהודה מתכוון לשלשתם}.

בפשטות דעת חכמים שפוסקים לפיהם, שמכיוון שאדם נהנה הוא מברך על עצם ההנאה, גם אם זה מן קללה.

יש שני רבדים לכל ברכה. הטעם לברכה זה בגלל ההנאה: "אלא סברא הוא אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה". (ברכות לה ע"א), ויש את גדר הברכה שהוא על האוכל, על יצירת האוכל עצמו.

רבי יהודה מתמקד יותר בגדר הברכה על האוכל עצמו, לכן הברכות שלו מפורטות יותר כמו ברכת "בורא מיני דשאים" על ירקות מסויימים, כמו שלמדנו במשנה א. מכיוון שכך כשהאוכל הוא מין קללה, אז אי אפשר להזכיר שם ה' עליו.

חכמים מתמקדים יותר על טעם הברכה, שזאת ההנאה, ומכיוון שיש הנאה, גם במין קללה מברכים.

הירושלמי מביא משהו מעניין לשיטת חכמים: "החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו. ראה גוביי אומר ברוך דיין האמת בא לאכלן אומר שהכל נהיה בדברו. ראה נובלות שנשרו אומר ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר ברוך שהכל נהיה בדברו".

זאת אומרת שהאדם מכיר בצער של הקללה, אבל עם זה כשהוא נהנה מהאוכל הוא מברך עליו.

זה דומה לבבלי ברכות נט ע"ב וירושלמי ברכות (ט, ב): "ת"ש מת אביו והוא יורשו בתחלה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב".

יש הרבה פעמים רגשות מעורבים על החיים וצריך להביע את הצער על הרע והשמחה על הטוב ולכוון את הכל ל-ה', גם אם הם באים באותו ענין.

הגמרא בברכות ס ע"ב אומרת שצריך לברך על הטובה וגם על הרעה: "אמר ר' אחא משום ר' לוי מאי קרא (תהלים קא, א) חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא (תהלים נו, יא) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר זו מדה טובה באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות רבי תנחום אמר מהכא (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא ורבנן אמרי מהכא (איוב א, כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך".

החידוש לעיל שאפילו אם זה באותו ענין, האדם צריך להביע את שני סוגי הרגשות שלו, יגון ושמחה, בהבעת תודה ל-ה'.

אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה

אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם

איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ

אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?

אשמח לכל מידע או סיפור מקרה

בשורות טובות ושמחות

הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?

אמרתי לו אוקי מה…

אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.

קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה

ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה

לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי

קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל

מוזמנים להצטרף

קמפיין 'טובה הארץ מאוד מאוד'

כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,

למרות שהוא לא קרוב משפחה,

ולא חבר קרוב,

ולא בוס,

אלא ''רק'' מנחה ומנטור.

מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,

ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.

נוחי בשלום,

פרופסור עדה יונת.

אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים