עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ –
אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל".
עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי –
אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל".
עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים –
אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל".
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה –
אֵין מְבָרְכִין עָלָיו.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
דעת ר' יהודה שלא ראוי להזכיר שבח שם ה' על דבר שהוא קללה, כמו חומץ, נובלות וגובאי (ארבה) {בלי להיכנס למחלוקת אם ר' יהודה מתכוון לשלשתם}.
בפשטות דעת חכמים שפוסקים לפיהם, שמכיוון שאדם נהנה הוא מברך על עצם ההנאה, גם אם זה מן קללה.
יש שני רבדים לכל ברכה. הטעם לברכה זה בגלל ההנאה: "אלא סברא הוא אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה". (ברכות לה ע"א), ויש את גדר הברכה שהוא על האוכל, על יצירת האוכל עצמו.
רבי יהודה מתמקד יותר בגדר הברכה על האוכל עצמו, לכן הברכות שלו מפורטות יותר כמו ברכת "בורא מיני דשאים" על ירקות מסויימים, כמו שלמדנו במשנה א. מכיוון שכך כשהאוכל הוא מין קללה, אז אי אפשר להזכיר שם ה' עליו.
חכמים מתמקדים יותר על טעם הברכה, שזאת ההנאה, ומכיוון שיש הנאה, גם במין קללה מברכים.
הירושלמי מביא משהו מעניין לשיטת חכמים: "החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו. ראה גוביי אומר ברוך דיין האמת בא לאכלן אומר שהכל נהיה בדברו. ראה נובלות שנשרו אומר ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר ברוך שהכל נהיה בדברו".
זאת אומרת שהאדם מכיר בצער של הקללה, אבל עם זה כשהוא נהנה מהאוכל הוא מברך עליו.
זה דומה לבבלי ברכות נט ע"ב וירושלמי ברכות (ט, ב): "ת"ש מת אביו והוא יורשו בתחלה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב".
יש הרבה פעמים רגשות מעורבים על החיים וצריך להביע את הצער על הרע והשמחה על הטוב ולכוון את הכל ל-ה', גם אם הם באים באותו ענין.
הגמרא בברכות ס ע"ב אומרת שצריך לברך על הטובה וגם על הרעה: "אמר ר' אחא משום ר' לוי מאי קרא (תהלים קא, א) חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא (תהלים נו, יא) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר זו מדה טובה באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות רבי תנחום אמר מהכא (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא ורבנן אמרי מהכא (איוב א, כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך".
החידוש לעיל שאפילו אם זה באותו ענין, האדם צריך להביע את שני סוגי הרגשות שלו, יגון ושמחה, בהבעת תודה ל-ה'.