במעיינות בהתנחלויות את פחות תתקלי בכאלה אז אולי שווה לך ללכת לשם.

גם לא תתקלי בכאלה וגם זה יפיפה! אזור תנ"כי מאוד.

שורץ ערבים סופר ערסים. והם לא רק במעיינות. הם מטרידים בנות/נשים בטרמפיאדות או אפילו סתם בפקק. לא מזמן היה מחסום באיזה צומת והאטתי ואני קולטת מכונית פלסטינית ממול שעומדת במחסום, ערבי עושה לי פרצופים של נשיקות באוויר. והם עושים את זה כל הזמן גם לבנות שעומדות בטרפיאדה, הם צופרים וצועקים ושולחים נשיקות ואין מה לעשות עם זה.

והלואי והיה מדובר רק בצעירים יהודים או ערבים, לפני כמה שנים גברים שהיו נראים לבת שלי וחברותיה בני 50+ הטרידו את הבנות תוך כדי שיט קייקים. חבורה של גברים מבוגרים עצרה את הקייאק של בנות ה14 והתחילו איתם וביקשו מספרי טלפון ולבנות לא היה מה לעשות מולם. הן היו בלי טלפונים במים וזה היה ממש טראומה לבנות עד שמישהו עבר שם והם המשיכו.

למה בנות צריכות לעבור טראומות כאלה? פשוט לא מובן לי.

פראייריות. האמצעית שלי אם מישהו לא בא לה טוב בעין היא מחטיפה.

אפילו לי 😱

הגדולה שלי נהייתה כל כך צינית שזה מבריח ממנה כל מי שהיא לא רוצה שיהיה לידה.

אפילו אותי 😱

אבל וואלה, באמת מעצבן. יש גברים בבונים בעולם. לא יודע אם זה מאוחר מידי לבנות שלך, אבל אולי שווה לנסות להטמיע בהן מין קשיחות בריאה כזאת. לא לפחד לעמוד על שלהן ואפילו להחזיר במידת הצורך.

פעם הלכתי רגלית הביתה. אני גר במין מישור כזה שהרבה עושים ג'וגינג שם. וזה מקום סמוך לכפר ערבי.

ערב מאוחר אחד אני חוזר הביתה וחבורה של צעירים ערבים נמצאים מולי ואני הולך לקראתם. כשעברתי לידם הם התחילו לזרוק לי מילים פרובוקטיביות על יהודים. הם חשבו שאני אמהר ללכת מהם. הם טעו. נעצרתי מולם ודפקתי להם וואחד מבט. זה הרתיע אותם. אחד מהם התחיל להגיד לחבר שלו בערבית משהו שנשמע כמו שירגע וסימן לי עם האצבע הכל בסדר.

הלכתי. ידעתי שהם שם כדי לעורר פרובוקציה או להפחיד מישהו חלש מהם. הם נהנים מזה.

כשהמשכתי ללכת ראיתי ממולי עלמת חן צעירה עושה ג'וגינג. ידעתי שההם ישר יעוטו עליה. כשהתקרבנו סימנתי לה לעצור רגע. היא הייתה עם אוזניות. אמרתי לה שיש בהמשך קבוצת ערבים שחושבים מחשבות ושאולי כדאי לה לעבור לצד השני של הכביש.

התשובה שלה הדהימה אותי.

היא אמרה "אני לא מפחדת. נראה אותם מעיזים להגיד לי משהו" והמשיכה לכיוונם.

ככה בנות צריכות להיות. נורא רציתי לראות איך הם והיא יגיבו. לא יצא לי. אולי יש לזה קשר לידיעה שהופיעה באתרי החדשות על ערבי שנפצע בקטטה בירושלים? אין לדעת. אבל היא גובורה בעיני.

מה דעתך?

ואני לא מתנהג ככה לנשים!

להפך!

הייתי כותב מה אני אומר לכאלה גברים אבל בטוח היו מצנזרים לי את התגובה ומשעים אותי לאיזה חודש מהפורום.

באמת לא כולם ככה

ובאמת מה שאמרת על בעלך וכילדים - זה עולם הפוך ממש.

זה מגעיל

אבל כל עוד לא מדובר במשהו מסוכן הייתי מרימה ראש או זורקת להם איזה מילה שיסתמו, או צועקת עליהם בחזרה, לא משנה מה העיקר לא מתביישת לא מתנהגת כאילו אני זאת שעשתה משהו לא בסדר.

תקיפות מיניות!

תקפו קרובת משפחה שלי מינית לא מזמן.

והיא מסכנה אשה נשואה בהריון לא יודעת איפה לקבור את עצמה.

הלכה לתחנת משטרה וניסתה לפתוח תלונה כנגד אותו אחד והשוטר מנסה להניא אותה מכך ושסתם חבל.

הרבה זמן הדם שלי לא רתח כמו שהוא רתח כסיפרו לי את זה.

שוטר אומר למתלוננת לא לפתוח תיק?! מה נסגר?

והיא לא צריכה לקבור את עצמה. היא צריכה לקבור אותו.

יש הרבה מרכזים שעוזרים לנשים שעברו תקיפות. ממש מומלץ להעזר.

אוף איזה יאוש

יש לי חברה שהבת שלה בכיתה א' סבלה מהצקות שאפשר להגדיר אותן כתקיפה מינית לולא היה מדובר בילד התוקף שגם הוא רק בכיתה א'. ברגע שהיא שמעה את זה היא הפכה עולמות עד שהעניין טופל כמו שצריך. היא היתה מגיעה יום יום לבי"ס ופשוט משגיחה על הילדה שלה. אחרי שהיא דיברה וצעקה כמובן. עד שבית הספר, שאסור לו לסלק את התוקף בגיל כזה, הביא מישהו שישגיח על הילד הזה כל זמן שהוא בבית הספר. אין לי מושג מה גורם לילד כלכך קטן לפגוע באחרים, (זו לא היתה הפגיעה היחידה שהוא עשה) יכול להיות שנפגע בעצמו או איזשהי בעיה נפשית, אבל החברה סביב חייבת להבין שאין דבר כזה לא לטפל. (הילדה גם עברה אח"כ טיפול נפשי.) אין דבר כזה ששוטר יגיד שחבל להגיש תלונה. מה זאת אומרת? הבן אדם הפוגע ימשיך לעשות כאוות נפשו למי שירצה?

אחוז תלונות השווא עומד על בין 1.5%-3% ( דומה לכל עבירה פלילית אחרת)

לכל אחת, אבל אשתי למשל יודעת לשתול אנשים כאלו

אין לה בעיה לצעוק על מישהו שהוא חצוף או להתקשר למשטרה או כל דבר אחר

זה לא כל כך נעים אבל ברור שאם כולם היו נוהגות כך זה היה מונע את רוב המקרים 

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת