בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן –

פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.

בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן –

פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.

בֵּרַךְ עַל הַפַּת –

פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת;

עַל הַפַּרְפֶּרֶת –

לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

רואים מהמשנה שפת לא פוטר יין, וצריך לברך על היין בפני עצמו. הגמרא אומרת (ברכות מא-מב): "יין דגורם ברכה לעצמו".

רש"י כותב: "דגורם ברכה לעצמו - בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע"פ שלא היו צריכים לשתייתו". הוא מתכוון בקידוש, הבדלה, ארבע כוסות, שבע ברכות, מילה, וכדומה.

הריטב"א כותב: "יין קובע הוא ברכה לעצמו. פירוש לפי שהוא דבר חלוק לעצמו שזה מאכל וזה משקה... ושתיה חשיבא ולפיכך טעון ברכה לעצמו", וכמו שכתוב כבר בתוספות: "שעיקר משקה הוא והוא ראש לכל מיני משקין".

משתי השיטות יוצא, שיין היא שתייה חשובה יותר משאר המשקין, ולכן משתמשים בזה במצוות מגוונות.

בעבודת הקרבנות המזבח שותה בעיקר יין- נסכים, ולא שאר משקים (דם זה משבעת המשקים לענין הכשר טומאה אבל אדם לא שותה), חוץ ממים שמביאים כנסכים פעם אחת בשנה בסוכות.

במיוחד משיטת רש"י יוצא שהייחודיות של היין בכוס של ברכה, בעצם מתבטאת כל פעם ששותים יין, ולכן מברכים על יין ברכה מיוחדת, ופת לא פוטר את היין.

מה המסר הרוחני של יין?

כותב ספר העיקרים מאמר ד פרק לג:

"ולזה כנו אותו רבותינו ז"ל ביין המשומר בענביו, כמו שאמרו מאי עין לא ראתה אלהים זולתך, אמר ר' יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית (סנהדרין צ"ט ע"א), ובאור זה כי כמו שהאוכל הענבים הוא מתענג באכילתן, ואם לא ראה יין מימיו לא יוכל לשער שיצא מהענבים דבר יותר ערב ומענג ומועיל יותר מהן, ומי שיאמר לו שישיג בעבודת הגפן תענוג יותר נפלא מאכילת הענבים יפלא מזה ולא יאמין שיהיה כן, אבל כשישקוהו מן היין יכיר וידע שהיין היוצא מהענבים יותר משובח ויותר ערב ויותר מועיל מן הענבים, ויתמה איך יצא דבר מופלג התענוג כזה מן הענבים, וכן הנפש לא תוכל לשער שבעשית המצות תשיג התענוג הרוחני המושג עד שתפרד מן הגוף, ואז תכיר ותדע איך התענוג ההוא יושג בעשית המצות כמו שיושג היין בעבודת הכרם, ושהוא כנוס בתאר או התכונה המגעת מעשית המצות כיין שהוא כנוס בענבים המושגים בעבודת הכרם, ולזה נקרא יין המשומר בענביו, לומר כי כמו שאין דמיון בין תענוג הענבים לתענוג היין, כך אין דמיון בין תענוגי העולם הזה לתענוגי העולם הבא, ועל כן נקרא גן עדן של מעלה, להורות שהנפש לא תוכל לשער תענוג הדבר הרוחני שלמעלה בהיותה בעולם השפל הזה."

בספר האמונה והביטחון לאחד הראשונים (פרק יט) כותב: "וטעם לקידוש היום על היין כי הוא כנגד יין המשומר בענביו". מרחיב יותר ה'תורת חיים' (בבא בתרא צז ע"ב):

"זכור את יום השבת זכרהו על היין שע"י היין שמקדשין עליו את יום השבת בראשית יש לזכור בשכר יום שכולו שבת שהוא ג"כ יין המשומר בענביו וכיון דיין קידוש לעומת יין העליון הוא ויין העליון מכוסה טמיר וגניז הוא".

המהר"ל  ב'נר מצוה' (ב - עניני חנוכה): "ואמר הזהיר בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין (שבת כג ב). דבר זה נאמר על עולם הבא, שאז יהיה להם היין המשומר לצדיקים לעתיד לבא, אשר עליו נאמר (ישעיה סד, ג) "עין לא ראתה אלקים זולתך", זהו יין המשומר (ברכות לד ב), והוא אחרון לכל. על כך אמר מי שהוא מקדש היום, והוא בודאי על יין, כי קדוש היום הוא על יין. והוא מקדש השבת, אשר הוא מעין העולם הבא (ברכות נז ב), ולכך הוא זוכה וממלא גרבי יין, ויהיה לו עולם הבא. והוא רב טוב הצפון, שהוא יין המשומר. ולכך אמר 'גרבי', ולא אמר שזוכה ליין הרבה, אלא כאשר היין הוא בגרבי, הוא נסתר ונעלם, אשר עליו נאמר "עין לא ראתה אלהים זולתך"."

מרש"י לעיל אפשר ללמוד מקידוש בשבת, לכל פעם כשמברכים בכוונה על יין טועמים קצת מהעונג הרוחני של היין המשומר מששת ימי בראשית, כמו שכותב השל"ה (שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה):

"וכששותה יין, יחשוב על יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית".

לא הייתי עושה היום כ ל ו ם בבית! ממש!   עונג רצוף, הכוזרי, דעת תבונות, רמח"ל, מהר"ל (אם אי י

טועה, אין לי זמן כרגע לבדוק) - תוך השוואה לאפלטון, אריסטו ועוד - חכמה צרופה. נפלא.

זה כמו המעבר מהצד לעולם האימון והטיפול בעולם הדתי

מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד וחולמים להגביר לאט לאט למקסימום

אני מחפש את הניקית "הדובדבן שבקצפת"

הייתה פעילה פה לפני כמה שנים, אם יש כאלה שמכירים את הניק הנוכחי שלה

ויוכלו להגיד לה או משהו

למה יש את זה בכלל? למה לא מספיק מסרים?

זה ממש מיותר.

מי שמסכים איתי שיצטרף לעצומה...

סתם צוחק בקשר לעצומה, אבל נראה לי זה ממש מיותר.

זה השיר השני שלי כאן. 

(ע"פ ההיתרים של הרב אוירבך והרב יצחק יוסף לשמוע שירים שקטים בשלושת השבועות)

הכנתי אתמול בAI, מבוסס ברובו על הקינה "למי אבכה".
מה דעתכם?

לדעתי החצי דקה האחרונה הכי יפה.
אם מצא חן בעיני אחד שטוב ביצירת וידאו, מוזמן... אני טוב מוזיקה ולא בוידאו

לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה, 

וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן

הֲלַמִּקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים

שֶעוֹרבִים וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן

[Chorus]

וסוֹד תּוֹרָה, הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה? 

וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן

זְכֹר הַשֵּׁם, ואָחוֹר אַל תְּשִׁיבֶנּוּ

קְרַע אֶת הַשָּׁמַיִם וּבוֹא אֵלֵינוּ
 

בִשְׁבִיל זֶה מַנִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ עַל הָאָדָם וּבְיוֹתֵר עַל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהִתְגָּרוּתוֹ כָּל כָּךְ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמֵּבִיא לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים. אַף עַל פִּי כֵן הַכּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע. כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת לא נִבְרְאוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם שֶׁכָּל מַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ הוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה וְהוּא מִתְחַזֵּק כְּנֶגְדּוֹ. עַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּמוֹ כֵן הוּא יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר כָּל תְּנוּעָה בְּעָלְמָא, שֶׁהוּא מִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹזְרוֹ לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' לא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ"