גם במיטה שלו הוא לא יודע לישון, גם לא בלילה

מצב קיצוני חח

ומגע עמוק. תינוקות חווים את הרגע בו האמא מניחה אותם, כפרידה

תנסי לתת לו תחושה שהוא עדיין עטוף

וכשאת מניחה אותו להניח ידיים וללחוץ בעדינות על איזורים בגוף, רגליים, בטן וכו.

זה עוזר להם להרגיש עדיין "צמודים" לאמא

ניסיתי מגע עמוק כמה פעמים, הוא פותח עיניים, מחייך ומתחיל לבכות

לכן רוצה מראש שיירדם בעגלה, אבל גם זה לא עובד

אמשיך לנסות

בינתיים עד שהוא נרדם עלי זה שעות

ואז בעגלה הוא שוב מתעורר וחוזר חלילה

למה את צריכה להרדים אותו בידיים?

וגם אם כן, ברגע שמניחה אותו הוא מתעורר

אני מזהה את הרגע שהוא נהיה עייף, מנסה לשים בעגלה, לנדנד, לכסות, מוצץ- הוא בוכה

הדרך היחידה שהוא נרדם בה זה על הידיים או במנשא

תנסי אולי להשכיב בהגבהה..

יכול להיות שנח לו עליך כי הוא במצב יותר "עומד" כזה.

יש לו ריפלוקס במקרה?

ממש נשמע התיאור, עם זה שמתעורר ובוכה איך שמניחים (לתינוק שישן עמוק אין כ"כ סיבה שיתעורר אם משהו לא מציק לו אם רק משנים תנוחה.. הם לפעמים נשארים לישון אפילו כשמכניסים/מוציאים מהאוטו וכזה)

אלא אם כן אין תסמינים נוספים, או שהוא לא היה ככה והתחיל וזה נראה לכם יותר התנהגותי..

בכל מקרה בהצלחה רבה❤️❤️❤️

מהילדים בגיל הזה..

כדאי להשקיע בתלמוד איך להעביר לעגלה בלי שהתעוררו אחרי שנרדם בהנקה,

ואל תוכלי את עצמך בכלל על מה שהרגלת!! הרבה מגע וביידים וליושן איתך זה כל מה שהוא זקוק לו!! זה נותן לו המוןן!!

אבל באמת כהשוא ישן חשוב שיהיה לך את הזמן לעצמך..

אז מה שהייתי מנסה זה להניק במקום שקל לקום ממנו,קרוב לעגלה, לשים מוזיקה מרגיע לתינוקות מיוטיוב, לנתק אותו מההנקה אחרי שנרדם בעדינות לא לדפוק עליו על הגב בעדינות ולשיר לו, להתחיל להזיז אותו לאט לאט מהגוף, אם הוא רפוי להמשיך את התנועה, אם הוא קופץ אז להמשיך עוד קצת בשירים ודפיקות, ואז לאט לאט להעביר לעגלה- לנסות שיהיה לו משהו נעים מתחת לראש אולי בפעמים הראשונות במקום סדין למתוח שמיכה (אבל אח''כ כשישן אז כל הזמן השגחה שהיא לא מפריעה לו לנשום- חוסמת את האוויר מלהיכנס..) לשים לו מסביב גלגול של שמיכה משרדי שעטוף בפעמים הראשונות ואז אחרי ששמתי בעגלה להמשיך עם הספירות ולעשות בעצמך נשימות עמוקות בקול והוא יידבק מהז גם, אפשר להתכופף מעליו שירגיש את הריח שלך ואת הנוכחות שלך, לאט לאט להתרחק עם הגוף ולהמשיך עם הדפיקות, ושכחתי- מהרגע שהוא בעגלה לנדנד אותה קלות עם הרגל, תוך כדי שאת מתרחקת עם הגוף שלך להמשיך את הדפיקות ונדנד יותר רציני את העגלה, נדנודים מסודרים וארוכים..

בהצלחה גדולה!!

מקווה שיעזור 🙏

ואם זה לא עובד

אפשר להיות תקופה עם מנשא טובה להניק במנשא ואז להשאיר אותו םש לישון..

כי אם הוא ישן רק על הידיים זה באמת קשה..

מנשא איכותי אבל - למשל כמו ארגו אדאפט

כתבת הרבה נקודות לנסות..

הוא ישן מצויין במנשא, אבל קשה לי שכל הישנה שלו היא רק עלי

ישן רק איתי, זו עוד בעיה נפרדת

ועיטוף כבר מסוכן בגיל הזה, לא?

האמת שאם הוא ישן איתך אז זה די ברור למה הוא לא רוצה לישון באף מקום אחר..

אני מעולם לא ישנתי עם הילדים שלי או הרדמתי בידיים אז לא אוכל כנראה לעזור מעבר ללהציע ייעוץ שינה ולהפריד את השינה המשותפת אם חשוב לך שיירדם גם כשאת לא לידו

משאירה את זה למי שמבינה 

ולא על הידיים.

לפני כן הם עוד בשלב שצריכים המון חום ומגע כי הרגע יצאו מהרחם ..

תשימי אותו בעגלה ותנדנדי אותו או שתטפחי בתנועות קצובות על העגלה (זה מדמה את הקצביות של הלב שלך כשהיו ברחם ולכן זה מאוד מרגיע אותם), אפשר בהתחלה בקצב מהיר ובהדרגה להאט את הקצב.

את יכולה לשים לו מוצץ וחיתול בד קטן צמוד לו ללחי כדי שירגיש מגע של משהו צמוד.

והכי חשוב זה להיות עקביים, לא להרים אותו כשמתייאשים כי אז הוא מבין שעל ידי בכי הוא משיג ידיים ותמיד ימשיך לבכות..

אני לא חושבת שצריך לתת לו לצרוח בעגלה כמו שכתבת אלא בתנועה ומגע או בטיול, העיקר זה להרגיל אותו בשלב הראשון- שלא נרדמים על הידיים.

ושוב- זה בדיוק השלב, לא רואה עניין לנסות להרגיל לפני כן

בהצלחה!

עד עכשיו כשניסיתי את זה, הוא היה ערני בעגלה ומתישהו פשוט התחיל לצרוח. הוא לא נרגע עד שאני מרימה. הוא לא מצליח להרפות ולהירדם על הידיים.

טיול זה רעיון טוב, אבל לא אוכל ליישם אותו בכל ההרדמות.. אנסה בחלק לפחות

ואז לנסות להרדים.

אם מנסים להרדים אותם לפני שהם עייפים או כשהם כבר יותר מדי עייפים ובוכים אז יותר קשה להם להרגע

ולא משנה לי איפה הוא יישן, רק לא על הידיים

את העריסה שלו הוא בכלל לא מכיר

הבן שלי גם נרדם אך ורק בידיים עד גיל שלושה חודשים. בלילות הוא ישן עלי (אפילו לא לידי, ממש עלי) כי אחרת הוא לא ישן.

כשהיה בערך בן חודשיים הבנתי שאי אפשר ככה ושאני עושה הכל כדי שילמד לישון על משטח שהוא לא אני. באתי מוכנה לתהליך ארוך וזה אכן היה ארוך (רק קרוב לגיל שנה הגענו לשינה עצמאית לחלוטין). ממש ראו עליו שזה הצורך שלו וכל התקדמות דרשה המון זמן וסבלנות.

בהתחלה בדקתי מה מרגיע אותו, אפילו לזמן קצר. הוא לא לקח מוצץ, לא התחבר לשמיכי, חיתול בד או בובה. ניסיתי שמיכות במרקמים שונים, חולצה עם הריח שלי, אפילו בלי כלום. לא היה אף חפץ שהוא נרגע איתו (עד היום אגב).

ניסיתי רעש לבן, טפיחות על הגב, נדנודים, עיסוי עמוק ומוזיקה מרגיעה. שמתי לב שנדנודים מרגיעים אותו, אז התחלנו מזה.

בהתחלה הרדמתי אותו בידיים והעברתי לעגלה תוך כדי נדנוד. ברגע שהפסקתי לנדנד הוא התעורר. אם נדנדתי הוא התעורר רק אחרי חמש דקות. אז התעקשתי, כל פעם הרדמתי והעברתי לעגלה (רק בשנת יום. בלילה הוא עדיין ישן איתי). לאט לאט חמש הדקות התארכו והגיעו לשעה ואפילו יותר, אבל רק אם נדנדתי רצוף.

בשלב הבא עשיתי הפסקות בנדנוד. בהתחלה של שניות בודדות ולאט לאט של זמן ארוך. בסופו של דבר הוא למד לישון בעגלה בלי נדנוד תוך כדי. השלב הבא היה גם להרדם בעגלה, אבל בשלב הזה הוא כבר הכיר אותה ולכן זה הלך יחסית בקלות.

רק מציינת שניסיתי במקביל וגם אחרי ללמד אותו לישון בעריסה. במטחברת הוא לא ישן אפילו פעם אחת. במיטת תינוק עם גלגלים הוא ישן לפעמים ורק עם נדנוד רציף. כשניסיתי לגמול אותו מהנדנוד הרציף הוא בכה ולא ישן. אחרי שבועיים וחצי בלי שיפור ויתרתי על זה. ניסיתי שוב אחרי כמה חודשים והתוצאה היתה זהה.

שנת לילה היתה קשוחה יותר ולכן כשהיה בגיל שבעה חודשים פרשנו מזרן ליד המיטה שלי (זה אזור צר אז הוא היה מוגן בקירות משלושה צדדים) ושם הוא ישן. בגיל תשעה חודשים, אחרי שהוא כבר הלך וידע לרדת בצורה בטיחותית מהספה, העברנו למיטת מעבר בחדר הילדים. כל מעבר כזה היה קשוח ולקח כמה שבועות אבל השתלם בסופו של דבר.

היום בגיל כמעט שנתיים הוא ישן במיטה שלו. נרדם כשאני בחדר אבל בלי מגע וישן רצוף כל הלילה. שנ"צ הוא כבר כמה חודשים לא באמת צריך. מרגיש לי שבכללי הוא זקוק לפחות שינה מהממוצע לגילו.

אגב, לגבי יסוריי מצפון. הגדולה שלי גם ישנה איתי עד גיל חודש וחצי ואז עברה בלי שום בעיות למיטת תינוק. בגיל שבעה חודשים כבר נרדמה עצמאית לחלוטין (אפילו בלי שהייתי בחדר) ככה שבכלל לא בטוח שאם היית פועלת אחרת היה טוב יותר. זה מאוד תלוי באופי הילד.

כמה סבלנות!!

לוקחת ממה שכתבת ומנסה לחשוב מה ישים אצלנו. מקווה שיהיה קצר יותר🙈

מישהי לקחה ייעוץ בגיל הזה והרגישה שעזר לה?

אם כן אשמח להמלצה.

אם לא אשמח לשמוע למה. 

אז קודם כל חיבוק.

אנחנו התמודדנו במשך שנה עם שינה של תינוק שלא נרדם שעות והיה פשוט סיוט.

ניסינו כל שיטה ששמענו עליה.

בדר"כ כל שיטה עבדה לאיזה שבועיים, היינו מאושרים ואז כבר לא עזרה.

יכולה לנסות: שגרת שינה קבועה (עבד לנו ממש טוב בגיל 3-4 חוד' ואח"כ כבר לא), לשים במיטה ולצאת ולהיכנס מהחדר (היה נורא, מתישהו עזר ובסוף לא).

המסקנות שלי הם שקודם כל פחות להקשיב לשיטות, להיות יותר עם הילד ולהרגיש אותו. אולי גם לזרום ולקבל את זה שזה קשה אבל הילד גדל ולומד לישון.

כשאני שיחררתי והפסקתי לרדוף אחרי הדרך הנכונה להרדים נהיה יותר קל.

בסוף מה שהכי עזר לנו זה קטע של הורות מחבקת על איך אבא יכול להשתלב בשגרת שינה של תינוק יונק. עזר מאוד גם לי כאמא. חפשי באינטרנט: איך לעזור לתינוק להרדם עם אנשים נוספים.

אבל הכי חשוב לדעתי זה לא לחשוב שאם זו השיטה אז הילד צריך להתישר אליה. זה הפוך. אנחנו כהורים צריכים לחפש איך מתאים לילד שלנו.

ודבר אחרון, אצלנו זה היה ילד בכור אני מבינה שגם אצלך.

בתחושה שלי, כל הדבר הזה של הורות היה חדש לנו, היינו מאוד נבוכים ואבודים וזה השפיע. בטוחה שבילדים הבאים הניסיון והביטחון עוזרים והכל קצת קצת יותר קל.

אבל היתה נרדמת בהנקה

שמתי אותה בעגלה והנקתי כשהיא בעגלה (מאד לא נוח)  תוך כדי מעין חיבוק, ואז כשנרדמה לאט לאט הפחתתי מגע ונדנדתי תוך כדי..

רק אומרת שאל תתבאסי שלא הרגלת אותו.

בגיל הזה הכל כל כך הפכפך, יום אחד נרדמים עצמאית, יום אחרי צריכים ידיים, אחר כך מנשא או נדנוד בעגלה... עכשיו זה הזמן להתחיל הרגלים והכל בסדר.

אצל המטפלת הדברים שונים, נכנסים לשגרה חדשה והוא ילמד להסתדר אצלה. לפעמים דווקא השגרה אצל המטפלת עוזרת להם להרדם יותר בקלות.

וכן, יש תינוקות שצריכים יותר עזרה להרדם ויש פחות. הכל בסדר, תלמדו מה הכי נכון בשבילכם ובסוף הוא ילמד לישון לבד.

(כל תינוק מחדש אני אומרת לעצמי שהפעם אני ארגיל להרדם לבד מגיל 0! וכל תינוק מחדש אני מבינה שזה לא באמת ראלי...).

אולי תנסי?

כשהוא מתחיל להתעייף, שימי אותו בעגלה וצאו לטיול בחוץ. בהצלחה!

תנסי להרדים בעגלה שהוא לא מולך אלא כמו טיולון, אצלי זה עוזר ,

תגידי לעצמך שבסוף הוא ירדם כי הוא עייף, ואם לא לא חייב , וזה בסדר , יש דרכים אחרות

תנסי לתת לו טטרה או חיתול במבוק , מוצץ יש?

אצלי הוא רגיל לישון לידי אבל שאני בחוץ או משהו שמה לו טטרה זה עוזר ,כמובן נדנוד שבלי נדנוד לא ירדם

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!