למה הקדושה שמרגישים במוצאי יום כיפור לאט לאט עם הימים נמוגה (לפחות אצלי)?
זה בגלל שזה קשור ליום ולא קשור אלינו (כמו למשל ההתרגשות אחרי הגשם הראשון בשנה נמוגה עם הזמן
וזה פשוט משהו טבעי) או שזה בגלל החטאים שאנחנו מתחילים לעשות? או בגלל משהו אחר?
למה הקדושה שמרגישים במוצאי יום כיפור לאט לאט עם הימים נמוגה (לפחות אצלי)?
זה בגלל שזה קשור ליום ולא קשור אלינו (כמו למשל ההתרגשות אחרי הגשם הראשון בשנה נמוגה עם הזמן
וזה פשוט משהו טבעי) או שזה בגלל החטאים שאנחנו מתחילים לעשות? או בגלל משהו אחר?
אין לי תשובה מעולה כנגדה, אבל ממה שיצאתי לקרוא בספרים שעוסקים ב"ענייני העבודה" של ימים נוראים (בכללם ספר "בים דרכך", בשער 'העבודה הפנימית' או משהו כזה) הוא כותב שמיד אחרי שעושים מעשה, או שישנו יום קדוש, שמתרוממים בו למעלה, צריך לקיים מצוות ולימוד תורה שקשור אל אותו העניין, ובכך האורות ההם נשארים וקונים קניין במציאות.
בנוגע ליוה"כ כתוב שם שבתפילת נעילה אנחנו מתרוממים למקום מאוד גבוה ומבקשים מהקב"ה שיחתום אותנו איתו, יסגור עלינו ועליו את הדלת ונשאר איתו. ישנו אז יחוד מאוד גבוה, אבל הוא לא מחזיק למעשה. הירידה שלו למעשה (במדרגה קצת פחותה) היא בימי חג הסוכות ובפרט בשמיני עצרת. (את אותה הדרך אנחנו רואים בחג הפסח, שיש אורות גבוהים מאוד שמופיעים, אבל הם לא מחזיקם במציאות, כי) כשדברים גדולים באם ברגע - אין להם קניין והשארות, אלא הם מעמידים לנו רף, בונים בנו פוטנציאל, ודרושה עבודה כדי להוריד אותם לתוכנו [וגם אז זה במדרגה קצת פחותה, וזה מוסבר ע"פ מה שכותב הרב חרל"פ במקומות רבים בעניין יחסי הנשמה והגוף, שסדר ההתעלות הוא שקודם כל הנשמה עולה מקום גבוה, ונפרדת מהגוף, אבל היא לא יכולה להמשיך להתקדם משם בלי הגוף, שהוא כמו בסיס לזינוק, טרמפולינה, ולכן היא צריכה לרדת למקום שהגוף יוכל להתעלות ולהתחבר אליה שם; וזה מקום נמוך מהמקום אליו התעלתה בהתנתקות מהגוף].
כיוון ששלחת את זה - כדי להציץ שם.
אין כזה דבר לחיות בשיא מתמשך
אחרת זה שגרה ולא שיא
אפשר לנסות שהשגרה שלנו תהיה גבוהה יותר, ואז השיא הבא יהיה בע"ה גבוה יותר, ואז שוב נרג אל הגובה שרכשנו בעבודה יומיומית ולא ביום אחד בשנה
נחנך בית תפילה מוסלמי נוסף בכביש 6
נגיד בשביל אחד שלא קם מהמואזין וקם רק ב9.30 שיהי לו מניין.
חוץ מזה שצריך להקים שם שני בתי תפילה- אחד שהמוסלמי יתפלל בו, והשני שכף רגלו לא תדרוך שם.
חוץ מזה למה הם לא עושים מסגדי חצר כמו בקורונה?
ממש כפשוטו, יש פעמים שאני מרגיש חרדות או סוג של דכדוך ולא מוצא אוזן קשבת אז אני כותב לgpt
זה פשוט מצב ח^א
דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.
כדאי למצוא מטפל
זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה
האם הילד/ה שבתוככם עדיין קיימ/ת?
אתם בדיאלוג?
הרמוניה?
מתח?
תהליך?
מה תדעו לספר עליו/עליה?
בהנחה שהתבגרתם כבר 😆
לכל מיני שטויות מצחיקות
רוצה לקרוא?
זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)
ילדה קטנה שבתוכי
אל תעלבי אל תיפגעי
אני צריך אותך כמו מים
בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים
אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי
ואם בלילה תבכי תייבבי
אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי
חיי חסרי כל אור בלעדייך
וחייך מסוכנים מאד בלעדיי
אני צריך את ליבך שתהיי מנועי
את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך
נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.
באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.
ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...
אם כי היא גדלה לאורך השנים
תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות
מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים
ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי
איתם אני בעיקר בתהליך
לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי
תודה
יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.
לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.












וה-4 לא ברור
בפרשה הם היו בחברון.
לא בקרית ארבע.
קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך
3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?
חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים
יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?
כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.
כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף
@משה אולי תרצה להשתמש בזה

בגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
זה הבעיה עם בנים,
לבנות הכי קל לקנות מתנות
בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?
לקנות לו בהקשר הזה
הוא די רגיל, טיפה חנון...
מה אמורים לקנות לבנות?
מעבדת AI
ארון תקשורת לAI
שרת אחסון לAI
ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא
תודה על הרעיונות🙏
ספר עם פתק החלפה.
אבל זה באמת לפי האדם...
חתול נייד
כיסוי חלות שבת
כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.
אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.
גם הדוות נתונות לקארמה של סבל ונירוונה, ויכולת לצאת ממנו על ידי הדרך של בודהה.
אמרתי שהדוות שולטות על הטבע, מלבד גורל של קארמה. שבחלק מהזרמים הבודהיסטים אכן נמצא (לא רק בהינדואיזם).
כמובן ניתן להיות בודהיסט לא אלילי. אבל זה לא המצב אצל המון העם במזרח, שמשלב אלילות יחד.
זה שונה מהיהדות שמתנגדת לעבודת אלילים. בעוד הבודהיזם אדיש. לא מתנגד