א. לא סביר, יש מספיק כוח פוליטי כדי שזה לא יקרה ולא נראה שזה ישתנה. אגב היו תקדימים מעניינים בתקופת ההשכלה בגרמניה ממליץ לקרוא על זה לעומק
ב. הויכוח אינו לוגי-שכלי, אנחנו כבר מזמן נמצאים בעידן פוסט־אידיאולוגי. ואולם גם בויכוח שכלי הנחות היסוד שונות מהותית וזה לא כזה קל לשנות אותן.
ג. מי שרוצה לשמור את ההלכה - מוזמן. מי שלא רוצה - הבחירה בידו
ד. יש כל-מיני גישות שונות בזה. @חסדי הים לוקח את זה למקום של עליונות, שוין, מי יודע.
באופן כללי:
בעולם הטבע באופן מובנה בעלי־חיים שונים מתחלקים לתפקידים שונים לפי קריטריונים ביולוגיים למשל אריות מגינים על טריטוריה ולביאות צדות, אצל יונקים בכללי הבנות משקיעות הרבה זמן בהיריון והנקה, מינים אחרים כמו חלזונות דו־מיניים אז הם בערך אותו דבר
גם מבחינה היסטורית המינים באנושות התחלקו (באופן כמעט אוניברסלי) לתפקידים מגדריים מסוימים ברמה כזאת או אחרת, (אפשר לסייר במוזיאונים ארכיאולוגיים ולבחון כל־מיני מוצגים מנקודת המבט הזאת וזה מאוד מעניין) אפשר לקרוא לזה פטריארכיה מרושעת (שנוצרה על־ידי...???) ואפשר לקרוא לזה סדר הגיוני שנוצר לאט־לאט על־ידי המציאות במקומות שונים בעולם
בהתחשב בכל האמור התורה שהיא ההדרכה של האדם איך לחיות לפי "הטבע הנכון" ("למינו" בתורת הרש"ר הירש) מסבירה מה בדיוק המינים השונים צריכים לעשות, איך נראה בית תורני, מהי משפחה נכונה, מהי חברה מתוקנת כו'. כמובן אפשר לעשות מה שרוצים ולהגיע למצב של דגנרציה מוסרית וחברתית בסדר בדיוק בשביל זה יש לנו בחירה חופשית.
הרש"ר מסביר שבמשפחה התורנית האיש בוחר את דרכו הרוחנית והאישה בוחרת את האיש שמוצא חן בעיניה. הרעיון מאחורי זה הוא שלשני הגורמים בבית (האיש והאישה) יש המון כוח וזה מצב מאוד בעייתי אם כל־אחד הוא אינדיבידואליסט רומנטיקן שמושך לכיוון שלו. וזאת באמת רצינית שיש בהרבה משפחות - מהיכרות אישית שלי - את האישה מעניינת קריירה, את הגבר מעניין הבית, או לחילופין, מישהי מתחתנת עם מישהו בעייתי כדי "לאלף" אותו, כו' כו'. אז הרעיון הוא שהגבר שבגדול ניחן ביותר אסרטיביות וכוח גופני יותר מתאים לדברים כמו קריירה ו"הכיוון הכללי" של הבית (לא שאין נשים שיש להן קריירות מוצלחות... פשוט כשהן מגיעות לגיל 35 הסיכוי להוליד ילדים צונח צניחה חופשית + אי־אפשר להתעסק בדברים כמו היריון / הנקה כשאת מנכ"לית ועובדת 80 שעות ביום)
פועל יוצא מכך עקב אורח החיים השונה יש גם שוני במצוות שבהן מחויבים, הזכר מקבל מצוות שקשורות יותר ל"זיכרון" ו"חיצוניות", למשל תפילין וציצית, וגם כמובן תפילה (שלפי הרש"ר - אחת ממטרותיה העיקריות הן להחדיר בלב את אמיתות התורה ו"הדברים החשובים" -> רוב התפילה אינה בקשות אלא שבחים, תהילות, שינון מאורעות היסטוריים כמו יציאת מצרים, התבוננות ביסודות החיים הדתיים בקריאת שמע כו'), ולימוד תורה מעבר לרמה הבסיסית של ידיעת הלכות ומוסר
אותי ההסברים האלה משכנעים אפשר להיכנס לעובי הקורה אצל הרש"ר הירש או אצל כל פרשן אחר שמוצא חן בעיניך אבל האמת היא שאין משכנעים אלא למשוכנעים
מה שיש כמה תל־אביבים שחושבים שזאת מצווה גדולה שגברים יתחככו בנשים ברחוב ולכן אסור לבצע כל הפרדה אפילו באירועים המוניים, לא מחכמה שאלו על זה וגם אין מה לומר להם.
ביחס להפרדה פשוט מאוד, נראה לי MeToo ראייה מספיקה בפני עצמה, גם ביחס לכמות ההטרדות שנשים עוברות בחברה מעורבת שבה אין כללים ברורים לגבי מה אסור ומה מותר (האם זה בסדר לשים יד על הכתף? ומה אם זה יותר משנייה אחת? ומה אם זה נעשה בתמימות אבל הגבר לא יפה לכן זה מטריד? אין תשובות לשאלות האלה) וגם ביחס לסלק את הגברים מכל שמץ של חשד
ולא יודע משום־מה אני לא אוהב להתחכך בבנות באוטובוס, אני לא מרגיש בנוח לראות בנות בלבוש שהיה מבייש שבטים נידחים באפריקה בחוזרן מן הים, ואני גם לא מרגיש בנוח ללכת לים בידיעה שבנות מסתכלות עליי משתכשך, אני לא מרגיש בנוח כשמפלרטטים איתי או מסביבי, אולי זה רק אני, אבל מי אמר שאני גרוע יותר מאותם תל־אביבים שחושבים שחובה לפלרטט ולהביט ולהטריד (אבל כמובן להיכנס לכלא אחרי זה כי MeToo)
לא יודע, אם כל הכופרים יחליטו מחר שלצום ביום כיפור זה לא מגניב, או שלא לרצוח זה פאסה, או שהאיסור לגנוב מחזק את המעמד האריסטוקרטי ושלמעשה מבחינה פילוסופית אין שום הצדקה לשום בעלות פרטית על משאבי טבע ולכן חוקי גניבה רק מחזקים את המעמדות ההיסטוריים וצריך לבטל אותם... שיהיה להם לבריאות, אני עסוק בלחיות את החיים שלי.
