אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים –

מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת;

דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ –

מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת.

הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ –

אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ".

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:

"בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת".

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא בברכות אומרת (מד ע"ב): "א"ר אשי אנא זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו", כשהוא היה זוכר הוא היה מברך בורא נפשות אחרי כל המאכלים שדרושים ברכה זו.

הריטב"א בדף לה ע"א אומר ד"ה 'דתנו רבנן': "ואפי' למ"ד דשאר מינין מברכין לאחריהם בורא נפשות רבות רשות הוא".

הגר"א אומר (או"ח רח, ו) שבזמן המשנה היו מברכים בו"נ על ביצה ובשר, והיום נוהגים לברך על הכל.

הרב קוק בשו"ת 'אורח משפט' כותב שעם ישראל קיבלו עליהם את בורא נפשות כחובה.

אפשר להגיד בריטב"א שאומר שתמיד ברכת 'בורא נפשות' זה רשות, לכן לא חותמים ב'ברוך חי העולמים', ואילו לפי הירושלמי שחותמים 'ברוך אתה ה' חי העולמים' (כמו שפוסק הרא"ש והגר"א) ברכת 'בורא נפשות' היה חובה על ביצה ובשר והמנהג הרחיב את החיוב לשאר הדברים.

יכול להיות שכמו לשיטת ר' טרפון 'בורא נפשות' מתייחסת במיוחד למים בברכה לפני, כך לפי תנא קמא 'בורא נפשות' מתייחסת גם למים בברכה אחרי.

רואים שתוספות (ברכות לז ע"א) מחלק בנוסח הברכה בין מים לשאר הדברים: "בורא נפשות רבות וחסרונם. כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולין העולם לחיות בלא הם שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו תפוחים וכיוצא בהן".

תוספות אומר שמים מיוחד שאי אפשר לחיות מבלעדיו.

על כל פנים מהגמרא משמע ש'בורא נפשות' על מים, זה חידוש, כי הגמרא אומרת שמברכים אפילו על מים, בנוסף לשאר הדברים.

בדברים רבה עקב משמע שברכת 'בורא נפשות' יש בו טעם מיוחד למים: "שמע ישראל אתה עובר היום, הלכה, אדם מישראל ששתה מים לצמאו כיצד מברך, כך שנו רבותינו השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו, ר' טרפון אומ' בורא נפשות רבות וחסרונן. רבנין אמרי בוא וראה כל הנסים הללו שעשה הקב"ה לא עשה אלא על המים, כיצד עד שהיו במצרים ביאור של מצרים עשה להם נסים. א"ר יצחק היו המצריים וישראל הולכים לשתות מים מן היאור, המצריים שותין דם וישראל שותים מים, וכשיצאו ממצרים עשה להם נסים במים, שנא' הים ראה וינס, מה ראה הים ונקרע, ר' יהודה אומר שם המפורש שהיה חקוק על המטה ראה הים ונקרע, ר' נחמיה אומ' כביכול ידו של הקב"ה ראה הים ונקרע, שנא' ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו. כשעלו מן הים ובאו למרה עשה להם נסים במים, שנא' ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ. מסלע עשה להם נסים במים, שנא' ודברתם אל הסלע, בבאר שבע עשה להם נסים ואמר שירה, שנא' אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. אמ' להם משה, הוו יודעים כל הנסים שעשה לכם הקב"ה על המים, אף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ עתיד לעשות לכם נסים במי הירדן, שנא' שמע ישראל אתה עובר היום וגו'."

זאת אומרת שברכת בורא נפשות זו הודאה כללית על כל הניסים ש-ה' עשה לנו על המים. אפשר להגיד שזה רק לשיטת ר' טרפון שמברכים 'בורא נפשות' לפני מים, אבל אפשר להגיד את זה גם לחכמים שמברכים את זה אחרי.

לא הייתי עושה היום כ ל ו ם בבית! ממש!   עונג רצוף, הכוזרי, דעת תבונות, רמח"ל, מהר"ל (אם אי י

טועה, אין לי זמן כרגע לבדוק) - תוך השוואה לאפלטון, אריסטו ועוד - חכמה צרופה. נפלא.

זה כמו המעבר מהצד לעולם האימון והטיפול בעולם הדתי

מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד וחולמים להגביר לאט לאט למקסימום

אני מחפש את הניקית "הדובדבן שבקצפת"

הייתה פעילה פה לפני כמה שנים, אם יש כאלה שמכירים את הניק הנוכחי שלה

ויוכלו להגיד לה או משהו

למה יש את זה בכלל? למה לא מספיק מסרים?

זה ממש מיותר.

מי שמסכים איתי שיצטרף לעצומה...

סתם צוחק בקשר לעצומה, אבל נראה לי זה ממש מיותר.

זה השיר השני שלי כאן. 

(ע"פ ההיתרים של הרב אוירבך והרב יצחק יוסף לשמוע שירים שקטים בשלושת השבועות)

הכנתי אתמול בAI, מבוסס ברובו על הקינה "למי אבכה".
מה דעתכם?

לדעתי החצי דקה האחרונה הכי יפה.
אם מצא חן בעיני אחד שטוב ביצירת וידאו, מוזמן... אני טוב מוזיקה ולא בוידאו

לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה, 

וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן

הֲלַמִּקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים

שֶעוֹרבִים וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן

[Chorus]

וסוֹד תּוֹרָה, הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה? 

וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן

זְכֹר הַשֵּׁם, ואָחוֹר אַל תְּשִׁיבֶנּוּ

קְרַע אֶת הַשָּׁמַיִם וּבוֹא אֵלֵינוּ
 

בִשְׁבִיל זֶה מַנִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ עַל הָאָדָם וּבְיוֹתֵר עַל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהִתְגָּרוּתוֹ כָּל כָּךְ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמֵּבִיא לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים. אַף עַל פִּי כֵן הַכּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע. כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת לא נִבְרְאוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם שֶׁכָּל מַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ הוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה וְהוּא מִתְחַזֵּק כְּנֶגְדּוֹ. עַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּמוֹ כֵן הוּא יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר כָּל תְּנוּעָה בְּעָלְמָא, שֶׁהוּא מִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹזְרוֹ לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' לא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ"