מקום 2 מתוך 3 במשפחה.
(אם רלוונטי- הגדול בן 3 הקטנה בת 10 חודשים)
ילד מתוק מתוק, באמת משהו מיוחד.
מדבר הכל, מתקשר מצויין ויודע מה הוא רוצה.
אבל ברוב המוחלט של הפעמים הוא מוותר.
גם אם לפעמים הוא לא רוצה לוותר, אח שלו הגדול מתחיל לבכות והוא מיד מוותר לו.
והוא גם אומר "מוותר"
אם אחותו הקטנה בוכה הוא מיד רץ להביא לה משחק ועוד אחד ועוד אחד עד שהיא מפסיקה לבכות.
כל כמה זמן הוא אומר לי "אני מקשיב", רוצה לומר לי שהוא ילד טוב ומקשיב למה שאומרים לו.
הוא תמיד זה שאוסף את המשחקים, לאח שלו לפעמים לוקח זמן להצטרף אליי לאיסוף, הוא מיד מצטרף. וגם מעצמו אוסף לפעמים.
מצד אחד אני לא רוצה להתלונן על זה כי תודה לה' שהוא כזה מתוק ועם לב טוב וותרן.
מצד שני שואלת את עצמי אם זה לא מוגזם ואם לא יהיה הילד הזה שכולם מנצלים את טוב ליבו עד שהופך לפראייר.
אז לא יודעת מה בדיוק אני שואלת אבל רוצה לשמוע מה דעתכן, אם יש סיבה מוצדקת שזה מטריד אותי.
ואולי יש משהו שאני עושה לא נכון.
לפעמים אני לא מרשה לו לוותר, אם רואה שזה לא מוצדק שיוותר ושקשה לו לעשות את זה.
וגם זה אני לא יודעת אם זה נכון או שעדיף שלא אתערב.
תודה לכן