גם לי זה מרים גבה כל ההתנהלות של מציק- אמא כועסת- מבקש סליחה- הסבר למה הכעס- בקשת סליחה.
זה מאוד מאוד לא תואם גיל.
אני מסכימה איתך שילדים אומרים מה שאומרים להם להגיד ולא תמיד מבינים את המשמעות,
אבל עדיין גם לי זה נשמע לא טוב.
יש תקופות שקשה לנו יותר, אנחנו אנושיים, אבל נשמע שאת קצת מנסה לנרמל משהו שלא אמורים לנרמל אלא להודות שזה לא תקין אבל אנחנו נופלים בו כי קשה לנו. זה מובן ממש, אבל עדיין צריך לקרוא לילד בשמו.
את לא אמורה להסביר לו למה את כועסת, את אמורה לא לכעוס. כעסת? את אנושית אבל אל תנסי להצדיק את זה, תחבקי אותו.
הילד זקוק לך.
יכולת הבחירה שלו בגיל הזה היא כמעט אפסית.
הוא רוצה להיות שותף לך. הוא רוצה שתהיה רק שלו כל הזמן.
זאת ציפייה מאוד מאוד תואמת גיל.
נכון שהציפייה לא ישימה, אבל הוא לא אשם בזה.
יש דרכים לחשוב איך לגשר על הפער
(למשל כשאת תולה כביסה אז להכניס כמה בגדי בית יבשים ולתת לו לתלות אותם)
אבל עוד לפני השלב הזה לדעתי כדאי להיות כנים ולהבחין בין המצב הרצוי למצב הלא רצוי.
אני באופן אישי כשאני קצרה עם הילדים, אני עוד פחות מנסה לחנך אותם ולהסביר להם במה הם לא בסדר גם כשהם עושים משהו בוודאות לא בסדר.
כי אני בעצמי לא במצב מאוזן, וילד צריך שיתנו לו הרבה הרבה יותר חיזוקים מתוכחות אז מעדיפה כבר לא להגיד כלום מאשר להיות יותר מדי ביקורתית.
אז מציעה לך בגלל שאת בסוף הריון ואת קצרה קודם כל ליצור הפוגות משמעותיות שיתנו לך אוויר.
אבל כשאת איתו לנסות להיות רק איתו.
זה שלב שזה קשה כשיש ילד אחד שהוא הזנב התמידי שלך ואין לו אחים לשחק איתם.
אבל זה עובר מבטיחה. תנסי להתרכז כרגע בלעשות את זה, כי זה מה שנכון לעשות עכשיו.
ממילא יצטמצמו הטריגרים לכעס. כי הילד יקבל את מה שהוא זקוק לו (הקשב שלך) בלי לעשות זאת בדרכים מציקות.
אבל גם כשאת קצרה איתו תביני שזה את. זה לא הוא. אז אל תכעסי על עצמך יותר מדי, אבל גם לא עליו. תמצאי דרכים להתנתק מהסיטואציה.
גם אם הוא שבר/ לכלך/ שרט.
תעצרי את הנזק, אבל משם תפעלי כמו אם הרוח הייתה שוברת או מעיפה כביסה על האדמה או אם היית נסרטת מאיזה משהו בולט בטעות.
למניעה מראש תנסי לצאת איתו מהבית יותר. אפשר לתת לו ארוחת ערב בפארק. לנסוע עם בימבה. לצאת לטיול בעגלה.
זה יכול להרגיע יותר את שניכם.
עכשיו אני קוראת שגם בעלך נוטה לכעוס עליו יחסית הרבה. גם אצלו זה רק תקופה?
האמת שאם זה שניכם וכבר כמה שבועות אז כן כדאי ללכת להדרכת הורים.
כי החיים מזמנים לנו גם מצבים ארוכים בהם אנו נדרשים להיות בשליטה גם כשקשה לנו בשביל הילדים שלנו.
במיוחד שעוד מעט יצטרף תינוק לחגיגה.
בהדרכת הורים תקבלו כלים איך להגיב נכון לסיטואציות שונות ומאתגרות שכמעט כל הורה מתמודד איתם. זה יעזור לכם גם בהמשך עם הילדים הנוספים אז זאת השקעה לטווח ארוך.
אף הורה לא נולד עם סט כלים להורות ביד, זאת לא בושה ללמוד ולא אומר שאתם הורים לא טובים.
זה אומר שיש אחרים שעשו בשבילכם את העבודה ובמקום שתלמדו את ההורות רק מתוך ניסיון אישי, ותעשו את כל הטעויות האפשריות על הבכור שלכם, אתם יכולים ללמוד מניסיונם של אחרים ולעשות על הבכור פחות טעויות... (אין הורה שלא טועה בכלל)
בד"כ מקבלים סט של כלים וכל הורה יכול לקחת מה שמדבר אליו.
אם קשה לכם ללכת למפגשים פרונטליים יש גם קורסים דיגיטליים. זה לא אותו אפקט אבל עדיף מכלום.
בהצלחה ומקווה שתרגישי טוב במהרה!
אבל אני לא לגמרי מסכימה איתך.
