שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד:
בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ –
הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִים לְזִמּוּן;
וְאִם לָאו –
אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן, וְאֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן.
אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן, עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם;
דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְבָרְכִין.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הגמרא (ברכות נ ע"ב) אומרת: "א"ר יוסי ברבי חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים מ"ט אמר רב אושעיא בעינן מצוה מן המובחר".
המאירי מסביר: "כוס של ברכת המזון הכל מודים שאין מברכים עליו עד שיתן לתוכו מים שיהא ראוי לשתיה בהרוחה". זאת אומרת שדין נתינת המים בכוס של ברכה זה כדי שהיין יהיה ראוי לשתיה. וכך כותב הרמב"ם (ברכות ז טו): "וכיון שהגיע לברכת הארץ נותן לתוכו מעט מים כדי שיהא ערב לשתיה". משמע ממנו שאם היין מזוג לא צריך לתת בתוכו מים, וכך כותב הטור (או"ח קפג): "ויין שלנו אין צריך מזיגה", וכך פסק הרמ"א.
הבית יוסף כותב: "ובמדרש רות הנעלם סוד נרמז בנתינת המים ביין בברכת הארץ ולפי דבריו אין לחלק בין יין ליין ואפשר שעל פיו נהגו העולם למזוג כוס של ברכה אפי' יין שאינו חזק". בזוהר חדש רות (מז ע"ב) לא מופיע בפירוש המזיגה, אבל כנראה כוונתו של הבית יוסף על פי הזוהר שם שהמים שהם כנגד חסד, זה כדי למתק את דיני המלכות בברכת הארץ כנגד המלכות, וכמו שאומר הערוך השולחן. בשולחן הערוך כתוב הטעם על פי הפשט: "ואז מוזגו להודיע שבח הארץ".
כנראה רק על ידי מיתוק הגבורות בארץ ישראל מגיעים לשבחה. לכן ארץ ישראל מסובבת במים וכפי שכתבו המקובלים זה כמו מקוה לנכנסים לתוכה. עם ישראל עברו בירדן ונעשה שם נס (יהושע ג-ד) בפעם הראשונה שנכנסו. גם המים בתוכה טהורים: "ארץ ישראל טהורה, ומקואותיה טהורים" (מקוואות ח, א).
הגשם שמיוחד לארץ ישראל זה מיתוק הגבורות (דברים יא יא-יב): "והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".
לדוגמא כתוב על תלמידי חכמים של ארץ ישראל: "כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח שנא' (ירמיהו כג, כט) וכפטיש יפוצץ סלע א"ל רבי אבא לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב (דברים ח, ט) ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה". זאת אומרת שהתלמידי חכמים של ארץ ישראל הם קשים כברזל ומי התורה ממתקים אותו (קידושין ל ע"ב), וכך מגיע שבחם של תלמידי חכמים.
זה גם ענין ניסוך המים מיתוק הגבורות כמו שכתוב בתוספת הזוהר (תוספת כרך ג שט ע"א): "ניסוך המים וניסוך היין מסטרא דימינא ושמאלא". המים שבימין ממתקים את גבורת היין שבשמאל.