אומנם עדיין יש בחילות...
אבל נעלמה רגישות ונפיחות בחזה (אולי אפילו קצת התקטנו), גם הפיטמות שהתכההו בהתחלה, נראה שחזרו לצבען המקורי.
ואני גם מרגישה קצת פחות עייפה מבדרך כלל...
ואני די בלחץ מזה..
שבוע הבא בעז"ה יש לי שקיפות
ואני ממש משתדלת להיות אופטימית...
ועדיין, פתאום שנחלשו הסימנים...מלחיץ קצת..
גם החשק לתשמיש ירד משמעותית (לא יודעת אם זה קשור)
מה אומרות? נכון אני סתם מדמיינת? וזה לא אומר כלום?
בעז"ה מקווה עוד שבוע לבשר טוב!!! אשמח בכל זאת לתובנותיכן החכמות!
וממ ש מבינה את הדאגה
זה שלב לא פשוט
בעז''ה שיעבור בשלוםצובקלות ובידיים מלאות
המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.
בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.
אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.
מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.
הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.
בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.
בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו
נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים,
3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים
גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים
1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?
2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום
3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?
שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות
גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום
אם בעלך רוצה לחגוג בגדול
אולי שהוא יארגן את המסיבה
אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה
נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו
כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע
(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)
(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר
עשינו את האירוע בלי חשק בכלל
אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד
בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות
ושמחתי שלא ביטלנו אותו)
א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום
הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך
שנו כבר עבר זמן אז ,...
ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים
ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף
או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..
ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..
רק מה
לא חייב באותו היום שמאוד רגיש
לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי
לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות
וגיל 3 היתי עושה חלאקה
גם חלאקה אפשר פשוט יחסית
אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם
אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית
נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).
לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.
היית בטיפול סביב האובדן?
(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)
הרבה כוחות, יקרה❤️
קודם כל חיבוק גדול
אני לא מדברת מנסיון
ואני מטבעי שכלתנית יותר
אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי
אז בסוף זה מה שנכון לך
1. אני לא חסידה גדולה של טקסים
וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו
2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)
3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה
4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)
אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות
אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים
ולשם צריך לשאוף
יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה
16 שנה זה תהליך ארוך
אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור
ובסוף בסוף בסוף
את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר
ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב
הלוואי וירבו השמחות במעונכם
והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות
אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.
אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך
מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.
קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך
ליבי איתך
דילמה בנושא כואב כל כך
אני הייתי שואלת מה את מרגישה?
אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?
ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?
ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?
זה סתם שאלות שעלו לי
לא פשוט בכלל
❤️❤️❤️❤️
להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.
ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.
זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר
ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ?
בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.
אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.
אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?
אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר
יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.
בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.
יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.
כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.
אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)
ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.
כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.
בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.
אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.
שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.
אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,
נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?
כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)
אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.
אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.
ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,
אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..
כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.
אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.
ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות
יש באולינג באזור?
אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה
אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.
מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..
לא הכי הכי קרוב...
ילדים נכנסים חינם
שבוע טוב וחודש טוב!
מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..
חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.
השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.
ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.
בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️
בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..
וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️
ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏
אני אעשה גם בע"ה.
שתראי עוד ניסים
ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת
והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים
יכול להיות קשה להכלה.
זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס
תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..
וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04
זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.
כל אחד בדרכו שלו
קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')
"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"
אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....
והאריך על כך עוד הרבה
וסיים במילים "בזאת אני בוטח".
אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה
גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים
וב"ה אכן תפילתי התגשמה.
אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה
ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"
בשורות טובות
שיתקבלו כל התפילות לטובה
והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.
אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.
ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.
שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי, לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף
אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש
אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח
שבוע 10
ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?
זה יקרה טבעי?
אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.
מה מצפה לי הלילה?
אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי
פליז עזרה ממי שמבינה בזה
תודההה
מה בעצם את מתלבטת
אם ללכת עכשיו למיון?
אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד
ולעבור את הגרידה כמתוכנן.
אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב במידה מסויימת.
חיבוק גדול ושיעבור בקלות.
היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?
זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?
כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.
הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה
אחד לא אוהב בננה, אחד כן
הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.
יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???
תודה!
ואני אומרת!
תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!
ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.
מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס
והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות
גם אני רוצה נחת
תודה ה' על הכל
ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...
ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!
שמכירה נשים שילדו גם ככה
אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי
החלטנו לקנות מייבש כביסה, וראיתי פה הרבה המלצות לקנות באושר עד.
לפני שאני נוסעת במיוחד בשביל לקנות,
רציתי לדעת אם זה משהו שיש בכל הסניפים או רק בחלק?
איפה אפשר לקנות בירושלים?
ויש להם כמה דגמים, או רק משהו אחד?
אני רוצה מייבש עם צינור. (יש לנו פתח יעודי לצינור).
ובכללי לגבי מייבש, חוץ החיבור לחשמל הוצאה של הצינור, יש משהו שצריך להתקין, או שפשוט מפעילים?
ועד כמה זה כבד בשביל לקנות לבד, להעמיס על האוטו, להעלות הביתה (אולי בלי מעלית), ולהרים על המכונת כביסה?
לא זוכרת
הוא מעולה אבל
וזול
ולא כבד
אבל צריך להוביל אותו איכשהו לבית כי זה מוצר גדול
פשוט מפעילים
בכפר סבא.
עם צינור.
2 עובדים ערבים העלו את המכונה על העגלה שלנו, בעלי הרים אותה לבד מהעגלה לאוטו ומהאוטו לבית, על המכונת כביסה. (אם לבעלך יש כוח, לא אמור להיות בעיה)
לא צריך להתקין כלום, פשוט לחבר לחשמל וזהו.
מה שכן, אני ממש נבהלתי לגלות שהדירוג האנרגטי שלו זה g😱
זה אומר שהוא שותה חשמל בטירוף (לשם השוואה, רוב מוצרי החשמל הם בדירוג Aאו B) ומייבשים שהם ידועים כזוללי חשמל ראינו בחנויות חשמל אחרות בדירוג c.
המייבש של אושר עד היה זול ביותר מ1,000 ממייבשים אחרים שבדקנו, אבל לא יודעת להגיד לך כמה כסף נפסיד על זה שהדירוג שלו מאוד גבוה. לא מבינה בזה, אבל אם עדיין לא קניתם לפי דעתי שווה לבדוק את זה. אני מרגישה כרגע קצת מחסום בלהפעיל אותו חופשי וזה מבאס אותי.
אצלנו למשל המיני מרכזי בדרוג נמוך לא זטכרת כמה ועדיין קנינו אותו..
זה יכול להיות שיקול אבל מנסיוני לפחות - היה לי מייבש בדרוג a וגם עכשיו יש לי מייבש (את זה של אושר עד) ולא רואה הבדל משמעותי בחשבון שגמככה גבוה אצלי
