"בענין מסירת הפתקין, אמיתות הענין הוא זה כי הנה עיקר הדין נידון ונגמר בחצות ראשונה של ליל הושענא רבה, ואז תיכף אחר חצות אתעדי צולמא מעל ריישיהו דמאן דאיחתים ח"ו למיתה. לכן נוהגים לעסוק בחצי הלילה הראשון עד חצות בספר "דברים". ואמנם עיקר הדין עתה הוא להימסר הפתקין שנחתמו בנעילת יום הכיפורים אם לא חזרו בתשובה כל הימים שמן יום הכיפורים עד הושענא רבה. ונמסרים הפתקין ביד השלוחין לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב, אבל אף על פי שנמסרו הפתקין בידם לא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב באותם הפתקים עד יום שמיני עצרת, כדי לתת עוד זמן את החוטאים שישובו בתשובה ביום ההוא של הושענא רבה. ואם ישובו, יחזרו לקחת הפתקים מיד השלוחים ואם לאו אין עוד תקנה בתשובה. ולכן כל יום הושענא רבה יש בו קצת דין עד יום שמיני עצרת. לכן נוהגים לומר תהילים וסליחות אחר חצות ליל הושענא רבה, אבל לא יאמר "ויעבור". לכן צריך האדם ליזהר לכוון דעתו מאוד מאוד בתפילת הושענא רבה ובכל מעשיו ביום ההוא, כיוון שעדיין יש לו תקנה אז. כנ"ל." (עפ"י שער הכוונות, הרב אליהו)
מוקדי לימוד:
