כי הבעיה שלכם לא התחילה מהשאלה הזו

יש לך כאן ותק של שירשורים עם בעיות זוגיות שממש לא יפתרו בקסם

יש בעחה בהתנהלות הכללית שלכם יש בעיה הרבה יותר חמורה מלהצטלם או לא להצטלם או מה היא לבשה

אני באמת חושבת שאתה צריך עזרה בעולם האמיתי ומאחלת לך בהצלחה

(נדמה לי שכבר כתבו לך את זה בעבר)

תברר לעצמך מה הגבולות שלך, מה נכון לך, איך אתה מתנהל בעולם שזאת אשתך והיא לא תשתנה (בכפיה).

א. יש לי סיבה למה אני לא יוצא לחופש בקלות...

ב. גם כשאני יוצא זה מתחרבש

ג. הרבה מהקונפליקטים שנוצרים ביננו, נובעים כתוצאה מהעניין של הלבוש, שמבחינתה זה אמור להיות חד צדדי..

אתה לא יכול לשנות את ההתנהגות של מישהו אחר. אתה כן יכול לשנות את ההתנהגות שלך.

שב עכשיו לבד בחדר. עדיף שהיא לא תהיה בבית בכלל. שב אתה מול מקלדת

ותנסה לנהל דיאלוג עם עצמך ולנסות להבין את כל המנגנון מההתחלה.

מה קורה?

ממה אתה מתרחק? (אני מבין שיש לך סיבות טובות לזה, פשוט להציף אותן על השולחן)

מה אתה רוצה שיקרה?

מה קשה לה?

אם היית במקומה, מה היית אומר על הבעל המעצבן הזה ומה שהוא עושה לי?

תתחיל מזה. תקבל כמה תשובות מעניינות שאפשר לעשות איתן הרבה. וכמובן חוזר על ההמלצה מעליי ללכת לטיפול גם אם לבד.

זה בעיה, בפרט עם הגיבוי מאבא שלה

היא צריכה להבין שיש לה מה להפסיד

לדעתי טוב מאוד עשית שהצבת לה גבול להשתוללות

ואני לא מתכוון בפן הדתי, אלא בפן האנושי הבסיסי של החוסר התחשבות בנוכחות שלך ובערכים שלך

עד כדי שהיא הייתה צריכה להפשיר את האווירה

מעודד אותך מאוד

תחזיק מעמד,

ואולי תדבר עם אבא שלה,

אני מתלבט אם זה לא מפרגן לו שתדבר איתו , ותציב לו גבולות, כי הוא מן מבוגר משועמם שמשחק בחיים של אחרים, גורם נזק לבת שלו

הדבר האחרון שאיכפת לו זה ממנה

סמוך עלי 

לא יעזור לדבר עם האבא מאיך שהוצג בשירשורים הקודמים

ולא יעזור להראות לה שיש לה מה להפסיד כי יש לה גיבוי מההורים שלה אז היא כביכול 'לא מפחדת'

באיך שהיא מתלבשת?

מה זה עניינך? מי שואל אותך איך היא צריכה להתלבש?

ידעת איך היא לפני הנישואים, אל תנסה לשנות אותה. עבודת ה' שלה זה שלה ואתה תעשה את שלך.

מבחינתי אני מרגיש

שאם היא לא מוכנה קצת לכבד פעם ב...

זה גם אולי מוכיח שהיא לא מוכנה להתאמץ בשביל הזוגיות

ועם כל הכבוד אף אחד לא יעשה זאת במקומה

לכבד בלבוש. זה שלה. לא קשור אליך בשום פנים ואופן. 

אם היא תגיד לך שבא לה בעל עם שיער כחול ליום אחד אתה תעשה את זה כדי לכבד אותה? או שתלך עם חצאית בשבילה לאות הזדהות?

בקיצור, אם היא מנקה לך תבית, מכינה לך אוכל, מגדלת את הילדים, מתמסרת אליך בגופה, מדברת אליך בנועם - כל זה נקרא כיבוד. 

אם לא מספיק לך אז תסתכל טוב טוב בתוכך ותתחיל להפעיל יותר את מידת הענווה.

ראיתי את התגובה שלך ואם יורשה לי להביע דעה קצת שונה.

אני לא בהכרח מסכים עם מה שכתבת, ז''א את צודקת שאף אחד לא שואל אותו איך היא אמורה להתלבש אבל בכ''א בזוגיות בד''כ כל אחד בא קצת לקראת השני במה שהוא יכול הרי באמת אנחנו שני אנשים שלא בנויים אותו דבר וישנם פערים הרבה פעמים (הרבה פעמים זה פערים שנוצרים/מתפתחים אחרי החתונה) וכל אחד בא קצת לקראת השני (ואני מדבר גם מהניסיון שלי), ובסוף נרצה או לא אנחנו מייצגים אחד את השנייה ואחת את השני בסוף אנחנו הפנים אחד של השני כי אם הוא יעשה פדיחות ברחוב וחברה שלה תראה את זה היא תקשר את זה אליה כי אנחנו באיזשהו מקום הפנים של בני.ות הזוג שלנו.

אז אמנם לכל אחד יש דברים שקשה לו להתגמש בהם, אבל מכאן ועד להגיב איך שהגבת נראה לי קצת מרחיק לכת.

אני אומר את זה באמת בכבוד ולא בצורה רעה. אשמח לשמוע אם יש השגות.

אתה צודק

אבל אם ככה היא הלכה לפני החתונה ועכשיו פתאום מפריע לו זה בעיה שלו, ואין פה עניין של עושה לו בושות..

ובכל מה שקשור ליראת שמיים שלה אין לו מה להתערב. הוא יכול לבקש יפה, בהחלט צריך שתהיה תקשורת טובה, אבל בסופו של דבר זו החלטה שלה והוא חייב לכבד את זה

אנשים מתחתנים צעירים ורק אז הם יוצאים מהבית של ההורים ומהישיבה ומגלים את עצמם

הזמן עושה את שלו ואנשים עוברים תהליכים.

קורה שהם משתנים מאוד מאיך שהיו לפני החתונה,

גם אז צריך לכבד.

אני נגד הרעיון הזה של להתחתן בגיל כל כך צעיר.

ובטח לא לפני שהם מגלים את עצמם.

ומי שכבר עשה את הטעות הזו, שיקח אחריות על המעשים שלו ואם לא טוב לו, שיתגרש. 

לכבד צריך בכל מקרה, השאלה מה זה לכבד? לכפות על מישהו להתלבש לא כמו שהוא רוצה זה לכבד? לא. זה להיות בבון.

על התוכן (וגם כתבתי שאת צודקת) אלא על הצורה של הדברים, סהכ בנאדם פרק (צודק או לא) והצורה שבה הגעבו לו פה היא קצת חריפה בעיניי, לא אומר שלא צריך לכבד, צריך לכבד בכל מצב גם היתה כך לפני וגם אם פתאום עשתה שינוי, רק אפשר להבין אותו אם זה כואב לו כי בני זוג מייצגים זא''ז נרצה או לא.

והיה נחמד אם היו מכבדים גם אותו בפורום הזה גם אם הוא טועה. 

לכתוב לבנאדם שהוא מתנהג כמו בבון בפורום כזה זה ממש משפיל בעיניי.

אני אומר את זה הכי בקטע טוב ולא בא לחנך אף אחד פשוט זה קצת צורם.

ולא התכוונתי להעליב. ה"בבון" היה כלפי התופעה ולאו דווקא על פותח הדיון.. 

ולפעמים כדי למגר תופעה שאנשים נוהגים להקל בה ראש כאילו זה לא כזה נורא, צריך להשתמש בלשון קשה. שוב, כלפי התופעה, לא כדי לפגוע באף אחד. ושלא יהיה לאף אחד ספק, לומר לאישה לשנות את הלבוש שלה זה פשוט מטריד. 

לא לפני הרבה זמן גם הקלו ראש בכל הקשור להטרדה מינית, עד השלב שהתחילו לדבר על התופעה בחריפות וברוך ה' יש היום מודעות הרבה יותר גדולה וגם רתיעה מלבצע את המעשים בגלל הענישה (אומנם לא החמורה מספיק לצערי).

לא משווה בין שני המקרים אבל כן, אם על ידי זה שנגרום לבן אדם להבין את חומרת המעשה של להעיר לאישה על לבוש כאילו שהטריד מינית יעזור לאנושות, אז אני בעד.

וכן, הטרדה מינית יכולה לבוא גם מהבעל.

היא לא לבושה מספיק צנוע לרמתך?
שמע, אני הכי בעד צניעות

אבל מצד שני כשבעלי ירד קצת רוחנית התחלתי לחשוב על זה שבעצם הכל ענין של סטנדרטים , לכל אחד יש סטנדרט אחר

(כל עוד שהיא לא - מרביצה, מתעללת , וכו' - הדברים החמורים ביותר -)

לעומת מישהי בבגד ים נגיד היא יחסית צנועה? אז בסטנדרטים שלה זה צניעות תקינה

כמו שמישהי שלובשת "של" תגיד שכל אישה דתיה סטנדרטית היא ממש פרוצה

אתה צריך לחשוב על פשרה בלי לשנות אותה

זה מאוד קשה, זה שינוי גדול אם לא מקובל עליך הלבוש שלה, והכי לגיטימי להרגיש ריחוק ממנה בשלב הזה

אבל תפריד בינך לבינה

אם שווה לך להשאר איתה למרות הלבוש שלה - אתה לא צריך להתבייש בזה, זה לא באמת אתה, אתה לא מסכים עם הלבוש שלה

נכון, זו זוגיות כזו קצת מבאסת שלא מקובל עליך איך שהיא מתלבשת, אבל תחשוב עם עצמך אם למרות זאת שווה לך להשאר איתה

אנשים משתנים בחיים לצערי ולא נשארים כביום החתונה, אם היית מתחתן עם אישה אחרת - מן הסתם היו דברים אחרים מבאסים

זוגיות זה באמת לא תמיד כיף וקל , זה גם הרבה פעמים מבאס להיות דבוק לבנאדם שכביכול מייצג אותך ואתה ממש לא מסכים עם דברים מסוימים שהוא עושה 

אבל מצד שני זה משפחה 

(לא הבנתי מה קשור ההתחלה עם השעון והחופש מהעבודה... לא היה קשור ממש לשאלה, נכון? או שפספסתי פה משהו?)

יש את הסוגיה שהיא מבחינתה כמעט אפס התגייסות בפן הכלכלי,

מה שגורם לכך שאני מבחינתי חש צורך לקחת אחריות במקומה...

מה שמוביל לחיכוכים בכך שאני לא לוקח ימי חופש

ועד שאני כבר מוציא אי אפשר לעשות את זה ברוח טובה, מה שגורם לכך שאני מרגיש דפוק, גם להוציא יום חופש וגם להרגיש שלא מכבדים אותי

במה? בלבוש שלה?

לא שאני מצדיקה, אבל איך היא לבושה?

מבחינתך זה לא מספיק צנוע

מבחינתה זה כן צנוע

כמו שנשות השאלים יגידו שאישה דתיה לא לבושה מספיק צנוע והיא ממש פרוצה...

זה לא קשור - הצורה שהיא אוהבת להתלבש נתפסת אצלה כחירות להתלבש איך שהיא רוצה, ולא כלא לכבד אותך

נכון, אותך זה לא מכבד, כי זה סותר את האינטרס/הרצון שלך , אבל מבחינתה אתה לא מכבד אותה

אני הכי מבינה בעולם שזה קשה אבל יש לה את החיים שלה וזכותה להחליט איך להתלבש , ואתה פשוט צריך להחליט אם להשאר איתה או לא..... קשה לשנות בנאדם .... ושוב הכי מבינה בעולם, הלוואי שתמצאו פשרה משהו שטוב בשבילה וגם בשבילך.... לא קל שאחד מבני הזוג משתנה..

שכבר כתבתי בהודעות קודמות שכדאי לך ללכת לעשות תהליך אישי

שיגע כמובן גם בסוגיה הזוגית.

לגבי צניעות,

מציעה לך ממש, עם כל הכאב לשחרר. לא להגיד לה כלום היא כבר יודעת מה דעתך.

כל צער שלך מזה תהפוך לתפילה שה' יעזור לה להתחזק בנושא,

אבל אתה אל תגיד לה כלום.

אתה הופך בה את הצניעות שלה ממשהו שהוא בינה לבין עצמה, ובינה לבין קונה,

למשהו שהוא חלק מהזוגיות המורכבת שלכם

ולמשהו שהוא לא קשור למערכות היחסים שזה שייך אליהם.

במקום להיות בהקשבה ובחיבור לעצמה ולנושא הזה

זה הופך למהו שהיא מתריסה או מתגוננת בו מפניך, ואין לה את החופש שהיא זקוקה לו כדי לבחור בטוב בע"ה.

זה הכי מובן שזה כואב.

אם הייתם או בע"ה כשתהיו במצב זוגי טוב, וכשיעבור

זמן והיא תוכל לשכוח מהמקום שבו זה נמצא היום- תחום של עימות ביניכם, של התנגדות ולחץ מבחינתה,

יהיה מקום לשתף אותה בתחושות שלך,

מה אתה מרגיש כשהיא לא צנועה, או לספר לה כמה אתה שמח כשהיא מתלבשת בצורה כזאת, או אפילו לבקש,

מתוך הבנה שאתה לא במקום לדרוש אלא לבקש,

לדוגמא שתגיע לטיול משפחתי בבגד שישמח אותך.

אבל זה משהו שרלוונטי אולי אחרי שנה של הרפיה ושל שיפור המצב ביניכם. ממש לא עכשיו, בטח לא בדרך בה זה קורה.

וכמובן כל עוד אתה במקום של להשאר יחד. 

אתם במאבקי שליטה ארוכי טווח

לא יעזור לך לדרוש שתכבד אותך, אם אתה לא מכבד אותה בעצמך

ולא, אתה לא מכבד

לצאת לזמן משפחתי בתנאים שלך בלבד זה לא ככ מכבד

גם לדרוש צניעות זה לא מכבד

לכבד זה לשחרר ולתת לבנאדם להיות מה שהוא, כמו שהוא, ולתת לו מקום לבטא את עצמו.. בלי אולטימטומים. פשוט ככה.

לכבד זה להבין שמולך עומד אדם שונה ממך שיש לו רצונות ומאוויים ומחשבות ורגשות ודרכי פעולה שונות ממך.

יש זוגות מאוד דומים, שכנראה יותר קל להם, ויש זוגות מאוד שונים, שזה קשה יותר

אבל בשורה התחתונה בעיניי - הרודף אחרי הכבוד וכו'

ואיזהו מכובד? המכבד את הבריות

ואני יודעת אתה יכול לסובב את זה הפוך ולהגיד היא לא מכבדת אותי אז אני לא מכבד אותה, והביצה והתרנגולת

אבל מאחר ואתה כותב, הדברים אמורים כלפיך.

רוצה שינוי? תשנה בעצמך לדעתי קודם, את הגישה הדורשת והדי מעיקה שלך כי מה שאתה נותן זה מה שאתה מקבל

אם אתה רוצה להגיע ללב של אשתך ולקיים חיי זוגיות נורמליים, אתה באמת צריך להתחיל בלשחרר. במקום להיות אחד נגד השניה, תהיה אחד עם אשתך.

קשה לה הצניעות? אז מה. זה לא קשור אליך.

המכובדות שלך לא תלויה בצניעות של אשתך, וכדאי ללמוד נפרדות מהי

וכמובן, מאחר וגמני קראתי פה כמה זרשורים שלך בנושא שסובבים על אותו ציר - אם אתה לא מצליח להבין במה זה מועיל או איך לשחרר, כדאי לפנות לעזרה

לבוש של אדם הוא מאוד אישי ונובע מעומקי הנפש שלו. בפרט אצל נשים- הבגד והטעם האישי מהווים כ"כ הרבה בשבילן.ייתכן וכגבר לא תוכל להבין זאת.

אתה לא יכול לבקש ממנה להתלבש לפי הפנימיות שלך- היא מתלבשת לפי שלה,ואין כל קשר בין אי קבלתה את הדרישה הזאת לבין חוסר כבוד כלפיך- לא ככה מכבדים או מקבלים כבוד.

עצם הבקשה/ הדרישה הנ"ל יש בה טעם לפגם (בניסוח עדין).

ובכלל ,משתמע מההסבר שלך שמרכז הכובד "יושב" בכלל על התחושה שלך שאתה היחיד שנושא בעול הפרנסה ומשקיע כוחות ומאמץ בתחום , ושבעצם כל עניין הלבוש זה רק הקש ששבר את גב הגמל. אני צודקת?

אם כן, כדאי לפתוח איתה שיחה על התחושה שלך בעניין הספציפי הזה ולא "לברוח" לעיינים צדדיים יותר.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.