מוסיפה שמה שעזר לי בלילה בסוף היה לדמיין בצורה מוחשית את הניסים שיבואו ממש עוד רגע.

אמרתי לעצמי (כמה שזה טיפשי) שהנה - סיימתי עכשיו ספר תהלים שלם, אז זהו, מעכשיו הכול יתהפך, צה"ל ייכנס בלי פגע לרצועה, ישחרר את כל החטופים, יכבוש את עזה מחדש, ועוד חודשיים כבר יהיו קריאות ליישב את גוש קטיף בחזרה!

הדמיון המודרך הזה, כמה שהוא לא הגיוני כל כך (כי למה שבזכות התפילות שלי בדיוק תהיה הגאולה), עזר לי להיכנס לשלווה המתאימה לשינה...

(נכון, התעוררתי שלוש שעות אחר כך וגיליתי ששום דבר לא השתנה, אבל עדיין - לא יעזור לעם ישראל אם אהיה בלי שינה...)

מקווה שזה יעזור לעוד פה.

ושלא נצטרך את התרגילים האלה עוד הרבה זמן...

ולא רק שלא טיפשי, אלא מדהים חזק ומחזק ומלא בהמון אמונה של בת יקרה לאבא שלה ❤️

ובהחלט כל דקת שינה שלך זו עזרה ישירה לעם ישראל כי כשאת חזקה ומחוזקת יש אותך!

לעצמך, לילדייך, לכל משפחתך ולעולם כולו!

ואחת מהיכולות המופלאות שלך לשזור בסיפור את הסוף הטוב ממש פרט פרט היא מיוחדת ומחזקת מאוד! זה כאילו לתת גוף וצבע וצורה במוחשי לבשורות הטובות שאנו מחכים להם, וגם משפיע על המחשבה, התקווה, האמונה, וזה כלי אדיר ותודה שכתבת פה ואת מחזקת אותנו בזה ❤️

יקרה שאת! חיבוק ענקי!!!

את מדהימה והעם שלנו מדהים וב"ה ב"ה נראה ישועות שלמות בקרוב אמן

רוצה לכתוב כאן מה אולי יכול לעזור לך, אפילו קצת? לתת קצת כוח?

שולחת עוד חיבוק גדול וכוחות ❤❤❤

אם אצליח לכבות מערכות ולישון כמה זמן, זה מה שיעזור לי. כרגע מרגישה כמו זומבי - סחוטה מעייפות אבל לא מסוגלת לישון.

(אבל מה לי מתלוננת. מאז בוקר שבת לא היו פה אזעקות, בעלי בבית, וקרוביי המגויסים לא נמצאים בחזית. אני באמת במצב טוב מבחינה טכנית לעומת רבות פה בפורום ובארץ בכלל...)

הגוף מצליח להרפות, אפילו לקצת

מצליחים לחשוב יותר בבהירות, החרדה פוחתת משמעותית

כל דקת שינה מאוד יקרה

הלוואי שהצלחת לישון

איך את מרגישה היום?

❤️❤️❤️

ועכשיו אני ההוכחה לכך, אחרי שהצלחתי לישון כמו שצריך הלילה. (לא שאין לי נקיפות מצפון על זה )

נרדמתי אחרי אמירת פרקי תהלים ואחרי עוד דמיון מודרך - הפעם דמיינתי את הקב"ה עובר מכיסא של דין לכיסא של רחמים...

והדימיון המודרך שלך מלמד ומחזק מאוד איזה יופי של תיאור גם הפעם ❤

ויקרה - על מה יהיו לך נקיפות מצפון? עשית את ההכי טוב שאת יכולה! והכי חשוב ומחזק ומועיל גם לך ולכל משפחתך וגם לכל עם ישראל!

שנקיפות המצפון ילכו לאחרים שצריכים אותם, את תתחזקי שגם (והרבה פעמים במיוחד) כשאת דואגת לעצמך - את עושה חסד עצום! ממש ממש כך

ופועלת באופן ישיר לטוב שלם גם בעם ישראל כולו! 

ומקיימת ממש את דבר ה' 

מדהימה שאת ❤

קיבלתי הרבה הודעות אישיות בעולם האמיתי היום, אבל כשקראתי אותך פעם ראשונה הרגשתי שמישהו באמת דואג *לי*.

את אישה יקרה ומיוחדת!

בזכותך הפעלתי את רשימת ההשמעה המחזקת שלי בספוטיפיי. ומה יצא? 'לא נפסיק לחלום' של ישי ריבו.  החלטתי שזה הולך להיות ההמנון שלי לימים הקרובים. 

לדעת שהרגשת שמישהו דואג באמת *לך* ודרך המסך והמרחק הרגשת את הלב והחיבוק זה יקר לי מאוד מאוד, תודה שכתבת ❤️

ואיזה יופי השיר המחזק! הולכת לשמוע אותו בעצמי ולהתחזק עוד,

נפלאה את! ❤️

לרשימה של מה חיזק אותי היום זה לראות נשים מדהימות מכאן שדואגות ומחבקות ומחזקות ומאירות ומזדהות ועוטפות אחת את השנייה

ואת כל היוזמות הנפלאות הללו

* וקבוצות על גבי קבוצות בכל פלטפורמה אפשרית שמחפשים איך לעזור בכל דרך שהיא ועושים זאת באהבה עצומה

* ואחד מראשי המחאה הבולטים שכתב היום לאחד מהכי בולטים מה"קבוצה השנייה" (עבור המחנות שהיו) כמה הוא גאה בו ואיזה איש אלוף הוא שהתגייס ללחימה. וממש שיבח אותו בפה מלא

* אירוחים בחינם, הסעות בחינם, חלוקת ציוד בחינם, ילדים צדיקים שאומרים תהילים עם חיוך של גאווה יהודית בעיניים ולב מלא תקווה

* אין דתיים חילוניים חרדיים אין יש רק עם ישראל המתוק. יהודים. עם הלב הכי ענק וחם שיש.

הלב הזה שמלא בטוב, בנתינה לאחר, בחסד - זו התורה הכי גדולה וקיומה והקירבה הכי גדולה לקב"ה

אני באמת כ"כ מתרגשת מזה, גם בתור מי שנשואה למי שלא קרוי "דתי" אבל מעשי החסד והאהבה לזולת וכל הלב הזה מעידים כאלף עדים על כל העם הזה שלנו ועל כך שאחים אנחנו. 

❤❤❤

כמה השקעה ואהבה, תודה!

מרגישים את הטוב שלך בכל שורה.

* חיזק אותי לקרוא עוד על הערבות ההדדית המדהימה, איך בני ברק וחסידים צדיקים מגייסים בכל הכוח ציוד ותרומות לחיילים

איך הצבא והתורה חד הם

כולם יחד

דואגים ומסורים ומעריכים אחד את השני

* שארה"ב שלחה נושאת מטוסים וצי ספינות לעזרתנו ועומדת יחד איתנו

* שדגל ישראל מונף ומואר במדינות רבות בעולם כאות הזדהות איתנו

ממש מרגישים שהמלחמה שלנו היא מלחמת האור בחושך ואיך אנו ממש אור לגויים וסמל לכל זה גם לעולם כולו

* לאחר צאת החג של יהודי חו"ל הם שמעו הכל ומתחילים להזרים כמויות של כסף, תרומות, תפילות ואהבה בכל מקום שהם. עוד אחדות נפלאה ומרגשת

נאספו כבר יותר מ10 מיליון דולר ברגע קטן וזה ממשיך

* אילון מאסק ועוד הרבה משפיעי דעת קהל ומפורסמים בעולם כולו עושים הסברה למען ובעד ישראל

* צה''ל וכוחות הביטחון המדהימים מכים מכה עצומה באויבנו ומסכלים עוד ועוד רע ומוסיפים טוב

* יש כיוון אולי לממשלת אחדות ועוד חיבור ואחדות בין כולנו גם שם

כל הדברים נותנים לאוויר להיכנס ואפילו ליצור ממש הרגשה של הכנות וכמו כור היתוך לגאולה וישועה שלמה ב"ה ב"ה 

ממש מעודד לקרוא את הטובות ככה באופן מסודר.

גם אני ראיתי חסדים אתמול (כל כך התפעלתי כשבעלי הלך לתרום דם ואמר שאשכרה בשלב מסוים שלחו אנשים הביתה כי לא יספיקו לאסוף מכולם, אין על עם ישראל).

אבל יש גם דברים שלא יודעים, בעיקר כשמנסים להשאר מנותקים, וטוב לקרוא את זה פה.

תודה לך!

שמחה מאוד מאוד לשמוע שזה מעודד, ב"ה ובל"נ אמשיך לכתוב 🙏❤

כתבה: Sasha Khazanov

סיכום עיקרי הלייב שקיימתי אתמול בגדר עזרה ראשונה

- מתוך קהילה "לאן את רצה? כבר הגעת"

1. מה שאנחנו חווים עכשיו הוא טראומה - אישית קולקטיבית ובינדורית! זה שילוב קטלני.

2. חשוב מאוד לקחת בחשבון, שלרובנו - זאת טראומה ראשונה בסדר גודל כזה, גם למי שכבר מורגל למצב ביטחוני, זה קנה מידה אחר!

3. ככזה - הוא מייצר קרע במערכת הפנימית (זאת המהות של טראומה) וזאת הסיבה שרובנו נשארים עכשיו ללא מילים, בלי יכולת לתפוס, בשיתוק, הלם וחוסר אונים.

טראומה מתנהגת כמו טראומה ואין יכולת כרגע לתווך לעצמנו את המציאות.

4. ולכן! כל ביטוי שלה, בין אם הוא הצפה של חרדה, עשייה קדחתנית והרתמות לעזרה או בין אם הוא הסתגרות משותקת בבית, פחד וחוסר תפקוד - הוא נורמלי בתוך הלא נורמלי הגדול.

5. זה הזמן להיות באקסטרה רגישות ולא ליפול לאשמה, שיפוטיות על הרגשות והמחשבות שיש לנו, לציפיה שנהיה אחרת והשוואות לעומת יתר האנשים! החוויה היא אישית.

6. כל אחד מתמודד בדרכו וכמיטב יכולתו, התגובות לטראומה רובן אוטומטיות, כך שחמלה ורכות נדרשים עכשיו.

7. פרוטוקול התמיכה למצב כזה מקיף של טראומה, הלם, שיתוק או זעם - דומה מאוד לפרוטוקול של עצם שבורה:

לעטוף ולקבע, לדאוג להרבה משאבים ותמיכה, להתאזר בסבלנות, להישמר.

(במקרה שלנו, זאת כבר תאונת שרשרת חזיתית...)

8. המצב ייקח זמן ולכן יש צורך לכלכל את הכוחות, בעיקר אם עלינו להיות בתמיכה לאחר (חיילים, משפחה, ילדים, מטופלים). כלומר לוודא שאנחנו במצב מלא בעצמנו, ככל הניתן, כדי לתת.

9. כדי לעשות זאת, רצוי לוודא שיש משאבים זמינים  ופשוטים - אוכל, מנוחה ככל הניתן, מעגלי שייכות מיטיבים, יציאה לטבע ככל הניתן, עבודת גינון, משחק, תנועה, יצירה, כתיבה.

10. חשוב לייצר פורקן למערכת העצבים של מה שמצטבר בתוכה כרגע - ולכן כל ביטוי של בכי, כעס, פחד ואפשרות לתת מילים למה שאין לו מילים הוא קריטי. ככה נבטיח שהטראומה לא נשארת בפנים והיא נעה החוצה.

11. זה הזמן לקחת עזרה, יש לא מעט עזרה ללא תשלום מאנשי המקצוע ומי שמגיע לאירוע הזה מתוך החיים שלו על רזרבות נא לא לחכות עד שיופיעו הסדקים.

12. אין איזה "צריך" אחד נכון ואין אמת אחת. .

כל אחד יכול לייצר לעצמו נתיב הבראה ויציאה הדרגתית מההלם - חלק דרך עשייה והתגייסות, חלק דרך טיפול, חלק דרך להיות בשטח וחלק דרך לשלוח אנרגיה טובה.

13. הצמדו למה שמיטיב איתכם. לאט לאט.

14. בהקשר הזה, זה לא הזמן להרגיש "אגואיסטים", כי אנחנו מתמקדים ברווחה ובדברים הקטנים! אנחנו משמרים חיים. במצב לא נושם אין לנו מה לתת גם ככה, השמירה העצמית כאן היא הכי אפקטיבית כרגע גם לכל השאר.

15. זאת תהיה דרך ארוכה, הערכו בהתאם מבחינת כוחות הנפש וארגנו את המציאות בהתאם.

16. ותרו על משימות לא דחופות, אם אתם מרגישים מוצפים, תכננו יום ביומו במנות קטנות. מה שסובל דיחוי ייחכה.

17. מצד שני, גם אם לסדר את הבית והניירת או להחליף קיץ-חורף שומר לכם עכשיו על ויסות, לכו על זה. אלה זוטות חשובות, שמחזירות תחושת שליטה כלשהי בתוך ים הכאוס. אל תפחיתו מערכן! זאת טקטיקה חשובה להתחזקות.

18. הזהרו מפאתוס!

הקצוות יופיע עכשיו בכל מקום, כי זה מה שטראומה והישרדות מייצרים - הרבה שחור ולבן ומעט מאוד אפור. אמנם זה זמן לפעולות מיידיות של מצב חירום, אבל גם תזכורת לחזור ככל הניתן לפרספקטיבה מורכבת.

למשל - "הלכה לנו המדינה" לעומת "יש כל כך הרבה אנשים טובים שעוזרים ותומכים ונוכחים עכשיו בערבות הדדית".

19. נסו להחזיק את הגם וגם ולא רק קצה אחד, זאת תרופה טובה להישרדות - הפתח לתנועה וזווית נוספת.

20. היעזרו במוסיקה, אוכל מנחם, חיבוקים, אוזן קשבת - שימור התשתיות הוא קריטי בזמן הזה להמשך התפקוד.

21. זכרו שכל ביטוי רגשי יהיה עכשיו בווליום גבוה, כי הטעינות גבוהה מאוד, אז כל מערכות היחסים מאותגרות מאוד ומועדות להצפה. זה הזמן לסלחנות, גמישות ויחס זהיר וקשוב.

22. רקמת הלב פצועה עכשיו מאוד וייקח לה זמן איחוי. שמרו עליה, לא לכפות על עצמכם נוקשות איפה שלא נדרש. איפה שכן נדרש - עשו נקודתית וחזרו לרכות.

23. שימו לב לצריכת התקשורת והנוכחות שלכם ברשתות - היא גם מיטיבה, מחברת ומפוגגת חרדה, אבל היא גם עלולה מאוד להציף ולעבור את גבול יכולת ההכלה. שימו לב היטב למה שאתם נחשפים, באיזה מינון ומתי. התרחקו ממה שגוזל אנרגיה, היקרה מאוד ממילא.

24. טראומה היא שדה ששואב וככזה נמצא את עצמנו לא מצליחים להתנתק מהזוועה. העוררות במערכת מפעילה מאוד ומכניסה ללופ. זה מעגל אימה סגור.

זה הזמן לחזור לפעולות פשוטות ותומכות שציינתי קודם.

25. שאו תפילה. אין שום קשר לדת. זה חוק בסיס - כוחות החיים תומכים בנו גם כשהשורשים נעקרים והכל נשרף. חזרו לאדמה שלכם ושאו תפילה לרוח. ייקח זמן החלמה ממושך והם יתחברו. קול של בקשות לב צריך להשמע!

26. אפשרו לייאוש להיות, לפחד, לתסכול, לטלטלה. זה סימן שאנחנו אנושיים ושבריריים וזה לא יכול להיות אחרת.

אין זה אומר שאין לנו כוח, אבל מותר גם להשבר.

27. היו ערים לניסים סביבכם והם בכל מקום - אנשים אמיצים, סיפורי הצלה, הקטנות של יומיום שלא מובנות מאליהן, הקימה שלנו בבוקר, ציוץ של ציפור, רוח של סתיו.

28. בחנו את הלבד שלכם - לפעמים הוא הכרחי, כדי להסדיר נשימה ולהתרחק מאינטרקציה ולפעמים הוא הסתגרות שלא מאפשרת תמיכה. היו ערניים ללבד מתמשך ובקשו להישען!

29. זכרו לנשום. בעיקר לנשוף החוצה עד הסוף!

זה מווסת מאוד את מערכת העצבים. בכלל, להתעכב רגע על נשימה ועל אנחת רווחה (פולניות ידעו מה טוב להן) מאפשר להמשיך את היום ואת העומס טוב יותר. זה לוקח פחות מדקה ואין מנת יתר.

30. היו טובים לעצמכם, לטפו לעצמכם את הראש. זה עצב גדול, עמוק ותהומי. החזיקו איזה אופק של יום ביומו. הקיפו את עצמכם באהבה.

לצד הנשק שיורה, מעטפת של טוב מינימלי היא נשק חשוב לא פחות.

שתפו לכל מי שיכול להיעזר בזה ויחד, עקב בצד אגודל, נעשה את הדרך מטראומה להחלמה.

לא פשוט.

שלושה ימים בלי שינה, מצד אחד עייפים מצד שני לא מצליחים לישון. אבל עדיין מתפקדים על מלא כי הגוף באדרנלין ובהיכון לכל אזעקה.

כמה שעות של הלם, אח״כ של בכי, ואז מנסים לצחוק ולהעביר בנחת זמן במקלט. תקופה מטורפת.

גאה בעצמי ממש שמצליחה לא להכנס לרשתות וחדשות לראות פרטים ומראות.

מזל שבעלי איתי וכרגע לא עובד עדיין כי סגור.

וב״ה השם שומר .

איזה יופי של תפקוד ותעצומות נפש! אלופים אתם!!!

שהקב"ה ימשיך וישמור עליכם ועל כולנו וכל עם ישראל בשלמות!

ושמחה מאוד לשמוע שב"ה זה חיזק אותך, מוסיפה עוד נקודות של אור שחיזקו אותי גם היום בתגובה חדשה לשרשור ❤

* אוניברסיטת חיפה השעתה את כל הסטודנטים שתמכו בחמאס, אפילו "רק" בכתיבה שלהם - דבר שלא היה בעבר כלל!

* אוניברסיטת בן גוריון השעתה סטודנט שתמך בחמאס אפילו רק בדעה ואלו דברים שגם לא היו מעולם ואפילו פעם ניתנה להם במה באוניברסיטה עצמה אם אינני טועה

* עיריית ירושלים במסר לכל עובדיה: כל עובד שיביע תמיכה בטרור או באויב יפוטר מיידית

* הנאום החד משמעי של ביידן, כל מילה בו, כולל הסיפור על פגישתנו לפני 50 שנה במלחמת יום הכיפורים עם גולדה מאיר שלחשה לו בסוד: "אל תדאג. יש לנו נשק סודי: אין לנו מקום אחר להיות בו" (!) וזה משפט שהעולם כולו שמע מנשיא ארה"ב ומתן כל הלגיטימציה העולמית לעם היהודי בארצו ארץ ישראל וממש כל מילה בנאום הייתה חשובה לעולם כולו.

ממש הרגשה מוחשית איך אנחנו אור לגויים בצורה הכי חזקה שיש.

*מטוס שכבר הגיע מאמריקה עם ציוד לחימה מתקדם למען ישראל

* עוד נושאת מטוסים נוספת שבדרך מאמריקה לעזור לישראל

* התמיכה בפה מלא של ארה"ב, צרפת, איטליה, קנדה גרמניה ועוד יחד 

* רופאים מכל העולם מציעים ורוצים לבוא לסייע לשירותי הרפואה של ישראל

* דגל ישראל מואר על מגדל אייפל

* דגל ישראל בלאס וגאס

* דגל ישראל והזדהות עם ישראל בעוד המון מקומות בעולם

* מערך מדהים של 3,000 אנשים בטורונטו בתמיכה חד משמעית בישראל

* גם בניו יורק אלפים אלפים בעצרת הזדהות ותמיכה בישראל

* בכל מקום התמיכה בנו, שוב כבני האור שנלחמים בבני החושך והמסר של האור לגויים לעולם כולו

* צה''ל כותש ממש את החמאס

* מנתקים להם לראשונה חשמל בצורה הרמטית, דבר שגם לא היה והוא מאוד משמעותי!

* מתנתקים לחמאס ולעזה גם מים לראשונה!

* הנחיות הלחימה וכל השפה משתנה ויורים על מנת לחסל את כולם בלי להתלבט!

* צה"ל ווכחות הביטחון המסורים מחסלים ומסכלים עוד ועוד ועוד ואת כל המחבלים שמנסים להיכנס ולא נותנים לאף מחבל לחדור אלינו!

* מצאו וחילצו עוד 30 ניצולים מעין השלושה שהתחבאו שם ומתוכם 16 ישראלים ו14 עובדים זרים. שוב, כל אחד הוא עולם ומלואו.

* עוד ניצולים שמספרים על סיפורי גבורה, ועל אנשים נשים וילדים שניצלו והגיעו בשלום, כולל סיפור של אישה מדהימה שסיפרה מכלי ראשון שפעמיים עמד מולה מחבל של החמאס ופשוט לא עשה כלום אלא היא המשיכה ללכת בידייה עם 2 ילדים לעבר מקום מבטחים. ועוד הרבה ניסי ניסים שקיימים ומתחילים לזרום ולהגיע לאוזנינו.

* התקיפות של צהל ביבשה באוויר ובים שממש רואים בחוש את "ה' אלוקיך הולך איתך! להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם!

ואיך הקב"ה מקיים שעה שעה ושנייה שנייה את "וידבר שונאינו תחתיהם ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון ה אלוקיכם הולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם"!!!

* נתונים של גוגל מראים שבעקבות המלחמה חלה עלייה משמעותית דווקא בחיפושים אחר טיסות חוזרות לארץ. גולשים הגיבו "כאשר יש מלחמה רוב האנשים בורחים אבל אנחנו רצים הביתה".

* ברומא 3,000 בני אדם שרים את המנון "התקווה" בשער טיטוס

* בארץ כמויות של יהודים מתאגדים יחד לשירת "עם ישראל חי" ועוד שירי גבורה וניצחון ולראות ולשמוע אותם זה פשוט מחייה ומרומם, אין אין אין על העם שלנו והגבורה שלו!

* כל היחס גם לנפש ולא רק לגוף, ולמן ההתחלה בלי לחכות ובלי להמתין כלל (ומדהים לראות זאת למשל לאור מלחמת יום כיפור ששם לא היה מענה כזה כמו עכשיו) - המון אנשי מקצוע, פסיכולוגים, עוסי"ם, פסיכיאטרים וכו' מתנדבים בים המלח ובעוד בקומות בחינם כדי לתמוך בנפש של השורדים ושכל המשפחות מהדרום ולהעניק להם מענה נפשי ראוי תומך ומלווה

(הרבה מהסעיפים נלקחו ממבזקים בערוץ 7 ומאתר רוטר)

שער טיטוס ברומא מואר בצבעי כחול חבן ומולו עומדים 3000 איש ושרים את התקווה.

יש יותר גאולה מזה?

שער טיטוס!! סמל הגלות! סמל ניצחון הרומאים עלינו! השער שעליו מוטבעים אנשים יוצאים לגלות ונושאים את המנורה!

הוא מואר בצבעי המדינה שלנו! מדינת ישראל שקמה אחרי שנות הגלות הארורה שאליה הם הגלו אותנו. עומדים שם ושרים את ההמנון שלנו! שמדבר על התקווה בת שנות 2000, שמדבר על החזרה לארץ ציון וירושלים.

אם זו לא גאולה, אני לא יודעת מה זה

* היועצת המשפטית לממשלה מאשרת כל פעולה מלחמתית - מה שלא ראינו קודם

* סוכם על ממשלות אחדות

* ניתנות הטבות במיסים, במע"מ, כספי סיוע מהמדינה ומתורמים

ועל זה שאת ממשיכה לעדכן כאן בדברים הטובים!!

עושה לי טוב לקרוא ולהבין את העם שלנו...

תזכי למצוות!

תודה יקרה שכתבת ❤️

ושיהיו רק בשורות טובות לעם הנפלא שלנו וישועה וגאולה שלמה בקרוב ממש 🙏

קורה כאן פשוט מהלך אלוקי, הרגשה של הגאולה ממש ממש בפתח בצורה הכי שלמה שיש,

אתמול אחרי כל המחלוקות שהיו - הוחלט על ממשלת אחדות וכולם דיברו בכבוד וההערכה אחד לשני

ודבר עצום שאמרו סוף סוף בפה מלא - המטרה היא למחות את החמאס מעל פני האדמה!

הצהירו

בריש גלי

לא לפגוע, לא להחליש - אלא ל ה ש מ י ד

להכחיד!

לחסל!

למחות מעל האדמה

ממש כמו מחיית עמלק!

ויקרות זה עצום עצום עצום

ממש שינוי התודעה

שגם הממשלה

גם דתיים חילוניים הכל

כולם מבינים

זה הבית שלנו, זו הארץ שלנו, אנו כאן בדבר השם!

ולא רק זה,

אלא העולם כולו ברובו תומך בנו

ממש "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו

ה' אלוקי *ישראל* מלך ומלכותו בכל משלה"

ונשיא ארה"ב אומר במילותיו שישראל היא אור לעמים בעוד נאום מדהים

ואנחנו לא רק נלחמים וננצח, אלא נלחמים ומוחים את זכר האויב עד תום, זהו ממש דבר ה'!

ואני כולי תקווה שגם נחזור לגוש קטיף וממש זו הגאולה האמיתית ב"ה ב"ה ממש (אישית זו הרגשה של מלחמת גוגל ומגוג אבל האחדות שלנו שהובטח לנו שכאשר אנו מאוחדים ננצח בהכל קיימת בצורה הכי עמוקה ועוצמתית שיש בעם המדהים שלנו לכן הכיוון הוא הלוואי גאולה שלמה!!!!! ואני רוצה ממש להאמין שגם המשיח ממש כאן! אמן!)

* שפים מפורסמים מתנדבים לבשל לחיילים בכמויות

* השף אייל שני הכשיר את כל המטבח שלו בשביל שגם חיילים שומרי כשרות יוכלו לאכול ולהינות מאוכל גורמה

* מנהיגי העולם ממשיכים לחזק את ישראל ולשלוח סיוע פיזי ומנטלי ולומר בפה מלא בתקשורת על תמיכתם השלמה בעם היהודי 

* אפילו בבצלאל שבעבר הכילו תמיכה ב"מגוון דעות" לא מאפשרים להביע שום תמיכה בחמאס

* ניתקו את החשמל גם לאסירים בבתי הכלא ולא עוד תנאים טובים גם לחלאות הללו

* ממשיכים את המצור המוחלט לעזה בלי מים ובלי דלק ובלי חשמל

* בתי חולים לא מסכימים לאשפז מחבלים אצלם שזה ממש חסר תקדים גם!

* צה''ל השמיד את יכולת הגילוי האווירי של חמאס

* צה''ל חיסל את בכיר הגיאהד האיסלמי ועוד הרבה בכירים נוספים בו

* פייסבוק ואינסטגרם חוסמים את כל דעות ומשתמשי הטרור. וגם כאן, אין עוד את "חופש הכלת כל הדעות" המטופש הזה אלא מקום שסוף סוף התעורר לאמת

ממש משמח לשמוע ב"ה 

* מנהיגי הקהילות המוסלמית, הקתולית, והיהודית בפורטוגל נפגשו כדי להפגין חזית אחידה למען ישראל.

כאן כבר ממש כל הדתות בפורטוגל בתמיכה חד משמעית בישראל ובאור!

* תכנית ׳משב רוח׳ תאפשר לתושבי שדרות לצאת לריענון בבתי הארחה בסבסוד המדינה

* דחפור של צה"ל פעל בחווארה להריסת הפיצריה שעודדה טרור באמצעות פרסומת שביזתה קשישה שנחטפה על ידי חמאס.

שוב רואים איך כל ביטוי אפילו של אהדה לחמאס מקבל תגובה מיידית תוך שניות ותגובה שפשוט הרסו!!! את הפיצרייה הזו עם שופל על העלאת התמונה!!!

איזה שינוי של 180 מעלות מכל מדיניות "ההכלה" וה"פלורליזם ומגוון דעות" שהייתה עד עכשיו!!!

פשוט נס גלוי ב"ה ב"ה שמתממש בפועל ממש!

* גם בריטניה תומכת בישראל ואמרה כי תפרוס כוחות משלה במזרח התיכון לעזרתנו!

* שר המשפטים של צרפת אמר: כל מי שיתמוך בחמאס או בג׳יהאד האסלאמי יישלח ל-5 שנות מאסר

(!!!) שוב אפילו בצרפת! אפילו "רק" על תמיכה - מאסר! 5 שנים! פשוט גאולה!

* קמה כבר תכנית להעברת אוכלוסיית עזה למצרים!

יו"ר הליברלים בליכוד מציג תכנית סדורה להעברת האוכלוסייה העזתית למצרים לאחר שיטוח הרצועה.

שוב אומרים בפה מלא שמשטחים את הרצועה!

שמוחים את החמאס מעל פני האדמה ללא כל זכר!

ושמעבירים את אוכלוסיית עזה משם!!!

* דובר צה"ל אמר כי כל מי שיתקרב לגדר - יהרג, וכי צה''ל יסגור חשבון עם כל מי שהיה מעורב בתכנון ובביצוע.

עוד שינוי מדיניות של חיסול מוחלט למן ההתחלה והחד משמעיות והנחרצות הזו אל מול האויב ולא עוד גימגום וריפיון ידיים.

ממש כל סעיף הוא גאולה עצומה שמתרחשת בפועל לנגד עינינו

תודה לך ה' יתברך ושלח נא לנו ישועה שלמה בקרוב ממש 🙏

שימשיך כך בעזרת ה'! ושנשמע בשורות טובות!

תודה על איסוף הנתונים והכתיבה המסודרת והמרגשת!

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

1. שידוך - לדבר איתו על הגננת, מה בה מוצא חן בעינייך ואם יש משהו משותף לשניהם אז לציין אותו (יש לה עיניים ירוקות כמו לך!). לספר לגננת עליו מה החוזקות שלו, מה הוא אוהב שירגישו שהם מכירים קצת יותר.

2. להעביר היקשרות בהדרגה ומתוך חיבור בין ההיקשרויות - כשמגיעים לגן בבוקר, לא לזרוק את הילד לזרועות המטפלת אלא לדבר איתה בעצמך קודם בחום ובלבביות. ילד לומד על מי אפשר לסמוך מתוך המעגלים החברתיים של ההורים שלו. (אם היא חברה של אמא - סימן שהיא "משלנו").

3. לוודא שהילד "נאסף" ע"י מישהי מהצוות, ועדיף מישהי קבועה. נאסף הכוונה ליצירת קשר עין, ואיזושהי מחווה שזוכה למענה מהילד. אפילו הנהון לשאלה "מה שלומך". רק לא לשים אותו בחלל הגן וללכת, ואפילו לא על ברכי הגננת אם היא לא אוספת אותו.

4. לגשר על הפרידה - למקד את תשומת הלב של הילד בפגישה המחודשת ולא בפרידה (בצהריים אני אבוא לגן לקחת אותך הביתה ונאכל ביחד ארוחת צהריים).

5. לתת לו מזכרת, משהו משלך שיוכל לאחוז בו בזמן שאת לא נמצאת. עדיף משהו שמותאם לשלב ההתפתחותי - למשל חולצה שישנת איתה יהיה מעולה לתינוק בן פחות משנה. עם ילדים גדולים יותר זה יכול להיות סתם חפץ שלך (תשמרי לי על הצמיד הזה ותחזירי לי בצהריים), תמונה משותפת, ציור שציירת - הכי פשוט, פתק לילד קורא. זה יכול להיות לב קטן שציירת בבוקר על היד שלך ושלו, ללבוש משהו באותו צבע, לשים לשניכם את אותו אוכל בקופסא וכן על זו הדרך.

ספר ילדים מקסים שעוסק בפרידה תוך שמירה על הקשר -

"החוט הנסתר" פטריס קארסט.

י שעוד כמה

את יכולה לבקש מהצ'ט שיתן לך רעיונות לספרים נוספים.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣