למה רק בנים עושים דברים משמעותיים בחיים האלה??!
סתם, לא באמת, אני שמחה איך שה' ברא אותי! אבל לפעמים זה גם מתסכל כזה שאני לא יכולה וממש באלי...
זה כאילו הבנים מתעסקים בדברים החשובים כל הזמן. למה אנחנו תמיד העבודה השחורה מאחורי הקלעים??
הבנים רוקדים עם הספר תורה. הבנים יכולים לרקוד ולשמח בכל מיני מקומות. הבנים נלחמים. הבנים עושים פאן.
יש לי עוד רשימה ארוכה בראש אבל מיותר שאני אתחיל פה
השאלה -מי קבע מה משמעותי יותר ופחות? לדוגמא מי קבע שמי שעכשיו לומד להצלחת החיילים עושה מעשה פחות משמעותי מהחיילים עצמם? משמעותיות לא נקבעת על פי חיצוניות.
דווקא במעשים שהם מאחורי הקלעים וכו' יש את הקסם והיופי שלהם ובשביל להבין את זה צריך אמונה.
אבל לא שופטת אותך כי כאמור אני גם מתמודדת עם זה...
בחורה יכולה להגיד תהלים ובזכות הבל פיה המלחמה מצליחה, והחיילים שעושים מצוה עצומה לוקחים מהרוח של האשה ומיישמים את זה בפועל, אבל השורש מגיע מהבל פיה.
הזמן הזה בין סוכות לחנוכה מתייחס להבל כמבואר בבראשית רבה שזה הזמן שהבל חי, ולכן הקולות של הבל פיהן של עם ישראל מנצחות את חרבם של ישמעאל.
חיים את
אני אישית מאד מתחזק ומחכים מהתגובות שלך פה.. מאד אוהב לקרוא אותן.
לוקח הרבה השראה מדברים חכמים שאת כותבת
לפעמים מה שמשמעותי זה דווקא זה שמאחורה ולא ההוא שכולם רואים
זה מזכיר לי, כאחד שצופה בכדורגל, בדרך כלל בעולם זוכרים את החלוץ שמכניס גולים
ופחות את השחקן שחטף ליריב ומסר את כל המסירות החכמות קדימה שזה מה שהחזיק את הקבוצה תכלס.
רק כשהוא פצוע וחסר במשחק פתאום שמים לב שהקבוצה מקרטעת
מחזק
אני יודעת שגם למאחורי הקלעים יש משמעות, אבל לפעמים דווקא מרגישה שיש לי יכולת ורצון לפעול בחוץ כאילו שהיותי בת זו מגבלה חיצונית...
אם נמשיך על דרך המשל,
מאמין ש90 אחוז מהשחקנים שמאחרי הקלעים בכל זאת חולמים להכניס פעם איזה גול ניצחון. 😏
מה נעשה לא לכולם מזדמן חח
הגבר בבטן שלה ל9 חודשים והוא התפתח בקרבה ממש.
היא הולידה אותו. היא עטפה אותו בחום, דאגה לו לצרכים הבסיסיים שלו, העניקה לו אכפתיות ואהבה. העבירה לו חינוך מוסר בסיסי, תורת אמך.
היא השורש.
אשה של בעל גם יכול להיות מאוד מרכזי בעיצוב בעלה אבל זה תלוי במקרה.
אין כמו אמא וכל גבר מוצלח עומד מאחוריו אמא שמסרה את הנפש.
גם תפקיד של מסירות נפש
בעיני, הנקודה היא אחרת וצריך להבין את המהות והמעלה כאישה ומימוש המהות הזו, ומתוך התחברות למהות הנשית מרגישים את הסיפוק ותחושת שלמות עם המקום כאישה.
מסכימה עם מה שכתבת במשפט השני
אני חושבת שלפעמים כולאים אותנו בהגדרות של נשיות חיצונית ולא המהות הזאת
השפעה של החברה הכללית במקום של התורה לדעתי...
אם משהו עושה לך טוב.
תעשי אותו.
אני עושה עד כמה שאפשר אבל לפעמים נשאר להסתכל על הבנים ולקנא בהם
טוב זה המציאות כנראה... אין מושלם...
איזה פחד להיות ברחוב עכשיו.
לא יצאתי מהבית כבר 4 ימים וממש לא קורץ לי לנסות לצאת להילחם במחבלים.
שברגע שאת חדורת מטרה את פשוט רוצה לקחת בה חלק.
בעיקר אם יש אמונה- יש אומץ. מהצריך יותר מזה? יכולת פיזית והיתר מהתורה. זה הכל.
לגמרי הדליקו אותה
הם דרכו עלינו!... הם דרכו על ה'!... הם זבאללות!!!
אם בשביל להרוג ג'וק קוראים לגבר...
יש הרבה חריגים לשני הצדדים.
אבל באופן כללי נשים הן רגישות יותר, זאת עובדה.
(כמו שנשים הן נמוכות יותר.
זה לא אומר שכל אשה נמוכה מכל גבר, זה אומר שבאופן כללי נשים נמוכות יותר.)
ומלחמה, והרג, ודם, ופציעות, זה משהו קשה מאד.
ואין זמן ופנאי לבכי ולמצבי רוח משתנים...
בפועל כ 40 אחוז מהצבא נשים (לא מדוייק, אבל לא חשוב לפה כמה בדיוק).
בכל מקרה, גם בצבא למשל, יש תפקידים כמו טבח, או איזה רכז תוכן וכל מיני, ויש תפקידים של לוחמים לרמותיהם.
הכל נצרך. כל אחד עושה חלקו.
אז תעשי המקסימום שאת יכולה.
חחח אצלנו כל המשא"ן, וכל המלכ"א ורוב אנשי האגמי"ם ושאר העניינים, ע"י נשים..
רק אמרתי שזה המציאות. מה לעשות
היה נשמע שאתה תומך כי כתבת "הכל נצרך כל אחד עושה חלקו".
בכל מקרה עפ"י התורה זה לא רלוונטי לי ב"ה
התכוונתי שבפועל במציאות נשים הם כחצי מהצבא אולי עושות דברים יותר קלים, אבל למעשה כל אחד עושה חלקו. ולכן היה נראה קצת מוזר שנכתב שרק הבנים עושים כשבפועל זה לא ככה.
והוספתי ְשאם תעשי המקסימום במה שאת יכולה זה מעולה. כמו שאני מאז שנפצעתי שמו אותי לעשות משהו קל יותר. ואכן בזמן מלחמה המשנה (סוטה פרק ח) כותבת שלוקחים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, גם הנשים השתתפו במה שיכלו (נתינת מזון למשל).
אם מותר או אסור לנשים צבא זה לא הדיון פה, ולא חושב שיש פוסק שיתיר את זה.
אין ספק בזה, זה מתיש, אני יודע שלפעמים מעל 30 שעות ערים בשביל לטפל בדברים אלו ומלא טרטורים יש
אז זה מה שבאתי לומר בעצם. שלמרות שלמראית עין זה יכול להרגיש שכאילו זה פחות. זה לא באמת ככה.
לכן כל אחד יעשה החלק שלו, וזה הכי מעולה ככה.
הם עושים מלא עבודה שחורה
לפעמים כבר לא נעים לי ..
בואי להילחם ככה זה לא פשוט .. אני לא הייתי מסוגלת וגם אם הייתי חייבת להילחם הייתי חוזרת שבר כלי גם אם הייתי מצליחה,אין בי יכולות כאלה
לא מתאים לי להיות גבר אין מה לעשות
חוץ מזה אני ממש חושבת שנשים עושות מלא דברים חשובים ..
אף פעם לא היה לי רגשות נחיתות הפוך
לכל תפקיד יש את העבודה השחורה שלו. ואת היתרונות שלו...
ולהלחם אני לא אומרת שזה פשוט ואני מודעת לסכנה הפיזית. תראי מה שכתבתי ל@מבקש אמונה... וגם מה שהוא ענה.
ואני יודעת שלא מתאים לי פיזית זאת המגבלה היחידה לכן אני רוצה לפעמים להיות בן בשביל זה. זה תכלס צריך להאמין ולשמוח איך שה' רוצה אותי... בכל מצב
מלחמות, ריקודים - לאמיתו של דבר זה הכל חיצוניות
רש"ר הירש בראשית מ"ט
וירא מנחה כי טוב – יששכר שמח לעבוד, אולם רק במידה ובאופן שיהיה בעבודתו ערך לעם היהודי. בעוד שיהודה הוא שבט המושלים וזבולן – שבט הסוחרים, הרי שיששכר מייצג את הגרעין האמיתי של העם היהודי: האיכר היהודי. הוא אינו עובד כדי לעמול בלי הרף ולצבור עושר. בן העם היהודי אינו משעבד עצמו לעבודתו; הוא עובד כדי להשיג ״מנוחה״. הוא יניח ביד זבולן להרוויח הון רב בסחורתו; אך לעצמו, רוצה הוא יותר להשאר בבית. הוא רואה בפנאי שהשיג בעמלו, את הנכס הגדול והרכוש היקר ביותר שיש לו; שכן הפנאי מאפשר לאדם לזקוף את קומתו ולמצוא את עצמו.
עקב כך, נוטה יששכר את שכמו לסבול משאות, תוך שהוא מניח את שבט המושל בידי יהודה ואת דגל הסוחר בידי זבולן. לבו אינו נמשך לא אחר תפארת הצבא ולא אחר רווחי המסחר. הוא מכיר כיבושים אחרים ואוצרות אחרים, אשר ניתן לזכות ולהחזיק בהם רק בשעות הפנאי.
כך נעשה שבט יששכר לשומר אוצרות הרוח של האומה.
ה"ה כאן
ואני מצרף קישור לתרגום של הפתיחה של הספר "אליהו" מאת הרב יצחק ברויאר זצ"ל (מציע ראשית לקרוא מי היה)
מעניין וייחודי.
בשבילך הם יוצאים להילחם, כדי שתמשיכי, כדי שתהיי מוגנת. את המוטיבציה שלהם!
כדי שהנשים ישמרו על הילדים, שיהיו שמחים, שלא יפחדו, שיצחקו וישירו.
לאחים שלי היה מאוד קשה לצאת מהבית, מהילדים. אני שולחת להם תמונות וסרטונים של הילדים צוחקים ומשחקים ונהנים וזה נותן להם המון כוח!
את יכולה להתנדב, לעזור למשפחה עם ילדים שהאבא יצא, או אפילו נשאר. לכולם אין בית ספר עכשיו. הרבה מפחדים לצאת מהבית, הרבה לא יכולים לצאת מהבית.
זו חזית אחרת, של סוג של להילחם לשפיות עד כמה שאפשר. של המשך החיים כי בשביל זה הם יצאו, כדי שנמשיך.
אפשר לכתוב הרבה דברים, אבל יש משהו אחד שלדעתי הוא הבסיס.
אם היו הופכים אותך לבן (אבל זה כולל הכל. אין פריבילגיה להשאיר שיער), והיית מרגישה וחווה כמה עוצמות של חיים (רגשות, חוויות, הנאות. כלפי עצמך וכלפי אחרים) שהתרגלת אליהן חסרות לך, היית מבקשת לחזור.
כנראה את רגילה לזה אז את מסתכלת על היתרונות של בנים ושוכחת שבד"כ להם יש אולי יותר כלים (הדברים שפירטת), אבל פחות "אור".
בנים בד"כ יחפשו להשלים ולנגוע באור הזה דרך האישה (והילדים), כמו שהשתדלות כתבה.
לכן מהבחינה הזאת הנשים הם מרכז העולם ולא הגברים.
מאוד מענין כתבת יפה תודה רבה!
בתור בן בייניש שחברים בגיל שלי (והתאום שלי) נמצאים עכשיו במלחמה, זה לא קל. אבל עשיתי מה שיכולתי (לא אחשוף מפאת אווטינג), וב"ה כבר קיבלתי כמה פעמים חיזוקים מאנשים (ביניהם רב אחד), שרוב המלחמה היא תודעתית, וגם כשאנחנו צבא ממש חזק, בסופו של דבר מה שקובע זה האם אנחנו יודעים מי זה אויב ומה צריך לפעול כנגדו, וסייעתא דשמיא, כפי שראינו במלחמה האחרונה איך ארגון כ"כ קטן הצליח לפגוע כ"כ הרבה, ושחייבים בדחיפות אנשים שילמדו תורה. המדרש אומר שהצבא היה מתחלק לשלושה, שליש לוחמים, שליש תומכי לחימה, ושליש שמתפללים ולומדים תורה. מופיע בתנחומא בשלח ט' ושוחר טוב תהלים כ"ב: "מה תולעת אין כוחה אלא בפה כך יעקב אין כוחו אלא בפה" (ועייני בר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית פרשת ויגש אות [י]). המאבק שנראה בעינינו כמאבק פיזי, באמת הוא מאבק רוחני, מעין המאבק של יעקב עם שרו של עשיו. כשה' איתנו, הוא יכול להבריח צבאות ענקיים ע"י השמעת קולות, בלבול של האויב ע"י מחזות עיניים (שהמים ע"י אור השמש נראים כדם). במלחמת יוה"כ יש עדויות על טנקים שלמים שעצרו נגד איזה טנק אחד והרימו ידיים, "אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט", אלא שגם צריך את הצבא בפועל כי ה' מתגלה בעולם ע"י אתערותא דלתתא (השתדלות מלמטה), והמדרש אומר שחזקיה שנעשה לו נס ונהרגו האויבים בזמן שישן, הוא פחות מעולה מדוד המלך שלחם ואמר: "ארדוף אוייבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". אבל הלחימה היא רק ההופעה בפועל של כנסת ישראל שדבוקה בה', ועיקר המלחמה היא מלחמה רוחנית. (אמנם, דוד המלך שהצליח לשלב את הדברים מבלי שהדברים יבואו אחד על חשבון השני, זה האידיאל (וגם בשעת המלחמה היה דבוק בה'), ואנו הקטנים לא יכולים להגיע לדרגה הזו). אלו מחשבות שלי שאולי קשורות למה ששאלת, ויחזקו גם אותך.
תודה רבה!
וואו ישר כוח
גם מופיע בתלמוד בבלי מסכת מכות דף י עמוד א
א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה.
כמובן, זה גם הפוך....
היו פעמים שאמרתי למפקדים שלי שאני מרגיש שהחברים שלי בישיבה עושים יותר ממני,
כי אנחנו בצבא נלחמים בידיים קשורות,
והם נלחמים כדי לשחרר את הידיים שלנו.
ספציפית לגבי נלחמים-יש סוגים שונים של לוחמה, הרגע חזרה מילואימניקית מהגבעה שלנו
אני לא רוצה שיקחו את זה למקומות כאלה. זה תכלס מטופש מצידי זה כמו שמישהו עם ידי זהב אך קול צרוד יגיד "איך באלי להיות זמר" אבל אתה לא אז תעשה את התפקיד שלך וזהו.
זה לא הנקודה של יכולה. לא רוצה לשמח כשזה לרקוד מול כולם בתור בת כי אני יודעת שזה לא מתאים (ואני גם אתבייש מעצמי), אבל כן יש לי חשק לעשות את זה אם זה היה מתאים. זה מתאים לי באופי, לא במציאות. זה חלק מהמציאות להבין שאין דבר מושלם ואין כל מה שאני רוצה כל רגע.
בסך הכל אחרי תקופה שלפעמים הרגשתי שייכת למקום מסויים בכוח אבל בפועל לא, הייתי צריכה לפרוק קצת...
לדעתי לא הרבה עתיד להשתנות
יש סיבות טובות למה אנחנו לא עושות את רוב הדברים האלו.
אבל כמו שבעלי(המאוד שמרן) אומר בנוגע לדברים שקשורים ליהדות) בעיקר: אם אין בזה בעיה הלכתית, מה הבעיה?
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז וגרורותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?
אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.
בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.
למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.
על כל אדם/מגזר איזשהו.
מה עולה כשרואים חילוני?
מה עולה כשרואים עץ?
ישבתי אתמול, מאוחר בלילה, עם חבר.
שנינו עריקים (אני מאתמול.. מזל טוב!), שנינו עובדים ולומדים כמה שעות בערב.
סיפרתי לו שהציעו לי מסלול מיוחד לחרדים. משהו תקדימי שעוד לא היה.
לא רוצה להרחיב בפרטים, רק אומר שלכאורה אין שום מניע דתי לסרב לו. זה אפילו יותר טוב רוחנית מהעבודה שלי היום.
אמרתי לו: "יוסף, אתה בא?"
זה לקח כמה דקות, כמה שתיקות.
ואז זה השפריץ ממנו החוצה:
"לא רוצה ללכת למקום שלא אוהבים אותי שם",
"לא רוצה ללכת למקום שרוצים שאשתנה"
"מקום שיאהבו אותי רק אם אהיה כמו כולם".
פתאום הבנתי, המסלול שאני הולך להתגייס אליו, לא יתרום כלום לצבא. הוא סוג של מסלול מומצא כדי לגייס אותי בכל מחיר.
אתם פשוט מנסים לשנות אותי.
גלית דיסטל, במה זכית שיצאו מפיך המילים האלו: "רוצים שהחרדים יתגייסו? ... זה לא יבוא בקללות. זה לא יבוא בכפייה. ... זה יבוא כשנקשיב למצוקה שלהם. ... אפשר לפתור את זה. אפילו בקלות. אם רק נעצור רגע להקשיב להם"
"אני רוצה שתדעו אחיי החרדים, אתם לא לבד, ספינת הדגל של הימין מאחוריכם במאה אחוז ולא כנדבה ולא כתרומה אלא כי אתם סיירת המטכ"ל של הזהות היהודית במדינה הזו''.
היא תקפה בחריפות את הקואליציה: "מה שקורה עכשיו הוא בלתי נסבל. על לפיד אמרה: "מרכז בור ונבער שמי שעומד בראשו אין לו אפילו תעודת בגרות ושהיהודי הקדוש בעיניו הוא ישו, ובזכות שמאל קיצוני, לב המדינה הזו נדחק לשוליים".
היא הזהירה: "אתם יושבים כאן זחוחים ולא מבינים איזו רעידת אדמה תתרגש עליכם, אנחנו על סיפו של הר געש, אני כרגע עומדת על הלבה ומתריעה - לא יימשך יותר מצב שבו רוב יהודי ציוני יהיה מדוכא, לא יימשך! אנחנו מילימטר מלהבעיר את האדמה הזאת, אתם לא מבינים? כמה אפשר לדכא?''
"אני ממש לא אופטימית, אלא מודאגת מאוד מפני העתיד, כי ברור לי שגם אם החרדים יתגייסו זה לא ירגיע את הרוחות, כי תמיד ימשיכו להיות נגדם טענות: 'למה מפרידים בין גברים ונשים?' 'למה משקיעים כל כך הרבה כסף בהתאמת חטיבות לאורח חיים חרדי?' ועוד, אבל אני גם מאמינה בלב שלם שהקב"ה הוא זה שמנהל אותנו ורוצה שנגיע לימים טובים יותר. אז כן, עוד יהיה טוב, ועד שזה יקרה אני מבטיחה להמשיך לפעול"
"הדבר שפועם בי יותר מכל הוא לא תחושת הביטחון, אלא דווקא תחושת החופש. חופש כערך עליון חופש מקסימלי בכל תחום אפשרי. החופש שלי כיהודייה לבנות בית על אדמת אבותיי כי זוהי האדמה שלי ושל בני עמי. החופש של יזמים ישראלים צעירים חרוצים ומלאי מוטיבציה לבנות עסק משגשג מבלי לשאת את עולו של המגזר הציבורי ואני יודעת כמה עול זה מכביד, סחבתי אותו על כתפיי במשך שנים לא מעטות".
"החופש של בני האדם להיות בטוחים בכל מקום. החופש של נשים ערביות לזכות בלילה אחד שקט ונטול חרדה מבלי להתהפך במיטה ולתהות האם בנם יהיה קורבן לאלימות. החופש של נשים חרדיות לבחור במחיצה ציבורית כי זהו צו מצפונם וזוהי בחירתן החופשית הלגיטימית והמלאה. החופש של כל הורה לבחור את חינוך ילדיו על פי תפיסת עולמו גם כשמדובר בהורה חרדי".
"החופש הנפלא להתבטא ולהחליף רעיונות מבלי לחשוש מהענישה המצמררת ואכזרית של משטרת התקינות הפוליטית. החופש של הציבור לצרוך רעיונות ולגבש מחשבות מתוך היצע של תקשורת חופשית. כי שוק חופשי הוא מחשב חופשית. החופש של נבחרי הציבור שיושבים בכנסת הזאת לממש את רצון העם מבלי לחשוש מאיום השוט הבלתי נראה אך קיים תמידית של מערכת אכיפת החוק, שלא תמיד חקר האמת הוא נר לרגליה ולא תמיד רדיפת הצדק הוא המנוע שמניע אותה".
בתחילת דבריה סיפרה ח"כ דיסטל על הוריה שלא הורשו לגעת בירקות בשוק באיראן על מנת שלא "יטמאו" אותן ביהדותם, ובהמשך הדברים אמרה: "המערכת הפוליטית כמו שילבה הידיים מימין ומשמאל כדי ליצור אחדות, אלה שהאחדות הזאת איננה כוללת את אבי ואת אמי. הם נדרשים כעת אחר כבוד פשוט לזוז הצידה. הוריי אמנם אינם טמאים עוד, הם רק המחלה שבגללה קם לו גוש הריפוי, הם רק הפגם שבגללו קם לו גוש השינוי, הם רק אבן בנעל של ישראל הראשונה שבגללה קם לו גוש האיחוי. אבי ואימי ולמעלה משני מיליון בני אדם חרדים, דתיים, מזרחים ומסורתיים הפכו שקופים או נלעגים או מוחרמים או נרדפים והכל בשם איזו אחדות מזויפת שבאה להסתיר שיסוי עמוק מאוד ושנאה עמוקה ביותר".
חסר סנכרון במערכות.
בקרוב יש לי יום מאסר ומשפט לשם הפרוטוקול.
תודה על התגובות החמות.
מחר בע"ה אקרא לעומק ואגיב
לילה טוב
העסק ישן..
תתחילו להפציץ
כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.
ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.
אבל נשמע מסקרן הנושא
מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם
אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה
לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה
מאחרים כן
אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב
אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים
לגבי עצמי.
השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי
במילים אחרות
סטנדרטים גבוהים
עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים
באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי
להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים
ולפעול בהתאם
לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..
משיח נאו בפומ!אני מבין שאת מהוותיקות פה
מה אתה רוצה לדעת?ל המשוגע היחידיקמתי במצב רוח קרבי..
אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.
(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)
דוסיתתמשהאחרונה
