השאלה -מי קבע מה משמעותי יותר ופחות? לדוגמא מי קבע שמי שעכשיו לומד להצלחת החיילים עושה מעשה פחות משמעותי מהחיילים עצמם? משמעותיות לא נקבעת על פי חיצוניות.

דווקא במעשים שהם מאחורי הקלעים וכו' יש את הקסם והיופי שלהם ובשביל להבין את זה צריך אמונה.

אבל לא שופטת אותך כי כאמור אני גם מתמודדת עם זה...

בחורה יכולה להגיד תהלים ובזכות הבל פיה המלחמה מצליחה, והחיילים שעושים מצוה עצומה לוקחים מהרוח של האשה ומיישמים את זה בפועל, אבל השורש מגיע מהבל פיה.

הזמן הזה בין סוכות לחנוכה מתייחס להבל כמבואר בבראשית רבה שזה הזמן שהבל חי, ולכן הקולות של הבל פיהן של עם ישראל מנצחות את חרבם של ישמעאל.

חיים את

אני אישית מאד מתחזק ומחכים מהתגובות שלך פה.. מאד אוהב לקרוא אותן.

לוקח הרבה השראה מדברים חכמים שאת כותבת

לפעמים מה שמשמעותי זה דווקא זה שמאחורה ולא ההוא שכולם רואים

זה מזכיר לי, כאחד שצופה בכדורגל, בדרך כלל בעולם זוכרים את החלוץ שמכניס גולים 

ופחות את השחקן שחטף ליריב ומסר את כל המסירות החכמות קדימה שזה מה שהחזיק את הקבוצה תכלס.

רק כשהוא פצוע וחסר במשחק פתאום שמים לב שהקבוצה מקרטעת

מחזק

אני יודעת שגם למאחורי הקלעים יש משמעות, אבל לפעמים דווקא מרגישה שיש לי יכולת ורצון לפעול בחוץ כאילו שהיותי בת זו מגבלה חיצונית... 

אם נמשיך על דרך המשל, 

מאמין ש90 אחוז מהשחקנים שמאחרי הקלעים בכל זאת חולמים להכניס פעם איזה גול ניצחון. 😏

מה נעשה לא לכולם מזדמן חח

הגבר בבטן שלה ל9 חודשים והוא התפתח בקרבה ממש.

היא הולידה אותו. היא עטפה אותו בחום, דאגה לו לצרכים הבסיסיים שלו, העניקה לו אכפתיות ואהבה. העבירה לו חינוך מוסר בסיסי, תורת אמך.

היא השורש.

אשה של בעל גם יכול להיות מאוד מרכזי בעיצוב בעלה אבל זה תלוי במקרה.

אין כמו אמא וכל גבר מוצלח עומד מאחוריו אמא שמסרה את הנפש.

גם תפקיד של מסירות נפש 

בעיני, הנקודה היא אחרת וצריך להבין את המהות והמעלה כאישה ומימוש המהות הזו, ומתוך התחברות למהות הנשית מרגישים את הסיפוק ותחושת שלמות עם המקום כאישה. 

מסכימה עם מה שכתבת במשפט השני

אני חושבת שלפעמים כולאים אותנו בהגדרות של נשיות חיצונית ולא המהות הזאת

השפעה של החברה הכללית במקום של התורה לדעתי...

אם משהו עושה לך טוב.

תעשי אותו.

אני עושה עד כמה שאפשר אבל לפעמים נשאר להסתכל על הבנים ולקנא בהם

טוב זה המציאות כנראה... אין מושלם...

איזה פחד להיות ברחוב עכשיו.

לא יצאתי מהבית כבר 4 ימים וממש לא קורץ לי לנסות לצאת להילחם במחבלים.

שברגע שאת חדורת מטרה את פשוט רוצה לקחת בה חלק.

בעיקר אם יש אמונה- יש אומץ. מהצריך יותר מזה? יכולת פיזית והיתר מהתורה. זה הכל.

לגמרי הדליקו אותה

הם דרכו עלינו!... הם דרכו על ה'!... הם זבאללות!!!

אם בשביל להרוג ג'וק קוראים לגבר...

יש הרבה חריגים לשני הצדדים.

אבל באופן כללי נשים הן רגישות יותר, זאת עובדה.

(כמו שנשים הן נמוכות יותר. 

זה לא אומר שכל אשה נמוכה מכל גבר, זה אומר שבאופן כללי נשים נמוכות יותר.)

ומלחמה, והרג, ודם, ופציעות, זה משהו קשה מאד.

ואין זמן ופנאי לבכי ולמצבי רוח משתנים...

בפועל כ 40 אחוז מהצבא נשים (לא מדוייק, אבל לא חשוב לפה כמה בדיוק).

בכל מקרה, גם בצבא למשל, יש תפקידים כמו טבח, או איזה רכז תוכן וכל מיני, ויש תפקידים של לוחמים לרמותיהם.

הכל נצרך. כל אחד עושה חלקו.

אז תעשי המקסימום שאת יכולה.

חחח אצלנו כל המשא"ן, וכל המלכ"א ורוב אנשי האגמי"ם ושאר העניינים, ע"י נשים..

רק אמרתי שזה המציאות. מה לעשות

היה נשמע שאתה תומך כי כתבת "הכל נצרך כל אחד עושה חלקו".

בכל מקרה עפ"י התורה זה לא רלוונטי לי ב"ה

התכוונתי שבפועל במציאות נשים הם כחצי מהצבא אולי עושות דברים יותר קלים, אבל למעשה כל אחד עושה חלקו. ולכן היה נראה קצת מוזר שנכתב שרק הבנים עושים כשבפועל זה לא ככה.

והוספתי ְשאם תעשי המקסימום במה שאת יכולה זה מעולה. כמו שאני מאז שנפצעתי שמו אותי לעשות משהו קל יותר. ואכן בזמן מלחמה המשנה (סוטה פרק ח) כותבת שלוקחים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, גם הנשים השתתפו במה שיכלו (נתינת מזון למשל).

אם מותר או אסור לנשים צבא זה לא הדיון פה, ולא חושב שיש פוסק שיתיר את זה.

אין ספק בזה, זה מתיש, אני יודע שלפעמים מעל 30 שעות ערים בשביל לטפל בדברים אלו ומלא טרטורים יש

אז זה מה שבאתי לומר בעצם. שלמרות שלמראית עין זה יכול להרגיש שכאילו זה פחות. זה לא באמת ככה.

לכן כל אחד יעשה החלק שלו, וזה הכי מעולה ככה.

הם עושים מלא עבודה שחורה

לפעמים כבר לא נעים לי ..

בואי להילחם ככה זה לא פשוט .. אני לא הייתי מסוגלת וגם אם הייתי חייבת להילחם הייתי חוזרת שבר כלי גם אם הייתי מצליחה,אין בי יכולות כאלה 

לא מתאים לי להיות גבר אין מה לעשות

חוץ מזה אני ממש חושבת שנשים עושות מלא דברים חשובים ..

אף פעם לא היה לי רגשות נחיתות הפוך

לכל תפקיד יש את העבודה השחורה שלו. ואת היתרונות שלו...

ולהלחם אני לא אומרת שזה פשוט ואני מודעת לסכנה הפיזית. תראי מה שכתבתי ל@מבקש אמונה... וגם מה שהוא ענה.

ואני יודעת שלא מתאים לי פיזית זאת המגבלה היחידה לכן אני רוצה לפעמים להיות בן בשביל זה. זה תכלס צריך להאמין ולשמוח איך שה' רוצה אותי... בכל מצב

מלחמות, ריקודים - לאמיתו של דבר זה הכל חיצוניות 

רש"ר הירש בראשית מ"ט

וירא מנחה כי טוב – יששכר שמח לעבוד, אולם רק במידה ובאופן שיהיה בעבודתו ערך לעם היהודי. בעוד שיהודה הוא שבט המושלים וזבולן – שבט הסוחרים, הרי שיששכר מייצג את הגרעין האמיתי של העם היהודי: האיכר היהודי. הוא אינו עובד כדי לעמול בלי הרף ולצבור עושר. בן העם היהודי אינו משעבד עצמו לעבודתו; הוא עובד כדי להשיג ״מנוחה״. הוא יניח ביד זבולן להרוויח הון רב בסחורתו; אך לעצמו, רוצה הוא יותר להשאר בבית. הוא רואה בפנאי שהשיג בעמלו, את הנכס הגדול והרכוש היקר ביותר שיש לו; שכן הפנאי מאפשר לאדם לזקוף את קומתו ולמצוא את עצמו.
עקב כך, נוטה יששכר את שכמו לסבול משאות, תוך שהוא מניח את שבט המושל בידי יהודה ואת דגל הסוחר בידי זבולן. לבו אינו נמשך לא אחר תפארת הצבא ולא אחר רווחי המסחר. הוא מכיר כיבושים אחרים ואוצרות אחרים, אשר ניתן לזכות ולהחזיק בהם רק בשעות הפנאי.
כך נעשה שבט יששכר לשומר אוצרות הרוח של האומה.

ה"ה כאן

ואני מצרף קישור לתרגום של הפתיחה של הספר "אליהו" מאת הרב יצחק ברויאר זצ"ל (מציע ראשית לקרוא מי היה)

Untitled document

מעניין וייחודי.

בשבילך הם יוצאים להילחם, כדי שתמשיכי, כדי שתהיי מוגנת. את המוטיבציה שלהם!

כדי שהנשים ישמרו על הילדים, שיהיו שמחים, שלא יפחדו, שיצחקו וישירו.

לאחים שלי היה מאוד קשה לצאת מהבית, מהילדים. אני שולחת להם תמונות וסרטונים של הילדים צוחקים ומשחקים ונהנים וזה נותן להם המון כוח!

את יכולה להתנדב, לעזור למשפחה עם ילדים שהאבא יצא, או אפילו נשאר. לכולם אין בית ספר עכשיו.  הרבה מפחדים לצאת מהבית, הרבה לא יכולים לצאת מהבית.

זו חזית אחרת, של סוג של להילחם לשפיות עד כמה שאפשר. של המשך החיים כי בשביל זה הם יצאו, כדי שנמשיך.

אפשר לכתוב הרבה דברים, אבל יש משהו אחד שלדעתי הוא הבסיס.

אם היו הופכים אותך לבן (אבל זה כולל הכל. אין פריבילגיה להשאיר שיער), והיית מרגישה וחווה כמה עוצמות של חיים (רגשות, חוויות, הנאות. כלפי עצמך וכלפי אחרים) שהתרגלת אליהן חסרות לך, היית מבקשת לחזור.

כנראה את רגילה לזה אז את מסתכלת על היתרונות של בנים ושוכחת שבד"כ להם יש אולי יותר כלים (הדברים שפירטת), אבל פחות "אור".

בנים בד"כ יחפשו להשלים ולנגוע באור הזה דרך האישה (והילדים), כמו שהשתדלות כתבה.

לכן מהבחינה הזאת הנשים הם מרכז העולם ולא הגברים.

מאוד מענין כתבת יפה תודה רבה!

בתור בן בייניש שחברים בגיל שלי (והתאום שלי) נמצאים עכשיו במלחמה, זה לא קל. אבל עשיתי מה שיכולתי (לא אחשוף מפאת אווטינג), וב"ה כבר קיבלתי כמה פעמים חיזוקים מאנשים (ביניהם רב אחד), שרוב המלחמה היא תודעתית, וגם כשאנחנו צבא ממש חזק, בסופו של דבר מה שקובע זה האם אנחנו יודעים מי זה אויב ומה צריך לפעול כנגדו, וסייעתא דשמיא, כפי שראינו במלחמה האחרונה איך ארגון כ"כ קטן הצליח לפגוע כ"כ הרבה, ושחייבים בדחיפות אנשים שילמדו תורה. המדרש אומר שהצבא היה מתחלק לשלושה, שליש לוחמים, שליש תומכי לחימה, ושליש שמתפללים ולומדים תורה. מופיע בתנחומא בשלח ט' ושוחר טוב תהלים כ"ב: "מה תולעת אין כוחה אלא בפה כך יעקב אין כוחו אלא בפה" (ועייני בר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית פרשת ויגש אות [י]). המאבק שנראה בעינינו כמאבק פיזי, באמת הוא מאבק רוחני, מעין המאבק של יעקב עם שרו של עשיו. כשה' איתנו, הוא יכול להבריח צבאות ענקיים ע"י השמעת קולות, בלבול של האויב ע"י מחזות עיניים (שהמים ע"י אור השמש נראים כדם). במלחמת יוה"כ יש עדויות על טנקים שלמים שעצרו נגד איזה טנק אחד והרימו ידיים, "אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט", אלא שגם צריך את הצבא בפועל כי ה' מתגלה בעולם ע"י אתערותא דלתתא (השתדלות מלמטה), והמדרש אומר שחזקיה שנעשה לו נס ונהרגו האויבים בזמן שישן, הוא פחות מעולה מדוד המלך שלחם ואמר: "ארדוף אוייבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". אבל הלחימה היא רק ההופעה בפועל של כנסת ישראל שדבוקה בה', ועיקר המלחמה היא מלחמה רוחנית. (אמנם, דוד המלך שהצליח לשלב את הדברים מבלי שהדברים יבואו אחד על חשבון השני, זה האידיאל (וגם בשעת המלחמה היה דבוק בה'), ואנו הקטנים לא יכולים להגיע לדרגה הזו). אלו מחשבות שלי שאולי קשורות למה ששאלת, ויחזקו גם אותך.

תודה רבה! 

וואו ישר כוח

גם מופיע בתלמוד בבלי מסכת מכות דף י עמוד א
א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה.

כמובן, זה גם הפוך....

היו פעמים שאמרתי למפקדים שלי שאני מרגיש שהחברים שלי בישיבה עושים יותר ממני,

כי אנחנו בצבא נלחמים בידיים קשורות,

והם נלחמים כדי לשחרר את הידיים שלנו.

ספציפית לגבי נלחמים-יש סוגים שונים של לוחמה, הרגע חזרה מילואימניקית מהגבעה שלנו

אני לא רוצה שיקחו את זה למקומות כאלה. זה תכלס מטופש מצידי זה כמו שמישהו עם ידי זהב אך קול צרוד יגיד "איך באלי להיות זמר" אבל אתה לא אז תעשה את התפקיד שלך וזהו. 

זה לא הנקודה של יכולה. לא רוצה לשמח כשזה לרקוד מול כולם בתור בת כי אני יודעת שזה לא מתאים (ואני גם אתבייש מעצמי), אבל כן יש לי חשק לעשות את זה אם זה היה מתאים. זה מתאים לי באופי, לא במציאות. זה חלק מהמציאות להבין שאין דבר מושלם ואין כל מה שאני רוצה כל רגע. 

בסך הכל אחרי תקופה שלפעמים הרגשתי שייכת למקום מסויים בכוח אבל בפועל לא, הייתי צריכה לפרוק קצת...

לדעתי לא הרבה עתיד להשתנות

יש סיבות טובות למה אנחנו לא עושות את רוב הדברים האלו.

אבל כמו שבעלי(המאוד שמרן) אומר בנוגע לדברים שקשורים ליהדות) בעיקר: אם אין בזה בעיה הלכתית, מה הבעיה?

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍