צריכה חיזוקים- אין תיאורים, רק שאלותממשיכה לחלום

המצב הזה לא הגיוני

באמת אין מילים לתאר אותו

ואני רואה איך אנחנו פשוט עם מדהים שמורכב מהמון אנשים נםלאים שרק תורמים ועושים מה שהם יכולים למעם המערכה.

כולם פשוט מתגייסים, כל אחד עושה מה שיכול.

ואז אני פשוט לא מבינה, אנחנו עם פלא

מורכב מיהלומים

אזז למה בהנהגה אנחנו כושלים?

למה המנהיגים שלנו דואגים לעצמם ולא לעם הנפלא הזה שבחר בהם?

למה צה''ל צריך מימון אזרחי לציוד לחימה ואוכל?

למה הם לא היו מוכנים?

למה המדיניות הבטחונית שלנו איפשרה את הצמיחה של החמאס בכלל?

למה אנחנו מפחדים כל כך מהעולם?

כל השאלות האלה חונקות לי את הגרון

ואז אני קוראת את מה שגל גדות כתבה ובא לי לבכות מעצבים


כתבתי את זה לא כדי למרמר

אלא ממש מחפשת תגובה שתניח את דעתי

ואשמח לשמוע מהנשים המדהימות שיש כאן

הקנאה התאווה והכבודמקקה

מוציאים את האדם מן העולם

לצערינו

המנהיגים שלנו למרבה הצער לוקים בכל אלה

חושבת שאלו שאלות שעדיף להניח בצד כרגעתוהה לעצמי

ולהתמקד במחשבות שמחזקות אותנו, כעם וכפרטים. עוד יכתבו ספרים על המחדלים של האירוע הזה, בואו ננסה בינתיים להתמקד בטוב שיוצא מהעם שלנו ברגעים כאלו.

חושבת שבימים כאלו קשים אין לנו את הפריבילגיה להוריד לנו את המורל עם אמירות מחלישות.

את צודקתממשיכה לחלום

הבעיה היא שזה קשה נורא

ואני בטוחה שהשאלות האלה עולות אצל כולם

לכן כתבתי שביקשתי מי שיכולה לחזק

כי מתוך השאלות האלה אני מאמינה שאנחנו יכולים לצאת חזקים יותר ולהיות בעוצמה חזקה יותר

כמובן שתשובות אמיתיות לא נקבל עכשיו

אבל זה גם לא מה שאני מחפשת

אלא יותר מענה ראשוני

כדי להצליח להמשיך להיות באמונה

יכולה לכתוב מה מחזיק אותי כרגעתוהה לעצמי

לי עוזר הפסוק "אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר". הגדר בינינו לבין עזה הייתה כל כך משוכללת וחזקה שלא היה שום סיכוי שאירוע כזה יוכל לקרות, והנה הוא קרה. הם עברו את הגדר, התצפיתניות שיושבות במקלטים נפגעו ולא הצליחו להתריע, אנשי הביטחון לא הצליחו להגיב.. לקח המון זמן עד שהתגובה התחילה, למרות מערכות הגנה מטורפות. גם החמאס ימח שמם אמרו שזה הצליח פי כמה ממה שהם ציפו. קשה לומר, אבל ה' במובן מסויים היה איתם במהלך הזה ופשוט רצה לתת לנו ניעור מטורף..

זה מה שאני מצליחה לומר לעצמי כרגע. כי ישראל היא מדינה שיודעת להגן על עצמה, ויש לנו צבא חזק ומודיעין מהטובים בעולם, וזה שהצליח לקרות אירוע בסדר גודל כזה וקיבלנו מכה כזו, זה באמת מרגיש מעל הטבע.

תודה על זהממשיכה לחלום

ואני בטוחה שכמו שהשם ברא את החושך כך הוא יברא לנו את אור הגאולה!

מקווה שעוד היום 

אבל באמת התלבטתי מאוד אם לכתובממשיכה לחלום

וגם עכשיו אני לא בטוחה שזה היה נכון

מנהלות אם נראה לכן שזה מחליש

מוזמנות למחוק/לנעול את השרשור

מצטרפת למי שמעלי אבל חשוב לי לומר לךירושלמית במקור

שמדןבר בתשןבות מורכבות כלומר זה לא שכלללל ציוד הלחימה שביקשו לתרום באמת חיוני וזה לא שכלללל ההחלטות היו רק להצמחת חמאס וזה לא שכלללל הנבחרים לא עושים... מבינה מה אני מנסה לומר? כשמחברים הכל ביחד בלי לשים לב לחלקים השונים זה יוצר מראה עצום מפחיד ומעיק... ובהתאמה חונק את הגרון...  אבל חשוב לזכור שזה לא באמת המצב...

(ובאופן אישי מאמינה שכל אחד צריך ויכול לעשות חושבים ולשנות פרדיגמות אבל *לא רק* להכות על חזה חברו, ומי שרק עושה זאת הוא, כמי שהגדיר זאת חבר פייסבוק מוערך שקראתי, "נביא שקר".)

את צודקתממשיכה לחלום

באמת צריך לא להסתכל בצורה של שחור ולבן

אלא לבחון את המורכבות

תודה!

ובהחלט קודם כל להסתכל על עצמינו

 

התשובה פשוטה וכואבת- בגלל תודעה שגויהמיקי מאוס

כבר עשרות שנים שוטפת את כל העולם תודעה פרוגרסיבית מנותקת מטבע האדם ומהנסיון והמסורת.

כל בכירי ההנהגה והצבא טובעים בה וכל מי שמביע תפיסה אחרת מוזז הצידה (ראו ערך עופר וינטר למשל...)


זה לא שהם דואגים רק לעצמם,יש לנו גם מנהיגים מדהימים שרוצים לעשות טוב, אבל הם תופסים את המציאות אחרת וכמו שראינו השבוע- שגוי ומזיק מאוד.


לצערנו גם אלו שמחזיקים בתפיסה הזו הם בעלי השפעה חזקה ולכן ההשפעה של זה היא בכל הגזרות ובעוצמה שלא משאירה מקום לתפיסות אחרות


מערכת המשפט שמשליטה את עמדתה על כל חלקה אפשרית

ראשי מערכת הבטחון והמשטרה

מערכת החינוך

פוליטיקאים


ואני דווקא חושבת שכן נכון וחשוב לשאול את השאלות האלה כי המערכה עוד לא נגמרה!

לא בשביל לחפש אשמים

לזה עוד יהיה זמן..


אלא כדי להצליח להציל מה שאפשר. אם נסיים את המערכת  הזו בלי לשנות תפיסה אז נגיע ח"ו למערכה הבאה באותו מצב ובקרוב מאוד לא עלינו


חשוב לדבר על זה. חשוב שהציבור יפעיל לחץ בכל אמצעי שיש לו ובמיוחד דרך התקשורת אבל גם פניות אישיות לחברי כנסת -

נמאס מתפיסת ההכלה!

"טרור הבודדים" מעולם לא היה של בודדים

לחמאס יש מטרה אחת והיא השמדת מדינת ישראל,לא הקמת  חברה נורמלית ולא כלכלה ולא שום דבר יגרום להם להניח את המטרה שלהם, רק להשהות אותה בציפיה לשעת כושר.

והגא"פ או חיזבאללה או גוב האריות הם בדיוק אותו דבר!

ועד שלא נפנים את זה ולא נתנהל איתם כמו שראוי להתנהל איתם אז נתגלגל ממערכה למערכה ונספוג אבדות


צריך להציב דרישב ברורה-


לנצח הפעם!!!!

לנצח חמאס זה לא להרוג להם אנשים שמבחינתם עולים בשמחה כשהידים

זה לא לשטח כמה בניינים ולייצר עוד פליטים שרק מחזקים אצלם את הדרישה וההתקרבנות

זה לכבוש מחדש את עזה ולספח שטחים. זה חיב להיות מחיר שכואב להם וזה מה שכואב להם כי אנחנו במלחמת דת של המזרח התיכון ולא שום דבר מערבי אחר


וזה מה שגרם לנו להיות לא מוכנים- כי מערכת הבטחון הניחה שחמאס לא רוצה מלחמה אלא שקט וכלכלה,אז לא היתה שום הכנה למלחמה מכיוון עזה רק לטרור "בודדים"

הלוואיממשיכה לחלום

צריך תפילות שהקב''ה יכוון אותנו לעשות מה שנכון ולא להתקפל באמצע!

מתחברת לדברייךשוב חוזר הניגון

יצא לי אתמול לשוחח עם הילדים הגדולים על הנאום של ביידן ותגובות העולם.

אחת מההבנות היתה שהעולם מתחלק לתרבות מערבית ותרבות אסלאמית-דתית-מזרחית.

לצערנו מדינת ישראל מנסה לחקות את התרבות המערבית כבר שנים רבות. באורח החיים, בתפיסת מציאות ליברלית נאורה וכו' אבל מתקשה להבין שאנחנו-עם לבדד ישכון. העם היהודי לא שייך לאף תרבות אחרת. יש לנו ערכים שיונקים מהדת היהודית אבל אינם דומים בשום צורה לתרבות של דתות אחרות.


ופה יש התנגשות.

האויבים שלנו מונעים מקנאות דתית רצחנית.

אנחנו מנסים כבר שנים להתנהל איתם בשפה מערבית וזה מתפוצץ לנו בפנים, תרתי משמע.


אני ממש מקווה שלא תהיה למנהיגינו ברירה אלא להתנער ולהבין נכון יותר את המציאות. בינתיים אני מאוכזבת.. באמת מרגישים שהעם יודע מה הוא רוצה אבל המנהיגים מתפזרים..

את צודקת לגמרימומו100

ואני מסכימה איתך לחלוטין.

לצערי למרות הטבח שהתרחש, לא רואה את יפי הנפש המתייפייפים במדינה שלנו משנים את הגישה שלהם. הסיכוי לספח מחדש את עזה, לשים את הערבים תחת שליטה ולהראות להם באמת מי השליט ואם לא מוכנים אז להראות להם את הדרך החוצה, הוא נמוך מאוד עד אפסי.

אני לא אופטימית.

הם כנראה יפציצו את עזה, ואח"כ יחזירו את כל התושבים ועולם כמנהגו ינהג. לצערי אני לא חושבת שיהיה פה שינוי משמעותי, הלוואי ואתבדה.

השינוי שצריך להתרחש כאן הוא כ"כ גדול- לחסל את חמאס, סיפוח שטחים, זריקה לכלא את המסיתים לטרור, שינוי כל מערכת החינוך הפורמאלית והלא פורמלית של הערבים, הקמת הנהגה ערבית חדשה תומכת שלום, איסוף כל כלי הנשק במגזר והיד עוד נטויה. השינוי כ"כ גדול שאני בספק אם יתרחש אי פעם.

ניהול המדינהoo

מתנהל באופן בעייתי כבר הרבה שנים (אולי היה ככה מאז ומעולם)

גם במדינות אחרות יש בעיות בניהול.


גם לארה״ב הפילו את התאומים וגם לה יש הרבה כשלים בניהול.


אני מכירה את ניהול משרדי הממשלה (עבדתי בהרבה מהם) ואין בי פליאה על הכאוס. כן בהלם מעוצמת הפגיעה אבל לא מחוסר ההנהגה ומהכשלים.

מה שמתנהל תמיד באופן רשלני, יתנהל באופן חסר אונים במקרי קיצון.

זהו זה מאוד כואבממשיכה לחלום
אני ממש מתקשה להתמודד עם זה
חזרתי לכתוב משהו שחיזק אותי, מקווה שיחזק עודממשיכה לחלום

הנטיה של העולם הזה היא להעלים על הקדושה, לתת הרגשה שאנחנו נפרדים מאלוקות וקדושה.

אנחנו כעם תפקידנו הוא לגלות את זה שאנחנו תמיד מחוברים לשכינה ולגלות את הקדושה בכל דבר.

לכן, אם אנחנו מחוברים לאמת אין לנו מה לפחד מאומות העולם ומה שיגידו לנו.

אם אנחנו פועלים נכון, נצליח להיות להם לאור, להאיר להם את האמת האלוקית שטמונה במציאות.


ולכן מה שאפשר לעשות זה להמשיך להוסיף אור

כל אחד במה שהוא יכול

אפילו עוד קצת

וביחד נגרש את החושך הזה

אמן!מחי
מהמם אמן ונגרש אותו סופית ונזכה לגאולה מידיתרחלי:)

שאלת על המנהיגים שלנו והעם הנפלא שלנו, בעמי יכולת ההנהגה הטובה עוברת רק דרך ביטול לקדושה. כשיהודי בטל לקבה הוא יכול להיות צינור לבני ישראל שמתקבצים תחת ההנהגה שלו, כי המנהיג האמיתי היחיד שצריך להיות בתודעה שלנו ושלדעתו אנחנו נשמעים זה הקב"ה בעצמו.

ככה זה עם ישראל העם של הקב"ה, וכל המאורעות האחרונים מראים לנו עד כמה הוא רוצה שניהיה ממש איתו, שהביטחון שלנו יהיה רק בו וגם ההחלטות שלנו שיהיו על פי חכמתו ורצונו

וואו זאת נקודה נהדרתממשיכה לחלום

תודה על זה

מביא הרבה רוגע ללב

מצרפת לך משהו שקראתי עכשיו וחיזק אותי (ארוך)מחי

על אמונה וביטחון.

זה לא נותן תשובות, לא יודעת אם יש בכלל תשובות, אבל זה עוזר.


*ליתר ביטחון / בת שבע דרגן*

אחת השאלות, שחוזרת על עצמה בימים האחרונים, זה איך אפשר להיות בביטחון ובאופטימיות כשמתינו עדיין מוטלים לפנינו.

איך אפשר להיות ברגשות חיוביים ומורל גבוה מול המראות הבלתי נתפסים שהפכו באופן לא הגיוני לחלק ממציאות החיים שלנו?

כדי לענות על השאלות הקשות האלה, מה שנדרש זה לעשות אבחנה ברורה בין שני מושגים, שלכאורה נדמים כאותו הדבר.

*אמונה וביטחון.*


אז קודם כל חשוב לדעת שאמונה ביטחון, למרות ששניהם מדברים על מערכת היחסים שלנו עם הבורא, הם מושגים שונים.


*אמונה* - זהו רגש פנימי של תחושת אמת בלתי ניתנת לערעור.

האמת שיש בורא לעולם.

האמת שיש תכנית סדורה לפרטי פרטים לעולם הזה ושהבורא משגיח על כל פרט ופרט בתוכנית הזו.

האמת שהמציאות היא כיסוי על מציאותו של הבורא שהוא מהות הטוב האין סופי.

האמת, שלמרות שאנו חיים בעולם של הסתרה. ולפעמים הסתרה שבתוך הסתרה. עולם שקיימת בו מציאות של כאב וחושך וייסורים – האמת שכל זה, *הוא לטובה.*

לעיתים זו טובה שמתגלית לנו מיד. לעיתים רק לאחר תקופה, ולעיתים נוכל להתוודע אל הטובה הזו רק אחרי שיבוא משיח צדקנו.


מאחר וכך *האמונה עוזרת לנו להתמודד עם דברים שכבר קרו*.

מה שאומר, שכדי להתמודד עם המראות הקשים, עם האבל, עם חוסר הוודאות הבלתי אנושי, עם הכאב המייסר מול תינוקות, נשים, מבוגרים, גברים שנטבחו ונלקחו על ידי חיות אדם *אנחנו צריכים אמונה*

לא לנסות להסביר עם השכל, לא לנסות לחפש תירוצים הגיוניים.

להסכים להיות במקום המבהיל של *לא יודע. לא מבין*

ולהגיד פעם ועוד פעם ועוד פעם *כל מה שה' עושה הוא לטובה*


**


*ביטחון* זה סיפור אחר.


קודם כל, הביטחון מדבר על *מעכשיו והלאה*

ביטחון זה רגש של אופטימיות ושמחה, שמגיע מתוך תחושה חד משמעית ובלתי ניתנת לערעור, שאנחנו סומכים על הקב"ה שמרגע זה והלאה יביא לנו רק טוב.

*טוב בנראה ובנגלה לעיניים גשמיות*


אלא שישנו עוד הבדל מהותי בין האמונה לביטחון.

האמונה זו קבלה של המציאות כפי שהיא.

הביטחון, יש בו כוח, מעל כל כוח אחר, להביא ישועה. ליצור מציאות של טוב מוחלט.

מה שאומר, שרגש הביטחון מטרתו לא רק לאפשר לנו לשרוד מבחינה רגשית.

אלא הביטחון יש בכוחו ליצור לנו מציאות טובה.

*עצם הביטחון הוא זה שמביא את הישועה*


הקב"ה יצר חוק טבע בעולם, של דומה מושך דומה. מידה כנגד מידה

חוק הטבע הזה, כפי שמסבירים חז"ל במשך כל הדורות – חזק יותר מכל כוחות הטבע האחרים, כולל מידת הדין שמנהלת את העולם.

דרך אגב, גם במדע הוכיחו כי החוק של דומה מושך דומה, חזק יותר מכל חוק טבע אחר.

לפיכך

*אם אדם, נמצא בביטחון מוחלט שהקב"ה יביא לו טוב. גם אם נגזר אחרת. גם אם לא מגיע לו. גם אם הוא לא ראוי. גם אם אפילו מידת הדין לא מאפשרת. הביטחון מתעלה מעל כל זה, והישועה באופן של נראה ונגלה לעין אנושית בא תבוא*


*ומה זה להיות בביטחון?*

זה שנגיד בנק ישראל, יתקשר עכשיו לאחד מאתנו ויגיד לו שהוא חתם על אישור של העברה של מיליון דולר לחשבון הבנק שלו.

האם הוא לראות את הכסף בחשבון כדי לשמוח ולהרגיש טוב, או שכבר יתחיל לשמוח, לתכנן את סעודת ההודיה ולכתוב צ'קים?

גם אם הוא כרגע במצוקה כלכלית איומה הוא יתחיל לעשות את כל מה שכתבתי למעלה *כי הוא סומך על נגיד בנק ישראל שאם הוא אמר שהכסף יבוא, זה כמו שהוא אמר שהכסף כבר כאן*


לכן, השמחה שאנחנו צריכים להיות בה היא לא כי חלילה אנחנו לא מזדהים או כואבים את מה שקרה, אלא *כי אנחנו סמוכים ובטוחים שהישועה כבר פה. שכל החטופים והחיילים ישובו הביתה בשלום ושהקב"ה יבוא חשבון כואב סופי ובלתי מתפשר עם אויבינו*

תודה רבה!ממשיכה לחלום

ממש חידד ודייק לי את המושגים

כמה שצריך עכשיו את שניהם, גם אמונה וגם ביטחון

הלוואי שהיו לנו תשובות...אביול
אני מאוד מזדהה עם השאלה שלךבארץ אהבתי

אבל רוצה לשתף כמה מהמחשבות שלי.


קודם כל, כל הטוב הזה שאת מתארת בעם שלנו, רואים אותו פתאום עכשיו בעקבות המצב. זה טוב פנימי שבאמת תמיד נמצא בנו כי יש בנו נשמה אלוקית ואנחנן באמת עם אחד. אבל זה לא מה שהתבטא בפועל עד עכשיו. היה צריך את המלחמה כדי שניזכר בפנימיות האמיתית שלנו.


והמנהיגים שלנו הם לפי מה שאנחנו ראויים. 'לב מלכים ושרים ביד ה' - מי שבהנהגה מרגיש כאילו הדברים בידיים שלו, אבל מה שבאמת קובע מה יקרה זה הקב"ה. והקב"ה נותן לנו מנהיגים לפי המדרגה אליה אנחנו ראויים.


לפעמים אנחנו יותר מידי מסתכלים על המציאות בעיניים של חול.

בעיני, אחת הדרכים לסגל הסתכלות רוחנית על המציאות, היא על ידי לימוד תנ"ך.

יש חלקים גדולים מהתנ"ך שנראים כמו ספר הסטוריה. למעשה, באמת יש שם הרבה מידע היסטורי, אבל מה שהופך את זה לתנ"ך זו נקודת המבט האלוקית על ההיסטוריה. כל הסיפורים מסופרים מתוך נקודת מבט אלוקית.

ואחד הדברים שהכי בולטים בלימוד הנביאים, זה הקשר הישיר בין המצב הרוחני בעמ"י לבין המצב הבטחוני.

כשבספר יהושע עמ"י מפסיד במלחמת העי, יהושע לא שואל למה זה קרה מבחינה צבאית. למרות שיש מה לנתח את הטעויות הצבאיות שלו, ואכן בפעם הבאה הוא ניגש למלחמה עם טקטיקה אחרת.

יהושע פונה לקב"ה ומתפלל, ואז ה' אומר לו בעקבות איזה חטא זה קרה.


אז אני חושבת שגם פה, צריך להבין שיש פה מהלך אלוקי. זה לא בגלל התנהלות כזו או אחרת, לא בגלל מנהיג כזה או אחר, או טעות כזו או אחרת. זה משמיים, כי זה מה שהיה צריך לקרות לנו, במצב בו אנחנו נמצאים היום.


וכשהקב"ה עושה משהו גדול, זה חלק ממהלך שאפשר להבין אותו רק ממרחק.

קרה פה משהו קשה, אבל זה חלק מתיקון. הקב"ה מכוון את מה שקורה פה, כשהסיום הוא גאולה שלמה, ובדרך יש כל מיני שלבים שתלויים במעשים שלנו, אבל כולם מכוונים אל הטוב שיתגלה בסוף.

ולפעמים דווקא לפני עליית מדרגה גדולה, מגיע קודם שלב בו הרוע מופיע בעוצמה יותר חזקה.


הקב"ה מביא עלינו מאורע קשה מאוד. קשה ברמה שזה באמת לא נתפס. ברמה שמבחינה הגיונית לא היה צריך לקרות בכלל. וזה עוד יותר מחזק את ההבנה שזה מכוון משמיים.

ולמעשה כבר רואים חלק מהטוב שזה מביא. כואב כל כך שזה היה צריך לבוא בצורה כזו. אבל באמת שיש פה התגלות של פנימיות עמ"י בעוצמות מדהימות, אחרי פילוג גדול שלא היה נראה שאפשר לצאת ממנו...


עכשיו צריך להתפלל שנצליח לעשות תשובה אמיתית (להתחיל קודם כל בעצמנו, ולא רק להגיד לאחרים מה הם צריכים לתקן), ושנהיה ראויים לתיקון אמיתי ולגאולה שלמה במהרה, ונזכה לראות ממש בקרוב את האור הגדול שעוד יגיע בעקבות השבר הזה.

ושנהיה ראויים למנהיגים שנוכל להתפאר בהם ולשמוח מההתנהלות שלהם, ונהיה אור לגויים ממש…

כתבת כל כך יפה וכל כך נכוןמחי
אפילו העברתי לבעלי שמוסר שיעור על ספר יהושע
תודה רבה!ממשיכה לחלום
כתבת מאוד נכון❤️
התשובה הפשוטה היא שאנחנו בגלותביבוש

בכל יום אנו מתפללים "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". ה"מנהיגים" של ימינו אינם מתנהלים על פי דעת תורה, קל וחומר בתי המשפט, 

ולכן טבע הדברים שמונעים ע"י תאוה, קנאה וכבוד. ברגע אחד הקב"ה הראה לכולם שאין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים. לא על צה"ל ולא על אף אחד. וזה לימוד גדול על "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" . כל ההתפארות של ראשי הצבא ו"המנהיגים" שלנו ברגע אחד הפכה לביזיון והשפלה.

ככל שנמשיך להיות בגלות נמשיך לסבול מאומות העולם. למה? כי אנחנו יהודים. כולם שונאים אותנו, גם מי שכביכול נמצא לצידנו ותומך בנו. זה הסתר פנים מטורף שאנו חיים בו. וההסתר פנים הכי גדול הוא שנרצחים תינוקות וילדים שלא פשעו. אי אפשר להבין את זה בכלל. צריך להתחזק באמונה וביטחון שרק ה' אלוקינו איתנו ושומר עלינו, וככה גם החרדות והפחדים פוחתים.

לגבי מה שצה"ל לא מוכנים מבחינה לוגיסטית, זה די מובן שלוקח יומיים שלוש להתארגן למלחמה בלתי מתוכננת.

באמת שבסוף זו הנקודהממשיכה לחלוםאחרונה

פשוט גלות

וזה כואב נורא

הלוואי ונזכה לראות בבניינו עוד היום

מסתבר שהחורף לא נגמרoo

לג בעומר חורפי נדיר

זה נדיר?מתיכון ועד מעון
אני לא גרה בירושלים אבל בשומרון ולא מוציאה את בגדי החורף עד שבועות 
הטמפרטורות האלה כןoo

זה לא קור לסוודר

זה נדיר למאי

ועוד יותר נדיר ספציפית ללג בעומר

כן, יש סיכוי אפילו לשלג בחרמון ...פאף
וואי וואישושנושי
החולצות בגדי חורף של הילד מזמן הפכו לחולצות בטן. איזה מבאס. .תודה על העדכון. 
לא חושבת שצריך בגדי חורף. מקסימום קפוצ'וןיעל מהדרום
יופי, עזרת לי. נשים דק ארוך עם קפוצ'וןשושנושי
תלוי איפה ומתיoo

מרכז/ דרום מספיק קפוצון

איזור ירושלים ודומיו בבוקר ובערב צריך מעיל ומשהו חורפי 

לפי המעלות זה לא נשמע כזה קר🤷‍♀️יעל מהדרום
לק"י

אנחנו בדרום שהלילות בו יכולים להיות קרים.

אצלנו ברגע זה 18 מעלות. מרגיש לי ממש ממש קר.שושנושי

היום בלילה אשלח את הגדול עם קפוצ'ון.  

אז עזרתי לך או לא?😅יעל מהדרום

לק"י

 

גם אצלינו בערבים בחוץ צריך קפוצ'ון. בבית לא...

הילדים לוקחים גם בבוקר לפעמים.

לא סגורה על זה חחחשושנושי
אז את גרה באיזורoo
שכדאי להחזיק פריטי חורף גם במאי
שנה שעברה היה יותר חם. לא?שושנושי

היינו לחלאקה במירון, אני זוכרת שלקחנו קפוצונים, הילד היה עם קצר

כולנו לא לבשנו את הקפוצון כי לא ממש היה צורך. היינו שם באמצע הלילה. 

כן זה מזג אויר חריג למאיoo
אבל זה קורה מדי פעם
תראי את ההבדלoo

בדרום קר בלילה אבל ביום נעים

מנעד של 10 מעלות בין היום ללילה


בירושלים המקסימום 16-17 זה קר בפני עצמו

ובגלל שבלילה הטמפרטורה די נמוכה

כל היום מרגיש קר

ואם אין שמש אז בכלל


נכוןניק חדש2

ביום מאד נעים אפילו חם

בלילה עדיין שמה לחלקם פוטרים

לדעתי לא כזה, גם השבןע היה עשר מעלות בבוקר חלק מהיבוקר אור
זה תלוי לאן זה מתפתחooאחרונה

10 יכול לעלות ל20 ואז אפילו חם בשמש

אם הוא נשאר על 16 ואין שמש

ממש קר

אני עוד לא חמות,אז לא יודעת להגידאנונימית בהו"ל

אולי מישהי תוכל להסביר לי? והיא חמות בעצמה?

למה יש העדפה ברורה לבנות שלה מאשר לבנים וכתוצאה מכך לכלות?

אני מבינה שאם גרים קרוב אז אוטומטית מרגישים קרבה

אז הילדים של הבנים הופכים להיות כלום ושום דבר?!

למה חמותי מושיבה קודם את הילדים של הבת שלה בכיסא אוכל והילד שלי צריך

לאכול על הרצפה כמו כלב?

למה זה בסדר איך שהיא מתנהגת ולכלה אסור לפצות פה? כי החמות מארחת ומשתדלת וילדה את בעלי

ממני,

מישהי שרק רוצה להגיד לחמותה את כל האמת בפנים ולא מסוגלת 

הכל בסדר🩷ניק חדש2

מבינה מה את אומרת.

זה כואב מאד.

לי אין חמות🤷‍♀️ נפטרה. אז אני לא מכירה את המקום הזה.

כן רואה את אמא שלי בתור חמות והיא מתייחסת יפה יותר לכלות מאשר אלי🤦‍♀️


כואב ממש💔

את אמא מושלמת שעושה מה שטוב לה וככה יכולה להעניק לילדים מתוך תחושת סיפוק ולא מתוך תחושת חסך.

כמה זמן לוקח עכשיו למשלוח מנקסט?מתןתורה

חייבת טייצים עד הברך לבנות..

ולא יודעת איפה לקנות באיזור

לא יודעת לגבי נקסטהשם שלי
בארץ אני קונה בפוקס ובקיווי.
מה המחירים בפוקס?מתןתורה
אני חושבת שקניתי 4 במאההשם שלי
לא יודעת אם זה מחיר קבוע.
תסתכלי בדקטלוןבת מלך =)
אסתכל. תודה!מתןתורה
הזמתי מלא בחודשיים האחרוניםביבוש

במלחמה לקח בערך 3 שבועות וכעת בערך שבועיים

יפה. הזמנתי לפני שבועיים, וזה עוד לא הגיע לארץיעל מהדרום
אז היום קיבלתי הודעה שזה הגיע לארץיעל מהדרום
תודה רבה לכן!!מתןתורה
תבדקי בקיווי. נראה לי שיש להם טייצים 3 ב-50יעל מהדרום
לק"י

לא יודעת אם קצרים או עד הברך.

באתר יש רק ב25..מתןתורה
תבדקי בחנויות. יש להם 3 פריטים ב-50יעל מהדרום

לק"י

 

אם אני אספיק היום לצאת מהבית לקניות, אני אנסה לבדוק שם ולכתוב לך.

באתר אתמול היו טייץ אורך ברך 3 ב 50קופצת רגע
 לא היו כל המידות ולא המון צבעים
הגיע לי לארץ תוך שבוע ועוד כמעט שבועיים עד שהגיע אטארקו
אבל גם הדואר פה מעפן קצת, גם הייתי צריכה לשלם לשחרור מהמכס.. ןגם זה היה לפיי כמה ימים אני קצת מקווה שיש שיפור בעומסים.

לגבי איפה בארץ תנסי באתר של ביגוד.

וואלה, תודה!מתןתורה
הרבה...אורוש3
ממש לא שבוע כמו תמיד. לא היה לי דחוף היסטרי אז לא הייתי ממש על זה אבל אחת נראה לי לקחה שבועיים ואחת שלושה. 
ומנצלשת- כמה אפשר עכשיו בלי מכס? 75 או 130?פה לקצת
לדעתי חזר ל75!!!אורוש3
לא. בוודאותטארקו

היה 75

חתמו צו שהעלה ל150

הצו פג, הצביעו לא להאריך אותו ממניעים פופוליסטיים מעצבנים, ירד חזרה ל75 לכמה ימים

ואז חתמו צו חדש שמעלה ל130 והוא עדיין בתוקף ב"ה.

סגורה? לדעתי אחרי 130 ירד חזרהאורוש3
דיי סגורה על זה..טארקו

אבל את יכולה לבדוק שוב.

לא חושבת שירד עדיין אחרי ה130, אני דיי עוקבת על זה.

נראה שאת צודקת. אחלהאורוש3
אז אצלי באופן מוזר מופיע כבר כמה ימים שהחבילהפרח חדש

נמצאת במכס

אף פעם לא היה כזה דבר

וקניתי בסכום מעל 75 דולר ופחות מ130..

יש להם עומס פסיכי אחרי הפקק שהיה מהמלחמה...טארקואחרונה
הזמנתי שבוע לפני פסח, הגיע תוך שבועיים וחצישושנושי
לגבי עכשיו לא יודעת 
חברה אמרה לי שקיבלה כרגיל תוך שבועיים.לפניו ברננה!
עשיתי לפני כמה ימיםהתלבטות טובה

ראיתי באתר למעלה, מה שתמיד משתנה

שעד 130 דולר אין מכס

שאלת נורמות חברתיות בנושא טהרהמרגול

זה מקובל לשאול אישה (דתיה ונשואה) אם יש לה בד בדיקה?

על אותו קונספט של לבקש פד/טמפון.

מדברת נניח בעבודה/לימודים ומתקרבת שעת שקיעה.

מה עושות?

כאילו כן, צריך אחריות ושמראש יהיה איתי. אבל כאילו…


ולא מכירה מספיק נשים במציאות שרלוונטי לשאול אם זה מקובל חברתית חחח. 

עונה לכולן- תודה!מרגול

שאלתי גם בשביל הנורמה, וגם כי חלילה לא רוצה להביך מישהי אם אבקש ממנה. (למרות שמי שיש לה עד, בכלל לא בהכרח שהיא כרגע ב7 נקיים, יכול להיות שתמיד יש לה בתיק).


הכי לא מפריע לי שידעו שאני בודקת, זה גם לא דווקא ליום הטבילה.

ובד לבן אחר לרוב אין לי (תחתונים צבעוניים, גרביים לבנות לפעמים יש אבל רק מה שעליי וזה נראה לי מתכון לפטריה😅)


וגם ככה לא בודקת כל יום (בהיתר) אז אם אני צריכה זה כי אני באמת צריכה. (אולי דווקא כי לא בודקת כל יום אז שוכחת להביא איתי).


אלו שענו שלא לבקש- היה מביך אתכן אם היו מבקשים *מכן*? או שמביך רק לבקש בעצמך?

(מבחינתי- מקסימום תסייע לי במצווה, או תדע שאני קצת צדיקה חחח)

ביטוח פרטי לילדים ופסיכיאטר ילדיםפה לקצת

מי שיש לה ביטוח לילדים-

איך זה הולך?

בטח יש כמה חברות, איך יודעים מה לבחור?

יש תקופת אכשרה או שמיד אפשר להיעזר בביטוח?
 

ואני רוצה לקחת את הבן שלי לפסיכיאטר ילדים לאבחון באופן פרטי-

איך יודעים איזה פסיכיאטר טוב?

איך בכלל מגיעים לפסיכיאטר? מגוגל?

לא רוצה דרך הקופה כי זה זמני המתנה ארוכים

 

הפותחת אמרה שבאמת תבדוק את זהיראת גאולה

עם הפסיכולוגית של הגן. שזה באמת נכון לדעתי. לבדוק איתה מה בדיוק המטרה בלקחת לאבחון, והאם פסיכיאטר עדיף על פסיכולוג.

זה שהפסיכולוגית של הגן אמרה לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר לא מרשים אותי לצערי.

גם לא ברור לי מההודעה שהיא באמת ראתה אותו. (וגם אם כן ככל הנראה לא השתמשה בכלים אבחוניים)


שוב, כתבתי מהחוויה שלי, שאם משקיעים בלקחת לאבחון - אבחון פסיכולוגי נותן מענה ואבחון פסיכיאטרי פחות הכתובת. גם באבחנות שאמורות להינתן על ידי פסיכיאטר.

סתם פריקה- עבודהאפרסקה

אז כרגע אני לבדי בעבודה, אחרי שהיה תקל בין זו שעובדת איתי לבוס. מה שגורם לכך שכל האחריות שהכל יתפקד- עליי. ואם במקרה ילד לא מרגיש טוב, דברים קורסים כי אין כ'כ מי שיגבה כי אני היחידה. זה הגיע לרמה שאני מבקשת טובות מאנשים במסדרון אצלנו כדי לכבות שריפות כשאני לא נמצאת, זה מאוד נחמד מצידם אבל ממש ממש לא התפקיד שלהם.

הבוס שלי לא מתעצבן או משהו כשאני לא מגיעה/ אומרת לו שאאחר בחצי שעה, לא יודעת אם מנחמדות או פשוט שהוא מפחד שאעזוב והוא ישאר בלי עובדים, בכל מקרה, אבל עדיין הלחץ נותר והוא תמיד שואל אותי- ואיך דברים יסתדרו?? הוא פשוט טיפוס מאוד לחוץ. אני מכבדת את זה ומשתדלת ככל יכולתי אבל לפעמים יש בלתמים.

היום נגיד הילד היה חולה, ובמקום לקחת יום מחלה הייתי איתו בבוקר וביקשתי מאמא שלי שתשמור עליו כמה שעות אחה"צ כדי שאוכל לקפוץ כמה שעות לעבודה. זה גורם לי בעצם להפסיד חצי יום משכורת (יש לי ב"ה שעות) במקום לקחת יום מחלה שיש לי מלא. אבל אחרת דברים פשוט יקרסו פה וחבל לי.

וגם צריך להגיע לנו מוצר שבוע הבא, ביום שלישי מוקדם בבוקר, בזמן שקבעתי טיפת חלב לבן שלי (ב-8:00 בבוקר הכי מוקדם שנפתח, לא תגידו התפרעתי וקבעתי לו ב-10:00). הטיפת חלב הזאת גם ככה דחיתי אותה בגלל משהו דחוף בעבודה, ואני לא יכולה לדחות אותה כל פעם לנצח. אז אמרתי לבוס שלא אהיה בעבודה לקבלת המוצר, הצעתי לו כמה פתרונות אבל הם פחות להיט מבחינתו, הוא מנסה לחשוב על פתרון בעצמו.

אז מצד אחד, כן, אני אמורה להיות מוקדם באותו יום ואני מבינה אותו לגמרי. הוא גם לא אמר לי לדחות את הטיפת חלב או משהו נגיד (הוא חופשי מבטל דברים שיש טיפת חלב לבנות שלו). מצד שני הלחץץץץץץץץ כל האחריות על הכתפיים שלי.

אני לא מבינה מורות איך אתן מתמודדות עם זה, שברגע שאתן לא נמצאות אין מחליפה והכל קורס. איך מתמודדים עם הלחץ הזה??

או נגיד מי שמטופלת פוריות וחייבת לעשות בדיקות ולאחר מדיי פעם.. מה עושים עם האי נעימות? הרי יש לי דברים שאני צריכה לעשות בחיים, טיפת חלב, מוסך, רופא, ורוב הדברים לא פתוחים אחרי 4 וגם אין לי יום חופשי... אוף

הי יקרהתהילה 3>

נשמע שאת ממש לוקחת על עצמך את כל האחריות של העבודה על הכתפיים, מתוך אי נעימות, ואולי קצת ריצוי.

זה לגטימי שאת מרגישה חשש לאכזב את הבוס, אי לא רוצה לצאת עובדת פחות אחראית או משהי כזה, ויחד עם זה גם את בטח מרגישה שמשהו פה עובר את גבול הטעם הטוב, ואת משלמת מחירים משמעותיים על אובר האחריות שלך כלפי העבודה,

מחירים שבאים על חשבון האחריות הקודמת שלך אלייך ואל משפחתך.


בסופו של דבר גם מצד ההערכה, אנשים יודעים להעריך יותר אנשים שיודעים מה כן ומה לא, ומסוגליח לשמור על הגבולות שלהם.


אז מה עושים עם האי נעימות?

עובדים עם מה שיש בשורשה❤️


נניח שתקחי יום חופש בסוף, ובואי נרחיק לכת שלא ימצא פתרון. מה יקרה? מה את עלולה להרגיש מול עצמך? מה את פוחדת שיקרה אז?


זה מקום בנפש שהוא לא בטוח, והדרך היא לעבוד עם המקום הזה באופן שמשחרר את הפחדים ונותן מענה ובטחון עצמי שאינו תלוי בפרצוף שיעשה הבוס או לא.

לדעת לתת לעצמך את האישור שאת טובה וראויה בלי תלות בגורמים חיצוניים...


נכוןאפרסקה

אני ראויה ואני באמת סופר וומן. והבוס דלי יודע את זה. אבל הוא הטיפוס הדוחף, ואני מבינה את זה והוא הבוס. ותכלס אני צריכה לעשות עבודה עם עצמי, מתי מתאים לי לתת אקסטרה (אתמול נסעתי במיוחד לאיפשהו ועשיתי אקסטרה שעות, תכננתי את זה מראש וזה היה בסדר גמור), ומתי אני מציבה גבול של זה כבר מגדיש את הסיאה.

חשבתי לעצמי אם לדחות את הטיפת חלב אבל וואלה לא, זה גם חשוב. סתם ההרגשה הזאת שבדקה שמוביל המוצר יגיע, הבוס שלי ישאל אם אני שם. ולא, לא בטוח שאספיק לדלג מעל פקקי הבוקר ולהגיע בשניה. אבל אולי אני צריכה להיות ברוגע. להגיד לו שאני בדרכי. ושהכל יהיה בסדר.

יש צפי לעובדת חדשה?המקורית

מתגמלים אותך על כל העול הזה?


אני במצב דומה שמתי גבול ואמרתי עד כאן. עבודה כבודה במקומה מונח, אבל היא רק עבודה,ויש גבול לכמה רוחב פס אני נותנת לה לתפוס אצלי

לדעתי את צריכה להרגיש ממש בנח לא לתת לה להשתלט לך על החיים.. ראיתי לא מעט א.נשים שעשו מעל ומעבר וזה יצר אצלם המון משקעים, ובסוף אחרי כמה שנים עזבו ועברו למקום אחר שהיה להם יותר קל ולא הבינו למה שקעו ככ / למה השקיעו ככ על חשבון הילדים/ דברים שחשובים להם


אני לא נגד השקעה, אבל שימי לב שזה באמת לא עובר את הגבול שלך כי יש מקומות שנוטים לנצל את המסירות היתרה של העובדים 

הוא מחפשאפרסקה

אבל יש 2 בעיות-

1. הבוס שלי לא כ"כ מוצלח ביחסי אנוש אז קשה לו למצוא אנשים שהוא חושב שמתאימים

2. לפי המשכורת שהוא מציע (לגיטימית בתחום העבודה שלנו) לא מגיעים אנשים ברמה שהוא מחפש


כרגע מה שהוא מצא זו מישהי למשרת סטודנט חלקית שתגיע באוגוסט כשאני לא נמצאת רק כדי לכבות שריפות


ומה זה מתגמלים... הוא מאוד מעריך ולפני חגים נגיד הוא מצ'פר (אקסטרה מעבר למה שאני מקבלת מהארגון עצמו), וגם כשביקשתי ממנו העלאה הוא ישר הסכים. אז מניחה שכן? הוא מתגמל אבל גם מאוד דורש


צודקת. אני צריכה לראות מתי זה מתאים לי ומתי לא. ותכלס זה באמת עבודה עם עצמי כי הבוס ברור שהוא ירצה שאגיע תמיד ושתמיד הכל יתקתק, אין יותר מדיי איך לשנות את זה

פעם אמרו לי-דיאט ספרייט

אם המעסיק שלך מסכים מיד להעלאת השכר שאת מבקשת ומעלה בדיוק בסכום שביקשת משמע שהיית צריכה לבקש את ההעלאה חודשיים קודם ובסכום כפול.

זה תדעי לפעם הבאה שתבקשי 

חחחח תודה!אפרסקה
האמת שהוא דווקא דחה לי את ההעלאה ב-3 חודשים בכל מיני תירוצים חחח אבל לפחות הסכים. ולא ביקשתי סכום ספציפי, הוא אמר שהוא נתן לי את ההעלאה המקסימלית לפי משאבי אנוש (יכול להיות שחירטט עליי ואני לא אתפלא, אבל שאלתי עוד אנשים שעובדים איתי בתחום ונראה שזה באמת נכון מה שהוא אמר)
אז נראה לי שזה בסדרדיאט ספרייט
גם ככה הקב"ה מפרנס, אני מנסה תמיד לזכור את זה ולשים הכל בפרופורציות (לא אומרת שמצליחה)
נכון ממשאפרסקה
וביקשתי העלאה רק כי עבר זמן לא כי אנחנו זקוקים לעוד תזרים בחודשי, ובתכלס שאלה יהיו הסיבות ושלא נזדקק אף פעם
הייתי במקום הזהoo

שהכל היה עלי ודברים קרסו כשלא הייתי

אז קרסו

והיו הרבה בעיות

אבל הייתי חולה/ יצאתי לחופש/ הילד היה מאושפז

עד שלמדו שצריך ממלאת מקום

ומאז יש


ולא רק מ"מ

מאז למדתי לעבוד בקצב נורמלי

לא לעשות עבודה של כמה אנשים

ולא לתת ללחץ של אנשים להשפיע על קצב עבודתי


זה גם עשה את העבודה שלי טובה יותר

כי כשעובדים בקצב נורמלי

אפשר לשמור על יותר פוקוס


ואז גם הבוס שלי למד

מהו הקצב שלי

ושכדאי לו לשמור על הקצב הזה

כדי שהעבודה תצא איכותית 

תודה על התגובהאפרסקה

כמו שאמרתי ל@המקורית, הוא באמת מחפש עוד עובדת אבל זה קצת קשה לו. באמת כשהייתה עוד מישהי הכל היה הרבה יותר נעים.

ועוד בעיה עם הבוס שלי, שהוא לא קולט את הקצב 😂 ואולי אני זו שלא מסבירה מספיק... כל פעם שאני אומרת לו שזה ההספק האופטימלי, הוא מנסה לדחוף עוד דברים. ולא משנה כמה אני מסבירה לו הוא לא קולט. הוא מעריך יותר קצב עבודה מאשר איכות עבודה, זה מופלא (וטיפשי) בעיניי אבל לא ממש הצלחתי להחדיר לו את זה.

אישית אני מרגישה שתכלס אני יכולה לעבוד באופן יעיל יותר, ואולי באמת להספיק יותר, אולי זה מה שמונע ממני להגיד לו שהקצב קצת מוגזם. אבל מצד שני אם אני אתן 100% מהכוחות שלי בעבודה, לא ישאר לי כלום לבית

גם לבוס שלי לקח זמן לקלוט את הקצבoo

הוא עצמו עובד בקצב מהיר ואינטנסיבי יותר


אבל הוא ראה שהתוצאות שלי הרבה יותר טובות שאני מנהלת את הלוז

לכן הוא למד להתכוונן אלי


אני גם בוסית בעצמי

ואני נותנת ספייס לעובדים

אבל אם מישהו לא נותן עבודה טובה

אני כן מלחיצה אותו וכן דורשת יותר

זה הולך ביחד

תוצאות= ספייס

אין תוצאות טובות= יותר מעקב ולחץ


ויש בוסים שכל הזמן מלחיצים

מעבר לזה שהם פשוט גרועים

זה גם ניצול עובדים

לזה לא הייתי מסכימה (בעבר אגב הסכמתי ושלמתי על זה מחיר

עם השנים למדתי

לא לתת לאף אחד לנצל אותי)

תודה רבהאפרסקה
קראתי הכל. עכשיו צריך רק לראות איך ליישם
עובד שיודע לתת מעצמו כשצריךאמאשוני

זה עובד שטס עם הקידום והמשכורת שלו קדימה.

אם באופן זמני יש בלתם ואת נכנסת מתחת לאלונקה זה יכול להשתלם לך.


חשוב לשים לב לכמה דברים:

1. שמשהו מתקדם עם פתרון לבלתם. שאת לא תהפכי להיות הפתרון הקבוע.

2. לשקף לבוס את המחירים שאת משלמת. לא בקטע מתבכיין אלא שידע באמת מה זה דורש.

3. אם זה יותר משבוע-שבועיים לבקש הערכה לא רק מילולית.

4. להציע להם מה יכול לעזור לך לעמוד בעומס. נניח עבודה מהבית, שישלמו על יום מלא, מוניות וכל מה שמסביב שיכול לתמוך ובשבילם זה כסף קטן.

5. לספר להם כמה את עובדת טובה. לשקף את מה שאת עושה, ולא רק את המחירים. צריך לעשות את זה בטאקט ובאלגנטיות, אבל זה חשוב.


למשל בשיחת סמול טוק נגיד השבוע שיתפתי שהייתי צריכה לתדלק פעמיים השבוע (מעיד על זה שנסעתי כל יום למשרד השבוע כשלרוב עובדים פעם-פעמיים מהבית) זה התפתח לכיוון שרציתי ואז המנהל שלי אמר שאני סופרוומן או משהו כזה.

כלומר הוא רואה גם את העשייה עצמה. אחרת הוא לא מקשר בין כל החוטים. כי כל יום היה לי משהו חשוב בכובע אחר שלי וזה התנקז וזה לא שקוף לו מספיק.


גברים יודעים לדבר את מה שהם עושים, נשים הרבה פעמים עושות ולא מדברות. ואז נוצר תסכול והרגשה שהמסירות לא מוערכת מספיק.


נגיד אם חשוב לי גם לדחוף למצוא פתרון קבע אז אני אומרת שעם כל הרצון הטוב לעשות גם ד ואני מבינה שזה חשוב וממש רוצה לעשות גם ד,

אם יפול עלי א+ב+ג+ד

אז הכל יקרוס ואז לא רק שלא יהיה ד

לא יהיה גם א+ב+ג.

ואז הם נבהלים כי ממש אין מי שיעשה את א, ב, ג.

וככה נוצרת דחיפות למצוא פתרון שהוא לא אני ל-ד'.

ולבינתיים אני כן עושה הכל.


אני לא יודעת מה מורות עושות כי אני לא מורה.


אני כן בתפקיד יחיד בחברה ומתמודדת עם הרבה אחריות ועומס על הכתפיים שלי.

וכן התמודדתי עם ילדים ומילואים בחברה שעובדת בשווקים בחו"ל בזמן מלחמות ושאר בלתמים. הכל אפשרי.

לצורך הדוגמה ב8 באוקטובר 2023 אני והמנכל היינו היחידים שהגענו פיזית למשרד.

רק שאני באתי עם הילדים כי בעלי גויס ב7.10

הייתה משימה חשובה שהייתה חייבת להיות באותו יום ובשביל לבצע אותה הייתי צריכה משהו פיזי מהמשרד.

יש לי צוות שבזה דווקא כן יכל לעזור ולנסוע במקומי, אבל לא הייתי שולחת אף עובד שלי לצאת מהבית. יצאתי בעצמי.

גם עכשיו במלחמה האחרונה היה מאוד מאוד לא פשוט, (בין השאר שוב מילואים ופסח) ועמדתי בדרך לא דרך בדד ליין.

בין השורות בדיעבד הבנתי שההנהלה הייתה מסופקת אם זה אפשרי בכלל.

הסיפוק הוא אדיר.

אבל זה אופי, ברור שלא לכל אחד זה מתאים.

אבל מי שיש לו את זה, ממה שאני רואה מתקדם מאוד מהר. גם מקצועית וגם בתגמול כספי.


לגבי טיפולים לילדים, בגלל שאני יודעת לצפות את תקופות הפיקים, אני מראש קובעת טיפולי שיניים, ביקורות וחיסונים לזמנים שאמורים להיות יותר נוחים. ככה יש פחות בלתמים.


לגבי טיפולי פוריות, לא יודעת לענות אבל יכולה לתת דוגמה מהתקופה של ההריון בסיכון.

בתקןפה הזאת מראש שיקפתי שבאופן זמני אני פחות בתפקוד. הצעתי פתרונות כמו להעסיק עובד שעתי תחתי או למצוא לי מחליף עוד קודם הלידה.

בנוסף כשעבדתי זה היה מהבית ופחות שעות (אז היה פחות מקובל מאשר היום)

וככה הצלחנו לתמרן בין לא להעמיס מדי עלי לבין לא לעשות הרבה פנצרים לבין לעמוד במשימות נצרכות.


פשוט הכל היה מתוכנן ביחד ובשקיפות ואחרי שכבר הכירו אותי תקופה מסויימת והבינו שזה מגבלה זמנית ולא אופי. לגמרי הכילו את זה יפה וזה לא פגע בהערכה כלפי בשום צורה.

עוד מנהל המחלקה הנחה את הHR לסייע לי בפתרונות ולבוא לקראתי ואכן הרגשתי שאני יכולה לבקש הכל ולגמרי הם איתי ולא עיקמו פרצוף על כלום.

אבל יחס כזה משיגים מעבודה קשה ואחריות אמיתית עוד לפני..

מי שמתחילה מקום עבודה חדש במצב כזה, הרבה יותר מורכב ועדיין אם יש המלצות חמות מאוד ממקומות קודמים. שווה לשמר ולבוא לקראת עובד כזה, כי זה משתלם להם בהמשך.


בקיצור בהצלחה!

אחרי שקראתי הכל ושאפו לךהמקורית

אני חייבת לציין שזה ממש תלוי במקום העבודה

יש מקומות שלא מטיסים את השכר ולא משמרים עובדים למרות שזה ממש לא חכם ולא כדאי

מכירה כמה דוגמאות מקרוב. אז לא תמיד זה שווה את המאמץ.. אולי כדאי למנף במקום אחר 

בדיוק מה שרציתי להגיד אחרי שקראתי הכלדיאט ספרייט

@אמאשוני באמת שכתבת לעניין וכל הכבוד שהשקעת על ההודעה.

אבל במציאות החיים יש הרבה צדיקים שרע להם.

יש מקומות עבודה שלא יודעים להעריך ומנצלים ובן אדם שואל את עצמו אחרי שנים מה עשיתי פה כ"כ הרבה זמן ולמה?

אז באמת הרבה פעמים מה שאת כותבת נכון,

אבל לשים לב לאיזו חברה מדובר,

האם המנהל מראה הערכה גם בכסף ולא רק במילים, האם המנהל משווק ומעביר את ההערכה הזו הלאה לידיעת הממונים ובאופן כללי האם יש אופק קידומי בחברה. 

ברור כמובןאמאשוני

בהחלט יש הרבה מעסיקים לא הגונים שלא שווה להשקיע בהם.

שווה לעבוד במקום הגון שמבין את חשיבות ההשקעה בעובדים ושם לתת את הדחיפה קדימה.


תודה על התגובה,

גם @המקורית

זה חשוב ממש לשים לב לנקודה הזאת..

מקום שלא מתגמל עובדים טובים עדיף לשאוף לעבור למקום אחר ולא לבזבז את הזמן ואת המאמץ בניסיון לשפר מבפנים, בהחלט.

תודה!אפרסקה
קראתי הכל. אני חושבת שאני באמת נותנת מעצמי מעל ומעבר. אני גם הייתי בעבודה ב9 לאוקטובר (לא ב8, מודה, חחחחח לא כולם מושלמים) וגם עכשיו בעם כלביא ובשאגת הארי לא פיספסתי יום אחד. אבל וואלה כשרואה שאצל כולם מתגמשים לפחות בלתת לעבוד מהבית וכאלה, ויש מה לעבוד מהבית לא חסר, וואלה זה כן נותן תחושה של מה אני משקיעה גם ככה אף אחד לא מתחשב ולא סופר אותי ממטר
איזה קטע אני ממש במקרה דומה לשלךshiran30005

אני עובדת בחברה ממשלתית גדולה, מקום מסודר , קרוב לבית ועם ותק של כמעט 15 שנים באותו מחלקה.

התקדמתי מעט עם השנים בשכר אבל לא מעבר כי זה חב ממשלתית ולא נותנים העלאת.שכר לפי בקשות וכו'.

אממה אני כבר חצי שנה לבד במשרד עם הבוס שלי , עובדת 1 יצאה לחל"ד- חל"ת, עובדת אחרת יצאה לפנסיה ככה יצאה שאני והוא לבד...

אני קורסת תחת העומס ועם הזמן נהייתי אדישה כבר לעומס הזה, מן הסתם אני מנהלת ומתפעלת את כל המחלקה , יש לי בבית 4 ילדים מתוכם 2 תינוקות אחת מהם עם עיכוב התפתחותי גדול וחולה המון שמצריך יציאות/טיפולים קבועים/מעקבים וכמובן ימי מחלה שלהם שיש לא מעט...

למדתי ועדיין לומדת עם הזמן איך להיות אסטרטיבית וחזקה ברצונות שלי כי אני טיפוס מאוד מרצה ו"מתים" עלי בעבודה כי בחיים לא סירבתי למשהו אבל זהו, נגמרו הימים הטובים ואין לי זמן לעזור למה שלא בתחום אחריותי

העובדת השנייה כנראה תחזור בספטמבר רק שזה עוד ים זמן.

אז כן  לוקחת חופשעם שצריך, יוצאת קבוע פעם בשבןע מוקדם מהעבודה בשביל טיפול לילד, נותנת "גיחות" לסידורים שצריך וסוגרת את המשרד אם יש צורך.

משהו מההנהלה מגיע בתלונות? סבבה, תביאו לנו עזרה זה לא יהיה המצב...

חמישי שעבר הבן שלי קם חולה , בדיוק הבוס סימס לי שהוא לא מגיע שאדע ואני בדיוק באתי לשלוח לו שאני עם הילד בבית. קצת לא נעים, התנצלות קטנה וזהו. המשרד נשאר סגור

גם במלחמה הבהרתי שאני לא מגיעה למשרד כי אני בבית עם הילדים ואעבוד מהבית, קצת דיברו עשו רעש ושכחו מזה


זה האבה עבודה עצמית אבל לא קל. הנה היום הייתי חייבת לעשות קניות, בערב קשוח לי , אחהצ גם כן. קבעתי לו שאני מסיימת שעה לפני כי יש לי עניין אישי ויצאתי.


שיהיה המון בהצלחה ומלאא כוחות

וואי את מה זה מעודדת אותיאפרסקה

שזה גם הרבה עניין של אסרטיביות.

איזה כיף לך רק שהעבודה קרובה לבית, אצלי בגלל הפקקים זה פלוס מינוס שעה כל כיוון 😅

דווקא אחכ יותר מעריכיםshiran30005

ברגע שיודעים שאת "חזקה" ועומדת על שלך בדברים אישיים הם לא יכולים לעמוד מנגד. אבל כשאת מראה חולשה הם עולים עלייך, לצערי מניסיון מר.

לי עוזר לפעמים לשתף אותו דברים אישיים -כמו מה יש לילד שלי שהוא עובר אבחונים, היא שומע את השיחות שלי (בכוונה מדברת לידו שישמע) ואז הוא מתבייש לסרב לי שאני צריכה משהו

מעניין מה שאת אומרתאפרסקה

כי פעם שמעתי שדווקא לא לתרץ מה יש לך, פשוט להגיד שיש עניין. נגיד עכשיו לא אמרתי לבוס שזה טיפת חלב, פשוט אמרתי לו שאגיע באיחור כי יש לי משהו. 

או שלא לזה התכוונת? 

לא זה הכוונהshiran30005

הוא יודע שיש לי ילד מעוכב התפתחות ומטופל. הוא יודע שקשה לו וקשה לי אז שיתפתי , ןעכשיו שאני יוצאת קבוע לטיפול שבועי הוא שותק. שיצאתי לוודעה ולאבחונים הוא שותק. כי הוא יןדע שזה חשוב לי ממש ואין מצב שהוא מסרב לי או עושה פרצוף

ביום שני נגיד יש לי בדיקת דם לילדה הקטנה, תור מיוחד מוזמן מראש אני אגיע מאוחר אז אגיד לו יש לי עניין אישי ואני מתעכבת

אבל דברים מהותיים אני כן משתפת שיהיה לי קל יותר.

גם שהייתי בטיפולי פוריות שיתפתי בכללי כזה בלי להכנס לפרטים וזהו. הגעתי מאוחר מלא פעמים ולא היתי צריכה לתרץ את עצמי כל פעם מחדש

גם שהייתי 2 בצוות והוא זה היה ככה, אני זוג של מנהלת היחדיה אז הוא לא יכול בלעדיי אבל זה מה שיש. קשה לך?? תלך תהפוך את העולם שנקבל משהי מ"מ לזמני

אבל יש דברעם שאני מוותרת אם זה לא חשוב ככ, או שבעלי יכול ללכת, או שאם אני יכולה בפרטי אחהצ אז אני יעשה כי יש לי החזר מהביטוח , מבינה? אני כן מכבדת אבל עד גבול מסויים

הייתי במקום הזה בדיוק....רוצה לשאול שאלה

עם בוס דורש והמון אחריות עליי כי עובדים אחרים עזבו כמו זבובים...

כן בהתחלה הרגשתי אחריות וכל פעם כשהייתי צריכה לאחר השלמתי את הזמן בערב וכשלא יכולתי הרגתי את עצמי כדי לעמוד בכל מיני דדליינים והרגעתי אותו שאני אצליח וכו'. הוא נלחץ ונדנד לי כל הזמן וזה עוד יותר הלחיץ אותי. 

עד שזה עלה לי עד למעלה, ויש לי ילדים שצריכים אותי ויש טיפולים שאי אפשר לקבוע לאחה"צ, ואני עובדת משרה מלאה.

אז פשוט אמרתי לו - אני עובדת משרה מלאה, ואין לי בעיה עם זה לא מפריע לי הכמות שעות, אבל אני כן מבקשת שתהיה הבנה הדדית שאני עושה את שלי אבל אני אישה עם משפחה והוא יודע את זה, אם יש לי תור אני לא משלימה את הזמן הזה, ואם ילד לא מרגיש טוב מותר לי לקחת חופש, אני לא הבעלים של החברה. והוא זה שצריך לדעת לתעדף דברים, לא להכל יש דדליין, לא כל דבר החברה עומדת עליו ואם הוא לא יקרה עד תאריך מסוים החברה תקרוס, הכל טוב, הוא בחר בי כעובדת למרות שידע שאני אמא לילדים, הוא בוחר להשאיר אותי כי הוא יודע מה אני שווה, אז הוא צריך גם 'להקריב' איחורים וחיסורים מידי פעם. 

זה לא אמור להיות על הראש שלך, את מבחינתך שכירה, עושה מה שאת יכולה, ולא צריכה לוותר על דברים שהם יותר חשובים מעבודה. 

תודה רבה 🙏אפרסקהאחרונה
עודדת אותי
התייעצות לגבי סיוע רגשי לבן שלי בבית הספרממתקית

כיתה ד'
יש לו טיפול רגשי, שאושר על ידי פסיכיאטר בשל כל מיני סיבות של חרדה. (לא קשור למלחמה...)
בשנה שעברה עוד בישיבה עם צוות בית הספר, היועצת זרקה לנו משפט שיש ילדים שיותר זקוקים לעזרה הנפשית של בית הספר, וכביכול אנחנו "תופסים" להם מקום, נתנו לנו הרגשה רעה מאוד. כתבתי על זה פה בזמנו והבנתי שזה משפט לא מקצועי, ולא בסדר לומר לנו כזה דבר.
בכל אופן לילד נשארו שנתיים של טיפול בבית הספר. ואני חוששת שבםפגישת סוף שנה של בית הספר, לגבי חלוקת טיפולים שנה הבאה, יאמרו לנו שזה מיותר וכו, ויורידו אותנו מהסל שמגיע לו, אני כבר רואה רמזים של המטפלת שכל פעם שולחת הודעות לא טובות עליו, לא משתף פעולה, נדבר כבר על זה בישיבה
לא הגיע אתמול, נדבר כבר בישיבה
אמרתי לו להביא במבה לפעילות והוא לא הביא 
השאלה שלי- מותר לבית הספר להוריד שעות ולבטל את הסל בטענות שלא מגיע לו, או לא משתף פעולה במלואה, או כל תרוץ אחר??
האם אני כהורה יכולה להתעקש שהסל ימשיך, כמובן עם הכוונה וחשיבה להתיעלות שנה הבאה.

ממליצה קודם לדבר עם הילדמקקה

האם הוא רוצה להמשיך עם זה?

כי אם הוא באמת לא משתף פעולה ואין לו מיטיבציה אז אולי.באמת כדאי לעשות הפסקה

תודה על הטיפ.ממתקית

דיברתי איתו ובאמת אין לו הכי מוטיבציה, מצד שני, בית הספר מבחינתו לא עושה השתדלות לסייע לו ולהעלות מוטיבציה.
אלא מתייאש מה שקרה עוד לפני תחילת הטיפול (כפי שציינתי מבחינתם אנחנו תופסים שעות לילד אחר).

וזה כך עם כמה מטפלות?מקקה

או שזה אחת שאיתה לא מסתדר?

אם אותה אחת אפשר לבקש להחליף

אומר לך מה אמרה לנו המטפלת הרגשית הפרטית של הבן שלי. כשנמאס לו לבוא, היא אמרה שכדאי לעשות הפסקה כדי שלא יסרב ללכת לעוד טיפולים רגשיים בהמשך חייו.

השאלה אם לאחר ההפסקה אוכל להחזיר אותו לרצף הטיפולממתקית

בבית הספר?
או שאחרי הפסקה שוב צריכה פסיכיאטר?
זה גם השיקול שלי

אולי אפשר לדבר בבית ספר על הפסקה יזומהשושנושי

עם הסכם שבסיום ההפסקה אתם חוזרים.

זה מה שעשיתי עם טיפול אחר לילד שלי, טיפול שיש עבורו רשימת המתנה מכאן ועד - סיכמנו שעושים הפסקה של שלושה חודשים לטובת הילד והמקום שלנו יתפנה בתום התקופה. מקווה שבאמת יהיה ככה. מצד שני לעשות טיפול בלי שיש לילד חשק ומוטיבציה זה גם לא לעניין. רק מתסכל אותו. 

קוראת את ההמשך ומבינה שזה לא עובד ככהשושנושי
וואו איזה מתסכל זה! המון כוחות יקרה מקווה שתמצאו פתרון. 
קיבלתם סל שעות מועדת איפיון וזכאות?כבתחילה
אם כן, הם מחוייבים לתת לכם. 
בדיוקיראת גאולה

אתם עם סל אישי שהתקבל בועדות אפיון וזכאות? אם כן הזכאות היא ל3 שנים ולא יכולים להוריד לכם.

אם זה במסגרת סל בית ספרי - אז לא מחוייבים להמשך.

כן. זה איפיון וזכאות.ממתקית

תודה!
ואם אומרים ומשכנעים שהילד לא צריך?
להשתכנע ולזרום איתם?
או לדרוש משהו חלופי? לראות מה ניתן לעשות?

אבל הוא כן צריך!יראת גאולה

למה לוותר אם זה יכול להועיל לילד? לא התאמצת להגיע לועדת אפיון וזכאות כי זה היה התחביב שלך, נכון? עשית את זה לתועלת הילד. אין שם סיבה שלא יתאמצו על מנת לקדם את הילד.

מצד שני, אם הם יגידו זה מה יש, ואין לנו אפשרות אחרת, זה לא שיש לך איך לשנות את זה... וגם לא יודעת אם חכם להתעקש על מטפלת שהוא לא מתחבר אליה ובמציאות גם לא נכנס, וכנראה שגם היא פחות מתחברת.

צודקת נכון.ממתקית
השאלה מה הסל שהוא קיבל באפיון וזכאותטארקו

יש סל אישי

ויש סל בית ספרי

סל אישי הוא זכאות מוחלטת שלו


סל בית ספרי זה נושא מורכב יותר..

לא יודעת אם זה מבית הספר או לא...ממתקית

באמת שאלה.

אני יודעת שזה סל אישי
הוא נחשב כביכול חינוך מיוחד.

אם במכתב של הזכאות כתוב סל אישיטארקו
אז זה 100% שלו ואין מצב שלוקחים לו את זה, תתעקשו על זה.

אבל אם הטיפול במסגרת לא מיטיב איתו שימצאו מה כן ייטיב איתו במסגרת הסל(שהוא זכאי וזקוק לו) ותקחו לטיפול פרטני.


הייתי מתאמצת ממש לעמוד על שלי שלילד יהיה מענה כמה שיותר מדויק ולא נותנת להם לסבן אותי.. אם יש לו סל אישי זה אומר שהם מקבלים תקציב צבוע לתת לו מענה, ואם הם לוקחים את זה ממנו לילד אחר זה גזל.

גם סל מוסדי נחשב חינוך מיוחדמתיכון ועד מעון

אבל אז התמיכות הן לא שלו אלא של בית הספר.

בכל מקרה אם הטיפול לא מסייע אפשר לבקש לעשות פילוח מחודש ולקבל תמיכות אחרות, אולי אם יש קבוצה חברתית או מנתחת התנהגות,

יכול להיות שהטיפול במערכת פחות מיטיב ואולי דווקא טיפול בקהילה שילווה בהדרכת הורים יהיה יותר יעיל

נראה לי שאם קיבל סל אישי אפשר להחליט איךקופצת רגע
להשתמש בו. זאת אומרת אם הטיפול לא היה מוצלח אולי אפשר להמיר בטיפול אחר או בשעות סייעת או משהו. לא מבינה גדולה בתחום... 
בלי קשר לצרכי בית הספר, לטובת הילדשיפור

כדאי לבדוק אם הטיפול כמו שהוא יותר מועיל או מעיק, ומה עושים עם זה.

מבחינתך זה צריך להיות השיקול המרכזי. את עומדת על הזכויות שלו, ולא של שאר ילדי בית הספר 

הטיפול האמת מעיק. אהל מה הכוונה שאני עומדת על הזכוממתקית

הזכויות שלו?
אם נבטל את הטיפול- ביטלתי את הזכות שלו, במידה ואין תחלופה (ואין...לפי מה שהם אומרים)

התכוונתי שאם זה לא מיטיב עם הילדשיפור

את צריכה לחשוב אם יש דרך להפוך את זה ליותר מיטיב (סתם זורקת דוג'- לעשות מבצע עם פרסים אם מגיע ומשתף פעולה יפה) או שיותר נכון לוותר כרגע לטובת הילד- בלי קשר לצרכים של שאר ילדי בית הספר.

בעיקרון ממה שאני מכירה כל שנה עושים חלוקה מחדש, לא יודעת איך עובד ספציפית אצלכם.

הבנתי תודהממתקית
בגיל הזה לשיתוף פעולה יש משמעות קריטיתנעומיתאחרונה

(בניגוד לדוג' לכיתה א' ב' שאפשר לשכנע ילד להגיע).


 

אם ילד בגיל הזה לא רוצה לשתף פעולה, לא טוב לו. אם לא טוב לו צריך שתהיה סיבה ממש ממש טובה כדי שהוא ילך למקום שהוא לא רוצה בו.

יש לזה השלכות נוספות, תחושת חריגות, שוני מול החברים בכיתה, אי עמידה בציפיות של המטפלת והצוות, פערים לימודיים וחברתיים.

ולכן, כדאי לחשוב מה הסיבה  והאם זה בטוח נצרך (חשש מאיבוד הזכאות, זו לא סיבה מספיק טובה בעיניי).

מציעה לך לקבוע שעה עם המטפלת הרגשית (במקום טיפול ובנוסף לישיבת פילוח תמיכות) לשמוע ולדבר איתה. מציעה לך/לכם לבוא בלב פתוח ולא בגישה רק של 'לקבל את המגיע לכם'


 

בהצלחה! 

הריון שהגיע מהר מהמתוכנןקינואה לבנה

טריגר,  הריונות שנקלטים בקלות


טוב נשים יקרות,

אני חברה פה בפורום אתן מכירות אותי

פתחתי ניק חדש כי הנושא אישי


ב"ה יש כמה ילדים בבית.

בחסדי ה', להריונות של כולם נקלטתי בנסיון הראשון או השני בסוף המניעה.  

ב2 ההריונות הראשונים זה שימח אותי

ב6 שאחכ פחות

תמיד הרגשתי שזה מהרררר לי מידי

עוד לא הספקתי לרצות לקוות להתפלל.

רק מפסיקה מניעה, ובהריון. אני יודעת שזו ברכה גדולה. הלב שלי מלא בהודיה על זה לה'..

עם השנים למדתי להפסיק מניעה רק כשאני לוקחת בחשבון שרוב הסיכווים שתוך חודש אהיה בהריון

עד כאן רקע


לפני חודש וחצי בעלי ואני החלטנו חהפסיק את המניעה

החלטה שהתקבלה בשמחה ובלב שלם

לפני שבוע גיליתי שאני בהריון. ב"ה. הריון 8

אבל אני לא מצליחה לשמוח

מתביישת לכתוב  שאני מזכירה לעצמי בתקווה שהרבה הריונות נופלעם בשבליש ראשון, אני יודעצ שזה הזוי מה שכתבתי עכשיו


בקיצור. לא שמח לי. ואני רוצה לרצות


לא יודעת מה אני רוצה ממכם. כיווני מחשבה??

וואו לא יודעת מה להגיד לך.ממתקית

אני גם כמוך.
בהריון האחרון גם לא שמחתי (כמובן שזה עבר ואני מאושרת...)
אולי כי אין ציפיה, אין איזה אתגר, משהו.
ידעת שזה יגיע, אז אין לך סיבה לשמוח במיוחד.
 

אני מגיעה מהקצה השני של הסקאלה אז אולי לא קולעת...קופצת רגע

האמת שלא הסברת מה בעצם לא שמח לך, כי נראה שזו כן החלטה שקיבלת בלב שלם.

ואולי בפעם הבאה להפסיק מניעה רק אם כבר יש בך רצון בוער לילד נוסף.


אבל, תחילת הריון זה הרי זמן הורמונלי, אולי זה פשוט שינויי מצב רוח בגלל הורמונים?

מניחה שבתור אמא להרבה ילדים (צפופים?) את עמוסה מאוד, נראה לי הגיוני שלא באמת תרצי עומס נוסף עכשיו גם אם משמח. אולי זה קצת כמו כשאני מזמינה חופשה משפחתית אני חושבת שיהיה ממש כיף, כשהחופשה מתקרבת אני נלחצת וכשכבר צריך לצאת אני תוהה למה בדיוק הכנסתי את עצמי ובשביל מה טוב כל הבלאגן הזה, אבל בדרך כלל בסופו של דבר אני שמחה שנסענו...

אז אולי זה קצת ככה. ובטוחה שעם הזמן תתחברי יותר ויותר ותשמחי בהחלטה שקיבלת ובהריון. 

תני לזה זמןאיזמרגד1
זה נראה לי בסדר גמור לא להתחבר להריון בהתחלה, גילית רק לפני שבוע. אני חושבת שאם עוד חודשיים כזה  עדיין תרגישי שקשה לך עם ההריון ולא תתחברי, יהיה שווה לעשות לזה בירור יותר עמוק של מה את מרגישה ולעשות עבודה להתחבר להריון...
תודה לכןקינואה לבנה

עונה פה

אני לא שמחה כי מדמיינת אצ הקושי בהריון, בחילות ואחכ כבד מאד.

מדמיינת לידה

מדמיינת חודשים ראשונים שהם אפעם לא קלים לי, תינוק מתוק אך תלוי בי לחלוטין


זה הריון 8 ברוך ה'

אוהבת ילדים

מודה עליהם לה'

רוצה עוד

וביחד עם זה כאילו נפלה עלי תחושת הכובד והטרחה שבזה, לא מצליחה לשמוח


זה שלפני חודש וחצי עוד לקחתי גלולות, וכעת בהריון, זה מהר לי מידי....

להתמודד עם כל דבר בנפרדאיזמרגד1

עכשיו יש בחילות, תתמודדי איתם. כשיהיה כבד בעז''ה תתמודדי עם זה. אחרי הלידה תמצאי פתרונות איך אפשר להקל עלייך.

הרבה יותר קל כשאת לא צריכה להתמודד מחשבתית עם הכל ביחד, אלא עם כל דבר בזמן שלו. 

מותר לך להרגיש ככהשמיכת פוך

בע''ה זה יעבור עם הזמן .. ותתחברי להריון ולתינוק שבדרך.

אני גם כמוך נקלטת מהר ומודה להקב''ה על זה ... אני עובדת במרכז רפואי ורואה מה אנשים עושים בשביל להביא ילד אחד לעולם.

בסוף מה שנשאר לנו בחיים זה רק הילדים.. וזה הזמן שלנו להביא אותם עכשיו.

חלון הפוריות הוא לא להרבה זמן .

שיהיה בשעה טובה ומזל טוב!!


הייתי מפרידה בין הנושאיםמקרמה

גם לנשים שמחכות להריון לםעמים כשהוא מגיע יש רגע של בהלה מהמציאות

זה לא קשור בעיני לכמה זמן חיכית.


החלטת להפסיק למנוע כי רצית להיות בהריון ובה ה נקלטת- הייתי ממסגרת את זה בנפרד.


עכשיו את בהריון ויש הבדל גדול בין לרצות הריון- לבין להיות בהריון

זה מציף ומבהיל ומסעיר והכל ביחד

וזה גם טבעי

תני לזה מקום


גם אני ככהבאתי מפעם

ובהריון הראשון כ"כ חיכיתי ולקח זמן, וכשזה בא הייתי מאושרת. ברור שעדיף את האופציה השניה.

אבל אל תאיצי בעצמך, בסוף בלידה זה תמיד אושר והתרגשות... והילד אהוב כמו כולם. 

אני חושבת שכל תחושה שיש לך הגיוניתשושנושיאחרונה

במיוחד בשליש ראשון. אז קודם כל אל תאכלי את עצמך.

תני לזה זמן, זה עוד ממש חדש. 

אני אישית חולמת להיקלט ככה בקלות ככה שלא ממש יכולה להיכנס לנעליים שלך.

חיבוק על התחושות, מקווה שתצליחי להתגבר עליהם.

והיי- איזה מלכה את שאת בהריון שמיני, תקשיבי את אלופה. אני ממש מצדיעה לך. 

אולי יעניין אותך