מה זה?

זה או מוות או גרוע בהרבה ממוות. איחלתי לה את האופציה הפחות גרועה

זוועת עולם. 

האמונה שכל עוד חיים אפשר לקום, היא יסודית ובסיסית. ולכן חיים הם יקרים כל כך. גם אחרי שעוברים דבר גרוע ממוות אפשר לקום. גם מי ששואל את נפשו למות, בדרך כלל טוב שלא מקבל את מה שביקש.

הנביא אומר ״ וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי״ ועל זה כידוע דורשת הגמרא כל המאוחר בפסוק זה קשה מחברו. אז כן. לצערי. אני מקווה שהיא מתה כמה שיותר מוקדם

זה לא אומר שהמבחן התוצאה עדיף לשרוד.

זה אומר שהסבל הוא קשה יותר

(גם חז"ל אומרים שאילו היו מענים את חנניה מישאל ועזריה, הם לא היו עומדים בנסיון. כלומר זה יותר קשה ממוות. אבל זה לא אומר שהמוות עדיף)

וליתר דיוק: יצר אותה ואז התלונן שאנחנו לא ערוכים לקראתה.

(אגב - רוב ככל ההתרעות שלו היו בכלל על הצפון. מעניין מה היתה דעתו על הבריחה מלבנון).

אני מחפש אנשים שמבינים מול מי אנחנו עומדים ואיך להתייחס אליו.

לא אנשים שיודעים לספר כמה הרמה של צה"ל נמוכה.

אחרת נגיע לעימות הבא יותר מוכנים במקום למנוע אותו.

אני רוצה צבא שמונע עימותים. לא צבא שערוך לקראתם.

שטעה כשתמך בה?

הלך להחתים עצומה שקוראת להקים את ההתיישבות בעזה מחדש?

מה בדיוק הוא עזב?

וזה לא הדבר הנכון להתחיל לצעוק ברחובות "אמרנו לכם"

אחרת אפשר לסגור את הצבא כי פעם הם היו שמאלנים

הנה מה שבריק שלך ממליץ לעשות. - צעירים מעל עשרים

אם היו ממשים את המשך השלטון הבטחוני שם.

לא מבחינת ישובים.

מבחינה בטחונית נטו. השמירה על התושבים שם הקשתה על הצבא מאוד.

הוצאת התושבים היתה צעד בטחוני הגיוני (ואפשר לחלוק עליו. גם אני חולק עליו)

אבל הוצאת הצבא זה הבעיה הבטחונית.

ובכל מקרה, עיקר מטרת ההתנתקות לא היתה לעקור יישובים אלא "להיפטר" צבאית מעזה, כך שהטענה הזו מגוחכת.

אם כבר, היו מעדיפים, לו היה אפשרי, להוציא את הצבא ולהשאיר את היישובים.

תחליט אם אתה רוצה אותו בקבינט:

“אם צה"ל ייכנס לתוך עזה, ייהרגו עוד ועוד אזרחים עזתים וזה ייצור מהומות ביהודה ושומרון ויגיע לעורף הישראלי...

במלחמה בתוך עזה יש בעיות כבדות. מי שדורש לכבוש את עזה לא מבין שיש שם בתים ממולכדים, ים של פצצות ונ"ט ומטעני צד, הרוגים ופצועים לכוחותינו כאשר 40 אלף המחבלים בורחים לתוך המנהרות. ונניח שנכבוש אותם, מה נעשה שם? הרי כל לילה יפרצו לנו לטנקים ויזנבו בנו. לכן מי שתובע את כיבוש עזה לא מבין על מה הוא מדבר...

הקבוצה הקיצונית שמכהנת היום בממשלה מתעסקת עם יהודה ושומרון ושולחת לקבר יוסף שמירה של יחידות שחסרות בעזה, ולא מקדישה מחשבה לגליל ולנגב, שהמשילות בו אבדה לגמרי".

"חמור יותר מיום כיפור, המודיעין קרס": תרחישי האימה של אלוף בריק | מיוחד ל"מעריב"

ואיני מעורה בהשקפותיו

במיוחד שזה פרסום משלשום באתר שאיני גולש בו

אבל אם כך הצדק איתך ודעתו אינה רלוונטית למערכה הנוכחית

הגבתי לבן מערבא ושמתי לך קישור לתגובה.

טענת שהוא "מודה ועוזב".

שאלתי אותך אם ראית שהודה ועזב.

ענית שעובר תהליך התפכחות.

הוכחתי לך שלא הודה, לא עזב ולא התפכח.

עדיין נמצא בצד של הבעיה, אלא שכמו שכתבתי, אחרי שהוא יצר אותה,

הוא ידע לצעוק שאנחנו לא ערוכים להתמודד איתה...

בעיני גם הוא חלק מהבעיה ולא מהפתרון. - צעירים מעל עשרים

אדם כזה לא צריך להכניס למוקד קבלת ההחלטות.

ככל שזכור לי שמעתי ראיון איתו ממש בהתחלה וקיבלתי רושם אחר לכן כתבתי את מה שכתבתי

אבל אם כך הם הדברים אכן אתה צודק

לא ראיתי שזאת לא הייתה תגובה אליי עמך הסליחה

אבל הבנתי שהוא בעיקר זועם על כך שלא הקשיבו לו ולא נערכו כראוי לפתור את הבעיות שהוא יצר.

אולי גם נהנה שכולם אומרים עכשיו כמה הוא צדק.

לא הרבה יותר מזה.

אז לדעתי הוא (עדיין) בצד של הבעיה, אין לו שום הבנה מה צריך לעשות עכשיו,

את ה"סחורה" שיש לו למכור כולם יודעים היום להשיג לבד, ומוטב שישב בשקט.

את הראיונות צריך לערוך עם אלו שהזהירו לאן תוביל ההתנתקות,

ובידי נציגיהם במערכת הפוליטית צריך להפקיד את ניהול המערכה.

אחרת נמצא את עצמנו שוב באותו המקום, ר"ל.

ואם כבר הגעתי עד לכאן - 

דוגמה לאחד הפליירים שחילקנו כנערים לפני הגירוש:

דוגמה לראיונות עם אחד האנשים הנכונים:

בכל מקרה, לצרף את בריק לקבינט זה לא פתרון.

כבר עדיף ליברמן...

@בן מערבא, עדיין?

אתה לא יכול להילחם בעם. היה לחץ ציבורי אדיר מכל הכיוונים לממשלת אחדות.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל