ב"ה ברכנו ה' במתנה מופלאה- ילד יהודי מתוק וטהור.
ההרגשה מאד מוזרה- מצד אחד האווירה הכללית היא במצב אבל לאומי, מלחמה ומסירות נפש לאומית ( יעידו על כך כל השרשורים בשבוע האחרון) ומצד שני- זכינו ובורכנו במתנה גדולה מה'.
ומצד שלישי- ילד יהודי זה לא שמחה אישית אלא לאומית- יהודי נוסף שיעבוד את ה' בעולם!
ובכלל כל השבוע האחרון היה לי מוזר- השילוב בין הכלל לפרט, כי לידה מצריכה התכנסות פנימה, אבל במצב מלחמה כולל מתכנסים "החוצה".
אז חשבתי במקום לשתף ב"סיפור לידה" לשתף ב"סיפור צירים ".
ולשתף במחשבות שהיו לי במהלך הצירים והלידה.
אז כבר מהתחלה זה היה מוזר - בדרך ללדת קיבלתי טלפונים והודעות על עוד מישהו מוכר שזוהה וכבר לא נעדר, ועוד אחד ועוד אחד.
וכל הודעה כזו מציפה את העיניים בבוהק אדום, אז להכנס ככה לחדר לידה כבר התחיל מוזר, אבל כולן היו ככה, יולדות ומיילדות ,כולן מחו דמעות ברגע כלשהו, כולן סיפרו על לילה ללא שינה מדאגה לקרובים.
בעל במדים שקיבל שחרור בשביל ללוות את אשתו,ובמקום לתמוך בה, היא טיפלה בו כשהתעלף כשקיבל הודעה על חבר טוב...
כל ההרגשה היתה אחרת- שונה מכל לידה, ואז התחלתי לחשוב אחרת על הדברים- זו לא סתם לידה אחרת מלידות קודמות, יש כאן לימוד שאפשר ללמוד.
ישעיהו הנביא המשיל את חבלי משיח לחבלי לידה -
"כמו הרה תקריב ללדת, תחיל ותזעק בחבליה, כן היינו מפניך ה'". (ישעיה כו יז).
וכך הסבירו לנו רבותינו את הצרות שהתרחשו כאן מאז קום המדינה .
אבל בחג האחרון ראינו צרות גדולות כמותם לא נראו מאז קום המדינה,
אז מה קרה לצירים ה"רגילים" שהכרנו? הפעם פקדנו שבר בסדר גודל אחר לגמרי???
ואז התחילה להתנגן לי מנגינת הקינה- אלי ציון ועריה, חוץ מהפזמון המוכר חשבתי לראות מה מילות הקינה? וראיתי שהן מקוננות ממש על מה שארע כאן-
אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ
אלי ציון ועריה ( בפרוט הקינה יש הרבה שורות שמתאימות)
אז חשבתי שגם בלידה - בסופה עוצמת הכאב של צירי לחץ שונה לגמרי מהצירים בשלב ה"ארוך" יותר, כואבים מאד מאד ,מרגישים בלתי נסבלים-אבל לאחריהם מגיעה הלידה.
כמו שכותב המלבי"ם-
"בבוא זמן הגאולה, שאז תשב היולדת על המשבר ויגיעו לה חבלים וצירים שהוא מלחמת גוג, אז יהיה לידתה באופן מופלא".
בתפילה שכבר עברנו את השלב הזה, ועכשיו נחזה במהרה בסיום תהליך הלידה הלאומית!
בלי כאבים נוספים.
במשך הזמן הזה היתה גם חוויה יחודית למיקום של הבית חולים - ליד הר הרצל,
שמעתי בלי הפסקה - לוויות בהר הרצל- כמו רוטינה - שוב ושוב ושוב- שוטרת שמסדרת את התנועה , המכוניות שעצרה עד שתעבור השיירה היא וצפרו כאות כבוד לנופל, ההולכי רגל ששרו לכבוד הנופל ( שירים בסגנון מותאם מגזר- עם הנצח לא מפחד , עם ישראל חי או בלדות ישראליות ). ושיירות שרד של שרים . ושוב מהתחלה עוד שיירה ורעשים , ושוב ושוב, כל היום כולל בלילה. עד קרוב לכניסת שבת.
ולפני שבת כשזכיתי לעמוד בחלון עם האוצר החדש בידיים, והשקט השתרר התבוננתי בחמה ששקעה על ההר שהתרוקן ממלווים,
נזכרתי בסיפור על הרב שלמה זלמן אוירבך שאמר שהמשולש הזה בירושלים הוא מיוחד- זיכרון השואה ביד ושם, זכרון חיילי מדינתנו הקדושים ותינוקות חדשים הנולדים- דור התקומה.
נותר לי רק לשיר את המילים "התנערי מעפר קומי...על יד בן ישי בית הלחמי קרבה אל נפשי גאלה".
ולהתפלל שנזכה במהרה לראות בעינינו בלי עוד צער וכאב את ביאת הגואל, ואת סופו של התהליך הארוך- יכירו וידעו כל יושבי תבל... ויתנו לך כתר מלוכה!
ומחכה להמשך
וכן, אני אהבתי מאד