3 מילים שמתחילות בכ׳: כיוון, כוונה,כוננות

אז גם לי יש 3 כ׳: כלים, כביסה ו-כיבוד הריצפה... 

להחזיר מישהו אהוב שנפטר...

שהתפו"א מתקלפים לבד וכן הלאה...

וגם הקסם של סבתא של טונקס שהבגדים היו מסתדרים לבד במזוודה כולל גרביים מקופלות - לסדר את כל הבגדים בארון😅

😆

שונאתתתת

שהיא הרגה את סריוס,

את לופין וטונקס,

כאחת שאוהבת מאוד לקרוא הארי פוטר-

הייתי יותר משמחה לכמה שינויים...

לפחות אכזריות

יותר רחמים.

ובכלל הסידרה עם מוסר נוצרי. 

כבר כתבו על זה רבות. 

ועכשיו שאת כותבת, זה באמת מרגיש כמו הספר השביעי, שכל כמה דפים עוד דמות אהובה מתה... 

(אני לגמרי בכיתי כשדובי מת. ועוד קראתי באנגלית בלי להבין חצי בערך...)

עכשיו צריך לכתוב משהו שמח. 

וואלה ממש עודד אותי.

הם רוצים להלחם ברעים!!

הם רוצים לנצח!!

הארי רוצה לנקום את הרצח של סיריוס

גם אני רוצה לנקום!!!

את הרצח של חייל מהמשפחה שלי

יצא פריקה

האמת הייתי משתמשת באבדה קדברה

על כמה שיותר ערבים!

פשוט ריאלית

היא לא הרגה את האנשים ה"חשובים" בסיפור

אבל ברור שכזו מלחמה חייבים למות אנשים 

לכולם ברור שיש רע, שיש טוב ושצריך להשמיד את הרע.

אף אחד לא חושבת אחרת

בא לי להעתיק את זה למצב שלנו

קשה לי לשמוע שיש בעולם מי שמאשים אותנו 

קשה לי שיש בתוכנו מעטים שחושבים שצריך לרחם על האכזרים האלה

הרגע כתבתי אותו הדבר  

שהארי נלחם במשרד הקסמים שמכחיש שוולדמורט חזר

הרגשתי כמו בגירוש מהגוש. 

לא זוכרת איך אבל זה גם יוצא שהארי לא הרג אותו ישירות או משהו כזה. 

באבדה קדברה של וולדמורט, ומחזירה את האבדה קדברה על וולדמורט.

אכן מוסר נוצרי...

זה באמת ממש שגוי

סנייפ רע ובסוף מתייחסים אליו כטוב ועושים לו אידיאליזציה

הילד של הארי הולך לסליתרין

הספר שאין לנקוב בשמו)

זה בעצם תסריט של מחזה שכתבו אנשים אחרים בשיתוף עם רולינג, והוא מתחיל להתרחש 19 שנים אחרי הסדרה (בעצם ממשיך את הפרק האחרון שבסדרה).

לגבי סנייפ - אני חושבת שגם הוא מבטא את אחד העיוותים המוסריים שרולינג שותלת בסדרה. עיוות של אהבה עיוורת שמנצחת הכול. (חפרתי על זה בפורום הארי פוטר כאן בערוץ)

אפילו שהיא התחתנה עם מישהו אחר...

אהבה היא משהו שנבנה, וחלק גדול ממנה הוא הנאמנות והבלעדיות. (זו באמת אובססיה, כמו ש @זוית חדשה כתבה)

וזה משתלב עם כל מוסר האהבה הכללי שמובע בסדרה, שחלקו צודק יותר (כמו אהבת לילי לבנה הארי, שהצילה אותו), וחלקו מעוות (בשם המוסר הזה הארי לא הורג ישירות את וולדמורט).

ולכן סנייפ בעיניי לא באמת אמין...

הוא הקריב את חייו בשביל הטוב

ובסוף פשוט מגלים את גדלות הנפש שלו.

שהוא היה כל כך אמין שהוא הצליח להסוות את עצמו.

אגב, לכל אורך הסדרה יש רמזים שהוא טוב כי דמבלדור סומך עליו

כן, הוא הציל אנשים, אבל עדיין הוא היה מרושע להארי.

וגם העזרה שלו נבעה מהאובססיה שלו ללילי, לא מטוב ליבו.

לא חשבתי על זה ככה

זה טוויסט רציני בעלילה

אבל חברותינו חכמות ומעמיקות והן חידדו לי שהוא לא באמת טוב.

אלא פועל ממניעים אנוכיים

שברגע האחרון 'הוא מעניק להארי את הזכרונות של אני רוצה להאמין שהוא כן בחר בטוב

@מתואמת מה דעתך?

שהארי יסתכל לו בעיניים (כלומר - לראות בפעם האחרונה את העיניים של לילי). בזיכרונות עצמם גם הארי מגלה את הקשר של סנייפ עם לילי, ולכאורה סנייפ היה יכול להסתפק בנתינת הזיכרון שממנו הארי מבין שעליו ללכת לוולדומורט ולמסור את עצמו למות.

אפשר לומר שהוא לא לגמרי אכזר כמו אוכל מוות מצוי, אבל אי אפשר לומר שהוא טוב...

אבל הוא התעופף מראשי כשהגעתי לסיום ההודעה...

מקווה שאזכר בזה שוב.

בגדול כל הקסמים הביתיים בהארי פוטר נחשקים אצלי אבל הכי אני מצטערת שיש את החוק ההוא שאי אפשר לזמן אוכל מהאוויר/מכלום (לא זוכרת את שמו של מי שקבע את החוק הזה) - זה היה יכול להיות לי הכי שימושי, בטח לפני שבת...

לא זכרתי שיש חוק כזה!

אבל טוב לדעת ששאת גם במועדון (גריפינדור כמובן...)

אם כבר מדברים על מסרים שגויים מבחינתנו בהארי פוטר - אז רולינג מעריכה מאוד את האומץ, בעוד שכיהודים אנחנו מעריכים יותר את טוב הלב (כמו בהפלפאף).

הנה, עכשיו במלחמה - נכון, החיילים לוחמים באומץ, וגם אזרחים נהגו ונוהגים באומץ, אבל העיקר (לדעתי) הוא הלב הענק של עם ישראל, שנרתם לעזרה בכל חזית ועורף אפשריים (ואפילו מרחם על אכזריים ) - וזה מה שיציל אותנו בסופו של דבר. כי הקב"ה מעריך את המעשים הטובים התמידיים ולא את הגבורה הרגעית בקרב.

[חפרתי... 🤭]

חפירות נהדרות!!

איפה זה מופיע? 

ובטח הרמיוני אמרה את זה...

עם הברקות לשוניות כמו: ההגיגית. 

אחד הדברים החזקים מבחינתי בסדרת הארי פוטר הוא רעיון הסוהרסנים.

אני ממש מרגישה אותם בעצמי, לפעמים. ועכשיו, בתקופה האחרונה, עוד יותר ממש צריכה להילחם במחשבות הרעות שקופצות עליי מדי פעם, כאילו סוהרסנים משתלטים עליי...

פעם כתבתי על זה שיר:

סוֹהַרְסָנִים בָּאִים בַּלַּיְלָה.

מְלַפְּפִים אֶת הַנְּשָׁמָה,

יוֹנְקִים מִמֶּנָּה כָּל שְׁאֵרִית תִּקְוָה.

זוֹרְעִים אֶת פַּחְדָּם הַשָּׁחֹר

הָאָטוּם,

מַקְפִּיאִים אֶת הַלֵּב,

עַד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁהוּא מַפְסִיק לִפְעֹם.

סוֹהַרְסָנִים בָּאִים בַּלַּיְלָה.

וְלִי אַף שַׁרְבִיט

וְלֹא מַטֵּה, כְּדֵי לִקְרֹעַ אֶת יָם הַקֶּרַח.

וְכִכְלוֹת הַנְּשִׁימָה,

אֶצְעַק אֶסְפֶּקְטוֹ פָּטְרֹנוּם

אֵין עוֹד אֶקְסֵפְּט דֶּה פַּטְרוֹן -

אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

וְיִבָּקַע לִי הַיָּם,

וְאֶחְצֵהוּ טְרוּפַת-נְשִׁימָה

שֶׁבְּאֶחָת שָׁבָה.

וְאָחוּשׁ אֶת הַנְּשִׁיקָה -

וְהִיא

נְשִׁיקַת אֱלוֹקִים.

אבל מוקפת באנשים שכן

בעלי ואח שלי הקטן(בן 9) מחנכים את הבן שלי היטב ללחשים קוסמים🙈

נגיד כשבעלי מדליק פנס בטלפון הוא אומר "לומוס" לעוזרת האנושית של גוגל.. וכשמישהו פה בבית רוצה משהו ואין לו כח להביא הוא אומר "אציו"

וכשאנחנו אצל ההורים שלי כל היום הם עושים משחקי לחשים כל היום.....

זהו, רק רציתי להידחף לשרשור🫢

תתרחקי מפה מהר!

לא שווה ספוילר

יצאתי מנקודת הנחה שכולן פה קראו את כל ה7....

ואז בעלי שכנע אותי לראות איתו את הארי פוטר 1... משם הכל היסטוריה.

אבל ברור שהספרים יותר טובים מהסרטים... 

כשלקחתי את הרביעי הספרנית שאלה: מי קורא את זה? כי הילדים שלי קטנים...

אז אמרתי לה שאני, והיא חייכה קלות והזהירה אותי שזה ספר "בוגר" יותר... 

אהבתי את השרשור! 

שאבא שלי יצא כמה פעמים בלי מפתח

וכל פעם שהוא דפק אמא שלי שאלה מי זה..

וזה ממש הזכיר לי את הסצנה שמולי פותחת לארתור את הדלת והוא צריך לענות על שאלה שרק שניהם יודעים את התשובה. ואז היא רוצה לפתוח לו והוא לא מאפשר לה עד שהיא תענה לו.

וזה ממש שימח אותי

שלאויבים הארורים שלנו אין פולימיצי🙈

במשך שנים.

בדיוק כמו שיש להם מאגרי תחמושת...

חייבת להודות שבעברית זה נשמע חמוד יותר, אבל זה בטח כיוון ששפתהאם שלי היא עברית ולא אנגלית...

ועכשיו באמת הסתכלתי מה פירוש השם, והוא לא כזה חמוד...

Why does Arthur call Molly mollywobbles?

In the books, Arthur calls Molly his "Mollywobbles." The word collywobbles means "a feeling of fear, apprehension, or nervousness" which alludes to Mrs. Weasley's tendency to worry.

לא חמוד במובן של חמידות אבל בהחלט מגניב.

זה צ'אט ג'יפיטי שענה לך?

גוגל ענה לי את התשובה מסתבר שהוא לא רע

(פשוט כתבתי בגוגל Arthur weasly's nickname for Molly, והוא כבר נתן לי את האפשרות של השאלה Why does Arthur call Molly mollywobbles?)

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷