אך להרגיש ככה בשנה הרביעית למקצוע?!.. יש כאלו שהם20 שנה במקצוע ולהם מותר להרגיש שחיקה..
זה יותר מורגש אצלי כשאני מלמדת בנים ונאלצת להתמודד כל הזמן עם בעיות משמעת או בדיקת גבולות..
לא שמתי לב שזה קורה לי עד ש:
לא האמנתי שזה קורה לי ונאמר עלי, הייתי צריכה להסתובב כשנאמר ,אתלמיד אמר בקול רם אחרי שהרמתי את הקול עליו כמה פעמים להרים את הנייר שהוא הרגע זרק על הרצפה "וואי וואי המורה עצבנית היום..." אני יודעת שאסור לקחת אישית מה שתלמידים אומרים אחרת שחיקה מגיעה במהירות, אך במקרה הזה הוא צדק.. הייתי עצבנית... יש לי בעיות אישיות בבית שכנראה גם נכנסות לי לחיי העבודה... ותמיד תמיד הצלחתי להפריד! אף תלמיד לא היה מצליח בחיים לנחש מה עובר עלי.. והילד הזה כן... חזרתי הביתה וחשבתי שאולי המקצוע הזה לא מתאים לי. התלמידים בדרך כלל ממש מעריכים ואוהבים אותי ואת השיעורים שלי אך אם לא אצליח להפריד בין חיי האישיים לבין העבודה אני לא ניראה לי מתאימה יותר...
איך מפרידים בין החיים האישיים לבין העבודה?
