שחיקה כבר בשנה הרביעית ?גםזולטובה
אולי זה התקופה, אולי זה כי אני באחרי החגים, אולי כי כבר מרגישים את סוף השנה... אני כבר לא המורה שהייתי פעם...
אך להרגיש ככה בשנה הרביעית למקצוע?!.. יש כאלו שהם20 שנה במקצוע ולהם מותר להרגיש שחיקה..
זה יותר מורגש אצלי כשאני מלמדת בנים ונאלצת להתמודד כל הזמן עם בעיות משמעת או בדיקת גבולות..
לא שמתי לב שזה קורה לי עד ש:

לא האמנתי שזה קורה לי ונאמר עלי, הייתי צריכה להסתובב כשנאמר ,אתלמיד אמר בקול רם אחרי שהרמתי את הקול עליו כמה פעמים להרים את הנייר שהוא הרגע זרק על הרצפה "וואי וואי המורה עצבנית היום..."    אני יודעת שאסור לקחת אישית מה שתלמידים אומרים אחרת שחיקה מגיעה במהירות, אך במקרה הזה הוא צדק.. הייתי עצבנית... יש לי בעיות אישיות בבית  שכנראה גם נכנסות לי לחיי העבודה... ותמיד תמיד הצלחתי להפריד! אף תלמיד לא היה מצליח בחיים לנחש מה עובר עלי.. והילד הזה כן... חזרתי הביתה וחשבתי שאולי המקצוע הזה לא מתאים לי. התלמידים בדרך כלל ממש מעריכים ואוהבים אותי ואת השיעורים שלי אך אם לא אצליח להפריד בין חיי האישיים לבין העבודה אני לא ניראה לי מתאימה יותר...

איך מפרידים בין החיים האישיים לבין העבודה?
השחיקה הידועה בחינוךנחשונית
אין לי תשובה בשבילך על השאלה שבסוף, אבל גם אני בהחלט הרגשתי שחוקה כבר בשנה הרביעית ללימודים, כלומר בסטאז'!  ואחרי כמה עוד ניסיונות פרשתי מהתחום. הרגשתי שזה או העבודה או המשפחה שלי וברור מה בחרתי. לא כולם ככה ולא חייבים לפרוש אבל ככה זה אצלי.
אי אפשר להפריד לגמרי בין החיים האיישים לעבודה~א.ל
אבל אפשר לנסות. ולהצליח במידה זו או אחרת.
נראה שיש פה 2 דברים שהזכרת:
א. לפעמים בגלל השחיקה הגדולה אנחנו מרגישים שהעבודה נדחקת הצידה ואז כל מצבור המטענים האישיים מתבטא בעבודה.
ב. בעיות משמעת מה שמקשה על התנהלות נינוחה של השיעור וגורם לך להרגיש כך.
 
לגבי א'-  הייתי ממליצה לך להשתלם / ללמוד/ לקרוא/ לאתגר את עצמך בקורס או שניים במכללה-אוניברסיטה וכו' שגם יוסף לך כלי עבודה ל"ארגז הכלים", וגם- יעשה לך טוב לנפש.
 
לגבי ב'- חשבי, אולי אפילו יחד עם התלמידים, אילו נושאים מעניינים אותם, איך תוכלי לאתגר יותר את רמת השיעור כך שתמנעי מבעיות המשמעת. יש לי כמה טיפים מעולים מעולים (שעבדו בפועל מנסיון) לאיך אפשר למזער אותן. אם תרצי במסר / כאן - בשמחה. אפשר אפילו להכניס שעת חברה ולדבר על העניינים הפחות טובים בכדי להשתפר
 
 
ממליצה לך להכנס לאתר הבא ולהעזר בו:
 
 
(בצד שמאל יש חיפוש לפי נושאים)
 
בהצלחה.
 
 
וכמובן..........~א.ל
אני בטוחה שאת מורה מקסימה!
עצם זה שהנושא מפריע לך מראה שיש בך כנראה את הרצון להטיב רק שכרגע זה קצת לא הולך.
בע"ה אני מאמינה שדברים ישתפרו
 
 
אם את אוהבת את עבודתך, וגם התלמידים בדרך כלל,ד.
אל תחפזי להסיק מסקנות נמהרות  כולם בני אדם ולפעמים קושי אישי משפיע בלי להתכוון. צריך לא לעשות מזה אידיאולוגיה אלא להשתדל לתקן במהירות אם מישהו נפגע שלא בצדק בגלל בעיותייך.
יש מקום להסתכל בעין טובה על התלמידים, ולומר לעצמך: אם אעשה את הדברים פה ברוח טובה, בשמחה - זה עצמו יתן לי כח גם להתמודד יותר טוב ובנחת אם בעיותי.
כך העבודה אינה "נפעלת" בלבד מבעיותייך, אלא פועלת ומשפיעה על פתרונן.
יש גם מקום להשתדל אולי ללמד גיל אחר, או בנות. בעיות משמעת של מורות מול בנים זה דבר לא נדיר.
מחשבה על הפסקה, ולו זמנית, של העבודה, זה רק אם באמת באופן קבוע הילדים סובלים מזה. לא נראה שאצלך זה כך.
תתעודדי ואל תחשבי מחשבות "מפילות". במקום זה תחשבי איך את מוסיפה בכיתה טוב ושמחה.
בהצלחה.
תודה לכםגםזולטובה
היום היה לי יום קצת יותר מוצלח, מספיק לי איזה תלמיד שיזרוק לי "וואי את המורה הכי מעולה /מצחיקה בבית ספר"
ויש לי כוחות לעוד שבוע...
יש לי הגיגים ולבסוף שאלה:
מורה לחשבון מהצוות שלנו נחשבת למורה מוערכת מאוד מבחינת הצוות ,ההנהלה וההורים.
היא מורה קפדנית ביותר מצליחה לעמוד בזמנים מספיקה את כל החומר שצריך מאוד מאוד קשוחה עם התלמידים ,תמיד בסוף שיעור אצלה יש מלא מעונשים מעתיקם בהפסקה /אצל המנהל/מכתב הביתה וכו'. התלמידם משקשקים ממנה מפחדים פחד מוות ,אך מה הם לומדים! ועוד איך לומדים, מביאים ציוד לשיעור ממשחבון עד עיפרון,עושים שיעורים ומי שלא חבל"ז...
אך מה עוד: הם לא סובלים אותה אני שומעת איך הם מדברים עליה ואיך הם בוכים מהעונשים שלה...
אני לעומת זאת כתלמידה לשעבר שקיבלה הרבה עונשים בצעירותה של להעתיק ,חושבת שזאת שיטה מטומטמת.. אני יותר מדברת עם המחנך/ת עם יש בעיה עם תלמיד ואם צריך אז גם מערבת הורים.. אני לא קשוחה בכלל לא מענישה אם שכחו עיפרון/חוברת רק עוקבת ומזכירה ומעירה..אני נותנת שיעורי בית ולא מי יודע מה מכינים אצלי.. ני גם מצליחה ללמד אך יש אצלי הרבה יותר דיבורים והפרעות בשיעור. אני לא מספיקה את כל החומר כי אם אני רואה תלמיד שנפגע מחבר אני עוצרת ומתייחסת, ואם הם באים מההפסקה והיה ריב בהפסקה והם מדברים על זה וצועקים אני לא  אומרת "טוב זה לא מעניין אותי פיתחו בבקשה בעמוד בלה בלה בלה" אני רוצה לשמוע ונותנת דקה או 2 למצב..

אה וכמובן ששכחתי להגיד שהתלמידים ממש אוהבים אותי..יודעת זאת כעובדה(כמה שאני ענווה..)

והשאלה שלי:
לשאוף להיות כמו המורה לחשבון שמצליחה להעביר שיעור כמו שצריך שתלמידים אצלה מגיעים להישגים ומצליחים. אך מצד שני לא כ"כ מחבבים?

איזה סוג מורה השפיע עליכים כצעירים?


מה את חושבת?מאמע צאדיקה
אולי החתימה שלי תענה לך הכי טובVV -כי את בעצמך- בתיאור שלך- שיקפת את דתך בנדון
 
יש היום בעיה חמורה במערכת ה"חינוך" בישראל שהמטרה היא לדחוף חומר ולהצליח במבחנים- ואין חינוך...
לדעתי ללמד איך לפשר ולגשר מריבות כמו בני אדם זה הרבה הרבה יותר חשוב מעוד שני תרגילי במחשבון....
את מלמדת כאן משו שהרבה יותר חשוב מכל "חומר לימודים"
 
מצד שני- גם גבולות צריך בחיים.
 
אז אולי את צריכה קצת יותר לתת עונשים או תמריצים כדי שיביאו\יכינו\יקשיבו\יעשו
אבל את לא חייבת להיות מפלצת הבי"ס כדי להצליח ללמד או לחנך...
תהיי כמו שאת. יותר טוב. ויותר מועיל לטווח ארוך.ד.
את נשמעת מורה טובה!אודי4
בהמשך לדיון הפורה....

זה נשמע שיש לך משוואה: או להספיק חומר או לחנך/להיות נחמדה ושיאהבו אותך.
זה נשמע שאת אכן מצדדת לכיוון מסוים (לחצי השני) כמו שצדיקה כתבה, אבל אולי את רוצה להיות שלימה עם מה שאת.
אז קודם כל - לדעתי אפשר גם וגם. זה לא כ"כ סותר. אמנם לי ברור שהעיקר זה "ללמד תלמידים" ולא "ללמד חומר". בקיצור, צריך את האיזון המתאים, כשהשאיפה היא לחנך ולתת להם כלים ללמידה.

חוצמיזה, זה יפה וטוב שאוהבים מורים, אם כי לא תמיד זה המדד ולא ע"פ זה נלך. כי לפעמים נצטרך להעניש, כמובן הכל מאהבה, אבל אנחנו לא נשתדל שהם יאהבו אותנו, להיפך, אנחנו רוצים לאהוב את התלמידים ולקדם אותם, בלי קשר למה הם אומרים או חושבים עלינו.

בקשר להפרדה בין העבודה למשפחה, אני מניח שרק את תוכלי לראות כמה זה פוגע בעבודה שלך או אולי במשפחה, ולראות אם אפשר להתמלא כוחות. לפעמים, דווקא העבודה יכולה לתת כוחות להתמודדות בבית, ולפעמים אולי צריך לעשות "פוס", או להמעיט קצת מהעבודה. תסמכי על עצמך!
שיהיה לך בהצלחה.
מורה לחייםראו כי טוב
נראה שלהרבה מורים שבינינו יש את הרצון הפנימי להיות "מורה לחיים" של התלמידים. המורה שאותו יזכרו גם לאחר 20 שנה, ולטובה!
לא כתבת אם את מורה מקצועית או מחנכת, אך לפי הסיפורים הבנתי כנראה שאת מורה מקצועית.
אז קודם כל, אם הבנתי נכון ואת מורה מקצועית, תתנחמי - בעיות משמעת הן ה-ב-ע-י-ה של המורים המקצועיים. לא רק שלך!
דבר שני - ללמד בנים זה פרויקט, ובעיות משמעת X 100.
דבר שלישי - לחנך וללמד בדור של היום זה יותר ממקצוע, זו משימה לאומית קשה מאוד.
אז אל תעמיסי הכל על הגב שלך.
כמורה (בחופשה) אוכל להעלות כמה נקודות:
1. חשוב להתחיל את השנה עם גבולות, וקצת קשיחות לא תזיק. תמיד אפשר לרופף ולהתקרב. להיפך זה מאוד קשה ולעיתים בלתי אפשרי.
2. החליטי על 3 דברים לכל היותר שעליהם את מקפידה בשיעורים שלך ואל תוותרי עליהם, וכל היתר השאירי בהקפאה (גם אם זה לא ממש מקובל בביה"ס).
3. אל תנסי להיות דומה למורים אחרים, אם כי בהחלט את יכולה לאמץ דברים מהם.
ובסופו של דבר אומר לך, שלפעמים כדאי לנסות כיוון קצת אחר, כדי לא להרגיש שאת במלחמה מתמדת (כי זה גם מוריד את הביטחון העצמי המקצועי) ואולי תנסי ללמד בנות כי זה לפעמים יותר קל.
המון הצלחה!
אני מורה חדשאנונימי (פותח)אחרונה
ולמען האמת אני יודע שהשחיקה עלולה לבוא מהר ולכן בראשי כל הזמן המחשבות הבאות:
א. להיות מורה זוהי שליחות מאתגרת ומלאה משמעות ואם בוחרים להכנס למסגרת כזו צריך להחליט מראש ש"אין יאוש בעולם כלל" כי הפירות יגיעו רק מאוחר יותר, אם לא מחליטים מראש כל "תקל" קטן מוביל ליאוש.
ב. לא מביאים עבודה הביתה!, נישארים עוד שעתיים בבית הספר או באים ביום החופשי כדי לבדוק מבחנים.
ג. ככול שמספר השנים עולה צוברים יותר נסיון וותק, בינתיים לא צריך להתרגש מכל תעלול של כל זאטוט, תמיד יבוא אחד יותר גרוע מקודמו.
ד. המחשבה שהתנאים שלנו המורים הם תנאים שכל עובד יכול לחלום עליהם(חוץ מהמשכורת), יום חופשי בשבוע, חופשות בתשלום מטורפות בדיוק כשצריך להיות עם הילדים, אפשרות קידום למי שמעוניין להיות בעל תפקיד בבית הספר או במשרד החינוך.
ה. "הדשא של השכן ירוק יותר" אם נתייאש בשנותינו הראשנות מהמקצוע אנו עלולים להיכנס לרוטינה שבה כל עבודה שנמצא נשחק תוך שלש ארבע שנים ונשנה עוד הפעם מקצוע-ויש לי המון חברים כאלו שלא מצליחים להתקבע והם מוצאים את עצמם בגיל 40 עם חובות וילדים, מקצוע ביד אך בלי נסיון ובלי עצבים להתחיל למצוא עוד פעם עבודה חדשה.
ו. אני תמיד אומר "בעקבות משיחא חוצפא ישגא" אשרינו המורים שאנו זוכים לקבל את פני המשיח בראותינו את חוצפתם של תלמידינו המבשרים את בואו, רק דור חוצפן ושובר גבולות מסוגל להביא את המשיח!!!
כעת החוצפה לא כל כך מנותבת אך זו בגלל גיל ההתבגרות, אתם תראו שהם עוד יתעשתו, אנחנו רק צריכים לתת להם את הכלים והם עוד יפנימו.
 
ניפגש בעוד 20 שנה ונראה מי באמת שינה את העולם אנחנו המורים העניים או אנשי ההיטק המעונבים
פורום 101מקפיצים נטושים

נראלי היה צריך להיות פורום שמעודד לחזרות.

רק מציע

==אנונימי (פותח)

אבאלה 

אני צריכה עזרה 

מאוחר ויש מלא דברים מחר

וצריך לקום מוקדם

וחזרתי לכאן אחרי שנה ברוכשם 

וזה כואב אני רוצה להתקדם,אני ככ רוצה

מרגיש קיר

 

הייתי בטוחה שאחרי הפסח הזה אני פשוט יצא ויחזור לעצמי

ויחייה באמת

עם כל העוצמות

תאמת אבאלה פשוט צעק לי

וזה כבר עבר תצעקות,זה היה ממש דחיפה 

הוא צעק וסימן שאנלא יוותר

 שאני יחייה עם כל העוצמות שלי

שאני יבחר מי אני רוצה להיות ויחייה אתזה כל כוליייי

לעלות שלב באמונה זה מה שהיה לי בראש 

חח שירות ביטחון כללי אשקרה טאטע הייתי בשיגעון וזה הגיע מנקודה שהתחלתי לא לשמוח במה שיש לי

ולראות את מה שחסר. והרי אנחנו לא יכולים להבין תעולם וגם לא מצופה מימנו

וגועלד השיר השיר הזה 

 

ספר לי שהוא יבוא וילחש לי איך כל מה שעברתי לא היה סתם 

תבטיח שהוא יבוא ויסביר לי שכל מה שעברתי לא היה סתם לא היה סתם

 

 

..אנונימי (פותח)

לא היה סתם.לא היה סתם גועלד השיר הזה בלופים

 איזה תקופה מטורפת תרתי משמע והשיר הזה ליווה אותי כל הפסח הזה

גם בדיוק יצא אז כל הזמן השמיעו ואתו

והייתי בטוחה שכל שיר ברדיו וכל מה שאומרים- מכוון אלי גוועלד ממש

 

רק אתמול הכל סגר עלי הכל נפל

וברחתי לשדות ,הגוף שורף הכל גדול עליי 

ליבי עייף

ושבעתי ניסיונות שבעתי נסיונות

ושוב אקום ארוץ לעבר השקיעה

התרגלתי כך לחיות להתרצות

מילים כלכך מדויקות אבאלה

פשוט איפה בן אדם יכול להיות- שהוא מתחיל להחזיק לנסות להחזיק הכל בידיים שלו-

ועם מנסים לסחוב לבד את הכל פשוט נופלים כי זה לא לגודל שלנו - אבאלה סוחב הכל איתנו וגם אותנו

ואנחנו כמו ילד קטן שמתעקש לסחוב משו כבד שאבא רוצה לסחוב ובסוף אבא נותן לו לנסות לסחוב לבד כמובן שמנסה לעזור והילד מתעקש

ואז הילד נופל ככה בדיוק אנחנו מתנהגים-אין לנו יכולות להכיל תעולם את החיים להבין יותר נכון

כלכך ניסיתי להבין ולהיות בשליטה וגם לא צריך להבין את אשר פשוט אין ביכולתנו להבין ולנסות כלכך חזק לאחוז להיות בשליטה להבין..

 וואו פשוט חסדים על הנפילה הזאת זה היה הכי כואב אבל זה היה כלכך קריאת כיוון מאבא באמת שאחרי המקרה הה

אז היתה לי התעוררות כמו אחרי מוות קליני באמת ככה הרגשתי

אבל זה כלכך שורף - שאחרי שנפלו לי כל האסימונים והבנתי שהכל היה דמיונות 

אז הבנתי שאבא רוצה אותי.חייה פה עם כל העוצמות -רוצה אותי.פה.חייה. רוצה דווקא אותי-את כוליי

והייתי בטוחה שאני הולכת על זה עד הסוף להיות פה פשוט להיות בעולם הזה לכבודו בהכי פשטות

אבל--

הכל תהליך שמשהו היה אמיתי הוא בא לאט.. וזה באמת לאט (ולא כתבתי ישר-אוף וזה מראה שהיתה כאן דרך..)

וזה כואב

כל הזמן לא מסופקת

לאן ניברח אבאלה לאן? מכל הרע הזה.שבורחים אליו.ואני יודעת שזה דופק ויעשה לי רע.

אבל אין תדבר הזה שמחזיק - שבישבילו מתגברים

וצריךוצריך ורוצים רוצים לברוח להתחיל הכל מחדשאנונימי (פותח)

צריך לישון

ולהיות ילדה גדולה

אני ממש רציתי להיות כזאת

אבל עכשיו שצריך היאוש הזה

למה הוא בא

נשרף לו עוד יום

בעעע

אני צכה שיתפללו עלי

אנלא מצליחה להתפלל

אולי בגלל המחשב הזה

אוף זה לא קשור כל ההתנהלות שלי מבולגנת 

וכולם מתחתנים וזה בכלל לא קשור עכשיו כי שקודם היה לי טוב עם עצמי קלשאתי אבל המציאות

להאיר לזרוחאנונימי (פותח)
..אנונימי (פותח)

אם מישו קרא שיגיב..

..אנונימי (פותח)אחרונה

למה העניים הטהורות שלי כבר לא

אוף 

ללכת על ה' עד הסוף להתעקש פשוט להתעקש

איכ באמת אנלא רוצה את זה פשוט לא!

 

אני במצבלא משנהה
וואלה ומצאתי אחלה מוזיקה 
לא בטוח שמתאים לכולם. מי יודע מדוע ולמהלא משנהה
לובשת הזברה פיצ'מה ? לא.


למה החיים קשים למה תינוקות מתים למה אני ער ואיזה שעה אני יקום מחר ועוד משהו למה נמשכים לבנות ולמה ככה למה הכל חייב להיות חיבור נסתר אחור באחור ולא רק במובן הפיזי למה בצורה כוחנית למה צריך את הצורה הזאת של חיבור אה ואם אין ילדים אז למה עדין יש רצון ליחסים כאלה אבא אני מבין שצריך פה מעשה יחודי מעיין ויפך באפיו סוג של הבעת אמון וקשר הדדי מטורף כזה באשתי ובחיים זה מטריף אם כל זה אני עדין לא יודע ותחשוב שזה גם בלי מה שמעל האמון והקשר זה גם העניין הסגולי  המקיף  שמעל מעין גן עדן לא יתבוששו לכן לא עלינו מגיע שם פוטנציאל הרס עצום של פגיעה באחר וניצול וגם פגיעה עצמית שפוגעת באחר באופן קצת אחר אבא תודה נ נח

אם יש פה עוד אנשים שרושמים אז תגיבולא משנהה
ואני אמחק
אני לא רושמת אבל כן קוראתעשב לימון
טובלא משנההאחרונה
כשהלב כואב זה לא כי הוא נשבראנונימי (פותח)
הוא רק נזכר בכל מה שעבר
..אנונימי (פותח)

תצאי מיזה ילדה בבקשה בישבילי

אל תכנסי לזה שוב 

זה מתוק בכאילו

הכאב הזה

ואת לא רוצה להיות שם לבד נכון?

טאטע שתדע שאנלא רוצה אתזה

לא!!!

אז שנדבר עלזה קצת?אנונימי (פותח)אחרונה

אוקיי

אז עד שהיה לי קצת טוב בלב

והצלחתי לא להיכנס  לכאן

ממכר וסוחף בטרוף

וגם טאטע למה איפשר פשוט להתמקד במה שקורה עכשיו בלי להיסחף לסטנות כאלה קטנות מפעם שעושות אוצ בלב

וככ כואב

ופשוט לחיות אותך ותעכשיו

ודי במאת שאני צריכה חברה טובהטובה שנתלהב ביחד על טאטע ונבכה ביחד שכואב ונצעקקק לה' בתוך האוצצ הזה של העולם

ואני יחפור לה והיא לי

כן אני צכה בן אדם לידיי

זה תכונה שטאטע נתן הרבה בשביל שאני ירצה להתחתן

בן אדם ליידך שהוא שלך ואתה שלו

ואתם ביחד

ואני ככ קטנה וזה כואב

כי אתה מרגיש שיש לך מלא כח

וגם קוצים

ופשוט מגבילים אותך ברמה שכבר לא צריך להגביל

בסהכ יש לי רצונות טובים וטהורים

וזה קשה להיות בכורה להורים לחוצים שחיכו לך מלא שנים ואז שבאת אז הם חונקים קצת

תאמת שההרגשה הזאת של החנק כבר למדתי להעיף 

וזהו עכשיו זה תלוי בי

וגם הם קצת שיחררו אבל רק בנושא של להיות באולפנה

מעבר לא

אין לישון אצל חברות

ולא שום גבעה 

והנפש שלי צריכה את זה

זה פשוט וואו איך שהם שחכו תהרגשות שהיו להם שנה שעברה שהגיע משטרה הביתה

ושנסעתי למלא מקומות ולא אמרתי יענו ברחתי באלגנטיות

ואת כל השעקות שלה והלחץ 

ושהם צריכים לשחרר קצת כי כבר עברתי תגיל שאפשר להגיד לא לצאת מהבית

והם שחכו ממש

ומה שמעניין אותם או יותר נכון את אמא

זה הבגרות

והמתכונות

והמתמטיקה.

ופה זה נגמר

 

ויאוו זה מחרפן לי תשכל תסתכלי עלזה שהבת שלך בבית מוציע תמיץ של עצמה בשביל כלב אותך לדבר יפה להיות מדריכה טובה להיות אחות טובה חברה טובה בלימודים להצליח והיא לא מבינה שזה פשוט קשהה לא יודעת למה זה ככה אבל אני צריכה מלא דיבור עם אנשי לב וניגונים ולימודים ככה משיבת נפש וכאלה ועם לא אז באמת שאני נחנקת ומחפשת במקומות שלא בישבילי.

 

וכעע אני צכה אש והתלהבות ולצעוק לטאטע ולנגן מלא ולילמוד מלא קודש 

כי זה מה שמחייה אותי

 

 

אז למה להכניס אותי לקופה ככ קטנה ולהגיד לי זה לא הזמן להוציא את הכוחות על הדברים האלה

עכשיו תוציא אותם על הלימודים שזה מתמטיקה ועאנגלית ועוד מקצעות מפגרים

 

אינלי בעיה עם הקודש בכיף כל היום נלמד תורה אבל אני בתור בת לא ירדתי לפה בשביל לשרוף שעות ולשבור תראש ושירדו לי דמעות כי אנלא מבינה מתמטיקה נראה לך הגיוני ריבונו של עולם באמת תגיד לי למה הורדת אותיי

 

למה???????????????...

 

מתחשק לי לקפוץ לעוד 8 חודשיםאנונימי (פותח)

מה יהיה אז?

אני אהיה לקראת לידה בעזרת ה', או אחריה.

נגור במושב, בבית קרקע, בדרום

או במקום אחר

אבל תהיה לנו פרטיות וחיבור לאדמה כמו שאני רוצה

 

והאחים שלי יתארסו/ יתחתנו

ואח שלי ילך לישיבה קטנה

והקטנים יגדלו ממש

 

ואמא תהיה יותר. אולי

ואחים שלו יגדלו סוף סוף בנפש

וילכו למקומות בעצמם ולא במונית פרטית

וסבא וסבתא אולי יעברו דירה,

אולי כמה מהם אפילו

ואולי אני אלמד משהו.

אפילו קצר, אפילו במחשב.

להתקדם

ואולי אני סוף סוף אעזוב את העבודה הטובה שלי

ואלך להקים חנות ספרים כמו שתמיד חלמתי

או לכתוב ספר מתח למבוגרים

או לעבוד בהוצאה לאור

או משהו דומה

 

כן

בשמונה חודשים אפשר להספיק הרבה

ואפשר גם לא להספיק כלום.

..אנונימי (פותח)

זה הכי שווה שבסוף לא חפרו לי לאכול במדורה.מזל ששכחו.אשכרה ניצלתי מהזום הזה שהיא רצתה לעשות עליי.היא קוף פשוט אבאלה.אבל אשכרה בלילה אכלתי תפוח שלם והיום בבוקר שתיתי קפה.פף.נראלי השמנתי.ואני שמנה אבאלה ולא באלי עליי.איכ איכ איכ ואין תיאבון בכלל אז מה הקשר.ונראלי בעצם הבנתי את העניין- זה הכל ביחד.גם דיכאון שגורם לחוסר תיאבון וגם הפרעת אכילה.ולמה יש דבר כזה אוכל למה.והיא שאלה אותי אם האוכל טעים אצלם וכזה..

מה אני אגיד?שאני לא אוכלת?ובכלל אוכל זה לא התחום.לפעמים אני כן אוכלת אבל זה בעיה.מהשורש.ואוף אני באמת לא רוצה לאכול בכלל ומציק שהם מעירים אותי כל הזמן רק בשביל לאכול.זה פיזית מציק.אני בעצם אוכלת המון.דיי אני מבולבלת ולאידעת.כל דבר שאני אוכלת זה כמו 75 אחוז שומן לפחות.ככה זה מרגיש ודיי זה מפחיד.מה קורה מה קורה.אני שונאת שמתעסקים לי בזה.ששש.וואי.אני בסדר וזהו.אבאלה אני פשוט שונאת אוכל.ותינוקת.אוף זה קשה מה שקורה.לא להתעסק.דיי.דיי.

..אנונימי (פותח)אחרונה

ממ נראלי בעצם זה לא קשור להפרעת אכילה.או שזה פשוט לא מאובחן?אוף לא ידעת.קשה שלא מובן.

אולי יעניין אותך