גם אני ככה עם הפס'

הרגיש לי אכזריות, וגם לא הבנתי מה הטעם בנקמה זה לא שאתה נהנה מזה. עכשיו אני יותר מבינה... מה המשמעות של להחזיר את הכבוד... עדיין יש לי הרבה מה להעמיק  וללמוד בזה

ולגמרי, אני ראיתי סרטונים איך מאמנים אותם להיות שאהידים לשנוא ולרצוח יהודים- כבר מגיל הגן! ולהבין שחייב להרוג שם את כל מי שנגוע באידיאולוגיה הרעילה הזאת 

והרב שמואל אליהו אמר שאין אכזריות גדולה מלרחם על אכזרים. זה לא מוסריות!

יש לנו בעיה שאנחנו רגשיים היום וקשה לנו ללכת לאור השכל במקום לאור הרגש.

קשה לנו להכריע מה טוב ומה רע, 'אולי הכל עניין של דעה סובייקטיבית?'

וקשה לנו לקבל קיום של רוע בעולם, כל דבר מזעזע בעיננו. כאילו אנחנו יותר מוסריים מאלוקים ואנחנו נקבע מה מוסרי.

(לכן קשה לנו להתמודד עם אתגרים בחיים היום והנפש שלנו חלשה יותר מפעם... זה נראה לנו לא צודק, סתם סבל חסר משמעות... טוב סטיתי מהנושא)

לגבי השימוש באכזריות, אני למדתי מזה שאולי שכחתי משהו חשוב... אני לא בטוחה שאצליח להסביר אותו בלי שישמע פשטני אבל:

שיש מעבר למה שאנחנו רואים. שהעולם הזה הוא לא מה שאנחנו רואים אלא הוא יצוג לעולם רוחני.

אולי בעיניים אני מסתכלת ורואה בן אדם צלם אנוש זה לא עושה לי חשק לפגוע בו, אבל צריך להתייחס למהות. 

כשאני רואה מחבל אני לא צריכה ללכת שולל אחרי העיניים שלי ולרחם אני צריכה לראות מהות: המהות היא רוע, ורוע צריך לחסל. בלי עכבות.

סליחה על החפירה תודה על הבמה ולילה טוב

נ.ב באיזשהו מקום משמח שצריכים לשכנע אותנו בצורך להרוג מאשר הפוך.

אבל אני קצת חולקת על ההסתכלות.

אכזריות ורחמנות זה עניין של הסתכלות. כמו שכשחותכים אברים לאדם בניתוח זה נראה אכזרי אבל כולם יסכימו שזו רחמנות אז גם במקרה הזה אני לא חושבת שלהרוג מחבלים זה אכזריות.ממש לא. תתנו לי בכיף להרוג. זה מצווה וזה מעשה טוב. כי מחבל הוא רע ואנחנו לא רוצים רוע בעולם. הרוע זה לא להרוג את המחבל אלא להשאיר אותו חי.

אני חושבת שהבעיה שלנו היום זה לא רגישות אלא בלבול במה זה רע וטוב. 

אני חושבת שגם הרגישות זה אישיו אבל היא נובעת מהבלבול לגבי רע וטוב.

באופי שלי אני לא סובל קונפליקטים, ואני לא אוהב לשאוף גבוה. ביחס לקונפליקטים אני מעדיף כמה שפחות רעש, כמה שפחות בלגן, כמה שיותר מו"מ, כמה שפחות התנגשות ישירה (ככה זה בכל מערכות היחסים שלי עם אנשים). ולגבי שאיפות אני אוהב להישאר מציאותי גם אם זה אומר להיות over-שמרן.

זה מסוג האירועים שמעמידים במבחן את אופני ההתמודדות הכי בסיסיים שלי עם המציאות. אין כזה דבר שקט תעשייתי. יש כוחות ממשיים של רוע שאו שנלחמים נגדם ומנצחים אותם או שמפסידים נגדם. והשאיפה יכולה להיות רק הבסה מוחלטת של הרוע, לא דיפלומטיה פרגמטית, לא פשרות, לא de-escalation. פשוט לירות ולפוצץ ולא להסתכל אחורה. יש אנשים שזה בא להם טבעי (לרוב אני גם לא מסתדר איתם בגלל זה) אבל עבורי זה פשוט משהו כל-כך חדש, מערכת של מושגים שלא הכרתי, ולומר את האמת היו לי כל-מיני סיטואציות בחיים שאני מתחרט שלא פעלתי בצורה הזאת (וכך גם בטח חצי מהמדינה כרגע).

רש"ר הירש דברים ז': הכתוב מזהיר שוב ושוב שלא לגלות כל רחמים כלפי האוכלוסייה הכנענית. מכאן אנו למדים שלהיות חסר־רחמים אינו מתאים לאופיו ולתכליתו של העם היהודי. נטיית העם היהודי היא, ותמיד צריכה להיות, לגלות רחמים כלפי כל יצור חי, והעם היהודי צריך לראות את הדרך חסרת־הרחמים בה נהגו בכנענים כדבר היוצא מן הכלל, שצוּוה במפורש על ידי ה׳, והיה צורך השעה. [...] מלמדנו שהרחמים עליהם יביאו בוודאות למפלת ישראל – כפי שבאמת קרה.

אני חושב אבל שלאמיתו של דבר, זה לא שאנחנו באמת נוכל (או אמורים לרצות להיות יכולים) להגיע לרמה כזאת כמו בפסוק (הגם שמצד מידת הדין זה כנראה מתבקש). המאירי אומר על אותו מזמור בתהילים שהוא התגשם על-ידי המדים כמו בישעיהו י"ג, אז ב"ה במקרה ההוא הקב"ה נתן את העבודה השחורה למי שנהנה לעשות אותה, אלא שבמציאות שלנו אין מי שיעשה במקומנו את העבודה השחורה, ואין מה לעשות אלא לשחרר את הדוב השכול לנתוש ולנתוץ כדי לבנות ולנטוע, או לתת לעולם למות עם אותה נאיביות הרסנית.

ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך וישסף שמואל את אגג לפני יי בגלגל:
 

רלב"ג:

ויאמר אגג אכן סר מר המות. ידמה שאגג היה ירא כשהגישוהו לפני שמואל אסור ונקשר בכבלי ברזל וכאשר ראה שמואל והיתה צורתו מוכחת על גודל חסידותו ורחמנותו אמר באמת סר מרירות המות כי נפלתי ביד מי שראוי שירחם עלי וכאשר הבין שמואל מדבריו שהוא היה חושב שינצל על יד שמואל אמר לו אין הענין כן כמו שאתה חושב אבל תדע כי מות תמות מיתה אכזרית וזה ראוי לך מדה כנגד מדה כאשר שכלה נשים חרבך כשהרגת בעליהן כן תשכל מנשים אמך במותך:

וזה מאוד מעניין, בפסוק עצמו יש אינספור נקודות בלתי רגילות, ראשית הנאום הדרמטי, שנית השיסוף (hewing) הסימבולי הבלתי-רגיל, הביטוי "לפני יי בגלגל" שרומז למקום שבו המליכו את שאול, מצד שני מתייחס גם למזבח הגדול שהיה בגלגל (לפני יי לעתים מאוד קרובות הכוונה סמוך למזבח) או גם כפשוטו.

האיש זק״א (שאגב. ראיתי ברוטר שהוא התמוטט אתמול ופונה לבית חולים) תיאר שהם נכנסו לבית של משפחה אחת עם אבא אמא וילדה בת 7 בערך. קשרו להם את הידיים מאחורה. עקרו לאבא עין, חתכו לאמא שד, חתכו לילדה כמה אצבעות. כלומר הם עינו אותם אחד למול השני. ורק בסוף הם עשו טובה וגאלו אותם מהיסורים האלה עם כדור בראש.

המחשבה על הסיטואציה הזאת מנקרת לי בראש ואוכלת אותי. יסורי איוב מתגמדים לעומת הזוועה הזאת.

ראיתי קצת תמונות. לא יותר מדי, אבל ראיתי. להעלות חמה לנקום נקם, רציתי לדעת. אבל העדות הזאת שלו היא וואו. וואו. וואו. 

לפחות לא בעולם המערבי.

העולם המערבי קוצר עכשיו את הפירות של החלטות מאוד, מאוד קשות שהתקבלו במלחה"ע השנייה (וגם מרשה לעצמו לצקצק ולבקר) במלחמה מול הרוע, ונהנה מהפריווילגיה לשקוע לנרטיביזציה ו"לכל אחד יש הצד שלו בסיפור" ו"בלתי מעורבים" כשאין לו הצורך להכניע רוע אמיתי, כי אין צורך להסתכל לרוע בעיניים. אפשר להתעלם, להסיט מבט, לא לשמוע כשהוא דופק בדלת, עד שהוא שובר אותה.

אותן עדויות עבורי, הזויות ככל שתהיינה, הן דווקא תופעה כמעט בנאלית מבחינה היסטורית. יצא לי לעסוק המון בתחום הג'נוסייד וככה בדיוק זה נראה. אלה אותן עדויות מהטבח היפני ב-Nanjing, רצח העם ברואנדה והשואה הארמנית. אלה גם אותם תהליכים מקדימים - סמויים אמנם, לפחות לישראלי המצוי, שחי מעבר לגדר הביטחון, ואינו דובר ערבית. (ובאמת ככל שחופרים עמוק יותר בתחום הג'נוסייד אפשר לראות שעם כל כמה שזאת אמירה הזויה אפשר לומר שברוב המקרים הנאצים "בררו מיתה יפה" בהשוואה לדברים הרבה, הרבה יותר הזויים שהם פשוט נורמה אוניברסלית של הרוע כנראה)

התודעה הזאת שנאצים שאובים מפלנטה אחרת, שזה לא יכול לקרות שוב, שהקיצונים לא מייצגים את הרוב, שזה לא יפה להשוות, זאת בדיוק השאננות הצ'מברליינית כשהביא את פתק השלום מהיטלר

במובן מסוים זאת חכמת הבדיעבד, אבל החכמה הרלוונטית שאפשר להפיק מההיסטוריה זה שחושך לא מגרשים במקלות אלא בפצצות. את רצח העם ברואנדה (גם כן קונפליקט שנוצר כתוצאה מדמוקרטיזציה של המון משולהב על-ידי רעיונות פוסט-קולוניאליים) לא מנע לא הסכם ארושה, לא האו"ם, אלא סיים אותו ה-RPF בפצצות ותת-מקלעים (והרבה), הרס מוחלט של כל מה שקשור לג'נוסייד באופן הכי אכזרי שאפשר מבלי לאבד צלם אנוש, משפטי שדה והוצאות להורג, וכמה עשורים של דיקטטורה נאורה מה שנקרא. וכששואלים את פול קגמה "למה ככה חזק", התשובה היא שבעיות אפריקניות פותרים בדרכים אפריקניות. והאמת אני בספק אם יש לדרג המדיני איזשהו ידע לגבי איך פותרים קונפליקטים ג'נוסיידליים גם בטווח קצר וגם לטווח ארוך (שזה אפשרי - אם ארה"ב הצליחו לשכנע את היפנים שהקיסר הוא לא אלוהים אז נראה לי שאפשר לשכנע גם את הפלסטינים שאין להם צורך במדינה), הגם שעכשיו הם יודעים קצת מה קורה כשלא פותרים אותם (אני מקווה)

התמונה של מלחמה שיש לרבים בראש זה מלחמת ויאטנם או עיראק, מלחמה הרחק מהבית סביב אינטרסים פוליטיים שבה נהרגים אינסוף חיילים ואזרחים תמימים ובסוף לא יוצא מזה כלום, זאת פשוט האסוציאציה והתודעה, אפילו לא "רוע הכרחי" אלא משהו שאפשר לפתור גם בדרכים אלטרנטיביות,

כשאומרים "מלחמת האור בבני החושך" הכוונה היא שלא רק שאמורים להיות מוכנים להילחם כמו בעלות הברית במלחה"ע ה-II אלא להתגאות בזה ולדעת שעושים את הדבר הנכון

טוב זהו לבינתיים זה ה-rant שלי

איך רוע כזה יכול להיות קיים.

ביחד עם חיסול המחבלים, חייבים לסלק מפה את כל העזתים. בין היתר כדי לעזור לכל הנפגעים נפשית להשתקם מעט. שידעו שהרע כבר לא פה.

לשאוף להיות אדם מוסרי, כמו שביארתי בשרשור אחר.

מצד הרגש, אנחנו רחמנים בני רחמנים, וזה קשה לכן שאול נכשל במחיית עמלק, ואני מאוד מזדהה אם דברי הרלב"ג בתועלויות על שמואל לפני ששיסף את אגג שציטט כבר @אחו, ואני מאמין שהייתי מצליח כמו שמואל, אבל זו התמודדות.

אפילו הסברה עולמית בסיסית של "תושבי עזה לא באמת חפים מפשע" לא קיימת.

ואפילו לא שוללים אזרחות ומגרשים מהמדינה את כל אלו שהביעו תמיכה במעשי החמאס.

דווקא נראה שבמלחמה שהיא לא עם עמלק או 7 עממין, די מוסכם הלכתית שלא הורגים אישה או קטן. (כל עוד לא מפריע למטרות המלחמה. ואצ"ל..)

ספציפית על הפסוק הזה יש מדרש:

...בת בבל. אמר לה הקב"ה (תהלים קלז ח) אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. מהו לנו. אמר להם הקב"ה לי ולהם גמלת יחד ולא לישראל גמלת בלבד כל הרעות אלא לי ולהם גמלת. לכך נאמר (שם ט) אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע. אמר הקב"ה עתיד אני בעצמי לנפץ את עולליך כשם שבעולם הזה נפצת את עוללי. ולא שמענו שבחרבן הבית נפצו את עולליהם של ישראל שמענו שיצאו בקולרין ששרפו את הבית ושכבו עם הנשים. ושנפצו העוללים לא שמענו. אלא כך אמר הקב"ה כשם שעשו כך אני עושה להם (נחום ג ט-י) פוט ולובים היו בעזרתך. גם היא לגולה וגו'. (שם יא) גם את תשתכרי וגו'. לכך נאמר אשרי שיאחז וגו'. אמר הקב"ה כשם שנפצת את עוללי שהמליכוני תחלה עליהם ואמרו (שמות טו יח) ה' ימלוך וגו'. שנאמר (תהלים ח ג) מפי עוללים ויונקים וגו'. לכך נאמר אשרי שיאחז וגו'. לא פחות ולא יותר. בנוהג שבעולם אם יכה אדם בנו של אפרכוס או של מלך נוטלין את ראשו ושורפין אותו או צולבין אותו. אבל הקב"ה אינו כן אלא (ישעיה נט יח) כעל גמולות כעל ישלם. לכך נאמר את גמולך וגו'. וכן יש בספר ירמיהו (איכה ג סד) תשיב להם גמול ה' כמעשה ידיהם. וכתיב (תהלים כח ד) תן להם כפעלם וגו' כמעשה וגו'. וכתיב (שם י ב) יתפשו במזימות זו חשבו. מהו חשבו אמרו לכו ונכחידם מגוי וגו'. אתה כן עשה להם שנאמר (איכה ג סו) תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'. אמר הקב"ה וכן אני עושה להם שנאמר (עובדיה א יח) לא יהיה שריד לבית עשו וגו'...

ככה שנראה שגם אם תכננת, הקב''ה יקדים אותך..

אמר רבי אסי ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת עולא אמר תשעת קבין 

אמר רב כהנא ואיתימא שילא בר מרי מאי קראה (תהלים קלז, ח) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך וגו' אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע:

שופטי בג"ץ ממשיכי דרכו של אהרון ברק. נציגי ה"דת" ההומנית חילונית.

הרבה אנשים, ממגוון מקצועות, התפכחו.

אבל אפילו אחד משופטי בג"ץ לא שמעתי מתפכח. מכה על חטא. מבקש סליחה על כל הרע שנגרם בגללו, ובפרט מתושבי העוטף שברובם תמכו בו ובסוף נפגעו (עוד יותר) בגללו.

כמה שחצנות יש בשופטים האלה, כמה אכזריות, כמה אדישות לכאב של אחרים.

נקווה ונתפלל שכמו שיש עכשיו אחדות במלחמה מול האויבים מבחוץ, ככה תהיה אחדות אח"כ בסילוק האויבים מבית.

הרב שמואל אליהו: "לתקן את החרפה המוסרית שקשרה את ידי הלוחמים והטייסים"

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל