התינוק היה רגוע יותר ככה

וגם אני

לא הייתי צריכה לזוז בכלל

כל הבדיקות אצלי בחדר

השהות ביחד היתה לי יותר טובה ויצאתי יותר חזקה מבפעם שהייתי בביות חלקי.

ולדעתי תכלס תמיד אפשר להתחרט אם לא מתאים לך...

יצאתי לשבת בבית אחרי 24 שעות מהלידה.

עשינו שבת לבד רק המשפחה הפרטית שלי.

אף אחד לא עזר לנו עם הבישולים הסתדרנו לבד והיה הכי מושלם שיכול להיות.

נחתי בבית כמו שלא נחתי אחרי אף אחת מהלידות.

הרבה יותר קל לנוח בבית עם מטחברת מאשר בבית חולים. לא משנה אפס הפרדה או תינוקיה. ככה וככה אף פעם לא נחתי שם באמת.

לידה ראשונה בביות חלקי אחרי אפידורל

לידה שניה ילדתי בדרך לבי"ח אז בוודאי שהייתה הפרדה עד לסיום כל תהליך הלידה והבדיקות.

לידה שלישית ביות מלא ללא אפידורל

לידה רביעית אפס הפרדה ללא אפידורל.

באפס הפרדה לא ישנים כי אין באמת תנאים נוחים לשינה משותפת,

עם תינוקיה לא נחים באמת בגלל ההורמונים כשהתינוק לא איתך.

ובשניהם יש הפרעות בלי סוף.

כי אפשר לישון בלינה משותפת, ואז בכלל לא מתאמצים. לי זה נשמע מושלם שעכשיו משתחררים מוקדם יותר עקב המלחמה...

אבל גם בבית החולים הרבה יותר נוח בביות מלא, מאשר להתחיל להתרוצץ אל התינוקייה או ממנה. בטח בתקופה מועדת לאזעקות, שאז לא יודעת מה עושים עם התינוקות בתינוקייה...

(לצערי אף פעם לא הייתי באפס הפרדה מרגע הלידה כי לא התאפשר, אבל כן הייתי בביות מלא כשהיה אפשר, וזה היה מושלם - כמה שאפשר שיהיה מושלם בבית חולים...)

ב2 הלידות שלי הייתי באפס הפרדה

בראשונה נשארתי עד סוף האשפוז.

בשנייה ילדתי בערב ובלילה למחרת כבר הייתי בבית, מרצון, טרום קורונה, מהמם. (לא שאני ממליצה לכולן, כן? יש כאלה שלא יהיה להן טוב. לי זה היה מהמם)

יש איזה בדיקה שעושים אחרי 36 שעות , עשית אותה?

גם @אמאשוני 

גם לי הרבה יותר קל בבית (הבנתי את זה בלידה האחרונה. התגעגעתי מאוד לגדולים שבבית וידעתי שבעלי יוכל לעזור לי כמה ימים)

לילה אחד היא הייתה בתינוקיה ונתנו לה תמל

ובלילה השני הייתה איתי.

לאז- זה היה לי נכון, פחדתי ממש להשאר איתה לבד בלילה, ואף אחד לא יכל להשאר איתי והייתי אחרי לילה של לידה בלי שינה. אבל זוכרת שישנתי בצורה לא ככ רגועה כי חיכיתי כבר שיגיע הבוקר ואוכל לקחת אותה אליי.

בלידה השניה הייתי בביות מלא (בתכלס לא יודעת אם זה בהגדרה אפס הפרדה אבל לא נפרדתי ממנה. את כל הבדיקות והחיסונים עשו לה באיזה חדר במחלקה אבל הייתי איתה)

והיה לי ממש טוב. ביממה הראשונה הם ישנים הרבה אז יחסית ישנתי בלילה וביום אחכ יכולתי גם לישון אם לא הייתה לי שותפה לחדר.

ובלילה השני שיש את הקפיצת גדילה אם מניקים אז ברור שעדיף להיות איתם מאשר שיקראו לי כל רגע לתינוקיה (אלא אם כן נותנים תמל ואז זה אחרת)

ב-2 הלידות שמתי בתינוקיה ונתנו תמ''ל בלילה. הלילות האלה שיכולתי לישון רצוף ולאגור כוחות לדעתי היו שוות כל רגע. לא נרשמו בעיות חיבור/הנקה וכדו'.

לכל אחת מתאים משהו אחר, האמת, הייתי אפילו מחכה להחליט אחרי הלידה להרגיש מה מתאים לך. אצלי השארתי אופציות פתוחות והחלטתי כשהיה צריך לעלות למחלקה בהתאם ללידה שהייתה... 

בעלי לא ישן איתי בשתי הפעמים

כשהייתי באפס הפרדה בקושי ישנתי, בפועל כדי שאצליח להירדם האחיות לקחו אותו לכמה שעות. השתחררתי מביהח מותשת לחלוטין.

(היתה גם לידה לא פשוטה עם השלכות שהמשיכו והייתי מאד חלשה)

מצד שני ידעתי שהתינוק מקבל בדיוק את היחס שהייתי רוצה

כשלא הייתי באפס הפרדה ישנתי כמו שצריך וזה היה כל כך משמעותי. אם רציתי להתקלח או שירותים או סתם הייתי בהצפה הורמונלית והייתי צריכה לבכות עם עצמי - היה לי איפה לשים אותה ולדעת שהיא בידיים בטוחות.

הרגשתי הרבה יותר טוב אחרי הלידה בהשוואה ללידה השניה, אבל עדיין זה היה משמעותי.

החיסרון - לא יודעת מי היה איתה כשבכתה, לא כל דבר שראיתי בתינוקיה בדיוק תאם את מה שהייתי רוצה (לדוגמא מאד הפריע לי שתינוק שבוכה נותנים לו סוכר כדי להרגיע עד שהאמא תבוא להניק).

בשורה התחתונה קצת הרגשתי שאפס הפרדה היה טוב לתינוק ותינוקיה היה טוב לי.

אז נראה לי תלוי בעיקר מה מערך התמיכה שלך ועם כמה כוחות את מגיעה ללידה

בראשון בעלי היה איתי והיה מושלם, בשני בעלי היה צריך להיות עם הגדול והייתי לבד חלק משמעותי מהזמן והיה נורא קשה

אז לדעתי חשוב שיהיה מלווה באפס הפרדה.

אבל בעלי היה איתי ודי טיפל ב100 אחוז..

אני חושבת שאם יש מי שיהיה איתך או לחילופין את מרגישה טוב אפס הפרדה זו האופציה הכי נוחה וטובה

ילדתי בלילה, בלילה שאחרי כמעט ולא ישנתי כי הוא היה לא מאוד רגוע והבעל של השכנה לחדר נחר בטירוף..

בלילה השלישי עברתי למלונית ושם שמתי בתינוקיה עם הנחיה לתת פעם אחת מטרנה וזה עזר לי לישון קצת יותר רצוף ולהגיע עם יותר כוחות הביתה.

זה היה בילד בשלישי. בילדים הקודמים לא הרגשתי צורך והייתי איתם כל הזמן.

זה בעיקר מרגיע אותי כשהם לידי. שאני יודעת שיש להם מענה, המון עור לעור..הנקות..

לק"י

תבורך האחות שלקחה אותו ממני והצליחה לגרום לו לעשות את צרכיו, וככה הוא נרגע ונרדם.

(זה היה בביות מלא).

לידה ראשונה אחרי כמה שנים, וזה דיי היה ברור לי.

האמת שאם לא אמא שלי בשעות של אחרי הלידה לא הייי מצליחה, כי יצאתי מהלידה רועדת מחולשה ולא יכולתי לטפל בה כמובן.

זה אינטנסיבי אין באמת כל כך זמן לנוח, וצריך לקחת את זה בחשבון.

לאפס הפרדה הוא פסיכולוגי לחלוטין

לא יכולה שמפרידים ממני את התינוק, נפשית זה עושה לי רע ממש.

כל שאר הסיבות הן משניות

אבל בהחלט קל יותר להניק כשהתינוק לידך

לא הבנתי איך אמורים לקום להניק בתנוקיה

ממש נשגב מבינתי

ועשיתי את זה גם בלי מלווה והיה בסדר

ישנתי כשהוא ישן, גם ביום וגם בלילה(כלומר ניסיתי, אני לא באמת מצליחה לישון בבית חולים )

ומה שיש לי לומר זה בעיקר-
תלוי עם כמה כוחות באת ללידה ואיך הלידה הייתה לך

כשהייתי אחרי לידה בהיי ועם אנדרנלין גבוה
האפס הפרדה היה לי מושלם
נהננו מכל רגע אני והתינוקי

אבל כשסיימתי לידה ארוכה יותר לקראת ערב
בחרתי להשאיר בלילה הראשון בתינוקיה
(אצלי כמעט לא ינקו ב24 שעות הראשונות...
רק מיד אחרי הלידה בשביל החיבור ואח"כ כמעט ולא)
ישנתי טוב, התאוששתי
ואז עברתי לביות מלא

תהיי קשובה לעצמך ולכוחות שלך,
אפשר לשנות באמצע לכאן או לכאן
(אחות אחת לא אהבה את זה ולא היה לי הכי נעים
אבל הכוחות שלי היו חשובים יותר)
ובמיוחד אם את חוזרת לבית עם ילדים.... 

והעיקר- בידיים מלאות בבריאות ובשמחה

(אחת ארוכה ומסובכת ושתיים קיסרי - בקיסרי לא נתנו לי ביות ביום הראשון, והיה לי קשה נורא עם זה)

אני אישית מרגישה שהרבה יותר קל לטפל בתינוק כשהוא צמוד אליי, ושאני לא צריכה לרוץ אליו בכל פעם כדי להיניק ולראות מה שלומו... זה גם עוזר לי להתאוששות הנפשית והפיזית.

קראתי את כולן ממש, עז לי להבין שבאמת אחכה ללידה ואז אחליט לפי ההרגשה.

אבל טוב לשמוע את הדעות לכאן ולכאן.

כשבכה הנקתי פשוט

וזהו

היה רגוע על הידיים

אפשר לנסות לנוח ככה

אבל בעלי היה איתי.. אז לא יכולה להגיד.

ביות מלא- זה אומר שבלילות שאחרי הלידה הילד איתך במחלקה ולא בתינוקיה

לק"י

נניח בסורוקה ביות מלא זה אומר שרק הבדיקות הראשוניות אחרי הלידה הן לא ליד האמא (ושיש להם שעות שהם מביאים את התינוק לאמא בפעם הראשונה).

אבל מאז הוא עם האמא כל הזמן, כולל בדיקות, מיטת פוטו.

רק אמבטיה יש בחדר אחר, והאמא יכולה לבוא לקלח.

ביות מלא מתייחס לתקופת האשפוז.

אפס הפרדה מתייחס לבדיקות. בעיקר אלו שמיד אחרי הלידה.

מה שאת מתארת זה אכן ביות מלא.

אבל לא אפס הפרדה

בחדר של האמא.

כי ביות מלא מדבר על שגרה.

אפס הפרדה מדבר על זמן הבדיקות.

זה שני מושגים שונים

לכן אישה יכולה להיות בביות מלא.

אבל אם הבדיקות לא נעשות בחדר של האמא אז אין שם אפס הפרדה.

כל הדוגמאות שנתת הם דוגמאות לביות מלא- וביות מלא נפוץ כמעט בכל בית חולים לבחירת האם.

אפס הפרדה - אם אני לא טועה, נדיר יותר בארץ

ולפי מה שאת מתארת, זה אפס הפרדה.

התינוק היה צמוד צמוד איתי מרגע הלידה עד רגע השחרור.

ואני ממליצה ממש, זאת היתה חויה נכונה מאוד לי ולבייבי..

אבל ביות מלא לא חייב להיות עם אפס הפרדה.

הרבה בתי חולים לא מדייקים במונחים

בעיני מעבר לטרמינולוגיה שהיא לא ממש חשובה זה בעיקר מונע מנשים לדעת את האופציות שעומדות לרשותם. הרבה נשים בכלל לא יודעות שזכותם לדרוש אפס הפרדה ומקבלות כמובן מאיליו את העובדה שמיד אחרי הלידה התינוק נלקח לבדיקות 'רק' לשעה

אני מחריגה מקרים חירום הן של האמא והן של התינוק שאז זה הכרחי ופחות נתון לבחירה של האמא

לק"י

אמרתי שיש מקומות שרק הבדיקות הראשונות הן לא עם האמא, ומאז שמביאים את התינוקת לאמא אחרי הלידה לחדר, הוא איתה כל הזמן, כולל בזמן הבדיקות/ פוטו וכו'.

נניח בדיקת רפא ילדים, שמיעה, צהבת. הכל יחד עם האמא בחדר שלה 

אפס הפרדה- זה אפס!

שום הפרדה. (אין חצי חצי...)

אין רגע אחד שהתינוק נמצא לבד ללא נוכחות ההורים.

ואין הבדל בין הבדיקות שלאחר הלידה לבדיקות שבמחלקה

כמעט ואין אפס הפרדה בארץ וחבל.

(אני יודעת שבעין כרם יש... מרגע הלידה ועד רגע השחרור לא היתה שניה אחת שהתינוקת לא היתה על ידי)

כך שבתי החולים אמצו לעצמם את המושג אבל לא באמת ממלאים אחרי התנאים.

בעצם הפותחת שאלה על אפס הפרדה וככל הנראה התכוונה לביות מלא

(ביות לעומת זאת כן יכול להיות חלקי...)

לזה התכוונתי.

דייקתי את ההבדלים בסוגים השונים של ביות מלא.

ובכל בית חולים את יכולה לבקש

זאת זכותך החוקית

לקחו את התינוק לבדיקות בחדר תינוקות אחרי הלידה.

הוא היה איתך כל הזמן?

לק"י

צריך לבקש לפני הלידה אפס הפרדה?

(נראה לי שהייתי במחלקה ה' בלידה השניה לפני כמעט 6 שנים. והיינו 4 בחדר, ממש חוויה🤦‍♀️).

לא נשמע מרנין במיוחד. כל המקומות שהייתי באפס הפרדה  היה ממש טוב ותנאים טובים. בהר הצופים זה מחלקה חדשה ממש. אסותא גם מושלם.

לדעתי צריך לבקש לפני. אבל בכל אופן את תמיד יכולה לבקש שאת לא רוצה להיפרד מהתינוק אחרי הלידה. ובסורוקה גם ככה נמצאים באשפוז עם התינוק כל הזמן. 

לק"י

לא יודעת אם הם התכוונו שהוא גם יישאר איתו.

(בסוף הוא לא הלך).

ותודה!

אולי בלידה הבאה

לק"י

לא חושבת שהיתה אפס הפרדה.

(היא גם אולי הכי חדשה, אבל נראה לי שיש מחלקות אחרות שחידשו.

אבל זה פחות מפריע לי, שלא חדש ויפה. למרות שכולם אצלינו היו עם צהבת ותמיד הייתי יותר ימים).

אם לא- כדאי לברר בבית חולים האם יש מצב ביניים (למשל באסותא אשדוד יש אפשרות לשים בתינוקיה כשרוצים, ולהשאיר אצלך כמה שאת רוצה.. ואז מקלחת, שירותים וכו אפשר לשים בתינוקיה ושאר הזמן להשאיר איתך)

וזה גם מאוד משנה אם את מתכננת להניק- כי אם אין מצב ביניים והתינוק בתינוקיה כל הלילה אז גם ללכת להניק שם או להחזיר כל פעם לחדר זה סיוט...

ברור שלא לכולן זה מתאים ולא לכולן זה יילך, אבל זו גם אפשרות.

כלומר, שגם השותפה לחדר נמצאת עם התינוק, ולכן לא אמור להפריע לה שאת עם התינוק.

מה שאת מתארת (היה) קיים רק בביקור חולים, כמדומני. קראו לזה שהיית לילה, וזה אכן היה סיוט. (היה מותר להשאיר את התינוק בחדר, אבל אם הוא בוכה - היולדת הייתה חייבת לקום וללכת איתו לחדר ההנקה... מוציא לגמרי את כל הפואנטה 😖)

לא שצריך ללכת לחדר הנקה, אבל כן שיש את האפשרות להשאיר את התינוק איתך בלילה במחלקה שהיא לא ביות וכשנשים אחרות בחדר שמות בתינוקיה

את כל שאר הלידות שלי ילדתי בשערי צדק, ולא זכור לי משהו כזה. (אם כי הרעיון של ביות נכנס רק בשנים האחרונות, יחסית)

תכלס בכל מחלקה את יכולה להתעקש שהתינוק יהיה איתך

הייתי בשתיהן. באחת יש תינוקייה, אבל אלה שרוצות ביות מלא נמצאות בחדרים משלהן. בשנייה יש רק ביות מלא.

והלוואי שהיה אפשר להתעקש להישאר עם התינוק בלילה בלידה האחרונה הייתי במחלקה רגילה (נראה לי א') ביממה הראשונה, והתחננתי שישאירו איתי את התינוקת גם בלילה (הייתי אחרי ניתוח, ולא יכולתי לקום בעצמי לתינוקייה), וממש-ממש לא הסכימו...

(אוף, אני בוכה כשאני נזכרת בזה)

חיבוק ♥️

לא התכוונתי לגרום לך לבכות

זה כל כך לא בסדר.

זה צריך להיות ברור ומובן שאם האמא רוצה שהתינוק יהיה איתה חייבים לאפשר לה.

ועשיתי בהתאם למה שהיה נכון לי ולתינוק.

במצפון נקי לגמרי אמרתי לתת תמ"ל כשהיה לי צורך קריטי בשינה.

כשביקרתי אחר כך את התינוקות בתינוקיה ראיתי שהקטן התורן הסתדר טוב מאד גם שם, בכל הפעמים.

הצוות היה נהדר.

אם הצוות טוב ואפשר לישון בלב רגוע, השינה מאד חיונית להחלמה 

אני עשיתי רק באחרון שהיה ניתוח מתוכנן והתכוננתי לזה (לפניו היו שני ניתוחי חירום ואף אחד לא שאל אותי ולקחו למחלקה רגילה בעין כרם. יום איתי לילה תינוקיה).

אני מאוד בעד. ממש לא טבעי להיפרד. התינוק זקוק לאמא. הגוף של האמא גם זקוק לתינוק. ואם את מתכננת רק הנקה אז ללכת להניק נגיד בתינוקיה זה סיוט מניסיון.

אבל וזה אבל משמעותי מאוד מאוד-

צריך להיות מתואמים עם המציאות.  אני עשיתי את זה (באחד מתוך שלושה) כי יכולתי להתארגן על עזרה!! לילה בתשלום, לילה גיסה ולילה אחות. ביום אמא או בעל. אני לא במצב לטפל לבד אחרי הלידה (קיסרי) ויכולתי לאפשר את הביות רק בגלל מעגל תמיכה (ושמרתי את סל ההריון גם). לא לכל אחת זה מתאפשר. ואם זה לא אפשרי אני כן חושבת שזה המקום לשחרר את זה. ללכת לבי''ח עם תינוקיה טובה. להתאושש מהלידה. בסוף האמון של התינוק בעולם נבנה לאורך כל החיים שלו (בדגש על שנת החיים הראשונה) וגם אם היה לילה לא אדאלי (ויהיו עוד כאלה בבית. לכולנו יש רגעי יאוש) זה לא סוף העולם כל עוד חווית החיים הכוללת שלו חיובית.

החלטות טובות.  

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)

ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)

זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.

ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...

מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️

עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...

אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.

גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם

לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.

אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...

אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)

אבל דברים קטנים פה ושם.

נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.

זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...

וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.

פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.

ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.

גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.

גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.

מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.

אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.

מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:

‏‏19K‏‏ צפיות‏ · ‏‏1.3K‏‏ רגשות‏ | הוא ימני לאומני, היא שמאלנית...ואי אפשר לדבר על על זה בבית. ספיישל בחירות- "טיפול זוגי פוליטי" עם גברת רביע שמראה לנו כמה כולנו בעצם דומים ברצון שיהיה פה טוב ובאהבה לעם ולארץ שלנו וכמה זה בסדר לחשוב אחרת.. העיקר שנצליח לקבל אחד את השני ולהיות ביחד💜💜 מתוך הופעה בבית אבי חי | גברת רביע

כל הכבוד לך

חחח

וזו האמת של התורה.

הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.

אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.

ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.

ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה

אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,

אז בגלל זה לריב עם הבעל?

מציעה לך בכל לב

לא להכניס פוליטיקה הבייתה.

כן לכבד דעות אחד של השני

אבל אתם זוג אוהב

ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם

בגלל משהו חיצוני!

למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?

אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''

עשה לי טוב לומר לו משפטים כמו אתה בוחר בי אבל? וכאלו ולשמוע שהוא בוחר בי יותר מכל דעה כזו או אחרת..

וכנל הפוך כמובן לומר לו

הרגשתי שכאילו זה מה שצריך לחזק, וזה מה שהיה קשה לי בכל השיחות והדיונים.. ההרגשה שתראה אותי, תאהב אותי, תייקר אותי וכו.

בעלי ואני חושבים אחרת לגמרי בנושא פוליטי

יש הרבה דעות שלו שהוא משתף רק אותי בעוד של הסביבה אפילו לא יודעת ולא תאמין עליו

אני חולקת על הדעות שלו ומצד שני שמחה שאני עוגן בשבילו שיכול לשתף אותי

זה קשה לי מאוד

משפחה שלנו שנפגשנו ביום הבחירות שאלו אותו מה הצבעת והוא אמר "הצבענו X" (התייחס אלי ואליו ואמר את מה שאני הצבעתי) כי לא רצה להכנס לעימותים וכו'

אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי ולייחס לזה הרבה חשיבות

מנסה לדבר על דברים אחרים

ומחכה שהגל הזה של הבחירות יעבור כבר

השקפה דתית, השקפה פוליטית, גישה לנושא בריאות, סגנון חינוך וכו'

לפני שהתחתנו בדקנו 3 דברים-

1. שעל דברים שקשורים לחנוך ילדים אנחנו מסכימים או יכולים להגיע להסכמה

2. שהדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם לא יתנגשו יותר מידי באורח החיים של השני וידרשו ממנו לבחור בין האהבה לעצמו

3. שאנחנו מצליחים להתווכח בצורה מתורבתת ולא אמוציונאלית (אל תקלי בזה, 4 דייטים רק התווכחנו חחחח)

האמת שאחרי שנים של נישואים הדעות שלנו די התקרבו ובעיניי זה ממש מעשיר את החיים שהדעות שלנו שונות ♥️♥️♥️

בנוגע להמון נושאים, פוליטית, דתית אמונית ועוד.

אבל מה שמאוד עוזר ויאמר לזכות בעלי

שהוא מעריך את הדעות שלי גם אם הוא לא מסכים.

הוא יודע להגיד "אני אוהב את המוח שלך" "את מעניינת"

ונראה שזה בעיקר מה שמפריע לך, לא?

החוסר הערכה, לא שיחשוב בדיוק כמוך.

על זה אפשר לדבר, על צורת הויכוח, על מחמאות למרות שלא מסכימים, לא לשדר זלזול.

ולקבל דעות שונות מה שעוזר לי זה לנסות להיכנס לנקודות מבט אחרת עד כמה שאפשר.

דבר ראשון כל דעה שקיימת בעולם מבוססת גם על רגשות, חוויות, סביבת גדילה.

אדם שחווה פיגוע לרוב ילך לימין קיצון (או להיפך) אדם שגדל בסביבה שמאלנית יגדל לרוב להיות גם כזה, אדם שאיבד חברים בצבא יכול להפוך להיות פציפיסט או ימין קיצון.

חוויות חיים משפיעות על הדעות שלנו.

בנוסף אני מאמינה שכולם שואפים לטוב, השמאל הקיצון שואף לסיום מלחמות ולשלום לטובת שקט והגנה עלינו, אולי הם נאיבים אבל הכוונות טובות, לכן גם אם דעתי הפוכה אני לא שונאת או כועסת.

גם פרו פלסטינים ברחבי העולם, מקבלים מידע מאוד ספציפי, שכנראה אם היינו במצבם היינו כמוהם.

אז גם בניואנסים קטנים ובשינוי דעות בתוך הבית, זה תלוי בהמון גורמים וזוויות מבט וחוויות החיים שלו.

הוא מתכוון לטוב, פשוט מנתח את הדרך לטוב בצורה אחרת.

ועוד נקודה שעוזרת לי, אני אוהבת להשאיר מקום לספק עצמי, באמת, אני נכנסת לויכוח בידיעה ובהסכמה שאולי בסוף אגיד וואלה צודק או עזרת לי להבין נקודת מבט אחרת.

אני פחות בעד הגישה של "פשוט לא לדבר על זה"

כי אני חושבת שמרחב זוגי יכול להכיל דעות שונות בכבוד, מה יקרה אם תחלקו על נושא אחר וחשוב יותר? גם תרגישי צורך להשתתק?

עם אנשים שזה נושא דליק אני נמנעת לדבר על כאלה נושאים, בזוגיות כן חשוב לי באופן אישי לתת מקום להכל.

גם כשיש לו טעם והעדפות שונות בנושאים אחרים?

זה מעצבן כי לשניכם מאוד אכפת מהמדינה, אז בואי נתחיל מזה שהשורש שגורם לעצבים נובע ממקום טוב וחיובי.

בנוסף, אני חושבת שכדאי מאוד לשנות טרימינולגיה. אין צודק וטועה.

יש מגוון דעות, וברובן יש גרעין של אמת.

סתם לדוגמה- להצביע ליכוד כדי שהליכוד יהיה גדול מישר של אייזנקוט כדי שהוא הראשון שיקבל את הזכות לנסות להרכיב ממשלה, או להצביע למפלגה מתנדנדת כדי לעזור לה לעבור לטובת הגוש כולו.

אין פה טועה וצודק, יש שיקולים שונים.

גם בבחירה משני צידי הגושים יש אמת בשני הצדדים.

למשל המוני יהודים שהקשר שלהם לעם מתרופף בגלל שהם רואים את הדברים אחרת, טזה עצוב וכואב, זה לא אמת? ובכלל להחליף מנגנוני שליטה בדרג הפקידותי זה דבר רצוי בחברה דמוקטית. אין בזה אמת?

ברור שלכל טענה אפשר למצוא עשר טענות סותרות שגם להן אפשר למצוא סתירה. אני לא אומרת שזה טענות בלתי ניתנות לסתירה. אני אומרת רק שיש בזה אמת.

ולכן השיח של טועה וצודק הוא שיח שבהכרח פוסל גם את גרעין האמת שבטענות של השני.

אז עדיף לא לדבר במושגים האלו.

גם בכל טענה יש אלמנט של ניבוי העתיד ופרשנות.

למשל המה בדיעבד לא התחילה מלחמה לפני הבחירות.

כלומר עובדתית ביבי לא פתח מלחמה משיקולים פוליטיים.

עכשיו אם כן הייתה נפתחת מלחמה, מיד היו המונים שמשייכים את המניע לעיתוי הפתיחה, בשיקולים פוליטיים, ואין איך לסתור את ההנחה הזו.

עוד דוגמה, לפני עסקת החטופים הראשונה, היו קולות שמאוד חששו מהעסקה כי צהל היה במומנטום גבוה, והיו הרבה שהטילו ספק שבאמת נחזור ללחימה ולא מדובר בעסקה שדה פקטו סיימה את המלחמה.

עכשיו בדיעבד, ההנחה הזאת לא התממשה.

אז מה זה אומר שמי שחשש טעה?

לא. זה אומר שבראייה לעציד יש הרבה הנחות. לפעמים אנחנו כ"כ בטוחים בהנחה כעובדה ואז מחלקים לצודק וטועה.

אבל מה לעשות שלפעמים יש טעויות בהנחת העבודה, אז וודאי שיהיו חילוקי דעות על המסקנות.

בקיצור, באמת כדאי להימנע מדיונים כאלו שממילא הם לא מתמטיקה ורק מעכירים את האווירה.

(אגב כל מה שכתבתי זה רק דוגמאות אין צורך להיתפס לטענה כזאת או אחרת)

בהצלחה

שבבסיס של קשר תקין זוגי/ לא זוגי

צריך להיות קבלה של האחר

על דעותיו/ רצונותיו/ מחשבותיו/ פועלו

לא משנה באיזה נושא

נושא פוליטי אפילו לא יוצר קונפליקט

כי הוא לא יוצר פער בביצוע

אז זה אמור להיות קל יותר

אם אין קבלה

כדאי לעבוד עליה

משני הצדדים

אם מתאמנים על קבלה

זה כיוון מעולה לשיפור הזוגיות בכל התחומים

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.