התינוק היה רגוע יותר ככה

וגם אני

לא הייתי צריכה לזוז בכלל

כל הבדיקות אצלי בחדר

השהות ביחד היתה לי יותר טובה ויצאתי יותר חזקה מבפעם שהייתי בביות חלקי.

ולדעתי תכלס תמיד אפשר להתחרט אם לא מתאים לך...

יצאתי לשבת בבית אחרי 24 שעות מהלידה.

עשינו שבת לבד רק המשפחה הפרטית שלי.

אף אחד לא עזר לנו עם הבישולים הסתדרנו לבד והיה הכי מושלם שיכול להיות.

נחתי בבית כמו שלא נחתי אחרי אף אחת מהלידות.

הרבה יותר קל לנוח בבית עם מטחברת מאשר בבית חולים. לא משנה אפס הפרדה או תינוקיה. ככה וככה אף פעם לא נחתי שם באמת.

לידה ראשונה בביות חלקי אחרי אפידורל

לידה שניה ילדתי בדרך לבי"ח אז בוודאי שהייתה הפרדה עד לסיום כל תהליך הלידה והבדיקות.

לידה שלישית ביות מלא ללא אפידורל

לידה רביעית אפס הפרדה ללא אפידורל.

באפס הפרדה לא ישנים כי אין באמת תנאים נוחים לשינה משותפת,

עם תינוקיה לא נחים באמת בגלל ההורמונים כשהתינוק לא איתך.

ובשניהם יש הפרעות בלי סוף.

כי אפשר לישון בלינה משותפת, ואז בכלל לא מתאמצים. לי זה נשמע מושלם שעכשיו משתחררים מוקדם יותר עקב המלחמה...

אבל גם בבית החולים הרבה יותר נוח בביות מלא, מאשר להתחיל להתרוצץ אל התינוקייה או ממנה. בטח בתקופה מועדת לאזעקות, שאז לא יודעת מה עושים עם התינוקות בתינוקייה...

(לצערי אף פעם לא הייתי באפס הפרדה מרגע הלידה כי לא התאפשר, אבל כן הייתי בביות מלא כשהיה אפשר, וזה היה מושלם - כמה שאפשר שיהיה מושלם בבית חולים...)

ב2 הלידות שלי הייתי באפס הפרדה

בראשונה נשארתי עד סוף האשפוז.

בשנייה ילדתי בערב ובלילה למחרת כבר הייתי בבית, מרצון, טרום קורונה, מהמם. (לא שאני ממליצה לכולן, כן? יש כאלה שלא יהיה להן טוב. לי זה היה מהמם)

יש איזה בדיקה שעושים אחרי 36 שעות , עשית אותה?

גם @אמאשוני 

גם לי הרבה יותר קל בבית (הבנתי את זה בלידה האחרונה. התגעגעתי מאוד לגדולים שבבית וידעתי שבעלי יוכל לעזור לי כמה ימים)

לילה אחד היא הייתה בתינוקיה ונתנו לה תמל

ובלילה השני הייתה איתי.

לאז- זה היה לי נכון, פחדתי ממש להשאר איתה לבד בלילה, ואף אחד לא יכל להשאר איתי והייתי אחרי לילה של לידה בלי שינה. אבל זוכרת שישנתי בצורה לא ככ רגועה כי חיכיתי כבר שיגיע הבוקר ואוכל לקחת אותה אליי.

בלידה השניה הייתי בביות מלא (בתכלס לא יודעת אם זה בהגדרה אפס הפרדה אבל לא נפרדתי ממנה. את כל הבדיקות והחיסונים עשו לה באיזה חדר במחלקה אבל הייתי איתה)

והיה לי ממש טוב. ביממה הראשונה הם ישנים הרבה אז יחסית ישנתי בלילה וביום אחכ יכולתי גם לישון אם לא הייתה לי שותפה לחדר.

ובלילה השני שיש את הקפיצת גדילה אם מניקים אז ברור שעדיף להיות איתם מאשר שיקראו לי כל רגע לתינוקיה (אלא אם כן נותנים תמל ואז זה אחרת)

ב-2 הלידות שמתי בתינוקיה ונתנו תמ''ל בלילה. הלילות האלה שיכולתי לישון רצוף ולאגור כוחות לדעתי היו שוות כל רגע. לא נרשמו בעיות חיבור/הנקה וכדו'.

לכל אחת מתאים משהו אחר, האמת, הייתי אפילו מחכה להחליט אחרי הלידה להרגיש מה מתאים לך. אצלי השארתי אופציות פתוחות והחלטתי כשהיה צריך לעלות למחלקה בהתאם ללידה שהייתה... 

בעלי לא ישן איתי בשתי הפעמים

כשהייתי באפס הפרדה בקושי ישנתי, בפועל כדי שאצליח להירדם האחיות לקחו אותו לכמה שעות. השתחררתי מביהח מותשת לחלוטין.

(היתה גם לידה לא פשוטה עם השלכות שהמשיכו והייתי מאד חלשה)

מצד שני ידעתי שהתינוק מקבל בדיוק את היחס שהייתי רוצה

כשלא הייתי באפס הפרדה ישנתי כמו שצריך וזה היה כל כך משמעותי. אם רציתי להתקלח או שירותים או סתם הייתי בהצפה הורמונלית והייתי צריכה לבכות עם עצמי - היה לי איפה לשים אותה ולדעת שהיא בידיים בטוחות.

הרגשתי הרבה יותר טוב אחרי הלידה בהשוואה ללידה השניה, אבל עדיין זה היה משמעותי.

החיסרון - לא יודעת מי היה איתה כשבכתה, לא כל דבר שראיתי בתינוקיה בדיוק תאם את מה שהייתי רוצה (לדוגמא מאד הפריע לי שתינוק שבוכה נותנים לו סוכר כדי להרגיע עד שהאמא תבוא להניק).

בשורה התחתונה קצת הרגשתי שאפס הפרדה היה טוב לתינוק ותינוקיה היה טוב לי.

אז נראה לי תלוי בעיקר מה מערך התמיכה שלך ועם כמה כוחות את מגיעה ללידה

בראשון בעלי היה איתי והיה מושלם, בשני בעלי היה צריך להיות עם הגדול והייתי לבד חלק משמעותי מהזמן והיה נורא קשה

אז לדעתי חשוב שיהיה מלווה באפס הפרדה.

אבל בעלי היה איתי ודי טיפל ב100 אחוז..

אני חושבת שאם יש מי שיהיה איתך או לחילופין את מרגישה טוב אפס הפרדה זו האופציה הכי נוחה וטובה

ילדתי בלילה, בלילה שאחרי כמעט ולא ישנתי כי הוא היה לא מאוד רגוע והבעל של השכנה לחדר נחר בטירוף..

בלילה השלישי עברתי למלונית ושם שמתי בתינוקיה עם הנחיה לתת פעם אחת מטרנה וזה עזר לי לישון קצת יותר רצוף ולהגיע עם יותר כוחות הביתה.

זה היה בילד בשלישי. בילדים הקודמים לא הרגשתי צורך והייתי איתם כל הזמן.

זה בעיקר מרגיע אותי כשהם לידי. שאני יודעת שיש להם מענה, המון עור לעור..הנקות..

לק"י

תבורך האחות שלקחה אותו ממני והצליחה לגרום לו לעשות את צרכיו, וככה הוא נרגע ונרדם.

(זה היה בביות מלא).

לידה ראשונה אחרי כמה שנים, וזה דיי היה ברור לי.

האמת שאם לא אמא שלי בשעות של אחרי הלידה לא הייי מצליחה, כי יצאתי מהלידה רועדת מחולשה ולא יכולתי לטפל בה כמובן.

זה אינטנסיבי אין באמת כל כך זמן לנוח, וצריך לקחת את זה בחשבון.

לאפס הפרדה הוא פסיכולוגי לחלוטין

לא יכולה שמפרידים ממני את התינוק, נפשית זה עושה לי רע ממש.

כל שאר הסיבות הן משניות

אבל בהחלט קל יותר להניק כשהתינוק לידך

לא הבנתי איך אמורים לקום להניק בתנוקיה

ממש נשגב מבינתי

ועשיתי את זה גם בלי מלווה והיה בסדר

ישנתי כשהוא ישן, גם ביום וגם בלילה(כלומר ניסיתי, אני לא באמת מצליחה לישון בבית חולים )

ומה שיש לי לומר זה בעיקר-
תלוי עם כמה כוחות באת ללידה ואיך הלידה הייתה לך

כשהייתי אחרי לידה בהיי ועם אנדרנלין גבוה
האפס הפרדה היה לי מושלם
נהננו מכל רגע אני והתינוקי

אבל כשסיימתי לידה ארוכה יותר לקראת ערב
בחרתי להשאיר בלילה הראשון בתינוקיה
(אצלי כמעט לא ינקו ב24 שעות הראשונות...
רק מיד אחרי הלידה בשביל החיבור ואח"כ כמעט ולא)
ישנתי טוב, התאוששתי
ואז עברתי לביות מלא

תהיי קשובה לעצמך ולכוחות שלך,
אפשר לשנות באמצע לכאן או לכאן
(אחות אחת לא אהבה את זה ולא היה לי הכי נעים
אבל הכוחות שלי היו חשובים יותר)
ובמיוחד אם את חוזרת לבית עם ילדים.... 

והעיקר- בידיים מלאות בבריאות ובשמחה

(אחת ארוכה ומסובכת ושתיים קיסרי - בקיסרי לא נתנו לי ביות ביום הראשון, והיה לי קשה נורא עם זה)

אני אישית מרגישה שהרבה יותר קל לטפל בתינוק כשהוא צמוד אליי, ושאני לא צריכה לרוץ אליו בכל פעם כדי להיניק ולראות מה שלומו... זה גם עוזר לי להתאוששות הנפשית והפיזית.

קראתי את כולן ממש, עז לי להבין שבאמת אחכה ללידה ואז אחליט לפי ההרגשה.

אבל טוב לשמוע את הדעות לכאן ולכאן.

כשבכה הנקתי פשוט

וזהו

היה רגוע על הידיים

אפשר לנסות לנוח ככה

אבל בעלי היה איתי.. אז לא יכולה להגיד.

ביות מלא- זה אומר שבלילות שאחרי הלידה הילד איתך במחלקה ולא בתינוקיה

לק"י

נניח בסורוקה ביות מלא זה אומר שרק הבדיקות הראשוניות אחרי הלידה הן לא ליד האמא (ושיש להם שעות שהם מביאים את התינוק לאמא בפעם הראשונה).

אבל מאז הוא עם האמא כל הזמן, כולל בדיקות, מיטת פוטו.

רק אמבטיה יש בחדר אחר, והאמא יכולה לבוא לקלח.

ביות מלא מתייחס לתקופת האשפוז.

אפס הפרדה מתייחס לבדיקות. בעיקר אלו שמיד אחרי הלידה.

מה שאת מתארת זה אכן ביות מלא.

אבל לא אפס הפרדה

בחדר של האמא.

כי ביות מלא מדבר על שגרה.

אפס הפרדה מדבר על זמן הבדיקות.

זה שני מושגים שונים

לכן אישה יכולה להיות בביות מלא.

אבל אם הבדיקות לא נעשות בחדר של האמא אז אין שם אפס הפרדה.

כל הדוגמאות שנתת הם דוגמאות לביות מלא- וביות מלא נפוץ כמעט בכל בית חולים לבחירת האם.

אפס הפרדה - אם אני לא טועה, נדיר יותר בארץ

ולפי מה שאת מתארת, זה אפס הפרדה.

התינוק היה צמוד צמוד איתי מרגע הלידה עד רגע השחרור.

ואני ממליצה ממש, זאת היתה חויה נכונה מאוד לי ולבייבי..

אבל ביות מלא לא חייב להיות עם אפס הפרדה.

הרבה בתי חולים לא מדייקים במונחים

בעיני מעבר לטרמינולוגיה שהיא לא ממש חשובה זה בעיקר מונע מנשים לדעת את האופציות שעומדות לרשותם. הרבה נשים בכלל לא יודעות שזכותם לדרוש אפס הפרדה ומקבלות כמובן מאיליו את העובדה שמיד אחרי הלידה התינוק נלקח לבדיקות 'רק' לשעה

אני מחריגה מקרים חירום הן של האמא והן של התינוק שאז זה הכרחי ופחות נתון לבחירה של האמא

לק"י

אמרתי שיש מקומות שרק הבדיקות הראשונות הן לא עם האמא, ומאז שמביאים את התינוקת לאמא אחרי הלידה לחדר, הוא איתה כל הזמן, כולל בזמן הבדיקות/ פוטו וכו'.

נניח בדיקת רפא ילדים, שמיעה, צהבת. הכל יחד עם האמא בחדר שלה 

אפס הפרדה- זה אפס!

שום הפרדה. (אין חצי חצי...)

אין רגע אחד שהתינוק נמצא לבד ללא נוכחות ההורים.

ואין הבדל בין הבדיקות שלאחר הלידה לבדיקות שבמחלקה

כמעט ואין אפס הפרדה בארץ וחבל.

(אני יודעת שבעין כרם יש... מרגע הלידה ועד רגע השחרור לא היתה שניה אחת שהתינוקת לא היתה על ידי)

כך שבתי החולים אמצו לעצמם את המושג אבל לא באמת ממלאים אחרי התנאים.

בעצם הפותחת שאלה על אפס הפרדה וככל הנראה התכוונה לביות מלא

(ביות לעומת זאת כן יכול להיות חלקי...)

לזה התכוונתי.

דייקתי את ההבדלים בסוגים השונים של ביות מלא.

ובכל בית חולים את יכולה לבקש

זאת זכותך החוקית

לקחו את התינוק לבדיקות בחדר תינוקות אחרי הלידה.

הוא היה איתך כל הזמן?

לק"י

צריך לבקש לפני הלידה אפס הפרדה?

(נראה לי שהייתי במחלקה ה' בלידה השניה לפני כמעט 6 שנים. והיינו 4 בחדר, ממש חוויה🤦‍♀️).

לא נשמע מרנין במיוחד. כל המקומות שהייתי באפס הפרדה  היה ממש טוב ותנאים טובים. בהר הצופים זה מחלקה חדשה ממש. אסותא גם מושלם.

לדעתי צריך לבקש לפני. אבל בכל אופן את תמיד יכולה לבקש שאת לא רוצה להיפרד מהתינוק אחרי הלידה. ובסורוקה גם ככה נמצאים באשפוז עם התינוק כל הזמן. 

לק"י

לא יודעת אם הם התכוונו שהוא גם יישאר איתו.

(בסוף הוא לא הלך).

ותודה!

אולי בלידה הבאה

לק"י

לא חושבת שהיתה אפס הפרדה.

(היא גם אולי הכי חדשה, אבל נראה לי שיש מחלקות אחרות שחידשו.

אבל זה פחות מפריע לי, שלא חדש ויפה. למרות שכולם אצלינו היו עם צהבת ותמיד הייתי יותר ימים).

אם לא- כדאי לברר בבית חולים האם יש מצב ביניים (למשל באסותא אשדוד יש אפשרות לשים בתינוקיה כשרוצים, ולהשאיר אצלך כמה שאת רוצה.. ואז מקלחת, שירותים וכו אפשר לשים בתינוקיה ושאר הזמן להשאיר איתך)

וזה גם מאוד משנה אם את מתכננת להניק- כי אם אין מצב ביניים והתינוק בתינוקיה כל הלילה אז גם ללכת להניק שם או להחזיר כל פעם לחדר זה סיוט...

ברור שלא לכולן זה מתאים ולא לכולן זה יילך, אבל זו גם אפשרות.

כלומר, שגם השותפה לחדר נמצאת עם התינוק, ולכן לא אמור להפריע לה שאת עם התינוק.

מה שאת מתארת (היה) קיים רק בביקור חולים, כמדומני. קראו לזה שהיית לילה, וזה אכן היה סיוט. (היה מותר להשאיר את התינוק בחדר, אבל אם הוא בוכה - היולדת הייתה חייבת לקום וללכת איתו לחדר ההנקה... מוציא לגמרי את כל הפואנטה 😖)

לא שצריך ללכת לחדר הנקה, אבל כן שיש את האפשרות להשאיר את התינוק איתך בלילה במחלקה שהיא לא ביות וכשנשים אחרות בחדר שמות בתינוקיה

את כל שאר הלידות שלי ילדתי בשערי צדק, ולא זכור לי משהו כזה. (אם כי הרעיון של ביות נכנס רק בשנים האחרונות, יחסית)

תכלס בכל מחלקה את יכולה להתעקש שהתינוק יהיה איתך

הייתי בשתיהן. באחת יש תינוקייה, אבל אלה שרוצות ביות מלא נמצאות בחדרים משלהן. בשנייה יש רק ביות מלא.

והלוואי שהיה אפשר להתעקש להישאר עם התינוק בלילה בלידה האחרונה הייתי במחלקה רגילה (נראה לי א') ביממה הראשונה, והתחננתי שישאירו איתי את התינוקת גם בלילה (הייתי אחרי ניתוח, ולא יכולתי לקום בעצמי לתינוקייה), וממש-ממש לא הסכימו...

(אוף, אני בוכה כשאני נזכרת בזה)

חיבוק ♥️

לא התכוונתי לגרום לך לבכות

זה כל כך לא בסדר.

זה צריך להיות ברור ומובן שאם האמא רוצה שהתינוק יהיה איתה חייבים לאפשר לה.

ועשיתי בהתאם למה שהיה נכון לי ולתינוק.

במצפון נקי לגמרי אמרתי לתת תמ"ל כשהיה לי צורך קריטי בשינה.

כשביקרתי אחר כך את התינוקות בתינוקיה ראיתי שהקטן התורן הסתדר טוב מאד גם שם, בכל הפעמים.

הצוות היה נהדר.

אם הצוות טוב ואפשר לישון בלב רגוע, השינה מאד חיונית להחלמה 

אני עשיתי רק באחרון שהיה ניתוח מתוכנן והתכוננתי לזה (לפניו היו שני ניתוחי חירום ואף אחד לא שאל אותי ולקחו למחלקה רגילה בעין כרם. יום איתי לילה תינוקיה).

אני מאוד בעד. ממש לא טבעי להיפרד. התינוק זקוק לאמא. הגוף של האמא גם זקוק לתינוק. ואם את מתכננת רק הנקה אז ללכת להניק נגיד בתינוקיה זה סיוט מניסיון.

אבל וזה אבל משמעותי מאוד מאוד-

צריך להיות מתואמים עם המציאות.  אני עשיתי את זה (באחד מתוך שלושה) כי יכולתי להתארגן על עזרה!! לילה בתשלום, לילה גיסה ולילה אחות. ביום אמא או בעל. אני לא במצב לטפל לבד אחרי הלידה (קיסרי) ויכולתי לאפשר את הביות רק בגלל מעגל תמיכה (ושמרתי את סל ההריון גם). לא לכל אחת זה מתאפשר. ואם זה לא אפשרי אני כן חושבת שזה המקום לשחרר את זה. ללכת לבי''ח עם תינוקיה טובה. להתאושש מהלידה. בסוף האמון של התינוק בעולם נבנה לאורך כל החיים שלו (בדגש על שנת החיים הראשונה) וגם אם היה לילה לא אדאלי (ויהיו עוד כאלה בבית. לכולנו יש רגעי יאוש) זה לא סוף העולם כל עוד חווית החיים הכוללת שלו חיובית.

החלטות טובות.  

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.