תאמרי לו: אתה יודע אם טוב לי היריון וילד נוסף עכשיו. אם טוב לי וטוב שאהיה כמו אלה שמרגישות שעכשיו צריך להוסיף חיים - אז תן לי היריון, ותן לי את הכוחות לעמוד בו. אם זה לא טוב לי ועדיף שלא אעשה זאת כשהמצב קשה כל כך - אז תמנע אתה את ההיריון.

אני מרגישה שזו גישה שעוזרת...

להוסיף חיים יהודיים

אבל הרגש לא שם. אני קפואה, מפחדת מאכזריות שיש בעולם הזה

בעלי חזר הביתה אתמול  לאפטר. ויחזור חזרה מחר... מתלבטת כל כך אם לקחת "סיכון" ולהיות ביחד או להמנע

שמאז רצח האחים הקדושים לבית פלאי הי"ד חוויתי טלטלה גדולה פנימית

וכן התעורר רצון מחשבתי

גם עכשיו הרצון הזה קיים

אבל עוד לא העזתי להתמודד איתו מעשית

אני בתהליכי הבשלה לקראת.. שיכולים לקחת עוד זמן אמנם, אבל אני בכיוון. הלוואי. ומקווה שהשם יזכה אותי

אבל יכולה לומר לך שאני שמחה שלא פעלתי מהבטן מה שנקרא והלכתי על זה ברגע הראשון

מה בעלך חושב על זה?

הריון נוסף זו מבחינתי הקרבה גדולה, על אף השכר והטוב הגדול שבצידו, הן מבחינה בריאותית והן מבחינה נפשית

אני לא מרגישה שבכוחי להתמודד עם 'תופעות הלוואי' הללו כרגע.

לפני שזה התחיל רצינו,

אבל עכשיו-ממש לא התקופה האידיאלית מבחינתי.

הכי מפחדת להיות בחרדות בזמן ההריון, מפחדת שזה יפגע בו.

אז לבנתיים עם שקפים.

חבל לא להיות יחד בגלל זה 

ולא מומלצת למי שממש בשום אופן לא חושבת על הריון.

אבל את לא נשמעת כל כך בטוחה לא?

מעצמי שב"ה כרגע בהריון,

שדווקא זה ממש נותן לי איזה תקווה בתוך כל הסיפור הזה. איזה אור באפלה

מתרגשת יותר מהתנועות ומהכל וממש מחכה כבר ללדת בעז"ה.

המלחמה על כל הקושי שלה היא זמנית, בעז"ה תסתיים וילד זה משהו נצחי ומדהים.

בלי קשר אם לא מתאים לך כרגע זה עניין אחר, אבל אם הסיבה היא רק המלחמה- בעיני זה המקום לשחרר ולתת להקב"ה לעשות את שלו.

תחשבי על כמה נשמות יהודיות חסרות עכשיו בעולם בעקבות הכל

לברר יותר עם עצמך מה החששות? ולנסות למצוא פתרונות שתרגישי יציבות

למשל ההתמודדות בהריון עצמו תוך כדי המלחמה-האם יש פתרונות מעשיים להגדיל את העזרה במה שאפשר?

או אם בהתמודדות נפשית-האם יש לך כלים שאת מכירה את עצמך ותוכלי להרגיש יציבות וביטחון?

וכד', אם את עדיין מרגישה כרגע בערפל, אז יכול להיות שתחליטי למנוע הרמטית ויכול להיות שתרפי לגמרי ותתני לקב'ה להחליט מתי נכון שזה יבוא לידי ביטוי ותאמיני שאם זה מגיע עכשיו זה הדבר הנכון כי אין מקריות!

ולחזק את האמונה בקב'ה ושהמציאות שהעם היהודי מאמין זה בהתבננות על כוח החיים וחיבור בין עבר הווה ועתיד, האמונה שלנו אומרת שכוח החיים מנצח והעתיד מוכרח להיות טוב, לעומת התקשורת שמחדירה אמונה בהווה וזהו ואם עכשיו רע אז פנינו ח'ו לעתיד רע ואם הפוך אז לעתיד טוב ולכן אסור להישאב לכוח הזה.

מקווה שנתתי עזרה בעצה, שיהיו לכם בחירות טובות בעז'ה!

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...