לא יודעת אם הייתי עושה משהו.

זה באמת יותר מדי תינוקות על מטפלת אחת אבל איכשהו היא מצליחה לתת לכולם מענה שנשמע אחלה.

אם היית רואה שהילד בוכה, רעב, מלוכלך וכו' אז הייתי פותחת את זה כמובן.

אבל מרגיש לי לא הגיוני בעליל שמטפלת אחת באמת מצליחה לתת יחס ל10 ילדים

מה גם שבטוח הוא מקבל פחות מאשר אם הם היו רק 7....

ואחרי הכל אני לא שם במהלך כל הזמן, אז אין לי באמת אינדקציה מה קורה איתו בכל רגע נתון...

הלוואאאייייייייייי ולא היינו צריכות לעבוד ולשלוח למטפלת. אוף.

בלי האשמות ובלי התנצלות.

תשאלי האם ה10 ילדים הם קבועים? כי סיכמתם על יחס של 1 ל7.

אם כן האם יש כוונה להביא עוד מטפלת? כי עם כמה שהיא מטפלת במסירות זה לא מה שסיכמתם וגם לא מאפשר יחס אישי לילד שלך (גם 1 ל7 זה המון בגיל הזה).

זה נשמע לי מילת קוד... כי התוכן הוא בדיוק האשמה, לא?

אצלינו בשכונה אין פחות מ7 תינוקות, פשוט אין. יש אצלינו מצוקה גדולה גדולה... מקובל אצלינו 10 ילדים לצערי הרב...

אני אחכה לפעם שאני שוב אראה כזאת כמות?

או לדבר איתה על העבר מה שראיתי?

אם זה היה חד פעמי אז אולי לעזוב את זה?

למען האמת,

אני ממסכימה שהגיוני לשאול אותה האם היא מקבלת עשרה תינוקות עכשיו, אבל אני מתקשה לראות את התועלת שבשאלה הזו.

אלא אם כן את באמת מתכוונת להוציא אותו מהמטפלת אם היא תענה שזה מספר התינוקות מעכשיו והלאה.

אם הוא ממילא ישאר שם, לא נראה לי שהייתי 'מעירה' לה על זה. מה יצא לך מזה? 

פשוט לפעמים כבר לוקחים ילדים לפני שאני באה...

אם אגיע למסקנה שילד שלי באמת לא מקבל את מה שהוא צריך, אז אוציא אותו משם ואחפש מקום אחר.

אולי יש דרך אחרת לבדוק את היחס? להקליט כמה ימים ולראות מה קורה איתו?...

פשוט תשאלי בצורה רגועה ולא מאשימה.

בסוף אם סיכמתם על משהו מסויים מאוד הגיוני שתבררי אם זה לא מתקיים.

זה ממש לא מקובל אצלינו...

והתפדחתי לבקש

זה היה מתפרש כאילו אני מממשש לא סומכת עליה

חלק מהתנאים שהיא התחייבת להעניק זה עד 7 ילדים.

היא צריכה לעמוד בזה, לא?

והנכד שלה בטח מקבל יחס של שני ילדים....

השאלה היא אם לעשות קודם משהו בנידון או לא...

כי כמו שאמרתי למעלה, בעיקרון אני מרוצה ממש.

באגביות

נגיד להגיד כזה אני חושבת שאני מכירה את התינוק החדש , לפתוח שיחה

לשאול בנחמדות  לא קשה לך ? לראות מכאן מה היא אומרת  ..  ראית שאת יכולה להכניס עוד? לשאול בחיוך מתוך שיחה

בצורה כזאת

אני ביישנית...

לא יודעת לגרום לשיחות לנוע לאיפה שאני רוצה

אסור לה לקחת יותר משישה ילדים בכלל.

(אני ממש רציתי להכניס את הבת שלי למטפלת של הבת הקודמת והיא ממש התנצלה שלא יכולה לקחת אותה כי יש לה כבר שישה ופשוט אסור על פי התקן)

לא הייתן שולחות לכזאת מטפלת?...

לא רוצה להכליל אבל הרבה מקומות פרטיים באיזורים כאלה הם בלי ביטוח.

אז לא בטוחה שזה צריך להיות שיקול פשוט כי יהיה לך קשה למצוא פרטית אחרת עם ביטוח.

ואני חושבת שבעיקר מה שקשה זה התחושה של החוסר אמון כי בסוף אם הוא מטופל כמו שצריך ואת בסהכ מרוצה והיא מצליחה להסתדר עם כזאת כמות אז סבבה.

אבל בגלל שהיא לא ככ עמדה במילה שלה זאת תחושה קשה.

לי היה משהו דומה עם מנהלל מעון בתמת, אז זה לא משהו שקשור דווקא לפרטי וזאת תחושה מאוד מאוד קשה שאנחנו שמות את הדבר הכי חשוב לנו בחיים ומגלות בעיות באמון אז איך אני אדע שדברים אחרים שהיא מספרת לי הם אמינים?

אני אגב כן השארתי את הבן שלי במעון כי סהכ היה לו טוב ולא היה לי אלטרנטיבה יותר טובה.

כל הפרטיות פה הם בלי ביטוח... כמובן

השאלה היא רק אם להעביר למשפחתון, שאז אני אצטרך לשלם פי 2.5 לפחות.... ולא בטוח שאמצא מטפלת כ"כ אימהית וטובה.

הבנת אותי בדיוק, בגלל שהיא לא עמדה במילה שלה, פתאום הכל נראה לי לא אמין ואיך אוכל לסמוך עליה עם הבן שלי???

הייתי נותנת לתחושות להירגע קצת ולחכות נגיד שבוע ואז לבדוק שוב את הדברים.

בכל מקרה עוד משהו שלמדתי זה שמטפלות הן בני אדם וכל אחד אוהב להציג את עצמו בצורה כמה שיותר טובה אז הרבה פעמים קורה בלי לשים לב שהן מעגלות פינות. וזה בסדר ואנושי בעיניי סהכ

רק צריך לבדוק שזה לא עובר את הגבול.

תלוי גיל

אצלנו המטפלת ביררה וראתה שבגיל הזה מותר לה לקחת שבע (יש לה כמה בני שנה וחצי ושניים בני פחות משנה ) ויש לה ביטוח בוודאות

זה החיסרון הכי גדול לשלוח למטפלת פרטית שעובדת בשחור- אין חוזה, אין פיקוח. היא עושה מה שבא לה.

היו פעמים שממש התעצבנתי ונאלצתי להבליג או לחפש מטפלת אחרת.

לגבייך,

סך הכל נשמע שהילד מקבל את כל הצרכים שלו. דווקא עוד ילדים זה עוד חברה.

יכול להיות שהנכד שלה נמצא זמני בגלל המלחמה? אולי שאר הילדים הנוספים זמניים בגלל המלחמה? או שכולם קבועים? איך רק עכשיו גילית בעצם..

עכשיו יש לך בתכלס 2 אופציות -

1. להשאיר ולהבליג, ולהנות ממחיר זול(מניחה לעצמי), וסך הכל את כן מרוצה ממנה.

2. להעביר למסגרת מפוקחת שבטח יהיה יותר קשה למצוא מקום פנוי בשלב זה של השנה+מחיר מטורף, אבל לפחות יש פיקוח.

להבא, לשנה הבאה, תדעי לבקש חוזה. גם אם לא מקובל, אצלך זה מקובל. ואם לא, יש עוד מטפלות מהממות. או לשלוח למפוקח..

הכל טוב לומדים מטעויות תוך כדי תנועה..

הנכד בטוח שם מתחילת השנה, ראיתי אותו המון פעמים, רק עכשיו גיליתי שזה הנכד שלה...

לגבהי הילדים האחרים. אני לוקחת אותו בערך פעמיים בשבוע וכל השאר בעלי. אני אף פעם לא ראיתי שם כזאת כמות של ילדים. ובעלי אמר שהוא לא מספיק שם לב...

אז בניגוד לנכד שלה, יש סיכוי שהאחרים רק בגלל המלחמה. וגם אם זה המצב הייתי מצפה ממנה לומר לנו, ההורים משהו לגבי זה.

וגם לא חושבת שזה חוסר אמון שהיא לא אמרה לך שזה הנכד שלה..

נסי לשחרר את הנושא הזה.

זכותה וזה הגיוני והכל בסדר..

לגבי מספר הילדים זה עניין אחר אבל אני לא יודעת איך ואם להתייחס לזה..

אולי מבחינתה זה כמו שהיא תספר לך מאיפה כל ילד הגיע. לא יודעת.

ומצד ה7 נשמע שזה היה שנה שעברה ואולי היא החליטה להעלות כמות. חבל שלא עדכנה..

או שזה אילוץ בגלל המלחמה

בכל מקרה כל העניין שלו היה שולי...

העיקר היה שגיליתי שם יותר ילדים ממה שסוכם

סגרתי איתה לגבי השנה שזה יהיה 7 ילדים... לא שאלתי אותה כמה ילדים היו לה שנה שעברה, זה לא ענייני...

גם אני שלחתי לפרטיות וכמעט תמיד הבן או הנכד היו גם במשפחתון.

למה זה משנה?

אף פעם לא חשבתי שמישהי צקיכה לעדכן בזה, ובאמת לא עידכנו אלא נודע בהמשך

לא היה מפריע לי בכלל.

מה שלא נראה לי הגיוני זה שמטפלת אחת מצליחה להסתדר עם 10 תינוקות לא משנה כמה היא מדהימה אין לה עשר ידיים איך היא מאכילה כמות כזאת של ילדים? מחליפה להם חיתולים? אין סיכוי שלא בוכים לה בו זמנית איזה 5 תינוקות.

אני גם גרה במקום חרדי בתחילת שנה רשמתי למעון וחתמנו על חוזה שבו כתוב יחס 1 ל6. במשך שבועיים אמרו שתגיע מטפלת נוספת (לקבוצה של 12) ולבנתיים ראיתי רק כוח עזר מתחלף של בנות 15 שעוזרות למטפלת הראשית. כששאלתי את המטפלת הראשית שאגב הייתה ממש מקסימה בדוגרי מה קורה עם המטפלת השניה בלי האשמות ובלי כלום היא הסבירה לי שהמנהלת לא רוצה להוציא עוד כסף ושגם היא חשבה שתבוא עוד מטפלת אבל מסתבר שהיא לא רוצה להביא (אגב הכוח עזר המטפלת הביאה בעצמה על חשבונה פשוט כי לא הצליחה להתמודד). באותו יום העברתי את הבת שלי מקום גם בגלל חוסר האמון ובעיקר בגלל שכמה שהמטפלת מקסימה היא פשוט לא יכולה פיזית לטפל בכמות כזאת. אני מרגישה שכן סיימתי את זה בצורה נעימה אל מול המטפלת היא הבינה אותי לגמרי (מול המנהלת לא יודעת לא דיברתי איתה בכלל את הצ'קים קיבלתי חזרה מהמטפלת).

אגב ברוך ה' מצאתי מטפלת פרטית מדהימה שלוקחת 2 תינוקות בנוסף לבן שלה הבת שלי פשוט מרגישה שם בבית ואין מה להשוות בתחושה שלי כשאני שולחת אותה לשם.

אני גם גרה באזור חרדי

מטפלות פרטיות פה לוקחות 8 תינוקות

(יש בודדות שלוקחות 6, הרוב לוקחות 8)

איך מסתדרים עם 8 תינוקות?

באמת אין לי מושג

נראה לי דורש יכולות על

בפועל, הבת שלי חוזרת שבעה, נקיה, רגועה, שמחה שמחה,

אני רגועה ב100%, באמת, אני רואה עליה שטוב לה (בימים הראשונים של ההסתגלות היא היתה בבית עצבנית, כלומר כשקשה לה בבוקר - אני רואה את זה בצהריים. אז כשהיא רגועה - אני רגועה)

מאד מקובל פה שמישהי שיש לה תינוק בגיל והיא רוצה להשאיר אותו איתה (למה לא?) לוקחת אותו בחשבון כאחד מהתינוקות, כלומר לוקחת עוד 7 חוץ ממנו

נכד נראה לי אותו דבר, כל עוד הוא נלקח בחשבון במס' התינוקות - זה בסדר גמור והיא לא צריכה לעדכן מראש, מה זה ענין של ההורים מי הם ה7 שהיא לוקחת

לגבי שיש יותר תינוקות - זה משהו לשאול אותה עליו,

אבל כל עוד אין לך אופציה יותר טובה - לא הייתי מוציאה,במיוחד שאת מתארת שאת כן מרוצה והילד שלך רגוע ושמח

הנכד שלה הוא כזה פצפון בגוף ומאוד מפותח ויצא לי לדבר איתה עליו כמה וכמה פעמים, וגם הוא והבן שלי היחידים שמגיעים מרחוק יותר, אז לגלות אחרי חודשיים פתאום שהוא הנכד שלה עשה לי לא נעים...

ואז בנוסף גם לגלות שם פי 1.5 תינוקות ממה שסיכמנו כמובן עוד יותר הפריע לי.

ואץת צודקת שכנראה אין לי אופציה יותר טובה

זה בדיוק מה שמתסכל אותי, שהיא יכולה לעשות מה בא לה, ואנחנו אין לנו אלא לשתוק...

אבל האמת

אני לא עשיתי כלום

פשוט כי המטרה בעיני ה טובת הילדים

והיא באמת היתה פשוט מאוד מאוד מנוסה וטובה אליהם

והם היו באמת שמחים!! ממש

לא רק אצלי גם חברות ששלחו לשם

וחברה שלי היתה שם ימים למים ורק טוב היה לה לספר

וזה לא היה תינוקות קטנטנים שאז הפייזי יותר נוכח

אלא גילאי שנתיחם שתכלס זה לא שצריך להרים אותם ולהאכיל בבקבוק

אז הנטיה שלי זה לשמוח שהילד במקום טוב

זה לא מובן מאליו יכולה להיות מטפלת ל3 ילדים שלא נחמדה ולא סבלנית ושלילד לא טוב

או לסמוך על זה שנראה שהוא בסדר ונהנה?

עושה לי תחושה גרועה להשאיר...

אבל ממש לא בטוח שאמצא משו טוב יותר.

לא מתחברת לגישה הזאת

לא משאננות

אני כן ערנית

אבל לא מאמינה בחשדנות תמידית

וכן סומכת על התחושות בטן והברור שאני עושה

ואם הילדים ממש שמחים ורגועים ואם מגירה אותה מנדיון לא רק פרטי שלי

אז לא בודקת מתחת לבלטות

אלא ליצור איתה שיחה נעימה בנוגע לפרטים האלה.

ובנוגע לנכד, יש מצב שזה כל כך טבעי לה והיא לא חשבה שזה ישנה לאחד מההורים

דוגמה לשיחה: '' הי מה שלומך ? איך היה היום?

רציתי להגיד לך שפיצקי שלי ממש נהנה מהמעון, את לא יודעת איזה כיף לי לשלוח אותו ולדעת שהוא במקום טוב. תמיד הוא חוזר שמח ורגוע, אני באמת ממש מרוצה.

תודה רבה לך

כמה פטפוטים רנדומליים על מה הם אכלו/מילה או תנועה חדשה שהילד עושה, ואז-

אגב, רציתי לוודא מולך מה מספר הילדים, כל פעם אני מגיעה בשעה אחרת ולא יצא לי לראות את כל החברים שלו.''

להיות מסוגלים לדבר עם המטפלת

זאת נקודה לא קלה

גם לי ממש קשה בזה

עזרת לי מאוד עם הניסוח

הלוואי שאצליח לגרום לשיח הזה

וואו כמה ילדים, איך את מסתדרת איזה אלופה!

ואז להתחיל להקשות-

הם פה כל הזמן? את מספיקה לבשל ולהאכיל את כולם?

כולם נרדמים?

וכו'

להתמקד בשאלות בקטע הטכני ותוך קריאת התפעלות ולא ביקורת.

אם תשאלי אם היא מצליחה לתת יחס לכל הילדים אז זה לא מדיד..

מה נקרא יחס?

לכן עדיף לומר זאת על הצדדים הטכניים ואז לבדוק כמה ילדים נמצאים הרבה זמן ואם יש יותר ילדים בגלל המלחמה אז לנסות להכיל.

לגבי הנכד תגיד לה, וואו איך לא אמרת לי?! (בטון כמו לחברה טובה, איך לא סיפרת לי ש...) מה את אומרת המתוק הזה הנכד שלך עכשיו אני מבינה מאיפה הגנים האלו..

איזה כיף לכן שאתן כאלה זורמות ומתקשרות!!

תודה רבה! לא הכל רלוונטי בדיוק אבל ממש נתת כיוון

אגב, רק לגבי האוכל, היא לא מבשלת. אני שולחת לו אוכל בעצמי...

שתוכלי לחלץ ממנו את המידע המדוייק וגם להתרשם אם היא מתפקדת עם העניין או כמעט קורסת.

את המידע תבדקי עם עצמך אח"כ ביחס לחלופות איך את עם זה.

עזרת ממש!

טובה לבן שלך..

וגם תנסי לשפוט לטובה אולי כרגע הנכד אצלה בעקבות המלחמה

גם לא זה קרה עם הבן שלי כשהיה תינוק גם בגיל שאת מתארת, ובגלל שראיתי שטוב לו במשפחתון סהכ לא הערתי.

מוסיפה לאור התגובות המטפלת אצלנו היא באזור חרדי וגם לא היה חוזה מסודר, ושמנו אצלה בגלל המלצות טובות ובאמת היה בסדר, וזה למשל עניין של שיקולים נוספים לשים אצלה, אז תחשבי על הכל בכללי ולא רק באופן פרטני על העניין הזה.

למשל יש בנמצא מטפלת פנויה שיכולה לקבל אותו? קרוב אליכם? מסתדר לך עם שעות העבודה? וכד'

שכנראה זאת האופציה הכי טובה שלי.

אבל בדיוק בגללל זה זה מתסכל אותי.

שהיא יכולה לעשות מה שבא לה ולנו אין ברירה אלא להישאר...

לגבי הנכד, הוא שם מתחילת שנה, וכמ ושאמרתי למעלה, פחות מפריע לי שהוא שם כמו שהפריע לי שהיא כאילו "הסתירה" ממני שזה הנכד שלה...

לגבי הכמות של הילדים, זה באמת הרבה וכדאי לבדוק איך היא מסתדרת עם כולם..

במיוחד בגיל המטפלות שהילדים עוד לא מדברים...

אגיד לך שיש משהו אחד שהוא בעיני מאד חשוב

שאת תרגישי שאת סומכת עליה.

שיהיה אמון ביניכן.

בעיני ה'כשלים' שאת מצביעה עליהם לא כל כך חמורים במיוחד לאור התיאור הנלבב הכללי, ברוך השם!

כמו שאת אומרת המקובל הוא עשרה ילדים, אני לא בטוחה שכששאלת אותה שנה שעברה כמה יש לה הבינה שאת מתכוונת שהיא 'מצהירה על יחס של אחד לשבע'

מכירה מטפלות מקסימות שלוקחות יותר מ7, אותי אישית זה היה מלחיץ אבל לא אם הילד שלי היה חוזר רגוע כבר תקופה...

זה שזה הנכד שלה בכלל לא מרגיש לי הסתרה או משהו. הרבה מטפלות אצלינו משאירות ילדים שלהן בבית ואני מצפה שיגידו אם משאירות ילד לא בגיל (שזה שונה.. ילד גדול שעלול להציק/להשתלט או תינוק ממש קטן כי זה משבש את הלוז של הקבוצה). לא אכפת לי שאחד מהם הילד שלה הפרטי- נשמע לי ממש סביר והגיוני.

אבל הנקודה פה היא אחרת, שאת מרגישה מרומה. ובתחושת חוסר אמון כזו קשה להרגיש שהכל טוב ופתאום מוצאים מלא פגמים...

אני הייתי מציעה לך כן לנסות לדייק עם עצמך מה מפריע לך ולדבר איתה. לא כי תעבירי למטפלת אחרת (כי את אומרת השנורמה אצלכן 10) אלא כדי שיוקל לך על ליבך

אבל אם את מרגישה שאת לא יודעת לנהל שיחה כזו, וזה סתם יגרום לאי נעימות לא חושבת שזה יביא לך תועלת.

והמון הצלחה! 

ממש מכירה את הסיטואציה, יצא לי להעביר ילדים באמצע שנה למרות העלות ואי הנעימות כדי שארגיש שאני שולחת בלב שקט. ה'סיבה' פחות משמעותית...

ממש עשית לי סדר...

עד כמה זה נכון להיכנס לקטנות האלו

ובאמת עכשיו אם כן היית יודעת שזה הנכד שלה.. לא היית שמה אצלה את הבן שלך?

אני מחדדת עד כמה חמור זה בעינייך? או שבעצם אם היית במקומה היית מספרת לכל הורי המשפחתון שאת מקבלת שהנכד שלך גם חלק מהקבוצה?

אמרתי כמה פעמים שאין לי בעיה שהוא אצלה, הפריע לי שדיברתי איתה עליו המון מכל מיני סיבות והיא כאילו לא טרחה לספר שהוא הנכד שלה... והרגשתי קצת מרומה.

למשל הבן שלי והוא היחידים שמגיעים מרחוק, ודיברנו על איפה הוא גר והיה נשמע ממנה שהיא יודעת איזור ולא יודעת איפה בדיוק הוא גר. ובהזדמנות אחרת היא שלחה לי שאריות חלב אם שלו יחד עם הבת שלה שגרה שני בניינים לידי (שזה הבן שלה ולא ידעתי) אז היא ידעה שאני יודעת איפה הבת שלה גרה...

בקיצור אולי סתם הגזמתי עם התחושה, אבל לא היה לי נעים לגלות את זה פתאום. הרגשתי שהסתירו ממני....

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

לאנשים צעירים יש מספר מינוס - קשה להם לראות למרחוק וזה נובע משרירי עיניים שכאילו חזקים יותר מהנדרש.

כשהגוף מזדקן ונחלש שרירי העיניים נרפים, אז למי שהיה מינוס והיה לו קשה לראות למרחוק יכול להיות שיתבטל לו המספר ויראה בסדר אבל אם עושים ניתוח אז אחכ יותר סביר שיצטרכו משקפיים ל ספר פלוס - קושי לראייה מקרוב.

מנגד זה טיפה יותר מסובך כי יש גם מולטי פוקל - אנשים שבמקביל צריכים מספר פלוס ומספר מינוס.