כל התרחישים האלה רק מחלישים את העם, וחבל.

עם ישראל שרד כבר לא מעט דברים קשים, ובעזרת ה' וישועתו ישרוד גם את המלחמה הזו, ויצא ממנה אף מחוזק יותר...

ככה הגענו לאסון מירון, ככה הגענו למיליוני יהודים שלא בורחים מאירופה בזמן.

''יהיה בסדר'' מת.

יהודים צריכים לדאוג לעצמם, כי אם הם לא יעשו את זה - בתי הקברות יתמלאו באנשים טובים שהעדיפו לא למצוא פתרונות אלא לסמוך על הנס.

ולכן נותר לי רק לסמוך על הקב"ה.

לאלה שה' הפקיד בידיהם את הכוח והיכולת להגן על העם - אין זכות לשבת בחיבוק ידיים ולסמוך על תרבות ה"סמוך".

העצה שלי נועדה לפשוט העם כמוני וכמו רוב יושבי הפורום כאן...

או משהו בסגנון הזה...

אני סומכת על הקב"ה שייתן להם את השכל לעבוד כמו שצריך...

וסומכת על הקב"ה שיעשה לנו ניסים מעבר למה שנראה שהאנשים מסוגלים. הייתה כבר מלחמת ששת הימים פעם אחת, למשל. היא כבר לא תהיה שוב (כי כבר עברו הרבה הרבה יותר משישה ימים), אבל בהחלט יכול לקרות פה נס כדוגמתה.

אין אנשים חכמים שיושבים בעמדת מפתח

יושבים שם אנשים שמחליטים החלטות גרועות על ימין ועל שמאל

אי אפשר לסמוך על אנשים שלא סומכים עליהם..

לא נותר לנו אלא לסמוך על הקב"ה שגם את הטפשות והרשעות שלהם יכוון לטובה

היא פשוט זוכרת מי שם פה לאדן ומי נותן מוח (וסיעתא דשמיא) באנשי הקבינט. זהו..

זה היה די ברור...

אלה שני אירועים שלמרות הסבירות שהם יתרחשו, אנשים מסוימים התעלמו מכך דווקא מתוך אמונה ב-ה' ואמונה שהוא לא ייתן לכזה אירוע להתרחש.

בוודאי שגם עם החמאס חטפנו מכה מאוד מאוד כואבת, וגם שם התעלמו מהסכנה, אבל אני לא מכיר שההתעלמות שם הגיעה מתוך אמונה בניסים.

אני לא אומר שדווקא מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים (לפני השואה ולפני אסון מירון) האמינו בניסים ולכן לא פעלו, אלא אני מדבר על אנשים פרטיים שאולי לא היו יכולים למנוע את האירועים אבל לפחות היו יכולים להציל את עצמם.

העובדה שעם ישראל לא רק חי וקיים, אלא גם הצליח לחזור לארצו ולשלוט בה והארץ שהשתוממה בחורבן העם, חזרה ונענתה לו כדברי הנביאים - היא הוכחה מוחלטת לקיום הנבואות.

נכון שמי שלא רוצה לראות, לא יראה את ההשגחה, גם כשהיא מתחת לאף, בדיוק כמו שכל ה'אנשים חכמים שיושבים בתפקידי מפתח' - לא ראו את החמאס מתאמן להם מתחת לאף.

זה לא אומר שלא צריך להתאמץ לשמור על עם ישראל בדרך הטבע, ע"י אנשים מקצועיים, בדיוק כמו שכל יהודי מאמין, מאמין באמונה שלמה שהקב"ה זן את העולם כולו בטובו ועדיין צריך ללכת למכולת לקנות את האוכל הזה ולבשל אותו.

זה גם לא אומר שלא יהיו נפגעים בדרך - בוודאי שיהיו.

כמובן, זה לא מוריד כהוא זה מהאחריות של מי שכשהדיווחים זרמו במשך חודשים, 'המשיך לישון' מעשית ומטאפורית. אבל אחרי כזה נזק, עם למעלה מאלף הרוגים, מאתיים ארבעים שבויים, עשרות יישובים שכבר כמעט חודשיים נטושים וכו' - שלא נמנע בגלל קונספציה שגויה של ה'אנשים חכמים היושבים בתפקידי מפתח', להגיד שבזכותם אנחנו יכולים להיות רגועים, זה מביך.

ובכל מקרה, איזה כיף להכניס לי מילים לפה, ואז להאשים אותי שאני לא לומד...

יכול לישון רגוע?

איפה אמרתי שלא צריך השגחה ועזרה מלמעלה?

אוף, זה פשוט מתיש.

כמעט בכל שרשור מכניסים לי מילים לפה.

בסך הכל אמרתי דבר מאוד פשוט:

כשיש שאלה כמו ''איך נדאג לכך שבמלחמה לא יהיו מאות אלפי הרוגים'' או אפילו ''איך נדאג לכך שיהיו פחות הרוגים בתאונות דרכים'', לסמוך על אלוקים זה נפלא אבל זו לא תוכנית פעולה. צריך אמצעים גשמיים, ומי שפשוט יגיד ''יהיה טוב בעז''ה'' יוביל לאסון (אם הוא בדרגה של קבלת החלטות חשובות).

ומה שכתבתי כאן:

אם כך, לענ''ד התשובה שלך הייתה צריכה להיות: - צעירים מעל עשרים

היה בהתייחס לתשובה שלה, שבה היא כתבה שהיא לא יכולה לעשות כלום כי היא לא בקבינט, ולכן היא אומרת שהדבר היחיד שהיא יכולה לעשות זה לסמוך על ה'. אז אמרתי שאם כך, היא הייתה צריכה לכתוב כבר בתשובתה הראשונה בנוסף ל''אני סומכת על ה' '', שתוכנית הפעולה שלה כוללת גם לסמוך על האנשים האלה. כלומר שיש גם משהו גשמי בפתרון שהיא מציעה, וזה לא שהיא חושבת שאפשר רק על ידי תפילות למנוע אסון.

אגב, יש גם תשובות אחרות שלא נסמכות על הקבינט. עם פרוץ המלחמה, מאות אזרחים מתנדבים בניצוחו של אביעד פרידמן הגיעו לצפון והשמישו מקלטים ישנים. צבעו, ניקו, העיפו פסולת וכו'. הנה, יש מה לעשות מלבד להתפלל ומלבד לסמוך על הממשלה. אפשר להיות אקטיביים. אז הוא לא סמך על הקבינט שיחליט לעשות את מה שצריך, לכן הוא הלך ועשה זאת בעצמו. אשריו.

מה לא כתבתי?

לא כתבתי שלא נדרשת השגחה.

לא כתבתי שאלה שהיום מקבלים החלטות הם אנשים חכמים/טובים/צדיקים/מתוקים.

אם כבר אז להפך.

כתבתי שצריך שיהיו תוכניות מעשיות כדי שלא יהיו אסונות. זה כמובן ההפך הגמור ממה שקרה עכשיו בעזה.

ואז אתה מאשים אותי כאילו אמרתי שאני סומך עליהם...

אבל אני בהחלט חושב, ששורש הבעיה, הרבה לפני שלא התייחסו לדיווח של תצפיתנית א', או של סמבצית ב' - הוא שאנשי המקצוע יוצאים מנקודת מוצא שאנחנו עם ככל העמים ואויבינו הם עם ככל העמים ובעיות ו'איומים' אפשר לפתור בעזרת כמה פטנטים טכנולוגיים.

אם נקודת המוצא הערכית שלהם, היתה שתפקידם לצאת "לעזרת ד' בגיבורים" (כן, המקור לביטוי 'עזרת ד', הוא בביקורת של דבורה על השבטים שלא יצאו להלחם) - הם היו מוכנים אלי קרב ולא שוגים בדמיונות כביכול הבעיה שלנו היא ההתחממות הגלובלית...

כי גם אם יש לך עשרות אלפי טילים, קשה מאוד לירות את כולם בבת אחת, ויש מחיר עצום שאתה עלול לשלם כי גם לישראל יש יכולות לא קטנות בכלל להשמיד בחזרה.

 

בפועל. צה"ל ינסה למזער פגיעה.

האם יצליח?

לא בטוח שב100% 

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה