כל התרחישים האלה רק מחלישים את העם, וחבל.

עם ישראל שרד כבר לא מעט דברים קשים, ובעזרת ה' וישועתו ישרוד גם את המלחמה הזו, ויצא ממנה אף מחוזק יותר...

ככה הגענו לאסון מירון, ככה הגענו למיליוני יהודים שלא בורחים מאירופה בזמן.

''יהיה בסדר'' מת.

יהודים צריכים לדאוג לעצמם, כי אם הם לא יעשו את זה - בתי הקברות יתמלאו באנשים טובים שהעדיפו לא למצוא פתרונות אלא לסמוך על הנס.

ולכן נותר לי רק לסמוך על הקב"ה.

לאלה שה' הפקיד בידיהם את הכוח והיכולת להגן על העם - אין זכות לשבת בחיבוק ידיים ולסמוך על תרבות ה"סמוך".

העצה שלי נועדה לפשוט העם כמוני וכמו רוב יושבי הפורום כאן...

או משהו בסגנון הזה...

אני סומכת על הקב"ה שייתן להם את השכל לעבוד כמו שצריך...

וסומכת על הקב"ה שיעשה לנו ניסים מעבר למה שנראה שהאנשים מסוגלים. הייתה כבר מלחמת ששת הימים פעם אחת, למשל. היא כבר לא תהיה שוב (כי כבר עברו הרבה הרבה יותר משישה ימים), אבל בהחלט יכול לקרות פה נס כדוגמתה.

אין אנשים חכמים שיושבים בעמדת מפתח

יושבים שם אנשים שמחליטים החלטות גרועות על ימין ועל שמאל

אי אפשר לסמוך על אנשים שלא סומכים עליהם..

לא נותר לנו אלא לסמוך על הקב"ה שגם את הטפשות והרשעות שלהם יכוון לטובה

היא פשוט זוכרת מי שם פה לאדן ומי נותן מוח (וסיעתא דשמיא) באנשי הקבינט. זהו..

זה היה די ברור...

אלה שני אירועים שלמרות הסבירות שהם יתרחשו, אנשים מסוימים התעלמו מכך דווקא מתוך אמונה ב-ה' ואמונה שהוא לא ייתן לכזה אירוע להתרחש.

בוודאי שגם עם החמאס חטפנו מכה מאוד מאוד כואבת, וגם שם התעלמו מהסכנה, אבל אני לא מכיר שההתעלמות שם הגיעה מתוך אמונה בניסים.

אני לא אומר שדווקא מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים (לפני השואה ולפני אסון מירון) האמינו בניסים ולכן לא פעלו, אלא אני מדבר על אנשים פרטיים שאולי לא היו יכולים למנוע את האירועים אבל לפחות היו יכולים להציל את עצמם.

העובדה שעם ישראל לא רק חי וקיים, אלא גם הצליח לחזור לארצו ולשלוט בה והארץ שהשתוממה בחורבן העם, חזרה ונענתה לו כדברי הנביאים - היא הוכחה מוחלטת לקיום הנבואות.

נכון שמי שלא רוצה לראות, לא יראה את ההשגחה, גם כשהיא מתחת לאף, בדיוק כמו שכל ה'אנשים חכמים שיושבים בתפקידי מפתח' - לא ראו את החמאס מתאמן להם מתחת לאף.

זה לא אומר שלא צריך להתאמץ לשמור על עם ישראל בדרך הטבע, ע"י אנשים מקצועיים, בדיוק כמו שכל יהודי מאמין, מאמין באמונה שלמה שהקב"ה זן את העולם כולו בטובו ועדיין צריך ללכת למכולת לקנות את האוכל הזה ולבשל אותו.

זה גם לא אומר שלא יהיו נפגעים בדרך - בוודאי שיהיו.

כמובן, זה לא מוריד כהוא זה מהאחריות של מי שכשהדיווחים זרמו במשך חודשים, 'המשיך לישון' מעשית ומטאפורית. אבל אחרי כזה נזק, עם למעלה מאלף הרוגים, מאתיים ארבעים שבויים, עשרות יישובים שכבר כמעט חודשיים נטושים וכו' - שלא נמנע בגלל קונספציה שגויה של ה'אנשים חכמים היושבים בתפקידי מפתח', להגיד שבזכותם אנחנו יכולים להיות רגועים, זה מביך.

ובכל מקרה, איזה כיף להכניס לי מילים לפה, ואז להאשים אותי שאני לא לומד...

יכול לישון רגוע?

איפה אמרתי שלא צריך השגחה ועזרה מלמעלה?

אוף, זה פשוט מתיש.

כמעט בכל שרשור מכניסים לי מילים לפה.

בסך הכל אמרתי דבר מאוד פשוט:

כשיש שאלה כמו ''איך נדאג לכך שבמלחמה לא יהיו מאות אלפי הרוגים'' או אפילו ''איך נדאג לכך שיהיו פחות הרוגים בתאונות דרכים'', לסמוך על אלוקים זה נפלא אבל זו לא תוכנית פעולה. צריך אמצעים גשמיים, ומי שפשוט יגיד ''יהיה טוב בעז''ה'' יוביל לאסון (אם הוא בדרגה של קבלת החלטות חשובות).

ומה שכתבתי כאן:

אם כך, לענ''ד התשובה שלך הייתה צריכה להיות: - צעירים מעל עשרים

היה בהתייחס לתשובה שלה, שבה היא כתבה שהיא לא יכולה לעשות כלום כי היא לא בקבינט, ולכן היא אומרת שהדבר היחיד שהיא יכולה לעשות זה לסמוך על ה'. אז אמרתי שאם כך, היא הייתה צריכה לכתוב כבר בתשובתה הראשונה בנוסף ל''אני סומכת על ה' '', שתוכנית הפעולה שלה כוללת גם לסמוך על האנשים האלה. כלומר שיש גם משהו גשמי בפתרון שהיא מציעה, וזה לא שהיא חושבת שאפשר רק על ידי תפילות למנוע אסון.

אגב, יש גם תשובות אחרות שלא נסמכות על הקבינט. עם פרוץ המלחמה, מאות אזרחים מתנדבים בניצוחו של אביעד פרידמן הגיעו לצפון והשמישו מקלטים ישנים. צבעו, ניקו, העיפו פסולת וכו'. הנה, יש מה לעשות מלבד להתפלל ומלבד לסמוך על הממשלה. אפשר להיות אקטיביים. אז הוא לא סמך על הקבינט שיחליט לעשות את מה שצריך, לכן הוא הלך ועשה זאת בעצמו. אשריו.

מה לא כתבתי?

לא כתבתי שלא נדרשת השגחה.

לא כתבתי שאלה שהיום מקבלים החלטות הם אנשים חכמים/טובים/צדיקים/מתוקים.

אם כבר אז להפך.

כתבתי שצריך שיהיו תוכניות מעשיות כדי שלא יהיו אסונות. זה כמובן ההפך הגמור ממה שקרה עכשיו בעזה.

ואז אתה מאשים אותי כאילו אמרתי שאני סומך עליהם...

אבל אני בהחלט חושב, ששורש הבעיה, הרבה לפני שלא התייחסו לדיווח של תצפיתנית א', או של סמבצית ב' - הוא שאנשי המקצוע יוצאים מנקודת מוצא שאנחנו עם ככל העמים ואויבינו הם עם ככל העמים ובעיות ו'איומים' אפשר לפתור בעזרת כמה פטנטים טכנולוגיים.

אם נקודת המוצא הערכית שלהם, היתה שתפקידם לצאת "לעזרת ד' בגיבורים" (כן, המקור לביטוי 'עזרת ד', הוא בביקורת של דבורה על השבטים שלא יצאו להלחם) - הם היו מוכנים אלי קרב ולא שוגים בדמיונות כביכול הבעיה שלנו היא ההתחממות הגלובלית...

כי גם אם יש לך עשרות אלפי טילים, קשה מאוד לירות את כולם בבת אחת, ויש מחיר עצום שאתה עלול לשלם כי גם לישראל יש יכולות לא קטנות בכלל להשמיד בחזרה.

 

בפועל. צה"ל ינסה למזער פגיעה.

האם יצליח?

לא בטוח שב100% 

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל