הרגשתי ממש בטוח...

יש המון כיתות כוננות והמון אבטחה בכל יישוב. וכמובן להתחזק בתפילות... 

ירגעו והלחץ הבטחוני ישכך ויוציאו מכאן את החיילים... וזה מצב שממש מטריד אותי

השמאל בפוסט טראומה אדיר

והוא לא מעוניין לוותר על הקיבוצים שלו בעוטף

השורדים דורשים נוף לים כדי לחזור הביתה. לא יודעת אם יחזירו את גוש קטיף אבל נראה שימשיכו לשטח

וזה לא קרה ביו"ש

ובעז"ה גם לא יקרה ביו"ש

זה קרה במרכז העצבים של השמאל

בייש את ראשי המערכת

עכשיו הם עירניים

מכסחים חמאסניקים

ביצעו למעלה מ1000 מעצרי חסמינקיםביוש

זו הרתעה 

אותו דבר... החמאס עשו כאן משהו הירואי שבטוח השאר יירצו לחקות

קראתי שצהל שוקל להכניס ליישובים טנקים, רימונים, טילי נ"ט... זה רק מראה את הבעיה שאנחנו נמצאים בה

אבל חשוב לזכור עוד משהו- ביו"ש יש לישראל הרבה יותר שליטה בטחונית מאשר בעזה. הרבה יותר קל להיכנס לכפרים ערבים ביוש ולטפל במחבלים מאשר בעזה, ששם לא הייתה לנו שום שליטה.

ואם צה"ל רוצה להכניס את מה שאמרת ליישובים זה אומר שאולי משהו בהתנהלות שלהם מתחיל להשתנות, וזה דווקא כן משהו טוב

זה ברור

וזה שמכניסים מלחיץ כי זה אומר שיש בסיס, שיש באמת ממה לחשוש

בהתחלה הרגשתי כמוך. למרות שאני בדרך כלל לא בן אדם שמפחד יותר מידי.

מה שקרה בשמחת תורה לגמרי ערער לכולנו את הביטחון. זו היתה המטרה שלהם, וזה הצליח באמת. כי כולנו הבנו שהגנות שמספיקות בדרך כלל מול מחבל בודד (שזה בגדול מה שהיה לנו עד עכשיו) לא יעמדו מול קבוצה של מחבלים שיבואו בבת אחת לתקוף.

אז בהתחלה זה היה מפחיד מאוד.

אבל כל צוותי הביטחון ביישובים מיד נכנסו לפעולה - התארגנו אחרת, גם מבחינת ציוד וגם מבחינת סדרי הכוחות, וגם מבחינת מוכנות לתרחישים שפעם לא העלינו על דעתנו.

ומצד אחד, זה החזיר קצת את תחושת הביטחון, אבל מצד שני, זה חיזק את החששות, כי אם מדברים על תרחישים כאלו סימן שיש באמת ממה לחשוש.

(אצלנו לפני כמה שבועות ביקשו שכל משפחה תעדכן לפני שבת אם הם נמצאים או לא, כדי שאם יתרחש 'אירוע אמת' ידעו מי נמצא ולא יבזבזו זמן לבדוק בתים שבמשפחות נסעו לשבת... אותי הבקשה הזו ממש הלחיצה, כל השבת הייתי ב'כוננות' ובמחשבות מה נעשה אם יהיה משהו...).

אז אני באמת באמת מבינה אותך, ואת הפחד שאת מרגישה.

אבל אני יכולה לשתף שעכשיו אני הרבה יותר רגועה.

כי בהתחלה אולי היה נראה לערבים שמה שהחמאסניקים עשו היה 'הירואי' ומשהו ששווה להם לחזור עליו.

אבל מה שצה"ל עושים עכשיו בעזה זה מחיר כבד מאוד. לא משהו שהם ישושו להסתכן בו. הם כבר קוראים לזה 'הנכבה השניה' (זה מראה שמבחינתם יש פה הפסד ולא ניצחון).

וגם כל ההתארגנות ביישובים, והכנסת ציוד אמיתי להילחם, יגרמו להם להבין שזה באמת לא שווה אפילו להתחיל לנסות.

בכלל יש שינוי גדול בגישה לעומת מה שהיה פעם. ממה שהבנתי, עכשיו כל ערבי שרק מתקרב לגדר של הישוב - יכולים ישר לירות בו. בלי לחכות שהוא 'יוכיח' שיש לו כוונה להרוג.

וחוץ מכל המחשבות האלו, אני באמת מתחזקת באמונה שהקב"ה מנהל פה את העולם, ובעז"ה מתפללת שיצא עוד הרבה טוב ואור מכל הקושי הזה שאנחנו עוברים (חלק מהטוב שיצא מזה כבר אפשר להתחיל קצת לראות, אבל אני מתפללת ומאמינה שיהיה עוד הרבה יותר...).

לא נעים לי להודות אבל גם אני מאלו שחושבים שהייתה בגידה אולי, של ערבים ישראלים שסייעו לעזתים שעבדו אצלם בבתים

נראה שביוש צריך יותר לאבטח את הכבישים. אולי אני  טועה... אם כן מבקשת סליחתך

זה ידוע וברור שהערבים ה'ישראלים' עזרו להם שכל העובדים שעבדו בקיבוצים העבירו מלא מידע וכו'...

מה שאולי לא נעים להגיד זה שמן הסתם גם היתה לנו בגידה ממש מתוך המערכת אבל אין עניין להיכנס לזה עכשיו

בעז"ה אחרי הכל כל מי שצריך ייתן את הדין

ודווקא הבדואים מאוד עזרו לישראלים וסיכנו את עצמם, וגם הם בין הנפגעים מהאירוע.

ערביי ישראל בכלל לא ידעו על התכנית, המחבלים בעצמם ידעו עליה רק בסמוך לביצוע.

על סמך מה את חושבת שברור שהיה סיוע של ערביי ישראל?

(לא שהם לא מסוגלים, אבל במקרה הזה מענין אותי לשמוע מה ההוכחות)

מוחקים עכשיו את החמס

ל"רשות" יש הרבה יותר מה להפסיד.

כבר יצאה שיירת פלסטינים לירדן.

ירדן מדינה חלשה שתלויה במים שאנחנו מזרימים לה.

היא תאלץ לבלוע פליטים (בניגוד למצרים שהתחמשה ומאיימת במלחמה) ולא נראה לי שהם מעוניינים כל כך להתטרנספר כשצה"ל ער ודרוך. אז כעמלק הם מזנבים בכבישים. אבל לחזור על המבצע של חמאס- מה יצא להם מזה?

אבל עכשיו מלחמה אז רק נסנגר על עצמינו, העובדה היא שזה *לא* קרה ביו"ש, זה קרה דווקא לשמאל הקיצוני שהאמין בדו קיום והכניס עזתים אליו הביתה מרוב חמלה טיפל בהם, נתן להם צעצועים של הילדים שגדלו, והעמלק הזה טבח אותם.

אז המציאות היא שעכשיו באמת רוצים למגן חזק את הישובים וטוב מאד שסוף סוף צה"ל יעשה את זה.

הרגשה קשה אבל הגיונית בהתחשב במה שקורה אצלינו ובהפקרות כאן.

ובזלזול בדם שלנו כאילו הוא פחות חשוב.

זוועה

תגברו סיורים של הבטחון, שדרגו נשק לתושבים (אזרחים) וגייסו מתנדבים למג״ב לעזרה בשמירה.

יש הרבה דרכים וגם מובן שיצטרכו להחזיק צבא יותר גדול ומוכן לכל אפשרות.

ואין לנו שליטה על זה.

אפשר גם מחר למות בתאונת דרכים. (לצערנו ראינו לא מעט מזעזעות החודש). להתפלל, להיות אנשים טובים יותר, ולהשתדל לא לחשוב על זה.

זה השחרור שלי בנושא. לא אגיד לך שאני לגמרי כבר לא מפחדת כן? אבל ממש ירד משמעותית. 

וזה לוקח ממני המון כוחות

אין עוד מלבדו והכל מאיתו-  אני בטוחה בזה, אבל יחד עם זאת חוששת על הילדים וחוששת להכנס להריון

מפחיד אותי להביא ילד לעולם כזה. ואני בסרטים שאני לא בהריון. חושבת על החטופה שילדה בעזה...

בקיצור מלאא מחשבות

אני מנסה להתחזק גם בזה שעם ישראל עבר דברים ככ נוראיים. לאורך כל הדורות. ולא התייאשנו אף פעם. המשכנו ללדת ילדים. זה אפילו הניצחון שלנו, על אפם וחמתם של כל השונאים שלנו שאנחנו ממשיכים ללדת ולהתפתח, שאנחנו בסוף עם מדהים שהביא המון לעולם, שאם מנתקים רגע את המלחמה וחוזרים לשגרה- יש לנו פה חיים ממש טובים עם המון אפשרויות.

אגב, זה גם ממש בסדר לחשוב מחדש אם מתאים לכם לחיות בישובים. זה לא לוותר בעיני להחליט שמעדיפים לעבור לאזור אחר. מכירה לא מעט שעשו את זה. וזה לא שחסרים כאן תושבים ב"ה. יש פה איכות חיים מפתה מספיק שעוזרת להתגבר על הפחד אצל חלקם. 

אני גם בעליות וירידות. יש ימים ששונאת את העולם ואת הכל ובוכה על זה שאנחנו חיים בעולם ככ דפוק.

ויש ימים בהם אני בשחרור, מבינה שזה לא בשליטה שלי ו שצריך להפיק את הטוב ביותר ממה שקיים אצלנו.

אולי ישובים ממש בודדים...

מכירה לא מעט ישובים, ובכולם יש צמיחה יפה

ישוב עוד 2000 איש. התמונה של יהודה ושומרון הייתה אחרת. יותר של קביעת עובדה אנחנו פה.. ופחות חשיבה של אתם גרים במקום מסוכן

בה'שיש צמיחה יפה. אבל כדי לתת עובדה בשטח ולא יפנו צריך יותר מזה 

המציאות של פינוי יהודה ושומרון לא עומדת כאופציה לאף מקבל החלטות בישראל.

אני לא יודעת, כנראה אנחנו במציאות מקבילה. כל הישובים סביבי בבניה מטורפת. בחלקם גם מאות יחידות דיור. המחירים יקרים בהגזמה. בונים כבר בניינים.

נראה לי אתן פשוט לא הייתן פה כשזה באמת היתה שממה... בפורפורציה של 30 שנים, מה שקורה פה מדהים. 

כן לי קצת חרה שאמרו פה שלא צריך עוד תושבים ביוש

קצת מנותק מהמציאות

מאוד צריך!

ויש המון יישובים קטנים שמשוועים לעוד תושבים

אמרתי שלא חסר. זה לא שאם הם יעזבו ההתיישבות תתמוטט.

מן הסתם היא לא גרה בישוב קטנטן שזה הם ועוד 5 משפחות. וגם במצב כזה, זה בסדר להגיד-לי זה לא מתאים.

ב'ה אני מאוד מחוברת למציאות, לא רוצה לפרט יותר מדי אבל תסמכי עלי שאני חיה ונושמת את הישובים מגיל לידה וכנראה הקרבתי עבורם הרבה ממה שהרבה כאן הקריבו. 

כן, כנראה שכל הישובים ישרדו אם משפחות בודדות יעזבו.

אבל איכות חיים כמו למשל בית חולים, רכבת ותחבורה ציבורית , כבישים נוחים, מרכז הייטק, קניון

ככל שהאוכלוסייה תגדל הם יתפתחו

וזה ממש בסדר שלא כולם גרים ביש"ע

זה לא בסדר לדעתי שכולם רוצים לגור בין ת"א לנתניה

רובד ציבורי שזה מה שאתן מדברות עליו

ורובד אישי שכן, מי שלא מתאים לו לגור ביו"ש זו לא חובה.. זה אידיאל אחד מתוך רבים שהוא חשוב מאוד! אבל לא על חשבון דברים אחרים...

אני כן חושבת שכל אחד צריך לבחור לגור איפה שנכון לו, וכמו שכתבת- אין מקום מושלם.

כתבתי שזה לא שחסר.

אם הם יבחרו לעזוב, יבואו כנראה אחרים.

בוודאי שמצב בו יפסיקו לגמרי להגיע משפחות חדשות, ויעזבו משפחות קיימות, זה מצב חמור ולא רצוי. אני לא חושבת שאנחנו שם. (וגם יודעת בוודאות שלא לפי כל נותן בסיסי שאפשר לקחת על נתוני הצמיחה) 

בנימין והשומרון בכיוון מזרח חסר

וגם בבקעה כמובן

שם באמת קשה יותר ליישב (מרחק, מזג אויר וכד).

ובאמת גם בנגב וגם בגליל מאוד חסרים תושבים.

פשוט בישובים כמו עפרה, אלקנה, עלי, יקיר... לא חושבת שחסר.

אפשר לחלק את יו"ש לפי מועצות, מועצת בנימין הכי גדולה ובאמת לא חסר תושבים בבנימין.

אבל יש חוץ מבנימין גם את הר חברון, גוש עציון, הבקעה, שומרון. בהרבה מהם יש איזורים ריקים עם ישובים קטנטנים... ממש ממש חסרים מתיישבים.

אם יהיה אוכלוסייה מספיק גדולה יהיה בית חולים למשל וזה יקל מאוד על התושבים שגרים בסביבה

בבנימין רוב היישובים הם עם כמה מאות משפחות ויש כאלה שיותר.

בהר חברון למשל, כל היישובים בסדר גודל של בין כמה עשרות משפחות למאות בודדות.

זה הבדל משמעותי.

ברור שחסרות ערים בכל יו"ש, אם הייתה עיר יהודית בבנימין זה היה מבורך, אבל כשמדברים על ישוב אז עלי הוא ישוב גדול.

זה הסיבה לחוסר בבית חולים.

חסרים משאבים לישובים. זה בין היתר בגלל שהתקציב ים לוקים בחסר ואנחנו לא נחשבים עדיין כמו שאר תושבי המדינה. 

שיש באוניברסיטה באריאל דיבור על הקמת בית חולים בעיר בשיתוף הפקולטה לרפואה באוניברסיטה. אבל אני לא יודעת אם איפה זה עומד כרגע ואם זה בכלל לפרסום

מכאן שיש משמעות דווקא להגדלת ההתיישבות. שתהיה אוכלוסיה מספקת גם בלעדיהםםםם.

לא יודעת גם איפה זה עומד. 

הר חברון והבקעה זה באמת המקומות שההתיישבות פחות משגשגת. כן יש צמיחה, יותר קטנה פשוט.

טוב לא יודעת. כנראה שבאמת יש אזורים בהם יש עומס(בנימין וגם חלק מהשומרון) ובחלק חסר.

אין מה להשוות את אורנית לאלון מורה, למשל, למרות ששניהם אותה מועצה..

ממשיכה לחיות כי אלה החיים שלי וזהו.

אם ה' יבחר אחרת הוא יכול לבחור את זה ממש בכל מקום.. ולהתעסק במה יהיה אם באמת מחליש אותי בעיקר כי אין לי *שום כלי* להתמודד עם זה.

מתפללים שה' יתן ישועה וכוחות לחיילי צהל וכוחות הבטחון להתמקד במה שחשוב כדי שיהיה לנו בטחון פה, וחיים את חיינו....

ואני גרה בשומרון הארד קור, באיזור לא פשוט.. אבל זו הדרך שלי שנכונה לי..

השלך על ה' יהבך, כזה.

מרגישה שאני מכחישה את המצב כשאני  מדחיקה וזה גורם לי להרגיש לא אחראית כלפי הילדים שלי

אני רוצה ללמוד ממך

לא חושבת שאני איזו מבינה גדולה עם איזה סוד גדול...

זו פשוט הדרך שלי להתנהל....

חיים פה ממש ממש בסדר. לא מרגישה שאני מסכנת פה את הילד שלי יותר מכל מקום אחר בארץ.

ותמיד היו פיגועים וחדירות, בסדר גודל שהוא יחסית קטן למה שקרה, אבל זה תמיד היה.

לי תמיד היה חשש, בימים הראשונים של המלחמה הוא התחזק, אבל אח״כ חזר לאותו פחד תמידי שהיה, אין איך למחוק אותו לגמרי, אבל אפשר להשאיר אותו בצד ולהמשיך את החיים, כי זו המציאות שלנו.

מחבל אחד

היום החשש הוא מהמונים

ה' יעזור

אני לא מרגישה פחד..

להיפך

מרגישה שאני חיה בגן עדן. רוב המשפחה שלנו חווה אזעקות ואצלנו שלווה.

כן פוחדת קצת לנסוע לכיוון השומרון אבל זה כבר תקופה ככה, לצערי לא חדש. וגם לא צריכה להתמודד עם זה כי לא נוסעת לשם בד"כ.

והבית שלי הוא הדבר הכי לא מאובטח שיש - בית קרקע בלי סורגים, ואני לא נועלת במשך היום בין אם בבית או יוצאים.

(בלילה נועלים אבל אפשר להכנס בקלות מהחלון. אני עושה את זה אם בעלי נעל ואני חוזרת בלעדיו כי לא מסתובבת עם מפתח).

דרך החלון גם בימי שיגרה במיוחד לא בלילות.

מספיק מישהו אחד עם נשק שיראה ויחשוב שיש חדירה ועלול לקרות אסון..

שווה לשים גם בלי קשר.

לאו דווקא למקרה של חדירה כמו לפורצים וגנבים. 

הדבר האחרון שדואגים ממנו..

אצלנו בבית עד תחילת המלחמה אפילו בלילה לא היינו נועלים את הדלת..

עכשיו כן סוגרים את הנעילה מלמעלה..

זה אחד המקומות עם הבטחון האישי הכי חזק בארץ..

וגם אצלנו נכנסים ויוצאים חופשי מהחלונות...

זה כמו הגישה שבישובים אין חשש להטרדות מיניות........ פחח, הלוואי

ועל ההסתכלות המעניינת

נתתן לי כיוונים לחשוב עליהם

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

6. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

   מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

   אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

אומרת פעם אחת ומשחררת...

לפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת

אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת

משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת

הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:

אז הוא מצא פתרון גאוני

פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??

עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...

וכו וכו...

אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.

לא יודעת, אבל תקשיבי ללב שלך ואל תהססי להקליט (מה שמותר חוקית) לבוא באמצע היום ולדרוש להסתכל במצלמות

ובאיזה אמצעים?

לגוף של התינוק/פעוט אבל לא להשאיר נגן בעגלה

יש עמותה מטה המאבק למען הילדים, שיש להם ייעוץ והדרכות מפורטות מה לעשות

https://www.mattehamavak.com/%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99?utm_source=chatgpt.com

עכשיו הסתכלתי הבעיה שהם רוצים שם של המטפלת/ משפחתון בשביל לתת יעוץ

כה זה נראה

מה הבעיה בעצםז?

ומה הבעיה לומר את שם המטפלת או המעון?

שאסור להקליט אדם אלא אם אתה שותף לשיחה, ולכן מותר לשים מקליט רק על גוף הילד, שיקליט רק את השיחות שהילד שותף להן.

תתייעצי עם מטה המאבק למען הילדים

אם המקרה המזעזע באריאל זה גן מתחת גיל 3 כמו מעון או גם מעל גיל 3 שזה בעצם גן עירייה??

בכל אופן מזעזע ומפחיד מאוד.

רק לגבי הבכי של הילדה, כולם אצלי (5) היו חוזרים מהמעון/ מטפלת/ גן 3 ובוכים ומתפרקים במשך שעות אחרי המסגרת, נראה לי המעבר הזה מאוד קשה ומציף, לא בהכרח מעיד על התעללות חלילה.

ולמה קוראים למטפלת שלא עברה שום הכשרה "גננת"?! זה משגע אותי כל פעם מחדש.

בנתיים לא זכור לי שנתקלתי בגננת מטורפת כמו אלו, אבל מטפלות היו גם היו.

מה שמלמד שגפ מטפלת מתחת גיל 3 צריכה לעבור הכשרה, שנות לימודים, תואר/ תעודה, זה לא כל אחת שיש לה 2 ידיים ורגליים יכולה לטפל בתינוקות רכים, זה פשוט נורא.

אבל לא מסובסד תחת התמ"ת

ואאל"ט לאחת מהן וודאי היה תעודה והאחרות לא הבנתי אם היו בתהליך לקבלת תעודה או לא

שחשוב להכיר את המטפלת באופן אישי

להתרשם ממנה שהיא ראויה לתפקידה

ואם זה משהו שמתחלף ולא נגיש

זו נורה אדומה ראשונה

שמשהו עלול להתרחש

(וזו גם הסיבה שלא שמתי במעון את הקטן

אלא בחרתי מטפלת פרטית באופן אישי

בגלל ניסיון לא טוב עם מעון

ולא חלילה שהיתה התעללות

אבל היתה הזנחה מובנת מעצם התנהלות המונית של מעון)

לדעתי להקליט. לא שאני יודעת איך. ושם באריאל גם הקליטו והנחשות עשו הכל בשקט. אבל באמת שזה משהו קיצוני ברמות הזויות. לא יודעת מה אעשה עם המסגרת כשיהיה רלוונטי. נראה.

בכוונה לא קראתי כלום על זה כי אחרת אני לא אישן בלילה

הילדים התנהגו בצורה חריגה?

כי אני זוכרת שאצל כרמל מעודה אמרו שהילדים הלכו וחזרו בכיף

אוף. איזה נורא זה

לא יודעות להסביר.

רואה פה למעלה שספציפית זה לא המקרה אבל מכירה אישית מקרים כאלה.

גם אחד הילדים שלנו עבר התעללות במעון, ובדיעבד היו הרבה סימנים אבל עוד חפני שהיו הסימנים הברורים החמורים היתה לנו מן תחושה שמשהו פחות טוב קורה. לא ידענו לשים את האצבע ואמרנו לעצמנו ששום מקום לא מושלם, ונמשוך את הכמה חודשים עד סוף השנה, אבל בדיעבד, וכותבת גם לפותחת @טיפקס לבן אחד הדברים שהבנתי זה שאם ילד לא בטוב אחר הצהריים ובבית אז משהו לא טוב לו בגן.

זה לא בהכרח התעללות יכול להיות אלף דברים, אבל ילד לא פורק אחהצ שלם רק כי מישהו לקח לו את הבובה. ובמעון ישנים צהריים אז ברגיל הוא לא אמור להיות גמור מעייפות.

תשימי מקליט, תראי אם יש מענה לבכי, איך מדברים אליהם, וכו.

ילד אם היה לו סהכ טוב בבוקר צריך לשדר שטוב גם אחהצ. כיף לי זה חא אומר כלום. יכולים גם ללמד אןתם מה להגיד

דיסקליימר - לא יודעת מה בדיוק החוק היום ואני לא ממליצה לעבור על החוק בשום אופן באמת כמובן תעשי מה שצריך בגבולות החוק.

אבל בכנות בואי, את רואה איזשהי מטפלת שתובעת הורה כי הוא הקליט והמקליט היה בתיק ולא על הילד? את יכולה לדמיין שופט שמקבל את זה ולא מבין שהיה פה חשש של ההורה בתוך כאוס?

לא יודעת נשמע לי חששות רחוקים.

ושוב- יש דרך חוקית אז כבר עדיף ללכת איתה ולא להסתבך. אבל לא חושבת שהחשש מההבנה המדויקת של החוק צריך להיות מה שחוסם הורה.

תלונה והמשטרה פתחה מצלמות.

עזבי אם לא נחשפת שמרי מרחק. זוועות

לבדוק כמה זמן יש בכי עד שנענה ואיך נענה.

איך מנסות להרגיע.

איך מדברות לילדים (אני הוצאתי ממטפלת ששמעתי אומרת לילד ''חכה מה אני אעשה לך'' למרות שאני מניחה שלא עשתה כלום. נורה אדומה בעיני).

בעיקר להקשיב סביב השכבות והאכלות שאלו הזמנים הכי קשים.

לנסות לדמיין את הסיטואציה כדי להבין מה שקורה שם, קשה לפעמים להבין בהקלטה.

כמובן לכבד ולדלג על שיחות פרטיות... כן להקשיב לכל השאר.

בע''ה מקווה שתיהי מרוצה ממה שתשמעי❤️

שבוע שעבר היה שרב, החולצות הקצרות רק חזרו מהכניסה אחרי ששמתי את הארוכות של המעבר בצד, ועכשיו בום חורף של פוטר, למרות שאני מניחה שזה יתאזן עוד מעט ..

זו היתה הופעת בכורה וממחר אמור להיות יותר רגוע. הבת שלי כבר הודיעה לי שמחר היא חוזרת לסנדלים..

פוטרים כבר הרבה זמן לובשים פה, אבל המעילים לא טובים אפילו ששנה שעברה כשארזתי אותם זה היה נראה שהם יהיו טובים גם להשנה.

אני בכל אופן ממליצה על תמנון. קונה מהם כבר כמה שנים ותמיד מרוצה.

שלחתי לגן ילדה עם גרביונים וסנדלים 🤦‍♀️

אז מראש דאגתי לכמה סטים לקטנות. ועוד מכנסיים ארוכים למי שחסר לו.

תכלס לכל השאר יש יחסית.

ויש סביבנו חנויות.

ממש הייתי מבואסת כל היום!!!

יש מסעדות שיש בהם ממש תבשילים

או שמכינים משו ממז זריז כמו פסטה מושקעת או דג או גם וגם

ולהכין פסטה מבחינתי זה קשה🙈

כן, גם יבשה בלי רוטב

אוכל מבושל או לא לבשל

בישול זה מיומנות נרכשת

במיוחד היום שכל ההסברים והמתכונים זמינים ברשת

ואפשר להרים סירים יחסית פשוטים

לדוג

תקני עוף בקצביה נקי ומפורק

תוסיפי אפונה וארטישוק משקית קפואה

וקוסקוס משקית

(לקנות קפואים ובשר נקי זה חצי עבודה... מפה ועד להרים סיר זה יחסית מהיר)

על אותו עיקרון

פרגיות עם אורז

חזה עוף ותפוא ופטריות

(תעמידי את בעלך לקלף תפוא...)

וגם אז בדרך כלל תבשילים ממש קלים שלוקח לי גג רבע שעה להכין

(למרות שאני לא שונאת לבשל, בדרך כלל פשוט אין לי כוח)

זה פשוט עוזר שיהיה אוכל מבושל שאני לא יצטרך לעבוד עליו יותר מדי...

ואגב מבחינתי אוכל מפנק זה לגמרי סנדוויץ' מושקע או סלט או חביתה, משהו בסגנון הזה, שזה אין לי בעיה להכין

והרבה פעמים כשאני כן מבשלת זה רק להכין קוסקוס משקית, או לזרוק פסטה לסיר או אורז וירק קפוא (יש לי כיריים עם טיימר אז זה ממש פשוט מבחינתי. להרתיח מים, לשים את הפסטה או האורז להדליק טיימר וזהו) מוסיפה לזה עגבניה חתוכה, סלט, שניצל תירס, משהו משימורים וזה ארוחה

אפשר גם קפואים שהולכים בתנור כמו צ'יפס קפוא וסויה כלשהי, זה ארוחה ב2 דקות

כנל דג סלומון או מושט, לזרוק תבלינים ולתנור

קיצור כמה שפחות השקעה ועדיין לקבל אוכל מבושל😅

כשאני ביום חופשי אני מעמידה כמה סירים וזה במקרר לכל השבוע,

• מרק גדול של ירקות ועוף, יום אחד נאכל כמרק עם שקדי מרק יום אחר עם קוסקוס

• תבשיל עדשים כתומות (5 דק' עבודה)

• קציצות וירק כלשהו

  ואז נשאר רק לסגור פינה של אורז וכדו' .

  אפשר ביום חופשי או אור הצהריים - ערב שיש אנרגיות.

ויש שאריות אבל לא תמיד בא לי אותם

וגם כשכן, זה מספיק מקסימום ליומיים

מוצאים מתכונים של שגר ושכח בתנור (ארוחה שלמה בתבנית אחת)

קונים נינגה גריל

עושים תורנות- פעם את ופעם הוא

לוקחים קופסאות אוכל מאמא/ חמות

בגדול מטלות ועבודות בית זה לא כיף… אבל אין ספק שמבין המטלות אוכל זה משהו שיותר קשה לוותר עליו

1. מזמיים מבשלת פעם בחודש שמכינה בסיסים של כל הארוחות ומקפיאה

2. עושים אותו דבר לבד...

3. מכינים ביום חמישי/שישי כמות לשבוע (אני מכינה שניצלים, עוף על שיפודים וקציצות ושתי מרקים) חלק מקפיאים וחלק שומרים במקרר לראשון-שלישי

קונים אוכל שיותר קל להכין (כמו חזה עוף פרוס למשל ולא נתח שלם שמקצר את העבודה במיליון)

מכינים דברים קלים ולא תבשילים של המון זמן לכל ארוחה

מתפשרים על לאכול אוכל מחומם ולא חדש כל יום ומכינים כמות שתספיק ותהיה במקרר

קונים מדי םעם בחוץ

ובגדול מתגברים. אין דרך אחרת.

אני גם אוכלת אוכל מבושל ואין לי כח להכין.

אז היום נגיד הכנתי שניצל לילדים לא. ערב - הכמתי יותר בשבילי למחר

מחר אעשה פרגיות במנגל גז שיהיה לי לחמם בנימג'ה

יום אחר זה נתח חזה עוף בכמה דקות בתיבול שווארמה. תוספת אפשר אטריות זהכמה דקות. גם פתיתים לא סיפור

ומבינים שצריך להשקיע בך. אולי שם זה יושב.?

אבל אוהבת ללבוש בגדים נקיים

אז מכבסת בלי לאהוב. טכני.

אפשר לשנוא בישולים ועדיין לעשות..

להקדיש 5 דקות לפעולה השנואה הזאת ולקבל סיר מרק.

כדאי לך לשים ברקע שירים שאת אוהבת או משהו מעניין, ולהתרכז בו. או לבשל עם חברה.

1. לפחות פעם בשבוע, לפעמים פעמיים

2. עוקבת כדי לקבל רעיונות איך מתמודדים 🤣

@ירדנית שאלה גם בשבילך

פעם הייתי נלחמת, לאט לאט הבנתי שזה לא בשבילי.

שיישאר...

אבל באמת לא יודעת איך להתמודד,

זה לא הגיוני שימשיך ככה כאילו כלום

כשהתאפשר נשאר, שנינו לא עובדים משרה מלאה אז רוב הפעמים זה התאפשר

מכיתה ג השתפר המצב והולך

הייתי מתחילה מלבחון שוב את ההנחה.

מה הוא אומר? למה הוא לא רוצה ללכת?

הילד בריא כשור

שבאים גם הביתה

קוראים לו בשבת לשחק

הוא אוהב בלי מסגרת

לעשות מה שהוא רוצה

ולא מחויבות לכל מני

ולא שמשהו בלימודים קשה לו

ואם זה תופעה מתרחבת של הדור הצעיר

אצלו זה התחיל מהמלחמה השניה באירן

בהתחלה הברזות מהצהרון ואחכ גלש לביהס

גם אצלי הילדים מבקשים לפחות כמה פעמים בשבוע להישאר בבית. סתם כי בא להם חופש. לא מנסים להמציא תירוצים אבל כן מבקשים לא ללכת.

טוב להם בבית הספר ויש להם חברים ועדיין חופש יותר כיף. תכלס מבינה אותם, גם אני הייתי שמחה ליום חופש מדי פעם.

אז לרוב אני לא מרשה, אבל פעם ב כן נותנת להישאר יום חופש בבית.

זכור לי מהילדות שגם אני הייתי מדי פעם מבקשת להישאר בבית סתם. אמא שלי תמיד הרשתה לי...

אני הייתי ככה וגם אחים שלי ואנחנו סביב גיל 30..

לא הסכימו לנו תמיד(תכלס כמעט ולא)

אבל מגיל מסוים כבר עשינו מה שבא לנו..

גם אצלי הילדים מבקשים להישאר

הבן שלי יותר מהבת האמת

אני מרשה לו ואז הוא מתחרט האמת..

אבל מדובר בנסיבות שונות. אם זה משום בריחה מקושי, לא בטוחה שהייתי מאפשרת כל הזמן. כן לצורך הפוגה,אבל לא מתי שבא לו האמת. אני אומרת שביהס זה בעיקר לצאת מהבית ולפגוש חברים ולנהל שגרה. הלימודים זה אקסטרה. אולי לחזק את זה שהוא טוב בלי קשר לתוצאה? אולי לבדוק באמת איפה הקושי ולהעמיק שם אולי ניתן לעזור לו?

לי יש ילד בכיתה ו' שמתבאס ללכת ומתלונן אבל הוא יודע שאין סיכוי שנרשה לו להשאר…

אולי תסכמי איתי שפעם בחודש (סתם דוגמא) מותר לו להשאר יום אחד בבית?

1. אני עושה הפרדה בין בית ספר לצהרון. האמצעי בצהרון. רוב הזמן מאד רוצה להישאר. קרו מצבים שהוא פשוט ברח ולא נשאר לצהרון. הגדול יש ימים שלא רוצה ללכת לבית ספר. תדירות נגיד פעמיים שלוש בחודש. אני מציעה לו להישאר אם הוא רוצה. לרוב הוא הולך בסופו של דבר.

2. לא רואה צורך לפתור את זה כי זה לא דרמטי בעיני. אני לא מתרגשת.

בד"כ זה עלול להיות מכמה סיבות שתלויות בילד אבל נראה ששללתם את כולם אז בהחלט הייתי בודקת גם את המורה.....

(סיבות שתלויות בילד- ראשית והכי קריטי- קושי חברתי, שנית- קושי לימודי)

בית ספר זה מקום שאמור להיות בחוויה הבטוחה של הילד, אמור לבוא אליו בשמחה ובשבילי זה המצפן אם לילד טוב או לא....

הייתי בודקת כמה מעניין לו בכיתה, האם המורה מתנהג אליו בנעימות, האם המורה מאתגר אותו/מצ'פר אותו/האם יש מי שרואה אותו שם בכלל.

ובתור אמא- ב"ה עד כה לא קרה לי בכלל, ואפילו ההפך, הילדים שלי גם כשחולים ממש מרגישים שמפסידים... אבל, מדי פעם אני יוזמת להם יום כיף על חשבון הלימודים

ואז שומעת חודשיים כמה לימודים הם הפסידו ביום המסכן הזה..... שיהיו בריאים.

לדבר איתם בזמן רגוע ולקבוע שאפשר להחזיר גג פעם בשבועיים וגם זה רק אם קובעים מראש ולא לבקש באותו בוקר...

קשוח לעבור דירות

קשה למצוא דירה נורמלית במחיר שפוי

וקשה עוד יותר לקנות דירה בארץ

תתפללי, השם גדול

זה העיצה היחידה שיש לי לתת לך, מניסיון. תמיד ב"ה הוא שלח לנו את הדירה המתאימה לנו

שולחת חיבוק ותפילה

אין לי עצות בשבילך רק הזדהות, חח

ב''ה יש לנו תשעה ילדים ואנחנו אומנם גרים בדירה משלנו אבל היא 3 חדרים 80 מ''ר. קשוח בטירוף!!

וגם אנחנו לא רוצים לעבור דירה לעיר אחרת בגלל המוסדות של הילדים.

אנחנו מנסים למצוא דירה אחרת בתקציב שיש לנו ואין!!! זה פער של מליון וחצי שצריך להוסיף באיזור שלנו ואין לנו את זה..

אני השלכתי את זה על הקב''ה ואני מחכה לישועה!!

מחזקת את עצמי בזה שב''ה אלו הצרות שלנו ולא בבריאות או ח''ו בחינוך ילדים.

בע''ה מאחלת שתגיע לכם בקרוב ישועה!!

והשאר ישנים בחצי חדר שסגרנו מהסלון.

הקטנה איתנו בחדר..

ניסינו את כל האפשרויות שרק אפשר למצוא דירה אחרת או להרחיב את הקיימת אבל הכל תקוע..

אני מאמינה שבכל רגע נתון הקב''ה יכול לשנות את המצב ואפרסם את זה בע''ה

שה' ירחיב גבולך!!!!

ישפיע עלייך את כל הישועות!

ריגשת אותי ממש ממש ממש!

אני מתרגשת מכך שלמרות שהבית קטנטן זה לא השפיע עלייך בהחלטה של להביא ילדים ובזכות זה שתזכי לשפע בלי די.

(לכל השאר, כמובן שזה הכי תקין שכל אישה תחליט כרצונה וכרצון בעלה וכל החלטה היא טובה, פשוט התרגשתי מהבחירה הזאת)

אני לא מרגישה גיבורה ... מצחיק שבדיוק את המילים הללו אומרים לי אנשים שבאים לראות את הדירה ולא מאמינים שאנחנו מגדלים בה תשעה ילדים בליעה''ר .

לגבי להביא ילדים לדירה קטנה האמת שלפני שנתיים כשהילדה השמינית נולדה כבר האמנתי שנעבור דירה מייד ואז אחריה הגיעה התשיעית המתוקה וזה עדיין לא קרה. מתחזקת באמונה שזה יגיע בקרוב!!

אני עם 3 ילדים, בדירת שלושה חדרים 65 מ"ר

וכבר ממש קשה לי...

יש לנו פינוי בינוי באופק בעז"ה, אבל יקח עוד 10 שנים כנראה...

תני לי טיפים!!

משתדלת לחיות באמונה שזה מה שטוב לנו כרגע..

לא שומרת בגדים או כלים שאני לא צריכה.

משתדלת לשמור על בית מסודר וארונות מסודרים עד כמה שניתן..

לפני הלידה האחרונה לא היה לי מקום לבגדים אז קנינו ארון של דלת וחצי מאיקאה שעומד לי בכניסה לחדר שינה ושם אני מאכסנת את הבגדים של הקטנות. זה עומד תקוע בכניסה לחדר כי אין מקום אחר בבית לשים את זה וזה גורם למעבר צר של חצי מטר כניסה לחדר אבל אין ברירה .. מסתדרים

מה עם להשכיר את הדירה שלכם ולשכור דירה אחרת יותר גדולה? היא בטח תהיה יקרה יותר אבל בטח יהיה קל יותר לעמוד בהפרש החודשי מאשר בהפרש קניה של מיליון וחצי שקל..

שכנראה נלך עליה אם לא תהיה ברירה.. היינו בעבר שוכרים ומשכירים וזה היה קשה ..

בכל מקרה נצטרך להוסיף כמה אלפים טובים על ההפרש של השכירות ואת זה נעדיף לתת למשכנתא.

לכן מעדיפים לעבור לדירה משלנו.

צרות של עשירים;)

אם תרצי לרשום לי בפרטי מה הסגנון שלכם, מכירה כמה מקומות טובים יחסית זולים.

בפריפריה יש דירות יחסית זולות או בחריש. חשבתם אולי על קרוואן כפול?

אם יש צפי לעזרה מהמשפחה בקשר לדירה? 100,000 זה סכום נחמד מאוד, אבל נראה לי שעדיף לשמור אותו לאירועים ולשמחות.

המחירים פשוט מטורפים ולא מצדיקים בכלל את הרמת חיים.

לא שאצלנו אפשר לקנות דירה ב- 100 אש"ח - אולי חדרון.

אבל בשכירות של 5000 ש"ח מקבלים דירת 5 חד' חדשה ומרווחת.

אני חושבת שהשאלה שלך זה הרבה מעבר לדירה כאן ועכשיו.

אתם צריכים לעשות תכנון כלכלי ארוך טווח ולחשוב איך אתם מגיעים לדירה ומה אתם צריכים לשנות בחיים שלכם כדי להגיע לדירה.

ואני אגב חושבת שהדרך לדירה עוברת בדירה להשקעה בפריפריה.

100 אש"ח זה קצת נמוך אבל כדי להשלים להון עצמי לדירה להשקעה המרחק הוא לא כזה גדול כמו לקנות דירה לעצמכם.

תתחילו מ:

1. כמה כסף פנוי יש לכם כל חודש?

2. כמה אתם חוסכים?

3. מה פונציאל הגידול במשכורות שלכם?

4. אילו חסכונות יש לכם? יש קרנות השתלמות?

אגב, למה אתם לא זכאים למחיר למשתכן?

תלוי איפה אבל אני מכירה שזול יותר

אגב, ניגשתם להגרלת דירה בהנחה? המימון של הבנק הרבה יותר גבוה ונדרש הון עצמי יותר נמוך עקב כך. חבל לא לנסות

מה לגבי הגדלת הכנסה?

חיבוק

מהמרכז

בשביל זכאות, וגם אז התורים ארוכים מאוד להמתנה

לא נראה לי שמשפחה עם 2 הורים עובדים תהיה זכאית

ביישובים שאני מכירה ביוש, קשה מאוד להצליח להשכיר בית גדול ביותר מ4 אלף בחודש.

ובתים גדולים באמת..

והיום ביישובים החדשים שמקימים , לדעתי קרוואנים חדשים עולים סביב 3 (קראוון כפול)

זה באמת לא נשמע שיש לכם אופציה להמשיך לגור איפה שאתם..

בהצלחה אחות, זה קשוח ממש.

ואם את רוצה לפנות אלי בפרטי, אולי יש לי רעיון לקניה בשבילכם... (מחיר נמוך , אבל ממש פריפריה)

נראה ממש טבעי על הפנים..

או יותר של החברות המוכרות.

הכי חשוב במייק אפ זה התאמה מיטבית לעור וקיבוע שלו.

לאסתי לאודר ואיב סאן לורן יש מצויינים, ברמה גבוהה מאוד מאוד והמחיר תואם.

אבל להתאים בעצמך יהיה מאוד קשה.

כדאי ללכת לסניפים של מאק ואיל מקיאז' ששם מאפרות יכולות להתאים גוון לעור פנייך.

מעבר לזה כדאי קרם בסיס טוב וקיבוע על ידי פודרה טובה.

שמה רק לשבתות (לא תמיד) וארועים וחשוב לי שהמייקאף ינשום ויראה טבעי ולא מסיכה

מהחברות המוכרות והיקרות ועד לחברות לואוקוסט. יש כיסוי מלא/ חלקי. תלוי בך.

מה שגורם למייקאפ להיראות טוב זה: הכנה טובה של העור לפני עם לחות, התאמת גוון, איך מורחים, והתאמה של מה שמעליו (פודרה סומק וכו),ולאו דווקא רק המחיר.

זה גם משנה מה הצורך. אני למייקאפ יומיומי לא משלמת יותר מ100 שח וקונה רק במבצעים. אגב עכשיו יש הרבה אז כדאי לנצל את זה

ליומיום שאת אוהבת?

אני השתמשתי ב cc cream של עדה לזורגן והיה מעולה אבל בא לי לגוון קצת.

ומבחינת קרם לפני ההנחה של המייקאפ אני משתמשת במקדם הכנה שהוא גם קרם לחות קוריאני ועכשיו מתחילה קרם עיניים כי השקיות... מה יהיה איתן??

את שמה עוד דברים לפני?

סרום ארגרליין של די אורדינרי (אומרים שזה בוטוקס טבעי אבל בינתיים לא ראיתי משו מיוחד בשימוש קבוע)

סרום סנטלה וקרם סנטלה (של skin1004, קוריאני. אני ממש אוהבת). יש לי גרם קרם עיניים שלהם אבל זה רק אם אני שמה קונסילר אחרת לא רואה צריך ואני לא מתאפרת הרבה לאחרונה בכלל

מייק אפ אני משתמשת כבר מיליון שנה בג'ייד. עכשיו עם האולטרה מאט. לפני כן לונגיביטי, לפניו אחד אחר שכבר הפסיקו לייצר ובאסה לי ממש.

יש להם כיסוי טוב לדעתי ואני אוהבת את הגוונים. תלוי בעונות השנה,לפעמים מערבבת גוונים. לפי צורך.

האמת ששמעתי על המאק פלאות ואולי אקנה שם בפעם הבאה שאצטרך,עם התאמת גוון

או שרלוט טילברי

אני עם אסתי לאודר שנים ובא לי לגוון

בעבר הייתי עם מאק