הגיוני מאוד. אבל כדאי לחשוב באילו דברים קטנים אתם כן מצליחים להיעזר באחרים. אבל הגיוני שבסוף בסוף, זה את והוא... הכי לעומק, הכי מבינים... 

ואני שלו

אהל בעיניי הגבול עובר האם זה כבר תלות או לא?

האם את יכולה בלעדיו?

האם יש לך עמידה עצמאית?

המלחמה הזו חידדה אצלי את החשיבות של בעלי בחיים שלי, את ההשלמה שלו לחיים שלי

כמה אני לא רוצה להתמודד עם החיים בלעדיו, כמה הוא טוב לי ואני לו

אבל גם גיליתי שאני יכולה בלעדיו

לא רוצה! אבל יכולה!

זה דקויות חשובות בעייני

אפשר לשאול איך יוצרים את המצב הזה בין בני הזוג?

אני מחפשת להעמיק את זה אצלנו

לי זה נשמע הרבה יותר מבריא

@מקרמה מופנה גם אליך

יצאנו לא מעט זמן לפני החתונה.

הרבה לפני שידעתי שאני מאוהבת בו ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו ולהשען עליו ושהוא נשמה טובה שבחיים לא יפגע בי בכוונה (לקח לנו הרבה זמן להתאהב...)

אני חושבת שזה שילוב של השקפת עולם על איך אנחנו רואים זוגיות, אופי, ורמת אמון.

אני מאמינה שהזוגיות שלנו היא פלא ונס

ושאנחנו באמת באמת ברי מזל שמצאנו אחד את השני (התחתנו מעל 30)

אני רוצה מאוד לקוות שאנחנו לא יחידי סגולה- אבל זה ממש מרגיש ככה (ואולי זה חלק מהגורמים, לאו דוקא שאנחנו באמת כאלו- אלא שאנחנו מרגישים ככה)

אם היה לך צורך, היית יכולה לרקום קשרים נוספים?

אם כן, אז אין בעיה.

אם לא, אז את בבעיה.

נגיד פעם היה מקובל אצלנו לבוא לחתונות בזוגות וכשבעלי לא יכל לבוא הרגשתי נבגדת.

היום הרבה יותר מקובל שכל אחד הולך לחתונות מהמעגל שלו.

וואלה, הרבה יותר קל ומשחרר.

אז בסוף זה עניין של תפיסה.

זה כמו שאני אשאל אם זה בעיה שיש מרכיב מאכל מסויים שאני לא סובלת.

כל עוד יש לי אוכל אחר ואני מסתדרת אז אין בעיה.

ביום שלא יהיה לי אוכל אחר אהיה בבעיה רצינית ואאלץ להתמודד ולאכול את זה.

אני חושבת שזאת בעיה להתחיל ליצור קשרים כשאת במצב שצריך תמיכה ולכן כדאי לשמור על איזשהי רמה מסוימת בסיסית של פוטנציאל לקשר.

נגיד לשלוח מזל טוב בתאריכי יום הולדת,

להגיב בסמיילים על תמונות והודעות בווטסאפ.

אז בהכי פשוט למשל אצלנו אין לי בכלל קשר ביומיום עם הקהילה, אבל עצם זה ששילמנו שנים דמי חבר אז אני בהגדרה חלק מהקהילה ועכשיו במלחמה חיזקתי יותר את הקשרים.

מתקשרים אלי אנשים שלא בטוח שאני אזהה אותם ברחוב (כי בווטסטפ יש להם תמונות של הנכדים אז לא בהכרח יודעת מי הם)

ברור שזה לא תמיכה נפשית ולא קרוב למשענת. אני קצת מכריחה את עצמי לשתף כי זה ממש לשתף אנשים שהם זרים מבחינתי, אבל משבוע לשבוע הקשרים מתחזקים איכשהו.

(וכנראה ידעכו שנחזור לשגרה)

כרגע זה עוזר לי אז משקיעה אנרגיה בפיתוח הקשרים גם כשלא זורם. למשל כששואלים מה שלומך אני עונה תשובה שמי ששאל יודע לאן לקחת את השיחה אם ירצה אז זה מאריך את ההתכתבות מהודעה סתמית אחת לכמה הודעות, וככה נכנסים לתודעה של אנשים.

נגיד אתמול ההורים שלי היו אצלנו אז סיפרתי שאני מתכננת להציע למתנס לארגן ערבי הדלקת נרות חנוכה לילדי המגוייסים.

זה נכון, אבל המטרה הסמויה של השיתוף הייתה להציף את העובדה שנשמח להיות מוזמנים לאירועי הדלקת נרות חנוכה ולא לעבור גם את זה שוב לבד.

אז מתחילה לזרוע את הזרעים כבר מעכשיו..

זה מעייף אבל בסוף כשיהיה לנו כיף ואראה את הילדים שמחים ומבסוטים גם בלי שאני אצטרך לשמח אותם בעצמי כל הזמן, זה ישתלם.

אז אין לנו חברים שהקשר איתם חזק בשגרה שברור שיזמינו להדלקת נרות, אבל יש שכנים וקהילה עם קשרים בסיסיים ביותר שניתן לחזק בעת הצורך.

בעלי אמנם לא המשענת שלי, בד"כ אני המשענת של עצמי (יש תחומים שהוא יודע לתמוך אבל יש תחומים שלא, נגיד אחרי הלידה הרגשתי שאני על סף דיכאון אז בניתי לעצמי תוכנית תמיכה שהוא היה חלק נכבד ממנה אמנם, אבל לא יכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות שאם אני נופלת הוא יתפוס אותי)

אז במובן מסויים אני גם מתמודדת עם יצירת רשת תמיכה אלטרנטיבית.

אבל ברור לי שגם אחרי המלחמה אני לא טיפוס של החזקת קשרים קרובים לאורך זמן ולא רואה בזה מטרה.

אולי זה נקרא כשל חברתי, לא בדיוק אכפת לי מההגדרות.

לי אין משענת מלבד עצמי. אני כן נעזרת בבעלי אבל בבקשה מפורשת ומדויקת שלי, אם אני לא אסביר בצורה מפורטת הוא לא ידע לתמוך.

מהסביבה ומחברות אני לא מצפה לעזרה או תמיכה, כי רוב האנשים לא יודעים או לא רוצים לתת. אם אני מקבלת זה בונוס נחמד.

שהאחריות של ההתמודדות כולה עלי.

מהצד השני זה יצר מצב שאני מסוגלת להתמודד עם כל דבר שמגיע.

לפעמים יש זמנים בהם אני מתקשה להיות המשענת של עצמי או להסביר לבעלי איך לתמוך ואז אני נשברת. אבל גם בזמן משבר אני יודעת שיגיע הרגע שאני אצליח לעזור לעצמי ולהסביר את עצמי טוב כדי לקבל עזרה.

ככל שאני עוברת קשיים ומשברים אני חזקה יותר ויש לי כלים רבים יותר להתמודדות עכשווית ועתידית.

בעלי בצבא ואני מרגישה שאני מתמוטטת

ולא מסוגלת לבקש עזרה

וגם כשמבקשת מתאכזבת מאודדדד

שבעלי לא היה נוכח פיזית ולפעמים היה נוכח פיזית אבל לא רגשית, למדתי להתמודד בלעדיו. זה היה קשה מאד להסתגל למצב כזה, אבל זו תפיסת המציאות שלי, מתמודדים עם מה שיש.

אלו היו תקופות לא פשוטות בכלל ולפעמים עם מחירים כבדים, אבל מכל תקופה קשה ומכל משבר אני לוקחת איתי משהו, לומדת משהו חדש, או משהו פרקטי או משהו לנשמה.

כי זו הבניה וההתפתחות האישית, המשברים והקשיים שצמחנו ונצמח מהם.

שיהיה לאישה קושי כשבעלה לא נמצא, זה האדם הכי יקר בעולם עבורך והוא השותף שלך לכל העניינים.

זה ששאת מרגישה בחסרונו זה דבר חיובי בעיני,

אלא שכמובן את גם צריכה לתפקד...

אז בהתחשב בזה שהקב''ה זימן לך את התקופה הזאת אולי את יכולה לנסות להיבנות ממנה

למצוא איך את בונה בעצמך מקום חדש, שמגלה בך את הכוחות העצומים שיש בך ולומד להשתמש בהם.

וזה לא יחליף אותו

זה רק יעמיק ויגדיל את הקשר בינכם.

רוצה לסייג שאני לא באה להפחית מהקושי בכלל,

אני בטוחה שזה קשה נורא ואני מעריצה אותך על ההתמודדות!

אם נקודת המבט הזאת לא נכונה לך, תזרקי לפח

רק שלפעמים בזמני קצה כאלה הקושי כל כך גדול שרק גדילה למצב אחר עוזרת להתמודד איתו.

ובכל מקרה, שולחת חיבוק

במיוחד את הניסוח שלך.

לקחתי לי! ❤️

יש מה שמתאים לכם

כמובן מחריגה מצבי אלימות למינהם שהם כמובן רעים בהגדרתם.

כל זוגיות משתנה לפי האופי של בני הזוג

אם המצב הזה לא מפריע לך או לא אז אין בזה בעיה בעיני.

אבל לדעתי זה עלול ליצור תלות

שזה לא משהו רע בהככח, זה חלק מהרבה מערכות יחסים. אבל זה תלוי.

אם זה פוגע ביכולת שלנו לנהל את הרגשות שלנו ולווסת אותם לבד - זה בעיניי פחות טוב

אני לימדתי את עצמי לווסת את הרגשות שלי ללא צורך בגורם חיצוני אנושי

כשאני כבר משתפת,זה כמעט תמיד בדיעבד אחרי שניהלתי מערכה עצמית מול התסכול/ עצב/ פחד/ כעס אחרי שאני מבינה מה הפתרון, או כשאני מוכנה או צריכה לקבל זווית אחרת, אבל לא בזמן שלבערת רגשות אלא תמיד כשאני אסופה. זה לא אומר שאני לא מקבלת חיזוקים מבחוץ. אני כן, ובאמת אני משתפת בסופו של דבר גם בשביל זה, אבל אני לא נשענת על זה ולא תלויה בזה

מבחינתי, אף אחד לא מבין אותי יותר טוב מעצמי . והרבה פעמים לא בא לי לפרשן את עצמי ולהסביר למה הרגשתי ככה או למה נהיה לי עצוב. אז אני מעדיפה לא 'לחפור' בזה מול אחרים

אם אני צריכה חיבוק - אני מבקשת

אם אני רוצה להתאוורר - אני אומרת

רוצה לשמוע דעה אחרת - כנל

ז"א, אני משתפת בדיעבד ברגשות ובפן הפרקטי בזמן אמת. אבל לא משתפכת בפני אחרים

זה שמור לי ולהקב"ה 

זה נפלא שהוא המשענת שלך

פחות נפלא שאת המשענת שלו

לגבי הכשל החברתי, בעיני מאד טבעי ולגיטימי ובריא

שהבן זוג הוא האדם הכי קרוב נפשית והוא הכתובת הראשונה.

האם יש לך קשרים חברתיים מעבר לזה? נשמע שכן אם דברתן על זה

יחסי זכר-נקבה -משםיעמומקבל

יכולים להיות נוכחים וחיים גם ככה

זה לא סותר בכלל

אפשר שהיא תהיה המשענת שלו נגיד מבל

חינה נפשית או רגשית

והקב''ה המשענת שלו מבחינה רוחנית נגיד

והוא עצמו המשענת של עצמו מבחינה ערכית או אישיותית

וכו

יש מימדים שונים בתוכנו

ולהשען זה לא אומר

לא להיות

זה רק להתמך

מה זה אומר, אבל בגדול לא מעט פעמים כשיש קשר של נשען של האיש על אשתו זה פוגע גם בקשר הזוגי ברמה מסויימת, וגם ביכולת שלה להביא את עצמה ולהצמיח את המקומות הנשיים שלו,

וגם ביכולת שלו להיות משענת עבורה.

ובטח ובטח משענת נפשית ורגשית.

את זה אני כותבת מנסיון והיכרות עם מקרים וסיפורים כאלה.

יש בזה משהו שנראה ולפעמים גם מרגיש קשור וקרוב

אבל הדינמיקה ביחסים היא לא דינמיקה שבריאה ליחסי זוגיות בין איש לאישה.

גם אני חשבתי פעם כמוך, ועם השנים והנסיון גיליתי שזה מאד מאד לא בריא ולא מדוייק.

אז אם זה לא המקום אל תעני

אבל מהי הענקה בריאה של האישה לבעלה?

כי אני כן חושבת שגם האישה צריכה ורוצה להעניק לבעלה 

מתוך מילוי שהיא מקבלת ממנו

כמו שלבנה מאירה כשהיא מוארת מהשמש

הענקה שמגיעה מתוך מלאות ושפע ולא מתוך החסרה

שיכולה להעיק.

אני כן חושבת שאמורים להיות עוד אנשים בעולם לשתף או להתייעץ או לבקש עזרה.

תלוי באיזה תחום כמובן,

אבל בעיקרון- כן. שיהיו עוד אנשים לפנות אליהם בכל מיני מצבים.

אחרת זו אינטנסיביות רגשית גבוהה בתוך הקשר הזוגי ותחושה שבלי בעלי אני לבד וחסרת משענת או כתובת לחלוטין

לשמור על קשר

לא תמיד טוב לספר על הזוגיות שלך לחברות. בטח לא לקבל ביקורת מהן על הזוגיות שלך. הן לא אוביקטיביות הן לא מכירות בדיוק את הדינמיקה שלכם ולא מכירות לעומק את בעלך

לא יודעת אם זה קשור  ספציפית למקרה אבל יכול להיות מצב שלחברה יש בעיות בשלום בית ובאופן לא מודע היא עונה מקנאה

אם טוב לך ולבעלך אז כנרא  שהכל בסדר ואם את מרגישה שמשהו חסר מציעה להתייעץ עם איש מקצוע או מישהו מהמשפחה שאת סומכת עליו.. אמא אבא חמות..

שיתוף עמוק על הזוגיות עם חברות לא נכון בעיני.

אם צריך אז עם דמות אחת אמינה או אשת מקצוע

שהכל בסדר ביכולת החברתית שלך

נשמע שזכית בזוגיות שהיא גם חברות טובה ואינטימית

אשרייך

יותר גרוע לי שהוא מאוחרה ואין לי איך להרגיע אותו תוך כדי הנסיעה, זה ממש יכול להוציא אותי מריכוז וקשה לי נורא לנהוג ככה.

כשהוא לידי אני רגועה ומפוקסת.

הגדולה בת 8

אנחנו קנינו בשלב הזה רכב של 7 מקומות

אבל באמת גם כשהיה לי תקופה של 4 ילדים ורכב קטן, שמתי בוסטר גב מקדימה לילדה הגדולה...

והכסאות המעוגנים (סלקל, כסא בטיחות ועוד בוסטר) שמנו מאחורה... 

אז בקיצור שתי האפשרויות לא טובות....😏

אני אישית לא מחכה לגיל 15 לישיבה מקדימה

קשה ולא נעים בכלל.

שהשם ישלח לך כח ונחת ושמחה בעז"ה🙏

אין קשר לאנטיביוטיקה

זה עצוב אבל זה פשוט קורה

ממש אל תאשימי את עצמך

שהשם ימלא חסרונך במהרה

שהשם ימלא חסרונך במהרה!!!

אפילו שזה דבר נפוץ

אי אפשר להתרגל לזה

וכל פעם זה קשה

חיבוק ענק!! ואל תלקי את עצמך מה היה אילו.. סביר להניח שזה לא קשור בכלל לאנטיביוטיקה

אני לקחתי המון פעמים אנטיביוטיקה בהריון ובתחילת הריון

זה קשה בטירוףףףף

חיבןק ממני, שגם בטיפולים ויודעת כמה זה עוגמת נפש שא"א לתאר שדמיינת שאמרת בייביי לטיפולים לתקופה הקרובה... 

זה קשה וכואב💕

וזה לא קשור לאנטיביוטיקה

אל תחשבי על הכיוון הזה בכלל

זה קורה הרבה

לא כל הריון מתפתח לצערנו

אמרו שמותר אז מותר

אין קשר

זה רצון השם, מתפללת בשבילך שימלא חסרונם בקרוב! בלי קושי וטלטלות

בשורות טובות

די, נו, איזה באסה!

מקווה בשבילך שפעם הבאה תהיה בקלות ובמהירות ובידיים מלאות!

איזה קשה ומבאס ככ...

ממש ממש ממש

קחי את הזמן להתאבל... זה באמת אובדן..

ובע"ה שבקרוב יהיו בשורות טובות טובות ורק טוב!!!!❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.

אם לא אין לי פתרונות לצערי😐

אני פרשתי

היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון

לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים

אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.

אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי. 

האמת, מבינה אותן.

מטפלת שעובדת משמונה בבוקר ועד ארבע, זקוקה לקצת מנוחה באמצע

לק"י

הן גם מנקות ומארגנות דברים במעון.

(לנו באמת יש ילדים שעם השנ"צ במעון ישנו בעשר בלילה, וילד אחד שגם אחרי שנה בגן עדיין נרדם לפעמים בצהריים, ולא תמיד זה מפריע לו בלילה.

זה היה פלוס נוסף אצל המשפחתון הפרטי שהיו בו 2 מהילדים עד גיל הגן, שהם ישנו מוקדם יותר צהריים, ולפי הצורך שלהם. לפעמים גם בכלל לא).

הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה

בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת

חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה

ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..

אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי. 

פספסה בכמה ימים את העליה לגן...

שאין דבר כזה

נכנס בחוק לפני איזה שנתיים

מכירה הרבה שבדקו וניסו מכל מיני איזורים

אצלי נס שהילדון נולד בסוף דצמבר

אחרת עוד שנה שלמה עם שנצ של שעתיים 🫪

מבינה שאצלך לא :/

אצלי נולד בינואר, הוא כבר בן 3 וחצי. לא הוא צריך דנצ, כשילדים שנולדו 3 שבועות לפניו לא ישנים שנצ בגן כבר כמעט שנה?

10-11 בלילה זה רגיל אצלו

התקלחנו, שמנו פיג'מה

נכנסנו לחדר, אמרתי לה שפה יש חושך ומוצץ למי שרוצה לישון

מי שלא רוצה לישון יכול לבוא לשחק עם עצמו בסלון

כשבעלי נכנס הוא אמר לה שהוא הולך לישון במיטה שלה (אחרי כמעט שעה שהיא איתי בסלון(

היא נבהלה ונכנסה לישון במיטה

לא יודעת מה מצבה

נראה מה יהיה מחר

במקום  להילחם שיירדמו כבר,

ללמד אותם להיות בשקט ובנחת בסלון

מסיימים מקלחות וא. ערב סביב שבע בערב

אח"כ יש דפים, צבעים ומדבקות ומשחקים בסלון

שישחקו עד שיפרשו לישון

אנחנו כן מעמעמים אורות בסלון,

כדי שיהיה חשוך מעט

בדר"כ נופלים לישון סביב שמונה, שמונה וחצי.

אנחנו בינתיים נחים קצת, לפעמים אני כבר מתארגנת בעצמי לשינה

אבל זה זמן מאוד נינוח ורגוע בבית.

הקטנה שלי בת שנתיים וקצת, ילידת מרץ אז קטנה מהבת שלך בחודשיים

כשהגדול שלי היה בגיל הזה והיה ישן צהריים אז זה יותר השפיע עליו ואז היה הולך לישון בתשע פלוס

לא היה אכפת לי כל עוד הוא רגוע ועסוק בשלו

הקטנה שלי אותו דבר אני מחשיכה את הבית ועולה לישון היא בסוף נרדמת גם..משעמם לה לבד והכל חשוך חוץ ממנורת לילה

אני לא מתווכחת פשוט עולה לישון בעצמי

זה מה שאני עשיתי בשנות המעון של שבעת ילדי...

התורן תמיד היה איתי אחרי שאחיו הלכו לעשון

הם כל רגע יבקשו משהו ירצו ועכשיו יקלו לעצמם כל הצומי

קיצר לא משהו שיש לי כוחות בערב אחרי כל היום

אני כן מגבילה לחדר אבל לא בצורת מאבק

פשוט הוא קורא לי..מגיעה ומביאה לוצערמת ספרים לחדר.. אחר גך כמה סובות.. אחר כך איזה מכונית

מתישהו הוא מתעייף מלשחק עם עצמו ונרדם

לפעמים מוצאת גם רעיון מקורי של ברור שבא לך ליושן עם פיל סגול!! מי לא רוצה ךיושן עם פיל סגול זה הכי מגניב בעולם

ואז שולפת בובה לשתפיל סגול שמלא זמן לא שיחק בה

והופ הילד מבסוט

ומשחק בה עד שנרדם חח

אם אחת ל הוא מנסה לצאת אני מסבירה שעכשיו לילה ובלילה הולכים למיטות ועוברת על הילדים במעון ושואלת איפה חיים איפה חנה ..? גם הם ינשים במיטה שלהם עכשיו איזנ כיף להם.. וכו

קצת מבררים, עושים שיחת התאמה ואולי גם פגישה ראשונה בלי התחייבות כדי להרגיש אם זה מתאים או לא...

לגבי השיטה- אני אהבתי טיפול בגישת cbt, עזר לי עם דברים ברעיון דומה למה שאת כותבת. כן מדברים על הילדות קצת כדי להבין מאיפה הגיעו אלינו הדברים שאנחנו מאמינים בהם (לדוגמה פחד מכישלון להבין למה אנחנו מרגישים שאם אנחנו טועים אנחנו כבר לא שווים וכו') אבל לא מתבחבשים בזה אלא יותר מתמקדים באמונות והרגשות שלנו היום

לברר לפני ולעשות שיחת טלפון מקדימה לראות אם מתאים לך, לקרוא כל מיני שיטות טיפול ולראות למה את מתחברת.

ספציפית אם את מהמרכז יש לי המלצה למישהי שמקבלת בפתח תקוה שמתאימה בול לצרכים שלך.

למישהי שלמדה אימון אבל היא מהממת ממש, בכיתי לה הרבה

והיא עזרה לי ממש בנקודה שרציתי אבל גם בכל המסביב שהוביל לזה.

קוראים לה דבורה עמרני

נחל השופט ממש מתאים לילדים קטנים ועגלות, זה אזור יוקנעם

אפשר לנסוע לכיוון עמק המעיינות בית שאן

יש שם מלא נחלים כמו נחל האסי, נחל הקיבוצים, עין שוקק

אני הייתי בגשר קנטרה וזה מהמם אבל כן היתה חתיכת הליכה עד לשם

אם אתם זורמים למקומות בתשלום אז יש את הסחנה (גן השלושה) - קחו בחשבון בעיית צניעות מאוד קשה בתקופה הזו של השנה.

עוד אפשרות למקום בתשלום עם ילדים זה אגמון החולה - לשכור רכב גולף ולהקיף את האגם

זה כבר מאוד צפונה.

שם כבר אפשר ללכת לבנייאס - לא נגיש אם אתם באים עם עגלה.

יש גם את שמורת דן שזה גשרים ושבילים מסודרים וכמעט הכל מוצל אז זה ממש מושלם לילדים קטנים ובתקופה כ"כ חמה.

בהר מירון יש מסלול מעגלי מושלם למשפחות

קל ועם נוףףף מדהים

פשוט מסובבים את פסגת ההר

אם את רוצה כולל לינה זכרון יעקב יכול להתאים.

אם לא חייב צפון אז גוש עציון מהמם ויש גם טבע וגם אטרקציות לקטנטנים.

תבדקי כפר עציון לדעתי תהנו שם לא פחות מהצפון.

מותאמים לילדים, מעגליים.

מאמינה שתוכלו בקלות למצוא אכסניות באזור זכרון חדרה והסביבה.

יש גם חופים באזור שכיף להיות בהם וגם אם תצפינו עוד קצת לחיפה יש הרבה מה לעשות

אם זה לשבת אז פחות קשור...