זהורית, זהבית, הילה.

אפשר מתחום שירת הלויים:

צליל, מיתר, תהילה, רננה.

ברקת, תכלת אודם זה קבוצה מאוד ספציפית, אם בעלך לא אהב, כנראה שלא יתחבר לקבוצה הזאת.

שוהם זה שונה

אבל אולי תתני עוד רעיונות מה את כן אוהבת (גם אם לא קשור לבית המקדש)

כדי לקבל כיוון מה את אוהבת ויש סיכוי שבעלך ירצה.

תפארת וציון את לא אוהבת כי זה שמות של דתי לאומי כזה? נגיד גם צופיה, מבשרת, גאולה באותה קטגוריה מבחינתך?

סתם בשביל להבין מה יכול להתאים..

כלומר לא צליל, מיתר וכו

אין לי בעיה עם שמות של דתיים לאומיים (יש לנו כמה כאלה ) אבל לא משהו כבד כמו תפארת, מבשרת או גאולה...

שמות נוספים: נועה, יעל, מור אבל הם מאוד נפוצים ואנחנו רוצים משהו יותר מיוחד

מודה שאין הרבה שמות של בנות שאני אוהבת

ומתאים לבית המקדש, לא חושבת שהוא מאוד נפוץ.

מוכר אבל לא נפוץ. לא שמעתי על מור שהיא פחות מגיל 15 נגיד.

הילה זה רחוק לך מהקשר לבית המקדש? כי זה גם יפה ומיוחד.

כי אני מכירה כמה בגיל שלי, לא מכירה ילדות בשם מור, לכן מבחינתי זה לא נפוץ היום לתינוקות כמו נועה או יעל

כאילו זה לא בר השוואה מהבחינה הזאת אז אולי זה כן יתאים.

אגב, זה החה שם שנתנו לבנים יותר עכשיו כשאני נזכרת 

שם קיים אבל לא מאד נפוץ

ולא נראה שאתם מחפשים שם מאד מיוחד כי גם על זה פסלת שמות

ודוקא מכל מה שהציעו זה שם שעונה כמעט על הכל

זה מובהק קשור לבית המקדש

ממש בסגנון של השמות שאת אוהבת.

זה לא חרוש מדי

ולא כבד מדי

תנסי שניה לפתוח ראש

לא לפסול כל רעיון מיד

מור, הלל, ציון, נהורה,  שיר ציון, חושן,  יעלה, תמר, 

ואודם..

אז לפי מה את מחליטה?🙈

ואת פוסלת קונבנציונליים כי הם נפוצים מידי🙈

אני ממש מבינה אותך, זה קשה למצוא שם שמתאים למה שרוצים לבטא וגם שאוהבים...

אבל את לא לגמרי מדייקת בתנאים כאילו את משנה אותם לפי מה שכותבים...

אני לא רוצה את החרושים - טליה, יעל, הדס

ומצד שני לא את המוזרים - נחלה, תפארת

וגם לא את המיושנים- בת שבע, גאולה

רק שהמשמעות שאנחנו מחפשים שונה

לבן שלי מצאנו שם בסוף

ואז גילינו בדיעבד שהוא בעצם מאודדדד חרוש

אבל טוב שלא ידענו, כי הוא מהמם ותפור עליו ואף שם אחר לא יכל להתאים לו כמו השם הזה.

כאילו ברור לי שבסוף העובר הזה לא יישאר בשם "עוברי" לנצח...

אבלללל

ובאמת די חרוש... (אם כי אצלנו הוא לא מאוד-מאוד מצוי)

נחלה, לעומת זאת, די מצוי אצלנו. לבת שלי יש חברה בשם הזה, והשמות של אחיותיה ברובם די שגרתיים (יסכה, שירה, רעיה...)

בקיצור, זה תלוי איפה גרים

אבל בשנים לפני הוא לא היה עד-כדי-כך נפוץ...

מעניין איך את מחלקת

הדס לא *כזה* נפוץ. מוכר אבל לא חרוש

נחלה ותפארת לא נחשבים שמות מוזרים בכלל

אני ממש מנסה לחשוב בשבילך אבל לא ככ מצליחה להבין את הכיוון🤭🙈 

(יותר מאודם וברקת? /: )

אולי תלוי איפה את גרה.

אני מכירה המון כאלה. במיוחד תפארת אבל גם כמה נחלה.

האמת לא כ"כ הבנתי איזה סגנון את מחפשת

גם מכירה כמה

והוא גם ממש נשמע סבבה בעיני

מה שאני היתי עושה זה מחפשת בגוגל

שמות של בית מקדש

שמות של ירושלים

ומנסה למצוא משהו שמתחבר ליצאו מזכיר וכו

וזה לא הזוי בכלל

אנחנו לא מאותו מגזר😅

אבל הפותחת כתבה שהיא מהמגזר הדתי לאומי

ולכן זה קצת הזוי בעיני שהיא מגדירה 'נחלה', שם לגמרי נפוץ במגזר (אולי המעט חרדלי יותר?🤷) כלא קונבנציונלי

אבל באמת שזה לא משנה

רק תדעו שיש מלא נחלות בעולם🤭

אני ממש ממש מבינה את הרצון בשם שיענה על כל הקריטריונים...

אבל באמת שזה לא ככ אפשרי

כנראה שתצטרכי/ו להתפשר לפחות מעט כדי למצוא שם ששניכם תאהבו.....

כי עם רשימת הקריטריונים שלך נראה שזה לא אפשרי🤭

אם כי אני באמת מבינה את הרצון למצוא שם מושלם...

פעם המצאתי שם - "קרבת-יה". אבל הוא קצת מוגזם מדי...

מה עם גאולה, חרות, פדות? או שבות/שיבת?

ומה עם נופך, ספיר, יהלום - שהם גם מאבני החושן?

דביר 

הללי ציון 

היכליה

ויש לה אחות בשם שלומציון (שכמדומני הייתה מלכה שחיזקה את בניין בית המקדש). אבל בטח זה יהיה לכם כבד...

כיוון אחר - אסתר. בנה של אסתר המלכה נתן את האישור לבניין בית המקדש השני...

ואם כבר שמות תנ"כיים - אז אפשר גם בת-שבע, אמו של המלך שלמה שבנה את בית המקדש הראשון.

(אבל מניחה שזה פחות הכיוון שאתם מחפשים...)

מחפשים שם לבת שהוא רקקק לבת.

יש המון רבנים שלא מציעים לקרוא לבנות בשם שהוא זכרי

אחרת גם הדס ויעל זה שמות זכריים

אבל מבחינת שם זה שמות של בנות.

טוהר למשל זה שם של בנות.

אני אישית מכירה הרבה בנות אבל גם כמה בנים(כולל אחיין שלי וחבר של בעלי....)

לק"י

או שם שהוא ניקבי במשמעות?

לא ברור.

כמו שכתבו לך: יעל זה זכרי, אבל שם של בנות בלבד. נכון לכרגע

חושן

נויה

הדר

נחלה

אבל בטח לא יתאים כי זה גם של בן.. אבל זה ממש מהמם, אני אוהבת את השם הזה לבנות ומתאים לבית המקדש.

אז אם זורם לכם אז אחלה

וגם פאר יפה, אפשר לחשוב גם על הטיות אם את מתחברת לשם

אם את אוהבת תכלת יש לי תחושה שתאהבי גם משי, אבל לא נראה לי שהיה בבית המקדש

אולי יפעה ימצא חן בעינייך.  לא יודעת למה קשור אבל זה שם מלכותי כזה בעיניי

אולי פשוט אור או שיר, קל מאד למצוא קישור למרות שזה לא הקישור הראשוני...

מקווה שלא דיברתי סינית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק